הקדמה:
השפעת הזוכה של השנה שעברה לא ניכרת כל כך ואפשר לספור בדיוק שני שירי שלום. מה שכן יש בתחרות זה מגוון. כן, המון פופ כמו תמיד, אבל סוגים שונים של פופ. הדיסקו נזנח לטובת סינתפופ, שלא מצליח בתחרות, שעדיין מיושנת במהותה ומתקשה לקבל דברים ייחודיים או אפילו מודרניים. כך בטופ 5 יש לנו שאנסון צרפתי, שלאגרים, פופ מיושן ובגדול מוזיקה לכל המשפחה. אציין שזו אחת השנים החזקות בשנות השמונים לטעמי, ומשנה הבאה מתחילה התדרדרות בכל הנוגע לרמת השירים, זאת עד לשנות התשעים הקסומות. גרמניה זוכה לארח את התחרות לאחר זכייתה הראשונה אי פעם.

מהלך הערב:
מינכן, מערב גרמניה. התחרות נפתחת באופן מסורתי בצילום ממעוף הציפור של המדינה המאחרת. אנו חוזרים בנופי קולון, ברלין, נהר הריין, כמובן המארחת מינכן ועוד ועוד. פתיח התחרות הוא הארוך ביותר עד כה. אמנם הצגת הנופים הסתיימה אחרי 5 וחצי דקות מתישות, אבל ייקחו עוד 10 דקות שלמות עד שנחזה בשיר. המנחה מציגה את המדינות אחת אחר השנייה, והפרפורמרים עולים על הבמה בזה אחר זה ומנופפים לקהל. הבמה עצומה ובולעת את המתמודדים. מרחוק היא בנויה בצורה מעוגלת, עם גרמי מדרגות בשני צידי הבמה. התזמורת במרכז לפני הבמה, במעגל השקוע שיוצרת הבמה. התפאורה ברקע לא הכי ברורה: מדובר בריבועים שמזכירים תנורי ספירלה במקרה הטוב… מלבד גרמניה, ישראל היא המדינה שזוכה לתשואות הרמות ביותר, כאשר עפרה חזה והמלווים רצים אל הבמה לצלילי "הבה נגילה". אכן נראה שעבור כל מדינה נתנו כמה שניות של מוזיקה שמזוהה עמה. אנו רואים לראשונה את המנחה והיא נואמת כאשר כל המתמודדים מאחוריה. יש עכשיו 5 דקות של אכילת ראש. המתמודדים עוזבים את הבמה. המנחה, שפתחה בגרמנית, ממשיכה באנגלית ובצרפתית. לפני כל שיר, המנחה מציגה את המדינה המשתתפת כשלצידה סידור פרחים עצום בצבעי דגל המדינה. שם המדינה מופיע בשחור על סגול בשלושת השפות הנ"ל על רקע תנורי הספירלה והתזמורת מנגנת פאנק גרובי של שנות השמונים המוקדמות. אז מקשקשת המנחה על השיר עצמו, כולל הצגת המנצח והזמר.
מיד לאחר ההופעות והחלק האמנותי, המנחה מתנשפת (היא הרי הייתה המופע האמנותי…) ופרנק נף עולה לבמה לראשונה לנשק ולברך אותה. הכל כל כך מביך.

שלב ההצבעה:
לוח הניקוד כעור, פשוט וללא דגלים, לבן על שחור, גרמני. ההצבעה מתישה. צרפת מצביעה ראשונה ומעניקה את ההובלה ללוקסמבורג. לאחר ההצבעה הנורבגית, גרמניה עולה להובלה, שבדיה שנייה וישראל שלישית. המצלמה חותכת מידי פעם לגרין רום ומצלמת את המשלחות שמקבלות נקודות. למרות שלא הבנתי את הקטע בלצלם את מי שמקבל 2 נקודות… ההצבעה השבדית מעלה את ישראל למקום השני כששבדיה עצמה יורדת למקום השלישי. ההצבעה האיטלקית דוחפת את לוקסמבורג ושבדיה במשותף למקום השני. ההצבעה הטורקית מעלה את לוקסמבורג בחזרה למקום הראשון, כאשר שבדיה וגרמניה חולקות את המקום השני. לוקסמבורג תישאר במקום הראשון עד סוף הערב. ההצבעה הפינית משאירה את שבדיה שנייה, שתי נקודות בלבד אחריי לוקסמבורג, אך מקפיצה את יוגוסלביה למקום השלישי, 5 נקודות אחרי לוקסמבורג. מהר מאד נוצר ראש החץ של הערב, אבל לאט לאט גרמניה וישראל צונחות בניקוד. ההצבעה ההולנדית נותנת לראשונה בערב זה 12 נקודות לישראל וישראל חוזרת לתמונה. כל הטופ 4 קרובים מאד: לוקסמבורג-שבדיה-יוגוסלביה-ישראל. ההצבעה היוגוסלבית מקפיצה את ישראל למקום השני. ההצבעה הקפריסאית זוכה לראשונה לקריאות בוז מהקהל עקב 12 הנקודות ליוון. אין לתאר, רגע היסטורי. ההצבעה הגרמנית מעלה את שבדיה למקום השני בעוד ישראל שלישית. Corinne Hermès מסרבת לחייך וכשהמצלמה חותכת אליה היא ספק כועסת, ספק מבולבלת, ספק בעצירות. הקהל לא אוהב את השיר הלוקסמבורגי ומוחא כפיים כשהם מקבלים מעט נקודות. לפי העיתונות הישראלית הקהל צעק בוז כשהיא קיבלה 12 נקודות (אבל לא שמעתי את זה). ההצבעה הדנית מקרבת את שבדיה 4 נקודות מאחורי לוקסמבורג כאשר יוגוסלביה וישראל במקום השלישי. ההצבעה הבלגית חותמת את הניצחון הלוקסמבורגי עם 8 נקודות ללוקסמבורג. ישראל מקבלת בוסט של הרגע האחרון, שכן היא מקבלת 42 נקודות מ-4 נקודות השיפוט האחרונות. לוקסמבורג זוכה בפעם החמישית והאחרונה, ישראל שנייה פעם שנייה ברצף, שבדיה שלישית, יוגוסלביה רביעית, גרמניה חמישית.

הענקת הפרס ו-reprise:
Nicole מעניקה את הפרס לזוכה החדשה. התזמורת מחליטה לנגן את השיר בזמן הענקת הפרסים. המנחה ההו-כה-חכמה נפרדת לשלום ויורדת מהבמה, אבל חוזרת מהר מאד כי לא ברור מה קורה על הבמה או האם נזכה לשמוע את השיר הזוכה.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01.  ספרד – פלמנקו עצבני מספרד. יצירת מופת שעברה לגמרי מעל לראש של שאר האירופאים. ל-Remedios Amaya קול עמוק ויכולות בלתי רגילות והיא מתאבדת על השיר. השיר לא מתחנף, אותנטי, ססגוני, מלא נשמה. אף אחד לא כיבד את זה אפילו בנקודה, וזה לטעמי השיר הספרדי הטוב אי פעם והשיר הכי יפה שאי פעם סיים עם 0 נקודות.

02. ישראל – עוד עיבוד מטורף של ננסי ברנדס, הפעם יותר פופי מ"הורה" אבל על אותו הספקטרום של מוזיקה מזרח אירופאית. מה אוכל לומר על השיר שלא ייפול לקלישאות הקיטש של שואה ותקומה, אדמת גרמניה וכל השיט הזה? הופעה כובשת אך שמרנית מעפרה והלהקה. יחד עם זאת, הצליל היה מאד מרענן ושונה, צליל ייחודי, הכל פה מקורי, טרי ותמים. Terry Wogan מכנה את זה האאוטסיידר של הערב, שלא כיכב בהימורים עד שהחלו החזרות, ואז נוצר הייפ סביבו. אני בנאדם רגיש וזה מרגש אותי, בדיוק בגלל כל הסיבות שלא רציתי לדבר עליהם.

03.  אוסטריה – פופ אייטיזי טיפוסי מגוחך ונהדר. זה כל כך טיפשי והכוריאוגרפיה כל כך חסרת בושה, שזה עוד גילטי פלז'ר שאני לא יכול להתעלם ממנו אני מרגיש שאני בגרסה האוסטרית של סטודיו 54, רק עם אופנה הרבה הרבה יותר גרועה. בא לי לראות קארטה קיד.

04.  בלגיה – סינתפופ אוונגרדי רפטטיבי, אך מורכב יחסית מבחינת האינסטרומנטים בשיר. הצמד גם משתמש בכוראוגרפיה הזויה והשיר קשה מאד לבליעה, אך מרענן בים הפופ והשלאגרים שהשנה הזו הציעה. בלגיה חושבת (שוב) מחוץ לקופסה ושוב נופלת על הפרצוף בלוח התוצאות שלא בצדק. עדכני, חד והכי הפוך מהשיר המסריח, שזכה לבסוף.

05.  דנמרק – סינתפופ חמוד ומקפיץ מדנמרק. אני מאד מעריך את המאמץ הדני לשלוח משהו עדכני. הפזמון מאד רפטטיבי, אבל ההופעה הבימתית הקמאפית מחפה על זה; עם שתי זמרות/רקדניות ליווי שקופצות על הבמה בהתלהבות, שני גיטריסטים ומתופף וכולם לבושים באדום למעט הסולנית, שלובשת ורוד.

06.  פורטוגל – בלדה פופ מלודית ועשויה היטב מ-Armando Gama, ברייק לגיטרה חשמלית, מאד מזכיר את Elton John בשנות השבעים. אין כאן שום דבר פורטוגלי, בניגוד למה שהתרגלנו לשמוע מהמדינה, וזה גם אחד מהשירים היותר מיינסטרימים שלהם מאותה תקופה. חמוד מאד.

07.  יוון – בלדה מיושנת אך נפלאה לטעמי. Christie Stasinopoulou היא מוזיקאית ענקית מהיכרות עם חלק מהחומרים שלה. השיר הזה הוא לא מעשה ידיה, אך הוא מקסים, מאד מיוחד, שונה, פשוט מאד. קצת מזכיר מוזיקה ריאקציונרית משנות החמישים, שמרני, אבל עושה לי טוב בתוך כל קשקשת השלאגר של האייטיז.

08.  איטליה – בלדת אייטיז טיפוסית מאיטליה. Riccardo Fogli זכה בסנרמו 1982 עם שיר שהוא קלאסיקה ענקית. השיר הזה מחוויר לעומתו. הוא לא רע בכלל, ואפילו הייתי אומר שהוא מרענן במידה מסוימת, הוא פשוט נשמע כמו גרסה מעט חיוורת של "Storie di tutti i giorni". ועדיין, הופעה בטוחה וחזקה של Fogli שעומד לבדו על הבמה.

09.  צרפת – בלדה בטעם של פעם מ-Guy Bonnet. השיר הרבה פחות טוב מהשיר המדהים שלו מ-1970. פתיחה טובה לערב, שיר מאד מלודי, מאד צרפתי, שאנסוני, עם מעט מאד דרמה והרבה אופי. הזמר על הפסנתר, כמו שהיה בפעם הקודמת בה התחרה ומלווה אותו זמרת ליווי בעלת קול סופרן. הופעה נוטפת class.

10.  פינלנד – הנה עוד שיר דרמטי מפינלנד, הפעם עשוי בקפידה. השפה הפינית עוברת יפה, Ami Aspelund נראית מצוין בשמלת השחור לבן שלה וצוות זמרי הליווי לוקחים חלק דומיננטי בפזמון. זה ספק פופ, ספק שיר ממחזה זמר. עלייה של חצי טון בסוף השיר, כמיטב המסורת.

11.  שבדיה – Lasse Holm, שהלחין הרבה מאד פופ ושלאגרים בשבדיה אחראי ליצירה הקלאסית הזו. Carola בת ה-17 מפציעה בחיינו עם השיר הראשון, וכנראה הכי טוב שהיא באה איתו לתחרות. קול ענק, שיר שהולך ונבנה בהדרגה ואחרי שהוא כבר מגיע לשיא, מגיע שיא נוסף, הופעה מלאת חיים וכריזמטית.
12.  בריטניה – פופ-אייטיזי מדויק מבריטניה. זה קאמפ, לגמרי מוגזם, אבל אני מעריך את הקאלט של השיר, החל מלבוש הספורט עם החותלות, השיער המנופח, הכוריאוגרפיה ועד למלודיה עצמה, המילים והמודולציה בסוף השיר. השיר חותם תקופה של ארבע שנים של פופ בריטי טיפוסי. זה ממותק, אנרגטי, guilty pleasure אם תרצו.
13.  גרמניה – בלדת פופ מודרנית ומלודית מהצמד Hoffmann & Hoffmann. הגרמנים נופלים שוב ושוב למלכודות הקיטש האלה. אני חייב להודות שהמלודיה של השיר חזקה ועדכנית, אבל המילים עושים לי להתגרד בכל הגוף. לראשונה מאז 1978, ראלף זיגל לא כתב את השיר הגרמני.
14.  קפריסין – שיר שלום גנרי. Stavros & Constantina יושבים עם גיטרות. השיר הוא שעטנז בין פולק היפי של שנות השישים למוזיקת פסטיבלים דרמטית עם מודולציה לקרת הסוף. המון חיוכים, אהבה ושלום, רק עשור וחצי מאוחר מידי.
15.  שווייץ – שוב שיר שהבית והפזמון נדמים שנלקחו מעולמות שונים. הבתים הם בלדת רוק דרמטית, המזכירה את הפזמונים האיטלקים של אותה תקופה. הפזמון נשמע כמו שלאגר גרמני ומבחינתי פוגם בחיבתי לשיר. היה נחמד גם אם היא לא הייתה צורחת כל כך הרבה.
16.  הולנד – פופ נוסחתי ומעייף, נשמע כאילו נלקח מפסטיבל שירי ילדים. השיר בנוי מרובו מהפזמון שהולך ומתגבר, ושכזה הוא מאד אפקטיבי. Bernadette בשמלה צהובה מחרידה.
17.  טורקיה – תואם אורן חזן הטורקי בשיר שאני אפילו לא יודע איך לקטלג אותו. הבתים הם בלדה עם השפעות דיסקו, הפזמון הוא פופ-ג'אזי. זה שעטנז בלתי אפשרי שיכול לקרות רק כשמדינה כמו טורקיה בשנות השמונים מנסה להישמע מגניב ולא להישמע כמו עצמה.
18.  נורבגיה – מזעזע. Jahn Teigen ו-Anita Skorgan שאחראים לחלק מהשירים היותר טובים של נורבגיה לטעמי, הביאו את היציאה הילדותית הזו, שמתאימה לשנות הארבעים יותר מאשר לאירוויזיון בשנות השמונים. שניים וחצי אקורדים של שיר.
19.  יוגוסלביה – מחריד. שיר מיושן בצורה בלתי נסבלת, פופ שמתאים לפיפטיז, ושקיבל כזו אהבה מסיבה שאני לא מצליח להבין. דניאל הוא הזמר המונטנגרי הראשון שייצג את יוגוסלביה, ויש לו כריזמה של עציץ מפלסטיק. השיר זוכה לתשואות מטורפות מהקהל. נשמע דומה באופן מדאיג ללהיט הרטרו "Oh Julie" של Shakin' Stevens, שיצא שנה לפני כן.
20.  לוקסמבורג – אין לי מספיק סופרלטיבים לתאר כמה השיר הזה גרוע. שמאלץ מנופח, מיושן בטירוף, דרמטי, צעקני, כאב ראש, ממוחזר, ריאקציונרי, מזויף, נוסחתי, דאונר בכל קנה מידה.

המנחה:
Marlene Charell – אחת המנחות הגרועות בתולדות התחרות. היא לא מצליחה להגות את שמות המנצחים, הזמרים וכותבי השירים. הקטע שבו היא מציגה את המנצח הנורבגי קורע מצחוק ברמות שאין לתאר. היא עושה רושם של טיפשה אש. בשלב הניקוד היא איטית, לא מצליחה לתרגם את הנקודות לאנגלית, צרפתית וגרמנית, מתבלבלת בין שווייץ לשבדיה. תאונת רכבת של הנחייה.

Interval act:
Marlene Charell – כן, תאמינו או לא. המנחה היא המופע האמנותי. מדובר במופע ריקוד לא ברור עם להקה, שמשנה סגנונות מוזיקליים וריקודיים ונראה כמו מופע זול מווגאס. מסתבר שהמוזיקה המתנגנת היא של שירים גרמנים שהפכו ללהיטים בינלאומיים. כן, יש דבר כזה. זה ללא ספק אחד המופעים האמנותיים הגרועים והמיותרים ביותר שראיתי בימי חיי, וזה גם ארוך נורא.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* אוסטריה – "Hallo welt" של E & G & ETW הוא שלאגר-פופ-קיטש מצוין. "Bleib wie du bist" של Gary Lux היא בלדת פופ שנשמעת כמו "Sorry Seems to Be the Hardest Word" של Elton John.
* בלגיה – הקדם המצטיין של השנה. "Hartedief – Cardio Cleptomanie" ו-"Celo" של Pas de Deux הן יצירות פופ-אינדי מצוינות, אוונגרד במיטבו, האחרון אפילו טוב יותר מהשיר שלהם שזכה לבסוף.

"Nummer een" של Sofie שהגיע למקום השני הוא שלאגר-פופ קליל וחמוד. "Als je droomt van liefde" של Yvette Ravell שהגיע למקום החמישי הוא בלדת פופ חזקה.
* דנמרק – "Mennesker mødes" של Søren Launbjerg מגיע למקום הרביעי, פאוור בלאד עם פזמון מאד חזק. "Hvor går livet hen" של Joy מגיע למקום האחרון שלא בצדק. בלדת פופ שקטה ומרגיעה, שנשמע לפרקים כמו "Popstar" של The Pretenders.
* פינלנד – "Täytyy uskaltaa" של Kirka נשמע לא פיני עד הפזמון ומגיע למקום השני. זה כנראה השיר הכי חזק שהוא שלח עד כה לקדם. הבתים נשמעים כמו "Life on Mars" של David Bowie. השיר "Hymni Äiti Teresalle" של Ami Aspelund & Opus 5 מגיע למקום האחרון. שיר שמוקדש לאימא תרזה.
* צרפת – "L'homme est un mobile" של Jean-Marc Courtois נשמע כמו סינת'פופ מתקדם ורלבנטי. מגיע רק למקום השביעי. "Passionnément" של Joséphine Coppola מגיע למקום האחרון, אבל מדובר בפאוור בלאד, מאד לא צרפתית, כמעט אמריקאית.
* גרמניה – "Unendlich weit" של Veronika Fischer מגיע רק למקום ה-11, אבל מדובר בבלדת פופ מודרנית, בסגנון סינדי לאופר.

* יוון – "Irini" של Cleopatra הוא שיר שלום יפהפה למרות שמיושן. "Matia mou melachrina" של Gianna Komninou הוא פופ יווני אותנטי, הם יתחילו לשלוח דברים כאלה רק בשנות ה-90. זה מקסים.

"Kalokerino deilino" של Nikos Nomikos היא בלדה יוונית מצוינת. "O profitis" של Theodosia Stinga מזכיר בסגנון את יוון 1976.
* ישראל – חגיגה של פופ ישראלי. "האגדה על בל" של קסם הוא פופ חזק שמגיע למקום השלישי הרחק מעפרה וירדנה. "ביתי" של גיתית שובל מגיע רק למקום העשירי, אבל הוא שיר שקרן פלס הייתה הורגת בשבילו. "עוד ועוד" של אילנה אביטל בנוי כדי לנצח, דרמטי ובומבסטי, מגיע למקום החמישי. "קול מי" של איזולירבנד הוא שיר שצוחק על התחרות ועל השירים הישראלים, עם שילוב של מילים בעברית שנשמעות כמו אנגלית כמו לאב, קול מי. פשוט מצוין, מסיים שישי. "תמיד אישה" של פנינה רוזנבלום הוא קאלט שלא נגמר, לחן של דני רובס, מקום אחרון. "יא ליל יא לילי" של ענת רקם, שהלחין יאיר רוזנבלום, הוא אחד מפסגות הקדם בישראל, שיר חזק בצורה בלתי רגילה, פופ להקות צבאיות עם השפעות מזרח תיכוניות. מעניין אותי מאד מה היה קורה אם היינו שולחים את זה. מקום שביעי.

שערורייה שזה הגיע מקום שביעי בלבד. "פנים" של ריקי גל הוא דיסקו שהלחין לה יגאל בשן, אירופה קצת אחרי הדיסקו, אבל זה עדיין חמוד. מקום תשיעי.
* הולנד – "Rendez-vous" של Mystique הוא שלאגר מצוין, אבל גם מצליח להישמע עדכני לזמנו. "Een beetje van dit" של Vulcano הוא להיט מדבק בטירוף.

* נורבגיה – קדם חלש. "Music" של Elisabeth Berg שהגיע למקום האחרון הוא היחידי שהרשים אותי. פופ-ג'אזי אלטרנטיבי ומגניב.
* פורטוגל – "Parabéns – parabéns a você" של Ana הוא סינת'פופ פורטוגלי מעולה, מגיע רק למקום השישי. "Vinho do Porto – vinho de Portugal" של Cândida Branca Flor & Carlos Paião הוא שיר שלוקח לו זמן להתרומם, אבל בפזמון הוא מדבק ומקפיץ, אווירה פורטוגלית אמיתית. "E afinal quem és tu?" של Helena Isabel מגיע למקום השלישי, בלדת פסנתר שמזכירה קצת את מה שהם יישלחו בשנה הבאה.
* שבדיה – "Varför är kärleken röd" של Kikki Danielsson נשמע מאד מודרני ומהודק בבתים, אך הפזמון חלש ונעדר hook.
* בריטניה – "We've Got All the Time in the World" של Mirror מגיע למקום השני, והוא מזכיר לי קצת את צעירי תל אביב…
* יוגוסלביה – "Sitnije, Cile, sitnije" של Lepa Brena & Slatki Greh מגיע רק למקום השביעי, אבל מדובר בשיר פולקלוריסטי מצוין. Bebi Dol מפתיעה לחיינו עם "Rudi" במקום השישי. שיר מודרני ומצוין.

"Volim te od 9 do 2" של Novi Fosili הוא בלדת פופ עם השפעות מקומיות, חמוד מאד.
* בקדם הצרפתי – Isabelle Aubret זוכת 1962 ונציגת 1968 מגיעה למקום השלישי. Joël Prévost נציג 1978 מגיע למקום התשיעי. למקום האחרון מגיע Kali שייצג את צרפת ב-1992. למקום ה-11 מגיעה זמרת אלמונית בשם Rebecca, הלא היא אילנה אביטל, הלא היא בריז'יט אביטבול. "Vive le douanier Rousseau" של La Compagnie créole מסיים במקום השני, והופך ללהיט. ההצבעה הייתה על ידי יצירת קשר טלפוני עם צופים רנדומליים, כאשר כל צופה מציין את השיר המועדף עליו. יו"ר ראשות השידור הצרפתית גורמת לשערורייה כאשר מציינת, שלא הייתה רוצה ששחורים ייצגו את מדינתה.
* בקדם הנורבגי – Wencke Myhre, הזמרת הנורבגית שייצגה את גרמניה ב-1968, הייתה אמורה להיות זמרת ליווי ל-Jahn Teigen, אבל פרשה כדי להשתתף בקדם הגרמני. לתפקיד נכנסה Anita Skorgan, שהייתה שותפה בהלחנת השיר. Ketil Stokkan מגיע למקום השני וייצג את נורבגיה 3 שנים לאחר מכן. Grethe Kausland, נציגת 1972 כחלק מצמד, מגיעה למקום השלישי.
* בקדם הבריטי – Audio מגיעים למקום הרביעי. אחד הזמרים בהרכב הוא Lance Aston שייצג את בריטניה ב-1980 עם להקת Prima Donna.
* בקדם השבדי – Carola מקבלת את מקסימום הניקוד מכל צוותי השיפוט וזוכה בגדול. השיר הזוכה הוצע בתחילה ל-Kikki Danielsson, נציגת 1982, אך היא בחרה בשיר אחר, וכך זכתה Carola בתהילת עולם. Danielsson עצמה מגיעה עם שירה למקום השני, ותייצג את שבדיה שנתיים לאחר מכן.
* בקדם הטורקי – Bes Yil Önce On Yil Sonra מגיעים למקום השני ויישלחו בשנה הבאה.
* בקדם השוייצרי – Daniela Simons מגיעה למקום האחרון, אך תישלח שלוש שנים לאחר מכן לייצג את המדינה.
* בקדם הפיני – Kirka לא מרפה ומגיע למקום השני, החמישי והשמיני. בשנה הבאה הוא יישלח לתחרות.
* בקדם היווני – Cleopatra מגיעה למקום החמישי ותישלח ב-1992.
* בקדם ההולנדי – קצת שערוריות. "Een beetje van dit" של Vulcano הוא הפייבוריט לזכייה, אבל צוות השיפוט של דרום הולנד מחליט להעניק לברנדט 19 נקודוח מתוך 30 והיא מסיימת את הערב במקום הראשון במרחק נקודה בודדה מהפייבוריט.
* בקדם היוגוסלבי – Novi Fosili מגיעים שוב למקום השני ויישלחו רק ב-1987. Bebi Dol מגיעה למקום השישי ותישלח ב-1991.
* בקדם הגרמני – Ingrid Peters מגיעה בדואט למקום השני ותישלח בסולו ב-1986. Wencke Myhre נציגת 1968 מגיעה אף היא בדואט למקום החמישי. השיר "Mit siebzehn" בביצוע Bernd Clüver נכתב על ידי Dieter Bohlen, שעתיד להיות בצמד המצליח Modern Talking. הוא יכתוב את השיר הגרמני ב-1989 ואת השירים האוסטרים ב-1989 וב-1992.
* בקדם הדני – צמד Snapshot מגיע למקום השני. חצי הצמד היא Lotte Nilsson, שתישלח כחלק מצמד אחר ב-1992. John Hatting מגיע למקום החמישי. הוא היה נציג השנה שעברה כחלק מלהקת Brixx. למקום השביעי מגיעה Kirsten Siggaard שתישלח בשנה הבאה ושוב ב-1985 וב-1988 עם בעלה כחלק מהצמד Hot Eyes.
* בקדם הישראלי – ירדנה ארזי, נציגת 1976 כחלק מלהקת "שוקולד מנטה מסטיק" ומנחת 1979, מגיעה למקום השני, במרחק נקודה מעפרה חזה. ירדנה ארזי טוענת עד היום שהיא בעצם זכתה בקדם של שנה זו. רפי גינת אמר לה שהייתה טעות בצוות השיפוט שהוא הכריז על הניקוד שלו והיא הייתה צריכה לקבל את מירב הנקודות ולא עפרה. אחרי הקדם מספר הערות גזעניות מפי הממורמרים: פנינה רוזנבלום שהגיעה למקום האחרון אומרת שבאירופה יחשבו שעפרה חזה באה לנקות, ירדנה ארזי אומרת שאירופה מתאימה לה כמו כפפה ליד לעומת זמרים אחרים… יצוין כי השיר "חי" הוצע במקור לירדנה ארזי, אך היא סרבה לו.
* בקדם הפורטוגלי – Carlos Paião, נציג 1981, מגיע למקום הרביעי.
* בקדם האוסטרי – Waterloo נציג 1976 מגיע למקום השני. במקום הרביעי Gary Lux שיישלח לייצג את המדינה שנתיים לאחר מכן ושוב ב-1987.
* בקדם הבלגי – שוב שערורייה. Pas de Deux מקבלים את הניקוד המירבי אצל 6 מתוך 8 נקודות שיפוט. הקהל באולם, שהעדיף את ניצחונו של Bart Kaëll עם השיר "Symfonie" צעק קריאות גנאי ושרק בבוז על הניקוד הגבוה שקיבל השיר הזוכה, כאשר כבר היה ברור שהוא בדרך לניצחון. כמחאה על ניצחון Pas de Deux, אנשים עזבו את האולם באמצע. הצמד נראה דווקא משועשע מתגובת הקהל וב-reprise הם ניסו להתגבר על קריאות הבוז מהקהל, באולם שהיה למעשה כבר חצי ריק.

פרטי טריוויה:
* צרפת, איטליה ויוון חוזרות.
* אירלנד פורשת עקב שביתה ב-RTE, וכך נמנע מאיתנו שיא של מדינות משתתפות.
* Guy Bonnet חוזר לייצג את צרפת בפעם השנייה, לאחר שעשה זאת ב-1970.
* Jahn Teigen חוזר לייצג את נורבגיה בפעם השלישית, לאחר שעשה זאת ב-1978 וב-1982.
* השנה הגרמנים מחליטים לוותר על הגלויות, ובמקום גלויות אנו רואים את שם המדינה בשלוש שפות והמנחה מציגה את השירים.
* למרות שאין גלויות התחרות ארוכה מהרגיל ועוברת את רף 3 השעות לראשונה בהיסטוריה של התחרות – 3:01 שעות.
* בפעם השנייה ברציפות השיר שמופיע האחרון הוא השיר שזוכה.
* לוקסמבורג מקבלת 6 פעמים 12 נקודות, יוגוסלביה מקבלת 5 פעמים 12 נקודות, יוון, ישראל ושבדיה מקבלות פעמיים 12 נקודות, גרמניה, הולנד ובריטניה מקבלות פעם אחת 12 נקודות כל אחת.
* Anita Skorgan, המלחינה והמלווה בשיר הנורבגי, סיפרה לעיתונאים לפני האירווזיון שהלחינה את השיר באמצעות תכנת מחשב, שעשתה מן שכלול של הזוכים האחרונים באירוויזיון כדי לעלות על אלמנטים עם פוטנציאל לזכייה. אז אם שומעים פה שאריות של "הללויה" תבינו לבד למה…
* Remedios Amaya הייתה אמורה ללבוש שמלה שחורה בתחרות, אך עקב התפאורה הכהה שינתה את שמלתה ללבן-כחול בהיר.
* השיר הבלגי החזיק בשיא של השיר עם הכי מעט מילים לאותה תקופה, שכן יש בו רק שורה אחת שחוזרת על עצמו. השיא נשבר ע"י פינלנד ב-1998.
* אחד האחים הגרמנים, Günter Hoffmann, מתאבד כעבור פחות משנה, כאשר הוא קופץ אל מותו מחלון בית מלון בריו דה ז'ניירו.
* אי אפשר בלי זה: לדברי מנור, הוא החליט לכתוב את מילות השיר "חי" מיד כששמע שהאירוויזיון מתקיים בגרמניה. את השיר הציעו מנור וטולדנו תחילה לירדנה ארזי, אך היא העדיפה להמשיך עם שמרית אור והנרי ברטר שכתבו עבורה בשנה שלפני כן את השיר "מוזיקה נשארת", והתחרתה בתחרות הקדם אירוויזיון עם השיר "שירו שיר אמן" (נורא). טולדנו פנה לחזה ולאמרגנה, בצלאל אלוני, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים להתקבל בשנים הקודמות לקדם עם השיר "אמן למילים" ו"תפילה" וכלל לא ניסו להתקבל באותה השנה. לבסוף, ביצעה חזה את השיר בתחרות הקדם אירוויזיון וזכתה במקום הראשון. בתחרות האירוויזיון עצמה זכה השיר במקום השני, ובנוסף זכה בתואר שיר השנה הן במצעד של קול ישראל והן בזה של גלי צה"ל. מנור סיפר שהייתה זו התרגשות גדולה לראות את חזה שרה מעל במה במינכן שבגרמניה, 38 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה את המילים "עם ישראל חי" ושורות נוספות המתייחסות באופן ברור לשואת יהודי אירופה. עוד מתייחס באופן עקיף לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שהתרחש 11 שנים קודם לכן באותה העיר.
* יוון לא מעניקה נקודות לקפריסין בפעם הראשונה והאחרונה בהיסטוריה של התחרות.
* פינלנד ואיטליה מסיימות בתיקו במקום ה-11, אבל לא רק שהם קיבלו את אותו הניקוד בסך הכל, הם גם קיבלו את אותה חלוקת נקודות בדיוק (!) למיטב זכרוני זו הפעם היחידה שזה קרה בשיטת הניקוד החדשה.
* השירים של ישראל, שבדיה ויוגוסלביה שהגיעו למקומות ה-2, ה-3 וה-4 בהתאמה הופכים ללהיטים באירופה. לעומתם השיר הזוכה זוכה להצלחה, אך מועטה.
* לראשונה בשיטת הניקוד הנוכחית שתי מדינות מסיימות עם 0 נקודות: טורקיה וספרד. הפעים הבאות שזה יקרה יהיו ב-1997 וב-2015.
* בישראל טוענים שהפסידו את התחרות עקב מלחמת לבנון: שתי המדינות שלא הצביעו לישראל היו טורקיה, המקורבת לעולם הערבי וקפריסין, אשר סבלה ממשבר פליטים בעקבות פלישת ישראל לדרום לבנון.
* לראשונה התחרות משודרת באוסטרליה.

ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן: