2021: אלבניה – Festivali i 59-të i këngës – חצי גמר

ברוכים הבאים לחצי הגמר של הקדם, הלא הוא Festivali i Këngës.
25 שירים מתמודדים על מקום בגמר. מחר יתקיים המופע האקוסטי של הפסטיבל. ביום רביעי, ה-23/12, יתקיים הגמר ובו ייבחר הזוכה.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-59, ורק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004). ניתן לקרוא את הסיקור המקדים של שירי הקדם כאן. הצטרפו אלינו לשידור החי. ניתן לצפות בו בלינק הזה או הזה.

הקדם נערך לראשונה תחת כיפת השמיים, ב- Sheshi Italia, בטירנה, אלבניה. המנחים הם Blendi Salaj ו-Jonida Vokshi. האינטרו דרמטי, מתחיל בשחור לבן ובשירת מקהלה. שני רקדנים מפליאים בריקוד לירי על רקע השירה הדרמטית של הסולנית ושל המקהלה. הם מביעים בריקוד את הריחוק החברתי שנכפה עלינו בשנה האחרונה. Blendi Salaj עולה ומאריך בדברים. Jonida Vokshi מצטרפת אליו. היא מגיעה רכובה על סוס… התחרות מתחילה.

Enxhi Nasufi – Njësoj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "מדובר באחד השירים המודרניים של השנה, ואולי ההפתעה של הפסטיבל הזה. אלקטרו-פופ בביצוע זמרת עם קול גדול. הפיזמון הוא פופ-דיסקו שנשמע כמו "Let Me Love You" של DJ Snake ft. Justin Bieber, כמו גם הניסיונות של Dua Lipa לעשות רטרו. זה חמוד, אבל חסר איזה oomph נוסף לדחוף את השיר קדימה ולהפוך אותו למעניין וזכיר. זה יקום וייפול על הכריזמה הבימתית שלה. 3/5."
בהופעה החיה: היא מתחילה את ההופעה בגבה למצלמה, לבושה בחליפת מכנסיים 3/4 לייקרה 1/4 בד. היא לבושה בשחור-לבן. הרקדנים עמה לבושים בשלל תלבושות צבעוניות ונראים כמו טלטביז. היא נשמעת מצוין וההופעה מצטלמת טוב מאד. היא יודעת לשחק מול המצלמה ומתעלת דרמה. פתיחה חזקה לערב בכל זאת, אולי זו באמת תהיה ההפתעה של הערב.

Franc Koruni – E morën botën – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בצלילים אלקטרו-אורבניים וממשיך בצלילי חצוצרה. ההמשך הוא דיקלום חסר חן. כל השיר נשמע כמו אלתור חסר השראה, טובע בהפקה כבדה. זה הולך להיות מביך בלייב… 2/5."
בהופעה החיה: Koruni עולה עם מסכה על פניו ומוריד אותה באינטרו. הוא לא בעל הכריזמה הבימתית הטובה ביותר שראיתי, זה פחות או יותר מה שהיית מצפה מהאזנה לשיר בסטודיו. הוא לבדו על הבמה ונתמך על ידי קולות הליווי בפלייבק. ההוק של השיר זה החצוצרה בברייק אחרי הפיזמון. אבל שם זה נגמר. לפני הפיזמון האחרון הוא יוצא בפלצט מיותר.

Giliola Haveriku – E lirë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל כבלדת פופ טיפוסית, עם נגינת פסנתר, על רקע קולה הנמוך של הזמרת. בגשר היא מעלה הילוך. העיבוד הוא אלקטרוני, עם קישוטים של האוס וצלילי מוזיקות מועדונים חלומית משהו מסוף הניינטיז. זה נשמע כמו מאות בלדות פופ אחרות, שכבר שמענו בעבר.  השיר לא הולך לשום מקום, מאד לא מעניין. 2/5."
בהופעה החיה: Haveriku עולה בשמלת סטרפלס בירוק בקבוק ונזר דק לראשה, מראה קליאופטרה משהו. גם היא לבדה על הבמה. היא נותנת הופעה ווקלית טובה. בבית השני רקדנית ברקע מנסה להוסיף לדרמה של השיר הזה, אבל זה סתם over production על מעט שיר. בפיזמון הרקדנית כבר עוברת לקידמת הבמה. אני לא רואה את זה עושה משהו משמעותי.

לפני שממשיכים בערב, Al Bano, האגדה האיטלקית, ונציג איטליה לאירוויזיון 1976 ו-1985 מברך את אלבניה ומדבר על הקורונה. לאחר מכן, ריקוד על רקע "Sweet Dreams" בגרסת Marilyn Manson.

Orgesa Zaimi – Valixhja e kujtimeve – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא פופ-בלוז קליט ורטרואי. הכל בשיר הזה עשוי נכון, אבל הוא חסר סיכוי לזכות בתחרות. זה לא עכשווי, מאד Amy Winehouse בוייב פסטיבלי. הרבה צעקות, וצליל שהיה עדכני לפני יותר מעשור. זה כנראה יגיע גבוה, אבל אני לא רואה את זה זוכה. 3/5."
בהופעה החיה: בניגוד לאווירת ה-Amy Winehouse, הזמרת נותנת הופעה די סטטית לשיר. ווקלית, זה צעקני, אבל יציב, והיא מרשימה כזמרת המקצועית שהיא. Zaimi לובשת שמלה שחציה לבנה, חציה שחורה, עם תספורת רייצ'ל כאילו היינו בשנת 1995.

Erikson Lloshi – Jo –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל שקט, כבלדה עם צלילי נהמות זאבים. טרום הפזמון, כינורות דרמטיים. הפזמון הוא יותר בסיסי, יש בו משהו raw, שריקות וקריאות שבטיות של להקת הליווי. Lloshi ממשיך בזעקות שבר. זה יכול להיות מעניין ודורש עוד כמה שמיעות לדעתי. לאוזן בלתי מזוינת זה יכול להישמע רפטטיבי. הפזמון לוקח אותי לאלבניה 2017 רק בלי ההגזמות. 3/5."
בהופעה החיה: גם Lloshi לובש בעיקר שחור, עם נגיעות של לבן. הז'קט שלו הוא בהדפס של זברה ועובר את קו המותניים. גם כאן הופעה ווקלית טובה, מבלי שקורה יותר מידי על הבמה. הופעה סטטית וטובה למדי לשיר הדרמטי הזה. הוא זמר מצוין, ואולי יקבל את ההכרה שלו בפסטיבל הנוכחי. כמובן, חשוב לציין, שהשיר הוא שיר נגד הפלות.

Viktor Tahiraj – Nënë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זמר של פעם, בשיר צפוי וקצת עייף. הקול של Tahiraj עמוק, אבל השיר קטן עליו. זו בלדה דרמטית גנרית למדי, שכוללת את כל השטיקים הזולים של בלדות ים תיכוניות זולות. 2/5."
בהופעה החיה: Tahiraj זכה בפי"ק אי שם ב-1992. הוא עולה בלבוש די מאכזב. טישירט לבנה ומכנסיים וז'קט מחוייטים. אה, וכובע שיכסה את הקרחת. הוא זמר נהדר, ואחרי שצפיתי בהופעות שלו מהפי"קים מתחיל הניינטיז יש לי הערכה מחודשת כלפיו.

Agim Poshka – Vendi im –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל בצלילי גיטרה וכלי נשיפה אתני כשברקע זמרת קוראת בקול חרישי. זה מכניס מהר מאד לאווירה. השיר הופך חיש מהר לבלדה מיושנת, בלקנית ונפלאה. זה חסר סיכוי, מאד מיושן, אבל אני אוהב מאד. הקול של Poshka נמוך ועומד בניגוד גמור לכל מה שמצופה מזמרים היום. זה נחמד כשמישהו יותר מהשטנץ של הפופ המערבי. 3/5."
בהופעה החיה: זה אחד השירים היפים הערב לדעתי. Poshka הוא הפוך לגמרי לאיך שכוכב פופ צריך להיראות, וזה גורם לי לחבב אותו ולהעריך אותו יותר. הוא עולה לבמה לבוש כולו בשחור, עם זיפים של חמש בערב, ולא מנסה להיות מישהו שהוא לא. השיר אותנטי, אמיתי ואמוציונלי. אם זה תלוי בי, זה עולה לגמר כמו כלום.

המנחים מתיישבים על הבמה ומראיינים רופא מקומי, שמשוחח עמם על הקורונה.

Kastro Zizo – Vallja e jetës – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא רוק אלקטרוני המנוני ואפקטיבי מאד, יותר ממה שציפיתי. גם כאן יש קישוטים אתניים וצלילים שזרקו אותי ל"הנסיכה והרוח" של ריטה ולשירים של Orphaned Land. שיר מאד חזק ומפתיע. הקול הצרוד של Zizo על רקע הצלילים הדרמטיים של השיר עושים את העבודה. זה צפוי להרים את האולם! 4/5."
בהופעה החיה: Zizo עולה, במה שנראה כמו שמלה נאה עשויה זמש אדום… זה באמת שיר מצוין והוא מגיש אותו בקולו החרוך והרוקיסטי. במעברים לא קורה כלום! יש מעבר מוזיקלי מדבק, אבל Zizo פשוט עומד שם. אני מניח שזה תורם לאותנטיות של השיר, בלי רקדנים ושטויות. הוא מוריד את השמלה ונשאר עם מכנסיים שחורים. יופי של שיר ויופי של ביצוע.

Wendi Mancaku – Si ajo – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כבלדת פופ-רוק מודרנית, עם גיטרות חשמליות וצלילי אלקטרו רכים. בפזמון מתווספים צלילי RnB והקול החם של Mancaku עושה את ההבדל. אני חושב שזה יגיע גבוה. זה שונה, לא לוחץ על הגז בכל הכוח ונותן למאזין להתמכר למוזיקה לאט. זה הזכיר לי את בולגריה 2017 וכמובן נתן לי וייבים של "Running" של Beyonce. יכול להפתיע. 3/5."
בהופעה החיה: Mancaku עולה בחליפת מיני ומגפיים גבוהים, הכל בכסף מנצנץ. זה יכול לעבוד באירוויזיון, אבל כרגע על הבמה זה נראה נעדר אנרגיה. זו בלדה מאד נימוחה וקומיוניקטיבית, אבל היא פחות היא עושה לי את זה. Mancaku נראית ונשמעת כמו עשרות זמרות אחרות עם השיר הזה. זה חביב, אבל עדיין לא זה.

Gjergj Kaçinari – Më jep jetë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל בדקלום בקולו החרוך של Kaçinari על רקע נגינת פסנתר. דווקא המשך השיר ממשיך באותה צורה וזה מעניין. נגינת גלי מיתר ותופים, נותנים לשיר משהו מאד בסיסי ואותנטי. העיבוד של השיר יחסית פשוט. הפזמון קליט ופריך. זה לא מיוחד, אבל זה נחמד ומשביע רצון. הקול של הזמר די מוגבל, אבל זה נחמד לשמוע שיר אותנטי ולא מהונדס. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפת מטריקס וצלב גדול על חזהו. הוא זמר מעניין ונראה ונשמע מחובר לשיר, אבל השיר והביצוע לא לוקחים אותו לשלב הבא מבחינתי. משהו שם נשאר מאד עצור. הוא מעניין כמבצע, אבל השיר מגביל אותו. ויזואלית זה נראה טוב והוא עובר מסך. את השיר הוא מסיים בפסיעה לעבר האופק.

נציגות אלבניה באירוויזיון מברכות את המתמודדים. לאחר מכן, מופע ביניים של פולק אמריקאי באלבנית. וממשיכים…

Era Rusi – Zjarri im –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתאמץ מאד, זה אלקטרו-פופ אגרסיבי מאד עם צלילים שבטיים, צעקות, נהמות, פזמון מזרחי-אתני קליט מאד, שהיה יכול להיהפך ללהיט בארץ ("מי שמאמין לא מפחד"). עם זאת, המאמץ ניכר מהשיר הזה. הוא מתנפל על אזני המאזין ומנסה להיות "Wild Dances" ו-"Toy" האלבני בו זמנית. חלש. 2/5."
בהופעה החיה: Rusi עולה בחליפה מוזהבת ולא מחמיאה במיוחד. מדובר בשיר שהוא חביב חובבים, אבל כרגע זה נראה כמו משהו שאין לו סיכוי להגיע לרוטרדם. אל Rusi מתלוות חבורת רקדניות ורקדנים במסכות עיניים שחורות. זה נורא Ruslana של 2020 ויש בזה משהו קצת לא פרשי… היא מאד מתאמצת.

Devis Xherahu – Peng – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בצלילי גיטרה ים תיכונית. Xherahu שר בקול עצוב, מה שנשמע כמו גרסה אלבנית ל-"Ne me quitte pas". בלדה בטעם של פעם, המושפעת מאד וממוזיקה יוונית וקצת מפסטיבל סנרמו. אחרי הפיזמון הראשון, חליל מזכיר לנו שאנחנו בבלקן. הלחן סוחף ומחמם לב, אבל זה מיושן מידי. 3/5."
בהופעה החיה: Xherahu עולה בחליפה כחולה. הוא נותן הופעה מאד אמוציונלית, כולל כמעט בכי. זה מאד בלדה יוונית, רק באלבנית. אליו מתלווה רקדנית לבושה בלבן. זה קלישאתי. בלדה בלקנית שלא מחדשת דבר, אבל כנראה שגם לא צריכה. הפיזמון יפה ונימוח, אבל זה לא קומפטטיבי בשום צורה.

Stefan Marena – Meteor – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל בצלילי אלקטרו וקסילופון. ל-Marena קול צלול והוא מבצע את השיר בקלילות. מדובר בלהיט דיסקו-האוס מועדונים, לא הכי מודרני, אבל עובר. העיבוד וקולו של הזמר סוחבים את השיר, שמנסה מאד למכור דרמה, ומצליח לפרקים. אני לא רואה את זה ממלא את הבמה לשלוש דקות. 3/5."
בהופעה החיה: Marena בחולצת גולף שחורה עם ז'קט ומכנסיים כחולים. לצידו רקדן ורקדנית בשחור ורקדן ורקדנית בלבן. הופעה עם דרמה מסוימת, למרות שהזמר עצמו מתחבא מאחורי המיקרופון. כמו שחששתי, הוא מתקשה למלא את הבמה, הרקדנים מנסים לעשות זאת במקומו, אבל זה מאד בולט. משהו שם עדיין לא בשל.

Rosela Gjylbegu – Vashëzo – על גרסת הסטודיו כתבתי: "האינטרו הוא מאד אתני-ערבי ומעניין, כמעט שבטי. Gjylbegu לא מפגינה מאמץ ווקלי, ורק בפזמון מפגינה את יכולותיה. השיר הוא אלקטרו-פופ עם השפעות אתניות. זה שיר מועדונים מגניב, אבל אני לא בטוח עד כמה זה יהיה קומפטטיבי על בימת ה-FIK. העיבוד חזק, אורבני. זה אפטמפו קליט, ועם זאת יש בשיר משהו אלגנטי מאד. 4/5."
בהופעה החיה: השיר הטוב של הערב מבחינתי, אבל האם היא תיתן את ההופעה הטובה שמצופה ממנה? Gjylbegu עולה בשמלה שחורה (כמובן) עם כתפיות מוגזמות. היא לבשה על הבמה, אבל מצליחה להעביר את השיר בהצלחה. ווקליסטית מצוינת, ושיר חזק. בפיזמון נכנסים נגן ונגנית בלבוש אלבני מסורתי. זו בחירה… הם עוזבים בזמן הבית של השיר. זה לא הכי מופק מבחינה בימתית, אבל עדיין שיר נפלא.

Sardi Strugaj – Kam me t'ba me kajt – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא פופ-רוק עם השפעות ניינטיזיות, וקצת השפעות RnBאיות. בפזמון Strugaj מגביר הילוך, אבל השירה שלו והעיבוד מקדימים את הלחן החלש יחסית. למעט רגעים בודדים, השיר לא מצליח להרשים יותר מידי. זה טוב, אבל לא מצטיין בשום צורה. 3/5."
בהופעה החיה: עוד אחד בתלבושת מטריקס. Strugaj עולה לבוש שחורים עם ז'קט כסוף. יש הרבה דרמה בשיר ובהופעה. סיבובו רקדנים, והוא נעמד על כלוב ממנו יוצאת רקדנית בלבוש מינימלי. הוא זמר טוב מאד לשירי רוק, אבל ההרגשה שלי שהשיר הזה הוא חצי כוח עבור הקול שלו.

Xhesika Polo – Më mbron – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בלופ אתני כמו-הודי. השיר ממשיך כבלדת פסנתר שקטה, אך דרמטית, ובהמשך פורצת כדרמטית עוד יותר. Polo היא פרפורמרית מצוינת ותתן הופעה טובה. היא תמכור את השיר, אך לצערי אין כאן יותר מידי מה למכור. השיר נשאר באותו מקום רוב הזמן. החלקים בהם הקול שלה עולה לפלצט על רקע נגינת פסנתר הם הרגעים החזקים של השיר. 3/5."
בהופעה החיה: Polo עולה בשמלת תחרה לבנה עם גלימה, גבות עבות וציפורניים לבנות. הוידאוארט מאחוריה ועל רצפת הבמה עובד שעות נוספות, אבל השיר הוא קצת נון-איבנט. היא זמרת מצוינת, אבל זה לא השיר לצערי.

Florent Abrashi – Vajzë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמידטמפו פופ-רוק אמריקאי… וגם ממשיך ככזה. השניות הראשונות נותנות לי וייבים של אלבניה 2018. הפיזמון המנוני ומלודי, אבל מאד ניינטיזי. הסאונד אמריקאי וקליט, אבל כל רגע בשיר הזה צפוי. הזכיר לי את השיר ש-Francesco Gabbani שר השנה בסנרמו. 2/5."
בהופעה החיה: הופעה מצוינת של Abrashi. הוא מופיע לצד בחור, שמתרגם את דבריו לשפת הסימנים, שזה דבר נהדר לעשות, ולטעמי מוסיף להופעה ונותן לו את האדג' הנוסף. Abrashi לא יודע לשחק עם המצלמה לצערי, ונוטה לעצום את העיניים. ועדיין, הופעה טובה, ועולה אצלי ל-3/5.

Fatos Shabani – Ty – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זמר רוק. אחד המשתתפים האנונימיים השנה. כתב והלחין את שירו בעצמו. השיר הזה הוא ההפך מהקדם האלבני והכי רחוק מתדמית הפסטיבל שניתן לדמיין. שיר פופ-רוק אקוסטי, מבוסס גיטרה, עם צלילי כינורות, שהופכים אותו לרדיו פרנדלי. זה מתנחמד וחנפני מאד, אבל נותן לי וייבים חזקים של הניינטיז. הפקה תזמורתית שמרוצה מעצמה, אבל שם זה נגמר. 3/5."
בהופעה החיה: אז אפשר להגיד שהוא כבר נותן את ההופעה האקוסטית שהובטחה לנו… Shabani פורט עלי גיטר, כאשר לצידו שתי נגניות על כינור וצ'לו. הופעה טובה ואותנטית, אך שיר שהוא צפוי ונטול הפתעות. הוא נשמע טוב מאד, אך נוטה לעצום עיניים במהלך ההופעה.

Anxhela Peristeri – Karma –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל במאוול, מה שזורק ל-"Me Tana" הפייבוריט הגדול מהשנה שעברה. הבתים שקטים, ובפיזמון פורצת הדרמה. השיר נשמע כבלדת פופ סטנדרטית. בבית השני כבר נכנסים מאפיינים אתנו-פופיים המתגברים בפיזמון השני. זה קצת מיושן, משהו שהייתי מצפה לשמוע לפני 13 שנים. מאחר ועדיין מדובר בבלדה, במקצב אלקטרוני, זה פייבוריט ברור. 3/5."
בהופעה החיה: הפייבוריטית הגדולה של הפסטיבל. Peristeri עולה בשמלת קרם עמוקת מחשוף ומרובת שסעים. החלק הראשון של השיר הוא מרשים ווקלית. אל הבמה זוחלים ארבעה רקדנים, אשר רוקדים סביב Peristeri. זו נראית הופעה אירוויזיון מהספר, כזו שסופה להיכשל לדעתי. אני צופה שזה לא יזכה ברביעי, אבל יגיע קרוב למעמד. הרבה דרמה, צלילי תופים. לא מרגש וקצת מניפולטיבי לטעמי.

שוב הפסקה עבור ברכות למתמודדים מנציגות אלבניה בעבר בתחרות.

Evi Reçi – Tjerr – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל שקט ובגשר הופך לאקוסטי. הפזמון כבר לוקח למחוזות של Amy Winehouse. זה משהו שאנחנו לא רגילים לשמוע מאלבניה. אין כאן יותר מידי צעקות, הדרמה נשמרת בלחן המוקפד, בצלילים הסיקסטיזיים ובשירה המרמזת של Reçi. צלילי כינור מלווים את השיר לצד חצוצרות לצורך אווירה. זה יכול להפתיע אצל שופטים מסוימים, זה מופק לעילא, אבל יש בזה משהו מאד לא פרשי לדעתי. 3/5."
בהופעה החיה: Reçi מרעננת את האווירה עם חליפת מכנסיים צהובה וכפפות שחורות. שני רקדנים בשחור קשורים זה לזה בחבל צהוב. ווקלית, השיר דווקא זוכה להופעה מעט מאכזבת, גם אם לא לגמרי רעה. Reçi מתעלת אווירת ג'יימס בונד בלקני, אבל לא מצליחה להיות זכירה מספיק. נגנית הצ'לו נותנת ערך מוסף לשיר, שבכל זאת נשמע כמו משהו מקורי ועל כך ראוי להערכה.

Inis Neziri – Pendesë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "Neziri פותחת את השיר בקטן, ומתחילה אותו כבלדת נשמה רגילה למדי. ההמשך נשמע כמו ניסיון להיות "Shallow" בכוח. השאר זו שירה מאומצת ולא אותנטית. מרגיז. 1/5."
בהופעה החיה: Neziri עולה עם אאוטפיט לבן: חולצת תחרה ומכנסי משי (?). שיערה משוך לאחורה והיא יודעת להופיע. הקול שלה דומיננטי, אבל השיר… בלדת פופ רגילה לחלוטין, לא מקורית ומזויפת. אני מקווה מאד שזה לא יזכה, אבל מוכן לגרוע מכל.

Klinti Çollaku – Do t'ja dal – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמידטמפו פופ-Soul עם קישוטים אלקטרוניים. ל-Çollaku יש קול טוב, אבל הוא מאד טכני. הפיזמון הוא כבר Fikאי טיפוסי מאד, צלילים אלקטרוניים ודרמטיים על פחות מידי מלודיה. זה בסדר, מקום שני קלאסי לדעתי, אבל לא הכי מרשים אותי. לקראת סוף השיר יש ניסיון להגביר דרמה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחולצה לבנה, ז'קט ספורט שחור ומכנסי עור שחורים. הוא נשמע מאד נכון טכנית, אבל חסר נשמה. הוא מופיע לבדו על הבמה, מה שלטעמי פוגם בו, כי הוא לא ממלא אותה. המצלמה מרחפת סביבו, אבל זה פשוט לא עובד. הוא צריך ללמוד להעביר את האישיות שלו על הבמה, וזה כנראה מוקדם מידי בשבילו. בסוף השיר הוא כורע על ברכיו.

Festina Mejzini – Kush je ti dashuri – על גרסת הסטודיו כתבתי: "גם השיר הזה לא צפוי לחלול פלאים בקדם. מדובר בשיר שמתחיל כבלדה אקוסטית שקטה ומינימליסטית, ובפזמון הופכת למעט יותר מלודית ו-Fikאית מבחינת נפח העיבוד. ההפקה של השיר טובה, אבל המלודיה לא מעניינת במיוחד. יש ברייק גיטרה חשמלית, שלא מחזיק יותר מידי את השיר. להקת הליווי נשמעת כמו להקת מוזות בטרגדיה יוונית. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה סגולה, עם חלק עליון רקום. לצידה נגן גיטרת בס (?). אני זוכר אותה מהפי"ק של 2016 עם שיר שהיה יצירת מופת. זה הרבה פחות, ועדיין נעים להאזנה. בלדת פופ-רוק גנרית למדי, עם פיזמון צעקני, שנורא רוצה לנצח. אני מחבב את זה יותר ממה שחיבבתי בסטודיו, אבל היא זמרת נפלאה ולדעתי ראויה ליותר.

Kamela Islamaj – Ajo vajza – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זה שונה מאד ממה שציפיתי. פופ-ג'אז מלודי וחביב. הפזמון מאד כריסמסי ומחויך. היא עולה לפלצט ומצליחה למכור את השיר כבלדת בריט-פופ-Soul משכנעת. זה נורא חמים ונעים, אבל לא הכי קומפטטיבי. 3/5."
בהופעה החיה: פעם פייבוריטית פי"ק, היום כבר לא, וטוב שכך. היא עולה באאוטפיט שחור, רחבת שרוולים. זה שיר נהדר, אבל אני בספק רב, שהוא יכול לחולל משהו משמעותי בגמר. היא עוצמת עיניים לאורך כל השיר, ומצליחה לשכנע בחיבור שלה לשיר. זמרת מצוינת. תרגום מושלם של שיר מהסטודיו לבמה, שומעים שהיא בעלת השכלה מוזיקלית.

Mirud – Nëse vdes – על גרסת הסטודיו כתבתי: "קטע מסלסל. לאחר מכן, ממשיכים בבתים בסגנון אלקטרו-פופ. ההשפעה האתנית כאן ברורה, ויש ניסיון לצעוד עם הזמן. אחרי הפזמון יש לופ מזרחי-אלקטרוני קליט, אבל לא הכי פרשי. זה עוד שיר שמנסה להיות "Me Tana". זה מצליח להיות להיט, אבל אני בספק אם זה יוכל להגיע להישג דומה. 3/5."
בהופעה החיה: Mirud חטף לא מעט על ההופעה שלו והלבוש, ועל העובדה שהוא לא מפחד להביא את הלהט"ביות שלו לבמה. הלבוש שלו הוא משהו אחר, הוא נראה כמו שילוב של מטאדור וטלטאבי. לצידו צוות של רקדניות, אחת יורה ברובה מים… הוא נראה מפוחד על הבמה, ומשהו שם מאד לא נינוח. זה שיר קומפטטיבי, אבל הוא לא יושב עליו ב-100%, הוא שר טוב, עם מעט זיופים. זה לא התה, לפחות לא עדיין. הוא יגיע לשם, אני מאמין, בהמשך.

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, לאחר הצפייה בהופעות הערב:

  1. Kastro Zizo – Vallja e jetës
  2. Rosela Gjylbegu – Vashëzo
  3. Agim Poshka – Vendi im
  4. Kamela Islamaj – Ajo vajza
  5. Evi Reçi – Tjerr
  6. Enxhi Nasufi – Njësoj
  7. Mirud – Nëse vdes
  8. Gjergj Kaçinari – Më jep jetë
  9. Anxhela Peristeri – Karma
  10. Fatos Shabani – Ty
  11. Festina Mejzini – Kush je ti dashuri
  12. Xhesika Polo – Më mbron
  13. Wendi Mancaku – Si ajo
  14. Orgesa Zaimi – Valixhja e kujtimeve
  15. Devis Xherahu – Peng
  16. Sardi Strugaj – Kam me t'ba me kajt
  17. Viktor Tahiraj – Nënë
  18. Florent Abrashi – Vajzë
  19. Klinti Çollaku – Do t'ja dal
  20. Stefan Marena – Meteor
  21. Erikson Lloshi – Jo
  22. Giliola Haveriku – E lirë
  23. Franc Koruni – E morën botën
  24. Era Rusi – Zjarri im
  25. Inis Neziri – Pendesë

ניתן לצפות שוב חצי הגמר כאן:

2 תגובות הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.