ברוכים הבאים לקדם של סן מרינו. למרות הכשלון של השנה שעברה, הם דובקים בפורמט. מי ימשיך את דרכו של Achille Lauro? אחרי שלבים מקדימים מתישים, 22 שירים ואמנים העפילו לגמר הקדם עצמו.
הקדם נערך ב- Teatro Nuovo שב-Dogana, סן מרינו. המנחים כמו בשנה שעברה הם Jonathan Kashanian הישראלי-איטלקי והאחת והיחידה, נציגת המדינה בשנים 2020-1, Senhit. אחרי פתיחה ארוכה וקשה מנשוא, הכוללת הצגת מכובדים ופרוטקציונרים כאלו ואחרים, מציגים סרטון של הקדם בשנה שעברה. באמת שאין במה להתגאות.
המנחה פונה ל-Al Bano, היושב בקהל. נציג איטליה 1976 ו-1985. הוא יפנה אליו במהלך הערב שוב עוד כמה וכמה פעמים. Simone De Biagi, שהיה אמור להתמודד בקדם, פרש מסיבות בריאותיות.
התחרות מתחילה.
Roy Paci – Tromba – בחצי הגמר: אוי, זה נחמד. עולה גבר מבוגר עם שפם ונותן בראפ. עמו שתי מתולתלות בחליפות צבעוניות ועוד שלושה נגנים בחליפות צבעוניות גם כן. זה קליט, טיפשי, מזומבל, ורשמית זה הפייבוריט שלי. אני אוהב את הבחור, הוא עושה את מה שהוא עושה באהבה, ועושה את זה מוצלח. פופ-דאנס-לטיני רפטטיבי. 4/5.
בהופעה החיה: השיר הכי טוב בקדם הזה נבחר לפתוח את הקדם? אם זו לא הגרלה מדובר בטירוף. אחלה של הופעה, גם ווקאלית וגם מבחינת הכיף שהם מביאים לבמה. הוא שמח, כיף לא על הבמה והוא אוהב את השיר, ומרגישים את זה. אחלה שיר.
Vina Rose – Oblivious – בסטודיו: לא זמין לשמיעה. גם היא התמודדה בשנה שעברה בקדם וסיימה במקום השביעי.
בהופעה החיה: היא עולה לבמה עם שמלה לבנה וחגורה שחורה רחבה. היא עוטה כפפות שחורות עור ארוכות. בוידאוארט ליצן על חוט. השיר עצמו הוא די בינוני. בלדה עד מידטמפו בינונית עם פזמון לא רע. ווקאלית היא מצוינת, אבל לטעמי לוחצת. 3/5.
Deshedus – Non basterà – בחצי הגמר: שיר רוק באיטלקית, שהזמר לא מצליח לקלוע בו אפילו תו אחד. מדובר בתאונת שרשרת מוזיקלית. אולי בסטודיו זה יכול להישמע סביר, אבל זה באמת בלתי שמיע. האמת, שגם מלודית מדובר בשיר צעקני עם מלודיה רפטטיבית ופזמון גרוע. 1/5.
בהופעה החיה: הסולן בחליפת עור ואיפור עיניים כבד. ההרכב כולל נגן ונגנית גיטרה ומתופפת יחפה החזייה. זו הופעה קשה. אבל למען האמת השיר לא גרוע כמו שעשיתי ממנו. ייתכן שהופעתם בחצי הגמר הייתה פשוט הופעה לא טובה. זה שיר רוק לא טוב, לא מיוחד, אבל גם לא מחריד. עולה אצלי ל-2/5.
Kida – Stessa pelle – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: מידטמפו באיטלקית. היא עולה עם חליפה אדומה, חולצה שחורה ומעליה חולצת שרשראות כסופה. זה נורא רוצה להיות להיט סנרמו כשהוא יהיה גדול, אבל כרגע זה רק שיר דרמטי, שמושר על ידי זמרת צעקנית וזייפנית. 2/5.
Thomas – 23:23 – בסטודיו: בלדת פופ מודרנית באיטלקית, עם שימוש ניכר באוטוטיון. עוד שיר שנשמע כמו ריג'קט של סנרמו, שדווקא היה יכול להגיע לשם. ההפקה עדינה, מעט אפקטים יחסית. זה חמוד, לא חשוב שזה יכול לעשות משהו משמעותי. 3/5.
בהופעה החיה: הוא לובש ז'קט מנצנץ ומוגזם ומכנסיים תואמות. מה הצבע של זה? שחור? כחול כהה? סגול? הוא קצת מרגי לעניים. אליו מצטרפות שתי רקדניות נלהבות מידי לטעמי. זה שיר חמוד, אבל שלא מתרומם.
הופעה של מקהלת גברים בחצאיות. הם תחילה מבצעים את סן מרינו 2022 ואחר כך את סן מרינו 2021. זה מאד המרכז הגאה בגן מאיר.
Piqued Jacks – Like an Animal – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: המנון רוק חלבי חסר טעם וריח. המבנה של השיר פשוט נורא, ההפקה בסיסית והריף גיטרה לא זכיר בעליל. "כמו חיה". קיוויתי לקבל משהו יותר חייתי. זה כמו שיר בקדם סקנדינבי, שמסיים במקום האחרון בטרום הגמר שלו. כלום ושום דבר. 2/5.
E.E.F. – Something for You – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: שיר Fאנק-פופ סטלני ג'אזי וחביב. הסולן לובש חולצה בצבעי פסטל. שאר חברי הלהקה קצת יותר סולידיים. זה לא הולך לשום מקום. הופעה בבר שכונתי. יש לו קול טוב, אבל הפלייבק מעפיל עליו. ב-C part יש מודולציה וזה קצת נשמע כמו להקת בנים מהניינטיז, אבל אז חוזרים לקצב הרגיל. הסולן נותן עבודה לדעתי. 3/5.
לבמה עולה חקיין של Eros Ramazzotti.
התחרות ממשיכה.
Iole – Sul tetto del mondo – בסטודיו: בלדת פסנתר באיטלקית. אי אפשר לטעות עם זה. כמישהו שקצת שבע מבלדות איטלקיות, אני מודה שזה לא עושה לי כלום. זה לא פסגת היצירה, אבל זה בהחלט לא רע. קצת פופ, קצת ג'אז ובלוז. משהו שאתה יכול לשמוע במועדון לילה אפלולי. 3/5.
בהופעה החיה: היא עולה בחליפה מחויטת לבנה ושיער אדום עם פוני. כאילו שנות התשעים מעולם לא נגמרו. יש לה קול מצוין ונוכחות בימתית. שיר חמוד מאד, שזוכה לביצוע טוב.
עוד הפסקה לראיונות מאחורי הקלעים. Senhit חוזרת עם קימונו ורוד.
Deborah Iurato – Out of Space – בסטודיו: בלדת פופ מודית וקצת צעקנית. זה מודרני יחסית, אבל נשמע בעיקר כמו משהו שהיה יכול להתמודד במלודיפסטיבלן. זה עשוי טוב, לפי כל החוקים, אבל לא ממש עושה לי כלום. 3/5.
בהופעה החיה: ביץ' סטו מיי לוק? גם היא עולה בחליפה לבנה, קצת יותר בוהקת, אבל אין ספק שאייולה עשתה את זה יותר טוב. הקול שלה נכון, אבל חסר את העצמה הנדרשת לטעמי. עמה על הבמה להקה. אלמנטים של דריפ-פופ, אבל זה לא מיוחד או מעניין בשום צורה.
טוב, מה עכשיו? דוגמנית עולה לבמה להציג את שמלתה. Senhit והקימונו יורדים לקהל עם המנחה מהקהל. היא בגדול לוקחת לה את העבודה.
Nevruz – L'alieno – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: גם סולן הלהקה לבוש חליפה לבנה, אבל בוא נגיד שהוא נראה הרבה פחות טוב משתי הזמרות שלפניו. קצת כמו הומלס שמצא את התלבושת בפח האשפה. הלהקה עייפה, גם הקהל, וגם אני. הוא צורח בשיא של השיר, אבל לא נראה ששום דבר יציל את השיר הזה, גם לא העיבוד התזמורתי, שלא קשור לכלום. הופעה קשה. 2/5.
עוד מופע ביניים, של ילד במעיל ונגן גיטרה.
Eiffel 65 – Movie Star – בסטודיו: היה להם להיט ענק אי שם בסוף הניינטיז. השיר הנוכחי הוא זמבול מביך, עם מילים מביכות עוד יותר. הסולן נותן בראפ מנוזל, והפזמון זה הקדם המלטי. יש כאילו צלילי חצוצרות, שמהוות דרופ אחרי הפזמון, אבל זה באמת זבל מזוקק. 1/5.
בהופעה החיה: איך נפלו גיבורים. היה להם להיט ענק ב-1999, ולא שהוא היה מסטרפיס, אבל היה בו משהו מרענן. השיר הנוכחי הוא אשפה מוזיקלית מהבילה. ההוק ניצחונות אחרי הפזמון פתטי במיוחד, שלא לדבר על הפזמון הרופס עצמו.
Le Deva – Fiori su Marte – בסטודיו: הן הפכו להיות סוג של חביבות חובבים. שלישיית בנות בבלדת סנרמו קורעת לב. זה באמת נשמע כמו משהו ששמעתי פעם בסנרמו, אל תשאלו אותי מה. בחירה בהן היא בחירה בשיר מאד קומפטטיבי עבור סן מרינו, לכו תדעו. הן נשמעות מעולה בסטודיו, מן הסתם. האם יוכלו לעמוד בצעקות הרמות הללו גם בלייב? 3/5.
בהופעה החיה: מהשירים היותר טובים בקדם הזה. הן עולות באאוטפיטים שחורים חושפניים. אוקיי, הן ווקליסטיות טובות. זה שיר ראוי, מגובש. כמובן שלא מדובר בפסגת היצירה, אבל בשיר פופ ראוי, וכזה המבוצע כהלכה. מגיע להן את אחד המקומות הראשונים הערב. מבחינת נוכחות בימתית, יש שם אחת שליגה אחת מעל השתיים האחרונות.
Senhit חוזרת למופע ביניים בפלייבק.
Mayu – C'è qualcosa in me che non fuziona – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: היא מתחילה את השיר בכריעה, והשכבה העליונה של שמלתה העשויה תחרה נראה כמו שולחן נמוך קומה. היא קמה לפני הפזמון, בו היא צועקת עליי ועל הקהל. היא נוטה לשחק עם השמלה ולחשוף את רגל שמאל. שיערה משוך לאחור והחלק העליון של התלבשות הוא עיטורי תחרה חושפניים. בלדת קריעת וירידים חביבה,בפזמון השני היא קורעת את שכבת התחרה של השמלה, ולא חושפת שום לבוש אחר מעניין. היא פרפורמרית קצת לוחצת ולא הכי מקצוענית. בסדר. 3/5.
Lorenzo Licitra – Never Give Up – בסטודיו: סינת'-פופ אייטיזי באנגלית. העיבוד גנוב מאיפשהו, אני בטוח בכך. הקול שלו לא הכי נעים לשמיעה. גם המבטא מורגש. למה לא לדבוק באנגלית. בסופו של דבר מדובר בשיר בינוני למדי, צפוי ונטול השראה. 2/5.
בהופעה החיה: הוא נראה כמו חוגג במועדון פטיש, עם מעיל עור מרובה פרנז'ים, מכנסי עור ושפם. מאחוריו רקדנים ורקדניות, העושים שמש עם הידיים. הקצב נכנס, וגם הרקדנים פוסעים קדימה. אני לא מבין מה הוא שר. שיר סתמי, שלא הולך לשום מקום. נסה שוב בשנה הבאה. הקול שלו קצת צווחני ולא נעים.
עוברים לשיחה מאחורי הקלעים, שקורית באיזה אאוטלט, ומישהי מחליפה בגדים מאחורי זכוכית חלבית. כן זה מבוים.
Mate – Prisma – בסטודיו: היא התמודדה בקדם בשנה שעברה וסיימה במקום ה-17 והאחרון. השיר מתחיל רגיל כשיר פופ-רוק לאה משהו, ובפזמון לוקח תפנית, עם שירה קצובה ועיבוד אלקטרוני. זה חביב, אבל לא יביא להם ניצחון. הפזמון הוא החלק החזק בשיר, אבל עד שמגיעים אליו קצת מאבדים קשב. 3/5.
בהופעה החיה: הרקדניות מורידות ממנה את הז'קט השחור והיא נותנת בבגד גוף ועליו שמלת חורים קצרה, שהחלק שלה שאינו החורים בצבע כסף. ווקאלית היא לא מדהימה. היא נראית מצוין, אבל השיר לא יוצא מגדרו. הפקה אלקטרונית חביבה לעיתים, עייפה בחלקים אחרים.
Tothem – Sacro e profano – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: צלילי פופ-טכנו מהווים את האינטרו של השיר. הזמרת מאופרת בהרבה שחור בעיניים. האאוטפיט השחור שלה לא בדיוק אלגנטי… שוב תחרה עם חורים. זה המנון אלקטרו-רוק והמנון אצטדיונים. הקול שלה דק וגבוה, וזה לא מתאים לאווירה הרוקיסטית משהו, או החצי רוקיסטית. כשיר, זה לא רע, אבל לא הצליח להלהיב אותי יותר מידי. 3/5.
Edoardo Brogi – Due punti sull'equatore – בחצי הגמר: הוא חמוד ממש. בלונדיני עם קוקו, הלובש חולצה שחורה פתוחה. פופ-רוק באיטלקית עם פלייבק גרוע, אבל הוא זמר טוב, ואני מחבב את זה. זה מאד נאמן לסצינת המוזיקה האיטלקית. סוג של סנרמו ריג'קט. 3/5.
בהופעה החיה: הוא אמור להיות החתיך של הערב כאילו? בעיקר נראה כמו אחד שאוהב את עצמו מאד. הוא לובש חליפת קימונו דמויות עור, שחורה עם רקמת זהב כהה. השיר נחמד מאד, הוא מבצע אוות כראוי. שוב, משגע אותי שהוא הולך על הבמה הלוך ושוב. חוץ מזה, הוא פרפורמר ראוי.
שוב Senhit במופע ביניים. רקדנים, שהוחבאו בקהל, קמים ומפעילים את הקהל המנומנם.
Ellynora – Mama Told Me – בסטודיו: בלדת פופ-בלוז אקוסטית. זה טוב. משהו שתשמעו בפסטיבל הג'אז באילת. שיר מצוין, מלודיה נימוחה. זה לא מחדש שום דבר, ושמענו הרבה דברים כאלה בעבר, ועדיין זה מרענן ומעודד למשוע דבר כזה בקדם. לקראת סוף השיר, הדרמה גוברת בחסות ההפקה. קצת מיותר לטעמי. 3/5.
בהופעה החיה: גם היא בשמלה שחורה, גם היא תחרה. עמה על הבמה נגן גיטרה וצ'לן. הופעה ווקלית טובה, והיא כרימזטית ויוצרת חיבור עם הצופים באנרגיה שלה.
Alfie Arcuri – Collide – בסטודיו: לא זמין לשמיעה.
בהופעה החיה: הזמר האוסטרלי, שכבר ניסה את מזלו בקדם האוסטרלי ללא הצלחה, מנסה עכשיו בסן מרינו, איפה שזמרים שאין להם מה להפסיד מופיעים. הוא לובש ז'קט שחור מנצנץ, בלי חולצה מתחת. על דש הז'קט עיטור של אבנים נוצצות. בלדת פופ דרמטית. כולם מנסים להיות Duncan Laurance. למה דווקא השנה? בוידאואררט מאחוריו ירח גדול. זה לא מתרומם ולא הולך לשום מקום. אין סיכוי שאני אזור איך זה הולך מרגע שזה ייגמר. דרמטי ללא תוכן. 2/5.
החקיין של Eros Ramazzotti חוזר לעוד חיקויים מתישים.
Ronela – Salvaje – בסטודיו: נציגת אלבניה 2022 בשיר בספרדית ובאנגלית, אולי הושפעה מ-Chanel. פופ-לטיני-רגאטון, עם הרבה שטיקים וטריקים, ומלודיה קצת רסה. העיבוד כבד ומחפה על כך שהשיר חלש. זה מה שקורה כשחושבים על ההופעה לפני שחושבים על השיר. אני לא הייתי מעביר את זה שלב. 2/5.
בהופעה החיה: היא מתגעגעת לבימת האירוויזיון ורוצה תיקון. לא תקבלי אותו עם השיר הזה. היא עולה עם ארבע רקדניות בצבעי שיער שונים. כולן בבגדי וחליפות גוף עם בדים דקופים. הקולות בפלייבק גוברים על שלה. היא מנסה לעשות Chanel נורא בכוח, וזה לא עובד.
XGiove – Fuoco e benzina – בסטודיו: רוק עם סאונד די ניצחי, וסאונד המנוני. זה לא שבלוני, ואני מאד מחבב את זה. הפזמון כולל משפט אחד, ונועד להרים את הקהל. נשמע מצוין בסטודיו, מקורי, לא מסובך מידי, מלודי במידה. אהבתי. 3/5.
בהופעה החיה: הסולן ממש חמוד, ואנחנו מתחתנים בקרוב. הוא לובש חולצה אדומה קצרה מכופתרת עם להבות שחורות, ומכנסיים שחורות, בעודו מנגן באקורדיון. בוידאוארט גם להבות אדומות ועשן אדום על רקע שחור. הופעה מצוינת לשיר אנרגטי, וכנראה אחד השירים היותר טובים של הערב. יופי של דבר.
להלן דירוגי לשירי הקדם:
- Roy Paci – Tromba
- XGiove – Fuoco e benzina
- Le Deva – Fiori su Marte
- Iole – Sul tetto del mondo
- E.E.F. – Something for You
- Edoardo Brogi – Due punti sull'equatore
- Ellynora – Mama Told Me
- Thomas – 23:23
- Vina Rose – Oblivious
- Tothem – Sacro e profano
- Mate – Prisma
- Mayu – C'è qualcosa in me che non fuziona
- Deborah Iurato – Out of Space
- Ronela – Salvaje
- Lorenzo Licitra – Never Give Up
- Deshedus – Non basterà
- Alfie Arcuri – Collide
- Nevruz – L'alieno
- Piqued Jacks – Like an Animal
- Kida – Stessa pelle
- Eiffel 65 – Movie Star
נציגי סן מרינו הראשונים מ-2008, Miodio, עולים להופיע.
הזוכה בפרס "San Marino Outlet Experience" על המראה הטוב ביותר: Lorenzo Licitra.
הזוכה בפרס מטעם OGAE Italy על ההופעה האירוויזיונית ביותר: Le Deva.
הזוכה בפרס "Radio San Marino" על השיר הרדיו פרנדלי ביותר: Roy Paci.
הזוכה בפרס המבקרים: Alfie Arcuri.
הזוכה בפרס על שם Ludovico DiMeo עבור האמן הפורץ הטוב ביותר: Mayu.
עכשיו Al Bano מופיע.
הגיע זמן התוצאות. מוצגים מקומות 4-10:
שלושת הגדולים הם: Le Deva, Piqued Jacks ו-XGiove שלושת הגדולים עולים לבמה. למקום השלישי הגיעו:
XGiove
למקום הראשון הגיעו:
Piqued Jacks
Al Bano כמעט ונותן את הפרס הראשון לבנות, אבל Senhit עושה סדר. בלבוסטה.
בהצלחה ל-Piqued Jacks ולסן מרינו בליברפול!
ניתן לצפות שוב בתחרות כאן.
המדריך לאירוויזיון 