הקדמה:
האירוויזיון נכנס לתקופת מעבר קשה בעקבות המעבר לטלווטינג וביטול חוק השפה. תקופה זו כוללת את השנים 1999-2002, תקופה של חבלי לידה של השיטה החדשה, התעצמות ההצבעה הגושית/הצבעות מהגרים, המארגנים לא מבינים את עוצמת הכוח שבידי הקהל ונעשות טעויות, שינויים וניסיונות להתאים את התחרות לרוח התקופה. אלו לא תמיד עולים יפה.
ניצני היעדר הבושה, שהחלו בשנה שעברה בהצבעות הטלווטינג בין שכנות, גושים והצבעות מהגרים, מתעצמים השנה. אם בשנה שעברה יוון סיימה עם 12 נקודות, שאת כולן קיבלה מקפריסין, השנה זו תורה של פורטוגל לקבל את ה-12 נקודות מצרפת. טורקיה מסיימת במקום ה-16 עם 21 נקודות, ש-12 מתוכן הן מגרמניה ו-5 מצרפת, שתי מדינות עם אוכלוסיית מהגרים גדולה. בוסניה והרצגובינה מקבלת חיזוק משכנותיה קרואטיה וסלובניה, מטורקיה, שחולקת איתה הרבה במשותף, ומאוסטריה ומסקנדינביה, שבהן פליטים בוסנים ויוגוסלבים לשעבר רבים. ישראל מנצלת לטובתה את הקהילה היהודית בצרפת, כמעט כמו בשנה שעברה, אבל גם מקבלת תמיכה ממדינות דרום אירופאיות רבות. גרמניה מביאה להקת מהגרים טורקיים ו"גונבת" הרבה הצבעות לטורקיה בזכות שילוב של שלאגר אירופאי עם הצבעת סימפטיה טורקית.
מעל כולם – שבדיה, שמצליחה לנצח בזכות תמיכה כלל אירופאית גורפת. הטלווטינג מוכיח: אירופה רוצה שלאגר, מיושן? מעובד? ממוחזר? אולי (וכן), אבל זה מדבר לסבטלנה, לאחמט, לביורן, לאלחנדרה וליוסי ההומו. בצד זה, ישנה ירידה חדה ברמת השירים, נפילת אימפריות האירוויזיון אירלנד ובריטניה ועליית אימפריות חדשות בסיום תקופת המעבר.
אבל בינתיים אנחנו בירושלים: עיר השלום והתקווה, שנייה וחצי לפני התפרצות האינתיפאדה השנייה, ולעומת המלחמה המתרחשת בקוסובו והפצצות נאט"ו בבלגרד, ישראל נראית כמו אי של שפיות ושקט. תחרות זו זכורה גם כתחרות הראשונה שבה לא היה שימוש בתזמורת חיה. החלטת הקומבינה של המארגנים הישראלים הופכת לצערנו לסטנדרט משנה זו ואילך, מה שמוכיח שתקדים באירוויזיון יכול להיות הרסני…

מהלך הערב:
ירושלים, ישראל. סמליל ה-EBU מופיע ואחריו אלומת אור שחגה מעל העננים ומתעופפת מבריטניה, לספרד, צרפת, הולנד, סקנדינביה, מזרח אירופה, טורקיה ולבסוף הכותל המערבי, כאשר מאחוריו כיפת הסלע, ומעליהם הכיתוב, המציג את התחרות השנה, הממוקמת בעיר הקדושה. השיר "ירושלים" מתנגן על רקע נופי העיר בלילה. סיגל ודפנה יורדות מהמסוק ומתרוצצות ברחבי העיר עם חבורת רקדנים-שחקנים. אנו זוכים לראות את נופיה של העיר ואת האוכלוסיות השונות החיות בה (או לפחות שחקנים המדמים אותן). לבסוף הן מגיעות למרכז הקונגרסים וחוברת הרקדנים יוצרת את הסמליל המכוער של התחרות: בניסיון להתכתב עם הסמליל של השנה שעברה, לוקח מישהו לא מאד מוכשר את סמלי ה-V מהשנה שעברה ויוצר מהם מעין מגן דוד, וזהו. נכנסים לאולם הקטן בצורה קיצונית ביחס לתחרויות האחרונות. סיגל ודפנה יורדות במדרגות ועל הבמה ממתין להם יגאל. קטע ריקוד לא ברור של חבורת רקדנים שאין לי איך להסביר אותו… הבמה די איומה: הצבעים השולטים הם סגול וכתום-צהוב. הבמה היא מעין הומאז' לבמה של 1979 עם טייק מודרני, המתקשר לסוף המליניום. תפאורה המדמה את מערכת השמש (או את סמל הערוץ הראשון), כאשר השמש כמובן במרכזה וקרניים עצומות יוצאות ממנה. גופי תאורה המדמים גרמי שמיים תלויים מהתקרה גם מעבר לבמה ונותנים מידי פעם אפקט תלת מימדי בצילומי הרחף. הבמה עצמה גדולה, רחבה ומעוגלת כאשר בצידה הימני יש שביל מואר החוצה אותה, ממנו עולות סיגל ודפנה בתחילת הערב וגם יעלו הזוכים בסוף הערב. יגאל פותח באנגלית וההנחיה מתכדררת בין השלושה גם בצרפתית ובאנגלית. אזכור קצר לדנה אינטרנשיונל ושיחה קצרה עם Terry Wogan, מנחה השנה שעברה, מה-booth שלו. יגאל מציג את הפרס המכוער, שעיצב יעקב אגם, סיגל מציגה את יזהר כהן וגלי עטרי היושבים בקהל, ולאחר מכן אנו נחשפים ללוח הניקוד המעוצב באווירה ים תיכונית באדיבות ה-BBC… ולתזכורת לכך שדפנה ייצגה את ישראל בתחרות של 1992.
לראשונה הופעת אמצע עבור הפסקת פרסומות. דפנה וסיגל שרות את "לחיים" בגרסה האנגלית, בהופעה, שנלקחה, שלא לומר נגנבה, מההפקה ההוליוודית של השנה שעברה לחגיגות ה-50 שנה לישראל.
אחרי שכל השירים הופיעו, יגאל מפנה ל-recap ומדובר באחד ה-recaps היותר בעייתיים שראיתי… לאחר מכן, סיגל ודפנה מציגות את המופע האמנותי ואת רגע הנחת היחיד בכל הערב המביך הזה. טרם ההצבעה אנחנו מקבלים מבט חטוף לגרין רום במסך מפוצל ל-23 המראה את כל המשלחות. סיגל ודפנה קופצות לבקר בגרין רום לכמה מילים לא רלבנטיות וכתובות מראש.

שלב ההצבעה:
לוח הניקוד שעוצב על ידי ה-BBC נראה כמו שהבריטים רואים את ישראל: נווה מדבר, שיש בו בעיקר חול ועתיקות. הרקע ללוח הוא מגילת קלף מוזהבת. דגלים מוצללים כמו בשנה שעברה. אם אנימציית הניקוד הייתה בשנה שעברה כוכבים מתעופפים, הפעם אלו מטבעות זהב המתעופפות מתוך כד חרס עתיק. המדינה המובילה בכל רגע נתון מסומנת בצהוב ודגלה מתנפנף. מידי פעם עוצרים, כמו בשנה שעברה, והלוח מסתדר לפי המיקום הנוכחי, לפעמים רואים לאחר מכן גם את הטופ 5. האנימציה מרשימה אין ספק.
לאחר ההצבעה הליטאית, אירלנד נמצאת במקום הראשון, אך מרגע זה תתדרדר, ואמנם היא התחילה את הערב עם 12 נקודות, אך תסיים אותו עם 18 נקודות. יגאל רביד מנסה לשעשע את הדוברת הבלגית בבדיחות על אהוד ברק ועוד… אחרי ההצבעה הבלגית, איסלנד והולנד עולות להובלה בשוויון. יגאל רביד משעשע את מגיש הנקודות הספרדי בבדיחה על רביבו… מגיש הנקודות הספרדי חושב שזה מצחיק שהוא נותן נקודות לגרמניה. אחרי ההצבעה הספרדית, איסלנד במקום הראשון ואחריה קרואטיה והולנד. ההצבעה הקרואטית מתעלמת מאיסלנד ומהולנד, מכניסה את ישראל לטופ 5 ומעלה את סלובניה לשוויון במקום הראשון עם איסלנד. ההצבעה הבריטית נותנת את ה-12 הנקודות הראשון של שבדיה לערב זה והיא עולה למקום השני אחרי איסלנד. הולנד עולה למקום השלישי. ההצבעה הסלובנית מתעלמת מאיסלנד ומפמפמת את האקס יוגוסלביות. איסלנד מובילה בנקודה אחת על שבדיה וקרואטיה שמקבלת בוסט מסלובניה. ההצבעה הטורקית מורידה את שבדיה למקום השלישי ומעלה את גרמניה למקום הרביעי. יגאל רביד משעשע את מגישת הנקודות הנורבגית בבדיחה על הסכמי אוסלו… ההצבעה הנורבגית מתעלמת מקרואטיה. איסלנד ושבדיה מתרחקות מהשאר. קרואטיה וגרמניה מאחוריהן. יגאל רביד משתיק את מגישת הנקודות הדנית… ההצבעה הדנית מעלה את גרמניה למקום השלישי ומגדילה את הפער של איסלנד ושבדיה מהשאר. ההצבעה הצרפתית מתעלמת מאיסלנד ומצמצמת את הפער בין איסלנד ושבדיה ל-2 נקודות. ההצבעה ההולנדית זכורה בזכות Edsilia  השיכורה… הצבעה זו מצמצמת את הפער בצמרת לנקודה בודדה ודוחפת את גרמניה עוד יותר קדימה, מקרבת אותה לאיסלנד ושבדיה. ההצבעה הפולנית מעלה את שבדיה למקום הראשון לראשונה הערב ואת גרמניה למקום השני בשוויון עם איסלנד. ההצבעה הקפריסאית מתעלמת מגרמניה, מחזירה את ישראל למקום החמישי ומצמצמת את הפער בין שבדיה לאיסלנד ל-5 נקודות בלבד. ההצבעה השבדית מעלה את איסלנד בחזרה למקום הראשון 7 נקודות הרחק משבדיה. ההצבעה הפורטוגלית מצמצם את הפער בצמרת לנקודה אחת. ההצבעה האירית מביאה את איסלנד ושבדיה לשוויון ומתעלמת לחלוטין מגרמניה. ההצבעה האוסטרית מחזירה את שבדיה למקום הראשון. שבדיה במקום הראשון עם 117, איסלנד שנייה עם 113 וגרמניה שלישית עם 108. זה רק בין שלושתן. ההצבעה הישראלית מצמצמת את הפערים לשבדיה עם 125, איסלנד עם 123 וגרמניה עם 120!!! ההצבעה הבוסנית מתעלמת מאיסלנד ונותנת לשבדיה 12 נקודות, מה שחותם את הניצחון השבדי. Charlotte Nilsson קמה לתת נישקה ל-Selma, שכרגע רוצה לרצוח אותה. ההצבעה האסטונית דוחפת את ישראל ברגע האחרון למקום החמישי. שבדיה זוכה, איסלנד שנייה, גרמניה שלישית, קרואטיה וישראל חותמות את הטופ 5.

הענקת הפרס ו-reprise:
Charlotte Nilsson עולה לבמה מנופפת בדגלי שבדיה. דנה אינטרנשיונל כבר על הבמה בשמלה מהממת עטורת נוצות. נשיקות וחיבוקים לכולם, כמה רגעי הנחייה לא נוחים וברדק כללי על הבמה. זרי פרחים מוגשים לצוות השבדי, המנחים מברכים את הערוץ הראשון, איגוד השידור האירופי, החובבים, הצופים והאמנים המשתתפים. דנה מרימה את הפרס מעמידה פנים שהיא נופלת ולבסוף נופלת ולוקחת את המלחין השבדי עמה. המצלמה מתעקשת להמשיך את המבוכה ולהתמקד בדנה רצה לאורך הבמה ולבסוף עוזבת. הפלייבק של שבדיה מתחיל להתנגן בלי התראה, כל אמני הערב ורקדני המופע האמנותי עולים לבמה. Nilsson בהופעת הזכייה שרה פזמון אחרון בשבדית, וזה נחמד, עם הכותבים וזמרי הליווי שנעמדים לצידה בחלק האחרון. הערב נגמר בכך ש-Nilsson וכל המשתתפים שרים את הזוכה הישראלי מ-1979 "הללויה", שמוקדש לקרבנות המלחמה המתרחשת בבלקן. בנקודה זו אציין שאני לא יודע מי הגאון שחשב שזה נכון להרים כוסית עם הדוברים בתחילת השידור ולחלק לקהל אלכוהול במופע האמצע. חלק מהדוברים היו שיכורים וחלק מהקהל התחיל להשתגע במהלך ההצבעה וללעוג ליגאל ולדוברים השונים. מי לעזאזל חשב שזה רעיון חכם?! הברדק על הבמה הוא בלתי יתואר, אין ספק שמדובר בגאווה ישראלית. מצד אחד יש בי כעס על הפקה כל כך לא מלוטשת, תפאורה רעה, סאונד מחריד ועבודת מצלמות איומה ונוראה, מצד שני אתה מרגיש את ההבדל ואת היד החופשית שניתנה לכל הפקה תוך הבלטת אלמנטים מקומיים לטוב ולרע, בעוד שהיום כל התחרויות נראות אותו דבר מאחר והן מופקות על ידי אותה חברת הפקה מידי שנה.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
1.  בוסניה והרצגובינה – יצירת מופת! Dino Merlin הוא אחד המוזיקאים האהובים עליי והמוזיקה שלו היא מדהימה, מגוונת ועשירה. השיר הזה הוא 3 דקות של אושר מבחינתי. פופ-אתני עם בתים בסגנון spoken word, פזמון בצרפתית בסגנון אורבני-ערבי. Béatrice מצמררת ב-runs שלה והשילוב בינה לבין Merlin מדהים. צלילי כינור וגיטרה נותנים לשיר את העטיפה הבלקנית. אחד השירים המושלמים.

2.  ליטא – שירת הברבור של בלדות הניו-אייג' בתחרות. שיר ניו-אייג'י מקסים, לירי מאד, קול פולקלוריסטי גבוה של Aiste, אמנית וזמרת נהדרת, שסובלת מהעמדה ותלבושת איומות. היא לובשת חולצת בטן שחורה וטייץ שחורים שלושת רבעי, שיער אסוף משוח בשמן ונעלי עקב מטורפות. כל מה שאפנתי, אבל מתנגש לחלוטין עם האווירה של השיר. ובכל זאת, פתיחה נהדרת לערב.

3.  טורקיה – חפלה טורקית אמתית. מחיאות הכפיים של הקהל מעלימות את האינטרו כמו גם בשירים אחרים. Tuba Önal מהממת, נראית לפרקים כמו דמות מגנה, אבל לא מצליחה לבלוט עם כל האדום והזהב ששמו לה ברקע. זו טורקיה פוסט-Dinle. הם יודעים שחלק מאירופה אוהב את צלילי החפלה, אבל לא מצליחים להביא שיר והופעה אפקטיביים מספיק כדי לשחזר את ההצלחה.

4.  פולין – בלדת פופ-סול עצובה שהייתי יכול לדמיין את Mariah Carey שרה בתחילת העשור. שיר מרגש מאד ונוגה. Mietek Szcześniak לא עובר מסך מי יודע מה, אבל מגיש את השיר באופן מעורר השתאות. אני מניח שזה היה שיר השירותים של הרבה אנשים, אבל זה חמוד מאד, גם אם קיטשי ומשתפך מידי לטעמי. זו הפסקה נחמדה מכל שירי הפופ באנגלית שהיו ושעוד מחכים לנו.

5.  בריטניה – בשיא הפופולריות של להקות הבנים והבנות בריטניה שולחת להקת בנות עם בלדת פופ-RnB. השיר מופק בדיוק לפי כללי הז'אנר ועדכני לתקופתו. הבנות נראות נורא על הבמה: הסלונית עם פוש-אפ אגרסיבי ושביב פיטמה, Jenny Frost עם סטרפלס מאד לא מחמיא ואחת אחרת, שהחליטה, שחזייה זה מיותר. ווקלית הסולנית לא מחזיקה את השיר וקולה רועד לא פעם…

6.  קפריסין – אינטרו שקט עם גוונים אתניים, שנמשך כמו שיר ABBA ועולה באנרגיות לפופ-דיסקו. השיר חמוד מאד, אבל ווקלית השיר אסון על הבמה, המלווים נותנים תחושה של חלטורה, הכוריאוגרפיה של Marlain מחרידה, שלא לדבר על הסטיילינג המזעזע שנתנו לה: מכנסיים רחבים עם סטרפלס שמבליט מה שלא צריך להבליט, נצנצים על החזה שנראים כמו זיעה ועוד.

7.  אוסטריה – תואמת עליזה עזיקרי האוסטרית בבלדת פופ-רוק מודרנית ומגניבה למדי למרות הילדותיות שבה. הופעה כריזמטית ושימוש מושכל בבמה ובעבודת המצלמה האיומה של אותו הערב. השיר נטול דרמה, מעט מונוטוני, אבל העיבוד חמוד, עדכני, מאד אמצע הדרך ובטוח, אבל מצליח להיות משביע רצון, נעים לאוזן. ל-Bobbie Singer קול מותאם מאד לשיר והיא מבצעת אותו כאמור בהרבה חן.

8.  הולנד – אינטרו שלא נשמע לא דומה ל-"All About The Money" של Meja כבר עובד לכם על האוזניים. שיר מאד אפקטיבי, תצוגה מרשימה של פופ עדכני, גם אם ההפקה לא הכי מקורית. ועדיין, יש משהו מאד מאד נוסחתי ומעט מתאמץ בשיר. ההופעה חמודה מאד ו-Marlayne מוכרת את השיר, כמו גם להקת הליווי שנשמעת מאד טוב. השמלה שהיא לובשת לא קשורה לשיר בשום צורה.

9.  בלגיה – בלדת פופ-ניו-אייג' בינונית למדי מבלגיה, אבל לא רעה לגמרי. השיר קליט, אך חסר הוק. Vanessa Chinitor חמודה מאד, אבל נעדרת יכולת קולית אמיתית. אני מנסה לחשוב האם השיר היה מצליח בסולם גבוה יותר עם זמר מוצלח יותר… העיבוד מאד טיפוסי ועדכני יחסית. לצידה, מלבד זמרות הליווי, מישהו שמתפקד כנגן האוקרינה.

10.  אסטוניה – השיר הזה נקי לי, נקי מידי. פופ-ניו-אייג' בקולות סופרן שמחזירים קצת ל-Eimear Quinn. קצת Sarah Brightman פינת ברודווי. מנגינה מאד עגולה ומזמינה. אחרי ניסיונות רבים לייצג את מדינתה וכמה שירים לא רעים, Evelin Samuel מצליחה סוף סוף להגיע לאירוויזיון. הופעה מאד אפקטיבית גם ווקלית, אך גם ויזואלית. הבמה היא הכי יפה שהייתה במהלך כל הערב המסריח הזה.

11.  קרואטיה – שיר אפקטיבי בצורה בלתי רגילה, אבל נוסחתי בצורה מעייפת. Doris Dragović מדהימה קולית וויזואלית. היא משחזרת את אפקט ההתפשטות מהשנה שעברה, ואחרי החלק הראשון של השיר בו היא נראית עם שמלה תנ"כית היא קורעת מעליה את העליונית וחושפת שמלה חושפנית. הפלייבק בו יש קולות של זמרי ליווי נותן לשיר נופח. המון דרמה וביג נוט ש-Dragović קולעת בו בול!
12.  סלובניה – Darja Švajger עוברת פחות טוב באנגלית, והשיר הזה באופן כללי פחות טוב באנגלית. בלדת פופ דרמטית ולא מלהיבה. הלחן מרושל לטעמי וכל השיר לא מהודק. שוב הלבוש מסיח את הדעת, הפעם מדובר בשמלת בננה מעפנה ופוש-אפ שעובד שעות נוספות. Švajger לא עומדת בתו הגדול של השיר והתחושה הכללית שלי היא under-impressed.
13.  ספרד – בלדה ספרדית סבירה. בסטודיו זה נשמע כבלדת פופ-מודרנית והשיר לווה בקליפ טוב, אבל בלייב זה נראה רע. ל-Lydia תספורת רייצ'ל ושמלה בצבעי הקשת/דגל הגאווה ללא גזרה. בחזה שלה מונחת מה שנראית כמו כרית של לב אדום. היא מתגלצ'ת פה ושם בקול ונשמעת יחסית חלשה או עייפה. המלווים טובים ווקלית, אבל לא נעים בצורה אחידה. הופעה שהרסה כל פוטנציאל שהיה בשיר.
14.  איסלנד – מדהים איך השיר הזה הזדקן בחוסר חן. באבלגאם-פופ ילדותי, אנרגטי וקליט. אירופופ שמרני ביותר, שנשמע נכון מבחינה הפקתית, אך מאד לא מגניב. ל-Selma הרבה קסם וחן. שני רקדנים, שמנסים לעשות אפקט דומה לזה שעשתה Carola ב-91 עם הרקדנים שלה. חוץ מאנרגיה גבוהה, השיר כבר מזמן לא עושה לי את אותו הדבר כמו ב-99…
15.  דנמרק – בלדת פופ סמי אקוסטית וסתמית למדי. נשמע כאילו שמענו את השיר הזה אלפי פעמים לפני. זה נורא נורא safe ומתקתק. Michael Teschl זמר סביר למדי, והחיוך שלו לא מעניק לו כריזמה. למזלו יש לו את Trine Jepsen, שאמנם נראית נורא, אבל מוסיפה מעט עניין לשיר. זמרי הליווי משוחחים בזמן השיר, שזה נורא בעיני. זמרות הליווי הן זמרות הליווי הדניות הקבועות…
16.  מלטה – שיר קדמים מלטי טיפוסי של אותה תקופה שבהעדר אלטרנטיבה הגיע לתחרות. בניגוד ללהקת הבנות הבריטית, הבנות האלה לא ברמה. השיר עצמו פשוט, פשוט, פשוט, ועטוף בהפקת דאנס לעניים, שיר חתונה, לא מעניין, לא אטקרטיבי בשום צורה, בהחלט לא עומד בסטנדרט של אותה תקופה. הבנות לבושות בטפטים מחרידים בצבע כסף וכוראוגרפיה ישראלית טיפוסית, בבימוי עופר שפריר. השיר מזכיר קצת את "If You Could Read My Mind" בגרסת Stars on 54.
17.  פורטוגל – בלדת פופ-רוק-פולק אמצע הדרך. זה מלודי ופופי יותר מהרבה שירים פורטוגלים שהכרנו בעבר, אך לצערנו הרב לא מדובר באחד השירים החזקים של המדינה. זה מאד easy listening. אולי היה לזה מקום בתחילת העשור, אבל עכשיו זה נשמע לעוס, כמו משהו שהמון singer songwriters עושים ואפילו טוב יותר. Rui Bandeira לא נותן הופעה אטרקטיבית ואפילו פוצח בריקוד מביך במיוחד.
18.  אירלנד – בלדת פופ מגושמת מצמד אחיות איריות. חוץ מלהתנועע מצד לצד בשמלות שנראה שכולן לבשו באותו הערב ולשיר בקולות נמוכים מהנדרש, לא קורה כלום. בינוני, נשמע כמו גרסאות חלשות של הבלדות האיריות הגדולות, שמלכתחילה לא אהבתי. המילים קלישאתיות וההופעה כולה נראית כאילו הן בערב קריוקי. הזמרות הלא נכונות עם השיר המאד לא נכון.
19.  ישראל – חרא בלבן. פופ-דאנס מופק יתר על המידה, אונס לאוזניים. קצת צלילי RnB אמריקאים מסורסים לשיר שמאלצי, מתקתק ומצופה סוכר. הבנים נתנו הופעה טובה מבחינה ווקלית ואפקטיבית מבחינה ויזואלית. בלי עבודת המצלמה המחמיאה, העובדה שמדובר במגרש הביתי והקהל שמרים להם בסוף השיר אני בספק גדול אם היינו מצליחים להגיע לטופ 5. נס גדול.
20.  צרפת – צרפת כבר אחרי ההצלחה הגדולה שלא תחזור. אחרי עשור מפואר למדי, הם בוחרים לשלוח את Nayah, זמרת מוזרה למדי, עם יכולות קוליות לא מוטלות בספק, קצת Celine Dion לעניים, ופאוור בלאד שנשמעת כמו פארודיה על פאוור בלאדז. שוב שיר גנרי נורא והיא נראית נורא ומשדרת משהו לא אפוי ואף מרתיע. שום מילה על אומנותיה הראליות…
21.  שבדיה – חיקוי חיוור וזול לשירי ABBA, שאיכשהו תמיד עובדים בתחרות. שיר בינוני להחריד, שנדמה שכבר שמענו פעמים רבות בעבר. פופ בגרסה הכי שמרנית ובטוחה שלו. נוסחתי, קיטשי, עלוב בכל צורה. Charlotte Nilsson לובשת חליפה בצבע גוף עם עיטורים ורודים ומכנסיים ורודות. להקת ליווי משדרגת את הדרמה הנדרשת לקראת סוף השיר במודולציה המסורתית. נדוש.
22.  גרמניה – Ralph Siegel מוציא את נשק יום הדין – מהגרים. שיר פופ-שלאגר גרמני טיפוסי, פשוט עם חלקים בטורקית וקצת צלילים אתניים. זה דוחה, זה גבר גרמני לבן וזקן מנכס תרבות לא לו כדי לסחוט נקודות ממהגרים טורקים שהפכו לכוח גדול כמצביעי טלווט ברחבי היבשת. אה וכמובן, נשק יום הדין גם כולל התחנפות למדינה המארחת, שיר על ירושלים עם שורה בעברית. פאתטי ודוחה.
23.  נורבגיה – נורא. שנאתי את זה מהרגע הראשון ששמעתי את זה. ניסיון כושל לעשות שיר Backstreet Boys או N’Sync.  הזמר Stig Van Eijk נשמע נורא, לבוש נורא, אין לו מושג איך להגיש שיר, לרקוד או לעמוד על הבמה. הרקדניות תורמות לתחושה שמדובר בהופעת בית ספר ולא בהופעה לאירוויזיון. הכל נורא חובבני ועלוב: המילים, המנגינה, ההופעה והזמר.

המנחים:
יגאל רביד, דפנה דקל וסיגל שחמון – לראשונה שלושה מנחים. טרנד שלא יימשך, אבל יחזור בעשור השני של שנות ה-2000. יגאל הוא עיתונאי, מגיש חדשות ומעריץ אירוויזיון בעצמו. שולט באנגלית, צרפתית וגרמנית, מה שמסייע לו רבות בשלב הקראת הניקוד. דפנה היא זמרת עם פוטנציאל לא ממומש, נציגת 1992, כוכבת ילדים ושחקנית. סיגל היא דוגמנית ונערת גלגל לשעבר, אחרי התחרות הוציא דיסק שלא נחל הצלחה. יגאל הוא נקודת האור בהנחיה הזו, ניכר שהוא מתרגש מאד. דפנה דגל וסיגל שחמון… ובכן, לא ברור לי אם כבר מביאים שלושה מנחים למה לא דואגים אשכרה למנחות שיודעות את העבודה. סיגל שחמון נותנת וייב של נערת גלגל פוגשת בצוות בידור של בית מלון. דפנה דקל מתרגלת את הדינמיקה עם דודידו ונותנת הנחייה דודתית במיוחד. זה לא טבעי, לא זורם, המון חיוכים מזויפים וניסיון מאומץ לרצות את האירופאים.

הגלויות:
יצירות אומנות, המתארות אירועים תנ"כיים מתעוררות לחיים באנימציות שונות המשתלבות עם שחקנים בשר ודם, כדי להציג אתרים שונים ברחבי ישראל. הגלויה מסתיימת בדגל המתפרץ פנימה ומתנפנף בעצמה על רקע זהב, כששם המדינה ומספר השיר בוהקים על המסך. אני מת על האפקט הזה.

Interval act:
Dana International שרה "Free" – קאבר מצוין לשירו של סטיבי וונדר, הנפתח בפיוט "דרור ייקרא". מופע של רקדנים שצולם מראש על מרגלות מגדל דוד. דנה מצטרפת לחגיגה האתנית לאחר מספר דקות. האווירה הים תיכונית הופכת במהרה לחגיגת פופ-סול. זה מהמם ומהפנט ויזואלית, ומופק יפהפה מוזיקלית.

מעניקי ניקוד בולטים:
דנמרק – Kirsten Siggaard, נציגה כחלק מ-Hot Eyes ב-1984, 1985 ו-1988.
צרפת – Marie Myriam, נציגת 1977.
הולנד – Edsilia Rombley, נציגת 1998.
ישראל – יואב גינאי, תמלילן זוכה אירוויזיון 1998.

שירים במצעדים:
שבדיה – מקום 5 בפלנדריה, מקום 10 בנורבגיה, מקום 20 בבריטניה, מקום 21 בהולנד.
בריטניה – מקום 34 בשבדיה, מקום 36 בפלנדריה.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* בלגיה – "Into My Life" של Medusa הוא פופ-דאנס, שמבטא את מעצמת הדאנס המתהווה, שהיא בלגיה. מקום שמיני ואחרון בגמר.
* בוסניה – "Daj spusti se" של Seven Up הוא פופ להקת בנים מודרני. מקום שלישי. "Starac i more" של Hari Mata Hari היא בלדה בלקנית, שמזכירה את השיר שהם יישלחו איתו לבסוף ב-2006. מקום ראשון, אך נפסל.

* דנמרק – "Flammer under vand" של Stine Findsen מגיע למקום השלישי. פופ אירופאי טיפוסי.
* אסטוניה – "Vee ja soola saaga" של Kate מגיע למקום השני. יופי של פופ-אתני אסטוני, סיפורי ומכשף.

* צרפת – "Go Ahead" של ענת מגיע למקום השביעי. זה שיר די רע, אבל כולל פזמון בעברית. "Ihtidael" של Israhn הוא שיר אתני עם אלמנטים ערביים, מזכיר קצת את המופע האמנותי של דנה אינטרנשיונל. מקום 11. "Gazoline" של Mo & la Gazo הוא ראפ-רגאיי אפרו-קראיבי חמוד. מקום תשיעי.
* גרמניה – כנראה הקדם החזק של השנה. "Ich habe meine Tage" של Megasüß הוא פופ-פאנק-ראפ, מקום שמיני, תרגום הכותרת הוא "יש לי מחזור"…. "Hör den Kindern einfach zu" של Corinna May היא בלדת בלדת קיטש-שלאגר עם קישוטים קלטיים, אפקטיבית למרות הכל. זכה במקום הראשון, אך נפסל.

"Bye bye bar" של Michael von der Heide מגיע חמישי. פופ-דיסקו חמוד וקליט.
* ליטא – "Mano zvaigzde" של Otilija היא בלדת פסנתר לא שגרתית. "Apie tai" של Rosita Civilyte היא כבר פאוור בלאד מערבית, מקום שלישי.
* הולנד – "E-mail to Berlin" של Double Date מגיע למקום העשירי והאחרון, זה כל כך מטומטם שזה קאלט, פופ-באבלגאם.

* סלובניה – "Cas je da najdem te" של Mitja הוא רוק קלאסי מאד אמריקאי. מקום חמישי. "Tisoc kilometrov" של Matjaz Zupan & Californija מגיע למקום ה-15. רוק-פופ Beach Boys-י כזה.
* שבדיה – "Som av is" של Roger Pontare מגיע למקום החמישי. בלדת פופ-אתני-ניו-אייג'. מזכיר קצת שירים סקנדינבים ישנים עם הפקה עדכנית. "(Du är så) yeah yeah wow wow" של Martin Svensson מגיע למקום הרביעי. רוק טינאייג'רי בסגנון Green Day.
* טורקיה – "Hayda el ele" של Birsen Tezer הוא פופ אתני מרתק, טורקי מאד ומהפנט.

"Döne döne" של Neslihan Demirtas הוא יותר פופ חפלה עם נגיעות דיסקו, חמוד ביותר. "Unuttugumu sandigim anda" של Feryal Basel מגיע למקום השני, פופ אייטיזי כזה שמזכיר את "When the Rain Begins to Fall" של ג'רמיין ג'קסון ופיה זאדורה, לא מבין למה חובבים עפים על זה…
* בריטניה – "Until You Saved My Life" של Sister Sway הוא פופ-דיסקו חמוד מאד, שמתאים לאותה תקפה למי שמכיר את המצעדים הבריטים של אותם השנים.
* בקדם הליטאי – יש שימוש בטלווטינג ובצוות השיפוט, אבל צוות השיפוט הוא זה שמחליט מי הוא הזוכה. "Kelias pas tave" של RebelHeart זוכה בטלווטינג עם 40%.
* בקדם הקרואטי – Goran Karan מגיע למקום השלישי ויישלח בשנה הבאה. Magazin נציגי 1995 מגיעים למקום החמישי.
* בקדם הסלובני – Tinkara Kovač זוכה בטלווטינג, אך בשילוב הצבעות השופטים מגיעה רק למקום השני. היא תישלח לבסוף ב-2014. Nuša Derenda מגיעה למקום ה-11, ותישלח ב-2001
* בקדם הטורקי – Sedat Yüce מנסה את מזלו, ויישלח ב-2001.
* בקדם הנורבגי – Tor Endresen, נציג 1997, מגיע למקום השלישי.
* בקדם הצרפתי – Nayah מסיימת במקום הראשון בשוויון עם "La Même Histoire" של Ginie Line, אבל Nayah מוכרזת כמנצחת כי היא הגיעה למקום הראשון בטלווטינג.
* בקדם הקפריסאי – Demos Beke, נציג 1993, שנשלח בצמד מגיע לבדו למקום השני. Stelios Constantas מגיע למקום הרביעי, ויישלח ב-2003.
* בקדם השבדי – להקת Arvingarna, נציגי 1993, מגיעים למקום השלישי. Roger Pontare, נציג 1994 בדואט, מגיע למקום החמישי לבדו, ויישלח בשנה הבאה. Christer Björkman, נציג 1992, מגיע למקום העשירי והאחרון.
* בקדם האירי – Gary O'Shaughnessy מגיע למקום החמישי, וישלח ב-2001.
* בקדם הישראלי – שוב אין קדם, אלא הליך בחירה פנימי של אותה ועדה מהשנה שעברה. עדן זוכים בגדול. מאחוריהם שרון לביא ושחר אנקרי עם "זה קרוב" שיתחרה לבסוף בקדם 2001. במקום השלישי שרית חדד עם "וולקאם יה סלאם" ואפרת רותם עם "תפילה לאלף הבא".
* בקדם המלטי – Georgina נציגת 1991 בצמד מגיעה למקום השלישי. Claudette Pace מגיעה למקום החמישי, ותישלח בשנה הבאה. Olivia Lewis מגיעה למקום השביעי, ותישלח ב-2007. Fabrizio Faniello מגיע למקום השמיני, ויישלח ב-2001. Paul Giordimaina, נציג 1991 בצמד, מגיע למקום ה-12.
* בקדם הגרמני – התחרות הונחתה על ידי מנחה גרמני ומנחה שוויצרית (Sandra Simo נציגת שוויץ 1991), אחד השירים הושר על ידי זמר שוויצרי והטלווטינג היה פתוח לקהל בשוויץ. קורינה מאי זוכה בתחרות עם שירה "Hör den Kindern einfach zu" עם כמעט 33% מהקולות. 4 ימים לאחר מכן מוכרז כי השיר יצא לאור ב-1997 על ידי זמרת אחרת ועל כן הוא פסול מלהשתתף באירוויזיון. הזכייה מועברת למקום השני, להקת Sürpriz, שזכתה בקדם רק ב-16% מהקולות. קורינה עצמה תישלח ב-2002. למקום החמישי מגיע Michael von der Heide השוויצרי והוא ייצג את שוויץ ב-2010. אל המקום העשירי מגיעה להקת Wind נציגת 1985, 1987 ו-1992, אך בהרכב שונה
* בקדם הבוסני – להקת Hari Mata Hari זוכה עם השיר "Starac i more", אך מאוחר יותר מתגלה כי השיר יצא לאור ב-1997 על ידי זמר פיני. הזכייה מועברת למקום השני, Dino & Béatrice, בעוד Hari Mata Hari יישלחו רק ב-2006. Seven Up מגיעה למקום השלישי, כאשר אחד החברים בה הוא Deen, שיישלח ב-2004 ושוב ב-2016 כחלק מהרכב. Seid Memic-Vajta, נציג יוגוסלביה 1981, מגיע למקום ה-11.
* בקדם האסטוני – Gerli Padar מגיעה למקום העשירי והאחרון. היא תישלח לבסוף ב-2007.

פרטי טריוויה:
* לאחר שנעדרו מהשנה שעברה עקב הרלגציה, אוסטריה, בוסניה והרצגובינה, דנמרק ואיסלנד חוזרות לתחרות. ליטא מחליטה לחזור לאחר הפסקה של 5 שנים.
* עקב שיטת הרלגציה, פינלנד, יוון, מקדוניה, רומניה, סלובקיה ושוויץ מורחקות מהתחרות. הונגריה מורחקת בתחילה אף היא, בהמשך מוצע לה להצטרף עקב מקום שהתפנה, אך היא מחליטה לא לחזור.
* לטביה מנסה להיכנס לתחרות, אבל פורשת ברגע האחרון. מה שפינה מקום להונגריה, שמחליטה לא לנצל את הפריבילגיה. המקום הפנוי הולך לבסוף לפורטוגל.
* רוסיה רוצה לחזור לתחרות, אך מאחר ולא שידרה את התחרות של 1998 היא לא מורשה לחזור.
* Doris Dragović חוזרת לייצג את קרואטיה בפעם השנייה, אחרי 1986. Darja Švajger חוזרת לייצג את סלובניה בפעם השנייה, אחרי 1995.
* טרם התחרות הועלו ספקות מספר פעמים האם ישראל אכן תשמש כמארחת: בעיות תקציב שונות התעוררו, כמו גם דחיות ואי עמידה בזמנים של רשות השידור.
* רשות השידור בחרה ביעקב אגם לעצב את בימת התחרות, אך לאור התוצאה המאד מיושנת, השתמשו בסוף בבמה של שתי מעצבות צעירות. להלן הצעתו של יעקב אגם לבמת התחרות:

* ה-EBU מחליט לבטל את חוק השפה ולראשונה מאז 1977 מותר לכל מדינה לשיר בשפה לפי בחירתה. כתוצאה מכך 14 מדינות שרות באנגלית או משלבות אנגלית בשיר.
* ה-EBU מתיר למדינות להשתמש בפלייבק לפי בחירתן. רשות השידור מנצלת זו ומחליטה לא לשלב תזמורת על מנת לחסוך בהוצאות. הדבר זוכה לביקורות רבות ו-Johnny Logan האירי, זוכה אירוויזיון 1980 ו-1987, וכותב השיר הזוכה באירוויזיון 1992, טוען שזה יהפוך את התחרות ל"תחרות קריוקי".
* נקבע חוק ה-Big 4, שאומר שבריטניה, גרמניה, ספרד וצרפת יורשו להשתתף מידי שנה, החל מהשנה הבאה, ולא יושפעו מהרלגציה כמדינות התורמות הכי הרבה לתחרות מבחינה כלכלית.
* כמעט כל המדינות משתמשות בטלווטינג למעט ליטא, טורקיה, אירלנד ובוסניה והרצגובינה.
* הטלוויזיה הליטאית מנסה לחסוך בעלויות, וה-EBU מאשר להם להגיע לישראל יום אחרי שאר המשלחות.
* השיר הליטאי מושר בדיאלקט ה-Samogitian של השפה הליטאית.
* מילות השיר הליטאי נכתבו ב-1967.
* נציגת ספרד, Lidia, טוענת שהכריחו אותה ללבוש את שמלת הקשת בענן אותה לבשה בהופעה.
* אחרי ההופעה הנורבגית, המשלחת התלוננה כי טכנאי הסאונד הישראלי, שידר לאוזנייה של Stig Van Eijk סאונד חזק מידי, מה שגרם לו סבל והפריע לו לשיר. לדבריהם, Van Eijk כמעט הפסיק את ההופעה באמצע. כבר בחזרות התלוננה המשלחת על כך והדבר תוקן, אך בהופעה החיה המקרה כאמור חזר על עצמו.
* לפי השמועה, אסטוניה זכתה בהצבעות השופטים, הנועדו לגבות את הצבעת הקהל באותה תקופה.
* תיאוריית קונספירציה בקרב החובבים הבריטים מדברת על כך שה-BBC סידר את הניצחון ל-Precious. מסתבר שהסרט התיעודי על הלהקה כולל קטעים מלפני הקדם עצמו, מה שמעלה את השאלה איך במאי הסרט ידע שהן הולכות לזכות… בנוסף, הקולות ממנצ'סטר לא נספרו בקדם, בטענה שהתקבלו יותר מידי קולות מהאזור. הפייבוריטיות Sister Sway היו ממנצ'סטר…
* שבדיה וגרמניה מקבלות 5 פעמים 12 נקודות. איסלנד מקבלת 3 פעמים 12 נקודות. קרואטיה וסלובניה מקבלות פעמיים 12 נקודות. בוסניה והרצגובינה, דנמרק, אירלנד, הולנד, פורטוגל וטורקיה מקבלות פעם אחת 12 נקודות כל אחת.
* שבדיה מקבלת נקודות מהכי הרבה מדינות – 21 מדינות ניקדו את שירה של Charlotte Nilsson, לעומת גרמניה, קרואטיה, ישראל ואסטוניה שמקבלות נקודות מ-19 מדינות. איסלנד, שהגיעה למקום השני, מנוקדת רק על ידי 18 מדינות.
* איסלנד מגיעה למקום השני וזה המיקום הגבוה ביותר בתולדותיה. המדינה הגיעה גם למקום השני ב-2009, אך מאחר וב-1999 קיבלה 55% מהקולות וב-2009 קיבלה 44% מהקולות, השיא של Selma נשמר עד ליום זה.
* קרואטיה מגיעה למקום הרביעי ומשווה את השיר שלה מ-1996, אך מאחר וב-1996 קיבלה רק 37% מהקולות וב-1999 מקבלת 45% מהקולות, Doris Dragović למעשה שוברת את השיר של Maja Blagdan. שיא זה נשמר עד ליום זה.
* בוסניה והרצגובינה מסיימת במקום ה-7 וזו לה הפעם הראשונה בטופ 10. שיא זה יישבר ב-2006.
* בריטניה מגיעה למקום ה-12, המקום הנמוך ביותר שלה מ-1987 ואחד הנמוכים אי פעם לבריטניה. אך הישג שלילי זה יישכח בשנים הקרובות, כאשר בריטניה תתקשה מאד להגיע להישגים משמעותיים ותסיים פעמים רבות מחוץ לטופ 15.
* המשלחת הנורבגית מתלוננת על כך שקרואטיה משתמשת בפלייבק שלה בקולות אנושיים בניגוד לכללי התחרות. עקב כך, קרואטיה נענשת וניקודה הסופי לאחר התחרות נחתך בשליש. היא עדיין סיימה במקום הרביעי, אבל החיתוך בשליש נועד לחישוב עבור שיטת הרלגציה.
* Dino Merlin ייעד את השיר את החלק הנשי בשיר ל-Amina, נציגת צרפת 1991, אך היא דחתה את ההצעה מסיבותיה שלה, והכבוד הלך ל-Béatrice.
* מספר משלחות התלוננו על ה-recap של רשות השידור, שפגע באטרקטיביות של השירים. לפיכך החליט ה-EBU שהחל מהשנה הבאה בחירת של הקטעים ל-reacp תיעשה בשיתוף המשלחות.

ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן: