לאחר שהשיגה ב-2017 את הניצחון הראשון והיחיד בתולדותיה באירוויזיון, לאחר שב-2018 סיימה במקום האחרון בגמר, ובשנה שעברה באחד המקומות האחרונים בחצי הגמר… פורטוגל ממשיכה לדבוק בפורמט הקדם המקומי, ה-Festival da Canção. להלן סקירת שירי הקדם פורטוגלי, ה-Festival da Canção:

Blasted – Rebellion – לשעבר Blasted Mechanism מדובר בהרכב המפורסם ביותר מבין המשתתפים. זהו גם השיר היחיד באנגלית, וחביב חובבים די גדול מרגע שנחשף. הבתים הם בלדת רוק עצובה, בעוד הפיזמון הוא ניו-מטאל עצבני, שמזכיר את Linkin Park ואת הרוק של תחילת המאה. זה שיר טוב, וכנראה יתמודד על הבכורה, אבל אני מתקשה לשמוע בו את מה שהחובבים שומעים. הפיזמון דל מאד, שטוח מאד, והבתים מצוינים ומבטיחים, אך משאירים אותנו עם חצי תאוותינו בידינו. ההרכב ציין כי השיר נכתב בהשראת תנועת המרד בהכחדה 3/5.

Kady – Diz só – זה שיר במקצב אפריקאי וגם קצת ברזילאי. השיר קיצי, רגוע, מזכיר שקיעות בריו דה ז'ניירו או בחוף השנהב. זה לא ממש מתקדם לשום מקום, ולמרות שקולה של Kady נעים, האווירה כלולה עושה אותך מנומנם. וזה נאמר כמחמאה. יש מקום גם לשירים כאלה, ולא צריך דרמה בכל מקום, אבל די ברור שזה יילך לאיבוד אם יגיע לאירוויזיון. 3/5.

Elisa Rodrigues – Não voltes mais – שיר נוסף באווירת אפרו-פיוז'ן, עם השפעות קריוביות וים תיכוניות. זה מוזיקת עולם עם ג'אז. הקול של Rodrigues מלטף והאווירה היא מאד מרגיעה ומשמחת. כמו השיר הקודם, וכיאה לז'אנר, גם זה מעט רפטטיבי, אבל הריף של הגיטרה החשמלית והמקהלה ב-C part עושים את ההבדל. 3/5.

Filipe Sambado – Gerbera Amarela do Sul – וואו, זה שונה מאד וחסר סיכוי, אבל מאד פורטוגלי ומקסים. העיבוד מאד מעניין ומשלב גיטרות ושאר כלים פורטוגליים עם אלמנטים סיתסייזריים. השיר מהפנט, עשיר מוזיקלית. הזכיר לאנשים מוזיקת ימי ביינמית פורטוגלית בטוויסט עכשווי. 3/5.

Jimmy P – Abensonhado  – אחד השירים המודרניים ביותר בליינאפ. ג'ימי פותח בראפ-ספוקן וורד על רקע לופ אלקטרוני. הפיזמון כולל את המילים "I'm Sorry, Mama" בלבד. זה מינימליסטי ונחמד, אבל רחוק מלהדהים. קולות הרגע בבית השלישי תורמות לאווירה הקיטשית שנבנתה כבר בפיזמון. 3/5.

MEERA – Copo de Gin – הפתעה בדמות שיר דיסקו-Fאנק עם דרים האוס עכשווי, שמזכיר משהו שהיה אפנתי לפני כמה שנים. לטעמי זה לא יחזיק במה, ובספק אם זה יראה גמר. חובבים ציינו שזה נשמע כמו מוזיקת לאונג', שמשמיעים בחנויות בגדים. זה נעים מאד, אבל לא קופמטטיבי בשום צורה. בין כותבי השיר נמצאת Isaura, שכתבה את השיר הפורטוגלי לאירוויזיון 2018. 3/5.

JJaZZ – Agora – השיר הוא אלקטרו-אינדי-פופ עם השפעות ג'אז חזקות. השילוב של הקול הגברי בפיזמון והקולות הנשיים בבתים חמוד מאד. זה מאד רגוע, מה שאפשר להגיד שהוא הבעיה העיקרית של הקדם הזה. השיר הזה טוב מאד, אבל ממצה את עצמו מהר מאד ולא מגשים את הפוטנציאל הגלום בו. יתר השיר הופך להיות צפוי. 3/5.

Luiz Caracol e Gus Liberdade – Dói-me o País – בלדה אקוסטית ברזילאית. זה בוסה נובה מודרנית, חביבה וגלגל"צית. שיר מאד נחמד להאזין לו ברדיו תוך נסיעה, ביום שישי בבוקר או סתם לפני שינה. מעבר לזה, נדמה שלשיר חסרות אמביציות. מעריך את האותנטיות הנשמעת מקולו של הזמר, אך זה לא מספיק. Liberdade פותח בראפ, שלא תורם לשיר מאום. 3/5.

Cláudio Frank – Quero-te Abraçar – כנראה הבלדה הכי חלשה ששמעתי עד כה. העיבוד סתמי, המלודיה מוכרת מידי, המילים היחידות באנגלית מביכות. מי שמבין פורטוגלית אמר שגם בשפת המקור הן לא מי יודע מה… לשיר יש יותר דיסלייקים מלייקים ביוטיוב וזה אומר דרשני. המלחין נבחר על ידי תכנית הרדיו MasterClass. מאכזב. 2/5.

Dubio feat. +351 – Cegueira – השיר הגיע מהמסלול הפתוח וממלחינים אנונימיים יחסית. שיר מגניב באווירת מוזיקת סווינג מודרנית, עם השפעות Neo Soul א-לה Amy Winehouse. ההוק של השיר ברור, כמעט ילדותי, אבל זה עושה אותו מאד מודע לעצמו. הקול של הסולנית אדיש ומגניב. לשיר יש ברייק גיטרה חשמלית מפתיע מאד, שבא כקונטרסט על קולה העדין של הזמרת. מאד אהבתי. 3/5.

Judas – Cubismo Enviesado – גיטרות, תופים ואווירת רוקנ'רול כללי בפתיחה של השיר. דווקא הבתים טובים, דרמטיים, בעוד הפיזמון חלש בצורה בלתי רגילה, מאד רפטטיבי. ההרגשה היא של שיר ג'יימס בונד-י, אשר לא עבדו עליו עד הסוף. לא נותנים לשיר להתפתח דיו. הקול של Judas טוב, אבל לא בעל נוכחות מספקת. 2/5.

Bárbara Tinoco – Passe-Partout – שיר באווירת שנות השלושים או הארבעים. חובבים ציינו שיש בשיר משהו מאד צרפתי… הכותרת למשל. העיבוד עם ה-big band הוא מגניב, היפסטרי משהו, מאד פורטוגלי מצידה. אנשים מתחו קו בין השיר לבין שירי דיסני ישנים, "It's Oh So Quiet" של Bjork, הופעות קברט והסרט "לה לה לנד". חביב ונוסטלגי, למרות שלטעמי חוטא בפנייה למכנה משותף רחב מידי. יש כאן מקום בטוח וגמר וכנראה טופ 3. 3/5.

Ian Mucznik – O Dia de Amanhã – בלדת פסנתר פופ-רוק סטנדרטית למדי, אלטון ג'ונית משהו. זה מאד נחמד, שיר זורם, מלודיה עגולה ופריכה. קצת שמרני מידי, אבל רומנטי וסוחף. אווירה של חג האוהבים. נראה לי שזה יראה גמר בקלות. 3/5.

Tomás Luzia – Mais Real que o Amor – הבתים מזכירים לי שירי קדמים ישנים מפורטוגל. הפיזמון כבר לא קשור לכלום, ונשמע קיטשי וחסר זהות. הגיטרה דומיננטית בשיר, לצד ממש מעט אלמנטים אלקטרוניים ברקע. יש משהו מאד disjointed בשיר, בעיבוד ובהלחמה של הבתים לפיזמון. הקהל יאהב לטעמי, אך השופטים יקברו את השיר בהצבעה. Luzia עצמו מאד נאה ובעל מראה מסחרי, מה שעשוי לעבוד לטובתו. 2/5.

Throes + The Shine – Movimento – אולי השיר הכי מודרני ועכשווי בליינאפ. ראפ-טראפ אלקטרוני בפורטוגלית. זה מגניב, זה מרים. יש לזה לופ אלקטרוני ממכר. זה משהו שיכול להרים מסיבת אירוויזיון בקלות. מקומי מצד אחד, מצד שני מאד בינלאומי ושואב מסצינת הראפ האמריקאית העכשווית. לא שמענו שום דבר כזה באירוויזיון. מרשים לטובה. 4/5.

Elisa – Medo de Sentir – שמה עלה כאחת הפייבוריטיות, אבל אני לא ממש מתחבר. זו בלדת פופ-סינגר-סונגרייטר מודרנית, מלודית, עם הפקה אפקטיבית, אבל לטעמי מעט חסרת ייחוד. אם פורטוגל בוחרת בזה, היא מתרסקת כמו ב-2018. למלמ"י. 3/5.

להלן דירוגי לשירי הקדם:

1. Throes + The Shine – Movimento
2. Filipe Sambado – Gerbera Amarela do Sul
3. Dubio feat. +351 – Cegueira
4. Elisa Rodrigues – Não voltes mais
5. Blasted – Rebellion
6. JJaZZ – Agora
7. Bárbara Tinoco – Passe-Partout
8. Ian Mucznik – O Dia de Amanhã
9. MEERA – Copo de Gin
10. Kady – Diz só
11. Luiz Caracol e Gus Liberdade – Dói-me o País
12. Elisa – Medo de Sentir
13. Jimmy P – Abensonhado
14. Judas – Cubismo Enviesado
15. Tomás Luzia – Mais Real que o Amor
16. Cláudio Frank – Quero-te Abraçar

הניחוש שלי הולך ל-Bárbara Tinoco, שעשויה לדבר מאד הן לקהל והן לשופטים. Blasted יאתגרו אותה לדעתי. Elisa תגיע גבוה גם כן. Ian Mucznik יהיה סוס שחור.

חצי הגמר הראשון של ה-Festival da Canção יתקיים ב-22/02 והשני ב-29/02. הגמר ייערך ב-7/03.