הקדמה:
יש! חוזרים למארחת בפעם המי יודע כמה (כבר הפסקתי לספור). וואו, איזו תחרות! מאז 1967 לא זכור לי ריכוז כזה גבוה של שירים טובים ו/או קומפטטיביים. אבל התחרות הזו היא לא רק שדרוג בשדה המוזיקלי. הבמה מרהיבה וגדולה. זו לא הבמה החד ממדית שאפיינה כל כך את השנים האחרונות, זו במה מלכותית. התזמורת ברקע ומסביבה קשתות שיסתובבו בעת הופעת השיר המנצח כשדגלי כל המדינות פרוסות מסביבה. הבמה מדורגת ונראה כי סוף סוף הושקעה בה מחשבה. יש במה קטנה בצד עבור המנחה.

מהלך הערב:
לונדון, בריטניה. התחרות נפתחת בסיור בכל 4 המדינות המרכיבות את בריטניה ומשם לאולם. המנחה בנאום הרגיל וחיש קל מתחילים בהופעות.
לפני שלב הקראת הנקודות, השדרן הבריטי חושף אותנו למצב בבורסת ההימורים: בלגיה ראשונה עם סיכוי של 4/1, בריטניה שנייה עם 9/2, גרמניה שלישית עם 5/1, אירלנד רביעית עם 6/1, הולנד (!) חמישית עם 9/1, איטליה שישית עם 14/1, צרפת וישראל שבעיות עם 16/1, יוון עם 20/1.

שלב ההצבעה:
אירלנד הראשונה להצביע והיא מעניקה את המקום הראשון לפינלנד. מונקו מעלה למקום הראשון את ישראל, בלגיה וצרפת בתיקו משולש. מקריא הנקודות ההולנדי מבקש לתקן את הניקוד של הולנד, אבל לא מצליח להלחיץ יותר מידי את Angela Rippon. אחר כך הוא עושה לישראלים טוב עם "5 נקודות" בעברית. מדובר בהולנדי-ישראלי ראלף ענבר (מי שזוכר את תכניתו האיומה "בננה ספליט" בערוץ 2 ב-93…) אחרי ההצבעה ההולנדית, צרפת לוקחת את ההובלה כאשר אחריה יוון. אוסטריה מעלה את בריטניה למקום הראשון (מה שהיא עוד תעשה לאורך השנים), צרפת שנייה. המצלמה מתמקדת רק בלינדזי ופול הבריטיים… אחרי הצבעת פורטוגל: בריטניה מקבלת 4 פעמים 12 נקודות ופותחת פער על השאר, צרפת שנייה, יוון שלישית ואירלנד רביעית. ההצבעה של יוון מקרבת את צרפת נקודה אחת מאחורי בריטניה. הצבעתה של ישראל מעלה את צרפת למקום הראשון, כשבריטניה במקום השני, רק נקודה אחת אחריה ואירלנד מתקרבת אליהן במקום השלישי. ישראל כמו תמיד עושה בעיות ושוכחת לתת את 4 הנקודות. חוזרים אליהם מיד ושווייץ מקבלת את 4 הנקודות החסרות. שווייץ לא מנקדת את בריטניה ומעלה את אירלנד למקום השני, בעוד צרפת מקבל 12 נקודות ופותחת פער על השאר. שבדיה נותנת את 12 הנקודות שלה לאירלנד ולצרפת רק 6. מה שאומר שצרפת מובילה אבל רק ב-4 נקודות על אירלנד. בריטניה שלישית במרחק של 11 נקודות מצרפת. כל השאר הרחק מאחור. ספרד ואיטליה מגדילות את הפער של צרפת מהאחרים. פינלנד נותנת 12 נקודות לצרפת, וזה חותם את הניצחון הצרפתי, למרות שיש עוד שתי מדינות שצריכות להצביע ואחת מהן היא צרפת. בלגיה וצרפת נותנות לבריטניה 12 נקודות ומקפיצות אותה למקום השני. אירלנד שלישית, מונקו רביעית ויוון חמישית. Marie Myriam מפזרת חיוכים מזויפים בגרין רום, ופורצת בבכי מזויף עוד יותר לאחר שמוכרזת כמנצחת. דגל צרפת מהבהב על לוח הניקוד.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01.  לוקסמבורג – דיסקו אמיתי שמזכיר מוזיקת פורנו של שנות ה-70. רביעיית מלוות בלבוש "גברי" פותחות את היצירה המיוחדת הזו. Anne-Marie B לחלוטין אנונימית לפני ואחרי התחרות עולה בסמרטוט ורוד ושיער יבש ודי מבטלת את השיר הקודם (הגרמני). היא סקסית יותר, יפה יותר ודיסקואית יותר. קולית יש כאן שימוש בלחש א-לה "בקארה". המלוות נותנות עבודה בקולות ובתנועות גוף עם הידיים בכיסים. גיטרה חשמלית מפתיעה לקראת סוף השיר וסיום בקול "גדול".

02.  פורטוגל – זה שיר שנשמע לגמרי ההפך בסטודיו. יש משהו מעט רפטטיבי בשיר, במיוחד בפזמון שחוזר על עצמו לבלי סוף, אבל בלייב התזמורת משדרגת את זה לגמרי. הביצוע הקולי של הנשים מעולה. Fernando Tordo פתאום נראה אטרקטיבי. כאילו הכל שודרג עבור ההופעה החיה. שיר מלא גאווה פטריוטית. הלהקה עולה עם פרחי ציפורן בדש בגדיהם לסמל את מהפכת הציפורנים שחלה 4 שנים לפני כן.

03.  אוסטריה – שיר מרדני על מוזיקת הפופ הממוסחרת וחברות התקליטים החמדניות. כמו France Gall, רק לא מעודן. יש התייחסות ישירה לזוכה מלפני שנתיים במשפט "Dong dong, sing a song". זה נהדר ותמים במידה מסוימת. כוראוגרפיה משעשעת.

04.  איטליה – שיר משוחרר מאד, עם אלמנטים דיסקואים ופאנקיים. הבית והפזמון באותה המלודיה והמבנה. המלווים עושים עבודה נהדרת ו-Mia Martini נותנת את הנשמה, אבל היא לא מתייחסת למצלמה ועוצמת את העיניים בחלק גדול מהשיר, מה שלטעמי עולה לה בנקודות…

05.  נורבגיה – זה נורא חמוד. שיר פשוט, אולי פשוט מידי ולכן נכשל. כשזה בא אחרי אוסטריה זה נראה מעט מטופש, פופ ממוסחר על פי פורמולה… Anita Skorgan בהשתתפות ראשונה בתחרות בתלבושת שכוללת חולצת מלמלה, מכנסיים שחורים, מגפיים בז' והמון גבות.

06.  בריטניה – שנים לפני Ovi & Paula Seling, הצמד הזה מנסה את כוחו בפופ שמח על שני פסנתרים. זה גימיקי. אבל למען האמת זה שיר מקסים וקליל. הביט הרפטטיבי תוקע את השיר בראש, מה גם שלא ברור מה הבתים ומה הפזמון, וזה קצת שובר שגרה. השיר מופק מצוין.

07.  שבדיה – בניסיון שלא לשחזר את הניצחון של ABBA, שבדיה שולחת את מה שנשמע כמו שיר מלודיפסטיבלן קלאסי, כזה שאין לו סיכוי להגיע לאירוויזיון. זה חצי שלאגר על להקת הביטלס, אבל ללא שום קשר לסגנון המוזיקה שלה. זה קצת Arvingarna השנים המוקדמות. השבדית נשמעת נפלא. הזמר נראה מבוהל מעצמו.

08.  הולנד – קול נפלא וסוף סוף שיר בהולנדית אחרי 4 שנים. פולק-פופ אירופאי. שוב כותונת לילה ורודה עם פרנז'ים עם חוט ורוד מסביב לצוואר. התזמורת באה במודולציה בסוף השיר, אבל Heddy Lester לא עומדת בזה, היא לא עולה מספיק ולא מתאימה עצמה לתזמורת. שימוש יתר באינסטרומנטים דרמטיים.

09.  גרמניה – אחד השירים היותר מודרניים בשנה זו. שלישיה גרמנית-אמריקאית (?) שכבר נחלה הצלחה במצעדים מעבר לאוקיינוס עם להיט דיסקו מצופה סוכר. הרמוניות קוליות מצוינות והופעה משכנעת. בטלווטינג זה היה מגיע טופ 3…

10.  בלגיה – עוד שיר שביטל את הדיסקו הגרמני הוא הדיסקו הבלגי, שממש כמו זה הגרמני מנסה לחקות את הצליל האמריקאי של אותה התקופה. זה חמוד, המילים משעשעות והלהקה נראית טבעית על הבמה ונותנת הופעה משכנעת. הקצב קצת מוחש לעומת גרסת הסטודיו וזה נשמע מעט מאולץ. זה מסיים במקום השביעי, ועד 2010 זה היה ההישג הגבוה ביותר של פלנדריה בתחרות. ב-2010 טום דייס, שייצג את רשות השידור הפלמית, יגיע למקום השישי.

11.  צרפת – זה נשמע כמו זוכה מהתו הראשון. Marie Myriam בולטת מעל כולם בקול הצלול והמלטף שלה. היא לא מנסה להיות מודרנית ומגניבה כמו כולם. זה שיר צרפתי מסורתי שנבנה לאט לאט ומסתיים בדרמה גדולה. בבית האחרון המצלמה יורדת למטה ומצלמת את Myriam על הרקע הכחול סגול כמו שקיעה וזה המאני שוט שלה. את האמת, נמאס לי לשמוע שירים על ציפורים וילדים.
12.  פינלנד – שיר דרמטי והיסטרי על מכשפה מלפלנד. לשיר פזמון קליט בטירוף, תופים דרמטיים והוא מאד תיאטרלי, כמעט כמו ממחזמר. המלווים עושים אחלה עבודה וה-C Part מפתיע. מוניקה נראית מדהים מכל הבחינות: איפור, שיער ושמלה לבנה יפהפייה.
13.  ספרד – שונה וחביב מאד על הבמה, מה שבטוח זה מעלה חיוך. גם כאן המבנה של השיר פשוט ורפטטיבי ומה שעושה אותו זה בעיקר מה שקורה על הבמה. Micky כריזמטי ואקסצנטרי יחסית. שלוש מלוות היפיות ברקע (הסיקסטיז הגיעו באיחור לספרד), נגנית בנג'ו ומישהו שמנגן על בקבוק. באופן מפתיע (או לא) זה עובד ומגיע לטופ 10.
14. מונקו – עוד שיר שנשמע כמו "Those Were the Days" עם פיל פריזאי. זה נחמד, אבל לא יותר. Michèle Torr חוזרת אחרי שייצגה את לוקסמבורג ב-1966. שימוש בפילטר לראשונה שמעניק ל-Torr מראה רך ואצילי והיא רוכבת על זה עם אינספור חיוכים מזויפים. שמלת שנדליר, שמזכירה את הגרסה הורודה לשמלה של Gigliola Cinquetti מ-1974.
15.  ישראל – זה נשמע לי כמו ניסיון לכתוב את הגרסה העברית של שירה של Anne-Marie David. שאנסון דביק ומיושן. הופעה בוטחת של אילנית עם שמלה שמתכתבת עם השמלה שלה ב-1973, רק בווילון או מפה. אילנית מלווה בשלישיית בריטיות שלא מבינות מילה בעברית ואחת מהן מזלזלת במופגן. אילנית משתנקת קצת כשצריך להגיע לגבוהים.
16.  שווייץ – למה מגיע לי הסבל הזה? עוד פופ-שלאגר גרמני. זה מנסה להיות פאנקי ומגניב, אבל זה נורא לא. צלילי יודל כדי להזכיר לנו מאיפה הם. שיר אהבה לאינסטרומנט שווייצרי, שאלוהים יודע מה הם עושים איתו מאחורי הקלעים.
17.  יוון – אני חייב להודות שאני לא סובל את זה. אחרי שיוון הביאו שתי יציאות יווניות אמיתיות בא הזבל הזה. שיר אינפנטילי ומציק. בא לי לדפוק את הראש בשולחן מה"דו פה פה פה" הזה, זה חנפני ורדוד לטעמי. וזה עבד להם, המיקום הכי גבוה שלהם עד אנטיק ב-2001 (לא כולל 1992 שהשוותה את ההישג).
18.  אירלנד – בעע, קיטש עלוב, שמחקה במידה רבה את הזוכה של השנה שעברה. שני הגברים של The Swarbriggs שייצגו את אירלנד שנתיים לפני מרגיזים כמו אז ונראים לא נינוחים. זה תפל ונראה מלאכותי נורא.

המנחה:
Angela Rippon – חייכנית, לבבית, כריזמטית ומנומסת. לבושה מצוין, כפופה מעט. בקיצור, כל מה שקייטי בויל לא. קצת בדיחות קרש, וכן היא מתנהגת כיותר "זקנה" מכפי גילה.

Interval act:
Mr. Acker Bilk and his Paramount Jazz Men – מופע ג'אז במועדון בריטי מפוקפק. מוזיקת זיונים על רקע המתמודדים אוכלים אוכל מטוגן. לא להאמין שזה ה-BBC…

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* בלגיה – "Sold It For a Song" של Dream Express הוא פופי ומגניב. "Drop Drop Drop" של Trinity הוא אחלה דיסקו שהגיע מקום שני.

* פינלנד – "Kauan sitten" של Hortto Kaalo הוא שיר שמזכיר את הפזמונים הסובייטים של קלינקה מיה. קוזקים מזמרים. מגיע למקום השני. "Luonasi oon kun ilta ennättää" של Viktor Klimenko הוא פולקלור פיני שהגיע מקום שלישי.
* צרפת – "Du côté de l'enfance" של Delfine הגיע למקום השלישי, והוא עוד שיר שמזכיר את הנון אנטרי שלהם מלפני 3 שנים. כנראה שהם ממש לא התגברו על זה… כי גם "Je suis comme elle" של Monique Pianéa שמגיע למקום השישי הוא מאותו הז'אנר. "Le centre du monde" של Gilles Marchal לא עבר את החצי גמר, פזמון צרפתי טיפוסי שאנו מזהים מהתקופה ההיא. "Vis ta vie" של Patricia Lavila מגיע למקום האחרון בחצי הגמר, אך ראוי לציון בזכות המלודיה הסוחפת וההמנונית שלו.

* הולנד – "Stop me" של Bonnie St. Claire מגיע למקום השני והוא להיט דיסקו!!! יכול היה להצליח יפה עבור הולנד לדעתי.

"Jij alleen" של Maggie MacNeal היא בלדת אהבה מצוינת שתפורה לתחרות.
* פורטוגל – "Canção sem grades" של Teresa Silva Carvalho הוא פאדו יפהפייה שמגיע לאחד המקומות האחרונים. "A flor e o fruto" של Fantástica Aventura הוא פופ פורטוגלי מצוין ודרמטי. "Rita, Rita limão" של Green Windows הוא פופ-פאנק מצוין עם טייטל משעשע (ריטה לימון) שהיה ללהיט מקומי. יכול היה להביא את פורטוגל למיקום מכובד לדעתי.

"Fim de estação" של Bric-À-Brac הוא עוד פופ משעשע, מעין קדימון ל"פלייבק" שהם ישלחו כמה שנים לאחר מכן.
* שבדיה – "Det bästa som finns" של Lena Andersson היא בלדת פופ מצוינת. "Åh, vilken sång" של Greta & Malou הוא דאנס-דיסקו פאנקי ומצוין. "Minns du Hollywood" של Tomas Ledin הוא רוק לסטלנים עם נגיעות פסיכודליות.

* שווייץ – "Le coeur dans les nuages" של Gérald Matthey הוא פופ אלקטרוני שכאילו נחת אלינו משנות השמונים עם אווירה חלומית.
* בריטניה – "What Do You Say to Love" של Mary Mason הוא להיט פופ-דיסקו שהגיע למקום השני.
* בקדם האירי – Colm C.T. Wilkinson מגיע למקום השלישי ויישלח בשנה הבאה. למקום הרביעי מגיעה להקת Chips שאחת מחבריה היא לינדה מרטין. לינדה תישלח 7 שנים לאחר מכן, ושוב ב-1992 אז גם תזכה באירוויזיון. Dickie Rock נציג 1966 מגיע למקום השישי.
* בקדם הולנדי – Maggie MacNeal נציגת 1974 מגיעה למקום השלישי והיא תישלח 3 שנים לאחר מכן ותביא הרבה נחת להולנד.
* בקדם הנורבגי – Kirsti Sparboe & Benny Borg מגיעים למקום השלישי. הוא היה נציג 1972 והיא 1965, 1967 ו-1969. זו ההשתפות האחרונה של Sparboe בקדם. למקום השישי מגיע Odd Børre נציג 1968. Nora Brockstedt נציגת 1960 ו-1961 לא עוברת את חצי הגמר.
"Ikke mitt bord" בביצוע Axel Gran היה אמור להופיע בגמר עם מילים שונות, המביעות תמיכה בזכויות להט"בים. Gran בעצמו היה כבר אז מחוץ לארון. לצערו, רשות השידור הנורבגית, שחששה מהפתעה בגמר, לאחר ש-Jahn Teigen הופיע בקדם של 1976 בתחפושת שלד, מה שהביא תלונות מהצופים, החליטה לא לערוך גמר בשידור חי, מה שמנע ממנו בסופו של דבר לשיר את השיר עם המילים החדשות.
* בקדם הפורטוגלי – כל שיר הושר פעמיים, כל פעם על ידי מבצע אחר Gemini מגיעים למקום השישי עם אותו שיר ש-Os Amigos זכו איתו. הם ויישלחו שנה לאחר מכן.
* בקדם הבריטי – שלישיית Rags מגיעה למקום הרביעי. שתי הבנות בחבורה, Jill Shirley ו-Nichola Martin יהיו מןהמייסדות של להקת Bucks Fizz, שתזכה באירוויזיון 1981. Shirley תהיה המנהלת של הלהקה, בעוד Martin תהיה אחת מכותבות השירים שלה, אך לא של שיר האירוויזיון.
* בקדם השוויצרי – Paola נציגת 1969 מגיעה למקום השני ותישלח שוב 3 שנים לאחר מכן. Piera Martell נציגת 1974 מגיעה למקום הרביעי בתיקו עם Carole Vinci שתישלח שנה לאחר מכן. Véronique Müller נציגת 1972 מגיעה למקום השישי.
* בקדם השבדי – Svante Thuresson נציג 1966 מגיע שוב למקום השני. Tomas Ledin מגיע חמישי ויישלח 3 שנים לאחר מכן.
* בקדם הספרדי – אין קדם, אלא בחירה פנימית. Paloma San Basilio מגישה שני שירים "Donde vas" ו-"El color del mar". היא תייצג את המדינה ב-1985.
* בקדם הפיני – Viktor Klimenko נציג 1965 מגיע למקום השלישי. למקום השביעי מגיע Lasse Mårtenson נציג 1964. Seija Simola מגיעה אחרונה ותישלח שנה לאחר מכן.
* בקדם הבלגי – בטרום הגמר השלישי מגיע השיר "Sold It for a Song" של Dream Express למקום הראשון בעוד "A Million in One, Two, Three" מגיע רק למקום השני (כל טרם גמר היה מן מיני קדם של אמן אחר).
* בקדם הצרפתי – Corinne Colbert מגיעה למקום השני ותייצג את מונקו בשנה הבאה. Joël Prévost שייצג את צרפת בשנה הבאה לא עובר את חצי הגמר.

פרטי טריוויה:
* שבדיה חוזרת.
* יוגוסלביה פורשת (וחבל).
* תוניסיה הייתה אמורה להשתתף והוגרלה רביעית, אך פרשה מסיבה לא ידועה.
* התחרות הייתה אמורה להתקיים ב-2 באפריל, אך עקב שביתת צלמים וטכנאים ב-BBC היא נדחתה בחודש.
* Beatrix Neundlinger ו-Günter Grosslercher שייצגו את אוסטריה כחלק מ-Milestones ב-1972 חוזרים לייצג את המדינה בפעם השנייה כחברים בלהקת Schmetterlinge. בנות להקת Dream Express הבלגית ייצגו את הולנד ב-1970 תחת השם Hearts of Soul. The Swarbriggs חזרו לייצג את אירלנד אחרי שעשו זאת ב-1975. אילנית חוזרת לייצג את ישראל אחרי 1973. להקת Os Amigos הפורטוגלית כללה את Fernando Tordo נציג 1973 ו-Paulo de Carvalho נציג 1974.
* אושר שאין לו גבולות: לראשונה יש דגלים על לוח הניקוד!!! איך לא חשבו על זה לפני כן?!?! אבל הדגלים ייעלמו מהנוף בשנה הבאה ויחזרו לחיינו רק ב-1985….
* אין גלויות ואנו נאלצים לצפות בקהל המכוער ברובו שממתין לשירים. למרות שזה נחמד לראות את כל האופנה של אז…
* חוק השפה הרשמית חוזר! מדינות יכולות לשיר רק בשפת המקור שלהן. החוק יבוטל סופית ב-1999. גרמניה ובלגיה הורשו לשיר באנגלית מאחר ובחרו את שיריהם לפני שהחוק נקבע.
* לאילנית מוצע ללכת עם השיר "ולנטינו" לתחרות, אך הוועדה של רשות השידור בוחרת ב"אהבה היא שיר לשניים". "ולנטינו" יגיע למקום השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון של השנה הבאה ויהפוך לקלאסיקה מקומית.
* במהלך ההצבעה כאשר כבר היה ברור שנורבגיה מסיימת בתחתית, אניטה סקורגן הצעירה בורחת לשירותים ומסרבת לצאת. כשבאים מהמשלחת ודופקים על הדלת היא בוכה וצועקת שלאף אחד לא איכפת מנורבגיה, ושנורבגיה אף פעם לא תזכה בתחרות. לאחר מכן לא רק שנרגעה, היא גם לא נחה ממאמציה להתחרות באירוויזיון… היא תאמר שנים לאחר מכן ש-"Casanova" הוא אחד השירים הגרועים שהיא אי פעם שרה.
* צרפת מקבלת נקודות מכל המדינות המשתתפות.
* בריטניה מקבלת הכי הרבה פעמים 12 נקודות – 6 פעמים בסך הכל. אירלנד מקבלת 4 פעמים 12 נקודות, צרפת 3 פעמים, מונקו פעמיים, בלגיה, פינלנד ויוון מקבלות 12 נקודות פעם אחת כל אחת.
* צרפת זוכה בפעם החמישית והופכת להיות המדינה עם מספר הזכיות הרב ביותר עד לאותה עת. זו גם תהיה הזכייה האחרונה שלה.
* השיר השווייצרי "Swiss Lady" היה לסינגל הנמכר ביותר במדינה באותה שנה. עד ליום זה הוא נחשב בכל כך לשיר אירוויזיון השווייצרי המצליח ביותר בשווייץ.
* אחד המלחינים של "Une petite française" הוא Jean Albertini, אשר ב-1974 כתב שיר בשם "Ciao" לזמר Ludovic. המעברים המוזיקליים לפני הפיזמון באחרון זהים לעיבוד בבתים של "Une petite française":

* לפי ה-Telegraph, ב-BBC נשמו לרווחה לאחר שבריטניה סיימה רק במקום השני בתחרות. בפגישת מועצת המנהלים של ה-BBC, שנערכה כשבועיים לאחר מכן, הדעות לגבי התחרות שזה עתה נערכה היו שליליות. אחד ציין שהתפאורה הייתה מכוערת, אחר ציין שהמנחה Angela Rippon איבדה את האיזון שלה בשלב מסוים, אחר ציין כי האירוע כולו היה המפגן הוולגרי ביותר שהוא חזה בו מימיו. התחרות נתפסה על ידי גורמים ב-BBC כמיצג טלוויזיוני אבסורדי.

ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן: