2022: אלבניה – Festivali i 60-të i këngës – מופע דואטים

ברוכים הבאים לערב השני של הקדם האלבני, הלא הוא Festivali i Këngës.
17 שירים מופיעים הערב. 14 האמנים בקטגוריית האמנים המבוססים יבצעו את שיריהם בדואטים עם כוכבי הפסטיבל משנות התשעים. 3 האמנים בקטגוריית הצעירים יבצעו את שיריהם בגרסאות אקוסטיות. מחר יתקיים הגמר ובו ייבחר הזוכה.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-60, ורק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004). ניתן לקרוא את סקירת שירי הקדם כאן, ואת סיקור חצי הגמר כאן. הצטרפו אלינו לשידור החי. ניתן לצפות בו כאן או כאן.

הקדם נערך ב-Pallati i Kongreseve, בטירנה, אלבניה. המנחים הם ,Isli Islami, Jonida Maliqi, Kelvi Kadilli ו-Xhemi Shehu. השופטים הם Agim Doçi – תמלילן אלבניה 2004 ו-2010, Osman Mula – עובד רשות השידור האלבנית ומלחין, Olsa Toqi – מלחינת אלבניה 2016, Anxhela Faber – סמנכ"לית תפעול ראשית של Acromax Media GmbH, הזמרת Anxhela Peristeri – נציגת אלבניה לאירוויזיון 2021, Olti Curri – תמלילן אלבניה 2021, ו-Rozana Radi – זמרת ויוצרת.
הערב מתחיל בנגינת קלאסיקות של הפסטיבל לדורותיו. תחילה, רקדנים רוקדים על רקע הנעימות. לאחר מכן, זמרי הליווי של הערב מבצעים בעצמם את הקלאסיקות. Ardit Gjebrea נכנס ומזמן את התחילה את המנחים Kelvi Kadilli ו-Isli Islami, ולאחר מכן את המנחות Jonida Maliqi ו-Xhemi Shehu.

לפני כל שיר, כוכב פסטיבל עבר יעלה ויבצע בקצרה את שירו מדאז. לאחר מכן ישיר בדואט עם אחד המתמודדים של השנה. כל הביצועים הם בפלייבק מלא. אל הבמה נקראת Liljana Kondakçi, והיא מבצעת את שירה הזוכה מ-Festivali i Këngës 1979.

Evi Reçi – Me duaj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "היה לה את אחד השירים הטובים בפסטיבל של 2020, וגם השנה היא לא מאכזבת. בלדה ים תיכונית עם פיל צרפתי משהו. בשנה שעברה היא קיבלה את הפרס מטעם ראש העיר, אולי גם הפעם היא תגיע לפרס כלשהו. מלודיה נימוחה, שיכלה להגיע מכל מדינה ים תיכונית, מלווה באקורדיון, נטולת דרמה, ומלאת אווירה. 3/5."
בהופעה החיה: זה השיר האהוב עליי בפסטיבל השנה, וכולי תקווה שלא תאכזב. הזמרת מתחילה את השיר ישובה על כיסא, באאוטפיט שחור עם מחשוף בכסף ולבן וצאוורון דמוי וורדים. האווירה הצרפתית בשיר הלכה לאיבוד בעיבוד של התזמורת, שעושה ממנו משהו כבד ולא קומיוניקטיבי. האיפור שלה כבד וההופעה לא מופקת, וחבל. השיר עדיין מקסים."
בהופעה החיה: Evi Reçi מבצעת את השיר עם Liljana Kondakçi. הזמרת המקורית של השיר לובשת חליפת מכנסיים שחורה מחציתה עשויה פאייטים. Kondakçi שרה את השיר בעדינות ונותנת לו הרבה כבוד.

אל הבמה מוזמן Bashkim Alibali. הוא מבצע את שירו הזוכה מ-1984, "Çel si gonxhe dashuria".

Denis Skura – Pse nuk flet, mama? – על גרסת הסטודיו כתבתי: " פופרה רזה לכריסטמס, שמשאירה אותי עם טעם של פסטיבל סנרמו 1995. זה זורם וקיטשי, שום דבר מיוחד. ל-Skura קול מיוחד והגשה יפה, השאלה איך זה יעבור בלייב. השופטים השמרנים של ה-FIK עשויים לאהוב את זה. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "זה קצת מנותק, אבל אני מודה שהוא מעביר את זה יפה. השופטים מ-א-ד הולכים לאהוב את זה, כי זה יזכיר להם את פסטיבל סנרמו, ויגרום להם להרגיש באיטליה. למען האמת, זה קיטש ריקני, שהפסקנו לאהוב לפני 25 שנים. הביצוע עצמו ללא רבב."
בהופעה החיה: Skura שר כאילו היה באיטליה ב-1995. די עם זה. Alibali נותן לו בקונטרה בצורה מעוררת השתאות. הוא ממש מבצע את זה כשיר אופרה, למרות שברור לי שהוא שמע את השיר לראשונה לפני שעתיים. מדהים.

האגדה החיה Irma Libohova עולה לבמה. היא מבצעת בקצרה את שירה מ-1987, "Nuk e harroj".

Rezarta Smaja – E jemja nuse –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "את השיר הלחין ההרכב Shkodra Elektronike, היושב באיטליה. השיר מתחיל כבלדה עד מידטמפו במקצב ים תיכוני. בגשר השיר תופס קצת קצב ג'יימס בונדי, ובפזמון זה ממשיך. לא ממש ברור מה קורה. מבלדה ים תיכונית זה עובר לבלדת בלקנית דרמטית עם צלילים ג'אזיסטיים. זה חמוד מאד, אבל לא מהודק מספיק. הפזמון האחרון קצת רודפני. זה קצת נשמע שיש כאן 3 שירים, שהתמזגו להם יחדיו למשהו כאוטי ונפלא. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "זמרת נפלאה, עטוית ספק איפור ספק צבעי מלחמה. היא לובשת שמלת אלמנה שחורה, עם שסע נדיב. על ראשה משהו לא ברור בשחור. הופעה נהדרת, שבה היא מראה את ההבדל בינה לבין הזמרות הצעירות הערב, שלא יודעות לשיר תו אחד כמו שצריך. בלייב זה קצת יותר מהודק ממה ששמעתי בסטודיו. היסטרי ונפלא!"
בהופעה החיה: Irma Libohova מבצעת את השיר כאילו זה השיר שלה. זה נהדר, ומראה את הרמה הגבוהה של הזמרים מהדור הישן. Rezarta Smaja לובשת שמלב שחורה רחבה ומנצנצת. Libohova לובשת שמלה שחורה יותר צנועה, אך בגזרה דומה. ווקלית, שתיהן מדהימות. ביצוע נפלא!

לבמה נקרא בנו של Agim Krajka, הלא הוא Ulis Krajka, לראיון קצר. הוא ילווה את המתמודדים הצעירים על הפסנתר.

Ester Zahiri – Hijena – על גרסת הסטודיו כתבתי: "יש ל-Zahiri את הקול של זמרות פס ייצור מהבלקן, אבל השיר עצמו לא רע. בלדת אתנו-פופ מזרח תיכונית, שתופסת קצב אחרי הפזמון הראשון ודוחפת את המאזין לתוך המקצב המשכר שלה. זה חמוד מאד. יש לה קול עם פוטנציאל, לפחות בסטודיו. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הזמרת הצעירה עולה בשמלה שחורה מגעילה, עם שרוולים מתחרה ושיער סתור. אמרתי שיש לה קול עם פוטנציאל? הוא הולך לאיבוד בלייב. המקצב של השיר מזכיר לי את זה של אלבניה 2017, אבל הביצוע הרבה הרבה פחות טוב. זה נראה כמו הופעת בית ספר תיכון. היא נראית ונשמעת מפוחדת. המלווים עושים עבודה טובה ומעבים את הווקל, אבל זה לא מספיק. רגע השיא צורמני, והכל מרגיש חובבני."
בהופעה החיה: כמו כל הצעירים, גם היא תבצע את שירה לבדה, ללא כוכב תומך. אתמול היא הייתה איומה. היום היא עולה עם שמלת עור שחורה קצרה ושיער א-לה נטע ברזילי. גם בפלייבק היא מאד לא מדויקת.

Eldis Arrnjeti – Refuzoj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בלדה אלבנית טיפוסית ועצובה, שלא ממש נשמעת טוב עם הקול האדיש של Arrnjeti. הפזמון, כצפוי, דרמטי למדי, אבל לא הכי מעניין. המבנה של השיר מאד מוכר ולא מחדש. אין כאן בשורה חדשה. בלדת 2003 בואכה 2004. הגיטרה שמנסרת את הלילה בדקה האחרונה, תורמת קצת לשיר, אבל לא יותר מידי. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הוא נראה כמו עובד מערכת ברשת 13, אבל מרשים בשירה לא רעה בכלל. בניגוד לשאר המופיעים הערב, הוא גם מצליח להעביר הופעה יציבה ומהודקת. זה לא מושלם, אבל זה נכון ווקאלית ובימתית. גם הוא לבוש אאוטפיט שחור. שרשראות יוצאות ממכנסיו ומחולצתו. בפזמון האחרון הוא עוזב את הסטנד ומסתובב קצת על הבמה. הוא לא מוכן לבמה הגדולה, אבל הוא חמוד מאד."
בהופעה החיה: גם Arrnjeti מבצע את שירו לבדו. הפעם הוא לובש חליפה אפורה בסגנון צפון קוריאני. השיר הזה הוא גוש של קיטש. את השיר כולו הוא מבצע בעיניים עצומות.

Olimpia Smajlaj – Dua –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "אחרי מארש צבאי, השיר ממשיך כמו שיר צ'רלסטון משנות העשרים. פאוור-פופ עם נגיעות של גלאם-רוק. נדמה שיש בשיר הזה המון הפקה, אבל לא כל כך הרבה מלודיה. קצת חבל. הקול של Smajlaj קצת גנרי ואדיש, וגם החלק של ההיפ-הופ בשיר לא תורם לשיר ולרושם שהיא משאירה. זה נחמד, אבל לא הרבה מעבר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הזמרת עולה בשמלת מיני בצבעי ירוק חיוור. עמה חבורת רקדניות במלבושים דומים. הן נותנות בריקוד חובבני למדי, אבל הביצוע הווקלי של Smajlaj לא רע בכלל. היא מסדרת את השמלה ולא נראית בדיוק הכי נינוחה להופעה מהסוג זה. לקראת סוף השיר היא מאבדת אוויר. היא זמרת מאד טכנית, ולא מצליחה להעביר בהופעה את האנרגיה הגבוהה של השיר."
בהופעה החיה: האחרונה בגזרת האמנים החדשים. היא עפה על עצמה ברמות של סבינה באבאייבה. הפעם היא לובשת אאוטפיט בשחור וסגול מנצנץ חושף רגליים. בהיעדר רקדנים, היא נעה לבדה על הבמה, וניכר שהיא לא יודעת למלא במה כמו שצריך. היא אדישה למות.

יעלה ויבוא Gjergj Leka. ביאטריקס, אחותו של Alban Ramosaj, שוחררה מ"האח הגדול" ובאה לברך אותו. אחרי דמעות ודיבורים, הגיע זמן השיר.

Alban Ramosaj – Theje – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זה ה-פייבוריט הגדול לזכייה בסוף החודש. בלדת אתנו-פופ דרמטית, המושרת על ידי גבר יותר מנאה. אם השיר יתורגם אחרי הזכייה, כמו שהשמועות אומרות, הוא יאבד הרבה מהקסם שלו. זה שום דבר מיוחד לטעמי. נחמד לכשלעצמו, אבל לא מלהיב. המון המון דרמה, מלודיה יפה בפיזמון, שטובעת בהפקה כבדה. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הפייבוריט הגדול של הערב. הוא מתחיל את ההופעה בצילום שחור-לבן. בפזמון השני הצבע נכנס. הוא לבוש סחבות ונראה כחסר בית. חתיך, אבל חסר בית. התזמורת מרימה לו, ולשיר המאד דרמטי הזה. ההופעה הווקלית שלו לא רעה, וכולה אומרת זעקה וקינה, כמקובל בפסטיבל האלבני. אם זה סגור לו, אז תפרו לו הופעה חזקה כדי להצדיק את זה, אבל זה לוחץ נורא חזק. הוא חוזר להשתחוות נוספת לאחר תשואות הקהל."
בהופעה החיה: הגרסה הזו מקסימה, הרבה יותר טובה מהמקור. Gjergj Leka, שמופיע עם Ramosaj נותן ביצוע ווקאלי רגיש לשיר, בעוד Ramosaj עצמו מתעקש לצרוח כדרכם של האלבנים המודרניים. נדמה שהוא מוציא את המיטב מהמבצע המקורי של השיר ומחפה עליו. זה היה יפה, אך מיוזע במידה.

יעלה ויבוא Pirro Çako, כותב השיר הזוכה של הפסטיבל ב-1988. הוא מבצע את השיר "E duam lumturinë", בליווי המנחים.

Janex – Deluzional – על גרסת הסטודיו כתבתי: "אחת הזמרות ואחד השירים היותר מעניינים בקדם. פופ-רוק אוונגרדי ומקסים. Kumrija משחקת עם קולה העולה ויורד, והמשחק הזה ניכר גם במראה שאימצה לעצמה. מידטמפו קברטי ומעניין, שבו הפזמון ואחריו הגשר המיסתורי מהווים עוגן חזק לשיר כולו. קצת מוזיקת ג'יימס בונד / דיק טרייסי, ואווירה אפופת עשן. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "ההופעה מתחילה במצלמה, שמתמקדת על פניה של הזמרת. היא עולה בחליפה ימי-ביינמית מזמש ירוק קיא. הופעה נהדרת של שיר רוקיסטי שונה מחוץ לשבלונה. ווקלית היא מדייקת את השיר וההפקה של השיר מחמיאה לו ומחבקת את קולה. לא יזיק לה לתקשר יותר עם המצלמה והקהל, אבל נכון לעכשיו זה אחד הטובים. מלודיה חזקה והופעה בוטחת."
בהופעה החיה: ההופעה נשמעת כמו של זמר ליווי, ששר עם הזמרת הראשית. הוא אולי מוזיקאי מוערך, אבל הוא לא פרפורמר מדהים בשום פרמטר. החיבור בינו לבין Janex לא עובד. הוא נשמע כמו מי שתומך בה קולית בקולות בס, ובנקודות מסוימות רק מפריע.

תעלה ותבוא Gili. הייתה מכוכבת הפסטיבל בשנות התשעים.

Shega – Një – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בקרב החובבים השיר נחשב אנדרדוג, ולא בכדי. זה מאד מאד ושנה ממה שאנחנו רגילים לשמוע ב-FIK. בלדת פופ-ג'אז נינוחה וחביבה, ולא קומפטטיבית בעליל. היה ניתן להשקיע יותר במלודיה לטעמי, אבל זה יקום ויפול על ההופעה החיה. ניכרות ההשפעות האיטלקיות בשיר, במלודיה שלו, בשירה של הסולן ובאינסטרומנטים. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "זהו השיר היחיד שמושר בניב ה-Arbëreshe. ההופעה חסרת כריזמה, על גבול השיתוק, אבל זה מקסים ואותנטי. העיבוד התזמורתי שמוענק לשיר מקסים. כן, הקול של הזמר מאד מאד חלש, אבל הקונספט עצמו מהמם לדעתי. אני מאד אוהב, למרות שברור שזה לא קומפטטיבי בעליל."
בהופעה החיה: ההופעה לא מתרוממת בגלל הפלייבק, השיר נעדר איזשהו oomph והקסם המסוים שהיה לזה בהופעה החיה נשחק בהופעה בפלייבק. Gili נכנסת רק בחלק השני של השיר, ושרה גבוה יותר מהזמר המקורי של השיר, זה חמוד מאד. היא מעניקה לשיר נופל נוסטלגי. רואים שכיף לה על הבמה.

תעלה ותבוא Justina Aliaj. סיפרתי עליה בפוסט שכתבתי על ההיסטוריה של התחרות. אחרי הפסטיבל של 1972, היא לא הורשתה עוד להופיע בפומבי, וחזרה לפסטיבל רק לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1991. היא מבצעת את שיר הקאמבק שלה מ-1991, "Është nënë, nëna". מרגש.

Kastro Zizo – Kujë –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "אני לא חושב של-Zizo יש סיכוי אמיתי לזכות, אבל הוא אחלה של מוזיקאי רוק. השיר הנוכחי הוא סוג של רוק-ג'אז חי ובועט. הוא היה הפייבוריט שלי בשנה שעברה. הפעם הוא מביא המנון רוק רפטטיבי, קצת מדכא, שמנתב הרבה אופי, אבל לא עשיר מספיק מבחינת מלודיה לטעמי. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "בשנה שעברה, ההופעה שלו הפכה אותו לפייבוריט שלי. הפעם הוא עולה במראה הג'וקר, עם איפור של הנ"ל. הוא לובש חליפה שחורה על מלא. ההופעה שלו מעולה, כמו תמיד. הוא נותן את כל כולו. על המרקע מופיעה דמותו המקריפה במסך אייטיזי מרצד. סיום השיר רפטטיבי, אך אמוציונלי. הוא מתנשף ומסיים בנשיפות קצובות."
בהופעה החיה: להופעה זו הוא מגיע ללא האיפור המפחיד מליל אמש. היא הכי לא קשורה לשיר הזה. היא עומדת על הבמה כסבתא זועפת ולא זזה. הקטע שבו היא שרה הוא ענק! היא כל כך מעולה ודרמטית, וזה פשוט מגניב לאללה שהיא שרה שיר ששונה כל כך מהסגנון שלה. המבטים המצמיתים שלה ל-Zizo הורגים אותי. מדהימה. זו ההופעה של הפסטיבל השנה מבחינתי.

יעלה ויבוא Kozma Dushi. נצחונו ב-1987 נלקח ממנו לבקשת אשת השליט. את השיר שביצע הערב לא זיהיתי.

Urban Band – Padrejtësi – על גרסת הסטודיו כתבתי: "שיר רוק, למעשה שיר הרוק היחיד השנה, שלא מתבייש להיות רוק. עם זאת, אין בשיר הזה שום חדש, זה מאד מזכיר את השיר האלבני לאירוויזיון 2013, ושירי רוק שונים משנות השישים ועד היום. זה אחלה, אבל לא בולט לי בשום צורה. אני מעריך את העיבוד הנאמן לז'אנר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "האורבן הגיעו להרים את הערב. הקצב מרים את האווירה באולם, כצפוי. עם זאת, המלודיה לא מיוחדת בשום צורה. עבודת המצלמה עושה שמות בנאמבר, והסולן לא ממש מצליח לסחוב את השיר לבדו. האימג' הלך לאיבוד בשלב מוקדם למדי בהופעה, וצפינו בשקופית על המסך על רקע השיר המתנגן."
בהופעה החיה: התכוננתי לאסון, אבל האמת שזה נשמע לא רע בכלל. Dushi פותח את השיר, והסולן של Urban Band מצטרף אליו בבית השני. הקול של Dushi צרוד במידה ויושב טוב על שיר הרוק הזה. הוא מתחבר למלודיה, ומדובר בשיר רוק די מלודי. אני מעריך ומאחר ומדובר בשיר שלא מחדש הרבה, היה קל יותר לגשר על פער הדורות. שילוב ווקאלי טוב.

תעלה ותבוא Myfarete Laze, זוכת הפסטיבל של 1980.

Endri & Stefi – Triumfi i jetës – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמו משהו מ"רשימת שינדלר" וממשיך כבלדת קינה אלבנית טיפוסית. אין בזה מספיק כדי לעורר עניין. עם זאת, הקולות של האחים Prifti מקסימים ומדגישים אותנטיות. השירה שלהם ביחד עם להקת הליווי מאד עצמתית. זה מאד אירוויזיון של פעם, אולי זו הסיבה שאני מחבב את זה. השיר מתפתח והדרמה unfolds ככל שהשיר נמשך. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "בלדת קינה צרודה ונהדרת מבוצעת לעילא על ידי שני וטרנים. זה פי"ק כהלכתו. לא מתחסד, קיטש בעוצמה בלקנית חסרת בושה. הביצוע הוא, מן הסתם, מושלם ווקלית. לא איכפת להם איך הם נראים. הם זמרים של הדור הישן. מדהים."
בהופעה החיה: החיבור הזה בין ווטרנים, עושה את מה שציפיתם ממנו. הקיטש מתעצם, וזה נורא נוסטלגי ומלכותי, ומחזיר לפסטיבלים הישנים. כולם שם ווקאליסטים בחסד ונותנים הרבה כבוד למעמד. מצוין.

תעלה ותבוא Afërdita Zonja. זוכת הפסטיבל של 1979. לפני ההופעה של Mirud הוא מקבל מסר מהשחקנית ג'ולי פישר היישר מלוס אנג'לס הרחוקה.

Mirud – Për dreq – על גרסת הסטודיו כתבתי: "Mirud חוזר והפעם השיר שאינו פרי עטו. הוא לקח הפעם מלחין עם קבלות, שהגיע לאירוויזיון האחרון. האם זה עשוי לעבוד לטובתו? כנראה שלא. הבלדה הזו כתובה לפי הספר, אבל אין בה את האלמנט שעושה שיר למנצח. המקצב הוא ים תיכוני, אבל ההפקה אלקטרונית. יש בבתים חלקים מאד יפים, אבל השיר הולך לאיבוד מהר מאד. זה נעים לשמיעה, אבל משהו במלודיה מאד חמקמק. אני לא מאמין שזה יזכה, אבל אם יהיה ניקוד חשוף, טופ 5 הוא לא בלתי סביר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "השיר מתחיל רע מאד, בקריאות קרב של הזמר וזיוף בלתי שמיע. הוא לבוש באאוטפיט שחור דרמטי, כולל חלוק. בניגוד להופעתיו הקודמות, השיר יושב עליו טוב. הוא אימץ אימג' גברי הפעם, אולי כדי לדבר לקהל המקומי השמרני. זה אכן מזכיר בסגנון את השיר הזוכה מהשנה שעברה. הופעה סולידית, מאופקת יחסית, שמשתפרת אחרי האינטרו הלא מוצלח."
בהופעה החיה: אחרי הזעקה המאד לא אטרקטיבית, Zonja פותחת את השיר. Mirud מצטרף בהמשך. השירה המשותפת עושה את השיר יותר כבד, זה מנסה להיות מלכותי, אבל זה סתם נמרח. Zonja נהדרת, אך לא מוסיפה לשיר. הקולות שלה ושל הזמר המקורי לא משתלבים כלל.

יעלה ויבוא Sabri Fejzullahu. הוא מבצע את שירו מהפסטיבל של 1999 "Ma ke prish gjumin e nates", אותו שר עם Ledina Çelo.

Ronela Hajati – Sekret – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זה הפייבוריט השני של השנה, אחרי Alban Ramosaj. השיר נפתח באינטרו דרמטי ומסקרן, ממשיך בלופ מזרחי-בלקני, ואז Hajati נותנת בראפ-ספוקן על רקע נהימות גבריות. משם השיר עובר לאתנו-פופ ממכר וזול. Hajati ממשיכה בקטע הראפ שלה לאורך השיר, בעוד הדרופ נותן את האות ובונה לקראת ההופעה הבימתית המתוכננת לנו. זה מרים, זה ירים את היורוקלאב, אבל הסיכוי של זה לעבור את השופטים האלבנים שואף לאפס. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "התזמורת נותנת לשיר אינטרו עדין ושקט. Hajati עולה באאוטפיט עשוי עור ותחרה, ונראית לחוצה כולה, במובן הטוב של המילה. היא דרוכה. עמה על הבמה 13 רקדניות, וזה נותן להופעה אפקט חזק ועצמתי. השופטים שונאים שירים כאלה! האם הפעם יחרגו ממנהגם? אני מתקשה להאמין. ההופעה מאד טכנית. ומקבלת נשמה רק כשמגיע הפזמון. קטע הכוראוגרפיה של הזמרת חלש מאד, ובכללי לא ברור מדוע היה צריך 13 רקדניות בשביל השיר זה. הקהל יוצא מגדרו. "
בהופעה החיה: הצימוד הזה מוזר בטירוף. מצד שני, היו לנו כמה צימודים מטורפים הערב, שדווקא עלו יפה. Hajati לבושה בעליונית ומכנסיים שחורים עם ז'קט בורוד מסטיק עם דוגמאות בכסף. שיערה משוך לאחור. Fejzullahu רוקד כמו דוד שיכור בחתונה של האחיינית שלו. הוא גם שר את השיר בהתאם. זה משעשע, כי אין לו שום קשר לשיר ולעיבוד השכונתי. תשרפו את ההקלטה של זה.

תעלה ותבוא Mihrije Braha. היא מבצעת את שיר ה-FIK הראשון שלה, Ta Fal Zemrën Time מ-1992.

Gjergj Kaçinari – Në ëndërr mbete tir – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בשנה שעברה הוא היה אחד הפייבוריטים שלי. השנה ניכר שהוא החליט ללכת על בלדת Coldplay מהספר, ונפטר מהאותנטיות, וחבל. זו בלדה עד מידטמפו פופ-רוק חלבית ומאכזבת למדי. הוא פרפורמר טוב, אז סביר שהוא יבצע את השיר כמו שצריך, אבל זה לא עובד עליי. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הוא עולה בז'קט קצר שחור, מכנסיים צמודים תואמים וחולצה שחורה. רגע השיא של השיר הולך לאיבוד בגשר, והקול שלו נבלע בנגינת התזמורת. אני מהמר שביום רביעי הוא יישמע הרבה יותר טוב עם הפלייבק. הוא עובר מסך ולשיר יש הוק, גם אם הוא לא עושה לי את זה."
בהופעה החיה: החיבור ביניהם יכול לעבוד. הוא עולה בג'ינס שחור צמוד, ז'קט תואם ושיער מתולתל. זה עובד פחות טוב ממה שחשבתי. היא ראויה לשירים יותר פסטיבליים ודרמטיים, וזה שיר גלגל"צי סתמי. ניכר שהיא לא מתחברת לשיר.

יעלה ויבוא Aleksandër Gjoka, זוכה הפסטיבל של 1992. הוא מבצע את "Ecen ne shi", אותו ביצע עם להקתו Grupi X בפסטיבל של 1993.

Kelly – Meteor – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בלדת רוק אצטדיונים צפויה מראש, אשר נשמעת כמו הרבה שירים אחרים, שכבר שמענו, במיוחד מסקנדינביה. ל-Kelly יש קול מצוין, אבל השיר הנוכחי מאד מאד פרוווה, עם מלודיה רזה, שלא מתפתחת, אלא נגררת אחרי עצמה. גם שירו מלפני שלוש שנים לא הרשים אותי. אולי כדאי לקחת כותבי שירים, שיתפרו שירים למידותיו. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "Kelly נאה מאד, לבוש בחליפה קלאסית עם עניבת פפיון אדומה. הוא נראה מחובר לשיר, אבל לא נוטה לתקשר עם המצלמה. זו בלדה עד מידטמפו פופ-רוק אמצע הדרך, לא מרשים בשום צורה, אך מבוצע כהלכה. בהתחשב בעובדה שזה המקום ה-19 שלי להערב, זו התחלה טובה."
בהופעה החיה: Kelly עולה בחולצה לבנה סגורה עד הכפתור האחרון וז'קט ומכנסיים מחויטים שחורים. Gjoka לא מוסיף ולא מחסיר מהשיר. זה מתאים לו, סוג של בלדת רוק ניינטיזית למלמ"ית. השיר היה סתם ונשאר סתם.

יעלה ויבוא Luan Zhegu, זוכה הפסטיבל של 1982 ומלחין השיר הזוכה של 1983. הוא מבצע את שירו מהפסטיבל של 1987, "A Do Te Vish (Alo, Alo, Alo)".

Sajmir Çili – Nën maskë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כבלדה נוגה, וממשיך כמו בלדה בלקנית טיפוסית, שמזכירה לי את "U Nedelju" של Marija Serifovic. זה דרמטי יתר על המידה. זה לא הדבר הכי מקורי, ולמרות שזה מאד מקומי, זה לא עושה לי את זה. חביב ותו לא. לקראת סוף השיר מנסים לבנות דרמה מיותרת. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "את הבמה שוטפים אורות בכחול וצהוב. גם Çili עולה בחליפה שחורה, במקרה שלו עם ז'קט עם משבצות. יש לו קול צרוד ומקסים, אבל השיר עצמו נחמד ולא מעבר. התזמורת נותנת פיל דרמטי לשיר, וגם עבודת המצלמות עוזרת לדרמה, אבל זה לא מתרומם יותר ממה שזה."
בהופעה החיה: Çili עולה עם חליפה בצבע כחול חיוור. Zhegu כצפוי הופך את הבלדה הבלקנית הזו לפחות בלקנית. הם נשמעים בסדר גמור ביחד ולא זזים על הבמה. זה סיום מכובד לערב ארוך יתר על המידה.

ניתן לצפות שוב במופע כאן:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.