הקדמה:
זו שנת מפנה. שנה שבה עלה הפופ האירופי העדכני של הסיסקטיז לגדולה, שנה שבה האירוויזיון עשה צעד מתחרות של דודות זקנות לתחרות פופ לגיטימית שבה אלילי נוער מכל היבשת לוקחים חלק. היו גליצ'ים פה ושם לאורך השנים, שלקחו את האירוויזיון למחוזות אחרים או החזירו אותו למקום המיושן שהיה בו. עם זאת, כשמסתכלים בעשור השני של שנות ה-2000 על איך התחרות נראית היום מבחינת מוזיקלית, הזרעים נזרעו ב-1965. מזרח אירופה מראה התעניינות בתחרות, ולראשונה התחרות חוצה את מסך הברזל ומשודרת בצ'כוסלובקיה, הונגריה, פולין, מזרח גרמניה וברה"מ.

מהלך הערב:
נאפולי, איטליה. התחרות נפתחת בניגון של התזמורת. לאחר מכן עולה המנחה ומקשקשת באיטלקית, צרפתית ואנגלית. המנחה מציגה כל שיר, מצטטת מתוכו, מציגה את המנצח והזמר. כל זמר עולה על הבמה, נעמד מול המיקרופון וזהו… אין תפאורה מדהימה או איזושהי עבודת מצלמות, הכל מאד סטטי. מאחורי הזמרים יש מסך עם הכיתוב EUROVISION שאנחנו מכירים בפתיחים של התחרויות מפעם. לא יצירתי במיוחד. אני מוצא במינימליזם יתרון כי יש התמקדות בשיר ובפחות במעטפת.

שלב ההצבעה:
שיטת הניקוד היא כמו בשנה שעברה: בכל צוות שיפוט 10 שופטים וכל אחד מהם מחלק 3 נקודות לפי ראותו, לשיר אחד, שניים או שלושה. מחברים את כל הנקודות וכך כל מדינה נותנת 1, 3 ו-5 נקודות לטופ 3 שלה. במידה וכל השופטים של מדינה מסוימת מצביעים לשיר אחד בלבד, הוא מקבל את כל 9 הנקודות. אם לשני שירים בלבד, הראשון מקבל 6 נקודות והשני 3. הפער כנראה כדי להימנע משוויון אפשרי. הניקוד ניתן בסדר עולה. במהלך הניקוד מתחילה מסורת של פלרטוט עם המנחה. בולט בתחום זה נותן הניקוד הפיני שמנסה להרשים אותה באיטלקית. נותן הניקוד המעייף בהיסטוריה מגיע מנורבגיה, הוא ילווה אותנו לעוד שנים רבות…
לוח הניקוד מוזר נורא. ליד כל מדינה שמקבלת ניקוד דולקות נקודות כמו בדומינו בהתאם למספר הנקודות שקיבלה….אבל אין מספרים, אלא ציר של נקודות שעליו רואים לאן כל מדינה הגיעה בציר של מ-0 עד 70 נקודות. למי שיש קו יותר ארוך – יש לו יותר נקודות. הבנתם?
לוקסמבורג מוליכה, מונקו מצטרפת לתיקו. לוקסמבורג חוזרת להוביל אחרי ההצבעה הספרדית. בלגיה נותנת נקודות רק לשתי מדינות: בריטניה מקבלת 6 נקודות, שזה הכי הרבה שמדינה קיבלה מנקודת שיפוט אחת בשנה זו. בשלב מסוים לוקסמבורג מפסיקה לקבל נקודות ונדמה שבריטניה ואוסטריה יכולות לעקוף אותה. ההצבעה הדנית מקרבת את בריטניה, 3 נקודות אחרי לוקסמבורג, אך שלושת המדינות האחרונות להצביע חותמות את הניצחון הלוקסמבורגי השני בהיסטוריה ואחד השירים המודרניים ביותר שזכו אי פעם בתחרות. בריטניה שוב במקום השני, צרפת שלישית. אוסטריה ואיטליה המארחת חותמות את הטופ 5.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01. יוגוסלביה – חבר שאינו מעריץ, הגדיר את השיר כשיר ששומעים על רקע טנקים שרופים בסיום מלחמת העולם השנייה. יצירה, שמנותקת מהפופ של האירוויזיון או של העולם באותה עת. כאן נזרעו הניצנים לבלדות הבלקניות של שנות ה-00's. זו הופעה שנייה ואחרונה ל-Vice באירוויזיון. 7 שנים לאחר מכן יוגוסלביה מאשימה אותו בניסיון לעורר לאומנות קרואטית. הוא מגלה עצמו עד 1976, וחוזר כדי לגלות, שאמנם כבר לא מעוניינים להעמידו לדין, אבל כל התקליטים שלו נעלמו מהחנויות ולא ניתן להשיג אותם. הוא נכנס לרשימה השחורה של המפלגה והשלטון. ב-89' חזרו למכור את תקליטיו בקרואטיה (עדיין תחת יוגוסלביה) והוא יוצא בסיבוב הופעות מצליח מאד. ב-2003 נבחר לפרלמנט הקרואטי. ב-2005 נופל ממדרגות הפרלמנט ונכנס למצב צמח. שלוש שנים לאחר מכן הוא הולך לעולמו בבית החולים.

02.  פינלנד – השיר הזה מכשף אותי ברמות קשות. זה קודר, גם המוזיקה, גם המילים המדברות על שקיעת השמש במערב, כל כך פואטי. כולי צמרמורת. הסקסופון לוקח את השיר למקום אפלולי וקסום, בשילוב עם הקול העמוק של הזמר. אולי אני סתם מתרגש מכמה ש-Viktor הוא ממתק לעיניים.

03.  הולנד – איזו דרמה. שיר קצבי שנפתח כאילו מצרים שלחה שיר לתחרות. דרבוקות, כינורות ערביים ופיל כללי של מלחמת ההתשה. זמרת נפלאה שמגישה את השיר עם המון אטיטוד. אומרת לגבר שלה "זה נגמר", ומתכוונת לזה. חבל שכל מה זוכרים לה זה את התקרית עם Ulrika ב-98'.

04.  דנמרק – שיר שמתחיל בהתרפסות משהו, אבל מתגלה כשיר הפמיניסטי הראשון על בימת התחרות (אם לא מחשיבים את ההולנדי ככזה). בלדה קסומה, לא הכי מודרנית במלודיה, אבל עם המון אופי. הזמרת שרה עם דמעות בעיניים בעודה היא מבקשת את שחרור האישה הפרטי שלה. זה מכשף, זה מקסים, זה היסטוריה על בימת האירוויזיון: "נמאס לי מהנשיות שלי. לא איכפת לי מגברים שהם גברים, אלא מגברים שהם בני אדם".

05.  לוקסמבורג – אי אפשר להתעלם מזה. Serge Gainsbourg הביא אפ טמפו מודרני, מעובד לעילא, עם מילים שיש בהן רבדים על רבדים של משמעות. France Gall מקסימה בבוסריות שלה, מזייפת מעט, אבל זה רק מדגיש את השבריריות שלה בתור בובה, שנועדה להכניס כסף עבור חברת התקליטים. יש פה מחאה חברתית, פמיניסטית, כמעט מרקסיסטית.

06.  פורטוגל – Simone הגדולה מהחיים, דיווה פורטוגלית, שלא מתביישת להגיש דרמה לקהל האירופי החנוט. עם שמלה נוצצת וקול ענק, השיר הזה הוא ניסיון להתרחק מהסגנון הפורטוגלי שהביא למדינה את המקום האחרון בשנה שעברה. הם מנסים לשלב בין בלדת פופ לפולקלור מקומי. זה עובד יפה, אני לא חושב שזה עובר בשום שפה חוץ מפורטוגלית. ייחודי.

07.  גרמניה – בלדת ג'ז מקסימה, אחת הפעמים היחידות שגרמניה ברחה מהשלאגר הגרמני הקיטשי. אז נכון שהמילים קיטשיות, אבל החבילה כולה נהדרת. הזמרת מתרגשת בטירוף.

08.  ספרד – זה טוב זה טוב. אחרי כשלונות אינספור ספרד שולחת את הזמרת היחידה שהביאה להם טופ 10, רק כדי לסיים עם 0 גדול. פלמנקו-פופ פשוט, עם הרבה תשוקה, ריקוד פלמנקו משובב נפש שובר שגרה, אבל זה לא הספיק לצערנו. Raphael מגיע בשנה הבאה להכניס את ספרד לתור הזהב שלה.

09.  נורבגיה – Kirsti Sparboe בהופעה ראשונה מתוך שלוש. כמו כל השירים שלה, זה חמוד, זה קטן, זה מיושן מכדי להצליח, זה מתיילד, אבל זה זכיר, קליט ויש בזה הרבה מתיקות.

10.  מונקו – זמרת עם קול ילדותי ואפיל של לוליטה בשיר חנפני, שנתפר לתחרות. זה לא מתקרב למה שמונקו הביאה בשנה קודם לכן, אני לא אוהב את הילדותיות בשירה, אולי מבצעת אחרת הייתה יכולה לעשות מזה משהו טוב.

11.  אירלנד – בלדת פיפטיז חביבה, אירלנד עולה על הגל של הבלדות ומוכיחה שהיא עושה את זה טוב, זה תמיד מצליח, אבל תמיד זה נשמע מיושן. השיר גנרי, אבל Butch ממש חמוד… וחתיך.
12.  שבדיה – אופרה להמונים. שבדיה מסתובבת כמו תרנגולת ערופת ראש בניסיון להבין מה יביא לה את הניצחון. איכשהו הם סיימו עם הדבר הזה, בלדת אופרה-שלאגר (לא שלאגר במובן השבדי) לא מעניינת במיוחד. למרות הכל, זמר גדול ואני אוהב את הכינורות העצובים בשיר.
13. שוויץ – שוב ייבוא של זמרת יווניה, הפעם מצד שוויץ. שאנסון גדול ודרמטי, דרמטי מידי. עוד שיר על אישה עצמאית שזורקת את החבר. זה נורא מתאמץ, בלדה אגרסיבית מידי, שנתפרה כאילו לאירוויזיון, ואין לה שום זכות קיום אחרי שהמסך יורד.
14.  בלגיה – ביום טוב אני מוצא את זה למל"מי. ביום רע, זה וואלס מיושן, שבלגיה הייתה יכולה לשלוח ב-1959 ולא היינו שמים בהבדל. פלנדריה לא מצליחה להבין מה שוולוניה כבר הבינה מזמן. כדי להצליח אתה צריך לשלוח משהו שידבר לקהל האירופי ולא לכמה שופטים פלמים זקנים. זה נורא משעמם.
15.  אוסטריה – Udo נהנה מהעובדה שהוא היחיד על הפסנתר, ובכך בולט בים הזמרים שעומדים ומזמרים בלי לנוע. זה רע, זה קיטש, זה פורט על רגשות חשופים ואונס אותי להרגיש משהו, לא אוהב את זה.
16.  בריטניה – בריטניה עולה על נוסחה, שיר קליט, מודרני, חזרה על מילה מספר פעמים, סיום בנוט גדול, הרבה דרמה על מעט סיפור. שיר ריקני.
17.  איטליה – השיר הכי לא איטלקי שאיטליה שלחה עד כה לפחות. זו בלדת פיפטיז אמריקאית טיפוסית. השיר של המדינה המארחת מושך את התחרות אחורה, אבל מצליח להגיע גבוה. כנראה שאמריקה קוסמת לאירופאים למרות הכל.
18.  צרפת – עוד שיר בטופ 3 שאני לחלוטין לא מסכים איתו. Guy Mardel, או בשמו באמיתי, מרדכי אלקובי, נתן הופעה טובה ומשכנעת לשיר חלש, רפטטיבי, מציק, שוביניסטי.

המנחה:
Renata Mauro – בניגוד מוחלט למנחים הנוראיים של 1991, רנטה שולטת באנגלית וצרפתית, היא משוחררת, טבעית, שולטת במצב, מצחקקת קלות בזמן הקראת הנקודות כשהנציג הספרדי מתעלם ממנה, מתנצלת כשצריך, מלפרטטת עם מי שבא לה ועם המצלמה. מעולה.

Interval act:
Mario Del Monaco – כאילו שלא הספיק לנו הטנור השבדי ובא זה. הרג לי ת'אוזן.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* פינלנד – "Lapin taikarummut" של Ritva Mustonen. השיר הכי מרים, מקפיץ ומשמח. נשמע כמו שילוב של פינלנד 1977, 1979 ואוקראינה 2004. כל כך פיני, פופ-כאוטי.
* גרמניה – "Robertino" של Angelina Monti. בלדת פופ נגישה, שלאגר דרמטי, עשוי טוב, מודולציה וסיום דרמטי. להיט.

* הולנד – "Stad" של Trea Dobbs. בלדת-פופ מרשימה. לא עברה את חצי הגמר ההולנדי. "Laat me alleen" של Conny Vandenbos גם לא עבר וראוי לציון. "Ploem ploem jenka" של Trea Dobbs כן עבר והגיע למקום השלישי בגמר. היה יכול המשך נפלא לשירים האינפנטיליים. המילים הזכירו לי את שורום זורום רים…
* נורבגיה – "Med lokk og lur" של Grynet Molvig מזכיר את נורבגיה 1960, רק מתקדם יותר. עיבוד מאד מודרני ומאד נורבגי, פופ-פולקלוריסטי. "Jenteord" של Ivar Medaas הוא עוד שיר מקסים עם נטיות פולקלוריסטיות שראוי לאזכור.
* פורטוגל – "Bom dia" של António Calvário הוא ניסיון מעניין של פורטוגל להתרחק מהסגנון הכבד שהכשיל אותם בשנה שעברה.
* ספרד – "Esos ojitos negros" של El Dúo Dinámico מגיע למקום השני. בלדת-פופ-פלמנקו עשויה היטב, מאד קומיוניקטיבית, דרמטית עם חצוצרות וזה. היה יכול להביא מקום אחר לספרד בתחרות. Raphael מגיע למקום השלישי עם "Feriantes" האופייני לו.
* שבדיה – כמעט כל דבר שהיה נבחר בשבדיה היה עדיף. היו שם כמה להיטי פופ ראויים בהחלט. "Stilla och tyst" שהגיע למקום השני הוא בלדת בוסה נובה קסומה. "Kommer vår" שהגיע רביעי הוא להיט היסטרי גם אם מעט מיושן.
* שוויץ – "Un bacio sulle dita" של Wilma Goich היא בלדת פופ סנרמו סטייל. שמרני מעט, אך מאד נחמד.
* יוגוסלביה – "Prvi snijeg" של Gabi Novak הקרואטית היא בלדה נפלאה.

* בקדם הדני – Bjørn Tidmand נציג השנה שעברה, מנסה את מזלו. Birthe Wilke חוזרת אחרי שייצגה את המדינה ב-1957 בדואט ולבדה ב-1958.
* בקדם הפיני – שערורייה. צוותי השיפוט בוחרים בשיר "Iltaisin" של Marjatta Leppänen, אבל ה-expert jury מחליטים, שהמקום השני צריך להישלח לאירוויזיון, וכך קורה. Katri Helena מפציעה לראשונה ומגיעה למקום השלישי. היא תישלח ב-1979 ו-1993.
* בקדם ההולנדי – Ronnie Tober מנסה את מזלו ומסיים במקום השני. הוא יגיע לתחרות 3 שנים מאוחר יותר ויתרסק.
* בקדם הספרדי – Raphael מפציע לראשונה ומסיים במקום השלישי. יישלח שנתיים ברצף החל משנה הבאה. Jaime Morey מנסה אף הוא לראשונה ויגיע לתחרות רק ב-1972. הוא מסיים במקום העשירי.
* בקדם האירי – Dickie Rock הבלתי נסבל מגיע מקום שביעי ויישלח בשנה הבאה.
* בקדם הנורבגי – Nora Brockstedt נציגת 1960 ו-1961 מנסה שוב. כל שיר מושר פעמיים על ידי שני זמרים. השירים שלה מגיעים למקומות השני והשלישי.
* בקדם הצרפתי – נערכת בחירה פנימית. בין המתמודדים ששיריהם נשלחו לוועדה ניתן למצוא את Marjorie Noël שתישלח ב-1967 ו-Michèle Torr שתישלח ב-1966 מטעם לוקסמבורג ושוב ב-1977 מטעם מונקו.
* בקדם האיטלקי – Nicola Di Bari שיישלח ב-1972. Gigliola Cinquetti נציגת איטליה וזוכת אירוויזיון 1964, שתישלח גם ב-1974. Betty Curtis נציגת 1961. בגזרת הבינלאומיים ניתן למצוא את Udo Jürgens נציג אוסטריה בשנה שעברה, שנשלח גם השנה לייצג את אוסטריה ויישלח גם בשנה הבאה, בה גם יינצח, ואת Connie Francis נציגת גרמניה ב-1962. Kiki Dee שתפרוץ בשנות השבעים וזכורה בעיקר בזכות הדואט עם אלטון ג'ון "Don't go breaking my heart" (משנת 1976) מתמודדת בגזרת הבינלאומיים, כמו גם הכוכבת הבריטית Petula Clark. בחצי הגמר ניתן למצוא את Dusty Springfield, הכוכבת הבריטית העולה. יצוין כי "הבינלאומיים" הם לא חלק מהתחרות הכללית, ולא יכולים לייצג את איטליה באירוויזיון.
* בקדם הפורטוגלי – António Calvário נציג השנה שעברה שר שלושה שירים (מסיים במקומות האחרונים, השישי, השביעי והשמיני), כמו גם נציגת השנה הבאה Madalena Iglésias (מקום שלישי).
* בקדם היוגוסלבי – Lado Leskovar הסלובני מתחרה בקדם עם שני שירים. הוא יישלח ב-1967.
* בקדם השוויצרי – Carmela Corren, נציגת אוסטריה ב-63', מנסה את מזלה עם שני שירים.
* בלגיה ושבדיה עורכות קדם פרטי לראשונה, בריטניה עושה זאת שנה שנייה ברציפות.

שירים במצעדים:
לוקסמבורג – מקום 1 בנורבגיה, מקום 2 בגרמניה, מקום 4 בפלנדריה, מקום 6 בהולנד, מקום 10 באוסטריה.
צרפת – מקום 1 בבלגיה, מקום 39 בצרפת.
איטליה – מקום 2 בפלנדריה, מקום 39 בצרפת.

פרטי טריוויה:
* שיא חדש של מדינות משתתפות – 18 מדינות.
* התחרות אורכת כ-1:38 שעות. התחרות הארוכה עד כה.
* אירלנד מצטרפת.
* שבדיה חוזרת.
* Udo Jürgens, מייצג את אוסטריה פעם שנייה אחרי 1964. Conchita Bautista עושה זאת עבור ספרד אחרי 1961. Vice Vukov חוזר עבור יוגוסלביה, אחרי 1963.
* שבדיה החליטה לתרגם את השיר לאנגלית ולהופיע באנגלית! הדבר הוביל לחוק השפה הרשמית שיאכף החל משנה הבאה.
* שוב 4 מדינות מסיימות עם 0 נקודות – בלגיה, פינלנד, גרמניה וספרד – עבור כולן זו הפעם השנייה שהן מסיימות עם 0 נקודות.
* השיר השבדי הוא הסינגל הכי פחות נמכר מבין שירי שבדיה לאירוויזיון.
* בראיון שנתנה France Gall לטלוויזיה הצרפתית בספטמבר 2015, היא חולקת את זיכרונותיה מהאירוויזיון. לדבריה עברה חוויה קשה ועצובה; במהלך החזרות היא ספגה קריאות בוז, התזמורת שנאה את השיר והתלוננה רבות, מאחר והוא לא תאם לסגנון של התחרות. בן זוגה, Claude François, ציין בפנייה שהיא נשמעת רע ושהיא נוראית על הבמה. היא התקשרה אליו במהלך ההצבעה והודיעה לו שהיא זוכה. הוא בתגובה אמר לה שהוא עוזב אותה. לדבריה הדמעות במהלך ההופעה על הבמה היו דמעות של עצב ולא של התרגשות. היא מציינת כי Kathy Kirby, נציגת בריטניה, סטרה בפנייה לאחר הזכייה, מאחר ו-Kirby הייתה פייבוריטית לזכייה טרם התחרות והרגישה כי התחרות הייתה מכורה לגל. יצוין כי Kirby אובחנה כחולת סכיזופרניה שנים לאחר מכן. Gall חזרה לצרפת באותו ערב ו-François לא נתן לה להיכנס לדירתו, וכך יצא שבליל הזכייה שלה באירוויזיון ישנה על המחצלת מחוץ לדירתו.
* נציגת גרמניה, Ulla Wiesner, אשר סיימה עם 0 נקודות, ציינה בראיון שקיימה ב-2008, כי בעקבות הכישלון באירוויזיון, אף אחד לא היה מעוניין במוזיקה שלה. בשלב מסוים היא אף התדרדרה להיות חסרת בית עד שפגשה את בעלה.
* מכתב מה-BBC ל-EBU משנה זו מגלה שהרשות הבריטית הייתה התומכת הגדולה של התחרות במתכונתה כתחרות, וביטלה את הצעתן של מספר מדינות נורדיות להפוך את התחרות ליוקרתית יותר ולחלק אותה על פני מספר ערבים ולבטל את האלמנט התחרותי שבה. ה-BBC הסביר כי התחרות פופולרית מאד ולא מומלץ לשנותה ולכלול בה תכנים תרבותיים-מוזיקליים. עוד צוין כי "לדעתנו האפיל של התחרות לציבור הוא בהיותו בידור פופולרי עם תחרות ומתח. כל הרשויות צריכות מספר גדול של תכניות בידור קל… התחרות מספקת תכנית שכזו פעם בשנה, עם האטרקציה המיוחדת של תחרות בינלאומית".

ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן: