נסענו מספר חברים לצפות בגמר האסטי לאול (Eesti Laul), הקדם האסטוני, שהיה הטוב ביותר בעונת הקדמים של שנת 2017. הגמר התקיים בסאקו סורהול (Saku Suurhall) בטאלין, עיר חביבה שמזכירה יותר עיר שדה גרמנית מאשר עיר בירה אירופאית. ניתן לבקר בכל האתרים החשובים בתוך מספר שעות, התושבים עצמם מסבירי פנים ואדיבים והעיר העתיקה נעימה וציורית.

(צלם: גיא מסינגר)

האולם עצמו, שאירח את אירוויזיון 2002, יכול להכיל עד 10,000 צופים, אולם בגמר היה בו כנראה מספר נמוך מכך. על הנייר האולם יוכל לארח אירוויזיון שוב במקרה שאסטוניה תנצח באירוויזיון, אבל ההרגשה היא שהוא מעט קטן וצפוף. בנוסף, אין אפשרות להתחבר ל- Wi-Fi שזה אולי הדבר המרגיז ביותר בו. וגם העובדה שהשתייה ניתנת בכוסות ולא בבקבוקים…

לאחר שנכנסנו לאולם (בהליך די מהיר שלקח מספר דקות בודדות), שוטטנו בו קצת. היה ניתן לפגוש אמני עבר והווה אסטונים (כמו טאניה שייצגה אותם ב-2014) שהיו נגישים ביותר ואף היה ניתן להצטלם ולדבר איתם די בקלות (לפני ואחרי המופע). בנוסף ההפקה חילקה דגלונים עם שמות האמנים למעריצים, וגם התקיימה איזשהי הגרלה שלא בדיוק הצלחתי להבין מה הפרס בה…

סמוך לתחילת המופע, עלו אנשי ההפקה לבמה והתחילו להסביר לקהל מה נדרש לעשות בכל שיר. חשוב לציין שההפקה של המופע הייתה מקצועית ביותר, שניה אולי למלודיפסטיבלן, מה שהתבטא גם באיכות המופע וגם באיכות היחסית של השירים. יחד עם זאת, גיליתי להפתעתי שהאסטונים מרבים להשתמש בהקלטות של מחיאות כפיים וקריאות עידוד (דבר שלא הבחנתי שקורה בזמן שהייתי בגמר המלודיפסטיבלן ב-2015).

להלן התייחסות לשירים לפי סדר ההופעה:

"Keep Running" – לפני תחילת השיר חילקו לנו שמנטפים (השם שהמצאתי למקלות הספוג עם האורות בפנים) ולצערנו מיד אחרי שהוא נגמר לקחו לנו אותם. (אולי כי הם רצו לשמור אותם למקרה הקלוש שהשיר היה זוכה והם היו נדרשים שוב, או מטעמי תקציב…). השיר עצמו התאים לפתיחה והביצוע היה חביב ביותר.

"Verona" – השיר הזוכה והפייבוריט האישי שלי. אין ספק כי לאורה וקויט טומה השתפרו מאד יחסית לסמי, אבל די ברור שדרושה עבודת בימוי רצינית ביותר כדי שהשיר יגיע גבוה באירוויזיון. הקהל באולם אהב את השיר, אבל היו לו פייבוריטים אחרים…

"Have You Now" – שיר חביב, לא יותר מזה. איכשהו חלק מהשופטים חיבבו אותו יתר על המידה מסיבה שאינני מצליח להבין.

"Slingshot" – הופעה מצוינת של לנה שהצליחה לחפות על שיר בינוני, אבל זה לא הספיק כדי להעלות אותו לסופר פיינל.

"All I Need" – דניאל לוי היה אחד הפייבוריטים של הקהל, פחות הצליח לו בהצבעה עצמה. השיר לא רע, אבל בימוי גרוע קילקל לו מאד. גם באולם הוא נראה רע יחסית, וחבל… מקווה שדניאל יפיק לקחים ויחזור מחוזק.

"In or Out" – רצה הגורל וישבתי ליד שתי מעריצות שרופות של אלינה בורן שלא הפסיקו לנפנף בשלטים שלה. השיר עצמו היה נחמד, אבל לא משהו שלא שמענו כבר בעבר.

"Suur loterii" – השופטים עפו על זה, בעיני זה היה השיר החלש בגמר.

"This Love" – רסמוס היה עוד אחד מהפייבוריטים של הקהל. היו לו הרבה מעריצות, השופטים נתנו לו את המקום השני וגם הטלווטינג היה מסביר פנים (6 נקודות). עולה ראוי לסופר פיינל, עם אחד השירים ואחת ההופעות הטובות בכל עונת 2017

"Feel Me Now" – שיר סתמי למדי של אדריאנה. אתנחתא קלה בין שניים מהשירים החזקים בגמר.
"Spirit Animal" – הפייבוריט לזכות, הפייבוריט של השופטים והפייבוריט המובהק של הקהל באולם. הופעה טובה, שיר מיוחד ומעניין. מקום שני אישי שלי. איכשהו לצופים בבית זה כנראה פחות עבד (שני בטלווטינג), אבל לכל מי שישב באולם הייתה הבנה ברורה שהשיר הזה הולך לזכות. ההרגשה הייתה שגם ההפקה עושה כל מה שהיא יכולה כדי שקרלי תזכה (השקעה באפקטים, בהופעה, מיקום השיר וכו').

דבר מעצבן מאד במופע הוא שהאסטונים קמים לכבוד כל הופעה, ולכן יצא שנאלצנו לקום כל מספר דקות לכבוד כל שיר (וגם בחלקים האמנותיים).

בין כל השירים היו אתנחתות קומיות לא משעשעות (לפחות למי שלא דובר אסטונית), מעין פרודיות על פרסומות שרק האריכו את המופע יותר מכפי הנדרש. בנוסף הייתה הפסקה בת כחצי שעה כדי שהקהל בבית יוכל להצביע. לדעתי זו מריחת זמן מיותרת, אין סיבה שהמופע יארך יותר משעתיים. אם השבדים יכולים, גם האסטונים יכולים.

לאחר ההפסקה השופטים אמרו את דבריהם. מונס היה הראשון, ואם לשפוט לפי תגובת הקהל, הרי שהפופולריות שלו במדינה הבלטית גבוהה מאד. מאוחר יותר הוא יעלה להופיע בשני שירים, הקהל הגיב אליו בחום ואהבה. אם הוא יחליט פעם לנסות ולהתמודד באסטי לאול – הוא ינצח בקלות.

לאחר מונס נתנו את הצבעתם שאר השופטים. יש לציין שהדירוג של השופטים היה יחסית מאוזן כלפי רוב השירים, ולכל שופט כמעט הייתה דעה אחרת. עם זאת, בסופו של דבר ספיריט אנימל זכה במקום הראשון בהפרש ניכר, ורסמוס במקום השני הרחק מאחור. שאר השירים היו קרובים יחסית בגלל ההצבעה המאוזנת של השופטים. אציין כי השופטים האחרונים היו אלון אמיר הישראלי ופולי ג'נובה (בולגריה 2016) בהופעה מעט הזויה עם התבטאות אחת או שתיים מעט חסרות טאקט.

לאחר השופטים נחשפה הצבעת הקהל ושלושת השירים שעלו לסופר פיינל. ורונה הצליחו לעלות בזכות דוז מהקהל בפער שהסתבר לאחר מכן כגדול מאד. הצופים באולם היו מרוצים למדי מהעולים, וכולם היו משוכנעים שקרלי עומדת לזכות…

בסופר פיינל עצמו, אחרי הצבעה מותחת למדי, ורונה הצליחו לחולל מהפך, להדהים את מעריצי קרלי ולזכות במפתיע. התוצאות התקבלו ברגשות מעורבים בקהל, כאשר מעריצים שרופים של קרלי אף צעקו בוז ומיהרו לעזוב את האולם. יחד עם זאת, אני אישית שמח על התוצאה.

לאחר שהמופע הסתיים יצאנו מהאולם (בצורה זריזה ביותר, לפחות למי שלא השאיר מעיל במלתחה) והמשכנו למסיבה הלא רשמית של החובבים שהתקיימה בדאנס בר חמוד ביותר בנמל העיר. כמובן שוורונה הושמע מספר פעמים, יחד עם שירים אסטונים נוספים מהאסטי לאול ומהאירוויזיון, וכמובן שירי אירוויזיון פופולריים אחרים (כולל דיווה הישראלי). היה כיף, גם את הדי ג'יי נזקק לעתים לעזרה בבחירת השירים…

(צלם: גיא מסינגר)

לסיכום, בשנים האחרונות האסטונים מנסים לחזור ולהיות דומיננטים בתחרות כפי שהיו בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה- 2000 עם הצלחה מעורבת. עם גמרים איכותיים ביותר (גם אם לא תמיד מתבצעת הבחירה הנכונה לאירוויזיון), ההפקה עצמה מתחילה לייצב את התחרות ככזאת שיכולה לתת פייט טוב למלודי, ואני מקווה שאת התוצאות נוכל לראות בשנים הבאות (וגם בקייב). לגבי ורונה, יש עבודה רבה לפני ההפקה האסטונית להפוך את השיר הזה לכה שיוכל להתמודד על הזכיה.

(צלם: גיא מסינגר)