2019: אלבניה – Festivali i 57-të i këngës – גמר

הערב ייחשף שיר ראשון לאירוויזיון 2019. אלבניה בוחרת במסגרת הקדם המקומי, ה-Festivali i Këngës!
אחרי שלפני שני ערבים 22 השירים הופיעו עם תזמורת ואמש הופיעו בגרסת האירוויזיון של כל שיר, בליווי פלייבק או אקוסטי, וחלקם בדואט עם זמרים שונים, הוכרזו 14 הפיינליסטים. זאת למרות, שבתחילה הובטח לנו שכל 22 השירים יופיעו בגמר. ההופעות הערב כולן עם תזמורת חיה.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-57 ורק החל משנת 2004 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004).
ניתן לקרוא את הסיקור המקדים של שירי הקדם כאן, ואת הסיקור הקבוצתי של חברי קבוצת אירוויזיון IL כאן. ניתן לקרוא את סיקור הערב הראשון של הפסטיבל כאן, ואת סיקור הערב השני כאן.

הצטרפו אלינו לשידור החי. ניתן לצפות בו בלינק הזה או בלינק הזה.

המנחים הם Ana Golja ו-Viktor Zhusti. ויקטור הנחה את הפסטיבל מספר פעמים, פעם אחרונה לפני 35 שנים. משמיעים לו קטע מתוך ההנחייה שלו מלפני אי אלו שנים, והוא מחרחר מצחוק. התחרות מתחילה.

Marko Strazimiri & Imbro – Leyla – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""ליילה" היא כנראה האישה המדומיינת שהכי הרבה שרו עליה בדרום-מזרח אירופה…. מהו קדם בלקני ללא בלדה אתנית מסורתית וזה השיר שמייצג את הז'אנר ב-FIK השנה. השיר הולחן על ידי Adrian Hila, שכתב את אלבניה 2008, 2007 ו-2005. זה דרמטי, אבל של פעם. מביא לי את טיראנה הביתה לגבעתיים. שיר שמייצג תרבות מקומית שחיה ונושמת, אבל זוכה להתעלמות על רקע הגלובליזציה. השיר נגמר ככב פתאום, בלי תו גדול, בלי שטיקים מוזיקליים. פשוט כי הוא נגמר. וזה נהדר 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "הופעה טובה ויציבה לשיר מקסים. אימברו מסלסל בחן רב ומרקו נראה מרוצה מעצמו כמו בכל הופעה. הכימיה ביניהם לא קיימת, אבל דמויות האנימה בוידאוארט מסיחות את הדעת."
בהופעה החיה בערב השני: "הפעם מרקו עולה עם מעיל אפור, בעוד ידידו נאלץ להסתפק בלבוש מאתמול…. הופעה חזקה מאד, של שיר עם נשמה בלקנית אמיתית, מרגש ותמיד רלבנטי. אאורלה גצ'ה מפתיעה ומצטרפת לפיזמון באיזשהו שלב. זהו חיזוק מאד מעניין להופעה. הקהל מגיב בתשואות רמות."
הופעת הגמר: הם חזרו ללבוש שחורים לכבוד ופעת הגמר. זה שיר שמתאים לו תזמורת, והיא אכן עושה חסד עם השיר. בפיזמון האחרון מרקו נכנס עם כל הלב והנשמה ועולה סולם. יש לו קול יפהפה , אבל הוא עדיין מרוצה מעצמו מידי….

Gjergj Leka – Një ditë tjetër – על גרסת הסטודיו ציינתי: "…פירושו "עוד יום". בלדה תזמורתית, שעוברת בין ג'אז, מוזיקת מעליות וחדרי מלון ל-adult contemporary. הפיזמון נשמע כמו שיר ישראלי משנות השבעים או השמונים. שוב, שיר מאד מיושן, גם כאן עם קטע דיבור באמצע. לקראת הסוף השיר מקבל טוויסט רוקיסטי… לא מבין את זה עד הסוף 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "גיירגי עולה בחליפת איומים וגם עומד בצורה מאיימת. הוא קצת יותר "חי" על הבמה מקודמו, אבל עדיין גם כאן מדובר בשיר שמרני ומיושן. הוא ממש נכנס לזה ומנסה למכור דרמה. השיר אמור להיות אופטימי, כן?"
בהופעה החיה בערב השני: "תחילת השיר מתעכבת כי גיירגי מציג ילדה כלשהי, שלא ברור תפקידה. הוא מבצע את השיר בעודו ישוב על פסנתר, אליו מתלווה זמר משופם בחליפה. הילידה מביטה בו, ועדיין לא ברור מה תפקידה ולמה היא לא ישנה בשעה כזו של הלילה. יש קטע וידאו שבו רואים אנשים מבוגרים, חלקם בוכים, דלתות של כלא נסגרות, האפיפיור יוחנן פאולוס ועוד…. הוא קם מהפסנתר ומצטרף למשופם הצרוד להמשך הדואט. בסוף השיר המשופם מסיר מסכה, שככל הנראה לבש כל הזמן הזה. מה קורה כאן?"
הופעת הגמר: גיירגי חוזר לחליפת האיומים. הוא מתחיל את השיר ישוב על כיסא, כנראה התעייף משתי ההופעות האחרונות. הוא פחות משחק ומאיים מבערב הראשון. התרגלתי לשיר, הוא נעים במידה, אבל זה לגמרי שיר שמתאים ללפני 4 עשורים.

Elton Deda – Qetësisht – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""ברוגע" באנגלית. השיר נפתח בנגינת גיטרה ופסנתר, משל היינו בתחילת הניינטיז. השיר נכתב והולחן על ידי דדה עצמו. מדובר בבלדת אמצע הדרך למל"מית למדי וחסרת מעוף. ההפקה אקוסטית וההרגשה מעט מתקתקה מידי לטעמי. השיר רגוע כפי שכותרתו מרמזת, אך לצערי אין כאן בשורה של ממש. אלטון הוא אהוב בהפקת התחרות, בה היה מעורב מספר פעמים 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אחרי שהוא ליווה כמה זמרים על הפסנתר, אלטון מתפנה לחלטורה האמיתית של הערב. וככה זה גם נראה. הוא עולה בבגדים דהויים כדי ללכת עד הסוף על פוזת הרוקר שלא איכפת לו מכלום. אבל השיר המתקתק הזה עושה בדיוק את הרושם ההפוך. התזמורת לא מוסיפה הרבה לשיר, רק קצת קישוטים פה ושם. ההרגשה היא מנומנמת והשיר נותר בחיוורונו."
בהופעה החיה בערב השני: "את השיר הזה לא תציל הופעה עם או בלי תזמורת. הלהקה הקטנה, שמתלווה אליו זה בדיוק הליווי שהוא צריך כי השיר הזה רזה ודל. מה שכן, הוא מקבל טיפול מפנק מההפקה: עבודות מצלמה, תאורה ווידאוארט מושלמים."
הופעת הגמר:  מהומה רבה על לא מאומה. אלטון הגיע לגמר כי הוא המפיק המוזיקלי של הקדם למען הרוחות! הוא עומד ללא ניע על הבמה, כאשר אורות שוטפים אותו מכל עבר.

Eranda Libohova – 100 pyetje – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""מאה שאלות" באלבנית. כותב השיר הלחין את שירה של Samanta Karavello, שהגיע רביעי ב-Fik 2011. השיר נפתח בצליל אייטיזי וממשיך בהפקה של פופ אייטיזי-ניינטיזי לכל אורכו. השיר שונה בכך שהוא לא דרמטי כמו יתר הבלדות, יש לו צליל יותר נינוח, פן-אירופאי, כמעט בלדה צרפתית, רק עם הפקה כבדה מידי. בפזמון האחרון ארנדה והלהקה פוצחים ב"ניי ניי ניי", המזכיר לנו שמדובר במזרח/דרום אירופה אחרי הכל. שיר זורם ומרגיע, אך נעדר כל אלמנט של להיטות 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "ארנדה עולה בשמלה בוהמיינית שחורה וז'קט מנצנץ תואם. די ברור שהיא הולכת עם האווירה הפריזאית עד הסוף, או לפחות אני נוטה לפרגן לה את המודעות הזו. זה שיר נחמד, מחויך ושמח, או לפחות שמח באווירה הצוענית-צרפתית שהוא מעביר. זה שונה ממה ששמענו עד כה ותורם לגיוון בקדם."
בהופעה החיה בערב השני: "ארנדה מבצעת את השיר בדואט ובגרסה אקוסטית לגמרי, בליווי גיטרה בלבד. אליה מתלווה זמרת נוספת, והן שרות לסירוגין ויחדיו. זה נשמע כמו שיר עם בעיבוד הזה, פחות מרשים ממה שהיה אתמול. אבל שתיהן זמרות מצוינות ונותנות הופעה מאד מכובדת."
הופעת הגמר: יש בעיה רצינית בסאונד, אין בלאנס, ולא שומעים כל כך את ארנדה וקולות המלווים עולים על שלה. היא ממשיכה לשיר בכל זאת, ונדמה לי שהיא נראית מתוסכלת, אני לא בטוח. האם ייתנו לה לשיר שוב. ההופעה זהה לזו שבערב הראשון. מאחר והשופטים מחליטים לבדם יש סיכוי גדול שהשיר יזכה הערב, היא נחשבת אגדה בפסטיבל.

המנחה מאחורי הקלעים מראיינת את חבורת התיכוניסטים, אשר על פי הצבעתם יינתן "פרס הצעירים" השנה.

Jonida Maliqi – Ktheju tokës – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""חוזר לאדמה" באלבנית. השיר מתחיל בצלילי תופים רועמים ואחריהם נכנס קולה הצלול והמכשף של Jonida. על רקע צליל גס מאד, נכנס לופ אלקטרוני וקולה של הזמרת עולת בצעקה רמה. היא שרה על חזרה לאדמה, ואכן בשירה שלה יש משהו מאד אתני ושבטי, העומד בניגוד ללופ האלקטרוני המסיבתי ברקע, שלפעמים נשמע מתריס. גם כאן האווירה דרמטית, אך לא מלאת בקלישאות. שיר מעניין, שישמע מצוין עם התזמורת, וגם עם פלייבק. מתמודד ראשון לניצחון לדעתי ופייבוריט גדול בקרב חובבים 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "בחיים לא הייתי מזהה אותה… עוד פייבוריטית ענקית. היא עולה עם שמלה בירוק מטאלי, צאוורון גדול וזיופים שלא מהעולם הזה. זה פתאום נראה ונשמע לי הרבה פחות אטקרטיבי ממה שזה היה בסטודיו. שיר צעקות וקינה, וביצוע לא מדויק בכלל. גם כאן הכינורות עובדים שעות נוספות."
בהופעה החיה בערב השני: "יונידה עולה עם שמלה זהובה, בניגוד לשמלה הירוקה מאתמול. יש הרבה קולות מוקלטים, אם אני מבין נכון ואליה מתלוות 3 רקדניות. ההופעה מהודקת בהרבה מאתמול. הריקוד הלירי על רקע הרמזורים מעט מוזר לי."
הופעת הגמר: יונידה עולה עם השמלה מאמש, ורק עכשיו שמתי לב שיש לה שרוולים ירוקים…. ההעמדה זהה לזו של הערב הראשון. הווקל מתחיל הרבה יותר טוב, אך שוב מתדרדר בפיזמון. התזמורת עולה עליה, העיבוד סופר דרמטיים עם כינורות מלחיצים. זה נשמע כמו שיר שיכול לנצח את התחרות, אבל מי יודע. הקהל שואג!

Eliza Hoxha – Pengu – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""החרטה" באלבנית. את השיר כתבה הזמרת בעצמה. השיר נפתח בנגינת פסנתר, בעוד אליזה שרה ברוך ועצב. אליזה היא זמרת קוסוברית, הפעילה כבר 20 שנים. השיר הוא נוסחתי, בלדה אלבנית דרמטית טיפוסית, עם בניית מתח רגילה וכל השטיקים המוזיקליים הצפויים, כולל הכינורות הדרמטיים, הגשר הבונה דרמה לפזמון, הקול המתגבר עד לקריעת ורידים. זה בסדר, אבל שמענו כל כך הרבה שירים כאלה, שקשה לי להאמין שזה עדיין אפקטיבי אצל מישהו 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "האווירה חוזרת להיות עצובה וקודרת. רקע של שמיים אדומים בוידאוארט ואליזה עולה עם אאוטפיט שיקי בצבע תכלת. זו בלדת קינה שנשארת על אש נמוכה לכל אורכה. אני חושב שמישהי עם קול חרוך כמו של מיה מרטיני הייתה יכולה לעשות מזה קצת יותר. בינתיים, זה נחמד, הרבה יותר מבסטודיו, אבל לא בולט במיוחד. זמרת נהדרת, של פעם."
בהופעה החיה בערב השני: "אליזה לובשת הפעם שמלה זהובה, שיקית לא פחות ממה שלבשה אמש. הגרסה היא אקוסטית ומלווה גם אותה אלטון דדה בפסנתר. השיר הזה ממש גדל עליי ואני מחבב אותו יותר ויותר. מדובר בזמרת מצוינת ובשיר מלא דרמה, שמצליח לעשות זאת מבלי להיות וולגרי."
הופעת הגמר: אליזה לובשת את השמלה התכולה מלפני שני ערבים, הפעם עם שיער פזור. איזה שיר יפה. הוא הצליח לגדול עליי לאורך שלושת ערבי התחרות, מלודי מאד, עצוב וקטן. והיא? היא זמרת נפלאה עם קול רחב ואישיות בימתית צנועה, אך כובשת. העיבוד התזמורתי מגביר דרמה עם כלי נשיפה, כינורות וגיטרה חשמלית.

Orgesa Zaimi – Hije – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""צל" באלבנית. כותב השיר, כתב את השיר האלבני לאירוויזיון 2014, שכשל בתחרות עצמה. אורגזה זכורה לחובבים כמי שהייתה אחת מחביבת החובבים בשנה שעברה. איזה שיר מבולגן. לשיר יש אלמנטים של מוזיקת דאנס-דיסקו, פאנק, מוזיקת מועדונים, רוק, ראפ ועוד. ההפקה מבולגנת גם כן. זה שיר שלא סגור על מי הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול. זה נשמע כמו שלושה שירים שונים 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "אורגזה עולה בכובע עור שחור חבוש לצד, משקפי שמש, כפפות עור, חליפה עם עניבת פרפר גדולה, מראה כללי של יוקו אונו והרגשה של עודף חשיבות עצמית. זה ברדק לא נורמלי, ונשמע כמו ניסיון נואש להישמע מגניב . אין לי כוח אליה. מזל שנגמר הערב.
בהופעה החיה בערב השני: "אלוהים ישמור, מה היא לובשת הערב. הבחורה מושפעת כנראה מליידי גאגא. היא לובשת תחפושת כפוסה עם דוקרנים גדולים על כתפייה. הבמה כולה חשוכה, מאחוריה מסך אדום, אשר מאחוריו שני רקדנים רוקדים/מתאבקים. זה יותר נסבל מאתמול, אולי כי זה נראה פחות יומרני בלי התיזמורת ומראה היוקו אונו."
הופעת הגמר: אורגזה עולה עם ז'קט, עניבת פרפר גדולה ומכנסיים קצרצרים. הההופעה מעט יותר אסופה, אבל השיר עדיין מבולגן נורא. הוידאוארט תזזיתי כמעט כמו השיר עצמו. התזמורת משתלבת יפה עם השיר ואורגסה נותנת ביצוע קולי מרשים. שירים מהסוג הזה אף פעם לא זוכים בפסטיבל אלבני.

Bojken Lako – Jeto jetën – על גרסת הסטודיו ציינתי: "אחד האמנים המקומיים האהובים עליי. השיר הולחן על ידי Bojken Lako עצמו ופירושו הוא "חיו את החיים". ההפקה של השיר מגניבה, בלדת רוק שקטה עם קישוטים אלקטרוניים ומוזיקת צ'יל אאוט ברקע. קולות נשיים ענוגים מעטרים את השיר על רקע קולו המתכתי של בויקן. הפיזמון מאד רפטטיבי והמלודיה לא מתרוממת. חביב, אך מעט מרדים. 3/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "ההופעה משכנעת יותר מהסטודיו. יש אווירה אפלולית ומלנכולית המועברת בקולו של בויקן. הוא לבוש טוניקה שחורה ושערו משוך לאחורה. המיקרופון וכף היד שלו מסתירה חצי מפניו והוא מביט מטה רוב הזמן, בעצם כל הזמן. אני מניח שזה חלק מהקסם שלו…"
בהופעה החיה בערב השני: "את ההופעה פותחת זמרת, שבויקן הביא לדואט. היא לא משתלבת יותר מידי טוב עם קולו של בויקן לטעמי, אבל יש לה קול מתוק והיא יכלה לעשות עבודה טובה על השיר לבדה…"
הופעת הגמר: ההופעה זהה לגמרי לזו של הערב הראשון. מאד אוהב את בויקן, אבל אני חושב שהוא מסוגל לשירים טובים יותר מזה. מה שכן, הוא אותנטי ונאמן לעצמו ולסגנונו.

Soni Malaj – Më e fortë – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""חזק יותר" באלבנית. השיר נפתח במלווים השרים "בום בום בום" ומוזיקה דרמטית…. RnB-פופ עם השפעות אתניות. זה פופ מקומי, מרקיד ו"אירוויזיוני" מאד, לא הכי מודרני, קצת תחילת העשור הקודם. חלקים בשיר נשמעים כמו משהו שיכול להיות הבסיס ל-"Fuego" מקומי נוסח אלבניה. האם זה ניסיון מקומי לשחזר את הצלחתה של אלני פוריירה? זה פורח וכיף, אבל יש לי תחושה שלאחר אנגלוז השיר והעברת מיקסינג הוא יהפוך לפאסט פוד כל-אירופאי 3/5. אנקדוטה מעניינת: סוני היא הזמרת אשר לפני 12 שנים האלבנים האשימו שמריה שריבוביץ' גנבה ממנה את המלודיה לשיר זוכה אירוויזיון 2007, "Molitva". השיר ההוא של סוני נקרא "Ndarja", למי שמעוניין לחפש."
בהופעה החיה בערב הראשון: "סוני ממש מנסה להיות אלני פוריירה המקומית. היא עולה בחליפת חתול לבנה, עם רצועות שחורות עוטפות אותה כמו תפילין. תמונותיה מרצדות בשחור ואדום ברקע ועבודת המצלמה התזזיתית והלא אחידה מוציאה אותה טוב מאד. היא ווקליטסית מצוינת ויפהפייה, שזה בטח לא מזיק."
בהופעה החיה בערב השני: "השיר נפתח בקרני לייזר ובמה חשוכה, אשר רק צלליותיהם של סוני והרקדנים נראה. האור נדלק. היא באותה חליפת חתול עם תפילין מאתמול וכך גם הרקדנים. הכוריאוגרפיה מגוכחת וחובבנית להחריד וההופעה פחות טובה מזו שראינו אמש. יש להבות של אש על הבמה והיא מטפסת על הרקדנים המסכנים. פתאום מופעלת מכונת עשן. כמה בלאגן על במה אחת."
הופעת הגמר: חוזרים להופעה נטולת הרקדנים. אני לא יודע למה יורדים על השירה שלי, היא נשמעת לי די מדויקת. שיר פורח חביב. אם האלבנים רוצים ללכת על אתנו-פופ ולעשות לעצמם אלני פוריירה, הם יכולים לקחת את הבחירה האמיצה ולבחור בזה, אבל לא נראה לי שסיכוייה גבוהים.

Artemisa Mithi & Febi Shkurti – Dua ta besoj – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אני רוצה להאמין בזה" באלבנית. האינטרו מזכיר את "Just Give Me A Reason" של Pink ו-Nate Ruess. ארתמיסה אחראית על השירה המלודית בשיר, בעוד פבי על הראפ המיותר באלבנית. מדובר בפופ בינוני, שמנסה להיות המנוני. זה שיר שמנסה להתחקות אחר ז'אנרים שהיו חזקים במוזיקה העולמית לפני מס' שנים. בפזמון יש איזו שורה באנגלית ולאחריו יש Millennial Whoop, שכבר הספיק לצאת מהאופנה בשנה האחרונה. מאד חלש, עד בלתי שמיע 1/5.
בהופעה החיה בערב הראשון: "אני מניח שאנשים צעירים באלבניה יתחברו לזה, אבל באמת מדובר בקשקוש. שיר בשקל וחצי עם הראפר הכי לא מגניב שאפשר לתאר, שלרגעים נראה שהוא מתחרט שעלה על הבמה. ועם שיר כזה אפשר להבין אותו. נראה ונשמע נואש."
בהופעה החיה בערב השני: "משהו יותר זורם בהופעה הערב. אולי זה כי אין תזמורת. אני שם לב לארטמיסה שהיא באמת זמרת טובה, אבל מתבזבזת על שיר מגעיל כזה. לפיבי ואליה מצטרף ווקליסט נוסף, שעומד איתם בקדמת הבמה ושר את הפיזמון ואחר כך אפילו חלק מהבית. איך זה הפך להיות שיר בשלישיה? זה עולה אצלי ל-2/5. רע, אבל פחות מזעזע ממה שהפנמתי בתחילה."
הופעת הגמר: ארתמיסה החליפה שמלה ונראית מצוין. התזמורת נשמעת מאד טוב בשיר. פבי עדיין נראה לא בנוח כשהוא לא מראפרפ. בטח התיכוניסטים יחבבו…

Dilan Reka – Karma – על גרסת הסטודיו ציינתי: "דילן, מי שהיה חביב החובבים בקדם 2017 והגיע מקום שני בקהל ושלישי בדירוג הסופי, חוזר לניסיון נוסף. הפעם הוא עם שיער מחומצן ושיר שכותרתו היא מילה בינלאומית. שיר פופ-דאנס קצבי וקליט. השיר נבנה לדרמה המגיעה בפיזמון. פופ-דיסקו אירוטראשי למהדרין. כותב השיר הזה עומד מאחורי שירה של Inis Neziri בפסטיבל של השנה שעברה, שיר שנחשב כאחד הפייבוריטים לניצחון. בגדול, מדובר בטראש 2/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "דילאן עולה נטול הבלונד, אבל עם משקפי שמש בעלות עדשות צהובות ומעיל גשם מפוספס. התזמורת מעניקה לשיר תוספת דרמה, עם הרבה כינורות עצבניים שנשמעים על רקע קולו הגבוה והמתגבר של דילאן. זה נורא טראשי, אבל אני מבין איך זה עובר בגרסת התזמורת החיה. הוא מזייף פה ושם וראוי אם היה נירגע עם הצרחות כדי לשמור על הקול שלו. השיר נגמר בצווחה עזה. אוי."
בהופעה החיה בערב השני: "דילאן עולה עם אותו הלבוש  ללא המשקפיים ומיכל זכוכית גדול. הוכ נכנס למיכל עם רקדנית מטונפת, שמלכלכת אותו עם הידיים שלה מלאות הבוץ. הוא יוצא מהמיכל ונותן בעיטה באוויר. לא תהיה כאן התנפצות של הזכוכית? הוא נכנס ויוצר מהמיכל בעודו צווח ללא אבחנה. בסוף הוא עולה על שנדליר ונותן זיוף אחד גדול לסיום. נורא ואיום."
הופעת הגמר: דילאן לובש הערב חליפה באפור מפוספס וחוזר למשקפיים עם העדשות הצהובות. הצרחות והזיופים נמשכים גם הפעם. את התו האחרון הוא מבצע כמו שצריך הפעם, אבל זה עדיין נורא נורא מוגזם. הקהל לא מפסיק למחוא כפיים (?) ודילאן חוזר פעמיים להשתחוות. אני מסרב להאמין שיש לשיר הזה סיכוי, פשוט מסרב.

Alar Band – Dashuria nuk mjafton – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אהבה אינה מספיקה" באלבנית. השיר נפתח בצליל בלקני שמח וקריאות "היי", שמזכירות שירים בלקניים רבים. כותב השיר כתב את שירה של Manjola Nallbani בקדם האלבני בשנה שעברה, שיר שזכור פחות בגללו ויותר בגלל המבצעת… לסולן קול דומיננטי, אבל זה נשמע כמו עשרות שירים שכבר שמענו בעבר. זה לא ייחודי בתת הסוגה שלו ולא מעניין כדי להביא אותי לשמיעה נוספת. הפזמון קליט, אך מוכר מאד. 3/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "הופעה נינוחה וקלילה של הלהקה השמחה הזו, כאשר צבעי הלאום, שחור ואדום, דומיננטיים על הבמה. כך גם חליפותיהם של חברי הלהקה. ההרגשה היא מעט שכונה. ההופעה אינה מלוטשת כלל והזמר לא יודע מה לעשות עם עצמו בחלק הזמן. ברמה הווקלית, זה מושלם והקול שלו ממכר."
בהופעה החיה בערב השני: "ההופעה זהה לזו של אמש. הלהקה מוכיחה שהיא אדישה ביותר ממובן אחד. הסולן לא יודע לעשות אהבה עם המצלמה, ומביט לנקודה לא ברורה בקהל."
הופעת הגמר: הבנים החליפו חליפות, והפעם הם בשחור-לבן, כאשר הסולן עם ז'קט לבן משל היה שושבין בחתונה. הוא עדיין נינוח עד אדיש ובברייק הבלקני השמח, כל הלהקה נראית חסרת אנרגיה.

Lidia Lufi – Rrëfehem – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""אני מתוודה" באלבנית. כותב השיר כתב את שירו של Tiri מהפסטיבל בשנה שעברה. השיר נפתח בצליל גיטרה וקול מתכתי מכושף, שירתה של לידיה על רקע כל אלה וצלילי הנבל בסוף כל שורה יוצרים אווירה אקלקטית. בפזמון השיר לוקח תפנית לבלדת רוק דרמטית, עם דרופ אלקטרוני. אני בטוח שעם תזמורת זה יישמע מאד מיוחד, אבל האלקטרוניות בשיר קצת מוזרה והשילוב עם הכלים האקוסטיים בבתים יוצרים כאן שני שירים שהולחמו להם יחדיו. 3/5".
בהופעה החיה בערב הראשון: "לידיה עולה בשיער אדמוני ושמלה שחורה עם שרוול אחד וכיסוי ראש תחרתי שחור. המראה קצת מיושן, אבל הביצוע נפלא. ה-C Part של השיר הופך ג'אזי ומעניין. השיר מסתיים בדמעה של לידיה. מאד קודר."
בהופעה החיה בערב השני: "לידיה עולה באותה השמלה הכעורה מאמש, אליה מתלווה הזמר Tiri, שעומד לצידה. אם תשאלו אותי זה טוב מאד, אחת ההופעות הטובות של הערב. מלודיה מקורית וחזקה, הרבה דרמה וצמד זמרים מאד מוכשרים."
הופעת הגמר: לידיה החליפה גרדובה והיא לובשת שמלת קוקטייל כסופה ועגילי חישוק גדולים. זה אחד השירים הטובים של הערב ושל התחרות כולה השנה, אבל אני חושב שהסיכויים שלה לא קיימים. בגזרת בלדות הקינה, יש לה את יונידה שלוקחת ממנה את הפוקוס. ביצוע מצוין, גם אם התזמורת דומיננטית מידי לעיתים. סקסופון נכנס לקראת סוף השיר ונותן אפיל מעט אייטיזי להופעה.

Klint Çollaku – Me jetë – על גרסת הסטודיו ציינתי: ""עם החיים" באלבנית. מדובר בבלדת פסנתר, שבפיזמון מקבלת טוויסט אלקטרוני על רקע קולו העולה לפלצטים של קלינט. המלודיה מהודקת, מערבית מאד, מעט גנרית בפיזמון, אבל בגדול מדובר בשיר חמוד, שיכול להתפוצץ על הבמה, אם יבוצע כראוי 3/5."
בהופעה החיה בערב הראשון: "…הוא נשמע מצוין קולית ויש לו ביטחון על הבמה כמו פרפורמר ותיק. אני חושב שזו הייתה ההופעה הווקלית החזקה של הערב. לקראת הסוף הוא קצת מזייף, אבל נראה שהוא ממש איתגר את עצמו בסולם שבחר בשיר."
בהופעה החיה בערב השני: "קלינט עולה באאוטפיט שחור מלא. גם אליו מתלווה רקדנית בשחור עם מבטים סובלים. ההופעה שוב מאד טובה. ידידי קובי העלה אמש את העובדה כי השיר הבא, שהשתתף בפסטיבל לפני 3 שנים הוא בעל פיזמון כמעט זהה. מסתבר כי מדובר באותו המלחין…. זה מן הסתם מוריד את השיר מספר מקומות בדירוג שלי."
הופעת הגמר: קלינט חוזר לחליפה הסגולה-שחורה. שוב הופעה חזקה ויציבה מהבחור. אני מקווה שהוא יחזור בשנים הקרובות עם שיר מקורי ומרשים יותר, כי הוא יופי של פרפורמר.

אז חשבנו שההופעות נגמרו, אבל לא… בשל בעיות סאונד, שני שירים זוכים להופעה נוספת: ראשונים עולים Marko Strazimiri & Imbro ואחריהם Eranda Libohova. זהו? נגמר סופית?

עוברים למופע האמנותי של הערב. ראשון מופיע Anthony Çako עם השיר "Homazh për Gaqo Çakon":

לבמה עולה נציג המדינה לאירוויזיון 2018, Eugent Bushpepa, לבצע שיר נפלא שאינני מכיר. לאחר מכן הוא מבצע את שיר האירוויזיון שלו "Mall", אשר סיים במקום ה-11 באירוויזיון 2018:

הגיע זמן פרסים ותוצאות: פרס מטעם המצביעים הצעירים הלך ל- Marko Strazimiri & Imbro. לאחר מכן, המופע האמנותי ממשיך. דרך אגב, אלו הם השופטים הערב (שם אחד חסר):

DvDV6j1WwAEVruQ (1)

שלב התוצאות. תוצאותיהם של השופטים מוצגים בזה אחר זה. השופט הראשון, Hajg Zaharian, מעניק את רוב הניקוד ל-Lidia Lufi. השופטת השנייה, Arta Marku, מעניק את מרב הנקודות ל-Jonida Maliqi, אשר עולה למקום השני. Eranda Libohova נמצאת במקום השלישי.
בדיוק בשלב זה ויקטור פוצח בהקראת שירה…. הגיע זמן לניקוד של השופטת השלישית, Rona Nishliu, נציגת אלבניה 2012. הניקוד שלה דוחף את Eranda Libohova למקום השני ואת Jonida Maliqi למקום הראשון.
השופט הרביעי, Agim Kajka, מעלה את Lidia Lufi למקום השני. Jonida Maliqi ממשיכה להוביל. אנחנו אחרי 50% מהקולות. וזה הזמן המושלם להמשך המופע האמנותי. שני רקדני בלט עולים לקטע לירי מושלם.

לאחר מכן מוענק פרס המבקרים ל-Eranda Libohova.

ממשיכים בהצבעת השופטים. Pali Kukev הוא השופט החמישי להצביע. הוא מעניק את מרב הנקודות ל- Jonida Maliqi, המובילה עכשיו ב-10 נקודות על Eranda Libohova. השופט הבא, Olsa Toqi, מעניק את מרב הנקודות ל-Lidia Lufi, שעולה להובלה, רק נקודה אחת מפרידה בינה לבין Jonida Maliqi.

המופע האמנותי ממשיך בגרסה צעירה ל-"Hallelujah" של Leonard Cohen, המוקדש למשתתפי הפסטיבל שהלכו לעולמם ובעיקר ליוצר הפסטיבל שנפטר השנה.

לאחר מכן מנחת הערב, Ana Golja, שרה מספר שירי ערש.

חוזרים לתוצאות. השופטת השביעית, Rovena Dilo, מצביעה. היא מחזירה את Jonida Maliqi למקום הראשון. השופט השמיני מצביע. מרב הנקודות הולכות ל-Jonida Maliqi. השופטת האחרונה, Dorian Cene, מצביעה. היא מעניקה את מרב הנקודות ל-Lidia Lufi, אבל זה לא מספיק לה על מנת לסגור את הפער. להלן התוצאות:

תמונ2ה1.png

WhatsApp-Image-2018-12-22-at-23.51.34.jpeg

הזוכה עולה לקבלת הפרס, ואחריה גם המקומות השני והשלישי. בהצלחה ליונידה בתל-אביב!

תמונ55ה1.png

הופעת ה-reprise:

תגובה אחת הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.