Ralph Siegel נולד ב-1945 במינכן, גרמניה, למלחין Ralph Maria Siegel ולזמרת Ingeborg Döderlein. הוא מפיק פורה בז'אנר ה​​שלאגר הגרמני. מאז תחילת שנות ה-70, הוא עבד עם אמנים כמו Udo Jürgens, Mary Roos, Heino, Rex Gildo, Michael Holm, Chris Roberts, Costa Cordalis, Mireille Mathieu, Peter Alexander, Roy Black, Karel Gott ו- Marianne Rosenberg. הוא נחשב למלחין הפורה ביותר באירוויזיון, עם 24 שירים שהלחין, שהתתפו בתחרות.

על הפעם הראשונה של Ralph Siegel באירוויזיון אי שם ב-1957 ניתן לקרוא בפוסט הבא, שכתבתי בקבוצת הפייסבוק "אירוויזיון IL":

תחילת הקריירה שלו בקדמים מתחילה ב-1972. שלושה משיריו משתתפים בקדם הגרמני אותה שנה: "Hallelujah Man" של Marion Maertz, שמסיים במקום החמישי, "Meine Liebe will ich dir geben" של Edina Pop, שמסיים במקום השישי ו-"Mein Geschenk an dich" של Adrian Wolf, שמסיים במקום ה-12 והאחרון.

ב-1974 התמודד שיר ראשון של Siegel באירוויזיון. לפי הדיווחים, הצלחתו של Siegel עוררה עניין אצל מקבלי ההחלטות ברשות השידור של לוקסמבורג, והם פנו אליו לכתיבת שיר שייצג את המדינה. באותה שנה הוא הקים את חברת התקליטים שלו Jupiter Records. הזמרת Ireen Sheer הגרמניה-בריטית פרצה באותה שנה עם להיט, שהלחין לה Siegel בשם "Goodbye Mama". עבור האירוויזיון הוא כותב לה את "Bye Bye I Love You". השיר נשמע ילדותי, ובעל מילים אינפנטיליות, אבל מצליח לא רע בתחרות. הוא מסיים במקום הרביעי, בשוויון עם בריטניה ומונקו. השיר לא הופך ללהיט גדול בבית, אבל גם Siegel וגם המבצעת לא אמרו נואש, ועוד יחזרו לאירוויזיון, ביחד ולחוד.

לקדם של 1975 הוא מכניס שני שירים. "San Francisco Symphony" של Die Jokers, מסיים במקום ה-12. השיר השני שלו, "Alles geht vorüber" של Peggy March מצליח הרבה יותר, ומסיים במקום השני, רק 6 נקודות מהמקום הראשון:

ב-1976 שיר של Siegel מגיע למקום השני בקדם, אבל מייצג את גרמניה באירוויזיון. איך זה קרה? למעשה Tony Marshall זוכה במקום הראשון עם "Der Star", אך נפסל כי השיר הוצג בציבור לפני כן. וכך זוכה Siegel לייצג את מדינתו בהאג, אבל עם איזה שיר נורא: "Sing Sang Song" של Les Humphries Singers. השיר רפטטיבי וזול, בניסיון לשחזר את הצלחת השיר הזוכה בשנה שעברה. זה רע עד מביך לצפייה, ומסיים במקום ה-15:

בנקודה זו Ralph Siegel היה אחד מכותבי השירים והמפיקים המוזיקליים המצליחים בגרמניה, אבל ההצלחה לא הצליחה להשתקף באירוויזיון. השירים שהצליח להכניס לאירוויזיון לא הצליחו מסחרית בגרמניה או בכלל. הכל השתנה ב-1979. בשנה זו גרמניה חזרה לערוך קדם גדול ומפואר במינכן, עיר הולדתו של Siegel. בנוסף, הוחלט כי השיר ייבחר על ידי מדגם מן הקהל. הוא התמודד עם שני שירים בקדם. האחד הוא "Ein Blick sagt mehr als jedes Wort" של Gebrüder Blattschuß, שמסיים במקום ה-12. אבל השיר השני שלו זוכה במקום הראשון, ובגדול. להיט הפופ האגרסיבי והמשעשע, גם אם לא הכי מדויק היסטורית, "Dschinghis Khan", נכתב על הלוחם המונגולי האכזרי. כדי להוציא את המרב מן השיר הוא יוצר להקה בשם Dschinghis Khan, המורכבת משישה זמרים, שני גרמנים, שני הונגרים, הולנדי ודרום אפריקאי, ומלביש אותם בהתאם. הניצחון בקדם לא בא בטוב לכולם. העיתונות הגרמנית לא אהבה את העובדה, שאת גרמניה, לאור ההיסטוריה הבעייתית שלה, ייצג שיר שמהלל רוצח המונים. ויותר מכל, היא תעשה זאת בירושלים, ישראל. בניגוד לתחזיות, השיר התקבל בישראל בהתלהבות ומסיים באירוויזיון במקום הרביעי, מיקום שגרמניה לא ראתה זמן רב. השיר היה ללהיט, במיוחד במזרח אסיה, והוקלטו לו גרסאות כיסוי רבות. בהמשך הלהקה מוציאה את "Moscow", שהיה גם הוא ללהיט. ההצלחה של זיגל בתחרות רק החלה. 

בתחילת שנות ה-80, חווה Siegel את תור הזהב שלו, כאשר במשך שלוש שנים ברציפות שיריו מסיימים הן במקום הראשון והן במקום השני בקדמים הגרמנים. Katja Ebstein, שהייתה כוכבת בגרמניה בשנות ה-70, החלה בשיתוף פעולה עם Siegel, והם מוציאים ביחד את הלהיטים "Glashaus" ו-"Dann heirat' doch dein Büro". הם מחליטים לשלוח לקדם הגרמני את "Theater". בקדם Ebstein מתמודדת מול שיר נוסף של Siegel בשם "Pan" ובביצוע Costa Cordalis. באחד מרגעי הטלוויזיה המביכים אי פעם בטלוויזיה הגרמנית, מנחי הקדם הכריזו בטעות על נצחונו של Costa Cordalis. למעשה, כדי שהקדם יהיה יותר מותח לצופים, החליטו להכריז על חלק מתוצאות הביניים. לדאבונם, המנחים שכחו שמדובר בתוצאות ביניים בלבד, והכריזו על נצחונו של Cordalis. הטעות תוקנה, ו-Cordalis היה מאוכזב עד עמקי נשמתו. 
בהאג Katja Ebstein הייתה לפייבוריטית. היא נותנת הופעה מלאת חן, ולבסוף מסיימת במקום השני, ושוברת את השיא שהיא עצמה קבעה עבור גרמניה ב-1970. למרות המוזיקה הפשוטה, השיר, לטעמי, הוא אחד מהניסיונות המוצלחים יותר של Siegel. האלבום החדש של Ebstein הצליח במספר מדינות באירופה, והיא המשיכה לעבוד מידי פעם עם Siegel.

באותה שנה Siegel גם הלחין את השיר של לוקסמבורג. בעקבות ההצלחה שלו באירוויזיון 1979, רשות השידור של לוקסמבורג מבקשת מ-Siegel לכתוב עבורה שיר להיטי לאירוויזיון, שידבר לקהל הצעיר. הוא כותב את "Papa Pingouin", שיר על פינגווין, שסבל מקור, היה בודד וחלם על חופשה בים התיכון. Sophie ו-Magaly Gilles בנות ה-16 היו תאומות ודוגמניות, ונבחרו לבצע את השיר. הם הולבשו עבור האירוויזיון בתלבושות כמו של אסטרונאוטים בצבעי פסטל, ועמם על הבמה שר ורקד אדם בתחפושת פינגווין. למרות שהיו פייבוריטיות, התאומות Gilles מביאות את לוקסמבורג למקום התשיעי בלבד. עם זאת, השיר הופך ללהיט גדול.

אבל הסוף של האחיות Gilles היה מר. שירן הבא, "Arlequin", נוחל כישלון. מאוחר יותר נחשף כי כש-Siegel החתים את הוריי האחיות על החוזה (הן היו עדיין קטינות), הם לא היו מודעים לאופן בו עובדים עסקי השעשועים. מסתבר שבחוזה הם התחייבו לקבל חלק מזערי מהרווחים ו-Siegel גרף את מה שיכל. אחרי שלקח מהן מה שיכל, Siegel זורק אותן. התמלילן הצרפתי Jean-Paul Cara, שהיה אחראי למילות "Papa Pingouin" הודה, של-Siegel לא היו שאיפות לקדם את הצמד, הוא רק היה צריך אותן עבור השיר הספציפי הזה. הן עוברות לחברת תקליטים אחרת, אבל גם שם הן לא זוכות להצלחה מסחרית. כמה שנים לאחר מכן, בן זוגה של Magaly מדביק אותה ב-HIV, וב-1996 היא הולכת לעולמה מסיבוכים של מחלת האיידס. Sophie סובלת מדיכאון חמור ופורשת מהעולם. את שנותיה האחרונות חיה לבדה בדרום צרפת, לאחר שמעולם לא התגברה על אבדן אחותה. בינואר 2019 היא הולכת לעולמה. 
ב-2006 "Papa penguin" זוכה לתהילה מחודשת, כאשר הערוץ RTL משחרר קליפ בו פינגווינים מצוירים מרקדים על רקע השיר:

1981 הייתה שנת העיוור, ו-Ralph Siegel לא יפספס את ההזדמנות לפרוט על הרגשות ולהזמין מכותב המילים שלו שיר על, ובכן, ילד עיוור, שסובל מבריונות, וגדל להיות מוזיקאי מוערך. Lena Valaitis הייתה זמרת גרמניה ממוצא ליטאי, שפרצה בשנות השבעים והוציאה עשרות סינגלים. השיר "Johnny Blue" בביצועה זוכה במקום הראשון בקדם ונוסע לאירוויזיון בדאבלין. השיר שוב מביא ל-Siegel את המקום השני, במרחק 4 נקודות בלבד מהזכייה.

בקדם הגרמני באותה שנה מסיים שיר נוסף של Ralph Siegel במקום השני: "Mannequin" של The Hornettes, והוא היה פופ-שלאגר די מוצלח:

ב-1982 מגשים סוף סוף Siegel את חלומו. ראשית, הוא מסיים בקדם שוב במקום השני עם "Peter Pan" של Paola ובמקום השמיני עם "Blue-Jeans-Kinder" של Marianne Rosenberg. אך כל אלו מתחוורים לעומת השיר עמו הוא זוכה בקדם, "Ein bißchen Frieden" של Nicole בת ה-17.
בהרוגייט הופיעה Nicole, כשאר סביבה נגנים ו-Siegel עצמו. Nicole ישבה עם גיטרה לבנה גדולה ושרה שיר פשוט על רצונה בשלום בעולם. ב-1982 "Ein bißchen Frieden" היה שיר השלום והלהיט שאירופה חיכתה לו. המלחמה הקרה הפחידה את האירופאים והסיכוי למלחמה גרעינית הפך לממשי. בין המעצמות המתגוששות ביניהן, Nicole שרה על כך שהיא אחת, חסרת אונים מפני הסערה המתקרבת. כל אירופה זיהתה את עצמה בסיפור, והניקודים הגבוהים ניתנו כמו שמזמן לא ניתנו לשיר בתחרות. בהופעת השיר לאחר הזכייה, היא שרה את שירה בגרמנית, אנגלית, צרפתית והולנדית.
עבור Nicole, הניצחון היה ההתחלה של קריירה ארוכה ומצליחה. עבור Siegel, זה היה היהלום שבכתר, הניצחון שהוא ייחל לו. אחרי האירוויזיון, הוא מציין במסיבת העיתונאים שהוא סיים עם האירוויזיון, ושהוא לא יכתוב עוד שיר לתחרות אף פעם. אך הרעב לניצחון עשה את שלו, והוא המשיך לנסות. הוא הגיע למיקומים גבוהים ונמוכים, אך את הניצחון ההוא מ-1982 הוא לא הצליח לשחזר.

אחרי הזכייה, Siegel לוקח הפסקה של שנה. ב-1984 הוא חוזר ומסיים במקום השלישי בקדם הגרמני עם "Tingel Tangel Man" של Harmony Four.
ב-1985 שני שירים של Siegel מסיימים בטופ 5 בקדם הגרמני. "Die Glocken von Rom" של Heike Schäfer מסיים במקום השני, בעוד "Grün Grün Grün" של Caro Pukke מסיים במקום הרביעי. האחרון הוא הוא להיט פופ אייטיזי טיפוסי וחביב. Siegel מפסיד כאמור בקדם הגרמני, אבל RTL פונה אליו ומבקשת שיכתוב עבור לוקסמבורג שיר לתחרות. "Children, kinder, enfants" היה שיר שמח וטיפשי על כמה ילדים הם נהדרים וחמודים. לצורך העניין מוקמת סופרגרופ, הכוללת שישה זמרים מארבע מדינות שונות, כולל Ireen Sheer בהופעתה השלישית והאחרונה בתחרות. התכנית הייתה לשיר באנגלית, גרמנית וצרפתית, אך הדבר לא אושר עקב חוקי השפה. הם נאלצו לשיר את רוב השיר בצרפתית עם כמה משפטים בפיזמון האחרון באנגלית וגרמנית. השיר עם בליל השפות נשמע מבולגן והשיר מסיים במקום ה-13. Siegel מוכיח שהוא מתמקד ברעיון ובגימיק ופחות בשיר. תכונה שתהיה דומיננטית אצלו יותר ויותר ככל שהשנים יחלפו.

ב-1986 הוא מלחין לקדם הגרמני ארבעה שירים: "Telefon" של That's Life, שמסיים במקום ה-12, "Clowns" של Clowns, שמסיים במקום השישי, "Die Engel sind auch nicht mehr das was sie war'n" של Chris Heart Band, שמסיים במקום השלישי ו-"Wir gehör'n zusammen" של Dschinghis Khan, שמסיים במקום השני, ולדברי Siegel הוא אחד מהשירים הטובים ביותר שלו, שלא הגיעו לאירוויזיון.
ב-1987 Ralph Siegel מלחין לקדם הגרמני שלושה שירים: "Aus" של Cassy מסיים במקום השביעי. "Frieden für die Teddybären" של Maxi & Chris Garden מסיים במקום השני, והצמד ינצח את הקדם עם שיר של Siegel בשנה לאחר מכן. אבל נכון לעכשיו את המקום הראשון בקדם לוקחים נציגי 1985, Wind עם "Lass die Sonne in dein Herz". השיר היה להיט פופ-רגאיי עצל וקליל, שלפי הקרדיטים בקדם נכתב על ידי Peter Elversen ו-Bernd Bastino. כאשר השיר זוכה בקדם והכותבים עולים לבמה מסתבר ששוב מדובר ב-Ralph Siegel וכותב המילים הקבוע שלו, Bernd Meinunger, שהשתמשו בשמות בדויים. Wind כעת כוללת סולן אחר מזה שהיה ב-1985, ולכבוד האירוויזיון מצטרף אליהם Rob Pilatus המנוח, שכעבור שנה יפרוץ כחלק מהצמד המצליח Milli Vanilli. השיר כולו בנוי על מודולציה בלתי נגמרת, מה שכנראה עבד על לא מעט שופטים. השיר מסיים במקום השני, הופך ללהיט, אך הלהקה מתקשה לאחר מכן לשחזר ההצלחה. עבור Ralph Siegel, זה היה המשך לניצחון שלו חמש שנים לפני כן, והוא מרגיש שהוא יכול לנצח שוב.

בקדם הגרמני ב-1988 Ralph Siegel מתמודד עם שני שירים. "Tanzen geh'n" של Tammy Swift מסיים רק במקום השביעי. במקום הראשון נמצאות הצמד שהגיע בשנה שעברה למקום השני בקדם, Maxi & Chris Garden, אם ובתה, עם השיר "Lied für einen Freund", בלדת פסנתר קיטשית ודביקה. הבת Maxi הייתה אחת הזמרות הצעירות שהשתתפו אי פעם באירוויזיון, רק בת 13 בזמן התחרות. בדאבלין, המיקרופון של Chris היה כבוי בתחילת השיר, והצמד סיים במקום ה-14 בלבד. Meike Gärtner, היא מקסי, רכשה השכלה מוזיקלית ובהמשך השתתפה במחזמרים ונהנתה מהצלחת הלהיט "Ich kann dich heilen" באוסטריה כחלק מההרכב Aschenputtel.

בקדם הגרמני ב-1989 Ralph Siegel מסיים במקום השלישי עם "Ich hab' Angst" של Dorkas. ב-1990 הוא משתתף בשני קדמים במקביל: באוסטריה הוא מסיים רביעי עם "So ein wunderschones Leben" של Waterloo. בגרמניה הוא זוכה שוב עם שיר המשקף את רוח התקופה, לפחות מבחינת המילים שלו.
בנובמבר 1989, חומת ברלין נפתחה למעבר בין הצדדים ולא הייתה דרך חזרה. שתי הגרמניות, אשר היו קיימות מ-1945, היו בדרך לאיחוד בלתי נמנע. מארחת אירוויזיון 1990 עדיין הייתה יוגוסלביה הקומוניסטית, שהקפידה להבהיר שהמדינה המיוצגת היא FR Germany, הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, ולא גרמניה או גרמניה המערבית. הם למעשה השתמשו בשם שבה קראו למערב גרמניה במזרח גרמניה. איגוד השידור האירופי מחה, ועל גבי לוח הניקוד פשוט היה רשום גרמניה. הרבה שירים בקדמים באותה שנה התייחסו לחירות, חומות נופלות ושלום. גרמניה הייתה אחת מהמדינות שגם בחרה בשיר שכזה לייצגה. Daniel Kovac היה יליד יוגוסלביה, שפגש ב-Siegel במסגרת עבודתו כזמר סטודיו. Siegel רוצה לשלוח שיר על החומה, ומבקש הפעם מ-Michael Kunze לכתוב את המילים ולא מ-Bernd Meinunger כדרכו בקודש. אל Kovac מצטרפת Christine "Chris" Kempers כשותפה לדואט, וביחד הם דיגמנו זוגיות קריפית למדי בשיר "Frei zu leben". הקולות שלהם לא השתלבו יפה והכימיה ביניהם לא הייתה קיימת. למרות הכל, הם נחשבו פייבוריטים. הרעיון לקיים את האירוויזיון בגרמניה המאוחדת קסם להרבה אנשים, אך הם מסיימים רק במקום התשיעי ודרכיהם נפרדות. באוקטובר 1990 מזרח גרמניה חדלה מלהתקיים ונבלעה ברפובליקה הגרמנית שבמערב. 

הקדם הגרמני של 1992 נערך על ידי חטיבה חדשה של הטלוויזיה הגרמנית, שלמעשה הייתה רשות השידור של מזרח גרמניה, אשר השתלבה, כמו שאר המוסדות של מזרח גרמניה, באלו של מערב גרמניה. הם היו חדשים ונלהבים, אבל לא הבינו הרבה בהפקת קדמים. לא הייתה פנייה לכותבי שירים מוכרים, מה שגרם לכך שחמישה שירים מתוך שישה שהתמודדו היו קשורים בדרך כזו או אחרת לג'ופיטר רקורדס, אשר בבעלות Ralph Siegel. השיר השישי היה של Blaue Engel, הרכב מזרח גרמני. 11 נקודות שיפוט הצביעו, לפי חלוקה ל-11 מחוזות. Blaue Engel זכו בהצבעת נקודות השיפוט במזרח, בעוד נקודות השיפוט במערב העדיפו את Wind, נציגי 1985 ו-1987. ההרכב ירד בפופולריות שלו בנשים שחלפו, וכעת הייתה ההזדמנות של חברי הלהקה לקאמבק. Siegel כותב להם את "Träume sind für alle da", בלדת שלום עייפה וסתמית. הם מגיעים באירוויזיון למקום ה-16. הם אמנם נזרקים על ידי חברת התקליטים שלהם, אבל הלהקה עדיין קיימת, גם אם מתקיימת בה תחלופת חברים תכופה.

הטלוויזיה של מזרח גרמניה, שקיבלה אחריות על בחירת השיר הגרמני לאירוויזיון, כשלה במשימה ב-1992. עבור 1994 היה להם רעיון שהיה אמור לטלטל את האירוויזיון – הם ירעננו את התדמית של גרמניה באירוויזיון על ידי הזמנת Nina Hagen להיות נציגת גרמניה. Hagen פרצה במזרח גרמניה עם השיר "Du hast den Farbfilm vergessen". לאחר מכן היגרה למערב, והייתה לדמות Pאנק מוכרת ברחבי אירופה. אבל היא מסרבת. במקום זה, גרמניה קוראת את Ralph Siegel לדגל. הוא מציע את השלישיה MeKaDo, המורכבת מ-Melanie Bender, Kati Karney and Dorkas Kiefer. השלושה עבדו בעבר עמו: Dorkas התמודדה בקדם 1989 עם "Ich hab Angst", שכתב לה Siegel, בעוד אבא של Melanie Bender היה חבר בלהקת Dschinghis Khan, וייצג את גרמניה בירושלים ב-1979. 
"Wir geben 'ne Party" היה שלאגר-פופ בהפקה מיושנת. הכותרת בגרמנית הייתה אמורה לקרוץ לאנגלית ולהישמע כמו "We're Giving a Party". לפני האירוויזיון, גרמניה הייתה בין הפייבוריטיות לזכייה. בדאבלין הצטרפה ללהקה Rhonda Heath מ-Silver Convention, והעמידה פנים שהיא מנגנת על הקלידים. בנות להקת MeKaDo התקשו להתמודד עם הכוריאוגרפיה המורכבת בהופעתן, וניתן לראות את Kati Karney מתקשה בחלק מהתנועות בהופעה החיה. גרמניה מסיימת במקום השלישי, אך השיר לא מצליח במיוחד במצעדים. MeKaDo מוציאות סינגל נוסף ולאחר מכן מתפרקות.

ב-1996 שוב מנסה Siegel את מזלו עם "Echoes" של Angela Wiedl & Dalila Cernatescu, שהיה הגרסה הגרמנית לבלדה הקלטית, ומסיים במקום השלישי. ב-1997 הוא שולח שני שירים. הראשון, "Engel" של All About Angels, מסיים במקום השביעי. השיר היה פופ-דאנס דרמטי, קצת ארכאי, אבל שונה מאד. השיר השני של Siegel זוכה בגדול בקדם עם 40.2% מקולות הטלווטינג.
"Zeit" הייתה בלדת-שלאגר, אשר נכתבה על ידי Siegel לאסתר עופרים הישראלית, מי שייצגה את שווייץ באירוויזיון 1963. היה משהו ברעיון שאישה יהודיה תשיר שיר על זמן שחולף ובו הכל משתנה ומבריא, אשר דיבר אל Siegel ברמה הסימבולית. עופרים הביעה התעניינות, אבל דרשה סכום גבוה מידי עבור השתתפותה. Siegel הבין כי הדבר יביא לכותרות שליליות בעיתונות, ומחליט ללכת על הזמרת Bianca Shomburg במקום. רבים חשבו שגרמניה תסיים גבוה באירוויזיון 1997, אך השיר מסיים במקום ה-18. Siegel לומד מכך לעתיד, ומעתה ילחין בעיקר שירים קלילים וקצביים.

ב-1998, שולח Ralph Siegel שלושה שירים לקדם הגרמני. "Can Can" של Ballhouse מסיים במקום השישי, בעוד "Carneval" של Köpenick מסיים במקום השביעי. "Kids" של Sharon מסיים במקום השמיני. האם עבד מגע הקסם?
ב-1999 Corinna May זוכה בקדם עם שירה "Hör den Kindern einfach zu" ועם כמעט 33% מהקולות. 4 ימים לאחר מכן מוכרז כי השיר פורסם ב-1997 בביצוע ההרכב Number Nine, ועל כן הוא פסול מלהשתתף באירוויזיון. הזכייה מועברת למקום השני, להקת Sürpriz, שזכתה בקדם רק ב-16% מהקולות עם "Reise nach Jerusalem – Kudüs'e seyahat", שהלחין Siegel. מיד לאחר שנודע כי הזכייה הועברה אליהם, התעוררה שערורייה חדשה. הועלו טענות על פלגיאט בטענה כי השיר דומה להפליא לשיר "Wo geht die Reise hin?" של Harmony Four, שיצא כצד ב' לסינגל שלהם ונכתב על ידי…. Ralph Siegel. הנושא הועבר לאיגוד השידור האירופי, שם צוות מומחים הגיע למסקנה כי הדמיון אינו מספיק בכדי לפסול את השיר. Siegel מספר כי נסע במונית לחגיגות אוקטוברפסט, והנהג שם קלטת עם שירים בטורקית של מוזיקאי גרמני-טורקי. Siegel ביקש לפגוש אותו ולאחר מכן פגש גם את להקתו. כך עלה בדעתו לשלוח טורקים-גרמנים לייצג את גרמניה בתחרות. להקת Sürpriz נוסעת לירושלים ומוסיפה שורה בעברית לגרסת ההופעה החיה שלהם. מה שהופך אותם לראשונים מאז נורבגיה 1973 ששילבו עברית בשירם, להוציא את השירים הישראלים. השיר מסיים במקום השלישי, אבל ההצלחה לא מתרגמת להצלחה מסחרית והשיר לא הופך ללהיט בגרמניה. Siegel יספר לימים כי האירוויזיון בירושלים היה המהנה ביותר מבחינתו. עם זאת, לדברי Siegel, ההפקה של שירם של Sürpriz הייתה היקרה ביותר בהיסטוריה שלו באירוויזיון, ולא החזירה את עצמה. Sürpriz, אשר כל חבריה הם ממוצא טורקי או נולדו בטורקיה, מוציאים אלבום אחד ב-2000 בטורקיה בלבד וב-2002 מתפרקים. הזמנים משתנים, וזה יהיה השיר האחרון של Siegel שיצליח באירוויזיון.

Corinna May, שנפסלה זכייתה בקדם 1999, זעמה על מלחין שירה שנפסל, ובאותה שנה כפרס ניחומים הצטרפה למשלחת הגרמנית לאירוויזיון בירושלים. Ralph Siegel, שהיה אף הוא חלק מהמשלחת, מחליט לכתוב לה. הוא מלחין לה לקדם הגרמני של 2000 את "I Believe in God", המסיים במקום השני. לדעתו של Siegel, זהו אחד השירים הטובים שכתב.
בקדם 2001 הוא שוב משתתף עם שני שירים בביצוע זמרים אחרים, "A Song for Our Friends" של German Tenors, שמסיים במקום הרביעי, ו-"Happy Birthday Party" של Lou & Band, שמסיים במקום השלישי. מספר כי הוא הכיר את Lou לאחר שפנתה אליו אחרי הופעתה באוקטוברפסט.
ב-2002 הוא חוזר ל-Corinna May וכותב לה את "I Can't Live Without Music", שזוכה בקדם. השיר היה פייבוריט לזכייה באירוויזיון בטאלין, וגם היה להיט מינורי בישראל ובמדינות נוספות. עם זאת, הוא מסיים רק במקום ה-21. כל השירים ש-Siegel כתב ל-May לא ממש הצליחו והפרויקט המשותף ביניהם מסתיים. היא ממשיכה לשיר וב-2006 מוציאה את הסינגל "Jetzt wie noch nie", שמצליח לא רע. כיום היא שרה בצמד OneKiss .

ב-2003 Siegel שוב מתמודד בשני קדמים: "This Night Should Never End" של Petra Frey מסיים במקום השני בקדם האוסטרי. בקדם הגרמני הוא כותב ל-Lou, אשר לה כבר כתב לפני שנתיים. "Let's Get Happy" היה פופ רטרואי, או סתם מיושן, עם קריצה הברורה לקהל הלהט"בי עם השורה "Let's be gay". הכותב Bernd Meinunger הכחיש זאת וטען ש"גיי" זה פשוט שמח באנגלית. השיר זוכה בקדם ונוסע לריגה. השיר מסיים במקום ה-11 ו-Lou מקליטה אלבום שלם עם שירים של Siegel, אך הוא נכשל והיא חוזרת להופיע עם להקתה. בשלב הזה הטלוויזיה הגרמנית מבינה שטוב כבר לא ייצא לה מ-Siegel, ומ-2004 היא רומזת לו שהוא לא רצוי בקדם. הוא לא מוותר כל כך בקלות ומנסה את מזלו בהמשך עם שווייץ, מונטנגרו, אך בעיקר עם הרפובליקה, שצפויה להצטרף לתחרות, סן מרינו. הוא לא יצליח להגיע אפילו קרוב להישגים שלו מהעבר.

ב-2004 Siegel כותב את "It's a Wonderful Life" של Ali & Lis לקדם המלטי. השיר מסיים במקום החמישי. במקום זה, הוא מקבל להפיק מוזיקלית מחדש את השיר שזכה בקדם, "On Again… Off Again" בביצוע Julie and Ludwig.
ב-2005 הוא כותב לא פחות משמונה שירים לקדם המלטי: "Time to Fall in Love Again" של Louiseann Tate מסיים במקום ה-14. "Don't Stop the Party" של Ali & Lis מסיים במקום השמיני. "The Angels Are Tired" של Manuel מסיים במקום השביעי. "He" של Eleanor Cassar מסיים במקום העשירי. "Addio, Ciao" של Aldo Busuttil מסיים במקום החמישי ו-"Sunshine in Your Eyes" של Keith Camilleri מסיים במקום ה-4. באותה שנה הוא כותב לקדם הגרמני את "A Miracle of Love" של Nicole Süßmilch & Marco Matias, ולקדם הבוסני את "Sometimes I Wish I Were a Child Again" של Tinka Milinović. שניהם מסיימים במקום השני. למעשה Tinka Milinovic מסיימת בשוויון במקום הראשון בקדם, אך מפסידה בשובר השוויון.

תקופה קשה ל-Ralph Siegel, אך הוא מחליט לא לוותר. זמן קצר לפני אירוויזיון 2006 הוא מוכר את הרעיון שלו לשווייץ. זו לא הפעם הראשונה בה הוא הקים הרכבים ושלח אותם עם שיר שלו לאירוויזיון. הוא עשה זאת עםDschinghi's Khan , MeKaDo ו-Sürpriz ועוד כמות יפה של הרכבים, ששרו את שיריו בקדם הגרמני. הוא מקים הרכב של שישה חברים, תוך שהוא מכסה כמה שיותר לאומים. הרעיון היה שהצופים יצביעו בהמוניהם למי מהשישה שהם הכי מזדהים עמו. Six4One כלל את Claudia D'Addio משווייץ, Keith Camilleri ממלטה, Marco Matias גרמני ממוצא פורטוגלי, ליאל קולט מישראל, Tinka Milinović מבוסניה והרצגובינה ו-Andreas Lundstedt משבדיה. האחרון היה בעל קריירה מרשימה בשבדיה ואירופה כחבר להקת Alcazar, ורבים הופתעו כשהסכים להיות חלק מההרכב. מה שרבים לא ידעו הוא ש-Lundstedt היה אבוד אחרי פירוק Alcazar, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. פירוק הלהקה היה מלווה בריבים רבים, הוא התמכר לסמים והתחמק מעיתונאים שרצו לחשוף אותו כחיובי ל-HIV. באוטוביוגרפיה שכתב מאוחר יותר הוא לא הזכיר את החווייה באתונה במילה.
שווייץ הוגרלה לפתוח את הגמר. "If We All Give a Little" היה מורכב מאסופה של קלישאות, ליריות ומוזיקליות, וההעמדה הייתה מגוכחת. חוץ ממלטה שנפלה בפח והעניקה לשיר 12 נק', השיר לא גרף יותר מידי נקודות. ההרכב, מן הסתם, לא המשיך לפעול ביחד.

אחרי הפסקה של שנתיים, Ralph Siegel ממשיך לנסות. ב-2009 שלושה שירים שלו מתקבלים לקדם המלטי: Innocent Heart" של Ruth Portelli ו-"Blame it on Your Heart" של Ruth Portelli מודחים בשלב טרומי הגמר, בעוד "Tonight at the Opera" של Classic Rebels מסיים במקום החמישי בגמר הקדם.
באותה שנה מכריזה מונטנגרו כי היא תשלח לאירוויזיון את "Just Get Out Of My Life" בביצוע Andrea Demirović. מאחורי השיר עומד לא אחר מאשר Ralph Siegel. למעשה, הוא לקח את הפזמון מהשיר "Innocent Heart", שכתב לקדם המלטי באותה שנה, ושנה סביבו שיר חדש. לא היה עניין של זכויות יוצרים, כי הוא "העתיק "גנב" שיר מעצמו. במוסקבה Andrea Demirović מוגרלת לפתוח את חצי הגמר הראשון ולא מעפילה לגמר.
מונטנגרו פורשת ותחזור רק ב-2012. גם Siegel יחזור לאירוויזיון באותה שנה.

ב-2010 הוא כותב את "Rivers of Silence" של Lee Bradshaw לקדם האירי, ומסיים במקום החמישי והאחרון. ב-2011 הוא כותב את "Não estamos sós" של Emanuel Santos לקדם הפורטוגלי, אך השיר לא עובר את הסינון של הצבעת הקהל באינטרנט. באותה שנה הוא כותב לקדם המלטי את "I'll Follow the Sunshine" של Domenique Azzopardi, שמעפיל לגמר הקדם, ואת "This Is My Life" של Valeria Tarasova, שמסיים במקום השביעי בקדם המולדובי.
ב-2012 הוא כותב לקדם המולדובי את "Save a Little Sunshine" של Irina Tarasiuc & MC Gootsa, שמסיים במקום השישי. הוא כותב לקדם האוקראיני את "Mondo blu" של Oksana Nesterenko, שמסיים במקום השלישי, אבל את השוס האמיתי הוא שומר לקדם השווייצרי. הוא כותב את "C'était ma vie" של Lys Assia, זוכת האירוויזיון הראשונה מ-1956. השיר מסיים רק במקום השמיני בקדם, אבל זוכה להרבה כותרות ולתשומת ליבם של החובבים. תסמכו על Siegel שהוא ישתמש בגימיקים ואז ייסחט אותם כדי לשים את הזרקור על שיריו.

תקופת הזוהר של Ralph Siegel הסתיימה מזמן. לא היה ביקוש לשירים שלו וחברת התקליטים שלו, שפעם שגשגה הייתה קיים בעיקר בתיאוריה, עם כמה שירים שוליים שהוציאה מידי שנה. הטלוויזיה הגרמנית אותתה כבר שנים שאינה זקוקה עוד לשירותיו, וזה הפך קשה יותר למכור שירים למדינות אחרות. סן מרינו הייתה במצב מעט שונה מרוב המדינות האחרות. רשויות השידור המשתתפות מקבלות בחזרה חלק ניכר מדמי ההשתתפות שלהן כאשר הצופים מצביעים טלפונית. ככל שיותר אנשים יצביעו, יותר כסף יחזור לרשות השידור. לסן מרינו אין רשת תקשורת טלפונית נפרדת מזו האיטלקית. במילים אחרות, הם לא יכולים להחזיר את ההשקעה על ההשתתפות בתחרות. אז זה באופן טבעי אטרקטיבי לקבל שיר שמממן את עצמו. Ralph Siegel הסכים לשלם עבור עלויות הקלטה, הפקת קליפ וחומרי פרומו. אז מה זה משנה איך השיר נשמע?
בניסיון לשווא להיות טרנדי ולפנות לצופים היותר צעירים, Siegel החליט שהשיר יעסוק במשהו עכשווי, פייסבוק. איגוד השידור האירופי הזכיר שאין להזכיר בטקסט של השיר סימני מסחר רשומים, וסן מרינו קיבלה כמה ימים כדי לעדכן את הטקסט. הגרסה החדשה התקבלה ו-"Facebook Uh, Oh, Oh (A Satirical Song)" הופך באופן רשמי ל-"The Social Network Song (OH OH – Uh – OH OH)".
את השיר ביצעה Valentina Monetta, זמרת סן מרינאית אמיתית, שבעיקר מתמחה בג'אז, אבל הסכימה בשמחה להתנהג כמו של ילדה מגודלת בשביל האירוויזיון ובשביל Siegel. סן מרינו נשארת מחוץ לגמר, אבל Siegel ו-Monetta ימשיכו לשתף פעולה עוד כמה פעמים בתחרות. יצויין כי השיר הזה הוא השיר ה-20 בתחרות אשר הולחן על ידי Ralph Siegel. עוד יצויין כי סן מרינו מסיימת במקום ה-14 בחצי הגמר ולמרות שהיא לא מעפילה לגמר, זהו ההישג הטוב ביותר של מדינה זו בהיסטוריה הקצרה שלה בתחרות.

ב-2013 כתב Siegel לקדם השווייצרי את "All in Your Head" בביצוע Lys Assia feat. New Jack, שלא עובר את שלב הסינון באינטרנט.
באותה שנה, רשות השידור הקטנה של סן מרינו מכנסת מסיבת עיתונאים כדי לחשוף את הנציגה שלה למאלמו. מהר מאוד התברר שהתוכנית שהייתה לה זהה בדיוק לזו בשנה שקדמה לה: הזמרת המקומית Valentina Monetta תישלח עם שיר נוסף שכתב כותב הלהיטים הגרמני Ralph Siegel. הפעם נראה היה שהמאסטרו הקשיב קצת יותר לאמנית שלו ויצר משהו שבאמת יתאים לה. להפתעתנו הגדולה "Crisalide (Vola)" היה בלדה, קצת מיושנת, אך פונקציונלית ומלודית ובאיטלקית. Monetta שרה קצת יותר טוב מהשנה שעברה והצליחה לעורר בהופעה באמפתיה גדולה יותר. לרוע המזל, באמצע השיר Siegel הפך את השיר שלו לדיסקו מיושן. חובבים רבים החזיקו החזיקו אצבעות שהשיר לפחות יגיע לגמר. זה היה קרוב. סן מרינו מגיעה למקום ה-11 בחצי הגמר השני, שהיה מיקומה הגבוה ביותר ושבירת השיא של השנה שעברה. Monetta זכתה להקליט אלבום שלם בחברת התקליטים של Ralph Siegel, ובמהרה תיקרא שוב לייצג את סן מרינו.

ב2014 Siegel כותב לקדם השווייצרי את "Over the Limit" של Edona Gjinaj, שלא עובר את שלב הסינון באינטרנט, אבל בכל מקרה Siegel משקיע את מיטב מרצו בייצוג סן מרינו. זו השנה השלישית ברציפות, שבה כותב הלהיטים לשעבר Siegel והטאלנטית המקומית Valentina Monetta ייצגו את הרפובליקה השלווה של סן מרינו. "Maybe" לא היה שיר יוצא דופן, אבל בניגוד לכל שיר אחרת שחתם עליו Siegel ב-15 השנים האחרונות בערך, זה היה שיר ישר וברור, בלי שטיקים. בלי רעיונות ויזואליים שיקרצו קהל, בלי ניסיונות ייחודיים למילים "אקטואליות" או נוגעות ללב, בלי שינויים במקצב. רק שיר פשוט, מתחילתו ועד סופו. Monetta הייתה החוליה החלשה על הבמה בקופנהגן, היא הראתה נטיות ברורות לאובראקטינג וחוסר חיבור לשיר. עם זאת, היא עדיין הצליחה לשכנע מספיק אנשים, ולראשונה הצליחה סן מרינו להעפיל לגמר. בגמר האירוויזיון, "Maybe" מסיים במקום ה-24. זה היה יכול להיות רגע מכובד באירוויזיון גם עבור Monetta וגם עבור Siegel, אבל לאף אחד מהם לא היה השכל לפרוש בשיא.

סן מרינו השתתפה פעמיים בתחרות האירוויזיון ג'וניור, ועכשיו הם שאפו להכניס כמה מהכישרונות הצעירים שייצגו אותם לאור הזרקורים של המבוגרים. Michele Perniola ייצג את סן מרינו באירוויזיון ג'וניור ב-2013 בקייב. לא היה היה לו קשר לסן מרינו, אבל הם קיבלו פטור מהכללים הנוקשים למדי בג'וניור. עבור האירוויזיון ב-2015, צרפו לו את Anita Simoncini, שהייתה חלק מההרכב The Peppermints, שייצג את סן מרינו בג'וניור 2014. העובדה שהשיר הפך לפתע לדואט הפתיעה את Perniola , שנודע לו שיש לו בת זוג לשיר רק בדרך למסיבת העיתונאים של רשות השידור של סן מרינו. Ralph Siegel תפר לשניהם שיר על שלום עולמי, "Chain of Lights". צמד הצעירים לא נראו כמי שהאמינו לאף מילה ממה שהם שרים, ולפי הדיווחים גם לא חיבבו זה את זו במיוחד. השיר מסיים במקום ה-16 בחצי הגמר שלהם, ולא ממשיך לגמר.

ב-2016 חוזר Siegel לקדם הגרמני עם השיר "Under the Sun We Are One" של Laura Pinski. הוא מציין את השיר בין שלושת השירים הטובים שלו שלא הגיעו לאירוויזיון. ב-2017 הוא מנסה את מזלו בקדם המולדובי עם "Join Us in the Rain" של Marks & Stefanet. בשני המקרים הוא מסיים במקום הרביעי.
ב-2017 זה היה שוב ההזדמנות שלו לייצג את סן מרינו. הפעם, Valentina Monetta חוברת לדואט עם Jimmie Wilson האמריקאי, עבור ייצוג סן מרינו בקייב. Wilson עבר מארה"ב לגרמניה על מנת לגלם את ברק אובמה במחזמר על חייו. שם נקרתה דרכו ב-Siegel. השיר "Spirit Of The Night" היה פופ-דאנס מיושן וקלישאתי. עם נקודה אחת מגרמניה, השיר מסיים במקום האחרון בחצי הגמר שלו ולא מתקרב אפילו לגמר.
שני זמרים איטלקים חשפו, שהוצע לשניהם להתחרות עבור סן מרינו בקייב, בתנאי שישלמו סכום נכבד מכיסם הפרטי לטלוויזיה של סן מרינו. הדבר הופך את הייצוג שנבחר לנלעג עוד יותר, כעת כשלמעשה נחשף ש-Siegel קנה למעשה את הזכות לשלוח את שיריו פעם אחר פעם מטעם סן מרינו.
אמנם Valentina Monetta הביאה בנסיונה האחרון את סן מרינו להישג הגרוע ביותר שלה עד כה, אבל יש גם הישג אישי נחמד שהיא קבעה. Monetta מצטרפת לקבוצה מצומצמת של אמנים שהשתתפו באירוויזיון ארבע פעמים.

בין להיטיו הגדולים של מחוץ לאירוויזיון ניתן למנות את "Du kannst nicht immer siebzehn sein" של Chris Roberts מ-1974:

"Moskau" של Dschinghis Khan מ-1979:

ו-"Der Papa wird’s schon richten" של Peter Alexander מ-1981: