אחרי הכישלון בשנה שעברה, פורטוגל נערכת לבחירת השיר שייצג אותה ברוטרדם. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-53(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית.

סה"כ יתמודדו 16 שירים בתחרות,  כאשר הערב, יתחרו 8 שירים ראשונים. מתוכם, 4 שירים יעלו לגמר שייערך ב-7/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים. ניתן לצפות בתחרות כאן וכאן.

המנחים הם Jorge Gabriel, מנחה טלוויזיה, שהנחה את הקדם הפורטוגלי ב-2006, 2007, ואת אחד מחצאי הגמר בשנתיים האחרונות, ו-Tânia Ribas de Oliveira, מנחת טלוויזיה, אשר הנחתה את אחד מחצאי הגמר בשנתיים האחרונות. הם מציגים את השופטים: Anabela, נציגת 1993, Capicua, Conan Osiris, נציג 2019, Héber Marques, Isilda Sanches, Miguel Ângelo ו-Rui Miguel Abreu. התחרות מתחילה

MEERA – Copo de Gin – בסקירת השירים כתבתי: "הפתעה בדמות שיר דיסקו-Fאנק עם דרים האוס עכשווי, שמזכיר משהו שהיה אפנתי לפני כמה שנים. לטעמי זה לא יחזיק במה, ובספק אם זה יראה גמר. חובבים ציינו שזה נשמע כמו מוזיקת לאונג', שמשמיעים בחנויות בגדים. זה נעים מאד, אבל לא קופמטטיבי בשום צורה. בין כותבי השיר נמצאת Isaura, שכתבה את השיר הפורטוגלי לאירוויזיון 2018. 3/5."
בהופעה החיה: הסולנית לובשת אאוטפיט אפור-כסוף חצי חללי. ההופעה לא מבוימת בשום צורה. הווקליות חסרת אנרגיות והכל מרגיש כמו חלטורה. שאר חברי ההרכב מנגנים מאחוריה באאוטפיטים דומים לשלה. בפיזמון האחרון היא ניגשת לתופים ונותנת בסשן תיפוף.

Filipe Sambado – Gerbera Amarela do Sul – בסקירת השירים כתבתי: "וואו, זה שונה מאד וחסר סיכוי, אבל מאד פורטוגלי ומקסים. העיבוד מאד מעניין ומשלב גיטרות ושאר כלים פורטוגליים עם אלמנטים סיתסייזריים. השיר מהפנט, עשיר מוזיקלית. הזכיר לאנשים מוזיקת ימי ביינמית פורטוגלית בטוויסט עכשווי. 3/5."
בהופעה החיה: Sambado עולה במראה קווירי מרהיב, עם איפור כבד, שמלה שחורה וכתר שחור לראשו. הוא יושב על כס מלכות, שרכש באיקאה. סביבו מלווים שנראים כמו אלמנות פורטוגליות משופמות. הוא נפטר מהשמלה כשהוא נעמד וחושף מכנסי עור שחורים קצרים. מעניין ושונה כמו השיר.

Ian Mucznik – O Dia de Amanhã – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פסנתר פופ-רוק סטנדרטית למדי, אלטון ג'ונית משהו. זה מאד נחמד, שיר זורם, מלודיה עגולה ופריכה. קצת שמרני מידי, אבל רומנטי וסוחף. אווירה של חג האוהבים. נראה לי שזה יראה גמר בקלות. 3/5."
בהופעה החיה: מדובר בהופעה של פעם. יש דברים שלעולם לא משתנים בקדם הפורטוגלי. וטוב שכך. מלווים אותו פסנתרן וארבעה זמרי ליווי. הופעה מקסימה ולא מתאמצת.

Bárbara Tinoco – Passe-Partout – בסקירת השירים כתבתי: "שיר באווירת שנות השלושים או הארבעים. חובבים ציינו שיש בשיר משהו מאד צרפתי… הכותרת למשל. העיבוד עם ה-big band הוא מגניב, היפסטרי משהו, מאד פורטוגלי מצידה. אנשים מתחו קו בין השיר לבין שירי דיסני ישנים, "It's Oh So Quiet" של Bjork, הופעות קברט והסרט "לה לה לנד". חביב ונוסטלגי, למרות שלטעמי חוטא בפנייה למכנה משותף רחב מידי. יש כאן מקום בטוח וגמר וכנראה טופ 3. 3/5."
בהופעה החיה: Tinoco יושבת על גב ספסל ומפלרטטת עם נגן הגיטרה. פנס רחוב מדמה אווירה של רחוב פריזאי, או ליסבוני. הרקדנים נכנסים וביחד הם נותנים הופעה שמזכירה מאד את הסרט "לה לה לנד", כמצופה. זה מחוייך וחנפני, אבל עולה על העצבים במידה. היא עצמה נותנת הופעה לא רעה בכלל.

Blasted – Rebellion – בסקירת השירים כתבתי: "מדובר בהרכב המפורסם ביותר מבין המשתתפים. זהו גם השיר היחיד באנגלית, וחביב חובבים די גדול מרגע שנחשף. הבתים הם בלדת רוק עצובה, בעוד הפיזמון הוא ניו-מטאל עצבני, שמזכיר את Linkin Park ואת הרוק של תחילת המאה. זה שיר טוב, וכנראה יתמודד על הבכורה, אבל אני מתקשה לשמוע בו את מה שהחובבים שומעים. הפיזמון דל מאד, שטוח מאד, והבתים מצוינים ומבטיחים, אך משאירים אותנו עם חצי תאוותינו בידינו. ההרכב ציין כי השיר נכתב בהשראת תנועת המרד בהכחדה 3/5."
בהופעה החיה: סולן הלהקה עולה עם לבוש המזכיר לוחם, שיצא מספר קומיקס אפוקליפטי. שאר חברי הלהקה בלבושים שונים, שלאן דווקא מתכתבים עם הנרטיב הזה. ההופעה סבירה, אבל רחוקה מלהדהים. אני לא חושב שהפיזמון הרפטטיסבי עובד טוב על הבמה, וניכר שהבמה של הקדם לא בדיוק קלה לסגנונות שהם יותר כאסחיסטים.

Elisa – Medo de Sentir – בסקירת השירים כתבתי: "שמה עלה כאחת הפייבוריטיות, אבל אני לא ממש מתחבר. זו בלדת פופ-סינגר-סונגרייטר מודרנית, מלודית, עם הפקה אפקטיבית, אבל לטעמי מעט חסרת ייחוד. אם פורטוגל בוחרת בזה, היא מתרסקת כמו ב-2018. למלמ"י. 3/5."
בהופעה החיה: Elisa עולה בשמלה כחולה מנצנצת, שכבר ראינו במלודיפסטיבלן השנה. האיפור שלה מתחת לכל ביקורת. הוידאורט מדמה שמיים זרועי כוכבים. זה אחד הפייבוריטים לזכייה, ואני לא ממש מבין מדוע. היא פרפורמרית טובה וקל להתחבר אליה, כריזמטית מרוב המופיעים הערב, אבל השיר הוא נון איבנט.

JJaZZ – Agora – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הוא אלקטרו-אינדי-פופ עם השפעות ג'אז חזקות. השילוב של הקול הגברי בפיזמון והקולות הנשיים בבתים חמוד מאד. זה מאד רגוע, מה שאפשר להגיד שהוא הבעיה העיקרית של הקדם הזה. השיר הזה טוב מאד, אבל ממצה את עצמו מהר מאד ולא מגשים את הפוטנציאל הגלום בו. יתר השיר הופך להיות צפוי. 3/5."
בהופעה החיה: מדובר בהרכב ביזארי למדי, ואני מחבב את זה. הם לבושים באאוטפיטים המשלבים לבן וקווים צבועניים. זו הופעה קאלטית, חצי מודעת לעצמה, אבל שמשדרגת את השיר. הם לא באו כדי לנצח. זה מוזר מאד, צריך לצפות כדי להבין>>

Throes + The Shine – Movimento – בסקירת השירים כתבתי: "אולי השיר הכי מודרני ועכשווי בליינאפ. ראפ-טראפ אלקטרוני בפורטוגלית. זה מגניב, זה מרים. יש לזה לופ אלקטרוני ממכר. זה משהו שיכול להרים מסיבת אירוויזיון בקלות. מקומי מצד אחד, מצד שני מאד בינלאומי ושואב מסצינת הראפ האמריקאית העכשווית. לא שמענו שום דבר כזה באירוויזיון. מרשים לטובה. 4/5."
בהופעה החיה: זו הופעה! הראפר עם ז'קט ארוך פתוח חושף חזה, שיערו צבוע בסגול והוא רוקד בצורה הכי מגניבה שתוכלו לדמיין. חברי ההרכב תומכים בו בחלקים החצי-ווקלים. זה כריזמטי ומרים את האולם. כל מה ש-Blasted Mechanism לא עשו לפניהם. האורות מרצדים ועל המסך תמונה מגורענת. תזזיתי ואנרגטי. מה הסיכוי שזה ייסע לרוטרדם? הקהל מתלהב.

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:

1. Throes + The Shine – Movimento
2. Filipe Sambado – Gerbera Amarela do Sul
3. JJaZZ – Agora
4. Ian Mucznik – O Dia de Amanhã
5. Blasted – Rebellion
6. Bárbara Tinoco – Passe-Partout
7. Elisa – Medo de Sentir
8. MEERA – Copo de Gin

בעודנו ממתינים לתוצאות, סרטון המוקדש ל-José Mário Branco וראיונות בגרין רום עם המתמודדים.
ולתוצאות. ארבעת המעפילים לגמר הם:

1. Bárbara Tinoco
2. Elisa
3. Filipe Sambado
4. Throes + The Shine

אכזבה גדולה ל-Blasted ולחובבים. בשבת הקרובה בלילה – חצי הגמר השני.