הקדמה:
עשור חדש נפתח, אך באופן טבעי עדיין יש שרידים של העשור הקודם… Terry Wogan חוזר ומכריז כי זוהי חגיגת הכסף של תחרות האירוויזיון.
מהלך הערב:
האג, הולנד. בפתיחת התחרות זקן מנגן על כינור והספרה 25 עולה מתוך המים. אנו רואים את נופיה של הולנד ממעוף הציפור ורגעים בחיי היום יום במדינה. חייב לשבח את הפתיח המושקע והעשוי בצורה מודרנית. גם המוזיקה בפתיחה עוברת ממוזיקה שלווה ושקטה למוזיקה פאנקית. לרגעים זה נראה כמו הפתיח של שושלת או דאלאס, כולל ה"אפקטים". הולנדי אוכל הרינג שלם, הולנדים לבנבים משתזפים על החוף, תחנות רוח. רק גראס חסר פה…הסמליל של התחרות עולה ואז האולם והתזמורת שנותנת בראש.
המנחה עולה לבמה בשמלה ורודה-אדומה ותספורת סו-אלן יואינג ופותחת בהולנדית. הבמה – זוועה מודרנית ומשוכללת. צורות גיאומטריות שזזות עם כל שיר ויוצרות תפאורה "אחרת" עבור כל שיר. הבעיה היא שהכל נראה אותו דבר וקשה באמת לשים לב כי הצבעים כל כך חיוורים. מסוג הבמות שנשמעו נהדר על הנייר, אך יצאו פחות טוב במבחן המציאות.
שלב ההצבעה:
לראשונה הניקוד הולך מהניקוד הנמוך לגבוה, כלומר קודם כל נקודה 1 ואז 2,3….8, 10 ורק אז 12, ולא לפי סדר הופעת השירים כפי שהיה עד כה. לוח הניקוד לא מעניין במיוחד; כיתוב כחול מראה את שמות המדינות באנגלית, רק הניקוד דיגיטלי. כל ניקוד שמדינה מקבלת מופיע ורק לאחר מכן מופיע סך כל הניקוד של המדינה. ליד המדינה המנקדת דולקת נורה, ליד המדינה המובילה הנורה מהבהבת. במהלך ההצבעה כל פעם המנחה מרימה שפורפרת מסוג אחר, בקטע כאילו מצחיק.
אחרי ההצבעה האוסטרית הולנד במקום הראשון. טורקיה שנייה להצביע, וגם היא נותנת את מירב הנקודות להולנד. גרמניה שנייה ובריטניה שלישית. ההצבעה היוונית מעלה את אירלנד למקום השני, ספרד שלישית. מרוקו נותנת 12 נקודות לטורקיה. הולנד עדיין ראשונה, שבדיה שנייה וגרמניה שלישית. ההצבעה האיטלקית מעלה את גרמניה למקום הראשון, הולנד יורדת למקום השני, שבדיה שלישית. ההצבעה הדנית מביאה את אירלנד למקום השני בתיקו עם הולנד. שבדיה אוהבת את השלאגר הבריטי ומעלה את בריטניה למקום השני אחרי גרמניה בעוד אירלנד במקום השלישי. ההצבעה השווייצרית יוצרת ראש חץ מאד צמוד – גרמניה ראשונה עם 62, אירלנד שנייה עם 61, בריטניה שלישית עם 60. הצבעה הפינית מעלה לראשונה את אירלנד למקום הראשון כשבמקום השני גרמניה ובריטניה בשיוויון. נורבגיה מנקדת וגורמת לאירלנד לפתוח פער מהשאר. ההצבעה הגרמנית מקפיצה את אירלנד עוד יותר רחוק, כאשר בריטניה שנייה והולנד שלישית. בריטניה מקפיצה את שווייץ למקום השלישי. פורטוגל נותנת לבלגיה 10 נקודות, מהלך שמצחיק מאד את הקהל… המצלמה חותכת לגרין רום לצלם את המתמודדים, ונראה שכולם יושבים שם על כולם. ההצבעה הספרדית היא אחת לפני אחרונה, ספרד מקפיצה את גרמניה במרחק 10 נקודות מאירלנד. בלגיה אחרונה להצביע והיא נותנת לגרמניה רק 7 נקודות מה שמעניק את הניצחון לאירלנד. גרמניה שנייה, בריטניה שלישית, שווייץ והולנד חותמות את הטופ 5.
הענקת הפרס ו-reprise:
Johnny Logan רץ לחבק את סגניתו Katja Ebstein, ומוחש מיד אל הבמה. לאחר הופעתו של Logan, שאר האמנים עולים על הבמה ורוקדים, כשזרי צבעוניים בידיהם. באיזשהו שלב חלקם זורקים את הפרחים באוויר, אחד על השני ולעבר התזמורת.
להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01. 
שבדיה – אחרי שניסה כל כך הרבה פעמים במלודי, זה עובד ל-Tomas Ledin, והוא נשלח לאירוויזיון עם שיר רוק מגניב לגמרי ועדכני. אחד מהרגעים הראויים לציון בתחרות. לא שלאגר פופי, אלא רוק שמתכתב עם כל מה שהולך באותה תקופה. Ledin מתנהל בנונשלנטיות על הבמה וזה מרגיש טוב לראות שיר שפשוט מספק את הסחורה ולא מתאמץ יתר על המידה.
02. 
בלגיה – שיר מצוין, עדכני, הומוריסטי, ציני ונטול חנפנות. סינתי-פופ ייחודי, הופעה לא כריזמטית בעליל, דווקאית, שזכורה כאחד משירי הבדיחה עם לא ה-. לטעמי אחד השירים הטובים של הערב, שהקדים את זמנו במעט או הגיע בדיוק בזמן, שזה מספיק גרוע בשביל האירוויזיון.
03. 
נורבגיה – הנורבגים זונחים את החלום להצליח עם פופ קליט ושולחים שיר פולק שכולו מוקדש לקהילה הסאמית החיה בצפון סקנדינביה. זה מתחיל כבלדת פולק, ממשיך בקקפוניה נורדית ומסתיים בזמר סאמי תמהוני שעולה לבמה ושר את הפזמון באופן סאמי מסורתי (סגנון שירה שנקרא Joik). אם להיכשל אז רק עם שיר כזה.
04. 
טורקיה – דרבוקות בלב אירופה! Ajda Pekkan בפופ-פאנק אתני טורקי, שלא נס ליחו. אירופה לא מסוגלת לאכול את זה, זה fierce, זה סקסי, זה דרמטי. התזמורת תורמת לנופח הדרמטי. טורקית מעולם לא נשמעה טוב יותר. היא נראית מהמם בשמלת תכלת נשפכת ושיער א-לה פארה פוסט, נגן דרבוקה ברקע ושלוש מלוות מרקדות. מקום 15 לא מוצדק, אבל להיט ענק.
05. 
דנמרק – זה מקסים, שיר אהבה מיד טמפו רומנטי וחמוד. הקול של הזמר נשמע צרוד ומתאים לרוק מה שמגדיל את הקונטרסט והופך את השיר לחמוד עוד יותר. ברקע שלושה נגנים שמתנועעים מצד לצד ונראים מגוחך, אבל בקטע מצחיק. כולם לבושים כמו איפה אפי, או בכחול או באדום בחולצת פסים ואוברול תואם.
06. 
ספרד – אחד השירים הנשכחים של ספרד. ואכן אחרי כל הקרקס שחזינו בו, הערב כמעט נגמר, ומי יכול לשים לב לשיר הזה. ובכן, מדובר בסוג של בלדת דיסקו נחמדה מאד, ספרדית מאד, דרמטית במידה, התזמורת תורמת לדרמה, אבל השיר נעדר מודולציות או משהו שיתפוס את האוזן של השופטים.
07. 
פינלנד – זה מוזר כמו שרק פינלנד מסוגלת. אין לי איך לתאר את מה שהזמר עושה על הבמה, הוא כל כך הזוי עם השמעת קולות וצעקות חסרות פשר, וקולות צווחניים והיסטרים מזמרי הליווי. אני מחבב את זה. Terry Wogan מציין לטובה את הנחיריים של הזמר.
08. 
הולנד – קלאסיקה הולנדית. שיר טוב, המנוני, sing along, קלאסי, שיר שהוא החבילה השלמה, עם הופעה קלילה אך אפקטיבית של Maggie MacNeal. הבתים טובים מהפזמון לטעמי שסובל מהמנוניות וחנפנות יתר.
09. 
יוון – Anna Vissi בהופעה ראשונה עם שיר אינפנטילי, אך משובב נפש. קברטי, חמוד, אבל לא יותר מזה. שלושה מלווים נראים מדהים בחליפות שחור-אדום. אנה חוזרת על המילה "אוטוסטופ" 37 פעמים.
10. 
אירלנד – בלדה קלאסית מאירלנד שמסמנת אזהרה למה שמחכה לנו בשנות ה-90 ממנה. בלדת פופ אפקטיבית מאד, גם אם קיטשית, נכונה לזמנה. הופעה מצוינת של Johnny Logan הצעיר, שמצליח למכור בלדה עם פרצופים עצובים, מה שמעולם לא קרה. השיר מהודק ובשנה מלאה בגימיקים, המנונים וסתם שירים מוזרים הוא בלט ולקח את כל הקופה.
11. 
איטליה – קצת מביך אותי שתי המלוות עם הגיטרות המזוייפות, שכנראה לא יודעות איך לנגן בגיטרה. הן מתנועעות בחושניות לצד Alan שגם עצמו נראה מגוחך עם השפם הזה, הנפות הידיים הפתאומיות ומכנסיים רחבים בגזרה גבוהה. שירה בקולות סופרן א-לה Bee Gees, שנשמעים צורמנים לעיתים. זה עובר ליד האוזן ולא מתפתח לשום מקום.
12. 
מרוקו – אחד האינטרואים האהובים עליי בתחרות. אבל גם אני חייב להודות כמעריץ של Samira Said, שמגיע לה יותר. חוץ מהעיבוד המרוקאי היפה, שבוצע גם הוא על ידי צרפתים, השיר נשמע כמו שאנסון צרפתי מיושן, אין במלודיה דבר מהמוזיקה הערבית.
13. 
גרמניה – ייתכן שזה השיר של ראלף זיגל שאני הכי פחות שונא, לא סגור על זה. ואולי זה בכלל Katja Ebstein, שנותנת הופעה מלאת חן. השיר הוא עוד פופ-קברט עם מוזיקה רפטטיבית ומספר מועט של אקורדים. זה ילדותי ולגמרי הגיע גבוה מידי. ראלף זיגל על הפסנתר.
14. 
שווייץ – Paola נראית מהמם, כל כך שונה ממה שזכרנו אותה. אבל השיר, אוי השיר… קברט קיטשי, פשוט מידי מבחינת המבנה המוזיקלי, מטופש מבחינת המילים. החזרה על המילה "סינמה" מביכה. אני מניח שזה מסוג הדברים שעבדו אז, והכריזמה הבימתית של Paola הופכת את זה לנסבל לצפייה.
15. 
פורטוגל – José Cid, שהוא הכפיל של ההתאהבות הראשונה שלי תאמינו או לא, הוא אמן רוק פרוגרסיבי ברמה אייקונית במולדתו. מה חבל שלאירוויזיון הוא הגיע עם השלאגר המעצבן הזה. זה סופר נוסחתי, מיושן, מתלקלק וחנפני. בוווו.
16. 
צרפת – שיר שסובל מהיסטריית יתר, שיק קרקסי, נוסחתי ומרגיז. שיר חסר אופי, שמנסה למצוץ נקודות בכוח. צרפת זונחת את הבלדות הקלאסיות בשביל הדרעק הזה. מצד שני, לא היה לה יותר מידי ממה לבחור בקדם הצרפתי.
17. 
בריטניה – הבריטים חוזרים לשטיק הרגיל שלהם, והפעם זה גרוע מהרגיל. פופ-קיטש עם מילים דביקות ולחן גנרי, עם כוריאוגרפיה מצועצעת, עלייה של חצי טון בסוף השיר, חיוכים מזוייפים ואווירה כללית של מתיקות יתר. הדבר היחיד שאני אוהב בהופעה הם הבגדים בצבע פסטל שהלהקה לובשת. אם היה לי אומץ, הייתי מתלבש ככה.
18. 
לוקסמבורג – עוד זוועה של ראלף זיגל באה אל פתחנו עם זוג תאומות ששרות על אבא פינגווין. שיר אינפנטילי ומציק שמכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. שיר פשוט, שהאחיות מצליחות לזייף בו. יש שם גם זמר ליווי שלבוש כמו פינגווין. זה היה הפייבוריט לזכייה לפי מה ששמעתי.
19. 
אוסטריה – נורא. זה קיטשי ודביק כל כך. מוזיקת חתונות, שלא שורדת את מבחן הזמן עם name dropping של כל מיני מלחינים אוסטרים מפורסמים, שכנראה היו מתביישים להיות מוזכרים בזבל הזה. הנפות ידיים של הלהקה רק מגדילות את הגיחוך. נראה כמו פארודיה על האירוויזיון, או לחילופין ניסיון לשלב את שני הזוכים הישראלים האחרונים…
המנחה:
Marlous Fluitsma – חמודה, נעימה, אך לא מותירה שום רושם. אני גם רוצה שם משפחה כזה.
Interval act:
The Dutch Rhythm Steel and Show Band – אחד מהמופעים האומנותיים הגרועים שיצא לי לראות. להקה קריבית שרה מוזיקה קריבית זולה, הכל בפלייבק, אני מרגיש כאילו אני צופה בהופעה של צוות בידור במלון 2.5 כוכב. אותו המראיין, שראיין את המשתתפים מאחורי הקלעים ב-1976 חוזר על השטיק גם הפעם, ומראיין את Ebstein הגרמניה, האחיות מלוקסמבורג, ההרכב הבריטי, Logan האירי, McNeal ההולנדית ועוד. הנורבגי מהמר על ניצחון של אירלנד.
שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* בלגיה – "Et puis, et puis…..rien" של Lou הוא שיר פופ שונה ונחמד.
* גרמניה – "Verzeih'n sie, Madame" של Stefan Waggershausen & Co הוא פופ מודרני, שמגיע למקום הרביעי. "Montezuma Castle" של Montezuma הוא עוד שיר מעניין וראוי לאזכור, מגיע מקום חמישי.
* יוון – "UFO" של Kostas Tournas & The Epikouri הוא פופ קופצני ורקיד על עבמ"ים. זה מגיע למקום השני, בעוד למקום השלישי מגיע "Pare ena kohili ap' to Aegaeo" של Dakis, בלדה מינימליסטית קסומה. "Etsi apla s'agapo" של Glykeria יווני ואותנטי, היא נפלאה כתמיד.
* אירלנד – "The Saddest Show on Earth" של Eileen Reed היא בלדת פופ עצובה עשויה כהלכה. "You're So Cheeky" של Peter Eades & Miami הוא פופ סיקסטיזי עם מוזיקה קלטית במעברים.
* נורבגיה – "Stjerneskudd" של Anita Skorgan הוא השיר הכי מורכב שהיא שלחה עד כה, בלדה חזקה.
"Bjørnen sover" של Åge Aleksandersen & Sambandet כמעט ומגיע למקום הראשון, רוק סיקסטיזי מאד טוב. "Univers" של Alex מגיע למקום השלישי, פופ קליט עם מוטיבים מהפיפטיז.
* פורטוגל – "Self-made-man" של S.A.R.L. הוא פופ חמוד וקטן עם מילים סאטיריות והשפעת מוזיקת פולקלור פורטוגלית. השיר "Guardando em mim" של Dina היא בלדה נוגה. "Doce" של Doce הוא שר פופ-דיסקו עדכני ומגניב. "Música Portuguesa" של Bric-À-Brac הוא עוד פופ-דיסקו חמוד מאד. "Agosto em Lisboa" של Zélia מגיעה למקום האחרון וחבל, זו בלדה מתוקה. "Esta página em branco" של Quarteto "Música Em Si" היא עוד בלדת פסנתר קטנה עם קולות הרמוניים.
* שבדיה – השבדים מקבלים ממני את תואר הקדם המצטיין של השנה. מלא רוק טוב כמו "Utan att fråga" של Kenta, ו-"Låt solen värma dig" של Ted Gärdestad & Annica Boller. עוד אציין את "För dina bruna ögons skull" של Lasse Lindbom. השיר "Hit, men inte längre" של Liza Öhman הוא עוד רוק מצוין. מגיע למקום האחרון, אבל נשמע לי כמו להיט. "Växeln, hallå" של Janne Lucas מגיע למקום השני והוא רוק קליט וחנפני. "Å, sjuttiotal" של Tania הוא פופ-שלאגר הנפרד מהסבנטיז כפי ששמו יכול להבהיר, נפלא.
* טורקיה – "Oslam" של Ajda Pekkan הוא פופ טורקי מודרני עם מוטיבים של דיסקו.
* בריטניה – "Happy Everything" של Maggie Moone כמעט וזוכה, אחד הפספוסים של בריטניה לטעמי. קלאסיקה.
* בקדם היווני – The Epikouri מגיעים למקום השני, אך מצטרפים ל-Anna Vissi כלהקת ליווי באירוויזיון עצמו. למקום החמישי מגיעה Glykeria המוכרת לקהל הישראלי. עולות טענות שונות כי הקדם היה מוכר ל-Anna Vissi. כותב המילים של השיר "UFO", שהגיע למקום השני, Giannis Marinos, טוען כי המנחה קרץ לעברם ברומזו כי השיר שלהם זכה. לאחר מכן פינו את כולם מן האולם והכריזו על Vissi כזוכה. לטענתו שניים מנגני התזמורת שוחחו על כך ש-"UFO" זכה בהצבעה. ב-2018 העניק Dakis, אשר הגיע למקום השלישי, ראיון ובו טען כי הוא זה שזכה בהצבעת השופטים בקדם עם שירו "Pare ena kohili ap' to Aegaeo", אך פוליטיקאי שפסע לאולם, התערב בהחלטת הטלוויזיה היוונית, ולבסוף Vissi הוכרזה כזוכה.
* בקדם הדני – Birthe Kjær מגיעה למקום השני ותייצג את דנמרק 9 שנים לאחר מכן. Grethe Ingmann זוכת 1963 שוב מנסה ולא מצליחה ומגיעה רק למקום השלישי. Brødrene Olsen מגיעים למקום החמישי וייצגו את דנמרק 20 שנים לאחר מכן.
* בקדם השבדי – Chips מגיעים למקום הרביעי, מדובר בצמד Kikki Danielsson שתייצג את שבדיה 5 שנים לאחר מכן ו-Lasse Holm שיעשה אותו דבר 6 שנים לאחר מכן. Ted Gärdestad נציג השנה שעברה מגיע למקום החמישי.
* בקדם הפיני – Kirka לא מוותר, ומגיע שני. הוא יישלח רק 4 שנים מאוחר יותר.
* בקדם הנורבגי – יש שיוויון במקום הראשון בין Sverre Kjelsberg & Mattis Hætta לבין Åge Aleksandersen & Sambandet. השופטים היו צריכים להכריע בין שני השירים ובחרו ב-Sverre Kjelsberg & Mattis Hætta לייצג את המדינה. Anita Skorgan נציגת 1977 ו-1979 מגיעה שישית. Jahn Teigen, נציג 1978, מגיע תשיעי. הם יישלחו ביחד שנתיים לאחר מכן לייצג את המדינה.
* בקדם הבריטי – גם פה שיוויון במקום הראשון. כל צוות שיפוט צריך ללהחליט מי מבין השניים הוא הפייבוריט שלו, וכך Maggie Moone מסיימת שנייה. למקום האחרון מגיעה להקת The Main Event, שהן למעשה Coco נציגי 1978, רק בשם שונה. The New Seekers, נציגי 1972, התקבלו לקדם עם השיר "Tell Me", אך נפסלו מאחר והשיר נחשף טלוויזיונית לפני המועד שהחוקים הרשו.
* בקדם הפורטוגלי – במקום השני להקת Doce, שתישלח שנתיים לאחר מכן. שתיים מבנות הלהקה היו חברות בלהקת Gemini, שייצגה את פורטוגל ב-1978. Dina מגיעה למקום השמיני, ותישלח 12 שנים לאחר מכן.
* בקדם הצרפתי – Frida Boccara זוכת אירוויזיון 1969 מגיעה למקום החמישי. Minouche Barelli נציגת מונקו 1967 לא מצליחה לצלוח את חצי הגמר.
* בקדם האירי – The Dajacs מגיעים למקום השביעי והם כוללים בתוכם את Colm C.T. Wilkinson שהיה נציג 1978.
* קדם פרטי בטורקיה.
פרטי טריוויה:
* מרוקו בהופעה ראשונה ואחרונה. זו גם הפעם היחידה שבה היה שיר בערבית מלאה בתחרות, כמו גם הפעם היחידה בה השתתפה מדינה אפריקאית בתחרות ומדינה ערבית.
* טורקיה חוזרת.
* מונקו וישראל פורשות. ישראל נאלצה לפרוש כי התחרות נפלה על יום הזכרון לחללי מערכת ישראל.
* ישראל שזכתה בשנה שעברה לא יכלה לארח עקב בעיות תקציביות. ממשלת ישראל סירבה להגדיל את התקציב לרשות השידור והאירוח הוצע לספרד שסיימה במקום השני ולבריטניה. שתיהן סירבו. לפי יאיר לפיד, אביו טומי לפיד שהיה יו"ר רשות השידור הישראלית, שיכנע את יו"ר רשות השידור ההולנדית לארח את התחרות.
* ההשתתפות המרוקאית הייתה בעקבות פרישת ישראל מהתחרות, לראשונה מאז שהצטרפה ב-1973.
* לאור ההישג הנמוך של מרוקו, המלך חסן ז"ל אסר על המדינה להשתתף בתחרות בעתיד.
* כדי לחסוך בעלויות, ההפקה ההולנדית משלבת בפתיח בצילומים שנעשו עבור האירוויזיון ב-1976. מעניין אם טומי לפיד המליץ להם לעשות כך…
* התחרות מתקצרת ל-2:17 שעות, מה זה יעילות הולנדית לעומת הישראלים.
* Maggie MacNeal חוזרת לייצג את הולנד בפעם השנייה, אחרי שעשתה זאת ב-1974 כחלק מצמד. גם Paola מייצגת את שווייץ, לאחר שעשתה זאת ב-1969.
* Katja Ebstein חוזרת לייצג את גרמניה בפעם השלישית והאחרונה, לאחר שעשתה זאת ב-1970 וב-1971.
* במהלך השיר השבדי הכבל של המיקרופון של Tomas Ledin ניתק. הוא מצליח לחבר אותו לפני שהבית השני מתחיל.
* הטרגדיות של Sophie & Magaly התאומות הצרפתיות, שייצגו את לוקסמבורג: כשראלף זיגל החתים את הוריי האחיות על החוזה (הן היו עדיין קטינות), הם לא היו מודעים לכיצד עובדים עסקי השעשועים. מסתבר שבחוזה הם התחייבו לקבל חלק מזערי מהרווחים וזיגל גרף את מה שיכל. אחרי שסחט מהם מה שיכל, זיגל זורק אותן. התמלילן הצרפתי ז'אן פול קארה שהיה אחראי למילות השיר הודה, שלזיגל לא היו שאיפות לקדם את הצמד, הוא רק היה צריך אותן עבור השיר הספציפי הזה… Magaly מתה ב-1996 מאיידס, Sophie סובלת מדיכאון קשה, חיה חיים בודדים בדרום צרפת והולכת לעולמה ב-2019.
* השיר הנורבגי נשא בחובו מסר פוליטי ודיבר על מאבקם של הסאמים לעצמאות.
* אין גלויות: כל שיר מוצג על ידי מנחה אורח, שמדבר על השיר והמבצע ומציג את המנצח, על רקע תפאורה שנראית כמו שני צבעונים על רקע בז'.
* את השיר הנורבגי מציגה Åse Kleveland, נציגת נורבגיה 1966. את השיר ההולנדי מציגה המנחה של התחרות.
* אירלנד מקבלת הכי הרבה פעמים 12 נקודות – 7 פעמים בסך הכל. הולנד מקבלת 4 פעמים 12 נקודות, גרמניה 3 פעמים, שווייץ פעמיים, איטליה, טורקיה ובריטניה מקבלות פעם אחת 12 נקודות כל אחת.
* פורטוגל מגיעה למקום השביעי, ו-José Cid משווה את השיא הפורטוגלי מ-1972. שיא שיישבר רק ב-1996 ע"י Lúcia Moniz.
* "What's Another Year?" הוצע תחילה לזמר Glen Curtin, שסירב. Bill Whelan עיבד את השיר מחדש כדי להתאים ל-Johnny Logan.
* Telex הנציגים הבלגים כיוונו למקום אחרון והביעו את אכזתבם על 10 הנקודות שקיבלו מפורטוגל.
ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן:
המדריך לאירוויזיון 