כיצד הגיעה לעולם תחרות האירוויזיון? ראשית יש להבדיל בין ה"אירוויזיון" לבין "תחרות הזמר של האירוויזיון". הארגון "אירוויזיון" נוסד ב-1954 בז'נבה, שווייץ. מדובר ברשת טלוויזיה, שהינה חלק מאיגוד השידור האירופי. מטרת האירוויזיון הייתה לבצע חליפין של תכניות טלוויזיה וצילומי חדשות טלוויזיוניים. השידור הראשון של הרשת היה ביוני 1954. השם "אירוויזיון" נהגה על ידי הפרשן הבריטי George Campey, שכתב לעיתון Evening Standard. איגוד השידור האירופי החליט לאמץ את השם.
איגוד השידור האירופי כולל 75 רשתות שידור, הממוקמות ב-56 מדינות ברחבי אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון. 61 רשתות שידור נוספות נלוות לארגון באירופה, אפריקה, אמריקה, אסיה ואוקיאניה.
את הרעיון לתחרות האירוויזיון הגה ב-1955 המחזאי, התסריטאי והעיתונאי האיטלקי Sergio Pugliese, אשר עבד ברשות השידור האיטלקית. הוא קיבל השראה מפסטיבל סנרמו, והרעיון הוצג בינואר 1955 במונקו, בישיבת האירוויזיון, על ידי Marcel Bezençon, שהיה אז נשיא ה-EBU. הוא היה שווייצרי מהקנטון הצרפתי. הוא היה יו"ר של אחת מרשויות השידור בשווייץ, והיה לו חלק מרכזי בפיתוח ובקידום תעשיית הטלוויזיה והרדיו מבחינה טכנולוגית. ב-19/10/55 העצרת הכללית של ה-EBU מאשרת את קיום התחרות וקובעת את לוגאנו כמיקום בו ייערך לראשונה.
בוא נדבר רגע על פסטיבל סנרמו. איטליה הייתה מדינה חדשה יחסית, אשר אוחדה 90 שנים לפני הפסטיבל הראשון. 3 שנים לפני התחרות הראשונה הפכה המדינה לדמוקרטית. כל אלו העלו על פני השטח את השוני הבולט מאד בין האיטלקים לבין עצמם. איטליה היא הרי מדינה שהורכבה ממדינות ונסיכויות שונות, ועד היום יש מתחים במדינה הנובעים מהשוני בין האזורים בה. האיטלקים, אם כך, לא הרגישו קרבה מיוחדת זה לזה. הרצון היה לאחד את אזרחי המדינה בבידור קל להמונים. פסטיבל סנרמו היה הצלחה מראשיתו וב-1955 שודר הפסטיבל לראשונה בטלוויזיה.

האירוויזיון הראשון התרחש ב-1956….לוגאנו, שוויץ. כבירת הניטרליות, נבחרת שווייץ לארח את התחרות הראשונה. העיר המנומנמת לוגאנו היא לא מקום שהיו בוחרים לארח את התחרות כיום. לאחר מלחמת העולם השנייה, העיר חוותה תעבורה גבוהה של הון מאיטליה השכנה והייתה למרכז הכלכלי השלישי בחשיבותו בשווייץ.

האירוויזיון היה אמור להיות אירוע חד פעמי. לא היו חוקים ספציפיים, אפילו לא חוק שפה. עם זאת, כל המדינות שרו בשפתן, מה שהיה נראה טבעי בזמנו. התחרות ארכה כ-1:21 שעות. הרמה של השירים יחסית גבוהה, וחלקם מקבלים שדרוג על ידי התזמורת והזמרים המרשימים.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01.  בלגיה – Messieurs les noyés de la Seine – יצירת מופת דרמטית להחריד. אין סיכוי ששיר כזה יעבור אחרי שהבינו מה זה אירוויזיון…שיר על גבר אלמוני שטבע בנהר הסיין. אלוהים, כמה קודר, כמה שחור שחור שחור, כמה יפה! Fud Leclerc עוד יעלה 3 פעמים על בימת האירוויזיון בשנים הבאות, אך זה הכי יפה שלו.

02.  גרמניה – Im wartesaal zum großen glück – מושר בצורה חצי סיפורית, מיוחד וכובש. הגרמנית נשמעת מאד ארכאית, שזה מעולה לעומת הניסיון השני שלהם באותו הערב להפוך את הגרמנית למגניבה.

03.  לוקסמבורג – Les amants de minuit – עוד בלדה גלומית משהו, זמרת עם קול שאנסוני. מקסים.

04.  איטליה – Amami se vuoi – המבצעת Tonina Torrielli מתחננת שיאהבו אותה. נגע לליבי.

05. שווייץ – Refrain – שיר נחמד עם ניחוחות שלאגריסטיים, מעט פונה למכנה משותף רחב מידי.

06.  איטליה – Aprite le finestre – השיר הקצבי הראשון ברשימה שלי. ניחוח אירופי מובהק, אם כי לא איטלקי במיוחד.
07. שווייץ – Das alte karussell – בסטודיו זה פח זבל, בלייב זה שודרג פלאים ונשמע אחרת לגמרי.
08.  צרפת – Il est là – עוד שיר שקיבל בוסט מהתזמורת. שיר קליל וחנפני.
09.  הולנד – Voorgoed voorbij – עוד שיר חנפני וסתמי, לא מותיר שום רושם. קורי ברוקן מפציעה לראשונה.
10.  צרפת – Le temps perdu – צרפת מתחילה להתיש עם שיר חסר פואנטה וזמרת עם קול צווחני משהו.
11.  לוקסמבורג – Ne crois pas – שיר מיותר והיסטרי. מנסה להישמע מגניב, אבל זקן זקן זקן.
12.  הולנד – De vogels van Holland – נשמע כמו שיר ילדים משנות ה-20. מבין את אלו הטוענים שהאירוויזיון מנותק ממה שקורה בעולם המוזיקה.
13.  בלגיה – Le plus beau jour de ma vie – עוד שיר שמביא עצבים ושלי גם ככה רופפים. שרה דינג דונג עוד לפני כולם, וזה רע כמו שזה נשמע.
14.  גרמניה – So geht das jede nacht – נורא ואיום. הגרמנים מנסים להישמע אמריקאים ומעתיקים שירי רוקנרול אמריקאיים, במה שנשמע כמו גרסה מחרידה ל-Jail house Rock.

המנחה:
Lohengrin Filipello – אין הרבה מה להגיד. מהמנחים של פעם, סמכותי, יבש ואינפורמטיבי. נעים לאוזן.

Interval Act:
Les Joyeux Rossignols & Les Trois Ménestrels – הופעה של מישהו שמחקה קולות של ציפורים. מקווה שאושפז אחרי האירוויזיון. מה שכן, זה היה קצר מאד, תודה לאל.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* בקדם ההולנדי – 3 משתתפים עם 2-3 שירים כל אחד. למקום הראשון מגיעה Corrie Brokken ולמקום השני מגיעה Jetty Paerl. שתיהן נשלחות לתחרות עם שני השירים.
* בקדם השוויצרי – לקחו חלק 3 זמרים עם 11 שירים, מתוכם 5 שירים בביצוע ליז אסיה הבלתי נלאית, ב-4 מתוכם הופיעה עם להקת ליווי, שאני מנחש שלא הורשתה לעלות לבמה. מאחר ואז הורשו להופיע רק סולנים. או זה או שהיא רצחה אותם לפני התחרות, אין לדעת ושתי התיאוריות נשמעות לי סבירות באותה המידה. בין המשתתפות בקדם ניתן למצוא את Anita Traversi, אשר תייצג את המדינה ב-1960 וב-1964.
* בקדם הגרמני – ליז אסיה מנסה את מזלה בקדם הגרמני עם שיר לא רע בכלל – "Ein kleiner gold'ner Ring".

משתתפות גם Margot Hielscher, אשר תישלח לייצג את המדינה ב-1957 ושוב ב-1958, ו-Margot Eskens שתישלח לייצג את המדינה ב-1966. אחד הנציגים של גרמניה השנה Freddy Quinn לא מופיע ברשימת המתמודדים בקדם ועולה השאלה אם אכן השתתף או נשלף בהליך בחירה פנימי להיות המתמודד הנוסף מטעם המדינה.
* בקדם האיטלקי – הקדם הוא למעשה פסטיבל סנרמו, והאיטלקים ישתמשו בפלטפורמה הזו על מנת לבחור את הנציגים והשירים שלהם עד 1966. Franca Raimondi זוכה למעשה בפסטיבל סן רמנו עם שירה, בעוד  Tonina Torielli מגיעה למקום השני.

פרטי טריוויה:
* 7 מדינות השתתפו באירוויזיון הראשון, אך כל אחת שרה שתי שירים. כך שיש לנו 14 שירים מתחרים. שוויץ ולוקסמבורג היו היחידות ששלחו את אותה הזמרת לבצע שני שירים.
* אוסטריה ודנמרק אמורות להשתתף בתחרות, אך מפספסות את מועד הגשת השירים.
* Jetty Paerl מהולנד היא הראשונה להופיע על במת האירוויזיון.
* Michèle Arnaud מושאלת מצרפת ללוקסמבורג לבצע שני שירים עבור הנסיכות ומתחילה מסורת של השאלת זמרים למדינות. לוקסמבורג ומונקו יעשו זאת מידי שנה.
* Walter Andreas Schwarz, אחד מנציגי גרמניה לתחרות, היה גם הוא יהודי וניצול שואה. הוא שר שיר סיפורי, שמושפע מהדברים שעבר במהלך המלחמה ולפניה.
* נציגת הולנד השנייה, Corry Brokken, סיפרה בראיון, שהרגישה כמו "עז תועה" על הבמה, לעומת Lys Assia האלגנטית.
* חוקי התחרות עוד היו בחיתולים. לגבי אורך השירים הייתה המלצה בלבד שאורך כל שיר לא יעלה על 3:30 דקות.
* אפשרי שחשדות להטיית ההצבעות וחוסר אובייקטיביות נצפה כבר באירוויזיון הראשון: מעבר לעובדה שמדינה הייתה רשאית להצביע לעצמה, לוקסמבורג שוכרת את שירותיהם של צמד שווייצרים להצביע בשם צוות השיפוט של לוקסמבורג, שלא הצליח להגיע ללוגאנו (השופטים כולם הגיעו ללוגאנו כדי להצביע), וכך יצא שקיבלנו זוכה שוויצרית. האם Lys Assia זכתה לתהילת עולם שלא בצדק?
* Lys Assia כל כך מתרגשת מזכייתה, שהיא שוכחת את המילים בהופעת ההדרן. המנצח מבקש מהתזמורת, עקב כך, להתחיל לנגן את השיר מההתחלה.
* השיר הזוכה נקרא בגרסת הקדם Refrains ובאירוויזיון שונה ל-Refrain. בגדול זה אותו שיר.
* התכנית שודרה בטלוויזיה, אך לא ניתן להשיג את ההקלטות.
* אחת מנציגות צרפת, Dany Dauberson, היא, ככל הידוע לנו, הנציגה הלה"טבית הראשונה בתחרות.
* ב-25/5/56 פרסם העיתון האיטלקי  La Stampa, שכל חבר צוות שיפוט העניק לשיר ניקוד מ-1 עד 10. בעיתון צוין ש-"Refrain" סיים עם 102 נקודות, המהוות 72.8% מהניקוד האפשרי.
* לפי הספר The Complete and Independent Guide to the Eurovision Song Contest 2010, אלו היו התוצאות של התחרות (מצורף צילום מסך), אך הדבר מעולם לא אושר על ידי גורם רשמי.

* לדברי Jan Feddersen, גרמניה סיימה במקום השני עם השיר "Im Wartesaal zum großen Glück", אך גם לטענה זו אין מקור רשמי.
ניתן להאזין לתחרות המלאה כאן: