לאחר הפסקה של שנה, פורטוגל חוזרת לאירוויזיון, ובתחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-51 (!) שהיא נערכת, פורטוגל תבחר את נציגה לאירוויזיון 2017.

סה"כ יתמודדו 16 שירים בתחרות,  כאשר הערב, 19 בפברואר, 2017, נצפה בשמונה מהם.
מתוך השמונה, רק ארבעה יעלו לגמר ב-5 במרץ, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים. השירים טרם נחשפו, מה שמוכיח כמה רשות השידור של פורטוגל לא מחוברת למה שקורה בעולם האמיתי ולא משתמשת בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת לקדם את התחרות. מזכיר את הימים שלא היינו שומעים את השירים עד לקדם האירוויזיון עצמו, נוהג שבוטל אי שם בסוף שנות התשעים.

8 המתחרים של הערב בסרטון קצר שעשה חובב אירווזיון מברזיל:

המנחים הם Sónia Araújo, מגישת טלוויזיה, ו-José Carlos Malato, מגיש, שדרן רדיו ומרצה. הערב מתחיל! הבמה קטנה ועגולה וקצת מזכירה את הבמות של אמריקן איידול בשלבי הסינון הראשוני. זה לא הפאר שאנחנו רגילים לראות בסקנדינביה, ואפילו במזרח אירופה. המנחים פותחים בדברים, מסבירים על הליך ההצבעה ומציגים את צוות השיפוט המעט מבוגר. האם ממוצע הגילאים הגבוה בצוות השיפוט יפגום ביכולת של המדינה להעמיד שיר קומפטטיבי מספיק? אחת השופטות, היא דורה, נציגת פורטוגל ב-1986 וב-1988. כן, הפורטוגלים לא שוכחים את כוכבי העבר שלהם כמו אחרים.

1. Márcia – Agora – מרסיה כתבה והלחינה את השיר בעצמה. בלדה מינימליסטית נוגה. היא עומדת בשמלה לבנה פשוטה והיפית על הבמה. בצידי הבמה 4 זמרי לייוי לבושי שחורים. זה קטן ויפה, אבל קצת אמצע הדרך מידי. מלודיה עגמומית וחלומית. מרסיה שרה בקול נמוך לאורך רוב השיר ורק מידי פעם מרשה לעצמה לפתוח את הפה לאיזה צליל גדול. חמוד מאד, אבל לא קומפטטיבי בעליל 3/5

2. Golden Slumbers – Para perto – שיר באווירה אמריקאית. קאנטרי-בלוגראס המושר על ידי צמד בנות בלבוש כעור, חולצות לבנות ימי ביינמיות ומכנסיים שחורים בגזרה גבוהה מידי. שמרני ומנותק. ארה"ב מוצפת בשירים מהז'אנר הזה, ולצערנו יש להם קהל לא קטן. מאד מאכזב. הופעה ווקלית יפה ונקייה, הרמוניות קוליות יפהפיות, אבל השיר פתטי 2/5.

לאחר ראיון ושיח קצר של המנחה עם שניים שאני מזהה כשני חברים מצוות השיפוט, ממשיכים. לא שמעו בפורטוגל על אירועי מדיה. מצד שני, זה כל כך מכובד ומיושן, שאני מקנא קצת.

3. Fernando Daniel – Poema a dois – הפייבוריט המוקדם. פרננדו השתתף ב-The Voice המקומי, ואת השיר הלחין לו נונו פייסט, מלחין מקומי ידוע. בלדת פופ עם אלמנטים של פאדו. זה נורא נורא פורטוגלי וזה נורא נורא יפה. מלודיה מקסימה, של פעם, שכבר לא כותבים היום, עיבוד עשיר בכלי מיתר. לפרננדו קול גברי וצלול והוא יודע להופיע מצוין. נכון לעכשיו השיר הטוב ביותר. השיר נבנה עד לדרמה הגדולה בסופו בליווי גיטרה חשמלית וסיום בבום 4/5.

4. Deolinda Kinzimba – O que eu vi nos meus sonhos  – ילידת אנגולה. סיימה במקום השלישי ב-The Voice המקומי. נוכחות בימתית נפלאה וקול מלא וחם. היא לובשת משהו שנראה כמו כותונת לילה כסופה. השיר הוא בלדת אמצע הדרך עם השפעות Soul. הפזמון מנסה לקחת את השיר למקום של פאוור בלאד, אבל התוצאה היא משהו לא אחיד. כל החבילה לא מהודקת טוב מספיק וחסר פה הוק ברור. חלש מאד 2/5

השופטת ממשיכה בשיחות עם השופטים ומקבלת מהם את נקודת מבטם על התחרות ומה מניע אותם לבחור בשיר כזה או אחר.

5. Rui Drumond – O teu melhor – אז הוא גדל מאז 2005, עת ייצג את פורטוגל בשיר הגרוע ביותר ששלחה לתחרות. מאז למד להופיע ולשיר. בלדת פופ מתקתקה וקליטה, RnBית. יחסית למה ששמענו עד עכשיו זה מודרני וקליט. זה לא רע, ורוי נותן הופעה כנה ומלאת רגש, מבלי לגלוש למלודרמטיות. אחד השירים היותר קומפטטיבים עד כה 3/5

6. Lisa Garden – Without You – יש לנו שיר קצבי ראשון להערב. פופ-דיסקו, שנשלף מאיזה קדם בלרוסי של השנים האחרונות. יש דרופ אלקטרו-פופי עדכני אחרי הפזמון, אבל זה החלק היחיד הטוב בשיר. זה פאנקי ובעל פוטנציאל, אבל השיר נופל לבינוניות בכל הזדמנות שיש לו. זה סתמי לחלוטין. לאור ניסיון העבר, אני רואה את הפורטוגלים בוחרים בשיר הזה ללכת לקייב, רק כי הוא נשמע להם מודרני. 2/5

המנחה ממשיכה בשיחות ערות עם השופטים.

7. Salvador Sobral – Amar pelos dois – משתתף עבר באיידול הפורטוגלי. הוא שר שיר שכתבה לו אחותו. בלדת פסנתר ג'אזית מקסימה ומאד מאד מיושנת. השיר נשמע כמו משהו שנשלף מהפסטיבלים של שנות ה-60. סלבאדור מופיע עם שלל עוויתות פנים מוזרות, שגורמות לו להיראות קצת חולה נפש. אבל הוא שר יפה והשיר קטן ועדין. העיבוד התזמורתי נפלא 3/5

ושוב, שיחות עם השופטים. הפעם תורה של Gabriela Schaaf, שכיבדה את בימת הקדם המקומי מספר פעמים לפני כמה עשורים, אך לא זכתה להגיע לאירוויזיון. אחריה Dora, שייצגה את פורטוגל כאמר פעמיים.

8. Viva La Diva – Nova glória – הסולנית נראית כמו דיווה בשמלה אדומה חושפנית, כשמאחוריה וידאו-ארט בצבעי זהב. זה מתחיל כמו גרסה פורטוגלית לבלדת ג'יימס בונד, עד לפזמון. אז מצטרפים אליה שני זמרי אופרה ומנסים להרים לה ללא הצלחה. הפזמון חלש מאד. זה כאילו המנוני ומלכותי, אבל יידרש לזה עיבוד מחדש וקצת שפצור כדי להפוך את זה להמנון אמיתי. הסולנית עצמה נפלאה, הייתי שולח אותה לבדה לייצג את פורטוגל. באיזשהו קטע האופראים מביאים בפלצטים וזה מביך לשמיעה ולצפיה. הקהל מריע בהתלהבות משום מה 2/5

הקווים נפתחים והקהל מתבקש להצביע. אחרי הריקאפ, ממשיכים לדבר עם השופטים ומורחים את הזמן. המנחים משוחחים עם הזמרים והמוזיקאים בגרין רום וחוגגים יום הולדת למרסיה.

במופע האמנותי להקת Real Combo Lisbonense ששרה שירי עבר מהפסטיבל הפורטוגלי בגרסאות שונות. לאחר עוד כמה קטעי ארכיון, הטלווטינג סוף סוף נסגר. ולתוצאות:

השופטים חושפים את הצבעתם: Salvador Sobral מקבל מהם 12 נקודות. במקום השני שלהם נמצאים Viva la Diva. קולות הקהל נחשפים. למקום הראשון בטלווטינג הגיעו Viva La Diva, ואחריהם Fernando Daniel. להלן התוצאות המלאות, כאשר המודגשים עלו לגמר:

1. Viva La Diva – 22
2. Salvador Sobral – 20
3. Fernando Daniel – 17
4. Deolinda Kinzimba – 12
5. Golden Slumbers – 11
6. Lisa Garden – 11
7. Rui Drumond – 9
8. Márcia – 8

ניתן לצפות שוב במשדר כולו כאן.