ברוכים הבאים לפסטיבל המוזיקה הותיק באירופה, פסטיבל סנרמו, המתקיים זה השנה ה-71. מי שרוצה להתעדכן על שלושת הערבים הראשונים של הפסטיבל אשר התקיימו בימים שלישי-חמישי, יכול לקרוא על כך כאן. אמש נערך הערב הרביעי של הסנרמו, ומיד אוסיף פירוט לגבי תוצאותיו.

אז איך בעצם עובד פסטיבל סנרמו? התחרות מחולקת, כמידי שנה לקטגוריית האמנים המבוססים והאמנים החדשים. ביום שלישי האחרון התמודדו 13 השירים הראשונים בקטגוריית המבוססים + 4 שירים מקטגוריית החדשים. עבור האמנים החדשים, רק שניים העפילו לחצי הגמר: X ו-Y.
ביום רביעי התמודדו 13 המבוססים האחרונים + 4 החדשים הנותרים. עבור האמנים החדשים, רק שניים העפילו לחצי הגמר: A ו-B.
ביום חמישי, התמודדו כל 26 האמנים המבוססים, וביצעו גרסאות כיסוי לשירים מוכרים.
היום בערב הופיעו כל 26 האמנים המבוססים את שיריהם. בקטגוריית האמנים החדשים, נערך הגמר בין ארבעת השירים שהעפילו לשלב זה, ובו זכה Gaudiano.
בשבת בערב ייערך גמר הסנרמו לאמנים המבוססים. שוב יצבעו כל ה-26 את שיריהם, וייבחר המנצח ונציג איטליה לאירוויזיון 2021.

איך עובדת ההצבעה?

• בערב הראשון והשני, ההצבעה היא 100% של צוות השיפוט הדמוסקופי. מה זה דמוסקופי? מדובר במילה שאין לה פירוש בעברית או אנגלית, לצורך העניין. זה סוג של הצבעת קהל, אבל עם בחירה מראש של קהל המצביעים. זו אינה הצבעה שפתוחה לכולם. הקולות הללו מהווים ביחד 25% מהניקוד הסופי שיינתן בערב החמישי.
• בערב השלישי ההצבעה היא 100% של חברי התזמורת וזמרי הליווי. הקולות הללו מהווים ביחד 25% מהניקוד הסופי שיינתן בערב החמישי.
• בערב הרביעי ההצבעה היא 100% של צוות השיפוט העיתונאי. הקולות הללו מהווים ביחד 25% מהניקוד הסופי שיינתן בערב החמישי.
• בערב החמישי ההצבעה בסיבוב הראשון היא 100% טלווטינג, אבל אליה יצטרף הניקוד הדירוג המצטבר מארבעת הערבים הקודמים.
• לסופר-גמר ביום חמישי יעלו 3 שירים, ואז הניקוד יתאפס. לשלושת השירים יצביעו הדמוסקופי (33% מהניקוד הסופי), העיתונאים (33%) והטלווטינג (34%).

גם השנה, כפי שעיניכם רואות, אין הדחות של שירים בקטגוריית המבוססים, כולם מגיעים לערב האחרון ביום חמישי.
להלן תוצאות ההצבעה של הערב הרביעי, שנערך אמש:

1. Ermal Meta
2. Willie Peyote
3. Arisa
4. Annalisa
5. Måneskin
6. Irama
7. La Rappresentante Di Lista
8. Colapesce e Dimartino
9. Malika Ayane
10. Noemi
11. Lo Stato Sociale
12. Orietta Berti
13. Extraliscio feat. Davide Toffolo
14. Max Gazzè e la Trifluoperazina Monstery Band
15. Fulminacci
16. Gaia
17. Francesca Michielin e Fedez
18. Madame
19. Fasma
20. Ghemon
21. Francesco Renga
22. Coma_Cose
23. Gio Evan
24. Bugo
25. Random
26. Aiello

אלו מצטרפים כמובן לתוצאות של ההצבעה בשלושת הערבים הראשונים. והדירוג הסופי יתווסף לזה של הקהל הערב. לא מסובך, נכון?

הערב נפתח בהופעה של להקת הצי האיטלקי. התחרות מתחילה!

Ghemon – Momento perfetto – כתבתי על גרסת הסטודיו: "השיר תואר כשילוב של ראפ, soul ו-Fאנק. מתחיל בשקט, ואז מתפרץ בפזמון שמח, מלא כלי נשיפה, Fאנקי, שקצת מזכיר את הסגנון של Raphael Gualazzi, או אם תרצו רפרנס מקומי, אז גיא מזיג. שיר מלא נשמה, שזוכה להופעה אלגנטית וקלילה. הצליל הוא נצחי, אבל כנראה לא מדבר לכולם, כי ממוקם מאד נמוך אחרי שלושת הערבים הראשונים. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה לבמה בחליפת בורדו שיקית וחולצה שחורה פתוחה ומתחתיה גופיה לבנה. הוא נע בנינוחות על הבמה. חייב לציין, שהפזמון נשמע פחות מרשים מבסטודיו, אולי התזמורת לא גדולה מספיק, וחבל. זה שיר מגניב ביותר, ו-Ghemon זז מצד לצד, קדימה ואחורה. אין לו יותר מידי מובס. ביצוע ווקלי טוב, יש לו קול עם קצוות צרודים, מה שתורם ל-Fאנקיות של השיר.

Gaia – Cuore amaro – כתבתי על גרסת הסטודיו: "שיר פופ-פלמנקו, בעל אלמנטים צועניים, אשר תואר כלהיט רדיו פוטנציאלי. זה סקסי, מסתורי, אך גם שמח ועושה חשק לרקוד. Gaia מבצעת את השיר בקול נמוך וחושני. הפזמון קליט, זורם, אורבני משהו. השיר לא מתפתח יותר מידי, אלא להרגשתי מתחיל על 100 ונשאר שם. ממוקם כרגע איפשהו באמצע הטבלה וכנראה מחוץ למרוץ. וחבל. 3/5."
בהופעה החיה: הופעה מגניבה ומלאת אנרגיה מ-Gaia. הזמרת עולה עם שמלה שחורה, אשר ממנה יוצאות קבוצות חוטים לבנות, ונותנות תחושה של תנועה. אתסטית השמלה נראית נורא. היא עצמה נהדרת, מלאת ביטחון, משחקת עם המצלמה ומוכרת את השיר האורבני המגניב הזה, שגם בלייב פשוט עושה חשק לרקוד.

Irama – La genesi del tuo colore – כתבתי על גרסת הסטודיו: "חביב החובבים השנה. השיר תואר כלהיט קיץ. למען האמת זה יותר להיט מועדונים עם אלמנטים ים-תיכוניים משהו. אלקטרו-פופ עם כינורות, שתורמים לדרמה של השיר. Irama שר בקצב מהיר את השיר, המשלב לטעמי יותר מידי כיוונים מוזיקליים. זה יוצא לא אחיד ודרמטי ללא סיבה. העיבוד עמוס לעייפה וראוי היה להוריד קצת. על פי אתר ההימורים William Hill ממוקם כעת במקום החמישי בסיכויי הזכייה. 3/5."
בהופעה החיה: Irama עולה עם מעיל אור שחור וחולצה שחורה. השיר הזה מזכיר לי קצת את Nek. אני באמת לא מצליח להבין מה החובבים מוצאים בשיר הזה. כן, יש לזה פזמון קליט, אבל זה נשמע כמו משהו מלפני 9 שנים, וההפקה כה עמוסה. הוא נורא נורא מרוצה מעצמו וזה מוריד לי מהשיר עוד יותר.

Gio Evan – Arnica – כתבתי על גרסת הסטודיו: "שיר פואטי ולא פשוט לביצוע. Evan נשמע כמעט בוכה בשיר. הפזמון מגיע מהר למדי, ובו הרגשות לא מתפרצים כפי שהייתם מצפים. הוא רץ לפני המוזיקה, מתוך בחירה אמנותית מכוונת, המשדרת הרבה אמוציות ואולי חוסר אונים? זה לא להיט, אבל יש בשיר משהו מאד אינטליגנטי, מלנכולי ועם זאת שליו. יפה. גם הוא ממוקם נמוך למדי בדירוג שלושת הערבים הראשונים. 3/5."
בהופעה החיה: זה לדוגמה שיר, שרק אני אוהב. Even עולה עם חולצה לבנה עם צווארון סיני וז'קט לבן ומכנסיים שחורים, ושיער אסוף. הוא לא רק יפה נורא, הוא גם מבצע את השיר בהרבה אופי. כפרפורמר לוקח לו זמן להתחמם ולהיפתח. זה שיר שאני אוהב יותר ויותר ככל שאני שומע אותו.

Ermal Meta – Un milione di cose da dirti – כתבתי על גרסת הסטודיו: "נציג איטליה לאירוויזיון 2018 ואולי גם השנה? ממוקם כעת במקום הראשון בסיכויי הזכייה בטבלת ההימורים, אחרי שסיים במקום הראשון בשלושת הערבים הראשונים. בלדה איטלקית טיפוסית, אשר אותה Meta שר בעודו מנגן על פסנתר בחלקו הראשון של השיר. די ברור למה זה מדבר לקהל המקומי. מדובר בצליל איטלקי טיפוסי, דרמטי, לא הכי עדכני, מוכר ונינוח. 3/5."
בהופעה החיה: Meta מגיע לערב הזה כפייבוריט הגדול, אשר ניתח בכל אחד מארבעת הערבים הראשונים. ההופעה מדויקת ומלאת רגש. הוא כבר קנה את עולמו בקרב השופטים, העיתונאים וצוות השיפוט הדמוסקופי, לדעתי גם הקהל אצלו בכיס.

Fulminacci – Santa Marinella – כתבתי על גרסת הסטודיו: "זמר שמגיע מרומא וגם שר עליה בשיר זה. את השיר הוא מבצע בעודו מנגן על גיטרה. התזמורת נכנסת בפזמון ומביאה את האפיל הרומנטי שבשיר. שאר השיר זורם על מי מנוחות. לא הכי זכיר, לא הכי מעניין, נדמה ששמעתי מאות שירים כאלה ברדיו הישראלי. לקראת סוף השיר, מתחיל ה"נה-נה-נה" ומנסה להפוך את השיר ללהיט אצטדיונים. לא ממש עובד. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה לבמה עם חולצה ורודה עם פרחים שחורים וז'קט ומכנסיים שחורים. את ההופעה הוא מבצע תוך ניגון בגיטרה. בוידאוארט אימג'ים של בניינים. אני לא משתכנע ממנו כפרפורמר או מהשיר המאד מאד רגיל. ווקלית הוא קצת צועק את השיר, וכשצריך להגיע לגבוהים, הוא משתנק. "
בהופעה החיה:

Amadeus מזמין לבמה את לא אחר מ-Zlatan Ibrahimović.

Francesco Renga – Quando trovo te – כתבתי על גרסת הסטודיו: "הוא זכה בפסטיבל סנרמו לפני 16 שנים. השיר תואר כפופ רב-שכבתי, מה שזה לא אומר. בלדה רדיו-פרנדלית, אשר בה Renga פורץ בפיזמון ומוכר הרבה רגש. העיבוד פשוט ומשתמש בכלים אקוסטיים וחשמליים. יש בזה משהו נקי מאד, לא מתאמץ. יש לי הרגשה שאתחבר לזה יותר אחרי כמה האזנות. 3/5."
בהופעה החיה: Renga עולה בחליפה שחורה, כאשר הז'קט שלו מעוטר באבני חן בכחול וכסף. הוא שר עם כל הנשמה, מתאמץ, נהיה אדום, והתוצאה היא ביצוע נהדר ואותנטי. זה אולי השיר הכי מיוחד שתשמעו הערב, אבל הוא מספיק טוב לטעמי והביצוע נהדר. "
בהופעה החיה:

Extraliscio feat. Davide Toffolo – Bianca luce nera – כתבתי על גרסת הסטודיו: "שיר רוק-פולק באווירה צוענית, שנכתב בהשראת מגדת עתידות. האווירה שמחה ורקידה, הצליל הוא איטלקי-צועני, המלודיה מעניינת, הכי מעניינת עד כה. ההפקה צנועה יחסית, מפתיעה, בעלת אלמנטים רוקיסטיים וגיטרה חשמלית לצד כלי הנגינה האקוסטיים. לצערי ממוקמים מאד נמוך אחרי שלושת הערבים הראשונים. שיר מצוין. 4/5."
בהופעה החיה: הופעה מחורעת וכיפית. הגיטריסט/זמר לובש לבן, חובש משקפיים ויש לו משקפת על הראש. הזמר השני נראה כמו פנטום האופרה עם מסיכה לבנה וז'קט ארוך שובל. זה כיפי ומשובב נפש. צמדי רקדנים מצטרפים אליהם לריקוד, שלא ברור כיצד קשור לשיר עצמו. מופע אקלקטי ומופרע, ועם זאת מאד מלודי. תותחים.

להצגת השיר הבא Amadeus מזמין את Serena Rossi.

Colapesce e Dimartino – Musica leggerissima – כתבתי על גרסת הסטודיו: "שיר בעל צליל אייטיזי, שמחזיר אותי היישר לפסטיבלי סנרמו של לפני 35+ שנים. ההפקה נעה בין צליל אייטיזי, לצליל עכשווי ולצלילי כלי מיתר, ועבורי זה קצת עמוס מידי. הפזמון מדבק, מזכיר את להיטי האיטלו-פופ של שנות השמונים, ואכן השיר הוא הומאז' למוזיקה אסקפיסטית. במשימתם לתת לי חוויה אסקפיסטית הם הצליחו. הצמד הגיע מסיציליה ואת הופעתם מלווה מחליקה על הקרח. 3/5."
בהופעה החיה: אחד מהם לבוש בחליפה אפורה בהירה עם חולצה ורודה, השני בחולצת משי נוצצת בצבע תכלת. אפנתית, אין ספק שהם מתעלים את שנות השמונים. הם שרים ונעים באדישות. בפזמון הם פונים זה לזה. הם זכו אמש בפרס העיתונות, וכנראה אפשר להבין למה. הם מגניבים מבלי לנסות להיות מגניבים ומבצעים את השיר המלודי הזה בקלילות. זה לא מופק בשום צורה על הבמה, וזה בסדר, זה הוייב הנינוח שעושה את הקסם. נערה על גלגיליות  באאוטפיט כחול בוהק מצטרפת אליהם לקראת סוף השיר.

Malika Ayane – Ti piaci così – כתבתי על גרסת הסטודיו: "שיר קליל, של מי שסיימה ב-2015 במקום השלישי מאחורי Il Volo ו-Nek. זה להיט פופ-רוק רדיו-פרנדלי, קצת באנדר פרודקשן, שמבליט מאד את קולה של Ayane. לא הייתי משער שיש מספיק בשיר הזה על מנת לגרום לו לבלוט בין ים השירים השנה. ועדיין, היא סיימה במקום הרביעי אחרי שני הערבים הראשונים ובמקום השביעי בערב השלישי. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה באאוטפיט שחור מלא; חולצה נוצצת ושיער משוך לאחור. היא קצת שרה מהגרון, אבל היא פרפורמרית מצוינת ווקליסטית מיוחדת. דווקא כשהיא מגיעה לגבוהים, היא נשמעת מתחילה לשיר מהבטן. כאילו שתי זמרות שונות על הבמה. היא מפלרטטת עם המצלמה. סטאר קווליטי יש לה בכמויות. היא הופכת את שיר הרדיו הזה לשיר דיוואי משהו.

Francesca Michielin e Fedez – Chiamami per nome – כתבתי על גרסת הסטודיו: "מוקמו די נמוך בערב השלישי של הסנרמו, אבל זה עוד לא הסוף בשבילם. הצמד עדיין נמצא בין הפייבוריטים לזכות בפסטיבל… Michielin עצמה ייצגה את איטליה באירוויזיון 2016, לא בהצלחה רבה, אבל החובבים עדיין מאד אוהבים אותה. יש כאן הרבה אוטוטיון מיותר, ראפ מהצד של Fedez ומידטמפו פופ מהצד של Michielin. זה סגנון שפחות מדבר אליי, ולי אישית נשמע כמו המון שירים עכשוויים אחרים. לא מוצא בשורה כלשהי בשיר, גם אם אובייקטיבית לא מדובר בשיר רע. 3/5."
בהופעה החיה: Michielin לובשת שמלת טורקיז, שכאילו יצאה מפסטיבל סנרמו 1966, עם חלק עליון עם אבני חן כסופות ושרוולי תחרה לבנים קצרים. Fedez לובש ז'קט צבעוני, חולצה סגולה ומכנסיים שחורים. אני מודה שזה עובר יותר טוב בלייב מאשר בסטודיו. הם פרפורמרים מצוינים, טבעיים מאד.

Amadeus מזמין את הווטרנית Ornella Vanoni, אשר מבצעת מחרוזת משיריה.
אחרי הפסקת הפרסומות, Amadeus מזמין לבמה את נציג איטליה לאירוויזיון 2017, Francesco Gabbani, לביצוע דואט עם Ornella Vanoni. השניים מסתבכים בדרכם החוצה מהבמה.

Willie Peyote – Mai dire mai (La locura) – אחד המועמדים להיות הסוס השחור של התחרות. ראפ מהיר ומושחז, שתואר כשיר הפוליטי ביותר השנה בפסטיבל. אחרי הבתים הראפיים, מגיע הפזמון הדינמי והמלודי בצורה בלתי רגילה. לי אישית זה נשמע כמו להיט רדיו. זה ממכר, מעניין, מרשים מאד מוזיקלית ובעיקר מצליח לעורר משהו אצל המאזין. אחד השירים הטובים השנה. 4/5."
בהופעה החיה: אחד השירים הטובים של הערב. מה הסיכוי שנראה את זה ברוטרדם? הלוואי. המילים יוצאות ממנו כמו כדורים מאקדח. המלודיה בפזמון קולחת והוא מבצע את השיר בהרבה מיומנות. עם זאת, הוא קצת לא מודע לקיומה של המצלמה ונשמע יותר טוב מכפי שהוא מציג עצמו על הבמה. חסרה הכריזמה שהרגע ראינו מ-Gabbani בשפע.

Amadeus מזמין שוב לבמה את Zlatan Ibrahimović, והפעם כחלק ממופע הביניים הוא נושא מונולוג.
להצגת השיר הבא, Amadeus מזמין את Tecla Insolia.

Orietta Berti – Quando ti sei innamorato – כתבתי על גרסת הסטודיו: "Orietta Berti פעילה משנות השישים ולקחה חלק בכמה וכמה פסטיבלים בימי חייה. השיר מתחיל כבלדה סטנדרטית למדי, ובהמשך הופך לבלדה נפוליטנית משתפכת. הפזמון הוא החלק המאכזב של השיר. בעוד הבתים והגשר בונים דרמה, הפזמון נשמע שבלוני מאד, או לפחות לא גמור. הייתי משאיר את הגשר בתור פזמון למען האמת. 2/5."
בהופעה החיה: זה השיר החלש של הערב, אבל אני חייב להוריד את הכובע בפני Orietta Berti, וטרנית של הפסטיבל ושל המוזיקה האיטלקית בכלל, אשר נותנת את הנשמה בשיר ומבצעת אותו כמו שמבצעים בלדה איטלקית אולד סקול. עולה אצלי ל-3/5 רק בזכותה.

Arisa – Potevi fare di più – כתבתי על גרסת הסטודיו: "אחת הזמרות החביבות עליי בתחרות, שהביאה לטעמי את השיר הטוב ביותר בסנרמו לפני שנתיים. היא עצמה זכתה בפסטיבל סנרמו 2014. בלדה, המושרת בקול נמוך, וכוללת הפקת אלקטרו אמביינטית וחלומית. תמיד אפשר לסמוך על Arisa שתביא צליל מעניין ותהיה כמו זיקית מוזיקלית. באמצע השיר הוא כבר מקבל נפח נוסף על ידי עיבוד תזמורתי, בנוסף לזה האמביינטי. הקול שלה עדין ומקסים, והצליל מלנכולי ומתוק משהו. שמעתי יותר טובים ממנה, אבל זה טוב מספיק. 3/5."
בהופעה החיה: Arisa עולה בשמלה בצבע בז' עשויית תחרה (?) את השיר היא מבצעת ברגישות ובעדינות, שרק היא מסוגלת. זה לא השיר הכי מדהים בעולם, והוא קצת קלישאתי, אך היא נותנת לו את הערך המוסף. איזה קול מדהים יש לה. מגיע לה שיר טוב יותר, ולא סתם בלדה, שבה היא רק מראה את היכולות הקוליות שלה.

המנחה האורחת Giovanna Botteri נושאת מונולוג קצר ופותחת בדיאלוג עם Amadeus.

Bugo – E invece sì – כתבתי על גרסת הסטודיו: "הזמר הזכור בזכות השערורייה בשנה שעברה, בה עזב את הבמה לאחר שבן זוגו לדואט החל להעליב אותו במהלך ההופעה. בלדת רוק נוסטלגית, מן סוג של המנון אצטדיונים, שנועד לשירה עם להקת רוק בתוך אולם או אמפיתיאטרון. הפזמון זכיר, קולח, אבל השיר עצמו לא מצליח להתפתח יותר מידי. דורג בין המקומות האחרונים עד כה, וזה די מובן. 3/5."
בהופעה החיה: Bugo עולה בחולצה כחולה מכופתרת וז'קט ארוך ומכוער המחולק לרבעים של שחור ולבן. הופעה מוזרה, לא ממוקדת, שבה נשמע שהשיר לא יושב בכלל טוב על הזמר. בבתים הוא עוד איכשהו מחזיק את זה, אך בפזמון הוא לגמרי מתפזר. הוא לא מזייף, אבל זה פשוט ביצוע מאד מוזר ולא נוח לצפייה.

Faraldi Giuseppe מעניק פרס הוקרה למנחה השני של הערב, Rosario Fiorello.

Måneskin – Zitti e buoni – כתבתי על גרסת הסטודיו: "להיט רוק של אחד ההרכבים המעניינים, שזו השתתפותם הראשונה בתחרות. זה רוק שנותן בראש, עם פזמון רפטטיבי וצליל שנשאר נאמן למה שהלהקה עושה בדרך כלל. השירה של הסולן מהירה מאד בבתים, וזה החלק המרשים בשיר. לגבי שאר השיר, חייב להודות, שבעוד שהוא מרענן בהיצע השנה, הוא לא באמת מחדש. ועם כל זה, יש בו משהו שמושך אותך פנימה ואתה רוצה להאזין לו עוד פעם. 3/5."
בהופעה החיה: אחת ההופעות היותר דינמיות והיותר מעניינות. חברי הלהקה לבושים כלהקת הגלאם-רוק שהם. אני מודה שזה מאד חזק על הבמה, הרבה יותר מבסטודיו. החוזק שלהם הוא בלייב. הסולן כובש במה, הוא נכנס בשיר בכל הכוח. הפזמון רפטטיבי, אבל השילוב של התזמורת החיה עם צלילי הרוק והגיטרות החשמליות עושה משהו על הבמה, שעוד לא ראינו הערב.

מופע הביניים הבא הוא של Achille Lauro.

Madame – Voce – כתבתי על גרסת הסטודיו: "אחד הקולות המעניינים של הפסטיבל השנה. ראפרית בת 19, אשר מופיעה יחפה על הבמה. השיר מיוחד מאד, זה לא ראפ טיפוסי, אלא כזה מלודי למדי, בהפקת אלקטרו-פופ עם באס חזק, שנותן בראש. הקול שלה מעניין מאד, אמוציונלי ואינטימי משהו. המלודיה מעניינת, וההרגשה היא שמשהו חדש נוצר בשילוב של השירה שלה, העיבוד והלחן. אחלה דבר. 4/5."
בהופעה החיה: היא עולה לבמה בחליפת חתן לבנה משובצת פנינים, עם חולצה בזהב ושחור. היא חובשת הינומה של כלה, עליה כתוב שם השם שלה, "Voce". אין ספק שהפרפורמנס מאד יומרני. היא כורעת על ברך אחת וקמה שוב. הקול שלה מדהים. למרות גילה הצעיר, היא מקצוענית אמיתית. מדהים. יש בה אנרגיה ואש, שמתפרצת לאורך כל ההופעה.

להצגת השיר הבא, Amadeus מזמין לבמה את Alberto Tomba ו-Federica Pellegrini.

La Rappresentante di Lista – Amare – כתבתי על גרסת הסטודיו: "יותר מידי אנשים ציינו, שזה שיר שיכל להיות הפתעת השנה בפסטיבל. כרגע לא נראה שזה הולך לקרות. שיר אהבה, שמתחיל שקט ובפזמון הופך להיות המנון דאנס-פופ. זה לא הצליל הכי פרשי, וזה מעט מאכזב, אבל הפזמון קליט מאד והמקצב מדבק. לסולנית יש קול אדיר, והיא בהחלט משתמשת בו. 3/5."
בהופעה החיה: הסולנית עולה בשמלה לבנה נטולת כפתיות ועצומה, שמזכירה קצת הופעות אירוויזיוניות. שיערה אסוף ברישול, ושוב קיבלתי וייבים של שנות השמונים. שאר חברי הלהקה קופצים ורוקדים מאחוריה. זה בעיקר מאד לא מופק, והשיר עצמו הוא משהו שאבד עליו הכלח, גם אם אובייקטיבית הוא לא רע. הסולנית היא זמרת מפחידה, איזה קול.

מופע הביניים הבא הוא של Umberto Tozzi.
Amadeus, Zlatan Ibrahimović ו-Rosario Fiorello חוזרים לבמה לשיח בלתי נגמר.

Annalisa – Dieci – כתבתי על גרסת הסטודיו: "אחת הפייבורטיות לזכייה בשבת וחביבת חובבים תמידית. הגיעה למקום השני הכללי בדירוג שני הערבים הראשונים ובערב הקאברים גם כן. השיר נפתח ברקיעות על פסנתר, ולאחר מכן נכנסים כלי המיתר. בלדה איטלקית מודרנית, די טיפוסית, ש-Annalisa היא אחת מכותבותיה. מבקרים ציינו לחיוב את הפזמון של השיר, אני חייב להודות שמדובר בשיר די סטנדרטי. זה נעים לשמיעה, מכיל דרמה במידה, אבל לא הזיז אצלי יותר מידי בלב. 3/5."
בהופעה החיה: Annalisa עולה לבמה עם שמלה תכולה חושפנית ולא הכי אלגנטית. אני מנסה להבין מה מוצאים בשיר הזה. זו בלדה סטנדרטית לחלוטין. היא מבצעת אותה טוב, אבל גם בגזרה הווקלית ראינו כבר זמרות הערב עם יכולות מרשימות יותר וקולות מיוחדים יותר. אולי זו הדרמה? אין ספק שחובבים אוהבים דרמה.

Coma_Cose – Fiamme negli occhi – כתבתי על גרסת הסטודיו: "בלדה עד מיטמפו, שיר רגוע, בעל הפקה עדכנית, השואלת מהפולק-פופ ולא משתמשת בצלילים אלקטרוניים. הצמד Fausto ו-Francesca מופיעים כשהם מביטים זה בעיני זה כדי לשדר את האווירה הרומנטית, שאולי פחות עולה במלודיה ה"מגניבה". הם מזכירים את בשיר את קליפורניה, ואכן יש משהו מאד צ'יל, שמזכיר את האווירה על חופי קליפורניה. זה לא להיט, אבל זה בהחלט חביב להאזנה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא בחליפת איומים שחורה, היא בשמלת לבנדר נוצצת ותספורת אייטיזית להחריד. הם מבצעים את השיר בעודם עומדים אחת מול השני. זה שיר מאד שונה בנוף הפסטיבל, הרבה יותר רגוע, נטול דרמות. צליל היפי כמעט. זה רגוע נורא, ולא ממש הרשים את השופטים בערבים הקודמים.

המנחים מזמינים את Achille Lauro להציג את השיר הבא.

Lo Stato Sociale – Combat pop – כתבתי על גרסת הסטודיו: "הם היו הפייבוריטים בפסטיבל לפני 3 שנים, ולא זכו. עכשיו הם חוזרים עם להיט בסגנון הרגיל שלהם. השיר מתחיל בקטע דיבור והופך בפזמון לשיר רוק'נ'רול של פעם. ההופעה משעשעת וכוללת דמויות שונות מתרבות הפופ, אשר צצות על הבמה והופכות את ההופעה לזכירה למדי. הצליל הוא שמח, ואולי באמת עדיף לקרוא לו "רוק קרבי" מאשר רוק'נ'רול… מוקמו במקום השמיני אחרי שני הערבים הראשונים, ובמקום השישי בערב השלישי. 3/5."
בהופעה החיה: אחת ההופעות המופרעות של אחד ההרכבים המופרעים. הם כולים בחולצות טריקו צבעוניות ומעילי עור ומקפצים על הבמה, משל היו להקה בפסטיבל רוק בשנות השבעים. שוב מופיעות דמויות שונות מתוך הפרופ שהביאה הלהקה, ולאחר מכן יוצאות מתוך ארגז. אחלה רוק איטלקי.

Random – Torno a te – כתבתי על גרסת הסטודיו: "בלדת פופ מבוססת פסנתר, עדכנית ורלבנטית. השיר בעיבוד פופ-Soul והקול של הזמר מצוין, גברי ובעל נשמה. אבל הפזמון בשיר נשמע מאד מאד כמו של להיט פופ אחר, שאני לא מצליח להיזכר בו כעת. הוא בכל מקרה מוקם נמוך מאד בכל אחר מערבי הפסטיבל עד כה, אז לא הייתי חושש מזכייה בלתי צפויה. לא מצליח להשתחרר מהתחושה שזה בעיקר מאד לא מקורי. 2/5."
בהופעה החיה: Random עולה באחת החליפות המוזרות שראיתי. הוא לובש חולצה לבנה עם אבני חן עליה. הזקט שלו הוא כסוף ומחוספס על זריקות צבע בצהוב וורוד. הביצוע שלו בוסרי לטעמי, קצת ביצוע מתוך ריאליטי שירה. תוסיפו לכך את השיר הלא מקורי, וקיבלתם את ההופעה והשיר החלשים של הערב.

Max Gazzè e la Trifluoperazina Monstery Band – Il farmacista – כתבתי על גרסת הסטודיו: "לשיר סאונד ניו-וייב של תחילת האייטיז, כולל שלל צלילי רובי לייזר. זה נשמע אוונגרדי בתחילה, ואז מגיע הפזמון המפתיע והמלודי באופן שלא ניתן לצפות. זה חמוד ומאד מאד איטלקי, מחויך ומשעשע. הפזמון קליט וממכר. בהופעה הזמר לבוש כנוסטרדמוס וסביבו מספר דמויות קרטון. אחד השירים המגניבים, שנהניתי לשמוע, ושכמובן אין לו שום סיכוי להגיע אפילו קרוב לזכייה… 4/5."
בהופעה החיה: הפעם הוא ויתר על תחפושת הנוסטרדמוס, ועולה לבמה בחליפה רגילה למדי ומשקפיים. גם דמויות הקרטון נעלמו כלא היו. זה שיר נהדר, אבל לוקח לו זמן להיבנות עד לפיזמון. אבל כשמגיע הפזמון זה פשוט פיצוץ של מלודיה. לזמר גם יש לפסוס מאד בולט. לקראת סוף השיר הוא פותח את החולצה לגלות לנו חליפה של סופרמן, שהוא לובש מתחתיה. הוא נמרח על הכיסאות בקהל ומחליף את המנצח לקראת סוף השיר.

Noemi – Glicine – כתבתי על גרסת הסטודיו: "…אנחנו חוזרים לבלדה האיטלקית הישנה והטובה. שיר פואטי, בלדה טיפוסית, שלא מבשרת חדש, ומבוצעת לעילא על ידי Noemi בעלת הקול המרשים. היא סיימה במקום החמישי אחרי שני הערבים הראשונים, בעוד בערב השלישי הגיעה למקום ה-12. ממוקמת במקום השישי בסיכויי הזכייה על פי האתר William Hill. אף פעם אל תהמרו נגד בלדה איטלקית מהספר. 3/5."
בהופעה החיה: Noemi עולה עם שמלה כסופה קלאסית, שיושבת עליה מצוין. הביצוע, כצפוי, מצוין, אך אין חדש בשיר, והיא לא מצליחה להמציא אותו מחדש, לפחות לטעמי. לא מספיק טוב.

Amadeus מעלה את ההולוגרמה של הכלכלן Salvatore Rossi ועוד וידאו של אישה, שלא קלטתי את שמה.

Fasma – Parlami – כתבתי על גרסת הסטודיו: "בלדת רוק-ראפ, שבאופן מפתיע מוקם במקום השישי אחרי שני הערבים הראשונים של הפסטיבל (כמו ש-Diadato מוקם בשנה שעברה בשלב זה). זה מגניב, עדכני, אבל לא מידי. זה למען האמת נשמע יותר רוק מאשר ראפ. Fasma נשאר נאמן לצליל שלו ולמלודיה הכה-איטלקית. זה היה גם יכול להיות ללא ראפ, וזה היה עובר טוב באותה מידה. 3/5."
בהופעה החיה: Fasma עולה בחליפת איומים שחורה עם שרשראות כסופות ונותן הופעה חזקה. רק האוטוטיון קצת מפריע ופוגם באותנטיות של השיר. ובכל זאת, הופעה חזקה, אמוציונלית, כואבת, שבה הוא נותן את הנשמה. עמו על הבמה גיטריסט וקלידן. המנצח משתגע ונותן את המקסימום.

Aiello – Ora – כתבתי על גרסת הסטודיו: "כתב את שירו בעצמו. השיר נפתח בנגינה דרמטית ואז נרגע, כשנכנס קולו של Aiello. הפזמון מלודי ודרמטי מאד. בלדה אוטוביוגרפית, שמושרת מתוך זעקה וכאב. הוא מדבר על קיום יחסים תחת השפעת משככי כאבים. לקראת סוף השיר, Aiello כבר צועק בקול צרוד. המלודיה מאד איטלקית, עגולה, נדמה שכבר שמענו שירים כאלו בעבר, וזה תמיד נחמד לשמוע שוב. מה שעושה את ההבדל האמיתי זה הקול של הזמר והביצוע מלא האמוציות. 3/5."
בהופעה החיה: Aiello נראה מצוין. עולה עם חולצה תחרה אפורה מלאת חורים ומכנסיים אפורים בגזרה גבוהה למדי. איזה פרפורמר אדיר, ואיזה קול מרשים. לא איכפת לו איך הוא נראה. הוא נותן את הלב והנשמה על הבמה. הקול שלו נע בין זמר נשמה עם קול קטיפתי לבין זמר רוק עם קול חרוך. מקווה שבעתיד יקבל את ההכרה שהוא ראוי לה ויתקרב לזכייה, כפרפורמר יש לו את זה. השיר מצוין, אבל לצערי לו עבר אצל האיטלקים.

להלן דירוגי לשירי התחרות, המתעדכן לאחר ההופעות הערב:

1. Madame – Voce
2. Willie Peyote – Mai dire mai (La locura)
3. Extraliscio feat. Davide Toffolo – Bianca luce nera
4. Max Gazzè e la Trifluoperazina Monstery Band – Il farmacista
5. Aiello – Ora
6. Gio Evan – Arnica
7. Gaia – Cuore amaro
8. Fasma – Parlami
9. Colapesce e Dimartino – Musica leggerissima
10. Ghemon – Momento perfetto
11. Lo Stato Sociale – Combat pop
12. Måneskin – Zitti e buoni
13. Arisa – Potevi fare di più
14. Ermal Meta – Un milione di cose da dirti
15. Noemi – Glicine
16. Malika Ayane – Ti piaci così
17. Francesco Renga – Quando trovo te
18. Francesca Michielin e Fedez – Chiamami per nome
19. Coma_Cose – Fiamme negli occhi
20. La Rappresentante di Lista – Amare
21. Annalisa – Dieci
22. Irama – La genesi del tuo colore
23. Orietta Berti – Quando ti sei innamorato
24. Fulminacci – Santa Marinella
25. Bugo – E invece sì
26. Random – Torno a te

המנחים מזמינים את Gaudiano, זוכה קטגוריית האמנים הצעירים. הוא מבצע את שירו הזוכה, "Polvere da sparo".

במופע הביניים, מופע המחול Urban Theory. זה היה קצר למדי.

ועכשיו לתוצאות. מקומות 14-26:

מקומות 4-13:

TBA

מקומות 1-3:

בזמן שקהל מצביע, מופע ביניים נוסף, Riccardo Fogli, Paolo Vallesi ו-Michele Zarrillo.

מופע ביניים נוסף, Dardust.

קווי הטלווטינג נסגרים. הטופ 3 עולים לבמה. כעת חלוקת פרסים
בפרס המבקרים על שם Mia Martini זוכה – Willie Peyote.
בפרס Sergio Bardotti על המילים הטובות ביותר זוכה – Madame.
בפרס עיתונות הטלוויזיה, הרדיו והרשת על שם Lucio Dalla זוכה – Colapesce & Dimartino.
בפרס Giancarlo Bigazzi על העיבוד הטוב ביותר זוכה –  Ermal Meta

הגיע זמן לתוצאות.
למקום השלישי הגיע…

Ermal Meta

והזוכים בפסטיבל סנרמו 2021 הם:

Måneskin