אחת ממייסדות התחרות, בלגיה, שחררה את שירה לתחרות הקרובה, אשר יצר באזז בקרב החובבים. בתחרות עצמה נערך גם מאבק סמוי בין שתי הרפובליקות המרכיבות את המדינה. פלנדריה וולוניה מתחלקות ביניהן על שליחת השירים לתחרות. בין השנים 1956-1993 כל שנה זוגית וולוניה הייתה שולחת שיר, בכל שנה אי-זוגית פלנדריה הייתה שולחת שיר. ב-1994 המדינה לא השתתפה בתחרות, וכך החל מ-1995 ועד היום כל שנה זוגית פלנדריה שולחת שיר ובכל שנה אי זוגית וולוניה שולחת שיר. לאורך השנים וולוניה יצאה כשידה על העליונה, כאשר היא אחראית גם על הזכיה וגם על המקום השני אליו הגיעה בלגיה פעמיים. פלנדריה לעומת זאת אחראית על הגעת בלגיה 6 פעמים למקום האחרון. עם תחילת עידן חצאי הגמר בלגיה התרסקה ובקושי הצליחה להעפיל לגמרים, אך בעשור הנוכחי המגמה התהפכה וניכר כי שתי הרפובליקות למדו איך לבחור שיר ולהעמיד הופעה ראויה ותחרותית. האם השנה בלגיה תמשיך במגמה זו? וגם קצת פלגריזם ועל הדומה והשונה בין בלאנש לג'מאלה.

המבצעת
Blanche היא Ellie Delvaux, אשר נולדה בשנת 1999, בבריסל, בלגיה, והייתה בתחילה צעירת המתמודדים בתחרות השנה, עד שנחשף נציג אוסטרליה לתחרות, Isaiah, שנולד מספר חודשים לאחריה. בשנה שעברה השתתפה ב-The Voice Belgique, שם עברה בהצלחה את האודישן הראשוני. לאחר שלוש הופעות הודחה מהתחרות.  Pierre Dumoulin מהלהקה Roscoe יצר עמה קשר והם החלו לעבוד ביחד.

השיר
"City Lights" הוא הסינגל הראשון של בלאנש. הוא נכתב על ידי בלאנש עצמה, בשיתוף עם Pierre Dumoulin, שאוזכר לעיל. מדובר באינדי-פופ מודרני ועדכני, שמתחיל שקט ואז מקבל קצב אלקטרו-פופי. ההפקה והשיר עונים על כל כללי הז'אנר, והם מדויקים מבחינת חוקי ההפקה העכשוויים. זה קצת אנדר-פרודקשן מכוון, רפטטיבי ועצל מבחינת מלודיה, כמו רבים משירי האינדי-פופ השוטפים את המצעדים בשלוש השנים האחרונות. אבל לא רק את המצעדים, בשנה שעברה זכתה ג'מאלה עם שיר אינדי-פופ, אך את הזכייה היא קיבלה כי ידעה לשלב עם כך הופעה חזקה ואמוציונלית, אלמנטים אתניים וכמובן משחק פוליטי ששוחק עד הסוף, ובצדק יש האומרים. יש לנו השנה שירים שמושפעים מהזכייה של ג'מאלה, בלדות נשיות עצובות, שירי קינה והרבה דרמה. מה שאין הרבה מהמורשת של ג'מאלה זה אינדי-פופ, ואת החור הזה באים בלגיה ובלאנש למלא.
לבלאנש קול עמוק, מעושן ובוגר, ומבטא אירופאי קל שמוסיף לאקזוטיות ולייחוד של השיר. בשלב מסוים היא שרה בקול גבוה, והמאמץ אף הוא נשמע אותנטי, בוסרי ובזה סוד קסמו. רוב השיר יש משהו מאד עצל בשירה שלה, וכן, ברור לי שזה מכוון.
זה נחמד, אבל זו לא יצירת המופת שהחובבים עושים ממנה. כן, זה שונה מכל מה ששמענו עד עכשיו, וזה בלגיה ויש כלפיה הייפ מסויים מאז 2015, אבל זה לא זה. מלודיית השיר הזכיר לי קצת את הקלאסיקה "Strong Enough" של שריל קרואו.
ועכשיו לבעיה היותר גדולה. עם צאת השיר חובבים העירו כי הוא נשמע דומה מידי לשיר ל- "ÉCLAT" של Alexe Gaudreault הקנדית. ואכן, לא ניתן להתחמק מהדמיון הבולט בין השירים. וזה מוריד מערכו של השיר בעיני. מלכתחילה לא מדובר ביצירה מדהימה, אך כזו שניתן היה להעריך מאחר והיא מביאה משהו מאוד שונה מוזיקלית לתחרות של פופ ושלאגרים. אבל עכשיו כשהתברר כי מעטים התווים בשיר שניתן לכנותם מקוריים…. השיר כבר מאבד מהאמינות האחרונה שנשארה לו בעיניי.
המילים מלאות יומרה לטעמי. הדוברת נמצאת עם אהובה ב"אזור הסכנה", אזור של ספקות ואי בהירות. היא שואלת אותו האם הוא יהיה מוכן להישאר לצידה ולהפסיד הכל, בעוד היא טוענת כי לעולם לא תוכל לעזוב אותו ואת אורות העיר, כאשר השניים שווי ערך בעיניה. באיזושהו שלב היא חדלה מלהתעסק בו ורואה רק את העיר והאורות. נעלם התוכן, נשאר רק ה-after effect, של הניצוץ והסערה בעיניים. חוסר הבהירות והדקדנטיות של המילים גורמות לכל החבילה פשוט להיראות מאד יומרנית, וכמעט קלישאתית מבחינת מה צריך להיות בשיר מהז'אנר. המילים בשילוב ההפקה הכביכול מיוחדת והקול המיוחד של בלאנש גורמים להכל להישמע נפוח מחשיבות עצמית. יש כאן רצון להיות מיוחדים וזה יוצא בולט מידי ומנוכר מוזיקלית.
הקליפ לטעמי קצת חוטא למטרה. בלאנש מסתובבת באופן אדיש למדי במבנה תעשייתי, כאשר כדור אור רודף אחריה או שהיא רודפת אחריו, זה לא ברור. היא מסתובבת במסדרונות, בחניונים ובאולמות ריקים, המשנים פניהם עם הופעתו ועם היעלמותו של כדור האור. מידי פעם יש תקריבים של בלאנש עם מכונת רוח, מה שמזכיר לי יותר מכל את הקליפים לשירי הדאנס הבלגיים של לפני עשור וחצי ויותר, ונראה כי פחות מתאים לכאן. בסוף הקליפ מגיעה בלאנש למה שנראה כמו ביתה, גם שם היא אדישה למדי לאור שמנסה לחדור פנימה ללא הצלחה. בסוף האור כבה במבנה התעשייתי. הקליפ ממשיך את הקו היומרני של השיר. המטרה היא להיות אמנותיים ומיוחדים ולא באמת להעביר מסר. בשנה שעברה ג'מאלה עלתה עם החבילה השלמה, אחרי שנים של ניסיון על במות ובכתיבת מוזיקה היא הוציאה שיר שהוא מאד אישי ונושא מסר אישי אך גם גלובלי. היא לא זכתה כי השיר הוא אינדי-פופ, היא זכתה בעיקר בזכות כל המסביב, ובזכות הרגש והלב שהיו בשיר. בשיר הזה אין את המסביב, הוא בעיקר לא אישי, ומה שנותר ממנו הוא ניסיון להותיר הרבה רושם ומעט רגש.

מילות השיר, מתוך האתר 4lyrics.eu (מקור):

City Lights