2022: מלטה – סיקור MESC – חצי גמר

מלטה מתחילה את הליך הבחירה שלה. 22 שירים ישתתפו בחצי גמר הקדם המלטי, 16 יעפילו לגמר.

הקדם נערך ב-Malta Fairs & Conventions Centre בעיר Ta' Qali. הערב מתחיל בקטע ריקוד. לאחר מכן, כרוז מקדם את פני המתמודדים, הפוסעים על הבמה. לאחר מכן, המנחים עולים. אלו הם Stephanie Spiteri ו-Quinton Scerri. אליהם מצטרף במהרה Ron Briffa. הוא מקבל את פני נציגת מלטה 2020-1, Destiny. לאחר מכן, סרטון לזכרו של Enzo Gusman ז"ל, שהלך לעולמו לפני חודשיים. Gusman היה אמור לייצג את מלטה באירוויזיון 1974, אך המדינה פרשה בטרם ניתנה לו ההזדמנות.
התחרות מתחילה.

Aidan – Ritmu – זה אחד השירים החזקים בקדם, אבל זה לא הכי מקורי. הוא עולה בחליפת בוקרים, ועמו שתי רקדניות ושני רקדנים. אלקטרופופ עכשווי במלטית. זה נשמע כמו "Say My Name" של David Guetta. ההופעה חזקה מאד, ולא הופתע אם זה יהיה מלטה 2022. זה זול וחסר מקוריות, אבל אפקטיבי מאד. 3/5.

Janice Mangion – Army – בלדת דיסני קלישאתית. היא עולה עם שמלה בירוק בקבוק ועור שחור. קולות הרגע נכנסים ומעבים את השיר אחרי הפזמון הראשון, אבל זה המון דרמה על מעט שירים. בפזמון יש כמה חלקים עם פוטנציאל, אבל זה נשמע כמו דמו. היא עצמה לא נעה כמעט כל ההופעה. המצלמה סובבת סביבה, והרבה פחות מחמיאה מבהופעה של Aidan. קיטשי. 2/5.

Nicole Hammett – A Lover's Heart – היא עולה באאוטפיט לבן, ועומדת על פלטפורמה, שגורמת לה להיראות ענקית. היא פושטת את האאוטפיט ונשארת באאוטפיט קטן בהרבה בצבעי nude וכסף. מה זה? מידטמפו עד בלדה אלקטרופופי, עם קצת מלטית, והרבה אנגלית, והרבה דרמה מזויפת. זיהיתי פחות מלודיה, ויותר הפקה כבדה, צלילי אופרה ובלאגן בלתי נגמר. 1/5.

Sarah Bonnici – Heaven – השיר נשמע כמו "You and I" של Lady Gaga. היא עולה בשמלה קצרצרה בצבע כסף עם עיטורים שחורים. היא מבצעת טובה טכנית, אבל נוטה לצעוק. הבמה מקושטת בעשן. רקדן ורקדנית מפליאים בריקוד לצידה. יש עלייה של חצי טון, שבה היא עומדת בכבוד יחסית. זה מאד לא אותנטי, אבל זה בוצע כראוי. 3/5.

Mark Anthony Bartolo – Serenity – בלדה עד מידטמפו אקוסטית. הוא מבצע את השיר בעודו מנגן על הגיטרה. הוא שר באנגלית, אבל אין לי מושג אילו מילים הוא אומר. המלודיה נעימה יחסית, אבל לא אפויה עד הסוף. גם ווקאלית, זה נשמע חובבני למדי, והוא נשמע כמי שמנסה להישמע כמו מישהו אחר. שיר סביב מדורה, לא מעבר. 2/5.

Denise – Boy – היא מתחילה את השיר שכובה על הרצפה. אלקטרופופ א-לה Katy Perry חצי קצבי וקודר. היא לובשת אאוטפיט שחור נוצץ ועוטה מראה פאם פטאל כללי. רקדנים שכסף נעים סביבה. ההפקה כבדה, כולל עבודת המצלמות וההעמדה, אבל השירה שלה לא חזקה מספיק להחזיק את השיר. חצי כוח. 2/5.

Richard Edwards – Hey Little – השיר נשמע קצת כמו "Hey Brother" של Avicii, מינוס ההפקה האפקטיבית. כבר שמעתי שירים טובים ממנו, זה פשוט נשמע כמו העתק חסר בושה של Avicii. כפרפורמר הוא עדיין לא למד איך להעמיד הופעה מבלי להיות קרינג'י. זה חלטוריסטי ולא טוב. 2/5.

Francesca Sciberras – Rise – השיר מתחיל בצלילי אמביינט אלקטרוניים. הזמרת עולה בשמלת כסף מחרידה. האורות הכחולים שוטפים את הבמה. מדובר בבלדת פופ מסורתית. בפזמון מצטרפים אליה ארבעה זמרי ליווי. המלודיה לא הכי מהודקת. זה מאד צפוי, ומתלווה לזה הופעה אירוויזיונית קלישאתית. חלש. 2/5.

Miriana Conte – Look What You've Done Now – אלקטרופופ אורבני משהו. היא נשמעת טוב, מעט מאנפפת. היא הושוותה ל-Mimi Webb ולהרכב הדרום קוריאני Mamamoo. ההפקה כבדה, והיא דווקא נושאת אותה יפה. מתלווים אליה שני רקדנים ושתי רקדניות. היא זמרת מצוינת, והשיר עצמו ברובו נשמע כמו המנון היפ-הופ אפקטיבי למדי. 3/5.

Giada – Revelación – זה נשמע כמו אלף שירים אחרים. פופ-לטיני א-לה "Fuego". הזמרת עולה עם שמלה שחורה קטנה וארבע רקדניות באאוטפיטים שחורים תואמים. זה נורא בסיסי וגנרי ונשמע כמו אלף ואחד דברים אחרים. מלטה כמו מלטה, לא מפספסת לחקות אקטים קודמים של אירוויזיון. כלום של שיר על הפקה מוגזמת. 2/5.

Baklava feat. Nicole – Electric Indigo – הוא מנגן בכינור, אליו מתלוות שתי זמרות בחליפות חתול כסופות. זה פופ-דאנס ניינטיזי, שהוא ההגדרה המילונית לגילטי פלז'ר. המלודיה הוא כל מה ששמענו במועדונים לפני 23 שנים. זה רטרואי וזכיר. גשם של זיקוקים שוטף את הבמה. מזומבל ונפלא. 3/5.

Derrick Schembri – II – רקדן ורקדנית על ספסל מרקדים. הזמר פוסע קדימה בחליפה פשוטה בשחור-לבן. מדובר במידטמפו עד אפטמפו אלקטרופופי גנרי למדי. הוא מזייף את השיר כמיטב יכולתו. ההפקה מעפילה עליו ועל המלודיה. 2/5.

Norbert – How Special You Are – בלדת אהבה אד-שירנית, אבל בעצם מאד מיושנת. הוא לבוש שחורים. ההופעה הווקאלית טובה מאד, אבל השיר עצמו קיטשי מעבר לנדרש. דרמטי להחריד. הוא נראה כמו עטלף. השיר מלודי, אבל לא מקורי. 2/5.

Raquel – Over You – בלדת מלודיפסטיבלן טיפוסית. פופ, שמנסה לחכות את "Arcade" של Duncan Laurance. היא עולה בשמלה עתירת מלמלה ונדיבת מחשוף. זה מאד גנרי, והיא כפרפורמרית למלמ"ית למדי. היא מתה לסיים את השיר הזה עוד לפני שחלפה דקה. 2/5.

Jessica Grech – Aphrodisiac – אירופופ טראשי ומזומבל למדי, שאפילו הזמרת המאנפפת הזו לא מסוגלת להאמין שהיא מבצעת אותו. היא נראית כמו אתי כרייף עם שיער כתום וקצת יותר כריזמה. זה נוראי. אתנו-פופ חלבי נוסחתי וחסר שאר רוח. 1/5.

Matt Blxck – Come Around – מיכאל בן דוד לעניים. הוא לובש אאוטפיט שחור קשה לצפייה. זה פופ-היפ-הופ דאנסהול קליט, אך בסיסי ופשוט בצורה בלתי נסבלת. אליו מצטרפות ארבע רקדניות ליווי. הוא לא טורח לבצע את השיר בצורה משביעת רצון מבחינה ווקאלית. יש לו המון ביטחון, ביחס למי שאין לו את השיר המתאים לכלום ושום דבר. 2/5.

Rachel Lowell – White Doves – שיר של האחיות פרסון הבלתי נלאות. הפעם הקורבן היא Rachel Lowell המרבונה. היא עולה בשמלת תכלת עתירת מלמלות ומוגזמת. ברקע יונים, והיא עצמה במראה מלאכי. זה הולך לבלוט, אבל האמת שזה שיר בינוני למדי. הבמה אפופת עשן. היא נשמעת טוב, אבל ראויה לשיר טוב יותר מהדבר הנוסחתי הזה. 2/5.

Nicole Azzopardi – Into the Fire – אחד מכותבי השיר כתב את זוכה אירוויזיון 2012. היא עולה באאוטפיט מוזהב ומוגזם. עמה שני רקדנים חשופי חזה, עם מכנסיים בשחור. זה המנון מזרח אירופאי עם הפקה מוזגמת של פופ-האוס-טכנו, שמחפה על היעדר מלודיה. זה מקבל נקודות על עיבוד והופעה שהיא engaging למדי, אבל בסופו של דבר מדובר בשיר שמגיע עשור מאוחר מידי, אם לא יותר. 3/5.

Emma Muscat – Out of Sight – היא מבצעת את השיא בעוד מנגנת על פסנתר. הבמה אפופת עשן, והוידאוארט מציג את פניה. היא לובשת אאוטפיט כסוף חשוף, ונעמדת ופוסעת קדימה בפזמון הראשון. זה שיר שנורא רוצה להיות חזק ואפקטיבי. הם השקיעו בהופעה, אבל שכחו שהשיר עצמו, נחמד ככל שיהיה, לא חזק מספיק כדי לסחוב קדם. כמבצעת, היא עושה עבודה נהדרת. 3/5.

Malcolm Pisani – We Came for Love – הוא לובש חליפה שחורה, עם עיטורים זהובים. זה המנון פופ גנרי, שבגשר הופך לאלקטרופופ. זה צעקני, זול, טיפשי, סוג של פארודיה על שירי מלודיפסטיבלן מהשנים האחרונות. כה גרוע. 1/5.

Enya Magri – Shame – בלדת אלקטרופופ עד מידטמפו. היא לובשת שמלה גדולה בפסים של שחור ואפור. זה לא רע מלודית, אבל היא לא מעבירה את השיר כהלכה. האווירה כולה דרמטית מידי, ולא אתפלא אם השיר לא יראה גמר, אבל החלק הראשון שלו היה מבטיח. עם ריוואמפ טוב זה יכול לעבוד. בלדת ג'יימס בונד שהלכה לאיבוד. 3/5.

Jessika – Kaleidoscope – היא עולה באאוטפיט שחור כעור, הכולל עליונית וחצאית. אליה מצטרפות שתי רקדניות. כותבי השיר הם כותבי השירים של מלטה לאורך השנים. זה נשמע עייף. הבתים בקושי סוחבים לפזמון, שאמור להיות החלק החזק של השיר, אבל נכשל במשימתו. ווקאלית זה נשמע בסדר, אבל המלודיה העייפה היא מיצג של הקדם המלטי לדורותיו. 2/5.

להלן דירוגי לשירי הקדם:

  1. Miriana Conte – Look What You've Done Now
  2. Emma Muscat – Out of Sight
  3. Aidan – Ritmu
  4. Baklava feat. Nicole – Electric Indigo
  5. Sarah Bonnici – Heaven
  6. Enya Magri – Shame
  7. Nicole Azzopardi – Into the Fire
  8. Richard Edwards – Hey Little
  9. Denise – Boy
  10. Mark Anthony Bartolo – Serenity
  11. Norbert – How Special You Are
  12. Rachel Lowell – White Doves
  13. Francesca Sciberras – Rise
  14. Derrick Schembri – II
  15. Raquel – Over You
  16. Jessika – Kaleidoscope
  17. Janice Mangion – Army
  18. Matt Blxck – Come Around
  19. Giada – Revelación
  20. Malcolm Pisani – We Came for Love
  21. Nicole Hammett – A Lover's Heart
  22. Jessica Grech – Aphrodisiac

מחר בערב נדע מי ה-16 שעלו לגמר, וביום שבת ייערך הגמר, ונדע מיהו הנציג לאירוויזיון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.