הקדמה:
בריטניה מארחת את התחרות לאחר שהולנד הזוכה משנה שעברה מוותרת על האירוח.
מהלך הערב:
לונדון, בריטניה. המנחה עולה על הבמה ומציגה את המשתתפים זה לאחר זה לפי הסדר שבו יופיעו עם ברכת "שלום" למדינה ו"ברוכים הבאים" למתמודדים בשפת המדינה של כל נציג.
אין הצגה של המנחה של כל שיר, אלא מסך שעליו מופיע שילוט עם שם המדינה, השיר והזמר המבצע. אחרי כל הופעה הוילון על הזמר, נו כמו בתיאטרון
התזמורת מדהימה, טוב זה ה-BBC. המדינות מתחילות לקלוט את העסק וחלק נכבד מהשירים מסתיים ב-Big note או בתו סיום גדול של התזמורת, לעיתים שלא לצורך.
שלב ההצבעה:
כמו בשנים שעברו צוות השיפוט הראשון הוא מהמדינה האחרונה שהופיעה ועוברים אחורה, האחרונה להצביע היא המדינה הראשונה שהופיעה.
כל חבר בצוות השופטים נותן נקודה אחת לשיר החביב עליו. הניקוד ניתן לפי סדר הופעת השירים. לוח הניקוד מראה את שמות השירים בצד שמאל, שמות המדינות בצד ימין והניקוד באמצע. גרמניה מובילה בתחילה עד שתורה להצביע והיא נותנת יתרון גדול מאד למונקו. בריטניה היא השלישית להוביל עד ההצבעה של דנמרק שמובילה את ההובלה לצרפת, לוקסמבורג מחזירה את ההובלה לבריטניה ושבדיה מחזירה אותה לצרפת. לראשונה נשמעים רחשים של אכזבה מהקבל, כשהם מבינים שבריטניה היא האחרונה להצביע ואין לה איך לנצח בשל כך… צרפת זוכה, בריטניה שנייה, מונקו שלישית. נורבגיה וגרמניה חולקות את המקום החמישי.
הענקת הפרס ו-reprise:
המנחה מציגה את שלושת המקומות הראשונים, אך רק המנצחת מופיעה
להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01. 
מונקו – מקום ראשון אצלי בשנה זו כבר הרבה זמן ולא נראה שמשהו ישנה זאת. שיר אהבה נכזבת ושברון לב, קודר, דרמטי ומעודד התאבדויות. זה נפלא בסטודיו וזה מדהים אף יותר בלייב. איזה פרפורמר, היו זמנים.
02. 
נורבגיה – בכורה טובה, וכמו בהרבה בכורות המדינה לוקת ברצינות את עניין ייצוג התרבות המקומית. עם לבוש מקומי המתאים לשלג ושיר על נערה סאמית החיה בצפון סקנדינביה. שיר מקסים, סוג של אתנו-פופ סקנדינבי.
03. 
שבדיה – שבדיה חוזרת עם זמרת כריזמטית ושיר פופ-ג'אזי לא רע בכלל. Siw Malmkvist מפציעה לראשונה בביצוע קולי מדויק ואווירה כיפית כללית.
04. 
הולנד – מתחילה התקופה האינפנטילית של הולנד שתישבר עם בואה של Lenny Kuhr. שיר היפראקטיבי על ריטלין, משב רוח רענן.
05. 
גרמניה – גרמניה מתחילה לקחת את עצמה ברצינות. בלדת בוסה נובה עם הכותרת החנפנית בצרפתית. בלדה בנויה היטב, תואמת את רוח הזמן וקליטה.
06. 
איטליה – מתחיל כבלדה איטית, וממשיך כבלדה פחות איטית… בלדה איטלקית קלאסית, לא רע, אבל גם לא מדהים.
07. 
לוקסמבורג – השיר עצמו לא רע כל כך, הוא פשוט נורא מיושן, משהו שגירדו מתקופת הסרט האילם. עם זאת, מודה שיש משהו נורא מכובד באופן שבו הוא מבוצע ובשימוש בשפה הלוקסמבורגית האיומה.
08. 
אוסטריה – עוד שיר מיושן. אוסטריה דובקת בזמרי אופרה, שבהחלט מייצגים היטב את התרבות המוזיקלית המקומית. שאנסון אוסטרי דרמטי של זמר בריטון.
09. 
צרפת – אין ספק שהיא בלטה בים הבלדות ובים הגברים המבוגרים, אבל זה שיר פסטיבלי ילדים חנפני, החל בפתיחה המדמה ציוץ ציפורים והעיבוד שכולו מארש צבאי. הפזמון לוקח למחוזות שירי הערש. מסוג השעטנזים שנותנים לאירוויזיון את שמו הגרוע. קל לאהוב את זה, אבל באמת שלא חייבים.
10. 
שוויץ – נשמע כמו ריג'קט של סן רמו. שיר לא מעניין בעליל. ניסיון מעניין ל-key change ולסיום ב-big note, אבל זה לא ממש עובד.
11. 
בלגיה – Fud Leclerc בניסיון הכי פחות טוב שלו עד כה, מוזיקת מעליות עם סיום דרמטי.
12. 
דנמרק – לשיר על כמה היה טוב פעם ב-1960 זה מוזר מבחינת הזמן. המילים שמרניות להחריד, והיום לא היו עוברות ועדת פוליטיקלי קורקט בדנמרק. שיק ריאקציונרי גם מבחינת המוזיקה והלוק הכללי.
13. 
בריטניה – שיר זוועות, מזכיר שירי הו-דאון אמריקאים, שירים של איכרים שיכורים.
המנחה:
Katie Boyle – לא מהמנחות הצנועות של הפיפטיז. היא מודעת לעצמה וגונובת את ההצגה והפוקוס מהמתחרים במידת מה. עשור חדש התחיל גם בתחום הזה.
Interval Act:
האתר הרשמי טוען ש-Eric Robinson's Orchestra היה המופע האמונותי, אבל היוטיוב לא מסכים.
שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* יש איזה קטע בקדמים באותה תקופה לתת לשני זמרים לשיר את אותו השיר. אין הבדל בעיבוד ואם מדובר בשני זמרות או שני זמרים לא תמיד ניתן להבדיל ביניהם, אז אני לא ממש מבין מה הקטע.
* כל בחירה שדנמרק הייתה עושה ב-Dansk melodi grand prix היה עדיף על מה שנבחר בסוף.
* בריטניה – כל בחירה שבריטניה הייתה עושה בקדם שלה הייתה עדיפה על מה שנבחר בסוף. כדאי גם לשים לב לשיר שהגיע מקום אחרון בחצי הגמר השני "Teenage Tears" של Vince Eager, נשמע מודרני להחריד לזמנו ואפילו מגניב I dare say.
* בקדם הבריטי – הצמד Pearl Carr & Teddy Johnson משנה שעברה, חוזר אך מסיים שלישי בקדם עם "Pickin' Petals" שהוא שיר חמוד מאד. Ronnie Carroll מנסה את מזלו, אך לא עובר את חצי הגמר. הוא יישלח ב-1962 וב-1963.
* בקדם השבדי – השיר הזוכה מושר בשני ביצועים, אחד של Inger Berggren והשני של Östen Warnerbring. עבור הביצוע לאירוויזיון נבחרת Siw Malmkvist, אשר בכלל לא השתתפה בקדם. אינגר תישלח ב-1962 בעוד Östen יישלח ב-1967. בחצי הגמר ניתן למצוא גם את Lill-Babs, שתישלח בשנה הבאה.
* בקדם הבלגי – Solange Berry הבלגית, נציגת לוקסמבורג 1958, מנסה את מזלה.
* בקדם הנורבגי – השיר Inger Jacobsen זוכה בחצי הגמר. בגמר היא מוחלפת ב-Nora Brockstedt, אשר גם זוכה בקדם. אינגר עצמה תישלח ב-1962.
* בקדם השווייצרי – בין המתמודדים ניתן למצוא את Fud Leclerc, אחד מנציגי בלגיה ב-1956, נציג בלגיה 1958, נציג בלגיה השנה ונציג בלגיה העתידי ל-1962.
* בקדם ההולנדי – כל שיר מושר פעמיים, כאשר אחת הזמרות ששרה את השיר הזוכה היא Annie Palmen, אשר הביצוע שלה לא נבחר לייצג את המדינה, אך היא תישלח ב-1963.
* בקדם הגרמני – Heidi Brühl מגיעה למקום השני ותישלח ב-1963.
* בקדם האיטלקי – Domenico Modugno נציג איטליה 1958 ו-1959 מגיע למקום השני. Tonina Torrielli אחת מנציגות 1956 מנסה את מזלה. Betty Curtis לא מעפילה לגמר התחרות ותישלח ב-1961.
* בקדם הצרפתי – נערכת בחירה פנימית. בין המתמודדים שהגישו שירים: Jean Philippe, נציג צרפת ב-1959 ונציג שוויץ העתידי ב-1962, Mathé Altéry ו-Michelle Arnaud נציגות צרפת ולוקסמבורג בהתאמה ב-1956 ו-Paule Desjardins נציגת צרפת ב-1957.
השיר הנבחר בצרפת "Tom Pilliby" הושר במקור על ידי Marcel Amont, אך הטלוויזיה הצרפתית רצו שיושר על ידי אישה צעירה במקום על ידי מרסל (שהיה בסך הכל בן 31). בהסכמת כל הצדדים השיר ניתן ל-Jacqueline Boyer בת ה-19, שזכתה לבסוף על השיר באירוויזיון.
פרטי טריוויה:
* שיא חדש של משתתפות – 13 מדינות.
* גם בשנה זו, רקע מתחלף עבור כל שיר.
* נורבגיה מצטרפת לראשונה, נוצר הגוש הסקנדינבי.
* לראשונה על כל שיר להיות באורך של לא יותר מ-3 דקות.
* לוקסמבורג חוזרת עם שיר בשפה הלוקסמבורגית, לראשונה שימוש בשפה זו.
* Bryan Johnson, הנציג הבריטי הוא אחיו של הנציג הבריטי מהשנה שעברה, Teddy Johnson.
* Jacqueline Boyer, הנציגה הצרפתיה היא ביתו של הנציג המונגאסקי מהשנה שעברה, Jacques Pills.
* Fud Leclerc חוזר לייצג את בלגיה בפעם השלישית, אחרי שעשה זאת ב-1956 וב-1958.
* לראשונה מאז שהוחלט שמנצחת השנה שעברה מאחרת, הכלל נשבר והאירוח עובר למי שהגיעה למקום השני ב-59', וכך יוצא שבריטניה המארחת.
* לראשונה זוכת השנה שעברה מעניקה את הפרס לזוכה החדשה.
* השיר הצרפתי הוא זוכה האירוויזיון הראשון שלו איזושהי הצלחה במצעדים (אם מוציאים מהכלל את איטליה 1958, שהיה להיט עולמי, אך לא זכה בתחרות). השיר מגיע במצעדים למקום ה-4 בפלנדריה, מקום 14 בהולנד, מקום 21 בגרמניה ומקום 33 בבריטניה.
* לשיר הנורבגי חשיבות פוליטית. כותרת השיר, תוכנו ולבושה של נורה היו מחווה לתרבות הסאמית של צפון סקנדינביה. במשך 500 שנים הרשויות הנורבגיות לחצו על הסאמים להתערות בחברה הנורבגית ובמידה מסוימת להתנער מתרבותם, במיוחד במחצית השנייה של המאה ה-19 והראשונה של המאה ה-20. רק ב-1959 בוטל האיסור לדבר וללמד בשפות סאמיות בבתי הספר במדינה. ב-1967 החלו ללמד שפות סאמיות בבתי הספר.
צפו כאן בתחרות המלאה:
המדריך לאירוויזיון 