2021: אלבניה – ההיסטוריה של ה-Festivali i Këngës מ-1962 ועד היום

הערב ייחל גמר הקדם אירוויזיון הראשון של עונת 2021, אך מדובר ביותר מקדם רגיל, אלא באחד מתחרויות המוזיקה הוותיקות והמעניינות ביבשת. פסטיבל השירים האלבני, הלא הוא ה-Festivali i Këngës, או פסטיבל ה-FIK, כפי שיקרא בפוסט. ה-FIK נערך מידי שנה על ידי רשות השידור האלבנית, Radio Televizioni Shqiptar או בקצרה RTSH. ה-FIK נערך מידי שנה בדצמבר, סביב תקופת חג המולד, והחל מדצמבר 2003 הפסטיבל משמש הלכה למעשה כקדם האירוויזיון האלבני. השבוע ייערך ה-FIK זו השנה ה-59, וזו הזדמנות טובה לצלול אל ההיסטוריה שלו ושל המוזיקה האלבנית בכלל ולגלות עליו דברים שאולי לא ידענו. מהמוזיקה המגוייסת של שנות הקומוניזם, תקופת המעבר לדמוקרטיה, מלחמות הבלקן, משבר הפירמידה הכלכלית אשר מוטט את המדינה, ועד לפסטיבל הנובורישי של השנים האחרונות, אשר כל קשר בינו לבין הפסטיבל המקורי מקרי בהחלט.

התחרות נוסדה כאמור ב-1962, וכמו כל דבר במדינות קומוניסטיות, הייתה יוזמה ונשלטה באופן מלא על ידי המפלגה הקומוניסטית. אלבניה, אשר הייתה מדינה מסוגרת, ונעשתה מסוגרת עוד יותר לאורך השנים, עד שנחשבה לצפון קוריאה של אירופה, לא חשפה את אזרחיה לתרבות מן החוץ, וה-FIK היה ניסיון של המדינה לתת מענה מקומי לפסטיבל סנרמו האיטלקי, אשר היה אהוב ומוכר על רבים, אך היה, כמו כל המוזיקה המערבית, אסור להאזנה במדינה. התחרות הייתה על טהרת המוזיקה הקלילה, שלא לומר הריאקציונרית. השירים נגעו בנושאים ניטרלים, אך לאורך השנים נהפכה לכלי שרת של המפלגה הקומוניסטית לקדם את הרעיונות והנושאים אשר בהם הייתה חפצה. כמו במקרה של פסטיבל סנרמו, גם הפסטיבל האלבני מתפרש על פני מספר ערבים בשבוע.

ה-FIK עבר ועובר שינויים לאורך השנים. היו שנים בהן הוא היה מופע רדיו בלבד, כאלו בהן היה שימוש בפלייבק מלא וכאלו הכללו דואטים. הזוכים נקבעים בדרך כלל על ידי צוות שיפוט, כאשר לעיתים בתחרות שולבה הצבעת קהל ובפעמים אחרות היה שימוש בצוותי שיפוט אזוריים. 

הה-FIK הראשון נערך בדצמבר 1962 בטירנה, לא היה בו זוכה, אלא רק מקום שני וכמה שירים במקום השלישי. במקום השני זכתה Vaçe Zela עם השיר "Fëmija i parë" (הילד הראשון). Zela עצמה תהפוך לשיאנית הזכיות בה-FIK. עד אותה עת היא שרה בעיקר קאברים בשפות זרות, הזכייה שלה ב-FIK הפכה אותה לשם דבר במדינה.

ה-FIK של 1963 היה פתוח לכותבים מפורסמים כמו גם כאלו אנונימיים. הזוכה הייתה Nikoleta Shoshi הצעירה עם השיר "Flakë e borë". השיר עצמו הושמע לאחר מכן ברדיו בביצוע דווקא של Vaçe Zela. באותה שנה Besnik Taraveshi היה לזמר הראשון שהועמד לדין על ידי המדינה מאחר וביטא לא נכון מילה בשירו "Djaloshi dhe shiu" (הילד בגשם). זמרים אחרים לא הורשו להשתתף בתחרויות עתידיות מאחר ושיריהם היו מודרניים מידי. ב-1964 החליט יו"ר צוות השיפוט לא להעניק את הניצחון לאף שיר לאור הרמה הנמוכה של השירים לדבריו. במקום זאת, הוכרזו השירים במקומות השני והשלישי. לדבריו, השיר "Margjelo" היה היפה ביותר, אבל הוא לא יכול לזכות מאחר ונחשף לפני התחרות ובכך עבר על חוקיה, ולכן אף שיר לא יזכה במקום הראשון.

1966 הייתה השנה שבה אלבניה התקרבה לסין. מאו צטונג הנהיג את מהפכת התרבות בסין ובעקבותיו הוז'ה באלבניה, אשר ראה סדקים הולכים וגדלים באמון העם והאליטות בסוציאליזם. הצבא נבנה מחדש, כמו גם הפקידות, הכלכלה הריכוזית ומערכת החינוך. הקולקטיבציה של החוות במדינה הרחיקה עד לאזורי הספר. אלבניה הלכה ונסגרה יותר ויותר על מנת להימנע מהשפעות אירופאית וזרות. שנתיים לאחר מכן אלבניה תפרוש מברית וורשה. הזמרים בפסטיבל של אותה שנה נטו יותר למוזיקה הקלאסית ולאופרה ופחות למוזיקה הקלה. השירים כבר לא דיברו על אהבה. בהוראת המפלגה הקומוניסטית הם עסקו בעיקר במפלגה, במדינה, בנופיה, בכפרים, בצבא, בחיילים, בעבודה, בפרולטריון, באינטרנציונליזם, בסוציאליזם וכו'.

בפסטיבל של 1971 ניתן להרגיש ברוחות של שינוי, ומקצבי השירים נהיו מעט יותר מודרניים. Nevruz Yzeiri לא מורשה עוד לשיר ולהופיע אחרי השתתפותו בפסטיבל. הוא ישוב לבמות רק 20 שנים מאוחר יותר. את השיר "Përmes dritash" הלחין Kastriot Gjini, שהיה פופולארי בקרב צעירי המדינה, אך חייו יסתיימו באורח טרגי אחרי הפסטיבל של 1977. 

הפסטיבל של שנת 1972 היווה נקודת מפנה והיה לאירוע טראומטי. השירים הפכו קצביים יותר ועסקו בנעורים, אהבה וחברות. אפילו היה שיר על בעיות העולם – "Kur dëgjojmë zëra nga bota" ("כשאנחנו שומעים את קולות העולם") בביצוע Françesk Radi. הדיקטטור אנוור הוג'ה העמיד לדין את מארגני ה-FIK ה-11 אחרי שהכריז עליהם "אויבי הציבור". המארגנים הואשמו בסיכון המדינה עם "רעיונות לא מוסריים" וקידום רעיונות בורגניים בשירים ובהופעות. בהמשך המפלגה הקומוניסטית הגבילה את חופש היצירה בתחרות, שגם ככה היה מוגבל. הוטלה צנזורה כבדה על כל אספקט בתחרות שנחשב לא ראוי בעיני הממשלה. הצנזורה הייתה לא רק על השירים עצמם, אלא גם על הבגדים שלבשו המבצעים והתנועות אשר ביצעו בהופעה החיה. המארגנים הראשיים של התחרות הואשמו בקשירת קשר נגד המדינה ובהשחתת הנוער. יו"ר רשות השידור, Todi Lubonja, המנהל הכללי של הפסטיבל, Mihal Luarasi, והזמר Sherif Merdani הורשעו וקיבלו עונש מאסר, אותו ריצו עד לדימדומי השלטון הקומוניסטי ב-1989. על אחרים נאסר עוד לעבוד בטלוויזיה, והיו כאלו שהוגלו מטירנה לערים מרוחקות. הם לא באמת עשו משהו שהיה ראוי למאסר. על שלושה זמרים נאסר עוד לשיר ולהופיע: הזמרת Justina Aliaj והזמרים  Francesc Radi ו-Dorian Nini. העונשים הללו ניתנו כאזהרה לציבור ולמארגנים העתידיים של התחרות. ספר שלם נכתב על המקרה והוא נקרא Festivali i Njëmbëdhjetë (הפסטיבל ה-11), מאת Skifter Këlliçi. 

מ-1973 התחרות ומשתתפיה היו נתונים לדיכוי ולצנזורה מהמדינה. תוכן השירים הוכתב על ידי המדינה, והם עסקו בעיקר בפיתוח המדינה או בממשלה ובנציגיה הבולטים. השירים היו ברובם שירים באווירה מזרח אירופאית סובייטית או שירי אופרה. לא היה מקום למוזיקה אתנית, למשל. ב-1976 כלל לראשונה שיר בפסטיבל את שמו של שליט אלבניה, אנוור הוג'ה. השיר היה "Këngë për Tiranën" בביצוע Gaqo Çako ו-Ema Qazimi. מצד שני, החל מהפסטיבל של 1977 אנחנו שומעים יותר שירי אהבה בפסטיבל ומרגישים התרופפות כללית בפיקוח של המפלגה הקומוניסטית. ב-1979 בלט השיר "Më dhe dritë nga syri yt" בביצוע Irma Libohov ו-Luan Zhegu, שנחשב יחסית ליותר ליברלי מבחינת טקסט וקצב. 

 ב-1980 נפוצה השמועה כי הממשלה התערבה כדי להבטיח את זכיית השיר "Shoqet tona ilegale" (Our illegal friends) של Vaçe Zela, אשר דיבר על הפרטיזנים שנלחמו בנאצים, ולא את זכיית "Njerëzit e agimeve" (People of the mornings) של Alida Hisku, אשר דיבר על התעוררות אינטלקטואלית ורעיונות נאורים, אשר עמדו בסתירה לתפיסה של השליט הוג'ה. זו גם הייתה השנה האחרונה להשתתפותה של Vace Zela, והיא זוכה שוב. Zela הופיעה בסך הכל בפסטיבלים עם 38 שירים, זכתה 8 פעמים, הגיעה 9 פעמים למקום השני ו-6 פעמים למקום השלישי. זכתה בשתי התחרויות הראשונות בפרס המבצעת, פרס שלא חולק לאחר מכן.

הדיכוי נמשך עד 1984 (אירוני משהו), אז הלך לעולמו הדיקטטור הוג'ה. ב-1985 הצנזורה רוככה. השירים של Nertila Koka ו-Anita Bitri באותה השנה דיברו על אהבה והפכו לפופולריים. לעומתן, Parashqevi Simaku, Irma Libohova ו-Morena Reka סיפקו להיטים עם מסרים יותר מתקדמים וליברליים מבחינה פוליטית. אלו הפכו להיות יותר ויותר ליברליים ככל שהזמן חלף. השירים על המהפכה הקומוניסטית הלכו והתמעטו החל מאמצע העשור. בתקופה הזו ניתן לשמוע התקדמות משמעותית בתחרות מבחינה מוזיקלית. פה ושם הבליחו צלילי סינתיסייזר וגיטרה חשמלית.

בשנים 87-89 החלו להישמע בתחרות בלדות גדולות מהחיים וצלילי פופ, אשר קנו את לב הצופים והמאזינים. זו לא הייתה הפתעה. ההתפתחות של התחרות הייתה חלק מליברליזציה מתוכננת של המארגנים, והיא קיבלה אישור שבשתיקה מהנהגת המפלגה הקומוניסטית, אשר הבינה שהקומוניזם לא יאריך ימים. האזרחים, שלא היו מודעים לכך, היו מופתעים ומבולבלים מצפייה בתחרות בשנים אלו. חלקם הגיבו בזעם, אחרים הגיבו בתקווה. ב-1987 נפוצה השמועה כי Kozma Dushi היה צפוי לזכות בתחרות עם  "Lot me ty o djalë" (היי ילד, אנו בוכים איתך) , אבל לפני שהשופטים הספיקו להכריז על בחירתם, אשתו של שליט המדינה המנוח, Nexhmije Hoxha, הכריזה שהיא לא רוצה שהשיר יזכה, וכך נבחר שיר אחר.

ב-FIK 1988 זכתה Parashqevi Simaku הצעירה בפסטיבל עם השיר "E duam lumturinë" (אנחנו אוהבים שמחה). השיר הזה סימל, כנראה יותר מכל, את הטרנספורמציה של אלבניה ואת העובדה שהיא הולכת ונפתחת לעולם. השיר אמנם דיבר על אושר אוניברסלי, אבל ההופעה מלאת הרגש של Simaku, הפלרטוט עם הקהל והשימוש במקהלת ילדים מחייכים, היוו פריצת דרך מבחינת האלבנים. השיר נשמע מסחרי בהרבה מזוכי הפסטיבל בשנים הללו, ולא בכדי הוא להיט גדול עד היום.

ב-1989 ניתן להבחין ברוח החופש והשינוי במילות השירים, במיוחד בשיר הזוכה, "Toka e diellit" בביצוע Frederik Ndoci, Juli Ndoci ו-Manjola Nallbani, אך גם בשירים אחרים. באותה שנה היה גם שימוש בטקסט של אחד המשוררים הבולטים של האומה, Lasgush Poradec, וזאת בשיר "Mora shoqezën përkrah", שסיים במקום השלישי.

ב-1990 התחרות התחלקה לאמנים מבוססים לעומת חדשים, וזאת בהשראת פסטיבל סנרמו. באותה שנה, במאורע מרגש, חזרה Justina Aliaj להתמודד בתחרות, אחרי שלא הורשתה לשיר ולהופיע מאז התקרית של ה-FIK 1972, וביצעה את השיר המרגש "Është nënë, nëna". ב-1991 חזר לתחרות Nevruz Yzeiri, אחרי שהורחק מתעשיית המוזיקה והבידור מ-1971.

אלבניה הייתה המדינה האחרונה במזרח אירופה להיפרד מהקומוניזם ב-1992, אך אחרי התקופה של 87-89, ניתן לשמוע שינוי גדול כבר ב-FIK של 1990. התחרות נפתחה במידה מסוימת לכל, ובשל כך הכילה יותר סגנונות, כמו רוק, קאנטרי ופולק. בתחילת שנות ה-90 השירים ביטאו את השינוי שעבר על המדינה. זוכה הפסטיבל של 1991 "Jon" של Ardit Gjebrea וזוכה הפסטיבל של 1992, "Pesha e fatit" של Aleksandër Gjoka, Manjola Nallbani & Viktor Tahiraj עסקו בהגירה ובחופש, שני נושאים שהעסיקו את המדינה בימים ההם. לראשונה, בוצעו שירים עם המילה "אלוהים" בהם, מילה אשר הייתה אסורה לשימוש בציבור בזמן הקומוניזם, אשר אסר על קיום כל סוג של דת. בשנות התשעים גם הופיעו לראשונה בתחרות זמרים אלבנים אשר התגוררו מחוץ למדינה. הלבוש של המשתתפים הפך עם הזמן ליותר מוחצן. ב-1994 הפכה Mariza Ikonomi לזמרת הצעירה ביותר שהשתתפה בתחרות, היא הייתה בת 12 בלבד. ב-95 השיר "E Doni Dashurinë" (האם אתה רוצה אהבה) בביצוע Luan Zhegu & Ledina Çelo הפך לשיר שזכה לתשואות הממושכות ביותר בהיסטוריה של התחרות, לאחר שהקהל הריע לו במשך 7 דקות ו-11 שניות.

ב-1996 הייתה Elsa Lila בת ה-15 לזמרת הראשונה, שזכתה בתחרות בהצבעת טלווטינג. היא זכתה שוב ב-1997 שני שיריה ביטאו את המציאות הקשה בה הייתה שרויה המדינה בעקבות נפילת תרמית הפירמידה, בה היו מושקעים רבים מאזרחי המדינה. תרמית הפרמידה הובילה את המדינה למצב של כאוס פוליטי ובטחוני, מהומות אלימות, השתלטות אזרחים על אמל"ח של הצבא. אלו הגיעו לרגיעה רק באופן חלקי ומדורג ורק לאחר כניסת כוחות איטלקיים ואחרים למדינה על מנת להשיב את הסדר על כנו.

ב-1998 הייתה Albërie Hadërgjonaj לאלבנית-קוסוברית הראשונה שזכתה בתחרות עם השיר האנטי מלחמתי "Mirësia dhe e vërteta", שהתייחס למלחמת קוסובו, שהתחוללה באותה עת.

ב-1999 הוכרז בטעות "Apokalipsi" (The Apocalypse) בביצוע Irma & Eranda Libohova כשיר הזוכה, עקב חישוב שגוי של הקולות, במקום  "S'jam tribu" של Aurela Gaçe. ב-1999 הפסטיבל ירד מגדולתו, וזאת עקב העלייה בפופולריות של הפסטיבלים החדשים Top Fest ו-Kënga Magjike, שהיו פחות שמרניים ויותר ליברליים בשירים ובזמרים שבחרו. ב-2003 הפך ה-FIK הלכה למעשה לקדם אירוויזיון האלבני, עם קבלתה של אלבניה לאירוויזיון ב-2004. הדבר תרם מעט לחידוש הפופולריות של הפסטיבל ולעניין בו. מאותה שנה, ה-FIK תמיד מבשר על פתיחת עונת הקדמים ברחבי אירופה. ב-2003 הייתה Mariza Ikonomi נחושה בדעתה להיות הנציגה הראשונה של המדינה באירוויזיון ועזבה בזעם את האולם לאחר שהגיעה רק למקום השני. כזכור, המקום הראשון באותו FIK הלך ל-Anjeza Shahini. 

רק פעמיים הצליחו זוכי ה-FIK להיכנס לטופ 10 באירוויזיון. Shahini הייתה הראשונה לעשות זאת עם הגרסה באנגלית של השיר הנ"ל, שנקראה "The Image of You". עמו היא סיימה במקום השביעי באירוויזיון 2004.

ב-2006 Greta Koçi מסיימת במקום החמישי ופורצת בבכי. אמה נעמדה מול 7 השופטים ונזפה בהם שהם מושחתים וחסרי כישורים. ב-2007 Blero פורש לאחר שמתקשר אנונימי מבטיח לו ניצחון בתמורה לתשלום שוחד. הוא מאשים כי שלושת המקומות הראשונים נקבעו מראש. הטלוויזיה האלבנית מגיבה כי זה היה Blero שדרש בהודעת SMS לנצח ב-FIK, אך משנענה בשלילה בחר לפרוש. באותה שנה Manjola Nallbani האשימה את ההפקה שחיבלה בשיר שלה. מפיקי מופע אישרו כי הייתה תקלה טכנית בזמן הופעתה. Nallbani הכריזה שלא תופיע עוד בתחרות וקראה לחלק מהמארגנים מאפיונרים. באותה שנה, השיר "Jeta kërkon dashuri" (החיים זקוקים לאהבה) בביצוע Flaka Krelani ו-Doruntina Disha הגיע למקום השני. השופטים Gjergj Xhuvani ו-Alban Skënderaj הואשמו בשחיתות מאחר ואיפסו את השיר, ששאר השופטים נתנו לו ניקוד מקסימלי או קרוב לכך. המפיקה הראשית של התחרות קראה לשני השופטים "גנגסטרים" ו"גזענים", מאחר והשיר שאיפסו היה של זמרות קוסובריות. Edmond Zhulali, שהלחין את השיר והיה המפיק המוזיקלי של התחרות באותה שנה, הגיש בקשה רשמית לפסילת השיפוט של השניים. דיון של שעתיים הסתיים בהחלטה לא לפסול את הצבעתם.

ב-FIK 2011 זוכה השיר "Suus" של Rona Nishliu. השיר נסע לבאקו, אזרבייג'ן, להתמודד באירוויזיון. Nishliu ו-"Suus" הגיעו למקום החמישי באירוויזיון 2012. עד ליום זה מדובר בהישג הטוב ביותר של אלבניה באירוויזיון. 

ב-2015 נפסל מהתמודדות ב-FIK השיר "Era" (הרוח) בביצוע Edea Demaliaj ללחן של Adrian Hila. הפסילה ככל הנראה מאחר והמילים נכתבו על ידי מנחת הקדם, Pandi Laço. בצר לה, Demaliaj נאלצה לפרוש, לאחר שלא מצאה שיר חלופי. באותה שנה, ניצחונה של Eneda Tarifa העלה טענות לשחיתות, לאחר שהתקשורת והמבקרים טענו, שהיא זכתה בזכות קשרים חבריים ועסקיים עם המנהל האמנותי של התחרות, Elton Deda. המבקרים טענו לחוסר הוגנות מצד השופטים, שהעלו 22 שירים לגמר, במקום 18. בנוסף, לא נחשפו באותה שנה ההצבעות של כל השופטים, מה שהגביר את החשדות לשחיתות. בה-FIK 2016 הוחלט כי הצבעת הקהל תהווה 40% ממשקל ההצבעות, אך לבסוף צומצמה הצבעת הקהל ל-1/13. אם חלוקת ההצבעה הייתה מתקיימת כפי שהובטח מראש, Ylli Limani היה מסיים בשוויון במקום הראשון עם Lindita Halimi, שזכתה באותו ה-FIK.

בפסטיבל של אותה השנה, 3 שנים אחרי מותה, נעשה שימוש בהולוגרמה על מנת להביא את Vaçe Zela, הזוכה הגדולה של התחרות בכל הזמנים, בחזרה אל בימת התחרות.

ב-2017 טען Kastro Zizo כי רשות השידור האלבנית צינזרה את שירו עקב מילות השיר. רשות השידור ציינה כי זו הייתה ההחלטה של וועדת השיפוט, שלא יכלה להתיר לשירים פוליטיים להשתתף. המילים היו מאשימות כלפי הממשלה, שלדברי המוזיקאי, גורמת לאנשים להגר מהמדינה. למחאתו הצטרף ראש הממשלה לשעבר Sali Berisha והזמר Klajdi Musabelliu, שהתלונן כי שירו לא התקבל ל-FIK כי עסק בהגירה. מאחר ו-Musabelliu פעיל במפלגת האופוזיציה במדינה, עלו טענות כי הוא אכן סונן מה-FIK על בסיס פוליטי. 

ב-FIK 2018 היה Mirud לאחד הפייבוריטים לזכייה עם שירו "Nënë", אך העובדה שאלבניה מדינה בעלת ערכים שמרניים כנראה מנעה ממנו להעפיל לגמר הפסטיבל. הסיבה לא נעוצה בנטייתו המינית של הזמר. Nënë באלבנית פירושו "אמא". השיר לא היה כזה שמכבד את האם, אלא כזה שמותח עליה ביקורת. המילים דיברו על בן, אשר משפחתו מתנכרת לו, ככל הנראה ולפי כל הסברות עקב נטייתו המינית. חובבים מקומיים ציינו כי שיר ביקורת על אמא בחברה מסורתית, כמו זו האלבנית, לא מתקבל יפה אצל הצופים.

ב-FIK 2019 השיר "Me tena" של Elvana Gjata היה לפייבוריט גדול טרם התחרות. השיר מסיים רק במקום השני, מה שמעורר זעם רב בקרב החובבים, אך לא רק. הועלו טענות לשחיתות בצוות השיפוט, ובעוד שלושת השופטים הבינלאומיים העניקו את מרב הניקוד ל-Elvana Gjata, היו אלו השופטות המקומיות אשר העניקו ניקוד נמוך ל-Gjata ולמעשה מנעו את נצחונה. נטען ש-Vera Grabocka, ש-Arilena Ara מנוהלת בסוכנות שלה, היא גם המפיקה של הקדם, אשר בחשה בתוצאות. מנחת הקדם, Alketa Vejsiu, יצאה נגד הסיכול הממוקד שנעשה ל-Gjata על ידי שתי השופטות המקומיות וציינה שלא תשתתף עוד בפסטיבל בכל צורה שהיא, כמנחה או כשופטת. היא גם ציינה, שהיא זו ששכנעה את Gjata להשתתף בפסטיבל. Eriona Rushiti, כותבת השיר שזכה ב-FIK שנה לפני כן, טענה כי מפיקי הקדם האלבני דחפו להשתתפות של Arilena Ara, אך מאחר ו-Ara עובדת רק עם Darko Dimitrov המקדוני, הם שינו את החוקים, כך שבאותה שנה יתאפשר גם לכותבים זרים להשתתף. התכנית המקורית של הטלוויזיה האלבנית הייתה להביא שופטים בינלאומיים, אך לאחר שהחל הייפ סביב השיר של Elvana Gjata, דאגו המפיקים להכניס שתי שופטות מקומיות, אשר לבסוף הפכו את התוצאה לטובתה של Arilena Ara. שופטת אחת, Rita Petro ציינה, כי היא העדיפה את השירים שלא היו מוכווני ניצחון ו-"Me tena" לא היה אחד מהם. נאום של השופטת השנייה, Mikaela Minga, מלפני שלוש שנים, שבו היא מציינת כי היא לא אוהבת שירי פופ שנשמעים "צועניים" מידי, גרמו לחובבים להאשים אותה בגזענות ולטעון שזו הסיבה שדירגה את Gjata נמוך. רשות השידור האלבנית, ציינה כי תתחקר את ההצבעות ב-FIK, אך כי התוצאות לא צפויות להשתנות.

לאורך השנים, הפסטיבל מעולם לא בוטל ותמיד נערך בשבוע האחרון של דצמבר. מגיפת הקורונה ב-2020 לא הביאה לביטול התחרות, אך כן מנעה את השתתפותה של Manjola Nallbani אשר חלתה בקורונה. החלמה מהירה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.