היישר מ-Tartu Ülikool, ב-Tartu, אסטוניה, זהו חצי הגמר הראשון של הקדם האסטוני, ה-Eesti Laul. אחרי שבשנה שעברה סיימה במקום השמיני המכובד, אסטוניה מתכוננת לאירוויזיון 2019. 12 שירים יתמודדו בכל חצי גמר. אל הגמר יעפילו 12 שירים, 6 מכל חצי גמר. התוצאה תיקבע על פי הצבעת הקהל והשופטים בשני סבבי הצבעה. חצי הגמר הראשון מתקיים הערב, השני בעוד יומיים, אך הגמר רק בעוד שבועיים…

הצבע השולט בבמה הוא סגול, במה רחבה עם קטוולק, כאשר ברקע מעויינים בינוניים, שעליהם וידאוארט. הבמה נמוכה והמבצעים קרובים למדי לקהל שנמצא מולם. מנחי הערב פותחים את הערב בשיר ובריקוד. הקהל נראה חסר התלהבות, אך אנחנו נלהבים וזה מה שחשוב…. ניתן לצפות בשידור החי כאן.

The Swingers – High Heels in the Neighborhood – בסטודיו: לפי שם הלהקה ציפיתי ללהיט צ'רלסטון משנות ה-20. מה שקיבלנו בפועל הוא שילוב בין "Uptown Funk" המאוס ל-"Bang Bang" הבלתי נסבל. שיר רדוד, שמנסה להיות פאנקי. אציין לטובתם, שזה שיר מלא אנרגיה, שאם יבוצע טוב יוכל להרים את האולם. Tanja, חברת הלהקה ונציגת 2014, היא מכותבות השיר, כמו גם Timo Vendt, שהיה מכותבי שירה מ-2014 ומכותבי השיר האסטוני באירוויזיון 2018, "La Forza". חברת להקה נוספת היא נציגת 2013, Birgit Õigemeel, אני מאד מקווה שהשיר הזה לא יימצא את עצמו באירוויזיון. 2/5
בהופעה החיה: הופעה טובה, יציבה ווקלית, שמחה ואנגרטית. הפיזמון חוזר יותר מידי פעמים. הן מאד מקצועיות, אבל אם יגיעו לאירוויזיון יצטרכו קצת כוראוגרפיה או העמדה יותר סוחפת.

Marko Kaar – Smile – בסטודיו: השיר הראשון שאני יודע שלא אשמע שוב… מרקו הלחין וכתב את השיר עם Egert Kanep. זה מתחיל מבטיח, אך מתדרדר משם למחוזות קרינג'יים. הפיזמון חלש מאד, עמוס בקלישאות, כולל Millennial Woop. זה נשמע כמו שיר של זמר רחוב שקיבל הפקה אלקטרונית זולה. לא טוב. 2/5
בהופעה חיה: הופעה קרינג'ית מההתחלה ועד הסוף. מרקו נשמע נרגש. אין לו  קול מרשים כלל ולצידו 4 רקדיות, שנגמה שיצאו מהמתנ"ס השכנותי. הוא חמוד מאד, אבל השיר כה חלש, והכל על הבמה נראה חובבני באקסטרים. הוא נראה כאילו הוא מחכה שההופעה תיגמר.

xtra basic & Emily J – Hold Me Close – בסטודיו: משום מה ציפיתי למשהו יותר אדג'י. דאנס-פופ בסיסי, שכבר שמענו פעמים רבות בעבר. אזרבייג'ן ניסתה לעשות זאת בחוסר הצלחה באירוויזיון 2018. השיר עמוס בקלישאות, הן בליריקה והן במלודיה. שום דבר בשיר הזה לא מרגיש אותנטי והוא מנסה בכוח להיות סוחף והמנוני. מאד חלש 2/5
בהופעה חיה: אמילי חמודה מאד ונשמעת לא רע בלייב, עם זמרת ליווי שלא תואמת לקולה בכלל. אליה מתלווים כמה רקדנים בריקוד אורבני לא ברור וחצי מאולתר. עבודת המצלמה היא פשע בפני עצמו. על הבמה – כיסא, שכבר הופיע במערכה הקודמת. כל מה שאני זוכר מהשיר הוא הפיזמון הרפטטיבי, עמוס הקלישאות. נקודת האור היחידה בשיר הזה היא אמילי, זמרת לא מושלמת, אבל כזו שנראית ונשמעת טבעית.

Johanna Eendra – Miks sa teed nii? – בסטודיו: "למה אתה עושה את זה?" באסטונית. מידטמפו אלקטרו-פופי, אשר הזמרת הלחינה בעצמה. גם כאן ההרגשה של שיר מאד נינוח על גבול האדיש והמלודיה הופכת לצפויה ומעט שבלונית. ההפקה טובה, למרות שהלופ האלקטרוני מציק ונדמה שהוא מחפה על מה שחסר בשיר. המילים מעט נוגות ובהן הדוברת פונה אל אהובה תוך ניסיון להציל את מערכת יחסים ביניהם. 3/5
בהופעה חיה: יוהאנה עולה בשמלה כחולה מיושנת ונסיכתית על שם יוהאנה האיסלנדית… ההופעה זורמת ויחסית מרשימה לאחר שתי ההופעות האחרונות. ברקע צמד רקדנים לבושים בחולצות טריקו לבנות רוקדים ריקוד לירי, המבטא את מערכת היחסים הגוועת המתוארת בשיר. עם זאת, זה לא השיר הכי מעניין ששמעתי….

Stefan – Without You – בסטודיו: השיר מתחיל בלדת פסנתר נוגה ונעימה, ובפיזמון תופס קצב ונשמע לא בלתי דומה ל-"Human" של Rag'n'Bone Man, רק כדי לחזור שוב לנגינת הפסנתר בבתים ובגשר. שני שירים שהולחמו להם יחדיו. סטפן הוא הכותב העיקרי של השיר הזה, שנדמה שחסר לו הרבה על מנת להיות אפקטיבי. הפיזמון קליט מאד, ועדיין השיר מאד לא זכיר. 3/5
בהופעה חיה: סטפן פורט על הפסנתר כמצופה ממנו ומצליח להעביר קסם כלשהו. הוא יושב חצי מגולח, עם חולצה לבנה מכופתרת. באיזשהו שלב הוא קם מהפסנתר כדי לשבת על מושב אחר ולהמשיך לשיר. זו הופעה טובה מאד, ווקלית, וגם מבחינת ה-engagement לקהל. השיר נגמר עם תחושה של עוד, וזה בניגוד לכך שכתבתי שהשיר לא זכיר…

Sandra Nurmsalu – Soovide puu – בסטודיו: השיר נפתח בצלילי נבל ומוזיקה שלקחה אותי ליפן יותר מלאסטוניה. אודה שמעולם לא הייתי מחובבי סנדרה, והשיר הזה לא יהפוך אותי לאוהד שלה. מוזיקת ניו-אייג'ית חנפנית ועגולה, כאילו הניינטיז מעולם לא עזבו אותנו. היה לנו די מזה, בוודאי שבאירוויזיון. הגיע הזמן שאסטוניה ילכו על משהו נועז ולא על הדבר החלבי הזה. השיר הולחן על ידי סנדרה ועצמה ועל ידי Priit Pajusaar, שעומד מאחורי השירים האסטונים של 1996, 2004 ו-2008. 2/5
בהופעה חיה: סנדרה משחקת חזק על הקסם הלבן, שקנה לא חובבים רבים בקרב חובבי האירוויזיון. המצלמה מתהדרת בפילטר אגרסיבי, כדי לדמות לה תדמית מלאכית. הקול המלאכי שלה משלים את העבודה. היא עומדת על הבמה במראה מלכת הקרח, עם שיער שחור פחם ושמלה לבנה עם פרחים מתחרה. זה לא, כל כך קיטשי, כל כך giving the gays all they want. 

Jennifer Cohen – Little Baby El – בסטודיו: אלקטרו-פופ מודרני עם מקצב אפרו-קריבי קליל. איזה שיר חמוד, אותו שרה ג'ניפר לביתה התינוקת, אם הבנתי נכון. לג'ניפר יש קול מאד laid back ואדיש, וזה חמוד מאד, מודרני ומתאים לאפיל הכללי של השיר. קצת חסר לי אופי יותר חזק לשיר, שכן הוא ממצה את עצמו מהר מאד. גם כאן הזמרת היא אחת מכותבי השיר. 3/5
בהופעה חיה: ג'ניפר הכוהנת עולה בטוניקה לבנה אופנתית (טוניקה יכולה להיות מכופתרת?) ההופעה היא laid-back כמו שניתן היה לצפות, אבל זה לא אומר שצריך להביא מלוות תחת השפעה. היא והמלוות מתפצלות ומתאחדות, כל אחד הולכת לדרכה רק כדי לסיים ביחד ולהופיע כמו להקת בנות. ההופעה מפוזרת מידי.

Sofia Rubina-Hunter – Deep Water – בסטודיו: סופיה רובינה, למודת הקדמים, חזרה לניסיון נוסף. לא נראה שהפעם היא תצליח. יש לה קול שהוא Soulfull והשיר בשילוב הקול שלה מזכיר לי המנוני מועדונים משנות ה-90, אבל לא בקטע מיושן, יותר בקטע רטרואי. המילים מעצימות, בהן מדברת הדוברת על הדרך החדשה, שאותה בחרה. במקום לטבוע במים העמוקים, היא שוחה בהם בחדווה. בנוסף לסופיה, שותפה לכתיבת השיר הדיג'ייאית Janika Tenn. אחלה שיר. 3/5
בהופעה חיה: השיר מתחיל בצבעי שחור ולבן. סופיה עולה בתלבושת א-לה שנות העשרים ועם קול רועד מאד. בעוד השחור והלבן נשאר, באפקט רואים חלקים בסופיה ובבמה צבועים בסגול לבנדר. בפיזמון זונחים את האפקט וסופיה נאלצת לסמוך על הקסם האישי, שיש לה, אבל שלא מצליח כל כך להרים את השיר. וזה חבל, כי זכרתי את השיר אחרת. סוף סוף מלוות שיודעות את העבודה ומחזקות את הזמרת. בסוף היא פוצחת ב-runs ומזכירה לנו כמה היא מקצועית. שינתה את דעתי לחיוב, שוב.

Öed – Öhuloss – בסטודיו: איזה כיף. שיר ראשון שאני יכול להגיד שהוא שיר מגניב שכיף לשמוע. אלקטרו-סינת'-פופ לדור החדש. שיר קצבי ושמח עם מסר מחאתי על תרבות הרשתות החברתיות, תרבות הזהות הוירטואלית והסדר החדש-ישן. ב-C Part נכנסת גיטרה חשמלית שקצת שוברת את האווירה ששמענו עד עכשיו. בנות הלהקה חצי שרות חצי מדברות את המילים. "העם דורש חדש" הוא לא שורה שאנו מצפים לשמוע באירוויזיון, בעוד "בית הוא לא כל אחד" עלול להיות השורה הטובה ביותר שנשמע השנה באירוויזיון, אם האסטונים יעשו את הבחירה הנכונה 4/5
בהופעה חיה: טוב מאז קיבלנו שורות קצת יותר טוב בתחרות, אבל לפני כמה חודשים זה נשמע טוב. הצמד והמלוות עולים בשלל צבעי פסטל זרחניים, נותנות הופעה שכונה, שייתכן והיא ההופעה הנכונה לשיר מסוג זה. עוד לא החלטתי. מעבר לזה, הפיזמון מאד רפטטיבי, ואני מקוה שהקהל המקומי יאהב אותן ויעריך את המסר.       

Victor Crone – Storm – בסטודיו: ויקטור, יליד שטוקהולם שבדיה ומשתתף עבר במלודיפסטיבלן, חוזר הפעם לקדם האסטוני. את השיר הלחין Stig Rästa, שעומד מאחורי השירים האסטוניים ב-2015 ו-2016, עם Vallo Kikas, שכתב עמו את השיר ב-2016. ויקטור עצמו גם שותף לכתיבת השיר. זה נחשב פייבוריט גדול, ואני מבין למה. המבנה של השיר הוא של המנון אצטדיונים, המדבר על גבר שבור המתגבר על מכשולים. מי לא יפול שדוד לרגלי שיר כזה? אווירת OneRepublic פוגש את Avicii ז"ל. השיר לטעמי סביר, אך מעט ממוחזר. 3/5
בהופעה חיה: בניגוד לאחרים הערב, ויקטור יודע להופיע מול המצלמה. הוא מתחיל את השיר מנגן על גיטרה, רק כדי להשליך אותה בפיזמון. הוא עולה עם טריקו אפורה ומעיל עור, זה קצת לפי הספר. ווקלית הוא בסדר, עם מעט בעיות בגבוהים בפיזמון. באחד הפיזמונים מצטרפת אליו זמרת ליווי. השטיק של השיר מגיע בחלק האחרון. ויקטור, כנראה נמצא עטוף במסך ירוק, אשר משדר מסביבו סערה, משחקי מצלמה מרשימים, רק כדי לחזור לתיבה האחרונה בשיר כשהוא עומד במרכז הבמה שוב עם גיטרה. ההופעה הכי מופקת והכי זכירה של הערב. סטיג רוצה ניצחון!

Ranele – Supernova – בסטודיו: השיר מתחיל בנגינת פסנתר נוגה וממשיך באווירת מועדונים מהניינטיז. לרנלה קול סטנדרטי למדי, הפיזמון מביך לשמיעה עם מלודיה רזה של שירי ילדים והפקה זולה מתחתית החבית של הדיג'ייז המקומיים. זה שיר שהייתי מצפה לשמוע בקדמים האסטונים בתחילת העשור הקודם. רע מאד 1/5
בהופעה חיה: רנלה עולה בשמלה ירוקה נוצצת עם hoodie תואם. ההופעה לא מופקת בשום צורה, יש רקדנים הצבועים בצבעי גוף המהדסים סביבה. המסכנה לא מצליחה לשיר לפי המנגינה, או שאולי זו המנגינה שלא קשורה לשום דבר שקורה על הבמה. זה נהדר, 3 דקות של כאב ראש.

Inger – Coming Home – בסטודיו: הצליל נפתח בצליל גיטרה אקוסטית. אינגר מתהדר במבטא בריטי מזויף והשיר כולו נשמע כמו ניסיון להישמע כמו Ed Sheeran. אינגר הוא אחד מכותבי השיר. זה חביב ולא מזיק, אבל גם רחוק מלהיות יצירת מופת מפעימה. השיר הזה נשמע לי מסוכן, אם זה מגיע לאירוויזיון זה יכול להגיע לטופ 10. 3/5
בהופעה חיה: אינגר נראה כאילו טרם הגיע לגיל ההתבגרות. המבטא המזויף נשמע נורא בהופעה החיה והקול שלו בפיזמון נשמע כמו נהמת חיזור של סמור. איך שיר, שנשמע בסטודיו כחביב, מצליח להישמע בלייב כמו תאונת דרכים. הוא מנגן על גיטרה קטנה ולובשת חולצה פרחונית-צמחונית. לא בלתי אופנתי, אבל מה עם לעבוד קצת על הקול?

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות החיות:

1. Öed – Öhuloss
2. Sofia Rubina-Hunter – Deep Water
3. Jennifer Cohen – Little Baby El
4. Stefan – Without You
5. Johanna Eendra – Miks sa teed nii?
6. Victor Crone – Storm
7. Inger – Coming Home
8. The Swingers – High Heels in the Neighborhood
9. xtra basic & Emily J – Hold Me Close
10. Sandra Nurmsalu – Soovide puu
11. Marko Kaar – Smile
12. Ranele – Supernova

עד שיתקבלו תוצאות ההצבעה, אנו נהנים מהמופע האמנותי, הכולל את Maarja-Liis Ilus, מבצעת את שיר האירוויזיון שלה מ-1997, "Keelatud maa".

המנחה מכריז על 4 העולים לגמר לאחר סיבוב ההצבעה הראשון:

• The Swingers
• Stefan
• Victor Crone
• Inger

נפתח סיבוב הצבעה שני קצר ביותר, אשר בו רק הקהל בוחר את שני המעפילים הנוספים לגמר. והמאושרים הנוספים העולים לגמר הם:

• Sandra Nurmsalu
• xtra basic & Emily J