פרנקפורט, מערב גרמניה. 1957 היא התחרות המוקדמת ביותר אותה ניתן אשכרה לראות, ולא רק להאזין. מאחר והאירוויזיון הוא היום תחרות ויזואלית ואירוע טלוויזיוני קודם כל, מעניין לראות את השינויים שעברו על התחרות לאורך השנים. זאת ועוד, ניתן ללמוד מכך הרבה גם על השינויים בנורמות שהיו מקובלות אז לעומת היום. הקהל הוא מוזמנים מכובדים בחליפות ושמלות ערב, האירוויזיון היה אז יותר תכנית רדיו וזה ניכר. אירוויזיון 1957 הוא פחות אירוע מדיה ויותר variety show. אמנים עולים בזה אחר זה ושרים ללא קטעי מעבר, רק עם הצגה של המנחה.
התחרות קצרה ביותר – רק 1:09 שעות.
שלב ההצבעה:
בשלב ההצבעה אין מתח, אין בניית קליימקס, אין רגע שיא. הולנד מובילה לאורך כל ההצבעה, אין מעברים חטופים לגרין רום, לא ברור אם קיים גרין רום.
לכל מדינה 10 שופטים, שלכל אחד נקודה אחת שהוא נותן לשיר החביב עליו. שיטת ניקוד בעייתית משהו, ובכל זאת היא תחזיק כמה שנים טובות עד לשינוי הראשון המיוחל
כל צוות שיפוט מתחיל עם הניקוד הכי גבוה שלו ועובר ויורד לניקודים הנמוכים יותר, המנחה נעזרת בפקידה אפרורית ושתיהן נראות כמו מרכזניות. לכל חובבי האופנה, אני ממליץ לשים לב לשמלות של הזמרות, זה מה שקוראים היום וינטג'. הולנד זוכה בהפרש גדול. אחריה צרפת ודנמרק. לוקסמבורג וגרמניה חולקות את המקום הרביעי.
להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01. 
איטליה – בעיני יצירת מופת. האינטרו של הגיטרה מופלא, הטנור האיטלקי מגיש שיר בדרמטיות. השיר עצמו חודר מתחת לעור, אם רק תיתנו לו. שונה ומאד לא פופי.
02. 
צרפת – שיר מצוין, מורכב מבחינה מוזיקלית ביחס לשנה מוקדמת ומקדים את רוב השירים האחרים שתקועים בשנות השלושים.
03. 
לוקסמבורג – שיר עצוב וקצת מורבידי, אבל כמו שאני אוהב. זמרת מהממת, לגמרי נכנסת לשיר, גם פה יש הרבה דרמה.
04. 
הולנד – הכי אמצע הדרך, אבל עשוי בצורה טובה. הולנד כבר אז מדינה משוחררת יותר משאר המדינות וזה ניכר בקלילות שבה הם לוקחים את התחרות ואת המוזיקה שלהם. הכנר באינטרו של השיר עושה עבודה נפלאה. לא פלא שזה ניצח. Corry Brokken לא רק זוכה, היא גם האמנית החוזרת הראשונה לתחרות.
05. 
דנמרק – חנפני להחריד, סימנים ראשונים של פופיות סקנדינבית, קליט בצורה מרגיזה. מתחילה מודעות למדיום הטלוויזיוני כי יש כאן שניים שמשחקים תפקידים של מלח ושל אהובתו שנפרדת ממנו. וכמובן הנשיקה.
06. 
בריטניה – שיר אופראי חלש, אבל לפחות נגמר מהר.
07. 
שווייץ – כבר כמעט זונת אירוויזיון לכל דבר, נראה שאין מה לעשות בשוויץ מלבד להשתתף באירוויזיון. Lys Assia חוזרת עם אותה נוסחה שזיכתה אותה במקום הראשון בשנה שעברה, שילוב של שאנסון ושלאגר-קיטש, עם נטייה יותר לכיוון הקיטש. לא עוזר לה הפעם, השיר נורא גנרי.
08. 
גרמניה – הראשונה להביא פרופס על הבמה, הגברת מלרלרת על טלפון כאילו מי ישמע. מהשירים שגורמים לך לשנוא את התחרות מידי פעם, התחנפות לשופטים עם שימוש במשפטי תיירים במספר שפות. הבנו שאת נטושה ובודדה, תתקדמי.
09. 
אוסטריה – נשמע כאילו שלפו את השיר מהימים של לפני מלחמת העולם הראשונה. זמר בריטון חסר חן. בצדק מגיע למקום האחרון.
10. 
בלגיה – שיר ילדים משנות השלושים, עולה על העצבים, אקורד וחצי של שיר.
המנחה:
אנאיד איפליקציאן – גרמניה ממוצא ארמני. פרח קיר. מראה יפה את המקום שהיה למנחים בעבר, כאשר הזמרים הם במרכז התחרות ולא המנחה, שנמצא שם רק כדי להיות המארח המנומס. היא לא מאפילה עליהם בשום פרמטר, לא בלבוש, לא בזמן המסך, לא בקטעי קישור משעשעים. חייב לציין שזה מעורר געגועים למנחים נטולי אגו.
שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* גרמניה – "Was machen die nädchen in Rio" של Illo Schieder מגיע למקום הרביעי והאחרון בקדם. שיר זול ומשעשע בקצב ברזילאי.
* הולנד – "De messenwerper" של Corry Brokken. שיר היסטרי, שאולי לא היה זוכה עבור הולנד, אבל הוא הרבה כיף.
* כל שיר שהזמר הבלגי היה שולח מהקדם הפרטי שלו, היה עדיף על מה שנשלח בסוף.
* שריקות זה קטע חזק בהרבה מהשירים, תודה לאל שהאופנה הזו חלפה.
* בקדם הבריטי – משתתף Bryan Johnson, אשר יישלח ב-1960.
* בקדם הצרפתי – מדובר באחד הקדמים ההזויים, ובכלל לא סגורים על זה שהוא קדם, מאחר והמופע האחרון בו היה 3 ימים לפני האירוויזיון עצמו. לבסוף נשלח השיר שזכה בתכנית החמישית מבין 6 תכניות, אך בביצוע של זמרת אחרת מזו המקורית ובעיבוד אחר. בין המשתתפות Mathé Altéry נציגת צרפת ב-1956 ו-Danielle Dupré שייצגה את לוקסמבורג השנה.
זהו הביצוע המקורי של השיר שזכה ב"קדם הצרפתי":
* איטליה ממשיכה במסורת ושולחת את זוכה הסן רמו לאירוויזיון. בשנים אלו כל שיר זוכה בפטיבל סן רמו לשני ביצועים, כך שאת הביצוע השני של השיר ששלחה איטליה ביצע בסן רמו גם Claudio Villa, שייצג את איטליה לבסוף ב-1962 וב-1967. עוד בפסטיבל, Tonina Torrielli, אחת מנציגות איטליה ב-1956.
* בקדם הדני משתתפים למעשה שני זמרים Birthe Wilke ו-Gustav Winckler. כל אחד שר שני סולואים וביחד הם שרים שני דואטים.
* קדם פרטי ראשון – בבלגיה נערך קדם שכזה ל- Bobbejaan Schoepen, ששר 3 שירים.
פרטי טריוויה:
* אוסטריה, דנמרק ובריטניה מצטרפות לתחרות.
* אין interval act.
* עדיין אין חוק המורה על אירוח של המדינה שניצחה בשנה שעברה. האירוח ניתן ככל הנראה לגרמניה באופן שרירותי.
* Corry Brokken ו-Lys Assia חוזרות בפעם השנייה. Brokken עבור הולנד, Assia עבור שווייץ.
* האיטלקים החצופים עלו עם שיר שעולה על 5 דקות, בעוד השיר של בריטניה ארך פחות מ-2 דקות. עקב המהלך האיטלקי המחוצף היו מספר משלחות שמחו נחרצות, אך השיר לא נפסל או הוגבל בשום צורה. עקב כך הומצא חוק ה-3 דקות לשיר, אותו אנו מכירים עד היום. שנאמר: 3 minutes, we gotta go, bye bye. חוק זה ייכנס לתוקף רק ב-1960.
* הותרה הופעה של צמדים, אך עדיין לא להקות. הדנים מנצלים זאת והם הראשונים לשלוח צמד
* מסתבר שהנשיקה הארוכה של הזוג הדני הייתה כי מישהו בצוות ההפקה שכח להיסגר על סימן שיורה להם לסיים את הנשיקה.
* בניגוד לשנה שעברה, צוותי השיפוט לא היו נוכחים במקום, אלא יצרו עמם קשר טלפוני.
* וחוק חשוב ביותר נכנס לתוקף – לא ניתן להצביע עבור המדינה שלך!
* הולנד מקבלת נקודות מכל צוותי השיפוט, וזוכה בפער ניכר.
ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן:
המדריך לאירוויזיון 