פסטיבל סנרמו משמש, החל מחזרתה של איטליה לתחרות ב-2011, כקדם המקומי. לא תמיד הזוכה מוכן ואכן הולך לייצג את איטליה לאירוויזיון, אך לו שמורה זכות ראשונים לעשות זאת. במידה והזוכה לא מעוניין לא יכול לייצג את איטליה בתחרות, וועדה של רשות השידור האיטלקית בוחרת מתוך אמני הפסטיבל את נציגם לתחרות. כך קרה ב-2011, 2012, 2014 וב-2016. ההצלחה לאו דווקא שמורה למנצחי הפסטיבל. ב-2011 נשלח Raphael Gualazzi, שזכה בקטגוריית האמנים החדשים בסנרמו, והגיע באירוויזיון למקום השני להפתעת רבים. בכלל, מאז חזרתה של איטליה לתחרות ב-2011 הם סיימו כמעט תמיד בטופ 10, למעט ב-2014 וב-2016, כך שהציפייה מהם גבוהה.

מחצית מהשירים נחשפו לראשונה ביום שלישי בערב-לילה עם פתיחת הפסטיבל. ביום רביעי בערב-לילה נחשפו והתחרו המחצית השנייה של השירים. באותו ערב גם התחרו בינם לבין עצמם 4 אמנים מקטגוריית ה"אמנים החדשים".

לאחר הצבעת הקהל והשופטים בערב הראשון, עלו לשלב הבא Elodie, Alessio Bernabei, Samuel, Ermal Meta, Lodovica Comello, Al Bano, Fabrizio Moro ו-Fiorella Mannoia. בעוד בסכנת הדחה נמצאים Clementino, Ron ו-Giusy Ferreri. לאחר הצבעת הקהל והשופטים בערב השני, עלו לשלב הבא Chiara, Michele Zarrillo, Marco Masini, Paola Turci, Gigi d'Alessio, Francesco Gabbani, Michele Bravi, Sergio Sylvestre. בעוד בסכנת הדחה נמצאים Nesli & Alice Paba, Bianca Atzei ו-Raige & Giulia Luzi. מהאמנים החדשים עלו בערב השני Francesco Guasti ו-Leonardo Lamacchia ומהערב השלישי עלו  Maldestro ו-Lele. בערב השלישי עלו גם משלב ההזדמנות השנייה Ron, Bianca Atzei, Clementino ו-Giusy Ferreri.

שירי הערב הראשון
Giusy Ferreri – Fa talmente male – מידטמפו חביב ואיטלקי מאד. בפזמון זה הופך לשיר מעט מעיק, מאד לא סנרמואי, אלא יותר רדיו-פרנדלי, שיר דרך כזה, שנשען בעיקר על הגיטרה האקוסטית שלא מפסיקים לפרוט עליה. מאד לא קומפטטיבי, אך עובר. 3/5 עלתה לחצי הגמר משלב ההזדמנות השנייה.

Fabrizio Moro – Portami via – כבר הבנתי שיש כמה שמהמרים עליו כזוכה. זכה ב-2007 בפסטיבל בקטגוריית האמנים הצעירים. בלדת רוק איטלקית מאד, מלודית, קול חם רוקיסטי ומלא רגש. העיבוד הוא של המנוני אצטדיונים פינת בלדות להקות בנים. אני רואה כמה זה קומפטטיבי, אבל מודה שאמצטרך עוד כמה שמיעות לגבש את דעתי עליו. 3/5 עלה לחצי הגמר.

Elodie – Tutta colpa mia – כוכבת צעירה שכוכבה דורך. הוציאה את אלבומה הראשון לפני שנה שזכה להצלחה מסחרית. Emma Marrone, נציגת איטליה ב-2014, היא מכותבי השיר. זה די חלש ולא קומפטטיבי, למרות שבהחלט חביב כפאוור בלאד. זה הולך לאיבוד, לפחות מבחינתי, בין כל שאר השירים בז'אנר זה בתחרות, והפזמון נשמע מיושן מידי. 3/5 עלתה לחצי הגמר.

Lodovica Comello – Il cielo non mi basta – שחקנית/זמרת בעוד שיר שהוא אמצע הדרך גלגל"צי. הוא פחות טוב ממה שהאזנתי לו עד כה. דנרי להחריד, לא זכיר ובעל ערך מועט מבחינה מוזיקלית. בינוניות מזהירה. הקול שלה לא ממש מדהים, וזה עוד בסטודיו. 2/5 עלתה לחצי הגמר.

Fiorella Mannoia – Che sia benedetta – פיורלה היא הפייבוריטית לנצח את הפסטיבל וכעת מובילה בהימורים. וטרנית רצינית (בת 62) עם קול מעושן וצלול בו זמנית. השיר הוא בלדה תזמורתית, הבונה דרמה עד לפזמון הנינוח והשלם מאד מבחינה מוזיקלית. מלודיה סוחפת, אך שמרנית מאד. אי אפשר להתעלם מפיורלה, מהמוזיקה שזורמת בעורקיה ומהאותנטיות שבה היא מגישה את השיר, זמרת של דור אחר. 3/5 עלתה לחצי הגמר.

Alessio Bernabei – Nel mezzo di un applauso – הוא נראה כמו פליט להקת Il Volo, אבל ווקלית אפילו לא קרוב אליהם. זמר חלש עם שיר חלש. הפעם זה פופ גנרי, שמנסה להישמע המנוני. יש Millennial woop כדי להיות אדג'יים וחדשניים, אבל האמת שזה שיר משעמם והוא שר אותו ממש רע בלייב. 2/5 עלה לחצי הגמר.

Al Bano – Di rose e di spine – אל באנו הזכור כנציג איטליה לאירוויזיונים 1976 ו-1985 עם רומניה פאוור. בלדה נפוליטנית מסורתית ויפה עם דגש על עבודה התזמורת, שמחזירה לאירוויזיונים של פעם. זה לא חומר לזכייה, אבל זה נוסטלגי ומכובד מאד. בתוך שלל הבלדות הגנריות זה בולט לטובה, ועדיין יש לו קול גדול 3/5 עלה לחצי הגמר.

Samuel – Vedrai – סולן להקת רוק, שגם כתב לעצמו את השיר. זה נשמע קולדפליי פינת OneRepublic/ להיט רדיו, שלא מותיר רושם רב, שילוב עדכני של צלילים אקוסטיים וחשמליים עם ביט אלקטרוני, כדי לכוון למצעדים. אני מהמר שזה יגיע גבוה. לא רואה לזה עתיד מעבר ללהיט מקומי. 3/5 עלה לחצי הגמר.

RON – L'ottava Meraviglia – עוד וטרן מקומי. רון, הלא הוא Rosalino Cellamare, אשר השתתף לראשונה בפסטיבל סנרמו 1970, זכה פעם אחת בפסטיבל, בשנת 1996. בלדה איטלקית מאד, מיה מרטינית, אבל נשמעת כמו ולא נוגעת, לפחות לא בי. קול רוקסיטי חרוך, כמו רבים מהאמנים, הרבה נשמה ועוצמה בהופעה החיה. 3/5  עלה לחצי הגמר משלב ההזדמנות השנייה.

Clementino – Ragazzi Fuori – ספוקן וורד שעובר לראפ וואז לפזמון פופ רגיל למדי. זה מבחינתי השיר הכי טוב עד כה, הכי מרענן והכי רלבנטי. הוא לא מושלם והפזמון קצת חלש, אבל הוא מרפרפ לא רע וזה משב רוח רענן בערב שחור זה. הפקה צנועה יחסית ומאד מלודית 3/5  עלתה לחצי הגמר משלב ההזדמנות השנייה.

Ermal Meta – Vietato Morire – ארנל האיטלקי-אלבני בעוד פופ-רוק אמצע הדרך, סוגר את הערב הראשון. הפזמון די תופס את האוזן, אבל כל החבילה עדיין נשמעת כמו מוזיקת גלגל"צ. לא שמעתי שום דבר יוצא דופן או שיוצא מהשגרה. שיר חמוד, אבל רחוק מלהיות מלהיב 3/5 עלה לחצי הגמר.

שירי הערב השני
Bianca Atzei – Ora esisti solo tu – זמרת צעירה, אשר פרצה בעקבות הופעתה בפסטיבל סנרמו 2015. זו שוב בלדת פופ-רוק, יותר "איטלקית" מהשאר, עפ פזמון חזק ודרמה שנבנית בהדרגה עד שמגיעים אליו. הפזמון 'צת שלאגריסטי ומצוין, אך קולה החרוך של ביאנקה מוציא מהשיר את המירב. 3/5 עלתה לחצי הגמר משלב ההזדמנות השנייה.

Marco Masini – Spostato di un secondo – מוזיקאי שעלה לגדולה בשנות ה-90, השתתף לראשונה בסנרמו 1990 וזכה בפרס האמן החדש. השתתף שוב ב-1991, והשיר שלו אז הפך לאייקוני. נוטה לשלב בשירים שלו נושאים שנויים במחלוקת. אני יכול להגיד בלב שלב שזה השיר הכי יפה עד כה. המלודיה מקורית, אך מרגישה מוכרת, העיבוד עשיר וההגשה של מרקו כנה, מוזיקה איטלקית כמו שלמדתי להכיר ולאהוב 4/5 עלה לחצי הגמר.

Nesli e Alice Paba – Do retta a te – נסלי הוא אמן מבוסס, בעוד אליס היא אמנית שפרצה רק בשנה האחרונה לאחר השתתפותה ב-The Voice המקומי. בלדה איטלקית טיפוסית, אך די גנרית. הפזמון מאכזב במיוחד ונשמע שחוק ועצל 2/5 הודחו בשלב ההזדמנות השנייה.

Sergio Sylvestre – Con te – סרגיו הוא אמריקאי ממוצא היספני שהיגר לאיטליה. השתתף בתכנית ריאליטי-שירה מקומית והביס בה את Elodie, שסיימה במקום השני. עומד להוציא את אלבומו הראשון השנה, בעוד ה-EP שהוציא בשנה שעברה הגיע למקום הראשון במצעד האיטלקי. השיר הוא קצת contemporary adult. בעוד קולו מצוין, השיר מעט קיטשי מידי ולא מצליח לשמור על האיזון העדין שהאיטלקים בדרך כלל מצליחים כדי לא להפוך רגשנות לשמאלץ. 2/5 עלה לחצי הגמר.

Gigi D'Alessio – La prima stella – אחד השמות הגדולים של הפסטיבל השנה. מוזיקאי המלחין את שיריו וגם תרם כמה להיטים לאחרים. השיר נשמע כמו שיר טיפוסי שלו, קיטשי, מלודי מאד ודרמטי. זה שיר לאמהות ולדודות, בלי לפגוע כן?, אבל הוא שמרני ומתקתק לי מידי 2/5 עלה לחצי הגמר.

Michele Bravi – Il diario degli errori – עוד בלדה… הפעם מדובר בצעיר בעל קול מעט יותר מתקתק, אבל שומעיםש הוא מנסה להישמע כמו הווטרנים. זכה ב-X Factor המקומי לפני 4 שנים, אך לאחר הצלחה מהירה, הפופולריות שלו פחתה. לאחרונה יצא מהארון, אז מזל טוב על זה. זוהי הופעתו הראשונה בפטסטיבל עם בלדה די נשכחת, שלא ממריאה לשום מקום ונשמעת כמו מאות שירים אחרים שכבר שמענו בעבר 2/5 עלה לחצי הגמר.

Paola Turci – Fatti bella per te – משתתפת וותיקה, שאך נחשפה לראשונה בתחרות ב-1986. קול נפלא ועמוק והגשה של מישהי עם ניסיון חיים כמו גם ניסיון בימתי. העוד רוק דרמטי, עשוי כהלכה, הנוכחות והאשיות של פאולה תורמות לשיר, ששוב הפזמון שלו הוא החלק החלש, עם גרסה מקומית ל-Millennial woop. חביב ושמיע, אך לא משהו שלא שמענו 3/5 עלתה לחצי הגמר.

Francesco Gabbani – Occidentali's Karma – הפייבוריט הגדול בקרב החובבים עם חשיפתו בהופעה החיה. ההופעה בפסטיבל הייתה סוחפת, בעוד פרנצ'סקו מנופף בידיו ביחד עם אדם המחופש לגורילה. השיר ביקורתי וסקרסקטי, מתוך ביקורת על המערב, תרבות הצריכה וכו'. זה גם אחד השירים הקצביים והלא-רוקיסטים בתחרות ונראה כי יושב על האירוויזיון כמו כפפה ליד מיוזעת. אני מוצא את זה מעט יומרני, למרות שאני מודה שזה כיפי 3/5 בנה שעברה זכה בפסטיבל בקטגוריית האמנים החדשים. עלה לחצי הגמר.

Michele Zarrillo – Mani nelle mani – בלדת פופ-רוק סטנדרטית למדי.  מישל הוא משתתף ותיק בפסטיבל ואף זכה בו ב-1986. הוא כותב לאחרים, ומן הסתם את השיר הזה כתב לעצמו. השיר בינוני ומיושן, לא קונמפטטיבי בעליל. שוב בלדה איטלקית, אבל כזו שנשכחת במהרה.לקראת הסוף יש קצת תוספת של דרמה עם קצת אלמנטים של מוזיקת נשמה 2/5 עלה לחצי הגמר.

Chiara – Nessun posto è casa mia – זמרת מאד ידועה ומצליחה, אשר החלה את דרכה ב-2012 עת הגיעה למקום השני ב-X factor המקומי. היא הספיקה להשתתף מאז פעמיים בסנרמו וזו לה הפעם השלישית. היא שרה בלדת פסנתר מקסימה, שמזכירה קצת את שרה בריילס וסינגר-סונגרייטריות אחרות. השיר טוב מאד, אך קצת מנומנם. הוא בולט על רקע בלדות הרוק בתחרות. שמרני במידה, אך אפקטיבי. לא בטוח שיהיה אפקטיבי באירוויזיון 3/5 עלתה לחצי הגמר.

Raige feat. Giulia Luzi – Togliamoci la voglia – מה הסיכוי לקבל שיר מגניב בפסטיבל סנרמו? לא גבוה, אבל הצמד הנ"ל מצליח להיכנס למשבצת זו בפופ-RnB מודרני עם הפקה רוקיסטית-אלקטרונית, מיני-דרופים וקטעי ראפ. רייג' הוא ראפר, בעוד ג'וליה חסרת ניסיון מוזיקלי כמעט בכלל… השיר חסר באנרגיה ומהר מאד מתחיל לחזור על עצמו. זה משב רוח רענן, אבל לא מספיק טוב 3/5 הודחו בשלב ההזדמנות השנייה.

בנוסף, הופיעו בערב השני והשלישי השירים בקטגוריית "האמנים החדשים":

Marianne Mirage – Le canzoni fanno male – תמיד אפשר לצפות לדברים מעניינים ומרעננים בקטגוריית האמנים החדשים, וכמו הרבה פעמים הם הרבה יותר טובים מאלו הוותיקים. מידטמפו רוק אמצע הדרך, אך מקורי ועשוי טוב, מלא סטייל ומריאן שיקית להפליא ובעלת ביטחון עצמי כמעט ממכר. אהבתי מאד 3/5 הודחה.

Francesco Guasti – Universo – עוד זמר איטלקי עם קול חרוך…. מתחיל להיאמס עליי קצת. זה פופ-רוק איטלקי טיפוסי, ששמעתי כל כך הרבה ממנו מכל כך הרבה זמרים, שכבר אין לי כוח לשמוע עוד. עיבוד אלקטרוני בפזמון תורם קצת לייחודיות של השיר הלא מאד מקורי הזה. זה ניסיון טוב, מצד אמן חדש יחסית. 3/5 עלה לשלב הבא בקטגוריית האמנים הצעירים.

Braschi – Nel mare non ci sono i coccodrilli – לא זמין להאזנה. הודחו.

Leonardo Lamacchia – Ciò che resta – בלדה דרמטית ומרגשת, המוכיחה שוב שקטגוריית החדשים לא פחות טובה מזו של הוותיקיםף ולעיתים אף עולה עליה. קיבלתי וייבים של מרקו מנגוני וטיציאנו פרו. יש מצב שמדובר בבלדה הטובה של השנה בתחרת, או באחת מהטובות. 4/5  עלה לשלב הבא בקטגוריית האמנים הצעירים.

Maldestro – Canzone per Federica – בלדת פופ-רוק בשבלונה האיטלקית המוכרת. זה חביב, אמצע הדרך, שיר מאד רגוע ומרגיע, רומנטי, בעל מלודיה פריכה וחסר דרמה. מלדסטרו נשמע כמו בן שבעים, אבל הוא בחור צעיר, זה רק הקול המעושן הזה שהאיטלקים כל כך אוהבים. אהבתי את ההפרדה המלודית בין הבתים לפזמון. 3/5  עלה לשלב הבא בקטגוריית האמנים הצעירים.

Tommaso Pini – Cose che danno ansia – השיר הראשון ששמעתי ונזכרתי שאנחנו בשנת 2017. אלקטרו-פופ-רוק עם הפקה מעודכנת וזמר ששיך לדור ה-Z. הפזמון מושך למלודיה איטלקית מוכרת, אבל ההפקה עושה את העבודה. זה לא השיר הכי טוב בז'אנר, אבל זה אחלה שיש קצת גיוון בפסטיבל 3/5 הודח.

Valeria Farinacci – Insieme – היא אמנם חולקת את כותרת השיר עם הזוכה האיטלקי באירוויזיון 1990, אך המרחב ביניהם רב. בלדת סינגר-סונגרייטר אקוסטית, מלווה בגיטרה ופסנתר בעיקר. זה בסדר, אבל לא יותר מזה, המנגינה שמרנית וההפקה ומינימליסטית. זה מלודי מאד, אבל אני מבין למה זה לא מספיק קומפטטיבי עבור האיטלקים 3/5 הודחה.

Lele – Ora mai – בלדה פופית וקומפטטיבית מאד. הבתים עדינים ושקטים בליווי פסנתר, בעוד הפזמון הוא כבר פאוור-פופ אפקטיבי המוסיף דרמה לשיר. ללה נראה מצוין ומצליח לשלב בשיר מסורתי ומודרני. ההפקה עם זאת, לא הכי מודרנית, ומאד פטסיבלית. אני בהחלט יכול לראות את זה על בימת האירוויזיון. 3/5 עלה לשלב הבא בקטגוריית האמנים הצעירים.

בערב הרביעי יתחרו 20 השירים הנותרים בקטגוריית האמנים הגדולים, 4 המקומות האחרונים יודחו מהתחרות. באותו ערב יוכרז גם הזוכה בקטגוריית האמנים החדשים. בערב החמישי יתחרו 16 השירים הנותרים על הניצחון. נציגות איטליה באירוויזיון תוצע לזוכה, אך במידה ויסרב, הייצוג יילך לאחד האמנים האחרים.