ברוכים הבאים לסיקור שני חצאי הגמר של הקדם הלטבי, ה-Supernova. בכל חצי גמר התמודדו 8 שירים, כאשר 4 שירים מכל חצי גמר העפילו לגמר, שייערך הערב.

חצי גמר 1:
חצי הגמר נפתח בסרטון הומוריסטי של שתי מנחות התחרות, Dagmara Legante ו-Ketija Šēnberga. נכנסים לאולם וממשיכים בהומור המיזוגני, המציג את שתי המנחות כאויבות מרות… הן מציגות את שופטי התחרות: DJ Rudd, Linda Leen, Ralfs Eilands ו-Artis Dvarionas. התחרות מתחילה…

Kris & Oz – Midnight Streets – בסטודיו: צליל RnB עם הפקה בלוזית, חביב אבל לא להיטי. הקול של קריס מזכיר מעט את זה של ג'מאלה, זוכת אירוויזיון 2016, אבל השיר לא זכיר מספיק ונשמע כמו מוזיקת רקע. הפיזמון דליל, קצר, וכל השיר נראה כמו תוצר של משהו שעבדו עליו מעט מאד. לא בולט בשום צורה 3/5.
בהופעה החיה: קריס נראית כמו שילוב של ג'נל מונה וג'מאלה, וזו המחמאה הכי גדולה שהיא יכולה לקבל. הקול שלה מעט גבוה מידי, ההופעה נראית כמו ג'אם במועדון לילה, שזה לא רע, אבל זה לא עוזר לשיר הזה, שהוא רק בסדר ולא יותר.

Alekss Silvērs – Fireworks – בסטודיו: אלקס שר את השיר השנתי שכתבה המוזיקאית אמינטה לקדם הלטבי… לשיר מבנה מלודי נגיש, אבל הוא צריך עבודה, ונדמה לי שהבחירה באלכס כמי שיגיש את השיר בעוכרי השיר. הגשר לפיזמון הוא החלק החזק בשיר, בעוד הפיזמון מעט מאכזב. אני עדיין חושב שעם הפקה נכונה וחדשה השיר הזה יכול לעשות משהו 3/5.
בהופעה החיה: אלקס מופיע עם ווסט ומכנסיים אדומים, כאשר ההופעה מתחילה בגוונים של שחור ולבן. מאחוריו יוצאת רקדנית בשמלה לבנה. ההופעה לירית מאד ומתרכזת ביחסים בינו לבין הרקדנית. ווקלית הוא טוב ויציב, אך המלוות מעט צווחניות. בסוף השיר הוא נותן צעקה ארוכה והמלוות לוקחות פיקוד, מה שכנראה הייתה החלטה לא נכונה.

Līga Rīdere – Būšu tepat -בסטודיו: זה מזכיר לפרקים את הרוק הרך שהיינו שומעים ממזרח אירופה בשנות התשעים באירוויזיון. אני מחבב את זה, יש לזה צליל מעט נוסטלגי, רוקיסטי-דרמטי. לשיר יש מאפיינים של להיט אצטדיונים ושיר Sing along, אבל אני בספק שצפויה לו איזושהי הצלחה, אולי אם היינו חוזרים 25 שנים אחורה… 3/5.
בהופעה החיה: ליגה עולה עם מראה ניינטיזי תואם, אני מרגיש שנחתתי ב-1994, איזה כיף! היא לובשת שמלה אדומה מזמש ונראית מפונפנת למדי. המצלמה משתמשת בפילטר על מנת לרכך את פנייה ולשוות להופעה אפיל רומנטי. אני מחבב את זה, אבל רואים שזה חסר סיכוי.

Laime Pilnīga – Awe – בסטודיו: בלדת אינדי פופ-רוק. ההרגשה היא שוב של בריט-פופ מודרני, עם פיזמון קליט שכולל בעיקר את הצליל "Ah ah ah". זה נחמד מאד, בעיקר אחרי כמה האזנות. לפיזמון יש הוק ברור וזה החלק החזק בשיר, שכן שאר המבנה שלו פחות קליט. זה לפרקים נשמע משורבט ולא מהודק מספיק 3/5.
בהופעה החיה: הסולן עולה במראה בריט-פופי התואם את רוח השיר, שאר חברי הלהקה נראים הרבה פחות מותאמים לשיר וזה לזה. זה אקוסטי ונחמד וזוכה להופעה והעמדה פשוטה. הסולן מאד משכנע, יש לו קול דומיננטי והוא מחזיק את השיר ומצליח למכור אותו בזכות הכריזמה שלו.

Edgars Kreilis – Cherry Absinthe – בסטודיו: … השיר כולו הוא אינדי-אלקטרופופ, בעל צליל אורבני, אך לא מעניין מספיק, נשמע כמו גרסת דמו. הוא מנסה את מזלו בקדם מידי שנה. בשנה שעברה השיר שלו היה הניסיון הכי חזק שלו עד כה. 2/5.
בהופעה החיה: אדגרס עולה לבמה בחליפת עור שחורה. מאחוריו 4 מלוות המענטזות במלבושים כעורים. זה ניסיון לתת לשיר תוכן באמצעות הופעה דינמית, אבל זה רק מדגיש כמה השיר הזה בינוני. ההופעה חובבנית לכל היותר. הוא עובר מסך, סביר ווקלית, אבל זה לא זה.

Elza Rozentāle – You Came on Tiptoe – בסטודיו: שיר צ'ילאאוט אקוסטי, שלא ממש הולך לשום מקום, אבל גם לא בטוח שצריך. לאלזה קול טוב, מעט מאנפף. בפיזמון נכנס לופ אלקטרוני מיותר, שהופך את כל החבילה לגנרית ואת השיר למתאמץ מידי בניסיונו להתשלב בין אופנות מוזיקליות חולפות. 3/5
בהופעה החיה: אלזה לובשת שמלה לבנה עתירת קשקשים. זה יותר אוברול עם כיסוי תחרה, שנראה כמו שמלה. מאחוריה שני רקדנים בסגול וירוק, רוקדים ריקוד לירי רומנטי, הרקדנית תלויה על חבלים. אלזה נראית מחוברת מאד לשיר ומשחקת על הבמה. זה עובד לה ועושה מהשיר מעט יותר ממה שהוא באמת.

Aivo Oskis – Somebody's Got My Lover – בסטודיו: הגענו לשלב הזה של שירי פופ גנריים ומבטאים בלתי אפשריים. הבתים מאד חלשים, הפיזמון קליט וזכיר מאד, אבל רזה מאד מבחינת מילים ומלודיה. המילים הם על גבול הקרינג'י. לשיר אווירת מועדונים נייטיזית וההרגשה הכללית הוא של נון-איבנט. 2/5
בהופעה החיה: הקול של אייבו מרגיז נורא והוא נראה כמי שהגיע לשתות כמה דרינקים בבר, ולא כמו פרפורמר. הוא מופיע לבדו על הבמה, ודווקא זה שיר שהיה זקוק לאיזושהי הסחת דעת מהשיר ומהמבצע. בינוני ומטה.

Samanta Tīna – Cutting the Wire – בסטודיו: סמנת'ה טינה חוזרת לניסיון נוסף, לאחר שניסתה ב-2017 גם עבור ליטא. נדמה שהיא משנה את הסיגנון שלה בכל שיר, מעין זמרת לכל דורש. יש לה קול אגרסיבי מידי. השיר הזה הוא מידטמפו Soul-אלקטרוני, בעל מלודיה בסיסית שנשמעת בסיסית עוד יותר על רקע ההפקה העמוסה. שיר חסר עמוד שדרה, שעוד לא החליט מה הוא רוצה להיות 2/5.
בהופעה החיה: סמתנה העלובה עולה בחולצת בטן אפורה ומכנסי ג'ינס בגזרה גבוהה. לצידה 5 מלוות בלבוש דומה. הן מנסות לתעל איזושהי אווירה אורבנית, והיא עצמה מנסה להיות מלכת soul, והיא לא. המלוות לוקחות חלק מרכזי בהופעה והמצלמה נוטה להתמקד בהן. אני רוצה שזה ייגמר.

הקווים נפתחים להצבעה. ההצבעה של הקהל נקבעת, לא רק על פי ההצבעה הטלפונית/SMS, אלא גם על ידי ההצבעה המוקדמת באינטרנט ומספר ההאזנות בספוטיפיי.
הגיעה זמן תוצאות! המתמודדים כולם עולים לבמה. השופטים מכריזים על המעפילים לגמר:

Samanta Tīna
Edgars Kreilis
Aivo Oskis
Laime Pilnīga

ניתן לצפות בחצי הגמר הראשון כאן.

חצי גמר 2:
גם חצי גמר זה נפתח בסרטון המציג את היריבות המדומה בין צמד המנחות, Dagmara Legante ו-Ketija Šēnberga. הן מציגות את שופטי התחרות: DJ Rudd, Linda Leen, Ralfs Eilands ו-Artis Dvarionas. התחרות מתחילה…

Dziļi Violets feat. Kozmens – Tautasdziesma – בסטודיו: אחד השירים היותר שונים ומעניינים בקדם השנה. רוק אלטרנטיבי, של גברים הלבושים בשחור, בעוד אחד מהם לבוש בחצאית סקוטית. הבתים הם חצי באנגלית וחצי בצרפתית.  בהמשך יש גם קטע דיבור בלטבית. הפיזמון הוא כבר יותר מלודי-ביטלזי. זה נחמד, מרענן, הפיזמון רפטטיבי, אבל מגניב. יופי של שיר, מלא אווירה ונשמה 4/5.
בהופעה החיה: ההופעה זהה לאודישן. וזה עובד בדיוק כמו באודישן. החמישייה מקצועית מאד, חוסר הניע שלהם במהלך ההופעה והמבטים שלא זזים, תורמים לאינטנסיביות של ההופעה.

Peress – Smaragdi un pelni – בסטודיו: "אבני ברקת ואפר". שם מעניין לשיר, המתחיל ברקיעות פסנתר. השיר ממשיך כבלדת אינדי עם הפקה מינימליסטית וקישוטים אלקטרוניים עדינים. לשיר יש את המלודיה הכי מעניינת משירי הקדם הזה. קריסטין עולה לגבהים בפיזמון השני והשיר לוקח לכיוון דרמטי ורגשני, מאד אהבתי 4/5.
בהופעה החיה: פרס עולה עם שמלה ירוקה נשפכת ומראה של בוהמיינית אלגנטית. הצבע השולט על הבמה הוא ירוק. המלווים התחילו בקדמת הבמה, נעים לאחור ועוברים לצללים. ויזואלית זה מצוין, וגם ווקלית היא עושה עבודה לא רעה. בסוף השיר המלווים מצטרפים אליה.

Laika Upe – Listen to the Way that I Breathe – בסטודיו: השיר מתחיל בצלילי גיטרה חשמלית וממשיך במקצב אלקטרוני אייטיזי. שיר בעל צליל בריט-פופי מובהק, כמו שהלטבים אוהבים. יש לשיר צליל והפקה אקלקטיים וזה יהיה מעניין לראות דבר כזה על בימת האירוויזיון, אבל חסר סיכוי. המלודיה וההפקה טובים בהרבה מהליריקה והשירה. יש לשיר אנרגיה מעניינת 3/5.
בהופעה החיה: חברי הלהקה נראים שיקיים למדי, עם מראה אורבני, שמושפע כמו המוזיקה שלהם, מהתרבות והאפנה הבריטית. הם עשים עבודה מצוינת ומעבירים את השיר בהצלחה. זה דינמי, מעניין, למרות שההופעה פשוטה, שיר שלם ומגובש מאד.

Carousel – That Night – בסטודיו: לשיר צליל בלוגראסי-קאנטרי מובהק. זה חביב, נשמע די רגיל בז'אנר שלו, אבל לא לגמרי נשכח וגנרי. השיר כולו נשען על צליל הגיטרה האקוסטית וקולה העדין של הסולנית. זה רחוק מלהיות מתוחכם ובעל פוטנציאל כלשהו לזכייה, וקצת נשמע כמו מוזיקת רקע, אבל זה בהחלט עובר 3/5.
בהופעה החיה: מאז ההופעה, השיר הפך לחביב חובבים, אבל זה מסוג חביבי החובבים שיסיים את דרכו בחצי הגמר בתל-אביב. ההופעה כולה בשחור-לבן עם אלומות אור צבעוניות. המצלמה עושה קלוזאפים רבים על פניה של הסולנית, הגיטרה והנגנים. זה נעים ונחמד, אבל מאד פרווה. המראה ההיפי של הסולנית ונגן הגיטרה עושה אפקט כלשהו על הקהל, זה נראה אותנטי.

Kristiāna – Remedy – בסטודיו: מידטמפו פופ-אלקטרוני עם לופ אלקטרוני, כמו שהרבה משירי הפופ של השנים האחרונות. השיר תופס קצב בפיזמון עם צלילי טראנס-האוס ניינטיזיים מיושנים וזולים. הפיזמון הוא החלק החלש של השיר, ופוגם בפוטנציאל של השיר, שיכל לבלוט כאחד משירי הפופ היחידים בקדם 2/5.
בהופעה החיה: קריסטינה עולה בסריג כעור בצבע בז' ומכנסי סאטן ורודים רחבים. מי מלביש את האנשים האלה? ההופעה חלשה וחסרת כריזמה, המבטא שלה מורגש. כל זה רק קובר את השיר הזה, שמלכתחילה היה חלש וחסר שיניים. היא לבדה על הבמה.

Double Faced Eels – Fire – בסטודיו: אחד הפייבוריטים המוקדמים אצל החובבים. הבתים הם בעלי צליל אורבני בהפקת רוק אלקטרוני, הגשר והפיזמון כבר יותר לוקחים לרוק ניינטיזי. בפיזמון יש לופ אלקטרוני, שכנראה התחבב על רבים, אבל אני לא רואה משהו מיוחד בשיר הזה. קטונתי מלהבין את האפיל של השיר 3/5.
בהופעה החיה: מבטא מושלם של הסולן. רק בלייב הבנתי שיש גם ניסיון לשלב היפ-הופ-Soul ומוזיקה אורבנית. ההופעה חזקה ואנרגטית. הסולן מציג להבה היוצאת מכף ידו, גימיק ע"ש סשה סונג… עבודת המצלמות מסייעת להם להעביר את האינטנסיביות שהם היו צריכים. מאד אפקטיבי.

Adriana Miglāne – Scared of Love – בסטודיו: אלקטרופופ מידטמפו עד קצבי, בעיקר מידטמפו. אדריאנה נראית ונשמעת כמו הקולות הנשיים של הפופ העכשווי. השיר עצמו הוא בדיוק הפוך ממה שהיינו מצפים מזמרות אלו: גנרי, בעל הפקה מיושנת ובעל פיזמון רפטטיבי וחסר השראה 2/5.
בהופעה החיה: אדריאנה עולה באווטפיט כסוף, המשלב בין ההיפי לנובורישי… מכונת רוח נותנת נפח לשיער שלה, אבל שום דבר לא יכול להרים את השיר הזה. הקול שלה קטן וחלש, שזה לא מתאים לשיר שמנסה להיות המנוני. אם זה היה אפשרי, הרי שההופעה החיה גרמה לשיר להישמע גרוע ממה שהיה מלכתחילה.

Markus Riva – You Make Me So Crazy – בסטודיו: מרקוס ריבה הבלתי נלאה חוזר בעוד שיר פופ גנרי וחסר אישיות. השיר הזה הוא פופ-דאנס א-לה סוף הניינטיז, מוזיקת מועדונים מיושנת עם צליל האוס אגרסיבי. הפנים הנאות של מרקוס לא מצילות את השיר הזה מדליחותו. 2/5.
בהופעה החיה: ההופעה כמצופה משלבת כוראגורפיה קלה. מרקוס רוקד עם שני רקדנים, כולם לובשים שחור, הוא ספציפית עם מכנסי לייקרה. השיר לא דורש הרבה מבחינה ווקלית, כך שהוא צולח את ההופעה די בקלות. כאמור זה שיר דלוח, שזוכה להופעת מועדונים טיפוסית. על במה גדולה זה לא יעבוד…

הקווים נפתחים להצבעה. להזכירכם, הצבעת הקהל נקבעת, לא רק על פי ההצבעה הטלפונית/SMS, אלא גם על ידי ההצבעה המוקדמת באינטרנט ומספר ההאזנות בספוטיפיי.
הגיעה זמן תוצאות! המתמודדים כולם עולים לבמה. השופטים מכריזים על המעפילים לגמר:

Dziļi Violets feat. Kozmens
Double Faced Eels
Markus Riva
Carousel

ניתן לצפות בחצי הגמר השני כאן.