לראשונה מאז החלה להשתתף ב-2015, אוסטרליה עורכת קדם מקומי. הכוונות לקיים קדם עלו כבר בשנה שעברה, כאשר ההצהרה הייתה אז מראש לייעד אותו ל-2019. ואכן, מדובר ברגע היסטורי לחובבי התחרות. אם השיר שייבחר יצליח באירוויזיון, סביר שהפורמט יישאר גם ל-2020. אם ייכשל, סיכוי רב שנחזור בשנה הבאה לבחירה פנימית. לצורך הקדם גייסה אוסטרליה את שם הקדם הבריטי, ושורה של אמנים, מוכרים יותר ופחות. 10 מתמודדים יתחרו בשבת הקרובה (10:30 בבוקר שעון ישראל!) על הזכות להיות הנציג החמישי של המדינה בתל-אביב. להלן סקירת השירים:
Alfie Arcuri – To Myself – בלדת פופ משתפכת, די עדכנית, אך שנשמעת מידי כמו "We Got Love", השיר האוסטרלי מ-2018 בגרסה איטית. זה לא מעניין מספיק, למרות שאלפי נשמע מכוון מאד למילים ואמיתי מאד, הוא שר מה שנשמע כביטוי לכאבים וחוסר הוודאות אחרי היציאה מהארון. במובן זה השיר מאד אישי, מה שעובד לטובתו ותורם לאותנטיות של השיר 3/5.
Aydan Calafiore – Dust – בלדת פופ-RnB, לאיידן קול מלא נשמה והשיר מעביר רגש בהפקה פשוטה, מלאת בס עם עיטור אלקטרוני עדין. השיר נעים מאד ומלודי, ההפקה עדינה ומקצועית וההרגשה הכללית היא אותנטית. עם זאת, השיר יצטרך את מלוא הכריזמה של הזמר כדי לעשות משהו על בימת הקדם 3/5.
Courtney Act – Fight for Love – פופ-האוס גאווה המגיע היישר מהדראג קוויין המפורסמת באוסטרליה. השיר הוא המנון העצמה, קבלת האחר וכו'. המלודיה לא מורכבת, זכירה מאד (נסו לא לזמזם את זה…), אבל גם פשוטה ושבלונית במידה לא מועטה. קורטני כריזמטית מאד, מה שעשוי לתת לה יתרון מה גם שהיא נתפסת כמתאימה לתחרות… 2/5.
Electric Fields – 2000 and Whatever – שיר אלקטרו-Soul ופיוז'ן של סגנונות אחרים, כולל מוזיקה ילידית אוסטרלית, מרענן ועדכני. חלק מהשיר מושר בשפת ה-Pitjantjatjara המקומית. כשם ההרכב, השיר מאחד בין האלקטרוני לארצי. אחד השירים המגניבים בקדמים השונים השנה. מוזיקה עכשווית לדור ה-M, שנותנת כבוד ושואבת מסגנונות ישנים וחדשים במיינסטרים המוזיקלי. נהדר 4/5.
Ella Hooper – Data Dust – השיר מתנפל על המאזין על ההתחלה עם המסר המחאתי נגד תרבות האונליין בכלל והרשתות החברתיות בפרט. זה פופ-רוק ניינטיזי מוקדם רך וחלבי, עם מילים, שלא מתחברות ללב, כי עסוקות במשחקי מילים ובהקאת המסר ההו כה חשוב. מוזיקלית זה ממוצע למדי, קצת כמו שיר ש-4 Non Blondes יכלו לשיר ואיש לא היה שם לב 2/5.
Kate Miller-Heidke – Zero Gravity – אלקטרו-פופ קצבי, שמגביר קצב לקראת הפיזמון, שמפתיע בקולות סופרן ובהפקת Art-Rock. קייט מזכירה את קייט בוש. השיר לא שגרתי, מקורי ומעניין, לא מדהים, טיפה messy, אך ניכר כי נעשה במלאכה רגישה 3/5.
Leea Nanos – Set Me Free – המנון אלקטרופופ חזק וסוחף. ללינה קול חם ומכשף, ההפקה מעט עמוסה ולעיתים מעפילה על הקול שלה, המתפרץ לקראת סוף השיר בזעקה. מינון נכון ואפקטיבי של רגש 3/5.
Mark Vincent – This Is Not the End – בלדת פופרה מתישה, עם מילים קיטשיות ופמפוזיות מיותרת, המכסה על היעדר השראה לירית או מוזיקלית. חלקים בשיר מזכירים את "Je suis malade" של Serge Lama. חובבי הקיטש והדרמה (ואיל וולו) יחבבו גם את הניסיון הזה, אבל באמת שזה לא מעניין אפילו בז'אנר שלו 2/5.
Sheppard – On My Way – מבין משתתפי הקדם, כנראה שמדובר בפופולאריים ביותר, ואפשר להבין למה. סאונד מיינסטרימי שמדבר לכולם. פופ-רוק המנוני וקצת צפוי. הגרסה האוסטרלית של OneRepublic אם תרצו. לא מוצא בשיר דבר מיוחד, אבל זה יכול להביא את אוסטרליה חזרה למסלול באירוויזיון, מסוג השירים שעובדים טוב על הבמה 2/5.
Tania Doko – Piece of Me – פאוור-פופ עם מארש חצי אפוי, פיזמון שנכנס מהר מאד, עוד לפני שהשיר נבנה. צליל adult contemporary אמריקאי, חסר ייחוד, אבל עשוי במקצועיות יחסית. בחירה בזה תהיה המשך ישיר של השירים החלשים שאוסטרליה שלחה בשנתיים האחרונות, בחירה בפרווה, מוזיקת אמצע הדרך ללא אדג'. המילים הן קלישות שזורות בקלישאות נוספות 2/5.
להלן דירוגי לשירי הקדם:
- Electric Fields – 2000 and Whatever
- Aydan Calafiore – Dust
- Leea Nanos – Set Me Free
- Kate Miller-Heidke – Zero Gravity
- Alfie Arcuri – To Myself
- Courtney Act – Fight for Love
- Sheppard – On My Way
- Tania Doko – Piece of Me
- Ella Hooper – Data Dust
- Mark Vincent – This Is Not the End
אישית, הייתי שמח מאד אם אוסטרליה תיבחר ב-Electric Fields, שהולכים ומתגבשים כחביבי חובבים, אך לדעתי התחרות בכיס של Sheppard, כמו גם מקום בטופ 10 באירוויזיון 2019.
המדריך לאירוויזיון 