הקדמה:
שנת המשבר! נתחיל מהסוף – 4 מדינות זוכות. לא אחת, לא שתיים, אפילו לא שלוש, 4 מדינות!!! שערורייה שלא הייתה כדוגמתה, שהכניסה את התחרות למשבר קצר מועד, החרמה מצד מספר מדינות, שינוי של שיטת הניקוד לשיטה בעייתית משהו ובחינה מחדש של כללי התחרות. מעניין לחשוב מה היה קורה אם רק מדינה אחת הייתה בוחרת שיר אחר, התוצאות כפי שאנו מכירים אותן היו שונות לגמרי וייתכן ששיטת הניקוד לא הייתה משתנה כל כך מהר. שנתיים לפני כן, האירוויזיון חוזר לשיטה של 10 נקודות מכל מדינה. שיטה שהבעייתיות היחידה שה-EBU ראו לנגד עיניהם היא מדינות רבות שמסיימות ללא ניקוד. מן הסתם קיימות סוגיות בעייתיות נוספות בשיטה זו, כגון הצבעות מוטות ושופטים משוחדים, שיכולים להשפיע משמעותית על התוצאה הסופית.
ברמה המוזיקלית לא ניתן להתעלם מן העובדה שחלף לו עשור שלם של אירוויזיונים וניכרת התפתחות של התחרות. התחרות עוברת תהפוכות בעשור זה. שיטות הניקוד שונו תכופות, השידורים בצבע החלו, הסגנון המוסיקלי גם הוא השתנה: מבלדות ושאנסונים סוחפים התחרות מתחילה לאמץ להיטי פופ קלילים. מהופעות נוקשות ומכובדות אנחנו רואים גם השתלבות ודומיננטיות מה של פרפורמרים שרוקדים, משחקים ומתלוצצים עם השיר שלהם. מדינות עולות על שטיק וממחזרות אותו: שלאגרים שחוזרים על מילים קליטות כמה פעמים, מילים בינלאומיות. דברים נוספים שקרו בעשור זה: חוק השפה נכנס לתוקף, מדינות חדשות מצטרפות (נורבגיה, פינלנד, ספרד, יוגוסלביה, פורטוגל ואירלנד), התחרות מתארכת מעבר לשעה ובל נשכח את ההצבעות המוטות. סקנדינביה שוברת את מחסום הבושה, ספרד ופורטוגל לא טומנות ידן בצלחת ורואים ניצנים להיווצרות גושי הצבעה.

מהלך הערב:
מדריד, ספרד. התחרות נפתחת בצלילי עוגב שמנגן את "טה דאום" ומיד עובר לנגן את "La La La", זוכה השנה שעברה. המצלמה עוברת על התפאורה שהוכנה על ידי Salvador Dalí, התפאורה הסוריאליסטית אי פעם. עולה לה המנחה בחליפת מכנסיים ופותחת בספרדית, בצרפתית ובאנגלית הכי גרועה ששמעתי עד כה ממנחה אירוויזיון. היא פונה למצלמת הצד ומברכת ב"ערב טוב" בכל שפות המדינות המתחרות. כל שיר מוצג על ידה בנפרד בלי שרואים אותה, ממש כמו בשנה שעברה.

שלב ההצבעה:
לכל מדינה 10 שופטים, כל חבר בצוות השיפוט נותן נקודה אחת לשיר החביב עליו, כך שכל מדינה מפזרת 10 נקודות. הכי הרבה ניקוד שניתן באותה השנה היה 6 נקודות שקיבלה הולנד מצרפת. הניקוד ניתן לפי סדר הופעת השירים. לוח הניקוד פשוט ומינימליסטי. כבר בנקודת השיפוט הראשונה המנחה מתבלבלת בניקוד ובשם אחת המדינות. ההצבעה הראשונה נותנת לגרמניה את ההובלה, בהצבעה השנייה עולה בריטניה להוביל כשספרד וגרמניה מאחוריה. מונקו מעלה את ספרד לתיקו במקם הראשון עם בריטניה, גרמניה שלישית וצרפת רביעית. אירלנד מביאה תיקו בראש בין ספרד לצרפת, בריטניה שלישית שוויץ וגרמניה במקום הרביעי. איטליה מעלה בחזרה את בריטניה לראש כאשר ספרד וצרפת שניות והולנד רביעית. הצבעתה של בריטניה מעלה את צרפת לראש כאשר אחריה בריטניה, צרפת ושווייץ. שבדיה מעלה את בריטניה חזרה לראש, צרפת שנייה, מונקו שלישית. הצבעתה של שווייץ מחזירה מצב של שיוויון: צרפת ובריטניה בראש, מונקו והולנד במקום השלישי וספרד חמישית. גרמניה מעלה את צרפת להובלה זמנית בלבד. צרפת עצמה נותנת 6 נקודות להולנד ומקפיצה אותה לראש, כאשר ספרד, בריטניה וצרפת בתיקו במקום השני. פורטוגל מנקדת ומביאה את ספרד, הולנד וצרפת לתיקו במקום הראשון כאשר בריטניה רביעית. פינלנד מצרפת את בריטניה למקום הראשון והקהל עוצר את נשמתו. צרפת יכולה לנצח, אבל אם סיום הקראת הניקוד מסתבר שהיא לא קיבלה כלום ויש לנו תיקו מרובע. המנחה לא נינוחה בלשון המעטה ולא מסוגלת לדבר בשפה שהיא לא ספרדית… Clifford Brown מכריז שיש 4 מנצחים.

הענקת הפרס ו-reprise:
Massiel עולה להענקת המדליות, במה שניתן לתאר ככניסה המגוכחת ביותר, שנראתה אי פעם בתחרות. פרח השכונות. לבמה עולות בזו אחר זו Salomé, Lulu, Lenny Kuhr ו-Frida Boccara לקבלת המדליות עם המנצחים. הן שרות את השירים שוב בסדר הזה. התחרות מסתיימת בניגון של התזמורת את שירי הזוכים משנים עברו.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01.  פורטוגל – יצירת מופת. Simone de Oliveira היא דיווה מכף רגל ועד ראש. היא שרה את השיר הדרמטי הזה עם המון אופי, מעלה את הרמה הכללית של התחרות. השיר עצמו היה שיר, שמילותיו השערורייתיות עמדו בניגוד לערכים של פורטוגל הנוצרית-שמרנית והוא עבר מתחת לרדאר של השלטון הפשיסטי במדינה. בדיוק שאתה חושב שהיא לא מסוגלת, היא מתעלה על עצמה ומעלה הילוך. זמרת פאדו עם קול עמוק בשיר שהוא פשוט חסר בושה!

02.  שבדיה – שבדיה מנסה שוב את נוסחת ה"טום ג'ונס" שהצליחה לה בשנה שעברה. השיר הוא דוגמה לשיר פופ לא מורכב, אבל עשוי כהלכה. Tommy Körberg השבדי מקדיש שיר לחברתו ג'ודי ומדבר על כמה הוא אדם פשוט. המילים עם קריצה, כמו בשבדיה של השנה שעברה. הופעה מצוינת ומשכנעת. השיר לוקח עצמו בקלילות והוא הוכחה לכמה פופ יכול להשימע טוב כשהוא לא מאומץ.

03.  צרפת – Frida Boccara היהודיה בשאנסון קלאסי שמחזיר את האינטגרטי לתחרות אחרי כל הפופ המשוקץ הזה. זמרת בחסד, שיר עם מילים סנטימנטליות, מלא דרמה ופאתוס. התזמורת משדרגת שיר שמלכתחילה הוא קלאסיקה. אחרי זה הצרפתים התחילו לשיר יותר מידי על ציפורים וילדים.

04.  הולנד – שיר מצוין שהצליח לזכות בניגוד לכל הסיכויים. בלדת פולק Joni Mitchell בגרסת שאנסון הולנדי. Lenny Kuhr מסיימת סופית (כמעט) את התקופה האינפנטילית של הולנד עם השיר הכי "רציני" ו"איכותי", שהולנד שלחה עד כה. יש לזה מוטיבים של שירה בציבור ושל מוזיקת פולק להמונים. זמרת מצוינת ומאד מיוחדת.

05.  פינלנד – פופ פיני קליל ומצוין. זה שיר שלא לוקח את עצמו ברצינות ומשלב כמו שרק פינלנד יודעת בין פופ סקנדינבית לכבדות סובייטית. סיום מחויך לערב שהתחיל נורא ויהפוך תיכף לסיוט.

06.  בלגיה – Louis Neefs נציג בלגיה ב-67' חוזר לניסיון נוסף עם שיר מעט פחות טוב, אבל עדיין רלבנטי ומודרני. הוא מצליח לשכנע בהגשה הנונשלנטית שלו ובתנועות הידיים הפתאומיות שלו. יש משהו מאד נינוח ומשוחרר בשיר ובשירה שלו.

07.  נורבגיה – Kirsti Sparboe בשיר אחרון מתוך שלושה שלה בתחרות. עם חליפת אשתו של סנטה קלאוס ופרצוף של ציפי שביט, קירסטי שרה את השיר עם אחת הכותרות הכי פחות קליטות. אני מניח שהמילה "אוי" אמורה לתפקד על תקן המילה הבינלאומית, שזה משעשע לכשלעצמו. זה שיר היסטרי, חמוד, אינפנטילי וקליל מאד. נורבגיה מתחילה למקם את עצמה כלוזרית של התחרות.

09.  איטליה – בלדת סן רמו סוחפת. הגיטרה דומיננטית בשיר ונותנת טאץ' סיקסטיזי, יש חצוצרות, יש הרבה רגש ומלודיה מקורית. כל זה לטעמי לפחות, השופטים לא הסכימו וקברו את זה בניקוד הסופי. Iva Zanicchi זורקת את התו האחרון בשיר במהלך צורם לאוזן, ובכלל בחלק מהשיר היא רצה לפני המלודיה עצמה, מה שבטח לא תרם לה.

10.  ספרד – אי אפשר להתעלם מזה שמדובר בלהיט. שיר סופר אנרגטי שעובד על אותה נוסחה של השיר של Massiel – הבית מאד ספרדי וכבד, הפיזמון קליל וסוחף. במקרה זה השיר מבנוי מבית אחד ומפזמון שחוזר מספר פעמים וכל פעם עולה בחצי טון. Salomé משתגעת עם שמלת הפורצלן (שהייתה מאד כבדה למיטב הבנתי) ונראית קצת כמו תרנגולת על אסיד. אני מעריך את המאמץ.

11.  בריטניה – בניגוד לאירלנד, לשיר הזה יש Hook מאד חזק. הפיזמון הוא דוגמה לפופ מצוין. הבתים הם החלק האינפנטילי בשיר שקשה לי לשמוע. מה שכן, Lulu כריזמטית, השיר הוא דוגמה לפופ נוסחתי שמצליח בסטודיו כמו גם על הבמה. בריטניה מזכירה לכולנו מי מלכת הפופ של היבשת. היא נותנת בסיום "אולה" כהתחנפנות לקהל המקומי.
12.  אירלנד – תואמת רחלי חיים בשמלה קצרה בירוק זרחני. זהו השיר הקצבי הראשון ששלחו האירים לתחרות אחרי רצף של בלדות מצליחות. שיר פופ קופצני שכנראה גם הוא מושפע מהזוכה של השנה שעברה, אבל אין בשיר הזה הרבה. יש את המודולוציה הרגילה ו-Muriel Day רוקדת וקופצת בלי סוף, אבל זה בינוני. זמרות הליווי איומות.
13.  מונקו – שאימא תבוא ותיקח אותך מהבמה. המתמודד הכי צעיר עד אז (12) בשיר על אימא. הבתים מתחילים במארש וממשיכים בפופ צרפתי מעט מיושן השיר מזכיר לי את צרפת 1960. ה-C part (זה מה שזה?) לוקח לאקורדיון עצוב שמשום מה תמיד מזכיר לאירופאים את אימא. הרבה רגשנות, שלא נוגעת בי.
14.  גרמניה – איפשהו קראתי שזה הוביל בהימורים לפני התחרות. זה נכון? Siw Malmkvist נראית מבוגרת מכפי גילה, בשלאגר מיד טמפו זול עם מוטיבים רוסיים. זו הפעם השנייה והאחרונה שבה Malmkvist השבדית תשתתף באירוויזיון.
15.  שוויץ – שלאגר גרמני מוערך יתר על המידה. Paola שרה, מפזרת חיוכים ומגיעה עם עוד שיר חנפני, שחוזר על השטיק של מילים בינלאומיות (Bonjour, Bonjour) ומוכיח את האסון שהביאה הזכייה הספרדית. זה קברטי ונדוש. Paola תחזור עם שיר גרוע כמעט באותה המידה בעוד 11 שנים.
16.  לוקסמבורג – אוי, איש מתיש. Romuald חוזר אחרי המקום השלישי ב-1964 עם השיר המיושן והמציק הזה. זה שאנסון מאד גנרי שמתאים למשהו שהיה יכול להישלח בתחילת העשור ואולי להגיע לטופ 5 אז.
17.  יוגוסלביה – כזו אכזבה מאחת המדינות שהייתה שולחת את השירים הכי איכותיים לתחרות. שיר של אקורד וחצי, חנפני, לקקני, זול מעדות ה"בוא נחזור על אותה המילה בכמה שפות". דרמה מיותרת, מודולציה, סיום בומבסטי. זו הסיבה שעושים צחוק מהאירוויזיון.

המנחה:
Laurita Valenzuela – פרובנציאלית, בעלת אנגלית עילגת, נוקשה. לחוצה ועצבנית עוד לפני שהתחילה הדרמה האמיתית…

Interval act:
"La España diferente" film – סרט סוריאליסטי על ספרד. מעניין ומוזר. ממרחק הזמן זה מעלה חיוך, אבל זה בעיקר לא מובן ונראה הזייתי משהו. Javier Aguirre Fernández ביים את הקטע הזה, שנראה מאד מושפע מדאלי. נחשב המופע האמנותי האוונגרדי ביותר בתולדות התחרות.

שירים במצעדים:
בריטניה – מקום 1 בנורבגיה ואירלנד, מקום 3 בשווייץ, מקום 4 בפלנדריה, מקום 8 בגרמניה, מקום 10 באוסטריה, מקום 19 בהולנד.
שבדיה – מקום 2 בנורבגיה.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* פינלנד – "Tuntematon sydämeni" של Marion Rung הוא פאוור באלאד עם מוטיבים של גוספל. השיר מגיע מקום אחרון בגמר. "Potkis" של Laila Kinnunen הוא שיר מפחיד, אני אפילו לא יודע איזה ז'אנר לתת לזה. מכשפה שרה. "Maailman pihamaat" של Katri Helena שמגיע למקום השני הוא בלדה שמתפתחת לפופ-ג'אז קצבי.
* גרמניה – "Melodie" של Siw Malmkvist הוא בלדת שלאגר טובה בהרבה ממה שנבחר לבסוף. האינטרו של "Festival der jungen Liebe" של Rex Gildo הוא טה דאום.
* נורבגיה – "Lena" של Odd Børre הוא ניסיון לחקות את שבדיה מהשנה שעברה. זה מגיע רק למקום השני.
* פורטוגל – "Canção para um poeta" של Madalena Iglésias ראוי לציון כפולק עם נגיעות ג'אז. "Cantiga" של Fernando Tordo הוא בלדה איברית מקסימה שמזכירה שירים ישראלים של פעם. "Vento do norte" של Maria da Fé הוא עוד שיר שמאד אהבתי.
* ספרד – "Palabras" של Salomé הוא בלדה עוצמתית מלאת תשוקה.

"Abrázame otra vez" שלה הוא עוד שיר חזק ראוי לציון, בלדה אירופאית מודרנית מותאמת לפסטיבלים.
* שבדיה – זו השנה ששבדיה התחילה להראות תחרות מהי לאירופה. אחרי ניצנים של שלאגר בשנים הקודמות, יש כאן תחרות עם שירי פופ מתקדמים ושלאגרים שבמידה מסוימת חוזים את המשכה של שבדיה בהמשך. "Du ser mig inte" של Inger Öst היא בלדה שהקדימה את זמנה באירוויזיון, בדיוק מה שהולך בחוץ מבחינה מוזיקת פופ. "Du ger mig lust att leva" של Lena Hansson הוא בלדת בוסה נובה חושנית. "L, som i älskar dig" של Britt Bergström מגיע למקום האחרון אבל הוא שלאגר ברמ"ח איבריו שהיה יכול לתת פייט לטעמי במדריד. "Gång på gång" של Sten Nilsson הוא קליף ריצ'רד בשבדית, מאד קליט. היה גם יכול לעשות קסם לשבדיה במדריד לטעמי.
* בריטניה – לולו מהממת, באמת, כל כך הרבה יותר ממה שהיא הלכה איתו לאירוויזיון. "Are You Ready for Love?" הוא אפ טמפו עם פזמון מלודי להפליא. "Come September" הוא מודרני ומגניב. "I Can't Go On Living Without You" הוא השיר הכי יפה כאן ומגיע למקום האחרון. זו בלדה אלטון ג'ונית….אולי כי אלטון ג'ון הלחין אותה.

* יוגוסלביה – "Poigraj, poigraj devojce" של האגדה הסרבית Olivera Vuco הוא פיסת פופ-פולק מוקדמת עם וייב צועני כבד וקצב מעולה. אין דברים כאלה.

* בקדם היוגוסלבי – Vice Vukov שייצג את המדינה ב-1963 ו-1965 מנסה שוב וכך גם נציגת 1962 Lola Jovanovic, שניהם מסיימים בשוויון במקום השמיני. במקום השלישי מסיימים Korni Grupa שיישלחו ב-1974. במקום החמישי הרכב הכולל את Davorin Popović, שיישלח מטעם בוסניה והרצגובינה העצמאית ב-1995.
* בקדם הספרדי – הקדם נמשך על פני 3 ערבים. סלומה נבחרה לייצג את המדינה, אך כל אחד מעשרת השירים זכה לביצוע ראשון של זמר אחר, לבסוף שרה סלומה את כל עשרת השירים מתוכם נבחר הזוכה.
* בקדם האירי – כל 4 הגברים הראשונים לייצג את אירלנד היו כאן: Butch Moore מ-1965 מגיע אחרון, Sean Dunphy מ-1967 מגיע חמישי, Pat McGeegan מ-1968 מגיע רביעי, Dickie Rock מ-1966 מגיע שלישי. אך למקום השני מגיעה זמרת בשם Dana, שתייצג את המדינה שנה אחר כך ותביא לזכייה האירית הראשונה מבין שבע.
* בקדם האיטלקי – פסטיבל סנרמו כמו תמיד שופע כוכבים. במקום הראשון זוכים במקביל Bobby Solo ו-Iva Zanicchi עם השיר "Zingara" שהופך ללהיט. Iva Zanicchi נשלחת לאירוויזיון, אך עם שיר אחר. בובי סולו היה נציג המדינה ב-1965. עוד במשתתפים: Gigliola Cinquetti, נציגת וזוכת 1964, שתישלח שוב ב-1974, Massimo Ranieri שיישלח ב-1971 וב-1973 ו-Sergio Endrigo נציג 1968. בבינלאומיים, שנמצאים מחוץ לתחרות, ניתן למצוא את France Gall נציגת לוקסמבורג וזוכת 1965 ואת Mary Hopkin, שתישלח מטעם בריטניה ב-1970. בחצי הגמר ניתן למצוא את Claudio Villa נציג 1962 ו-1967 ובבינלאומיים את סטיבי וונדר.
* בקדם ההולנדי – Anneke Grönloh נציגת 1964 מנסה את מזלה.
* בקדם השבדי – Svante Thuresson הבלתי נלאה מ-1966 מנסה את מזלו שוב. השיר "Hej clown" של Jan Malmsjö מגיע למקום הראשון ביחד עם "Judy min vän", אך האחרון זוכה בשובר שוויון. Anni-Fryd Lyngstad מגיעה למקום הרביעי. לימים נכיר אותה פשוט כ"פרידה" והיא תייצג את שבדיה 5 שנים לאחר מכן ותנצח, כחברת להקת ABBA.
* בקדם הנורבגי – מנסים Odd Børre נציג השנה שעברה ו-Lill-Babs נציגת שבדיה ב-1961.
* בקדם הצרפתי – אין קדם, אלא בחירה פנימית. רשות השידור הצרפתית מקבלת 108 שירים עם כמה מבצעים מאד מעניינים: Romuald נציג מונקו ב-1964 שולח שלושה שירים, הוא ייצג בשנה זו את לוקסמבורג ויישלח מטעם מונקו שוב ב-1974. Séverine שולחת שיר ותזכה מטעם מונקו ב-1971. Guy Mardel נציג 1965 שולח אף הוא שיר. Serge Lama שולח שיר ויישלח ב-1971. מלבדם ניתן למצוא בוועדה שיר של ריקה זראי הישראלית ושל הכוכבת הבינלאומית Dalida.
* בקדם הפורטוגלי – Madalena Iglésias נציגת 1966 מנסה שוב כמו בכל שנה. משתתף חדש – Fernando Tordo הצעיר. יישלח לתחרות רק 4 שנים מאוחר יותר ושוב ב-1977 כחלק מלהקה.
* בקדם הפיני – Katri Helena מגיע למקום השני. היא תישלח ב-1979 וב-1993. Viktor Klimenko נציג 1965, מגיע למקום השלישי. Laila Kinnunen נציגת 1961, מגיעה למקום הרביעי. Markku Aro מגיע למקום החמישי ויישלח ב-1971. Marion Rung נציגת 1962, מגיעה למקום השישי והאחרון. היא תישלח שוב ב-1973.
* בריטניה, ספרד ובלגיה ערכו קדם פרטי.

פרטי טריוויה:
* אוסטריה פורשת כמחאה על אירוח התחרות בספרד הפאשיסטית, אך משדרת את התחרות בכל זאת. הולנד שקלה פרישה מאותה סיבה, אך לבסוף נאותה להשתתף.
* עבור שידור התחרות בצבע, ספרד משאילים ציוד מ-ARD, רשות השידור הגרמנית. יש לציין, שהצופים בספרד צפו בתחרות בשחור לבן. שידורי טלוויזיה בצבע החלו בספרד רק 6 שנים לאחר מכן.
* Kirsti Sparboe חוזרת לייצג את נורבגיה בפעם השלישית, לאחר שעשתה זאת ב-1965 וב-1967.
* Louis Neefs מייצג את בלגיה בפעם השנייה, אחרי 1967. Siw Malmkvist מייגת את גרמניה לאחר שייצגה את מולדתה שבדיה ב-1960, Romuald שייצג את מונקו ב-1964 מייצג את לוקסמבורג, Simone de Oliveira מייצגת את פורטוגל בפעם השנייה, אחרי שעשתה זאת ב-1965.
* Jean Jacques הוא המתמודד הצעיר ביותר על בימת האירוויזיון עד כה – בן 12. את השיא הזה תשבור ב-1989 נטלי פק, כשתהיה בת 11 כשתייצג את צרפת בתחרות.
* ויילס עורכים קדם אירוויזיון, אך לא מורשים להשתתף בתחרות כי אינם מדינה ריבונית. תחרות הקדם הופכת לפסטיבל מקומי שנתי ללא קשר לאירוויזיון.
* בניגוד לאגדה האורבנית, ליכטשנטיין לא התכוונה אפילו לשלוח שיר לאירוויזיון. השיר שמסתובב ברשת בטענה שהוא היה השיר הליכטנשטייני הוא פרודיה שעשו באותה שנה בנושא זה, אך המעריצים לקחו אותו ברצינות.
* ההופעה של Salomé הספרדייה זכתה לתשומת לב מיוחדת משני סיבות: הסיבה הראשונה היא השמלה אותה לבשה אשר כללה חרוזים דמויי חרסינה. הסיבה השנייה היא שהזמרת רקדה, מה שכמעט ולא נעשה בעבר בתחרות על ידי המבצע עצמו. ריקוד היה אסור על פי חוקי התחרות, אך לא ננקטו סנקציות נגד ספרד בנידון, כמו שלא ננקטו נגד בריטניה ואירלנד, ששילבו ריקוד בשיריהם גם כן.
* עקב ריבוי הזוכות התחרות מתארכת ל-1:46 שעות, עדיין קצר מהתחרות של 1967.
* עקב ריבוי הזוכות לא היו מספיק מדליות להעניק לכל הזוכים, אז רק המבצעות קיבלו מדליות. הכותבים קיבלו אותם במועד מאוחר יותר.
* כל המדינות הזוכות זכו כבר בעבר ויזכו בעתיד, למעט ספרד שזוהי לה זכייתה השנייה והאחרונה עד ליום זה.
* בשנת 2012 התראיינה Simone de Oliveira, הזמרת הפורטוגלית, וטענה כי השיר "Desfolhada portuguesa" הוא הדבר הכי טוב שקרה לה.
* על פי אגדה אורבנית שמעולם לא הוכחה, המנחה פנתה למפיקים לפני התחרות ושאלה מה יש לעשות במקרה ויהיה תיקו. הם פתרו אותה ב"זה לא יקרה לעולם".
* אם היו משתמשים בשובר השיוויון שהיה בשימוש ב-1991, הולנד הייתה זוכה ובריטניה הייתה הסגנית. אם היו משתמשים בשובר השיוויון שהוחל מ-2002 צרפת הייתה זוכה וספרד הייתה הסגנית.
* לראשונה התחרות משודרת בברזיל ובצ'ילה.
* המוזיקאי Sammy King כותב ב-1969 את השיר "Penny Arcade" אשר מוקלט על ידי Roy Orbison. הוא מתפרסם שנים לאחר מכן, כאשר אוהדי הקבוצה הסקוטית מאמצים את השיר כהמנון בלתי רשמי. קינג חשף כי השיר נכתב במקור לאירוויזיון, אך לאחר שרובינסון הקליט ושחרר אותו הוא למעשה פסל את השיר מלהתחרות.
* בינואר 2019, חשפה Lenny Kuhr מכתב אותו כתבה לרשות השידור ההולנדית בעקבות הזמנתם אותה להתחרות בקדם. במכתב היא מציינת כי היא מעוניינת להתמודד בקדם עם השיר "Mais non, monsieur". השיר לבסוף לא היה זה שעמו התמודדה בקדם, ייתכן מאחר והוא היה בצרפתית, דבר שהיה אסור אז לפי חוקי התחרות, מאחר וזו אינה שפה רשמית בהולנד. Kuhr כאמור הייתה אחת מארבע הזוכות באותה שנה באירוויזיון עם שירה "De troubadour".

Lulu, הנציגה הבריטית, מספרת על חווית האירוויזיון:

סרט דוקומנטרי קצר על אירוויזיון 1969:

ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן: