פורטוגל ממשיכה בדרכה לבחירת הנציג לרוטרדם. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-53(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית.

סה"כ יתמודדו 16 שירים בתחרות, כאשר בחצי הגמר הזה, יתחרו 8 שירים אחרונים. מתוכם, 4 שירים יעלו לגמר שייערך ב-7/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים.

המנחים הם José Carlos Malato, מנחה טלוויזיה, אשר הנחה את קדם 2014 ואחד מחצאי הגמר של קדמים 2017-2019. לצידו Sónia Araújo, מנחת טלוויזיה, שהנחתה את קדם 2001 ואחד מחצאי הגמר של קדמים 2017-2019. הם מציגים את השופטים: Anabela, נציגת 1993, Capicua, Conan Osiris, נציג 2019, Héber Marques, Isilda Sanches, Miguel Ângelo ו-Rui Miguel Abreu. התחרות מתחילה.

Dubio feat. +351 – Cegueira – בסקירת השירים כתבתי: "שיר מגניב באווירת מוזיקת סווינג מודרנית, עם השפעות Neo Soul א-לה Amy Winehouse. ההוק של השיר ברור, כמעט ילדותי, אבל זה עושה אותו מאד מודע לעצמו. הקול של הסולנית אדיש ומגניב. לשיר יש ברייק גיטרה חשמלית מפתיע מאד, שבא כקונטרסט על קולה העדין של הזמרת. מאד אהבתי. 3/5."
בהופעה החיה: הופעה מגניבה. הסולנית עולה עם שמלה מוזהבת ועל פניה פס שחור, שמדמה מסכה שלא קיימת על עינייה, א-לה הסרט "קופסת הציפורים". רקדנית בשחור, עם איפור דומה, רוקדת מאחוריה. עוד מאחוריה, חברי הלהקה. אחלה הופעה ויופי של שיר.

Luiz Caracol e Gus Liberdade – Dói-me o País – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה אקוסטית ברזילאית. זה בוסה נובה מודרנית, חביבה וגלגל"צית. שיר מאד נחמד להאזין לו ברדיו תוך נסיעה, ביום שישי בבוקר או סתם לפני שינה. מעבר לזה, נדמה שלשיר חסרות אמביציות. מעריך את האותנטיות הנשמעת מקולו של הזמר, אך זה לא מספיק. Liberdade פותח בראפ, שלא תורם לשיר מאום. 3/5."
בהופעה החיה: בוידאוארט מן דמויות בלבן, המספרות סיפור שלא הבנתי. הצמד לבוש בירוק-כתום ועומדים על במה עירומה. בקטע הראפ מצטרפות לבמה שתי מתופפות. חמוד, אבל כאמור לא מותיר יותר מידי רושם.

Judas – Cubismo Enviesado – בסקירת השירים כתבתי: "גיטרות, תופים ואווירת רוקנ'רול כללי בפתיחה של השיר. דווקא הבתים טובים, דרמטיים, בעוד הפיזמון חלש בצורה בלתי רגילה, מאד רפטטיבי. ההרגשה היא של שיר ג'יימס בונד-י, אשר לא עבדו עליו עד הסוף. לא נותנים לשיר להתפתח דיו. הקול של Judas טוב, אבל לא בעל נוכחות מספקת. 2/5."
בהופעה החיה: טוב, לזה לא ציפיתי. הוא עולה בחליפת חתול כסופה וצמודה. עמו רקדן ורקדנית בלבוש דומה, רק בצבע בהיר יותר. ההופעה הקווירית לא תורמת הרבה לשיר, ובוודאי לא משפרת אותו. ווקלית הוא נשמע כאילו נגמר לו האוויר. מעריך את המאמץ והכוראוגרפיה, אבל זה הכל.

Kady – Diz só – בסקירת השירים כתבתי: "זה שיר במקצב אפריקאי וגם קצת ברזילאי. השיר קיצי, רגוע, מזכיר שקיעות בריו דה ז'ניירו או בחוף השנהב. זה לא ממש מתקדם לשום מקום, ולמרות שקולה של Kady נעים, האווירה כלולה עושה אותך מנומנם. וזה נאמר כמחמאה. יש מקום גם לשירים כאלה, ולא צריך דרמה בכל מקום, אבל די ברור שזה יילך לאיבוד אם יגיע לאירוויזיון. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה לבנה עם שרשראות זהובות על כתפיה. מאחוריה שלוש זמרות ליווי בשחור, שגם רוקדות קצת. בוידאוארט שמשות כתומות בגדלים שונים. ההרגשה היא חמימה ומזמינה, הן במלודיה והן בהגשה. אסתטית זה עובר מסך.

Elisa Rodrigues – Não voltes mais – בסקירת השירים כתבתי: "שיר נוסף באווירת אפרו-פיוז'ן, עם השפעות קריוביות וים תיכוניות. זה מוזיקת עולם עם ג'אז. הקול של Rodrigues מלטף והאווירה היא מאד מרגיעה ומשמחת. כמו השיר הקודם, וכיאה לז'אנר, גם זה מעט רפטטיבי, אבל הריף של הגיטרה החשמלית והמקהלה ב-C part עושים את ההבדל. 3/5."
בהופעה החיה: הבמה מוחשכת ואור אדום מאיר על הזמרת. היא לובשת שמלת זמש סגולה עם עיטורים כסופים, שמכסים כמעט את כולה. הוידאוארט אדום-כתום, ושילובו עם אורות צהובים מדמה שקיעה יפה. מאחוריה ארבעה זמרי ליווי. הופעה ווקלית טובה, אבל היא חייבת ללמוד לתקשר עם המצלמה. ב-C Part, היא רוקדת ומסתובבת, והמצלמה מסתובבת עמה.

Cláudio Frank – Quero-te Abraçar – בסקירת השירים כתבתי: "כנראה הבלדה הכי חלשה ששמעתי עד כה. העיבוד סתמי, המלודיה מוכרת מידי, המילים היחידות באנגלית מביכות. מי שמבין פורטוגלית אמר שגם בשפת המקור הן לא מי יודע מה… לשיר יש יותר דיסלייקים מלייקים ביוטיוב וזה אומר דרשני. המלחין נבחר על ידי תכנית הרדיו MasterClass. מאכזב. 2/5."
בהופעה החיה: הוא עולה עם ז'קט תכלת, חולצה מכופתרת לבנה ומכנסיים מחויטים כחולים. ממש מוכן לחתונה… שני רקדנים בריקוד סלוני בצד אחד של הבמה, שלוש מלווים בצד השני. הופעה חובבנית ומביכה, כמעט כמו הקטע באנגלית בשיר. ווקלית, הוא לא מחזיק את השיר ולא מודע לזה שהוא בטלוויזיה.

Tomás Luzia – Mais Real que o Amor – בסקירת השירים כתבתי: "הבתים מזכירים לי שירי קדמים ישנים מפורטוגל. הפיזמון כבר לא קשור לכלום, ונשמע קיטשי וחסר זהות. הגיטרה דומיננטית בשיר, לצד ממש מעט אלמנטים אלקטרוניים ברקע. יש משהו מאד disjointed בשיר, בעיבוד ובהלחמה של הבתים לפיזמון. הקהל יאהב לטעמי, אך השופטים יקברו את השיר בהצבעה. Luzia עצמו מאד נאה ובעל מראה מסחרי, מה שעשוי לעבוד לטובתו. 2/5."
בהופעה החיה: הוא נראה כמו אסתר שמיר. לובש חולצה בירוק דהוי ומכנסי בז'. ההופעה הווקלית טובה, והוא גם יודע לתקשר עם המצלמה, מה שהשניים לפניו לא ידעו לעשות. השיר עדיין לא מציאה גדולה, אבל יש לו כריזמה מסוימת, והיא עשויה לשחק לטובתו הערב. הוא לבדו על הבמה.

Jimmy P – Abensonhado  – בסקירת השירים כתבתי: "אחד השירים המודרניים ביותר בליינאפ. ג'ימי פותח בראפ-ספוקן וורד על רקע לופ אלקטרוני. הפיזמון כולל את המילים "I'm Sorry, Mama" בלבד. זה מינימליסטי ונחמד, אבל רחוק מלהדהים. קולות הרגע בבית השלישי תורמות לאווירה הקיטשית שנבנתה כבר בפיזמון. 3/5."
בהופעה החיה: את ההופעה הוא מתחיל בישיבה על מדרגות הבמה. הוא נעמד ופוסע אל מרכזה. הוא לובש שחורים, ומאחריו להקת גוספל לבושה לבן עם צעיפים מוזהבים. הוא עושה ראפ טוב, אך השיר היה ראוי לפיזמון חזק ומורכב יותר. גם המקהלה עושה עבודה טובה.

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:

1. Dubio feat. +351 – Cegueira
2. Elisa Rodrigues – Não voltes mais
3. Kady – Diz só
4. Luiz Caracol e Gus Liberdade – Dói-me o País
5. Jimmy P – Abensonhado
6. Judas – Cubismo Enviesado
7. Tomás Luzia – Mais Real que o Amor
8. Cláudio Frank – Quero-te Abraça

בעודנו ממתינים לתוצאות, קטעי ארכיון מהקדם הפורטוגלי של 1967 ותכניות אחרות, לכבוד Eduardo Nascimento, נציג 1967, שהלך לעולמו בשנה האחרונה. בשנה שעברה הוא לקח חלק במופע הביניים בחצי הגמר הראשון של הקדם. הקהל נעמד על הרגליים ומוחא כפיים לזכרו. מוצג תקליט מיוחד שיצא לכבודו.
ולתוצאות. ארבעת המעפילים לגמר הם:

1. Jimmy P
2. Tomás Luzia
3. Kady
4. Elisa Rodrigues

ניתן לצפות שוב בחצי הגמר כאן וכאן. בשבת הקרובה בלילה – הגמר.