2019: אלבניה – Festivali i 57-të i këngës – ערב שני

ברוכים הבאים לערב השני של הקדם האלבני, הלא הוא Festivali i Këngës.
אחרי שאמש כל 22 השירים המתחרים הופיעו בליווי תזמורת חיה, הערב הם מופיעים עם הופעה בגרסת האירוויזיון של כל שיר, בליווי פלייבק או אקוסטי, וחלקם בדואט עם זמרים שונים. מחר, במוצאי שבת, ה-22/12 יתקיים המופע האחרון ובו ייחשף הזוכה.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-57 ורק החל משנת 2004 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004).
ניתן לקרוא את הסיקור המקדים של שירי הקדם כאן, ואת הסיקור הקבוצתי של חברי קבוצת אירוויזיון IL כאן. ניתן לקרוא את סיקור הערב הראשון של הפסטיבל כאן.

הצטרפו אלינו לשידור החי. ניתן לצפות בו בלינק הזה

בימת התחרות (מקור)

המנחים הם Ana Golja ו-Viktor Zhusti. השידור מתחיל באיחור והמנחים נתפסים לא מוכנים? הם מציגים את שופטי הערב, אשר ביניהם ניתן למצוא את רונה נישלו, נצידת אלבניה לאירוויזיון 2012 ומי שעדיין מחזיקה בהישג האלבני הטוב ביותר באירוויזיון (מקום 5). הם מציגים את שלושת המתמודדים הראשונים והתחרות מתחילה.

Jonida Maliqi – Ktheju tokës – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""חוזר לאדמה" באלבנית. השיר מתחיל בצלילי תופים רועמים ואחריהם נכנס קולה הצלול והמכשף של Jonida. על רקע צליל גס מאד, נכנס לופ אלקטרוני וקולה של הזמרת עולת בצעקה רמה. היא שרה על חזרה לאדמה, ואכן בשירה שלה יש משהו מאד אתני ושבטי, העומד בניגוד ללופ האלקטרוני המסיבתי ברקע, שלפעמים נשמע מתריס. גם כאן האווירה דרמטית, אך לא מלאת בקלישאות. שיר מעניין, שישמע מצוין עם התזמורת, וגם עם פלייבק. מתמודד ראשון לניצחון לדעתי ופייבוריט גדול בקרב חובבים 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "בחיים לא הייתי מזהה אותה… עוד פייבוריטית ענקית. היא עולה עם שמלה בירוק מטאלי, צאוורון גדול וזיופים שלא מהעולם הזה. זה פתאום נראה ונשמע לי הרבה פחות אטקרטיבי ממה שזה היה בסטודיו. שיר צעקות וקינה, וביצוע לא מדויק בכלל. גם כאן הכינורות עובדים שעות נוספות."
בהופעה החיה בערב השני: יונידה עולה עם שמלה זהובה, בניגוד לשמלה הירוקה מאתמול. יש הרבה קולות מוקלטים, אם אני מבין נכון ואליה מתלוות 3 רקדניות. ההופעה מהודקת בהרבה מאתמול. הריקוד הלירי על רקע הרמזורים מעט מוזר לי.

Artemisa Mithi & Febi Shkurti – Dua ta besoj – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אני רוצה להאמין בזה" באלבנית. האינטרו מזכיר את "Just Give Me A Reason" של Pink ו-Nate Ruess. ארתמיסה אחראית על השירה המלודית בשיר, בעוד פבי על הראפ המיותר באלבנית. מדובר בפופ בינוני, שמנסה להיות המנוני. זה שיר שמנסה להתחקות אחר ז'אנרים שהיו חזקים במוזיקה העולמית לפני מס' שנים. בפזמון יש איזו שורה באנגלית ולאחריו יש Millennial Whoop, שכבר הספיק לצאת מהאופנה בשנה האחרונה. מאד חלש, עד בלתי שמיע 1/5.
בהופעה החיה בערב הראשון: "אני מניח שאנשים צעירים באלבניה יתחברו לזה, אבל באמת מדובר בקשקוש. שיר בשקל וחצי עם הראפר הכי לא מגניב שאפשר לתאר, שלרגעים נראה שהוא מתחרט שעלה על הבמה. ועם שיר כזה אפשר להבין אותו. נראה ונשמע נואש."
בהופעה החיה בערב השני: משהו יותר זורם בהופעה הערב. אולי זה כי אין תזמורת. אני שם לב לארטמיסה שהיא באמת זמרת טובה, אבל מתבזבזת על שיר מגעיל כזה. לפיבי ואליה מצטרף ווקליסט נוסף, שעומד איתם בקדמת הבמה ושר את הפיזמון ואחר כך אפילו חלק מהבית. איך זה הפך להיות שיר בשלישיה? זה עולה אצלי ל-2/5. רע, אבל פחות מזעזע ממה שהפנמתי בתחילה.

Mirud – Nënë – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אימא" באלבנית. מירוד הוא אזרח ארה"ב. השיר שמתחיל בצליל פסנתר דרמטי, נחשב כבר לפייבוריט בקרב החובבים. קולו הצלול של מירוד נכנס על רקע כינור. בפיזמון נשמעים צלילי תופים גדולים ודרמה רגשנית גדולה, שמובנת כששרים שיר על אימא. השיר הוא פופ-מוזיקת עולם, המנוני, אך לא בעל הוק חזק מספיק לדעתי כדי לקחת את התחרות. האווירה היא קצת ניו-אייג' ניינטיזית. השיר זוכה לעניין בקרב החובבים, בין היתר משום שעל הלחן אמונה נציגת אלבניה לאירוויזיון 2015, הלא היא Elhaida Dani, שמלחינה לקדם המקומי בפעם הראשונה 3/5.
בהופעה החיה בערב הראשון: "אחד השירים המדוברים מאד שנחשפו. גם כאן אלטון דדה מלווה בפסנתר. מירוד עולה בז'קט אפור מעוטר ומכנסיי סקיני שחורים. הוא מתעל הרבה עצב בשיר והליווי התזמורתי נותן קצת נפח לשיר. הוא לא מבצע כל כך כריזמטי ונראה שהשיר קצת הולך לאיבוד על הבמה, התיזמורת גוברת עליו והלחן המבולגן לא עובד עד שמגיע הפיזמון. הביצוע הווקלי שלו עובד, כשמצליחים לשמוע אותו…."
בהופעה החיה בערב השני: מירוד מתחיל ישוב על ספסל, יחף עם כפפות שמגיעות עד למרפק וחולצה עם חורים עם דוגמה של לב מדמם….. הוא פוסע על הבמה משל היה רקדן, אבל כלום לא קורה. בפיזמון להבות של אש פורצות מן הבמה. ווקלית הוא נשמע טוב יותר מאתמול, אבל ההופעה מבולגנת. הוא עצמו נראה יותר משכנע. בסוף השיר הוא חוזר לחבק את עצמו על הספסל.

Klodiana Vata – Mbrëmje e pafund – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""ערב אינסופי". השיר נפתח בצלילי אתנו-פופ דרמטיים. השיר נשמע משהו בין מוזיקה מזרחית ניינטיזית לפופ בלקני ניינטיזי. אז אפשר לסכם שזה רטרואי במידה. ההפקה זולה במיוחד, ונשמעת כמו הפקת דאנס זולה של תחילת הניינטיז, מה שהופך את כל השיר לשיר חתונות זול במיוחד. גילטי פלז'ר מהספר של הגילטי פלז'רז. חולה על זה 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "השיר נפתח בדרמטיות כמו שאנו אוהבים. קלודיאנה נראית כמו אמא של חתן בר המצווה, עם חליפת מכנסיים לבנה ואיפור בהיר. זה פשוט כיף של שיר, גילטי פלז'ר, רקיד ושמח. היכולות הקוליות שלה לא מדהימות, אבל גם כך השיר הזה לא דורש הרבה. חוץ מלהזיז את הראש מצד לצד ואת הכתפיים אין כאן הרבה כוראוגרפיה, אולי מחר נראה משהו אחר. לקראת הסוף אובד לה הקול והיא לא מצליחה לעבור תו אחד מבלי לזייף."
בהופעה החיה בערב השני: הפעם קלודיאנה עולה בלבוש שחור מלא, חולצת תחרה שחורה ומכנסיים תואמים, השיער מעט "צעיר" יותר מאתמול. אליה מתלווים חבורת רקדנים מתבגרים. זה כל כך חובבני. היא מנסה להשתלב בכוראוגרפיה המטופשת ללא הצלחה. מה שכן, הפעם היא מזייפת מעט פחות. זה זול ונפלא.

Lidia Lufi – Rrëfehem – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אני מתוודה" באלבנית. כותב השיר כתב את שירו של Tiri מהפסטיבל בשנה שעברה. השיר נפתח בצליל גיטרה וקול מתכתי מכושף, שירתה של לידיה על רקע כל אלה וצלילי הנבל בסוף כל שורה יוצרים אווירה אקלקטית. בפזמון השיר לוקח תפנית לבלדת רוק דרמטית, עם דרופ אלקטרוני. אני בטוח שעם תזמורת זה יישמע מאד מיוחד, אבל האלקטרוניות בשיר קצת מוזרה והשילוב עם הכלים האקוסטיים בבתים יוצרים כאן שני שירים שהולחמו להם יחדיו. 3/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "לידיה עולה בשיער אדמוני ושמלה שחורה עם שרוול אחד וכיסוי ראש תחרתי שחור. המראה קצת מיושן, אבל הביצוע נפלא. ה-C Part של השיר הופך ג'אזי ומעניין. השיר מסתיים בדמעה של לידיה. מאד קודר."
בהופעה החיה בערב השני: לידיה עולה באותה השמלה הכעורה מאמש, אליה מתלווה הזמר Tiri, שעומד לצידה. אם תשאלו אותי זה טוב מאד, אחת ההופעות הטובות של הערב. מלודיה מקורית וחזקה, הרבה דרמה וצמד זמרים מאד מוכשרים.

Marko Strazimiri & Imbro – Leyla – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""ליילה" היא כנראה האישה המדומיינת שהכי הרבה שרו עליה בדרום-מזרח אירופה…. מהו קדם בלקני ללא בלדה אתנית מסורתית וזה השיר שמייצג את הז'אנר ב-FIK השנה. השיר הולחן על ידי Adrian Hila, שכתב את אלבניה 2008, 2007 ו-2005. זה דרמטי, אבל של פעם. מביא לי את טיראנה הביתה לגבעתיים. שיר שמייצג תרבות מקומית שחיה ונושמת, אבל זוכה להתעלמות על רקע הגלובליזציה. השיר נגמר ככב פתאום, בלי תו גדול, בלי שטיקים מוזיקליים. פשוט כי הוא נגמר. וזה נהדר 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "הופעה טובה ויציבה לשיר מקסים. אימברו מסלסל בחן רב ומרקו נראה מרוצה מעצמו כמו בכל הופעה. הכימיה ביניהם לא קיימת, אבל דמויות האנימה בוידאוארט מסיחות את הדעת."
בהופעה החיה בערב השני: הפעם מרקו עולה עם מעיל אפור, בעוד ידידו נאלץ להסתפק בלבוש מאתמול…. הופעה חזקה מאד, של שיר עם נשמה בלקנית אמיתית, מרגש ותמיד רלבנטי. אאורלה גצ'ה מפתיעה ומצטרפת לפיזמון באיזשהו שלב. זהו חיזוק מאד מעניין להופעה. הקהל מגיב בתשואות רמות.
אחרי השיר אאורלה נשארת על הבמה לראיון קצר עם מנחה הערב…

Orgesa Zaimi – Hije – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""צל" באלבנית. כותב השיר, כתב את השיר האלבני לאירוויזיון 2014, שכשל בתחרות עצמה. אורגזה זכורה לחובבים כמי שהייתה אחת מחביבת החובבים בשנה שעברה. איזה שיר מבולגן. לשיר יש אלמנטים של מוזיקת דאנס-דיסקו, פאנק, מוזיקת מועדונים, רוק, ראפ ועוד. ההפקה מבולגנת גם כן. זה שיר שלא סגור על מי הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול. זה נשמע כמו שלושה שירים שונים 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אורגזה עולה בכובע עור שחור חבוש לצד, משקפי שמש, כפפות עור, חליפה עם עניבת פרפר גדולה, מראה כללי של יוקו אונו והרגשה של עודף חשיבות עצמית. זה ברדק לא נורמלי, ונשמע כמו ניסיון נואש להישמע מגניב . אין לי כוח אליה. מזל שנגמר הערב.
בהופעה החיה בערב השני: אלוהים ישמור, מה היא לובשת הערב. הבחורה מושפעת כנראה מליידי גאגא. היא לובשת תחפושת כפוסה עם דוקרנים גדולים על כתפייה. הבמה כולה חשוכה, מאחוריה מסך אדום, אשר מאחוריו שני רקדנים רוקדים/מתאבקים. זה יותר נסבל מאתמול, אולי כי זה נראה פחות יומרני בלי התיזמורת ומראה היוקו אונו.

Elona Islamaj – Në këtë botë kalimtare – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""בעולם המעבר הזה". האם היא שרה על עולם שלנו כמסדרון לעולם הבא? השיר נפתח בצלילי גיטרה עדינים, לאחריו מגיעים צלילי פסנתר נוגים. בפזמון כבר נכנסת גיטרה חשמלית וכינורות המעניקים לשיר את הדרמטיות, שהפסטיבל הזה לא שלם בלעדיו. הקול של Elona הוא לא קול דומיננטי במיוחד והיא לא מצליחה להשתלב טוב במעבר שהשיר הזה עושה. ההפקה של השיר חלשה לעומת השירים הקודמים ואנו נותרים עם בלדת קינה למל"מית למדי. הדרמה לא דרמה, הרגש אינו רגש והשיר מסתיים בקול ענות חלושה 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אלונה עולה בשמלה לבנה ומראה כללי של קדם מזרח אירופאי ב-1994. נדמה שכל רגע היא הולכת להירדם על הבמה. לא ברור אם היא משעממת את עצמה או שהשיר לא מעניין אותה כל כך. ההופעה הווקלית סבירה, אבל הכל חסר אנרגיה. זה שיר שהיה צריך לקבל עיבוד של בלדת רוק ולא של שיר ג'אז במועדון."
בהופעה החיה בערב השני: אלונה עולה בשמלת סטרפלס בשחור-לבן. אליה מתלווה להקה ואלטון דדה על הפסנתר. השיר מקבל וייב יותר חזק של שיר ג'אזי נינוח. היא עדיין פרפורמרית חסרת כריזמה, אבל ההופעה מאד מתאימה וראויה לשיר מסוג זה. היא עצמה פוצחת בנגינת כינור בשלב כלשהו והלהקה מלווה אותה בקולות. חיבבתי מאד. זה עולה אצלי ל-3/5.

Bojken Lako – Jeto jetën – על גרסת הסטודיו ציינתי: "אחד האמנים המקומיים האהובים עליי. השיר הולחן על ידי Bojken Lako עצמו ופירושו הוא "חיו את החיים". ההפקה של השיר מגניבה, בלדת רוק שקטה עם קישוטים אלקטרוניים ומוזיקת צ'יל אאוט ברקע. קולות נשיים ענוגים מעטרים את השיר על רקע קולו המתכתי של בויקן. הפיזמון מאד רפטטיבי והמלודיה לא מתרוממת. חביב, אך מעט מרדים. 3/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "ההופעה משכנעת יותר מהסטודיו. יש אווירה אפלולית ומלנכולית המועברת בקולו של בויקן. הוא לבוש טוניקה שחורה ושערו משוך לאחורה. המיקרופון וכף היד שלו מסתירה חצי מפניו והוא מביט מטה רוב הזמן, בעצם כל הזמן. אני מניח שזה חלק מהקסם שלו…"
בהופעה החיה בערב השני: את ההופעה פותחת זמרת, שבויקן הביא לדואט. היא לא משתלבת יותר מידי טוב עם קולו של בויקן לטעמי, אבל יש לה קול מתוק והיא יכלה לעשות עבודה טובה על השיר לבדה…

Elton Deda – Qetësisht – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""ברוגע" באנגלית. השיר נפתח בנגינת גיטרה ופסנתר, משל היינו בתחילת הניינטיז. השיר נכתב והולחן על ידי דדה עצמו. מדובר בבלדת אמצע הדרך למל"מית למדי וחסרת מעוף. ההפקה אקוסטית וההרגשה מעט מתקתקה מידי לטעמי. השיר רגוע כפי שכותרתו מרמזת, אך לצערי אין כאן בשורה של ממש. אלטון הוא אהוב בהפקת התחרות, בה היה מעורב מספר פעמים 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אחרי שהוא ליווה כמה זמרים על הפסנתר, אלטון מתפנה לחלטורה האמיתית של הערב. וככה זה גם נראה. הוא עולה בבגדים דהויים כדי ללכת עד הסוף על פוזת הרוקר שלא איכפת לו מכלום. אבל השיר המתקתק הזה עושה בדיוק את הרושם ההפוך. התזמורת לא מוסיפה הרבה לשיר, רק קצת קישוטים פה ושם. ההרגשה היא מנומנמת והשיר נותר בחיוורונו."
בהופעה החיה בערב השני: את השיר הזה לא תציל הופעה עם או בלי תזמורת. הלהקה הקטנה, שמתלווה אליו זה בדיוק הליווי שהוא צריך כי השיר הזה רזה ודל. מה שכן, הוא מקבל טיפול מפנק מההפקה: עבודות מצלמה, תאורה ווידאוארט מושלמים.

מנחת משנה מראיינת חבורה של בני נוער בקהל, שככל הנראה יהוו נקודת שיפוט.

Eliza Hoxha – Pengu – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""החרטה" באלבנית. את השיר כתבה הזמרת בעצמה. השיר נפתח בנגינת פסנתר, בעוד אליזה שרה ברוך ועצב. אליזה היא זמרת קוסוברית, הפעילה כבר 20 שנים. השיר הוא נוסחתי, בלדה אלבנית דרמטית טיפוסית, עם בניית מתח רגילה וכל השטיקים המוזיקליים הצפויים, כולל הכינורות הדרמטיים, הגשר הבונה דרמה לפזמון, הקול המתגבר עד לקריעת ורידים. זה בסדר, אבל שמענו כל כך הרבה שירים כאלה, שקשה לי להאמין שזה עדיין אפקטיבי אצל מישהו 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "האווירה חוזרת להיות עצובה וקודרת. רקע של שמיים אדומים בוידאוארט ואליזה עולה עם אאוטפיט שיקי בצבע תכלת. זו בלדת קינה שנשארת על אש נמוכה לכל אורכה. אני חושב שמישהי עם קול חרוך כמו של מיה מרטיני הייתה יכולה לעשות מזה קצת יותר. בינתיים, זה נחמד, הרבה יותר מבסטודיו, אבל לא בולט במיוחד. זמרת נהדרת, של פעם."
בהופעה החיה בערב השני: אליזה לובשת הפעם שמלה זהובה, שיקית לא פחות ממה שלבשה אמש. הגרסה היא אקוסטית ומלווה גם אותה אלטון דדה בפסנתר. השיר הזה ממש גדל עליי ואני מחבב אותו יותר ויותר. מדובר בזמרת מצוינת ובשיר מלא דרמה, שמצליח לעשות זאת מבלי להיות וולגרי.

Gjergj Leka – Një ditë tjetër – על גרסת הסטודיו ציינתי: "…פירושו "עוד יום". בלדה תזמורתית, שעוברת בין ג'אז, מוזיקת מעליות וחדרי מלון ל-adult contemporary. הפיזמון נשמע כמו שיר ישראלי משנות השבעים או השמונים. שוב, שיר מאד מיושן, גם כאן עם קטע דיבור באמצע. לקראת הסוף השיר מקבל טוויסט רוקיסטי… לא מבין את זה עד הסוף 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "גיירגי עולה בחליפת איומים וגם עומד בצורה מאיימת. הוא קצת יותר "חי" על הבמה מקודמו, אבל עדיין גם כאן מדובר בשיר שמרני ומיושן. הוא ממש נכנס לזה ומנסה למכור דרמה. השיר אמור להיות אופטימי, כן?"
בהופעה החיה בערב השני: תחילת השיר מתעכבת כי גיירגי מציג ילדה כלשהי, שלא ברור תפקידה. הוא מבצע את השיר בעודו ישוב על פסנתר, אליו מתלווה זמר משופם בחליפה. הילידה מביטה בו, ועדיין לא ברור מה תפקידה ולמה היא לא ישנה בשעה כזו של הלילה. יש קטע וידאו שבו רואים אנשים מבוגרים, חלקם בוכים, דלתות של כלא נסגרות, האפיפיור יוחנן פאולוס ועוד…. הוא קם מהפסנתר ומצטרף למשופם הצרוד להמשך הדואט. בסוף השיר המשופם מסיר מסכה, שככל הנראה לבש כל הזמן הזה. מה קורה כאן?

Kujtim Prodani – Babela – על גרסת הסטודיו ציינתי: "אני מעריך שכותרת השיר היא שם של בחורה כלשהי. Kujtim חצי מדבר, חצי שר. השיר הוא בלדה אקוסטית, עם מבנה של שירים מזרח אירופאים ישנים. באמצע השיר הוא עוצר לנאום קצר. זה בעיקר נורא נורא מיושן וחסר רלוונטיות למוסיקה של ימינו. עם זאת, אני שמח וגאה שיש בקדם הזה ייצוג גם לאמנים ויוצרים מבוגרים. 2/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "קויטים מופיע בעודו יושב על כיסא והוא חובש משקפיים סגולים. זה מוזר ומנותק מכל מה שקורה היום במוזיקה. גם התזמורת נראית אדישה למדי. למעט הנפות ידיים מידי פעם של קויטים, לא קורה כלום על הבמה. השיר הזה לא נגמר לעולם…."
בהופעה החיה בערב השני: גם קויטים מחליט שאת ההופעה הערב יבצע בעודו מנגן על הפסנתר. ברקע מוקרן סיפור אהבה בין שני טינאייג'רים. הביצוע טוב בהרבה מאתמול. רק הפסנתר מלווה אותו וזה נשמע הרבה יותר אכיל ממה שהוא הציע לנו אמש.

Aurel Thëllimi – Të dua ty – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אני אוהב אותך" באלבנית. השיר הוא בלדת פסנתר, ששוב הולכת ונבנית בלי להיות דרמטית מידי. קולו של אורל מצוין, הברייק האינסטרומנטלי מעלה את רמת הדרמה ונותן לצופי הפסטיבל את מה שהם אוהבים. המלווים נותנים שעות נוספות בפזמון, אבל השיר עצמו לא ייחודי וניכר גם שהמילים קלישאתיות ורזות. חביב, אך לא מעבר 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אאורל עולה בחליפה עם ז'קט משובץ וזקן צפוף. הוא נותן הופעה קצת מלוקקת, אבל כותרת השיר די מעידה על כך שזה שיר מעט מלוקק…. התזמורת עובדת שעות נוספות וגם המלווים מאד דומיננטים, אבל השיר לא עובר בהופעה החיה."
בהופעה החיה בערב השני: גם שיר זה מבוצע אקוסטית, בליווי פסנתר בלבד. אאורל לובש את אותה החליפה הכעורה מאתמול ועדיין מופיע במניירות המעצבנות שלו מאתמול. השיר הרבה יותר קטן, בעוד קולות הליווי הדומיננטיים הוקלטו מראש. אחרי שני פיזמונים פורצת לבמה כנרית בצורת שהיא גם Overdressed. כמה דרמה על שיר כל כך חלש.

Soni Malaj – Më e fortë – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""חזק יותר" באלבנית. השיר נפתח במלווים השרים "בום בום בום" ומוזיקה דרמטית…. RnB-פופ עם השפעות אתניות. זה פופ מקומי, מרקיד ו"אירוויזיוני" מאד, לא הכי מודרני, קצת תחילת העשור הקודם. חלקים בשיר נשמעים כמו משהו שיכול להיות הבסיס ל-"Fuego" מקומי נוסח אלבניה. האם זה ניסיון מקומי לשחזר את הצלחתה של אלני פוריירה? זה פורח וכיף, אבל יש לי תחושה שלאחר אנגלוז השיר והעברת מיקסינג הוא יהפוך לפאסט פוד כל-אירופאי 3/5. אנקדוטה מעניינת: סוני היא הזמרת אשר לפני 12 שנים האלבנים האשימו שמריה שריבוביץ' גנבה ממנה את המלודיה לשיר זוכה אירוויזיון 2007, "Molitva". השיר ההוא של סוני נקרא "Ndarja", למי שמעוניין לחפש."
בהופעה החיה בערב הראשון: "סוני ממש מנסה להיות אלני פוריירה המקומית. היא עולה בחליפת חתול לבנה, עם רצועות שחורות עוטפות אותה כמו תפילין. תמונותיה מרצדות בשחור ואדום ברקע ועבודת המצלמה התזזיתית והלא אחידה מוציאה אותה טוב מאד. היא ווקליטסית מצוינת ויפהפייה, שזה בטח לא מזיק."
בהופעה החיה בערב השני: השיר נפתח בקרני לייזר ובמה חשוכה, אשר רק צלליותיהם של סוני והרקדנים נראה. האור נדלק. היא באותה חליפת חתול עם תפילין מאתמול וכך גם הרקדנים. הכוריאוגרפיה מגוכחת וחובבנית להחריד וההופעה פחות טובה מזו שראינו אמש. יש להבות של אש על הבמה והיא מטפסת על הרקדנים המסכנים. פתאום מופעלת מכונת עשן. כמה בלאגן על במה אחת.

Lorela Sejdini – Vetmi – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""בדידות" באנגלית. השיר הוא פרי עטה של לורנה. בשנה שעברה השתתפה לראשונה בפסטיבל ונכשלה מלעלות לגמר, אז כתבו לה את השיר אנשים אחרים. השיר נפתח בצלילי גיטרה אקוסטית, משל היינו בלדת סינגר-סונגרייטר מהניינטיז. לורלה מתחילה לשיר בקולה קורע הלב. הפזמון דרמטי ומלודי מאד, קישוטים אלקטרוניים מעטרים כבר את הבית השני. זו בלדה אלבנית טיפוסית עצובה, שיכולה להישמע טוב גם באנגלית. אחרי הפזמון השני, השיר מקבל קצב לא ברור בהפקת דאנס-האוס זולה, בעוד לורלה צועקת ברקע. המלודיה של השיר מגובשת ומהודקת וברור שהחלק הקצבי נועד להזריק עוד דרמה לשיר העצוב. אני לא חושב שיש לזה סיכוי, אבל לטופ 10 זה יכול להיכנס 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "לורלה היפהפייה עולה בחליפת מכנסיים סטרפלס שחורה ומביאה קסם נשי לבמה. ההופעה חזקה מאד, דרמטית ואלבנית כמו שדמיינתי אותה. היא קצת גונחת בזמן השיר, וכדאי להיפטר מההרגל המגונה הזה. המעבר לשיר קצבי בחסות התיזמורת קצת יותר נסבל, כי נשמע יותר פופ-רוקי ולא האוסי."
בהופעה החיה בערב השני: הפעם עולה לורלה בשמלה לבנה עם שרולל אחד. גם היא מחוזקת בצמד רקדניםף הלבושים בשחור. זו הופעת FIK קלאסית. היא פרפורמרית מאד כריזמטית. הברייק הדאנסי הזול נשמע רע. לורלה מתמודדת עם כל תווים הגבוהים בגבורה.

Klint Çollaku – Me jetë – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""עם החיים" באלבנית. מדובר בבלדת פסנתר, שבפיזמון מקבלת טוויסט אלקטרוני על רקע קולו העולה לפלצטים של קלינט. המלודיה מהודקת, מערבית מאד, מעט גנרית בפיזמון, אבל בגדול מדובר בשיר חמוד, שיכול להתפוצץ על הבמה, אם יבוצע כראוי 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אר הזמרים הגברים הצעירים שהופיעו לפניו. הוא נשמע מצוין קולית ויש לו ביטחון על הבמה כמו פרפורמר ותיק. אני חושב שזו הייתה ההופעה הווקלית החזקה של הערב. לקראת הסוף הוא קצת מזייף, אבל נראה שהוא ממש איתגר את עצמו בסולם שבחר בשיר."
בהופעה החיה בערב השני: קלינט עולה באאוטפיט שחור מלא. גם אליו מתלווה רקדנית בשחור עם מבטים סובלים. ההופעה שוב מאד טובה. ידידי קובי העלה אמש את העובדה כי השיר הבא, שהשתתף בפסטיבל לפני 3 שנים הוא בעל פיזמון כמעט זהה. מסתבר כי מדובר באותו המלחין…. זה מן הסתם מוריד את השיר מספר מקומות בדירוג שלי.

Alar Band – Dashuria nuk mjafton – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אהבה אינה מספיקה" באלבנית. השיר נפתח בצליל בלקני שמח וקריאות "היי", שמזכירות שירים בלקניים רבים. כותב השיר כתב את שירה של Manjola Nallbani בקדם האלבני בשנה שעברה, שיר שזכור פחות בגללו ויותר בגלל המבצעת… לסולן קול דומיננטי, אבל זה נשמע כמו עשרות שירים שכבר שמענו בעבר. זה לא ייחודי בתת הסוגה שלו ולא מעניין כדי להביא אותי לשמיעה נוספת. הפזמון קליט, אך מוכר מאד. 3/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "הופעה נינוחה וקלילה של הלהקה השמחה הזו, כאשר צבעי הלאום, שחור ואדום, דומיננטיים על הבמה. כך גם חליפותיהם של חברי הלהקה. ההרגשה היא מעט שכונה. ההופעה אינה מלוטשת כלל והזמר לא יודע מה לעשות עם עצמו בחלק הזמן. ברמה הווקלית, זה מושלם והקול שלו ממכר."
בהופעה החיה בערב השני: ההופעה זהה לזו של אמש. הלהקה מוכיחה שהיא אדישה ביותר ממובן אחד. הסולן לא יודע לעשות אהבה עם המצלמה, ומביט לנקודה לא ברורה בקהל.

Kelly – A më ndjen – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""האם את מרגישה אותי?" האינטרו לקח אותי ל-"Take Me to Church" של Hozier, אבל הכיוון של השיר הזה שונה לגמרי. שיר מרובה אלמנטים, שלא מתחברים האחד לשני. בלדה רגשנית, שטובעת באפקטים מוזיקליים אלקטרוניים, שהופכים את הכל לעיסה בלתי שמיעה, כולל עיוות קולו של הזמר. בלדה קיטשית סתמית לגמרי, שהתוספות מראות את מה שחסר בה 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "קלי עולה בחליפת חתן כחולה ותספורת טרייה. התיזמורת כאן משנה לחלוטין את השיר, שמופשט מכל האפקטים המוזיקליים שהיו בגרסת הסטודיו. ומה נשאר אתם שואלים? לא הרבה. השיר נותר במערומיו ומתגלה כבלדת כלום ושום דבר. קצת גיטרה חשמלית ברקע מנסה להעניק מעט דרמה לשיר, אבל זה לא זה. הוא עצמו לא הפרפורמר הכי סוחף."
בהופעה החיה בערב השני: קלי עולה בחליפה שחורה-כחולה, אליו מתלווה Lorenc Hasrama לשירת דואט. ללורנק קול יפה בהרבה מזה של קלי. השיר הופך לבדלת רוק במהלך הפיזמון השני ובחסות הצעקות של קלי. זה נשמע כבר יותר טוב מהסטודיו וממה שהיה אתמול.

Dilan Reka – Karma – על גרסת הסטודיו ציינתי: "דילן, מי שהיה חביב החובבים בקדם 2017 והגיע מקום שני בקהל ושלישי בדירוג הסופי, חוזר לניסיון נוסף. הפעם הוא עם שיער מחומצן ושיר שכותרתו היא מילה בינלאומית. שיר פופ-דאנס קצבי וקליט. השיר נבנה לדרמה המגיעה בפיזמון. פופ-דיסקו אירוטראשי למהדרין. כותב השיר הזה עומד מאחורי שירה של Inis Neziri בפסטיבל של השנה שעברה, שיר שנחשב כאחד הפייבוריטים לניצחון. בגדול, מדובר בטראש 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "דילאן עולה נטול הבלונד, אבל עם משקפי שמש בעלות עדשות צהובות ומעיל גשם מפוספס. התזמורת מעניקה לשיר תוספת דרמה, עם הרבה כינורות עצבניים שנשמעים על רקע קולו הגבוה והמתגבר של דילאן. זה נורא טראשי, אבל אני מבין איך זה עובר בגרסת התזמורת החיה. הוא מזייף פה ושם וראוי אם היה נירגע עם הצרחות כדי לשמור על הקול שלו. השיר נגמר בצווחה עזה. אוי."
בהופעה החיה בערב השני: דילאן עולה עם אותו הלבוש ללא המשקפיים ומיכל זכוכית גדול. הוכ נכנס למיכל עם רקדנית מטונפת, שמלכלכת אותו עם הידיים שלה מלאות הבוץ. הוא יוצא מהמיכל ונותן בעיטה באוויר. לא תהיה כאן התנפצות של הזכוכית? הוא נכנס ויוצר מהמיכל בעודו צווח ללא אבחנה. בסוף הוא עולה על שנדליר ונותן זיוף אחד גדול לסיום. נורא ואיום.

ופתאום בחשבון הטוויטר של אלבניה באירוויזיון מוכרז כי רק 14 שירים יעלו לגמר מחר, ולא כפי שעודכנו מראש….

The 14 finalists will be announced on Post Festival show later tonight #Fest57 #FiKmass #FestivaliiKëngës #RTSH #DareToDream #Eurovision #ESC2019 https://t.co/semKneJmi2

— Eurovision Albania (@ESCAlbania) December 21, 2018

Eranda Libohova -100 pyetje – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""מאה שאלות" באלבנית. כותב השיר הלחין את שירה של Samanta Karavello, שהגיע רביעי ב-Fik 2011. השיר נפתח בצליל אייטיזי וממשיך בהפקה של פופ אייטיזי-ניינטיזי לכל אורכו. השיר שונה בכך שהוא לא דרמטי כמו יתר הבלדות, יש לו צליל יותר נינוח, פן-אירופאי, כמעט בלדה צרפתית, רק עם הפקה כבדה מידי. בפזמון האחרון ארנדה והלהקה פוצחים ב"ניי ניי ניי", המזכיר לנו שמדובר במזרח/דרום אירופה אחרי הכל. שיר זורם ומרגיע, אך נעדר כל אלמנט של להיטות 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "ארנדה עולה בשמלה בוהמיינית שחורה וז'קט מנצנץ תואם. די ברור שהיא הולכת עם האווירה הפריזאית עד הסוף, או לפחות אני נוטה לפרגן לה את המודעות הזו. זה שיר נחמד, מחויך ושמח, או לפחות שמח באווירה הצוענית-צרפתית שהוא מעביר. זה שונה ממה ששמענו עד כה ותורם לגיוון בקדם."
בהופעה החיה בערב השני: ארנדה מבצעת את השיר בדואט ובגרסה אקוסטית לגמרי, בליווי גיטרה בלבד. אליה מתלווה זמרת נוספת, והן שרות לסירוגין ויחדיו. זה נשמע כמו שיר עם בעיבוד הזה, פחות מרשים ממה שהיה אתמול. אבל שתיהן זמרות מצוינות ונותנות הופעה מאד מכובדת.

Bruno Pollogati – Nuk ka stop – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אין עצירה". פאנק בקדם האלבני? היי, למה לא בעצם? האם ברונו אמור להיות גיא מזיג המקומי? הוא פחות מוכשר ממנו, אבל לשמוע את הז'אנר זה מרענן. זה יותר פופ עם אלמנטים של פאנק. השיר פשוט למדי, לא מתוחכם בשום צורה, חסר סיכוי, אבל מקסים 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "ברונו חמוד ממה שחשבתי… הוא עולה בשקלייקס ועניבת פרפר. הוא רוקד בחן מסוים על הבמה ונותן את אחת ההופעות היותר כיפיות של הערב. הוא לבדו על הבמה ומצליח למלא אותה בכריזמה שלו. איזה הופעה נפלאה ולא קלישאתית, מרענן!"
בהופעה החיה בערב השני: ההופעה האחרונה להערב, תודה לאל. ברונו מופיע עם תזמורת בצורת של נגניות חצוצרה. מעבר לכך ההופעה זהה לזו של אמש והוא מתוק אמיתי.