הקדמה:
צרפת מחליטה, עקב בעיות תקציביות, לוותר על האירוח. בריטניה מתנדבת לארח את התחרות וכך אנו זוכים לראשונה לאירוויזיון ייחודי שכולו בתוך אולפן, ולא באולם קונצרטים. פעם ראשונה ואחרונה. התלבטתי האם לכתוב שזו שנת מפנה באירוויזיון, ולבסוף החלטתי שזו לא באמת שנת מפנה. נכון, יש כמה להיטים ששרדו את מבחן הזמן, יש המון דרמה ופאתוס ברבים מהשירים כמו באירוויזיון שאנו מכירים עד היום, יש התגבשות הגוש הסקנדינבי והאשמה בהטיית הצבעות, יש כמה כוכבים גדולים, אבל ברמה המוזיקלית אין בשורות חדשות לטעמי, לפחות לא כאלו ששינו את פני התחרות.

מהלך הערב:
לונדון, בריטניה. הערב נפתח בדגל הכוכבים הידוע, שבמרכזו מופיעות בזו אחר זו שמות המדינות בשפתן המקומית. קייטי בויל חוזרת להנחות ומציגה את המשתתפים, אשר עולים לבמה בזה אחר זה, יורדים במדרגות וקדים לאחר קריאת בשמם. התזמורת לא עושה חסד עם הזמרים ובעיקר מוסיפה outros דרמטיים למספר שירים. מעבר לזה ובצר לנו, היא לא משדרגת את השירים כמו שהיא אמורה לעשות. הזמרים לא אוחזים במקרופונים, יש מקרופון אולפני גדול במקום.

שלב ההצבעה:
שיטת הניקוד משתנה. כל מדינה נותנת 1-5 נקודות לטופ 5 שלהן. בכל מדינה 20 שופטים, המספר הגדול ביותר של שופטים עד כה. כל שופט מדרג את 5 השירים הפייבוריטים שלו בניקוד 1-5. מחברים את הנקודות של כל שופטי המדינה כדי להגיע לניקוד 1-5 ל-5 מדינות בלבד. השיטה החדשה לא מונעת את אותה כמות של מדינות מאופסות. זהו שלב הניסויים עבור איגוד השידור האירופי, ושוב שיטה זו נזנחת אחרי פעם אחת בלבד. לראשונה המדינות מנקדות לפי סדר הופעתן. הראשונה להופיע היא גם הראשונה לנקד. הניקוד ניתן לפי סדר ההופעה ולא לפי גובה הניקוד.
שוויץ מובילה לאחר ההצבעה הראשונה, בהצבעה השנייה דנמרק לוקחת את ההובלה וברביעית ההובלה חוזרת לשוויץ. אבל אז מגיעה נורבגיה וההצבעה השערורייתית. השדר הנורבגי מבלבל את מספרי השירים ומחלק נקודות לפי גובה הנקודות. כשמתבקש לחזור על הניקוד, הוא מבקש שיחזרו אליהם לאחר מכן להצבעה. הבעיה היא שההצבעה הנורבגית לא נמחקת באותו הרגע ויש בלאגן בניקוד. פינלנד מביאה לשיוויון בין שתי המדינות, דנמרק מחזירה את ההובלה לשוויץ. ההצבעה של שוויץ מביאה את דנמרק לנקודה אחריה במקום השני. שבדיה נותנת לדנמרק את מירב הנקודות ולשוויץ רק נקודה אחת ומחזירה את הפער לנקודה אחת בודדה בהובלת שוויץ. ההצבעה גורמת לאנחה להישמע מפיה של Katie Boyle. ההצבעה הבלגית מעלה את דנמרק להובלה בנקודה בודדה. מונקו מתבלבלת ונותנת פעמיים נקודה אחת, אבל אף אחד עדיין לא שם לב. חוזרים לנורבגיה עם הצבעה שלפתע משתנה והופכת את הקערה על פיה. דנמרק מנצחת? Boyle מקבלת טלפון בהול, ומבקשת לעלות בחזרה את צוות השיפוט ממונקו שנתן נקודה אחת יותר מידי. הלחץ ניכר בפניה ובדבריה. מונקו מצביעה והטלפון מצלצל שוב, מודיע ל-Boyle, שהתוצאה על לוח התוצאות היא התוצאה הסופית. דנמרק זוכה לראשונה. שווייץ שנייה, איטליה שלישית, בריטניה רביעית. צרפת ומונקו חולקות את המקום החמישי.

הענקת הפרס ו-reprise:
אדון BBC עולה לבמה להענקת הפרס. הזוכים עולים לקבל את הפרס, כותבי השיר נקראים לבמה, אך הם לא בנמצא. אדון BBC מתחיל בנאום ארוך, נאום מלא פאתוס בשבחי הטכנולוגיה והטלוויזיה הבריטית. לאחר הדרן השיר הזוכה, מופיעות שקופיות עם תמונות סטילס של המנחה וכל הזמרים לפי סדר ההופעות.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:
01. שבדיה – פעם, לפני השלאגרים, שבדיה שלחה שירים. Monica Zetterlund היא ג'אזיסטית בהשכלתה, והשיר הוא ממתק ג'אז לא מתחנף. אין מודולציה, אין דרמה מיותרת, ואפילו אין סקסופונים כך שהשיר לא הופך למופע מועדון לילה זול. כל כך שונה מכל השירים הדרמטיים שנשלחו באותה שנה. עדין, מכשף, מסטרפיס.

02. יוגוסלביה – עלה אצלי כמה מקומות. בלדה קודרת ודרמטית של Vice Vukov הקרואטי. הרבה רגש, שיר עם הרבה אופי, אבל כנראה סלבי מידי עבור מערב אירופה. Vukov יודע לשחק יפה עם המצלמה.

03.  צרפת – קלאסיקה, בלדה רומנטית שקצבה טיפה עולה בחי, מודה שבגרסת הסטודיו זה נשמע יותר טוב. עדיין, שיר מרגש, מצליח להיות קליט ומלודי ועם זאת מורכב מוזיקלית.

04.  מונקו – בלדת פופ מודרנית, בלי הרבה דרמה. Françoise Hardy יפהפייה בתפקיד מלכת הקרח. שיר מרשים בעדכניותו, לעומת מדינות אחרות.

05.  דנמרק – אינטרו ואאוטרו מדהימים. שיר מלודי וזורם, הופעה סוחפת, שמצליחה לראשונה להעביר את השפה הדנית ולהפוך אותה קליטה עבור המוני השופטים. השיר לוקח למחוזות הריקודים הסלוניים, אבל העיבוד המקסים משדרג אותו.

06.  גרמניה – פעם מקום אחרון שלי. שיר היסטרי וקליט. קצב אחר מהשאר, המון צבע, כיף והרבה שמח.

07.  נורבגיה – בלדת שיר ערש לא זכירה במיוחד. אני מעדיף את הביצוע הגברי מהקדם הנורבגי שהיה מעט קודר. Anita Thallaug הופכת את השיר למעט מתקתק מידי.

08.  פינלנד – גם כן שיר ערש, שלא מצליח לשחזר את הבכורה הפינית מ-61. נעדר אותנטיות לטעמי, אך עדיין נעים לאוזן במידה.

09.  שווייץ – אני מודה שאני לא מחסידי השיר. שאנסון טיפוסי ובכייני. Esther Ofarim מדהימה ומשדרגת את השיר כמו שרק היא יודעת.

10.  בלגיה – הפלמים מצליחים לראשונה להפוך את השפה הפלמית לנסבלת. בלדה דרמטית שאינה שונה בהרבה משאר השירים בתחרות, אך מרשימה ברמתה הגבוהה.

11.  אוסטריה – שיר חנפני, מעט מוזיקת מעליות. מוזיקה למל"מית בקצב וואלסי משהו, שלא נועדה לחדש או לאתגר אף אחד.
12.  לוקסמבורג – אני לא מבין את הדרמה הזו. שוב שאנסון טיפוסי עם המון דרמה וחצוצרות. המילים מטופשות וקיטשיות. Nana Mouskouri הרבה יותר טובה מזה.
13.  בריטניה – Ronnie Carroll הבלתי נסבל בבלדת פיפטיז ריאקציונרית. זה כל כך גנרי שלא בא לי לשמוע את זה עוד פעם.
14.  איטליה – לא מתפעל מהגברבר האיטלקי שמחליף בחורות כמו גרבים ומתגאה בזה. שיר קצבי ומציק. יותר מידי פאסון מצ'ואיסטי על מעט מידי שיר.
15.  הולנד – מביך לצפייה. הולנד לוקחת חופש מהתקופה האינפנטילית שלה בשביל הבלדה הארכאית הזו. ההולנדית נשמעת נורא בשיר הזה.
16.  ספרד – מנותק מכל הקשר אירוויזיוני. המון דרמה, אבל לא זוכרים איך השיר הלך. זה מצליח להיות קיטשי ומביך, ובו בעת להיות בלתי זכיר ולא קליט.

המנחה:
Katie Boyle – מגיעה להנחות בפעם השנייה את התחרות אחרי 1960. כבר פחות צנועה, מעט מתנשאת, אך מאד מקצועית. מעורבת רגשית במהלך ההצבעה.

Interval act:
Ola & Barbro – צמד שבדי, שעושים מופע קרקסי לוהט. לא באמת, זה מתיש.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* דנמרק – "Amiga mia" של Bjørn Tidmand. ממתק מקסיקני. "Harlekin og Colombine" של Melody Mixers. שיר קטן, מלודי וחנפני.
* שבדיה – "Hong-Kong-Sing" במספר ביצועים. שיר עם אווירה סינית מעניינת.
* בקדם הדני – Dario Campeotto נציג 1961 מנסה שוב את מזלו ומסיים במקום החמישי, כמו גם Birthe Wilke הבלתי נלאית (1957,1959), שמגיעה רק מקום שלישי. למקום השני מגיע Bjørn Tidmand שייצג את דנמרק בשנה הבאה. רביעית מגיעה Gitte, שתישלח עבור גרמניה בעוד עשור.
* בקדם הפיני – Lasse Mårtenson מגיע מקום שני ויישלח בשנה הבאה. Laila Halme מגיעה למקום השלישי, אך לבסוף נבחרת להישלח לאירוויזיון עם השיר שהגיע למקום הראשון בקדם. לא ברור מדוע נבחרה, מאחר והיא לא הייתה זמרת מפורסמת או מצליחה במיוחד. השיר עמו הגיעה למקום השלישי הפך ללהיט גדול מהשיר עמו נשלחה לתחרות. יש האומרים כי השיר זכה כי השופטים הסתנוורו מכותבי השירים, והתעלמו מהפוטנציאל של השירים עצמם.
* בקדם האיטלקי – בפסטיבל סן רמו מגיע Claudio Villa למקום השני והשביעי. הוא היה נציג איטליה ב-1962 ויישלח שוב ב-1967. למקום השישי מגיעה Tonina Torrielli, אחת מנציגות 1956.
* בקדם הנורבגי – Nora Brockstedt זוכה בפעם השלישית, אך טוענת שיש לה מחויבויות אחרות ולא יכולה לנסוע ללונדון. על פי השמועות, זה היה תירוץ, והיא פשוט חשבה שהשיר בינוני מידי ופחדה שהוא ייפגע לה במוניטין. השיר ניתן ל-Anita Thallaug לבצע בלונדון. אניטה עצמה סיימה בקדם במקומות הרביעי והחמישי (האחרונים).
* בקדם השוייצרי – בין המתמודדים ניתן למצוא את נציגת 1960, Anita Traversi. היא תישלח שוב בשנה הבאה.
* בקדם הצרפתי – נוסחה מנצחת לא מחליפים. הצרפתים עורכים בחירה פנימית. לישורת האחרונה מגיעים בין היתר Isabelle Aubret, זוכת אירוויזיון 1962 ונציגת צרפת העתידית ב-1968, ו-Nana Mouskouri, שתישלח השנה מטעם לוקסמבורג, אך עם שיר אחר.
* בקדם הספרדי – ישנה טענה כי הטלוויזיה הספרדית התכוונה להשתמש ב-1962 Festival de la Canción Mediterránea כקדם המקומי. בתחרות זוכה José Guardiola עם השיר "Nubes de colores". יום לאחר התחרות התוצאות מוכרזות כבטלות, מאחר ומתגלה זיוף הצבעות לאחר ספירת הקולות. לקהל באולם נמכרו פתקי הצבעה, אך לאחר ספירת כל ההצבעות הסתבר שהיו יותר פתקים ממה שנמכר. Guardiola נשלח לאירוויזיון עם שיר אחר, אך אין הוכחה שיש קשר בין התחרות המקומית להחלטה זו.
* בקדם הבלגי – Lize Marke מפציעה ותישלח שנתיים לאחר מכן. מסיימת במקומות השני והרביעי.
* הקדם ההולנדי לא שודר עקב שביתה של נגני התזמורת. צוות שופטים בחרו את הזוכה, אשר שמו שונה פעמיים משום מה לפני האירוויזיון. השיר עצמו נשאר אותו דבר.
* קדמים פרטיים בגרמניה ובהולנד.

פרטי טריוויה:
* התחרות אורכת כשעה וחצי, כמו לפני שנתיים. מניח שבוזבזו שלוש דקות על צוותי השיפוט מנורבגיה ומונקו.
* זהו האירוויזיון הראשון והאחרון המתקיים בתוך אולפן.
* Ronnie Carroll חוזר לייצג את בריטניה בפעם השנייה ברציפות.
* שתי ישראליות מייצגות מדינות שונות בתחרות: כרמלה קורן מרימה את אוסטריה מהקרשים ואסתר עופרים כמעט משיגה ניצחון לשוויצרים.
* בראיונות שנים לאחר מכן, היא מציינת כי נבחרה ישירות על ידי הטלוויזיה השווייצרית וכי זכתה באירוויזיון. בשני המקרים מדובר בעובדות לא נכונות.
* כרמלה קורן מבצעת את השיר האוסטרי בגרמנית ובאנגלית. לא היה אז חוק שפה, פשוט הניחו שכל מדינה תשיר בשפתה. הדבר גרם לתרעומת מצד חלק מהמשלחות, במיוחד מצד המשלחת השבדית.
* המשלחת השבדית שקלה לתת ל-Monica Zetterlund לשיר באנגלית, לאחר שהם ראו שכרמלה קורן עשתה זאת. שנתיים לאחר מכן השבדים מחליטים לנצל את האפשרות ולשיר את שירם באנגלית מלאה, מה שיוביל בסופון של דבר לחוק השפה. במהלך אחת החזרות, אחד מראשי מהשלחת השבדית עולה לבמה ומסיר את קישוטי הבמה שהונחו על ידי ה-BBC עבור ההופעה של Zetterlund.
* לוקסמבורג מייבאת גם היא זמרת – Nana Mouskouri היווניה.
* שערוריית הניקוד הנורבגית חושפת לראשונה את הגוש הסקנדינבי השנוא, גוש שעד היום מואשם בהצבעה מוטה. למזלם, מזרח אירופה מגיעה בשנות התשעים לתחרות and put the Scandinavian mafia to shame….
* Alain Barrière בשירו "Elle était si jolie". השיר זכה לגרסאות כיסוי בגרמנית, קרואטית, סרבית וויאטנמית, אבל את הכבוד הגדול מקבלת העברית, עם גרסאות כיסוי של ריקה זראי, אריק לביא ודקלון. הישראלים גילו את השיר מחדש ב-1990, לאחר ששובץ לפסקול הסרט "נשיקה במצח".
* Nana Mouskouri לא מצליחה עם השיר עמו מייצגת את לוקסמבורג, אך Yvonne Littlewood, המפיקה האישה הראשונה ב-BBC, ומפיקת אירוויזיון 1963, התרשמה מנוכחותה, מראיה וקולה של ננה. כמה שנים לאחר מכן, היא הציעה לננה תכנית משלה ב-BBC. התכנית "Presenting … Nana Mouskouri" הפכה אהובה על ידי הקהל ונמשכה כמה שנים. לפי האגדה, הכותב Michel Legrand התרשם מהזמרת גם כן לראשונה באירוויזיון וכתב לה את "Les parapluies de Cherbourg" , אשר פתח לה הרבה דלתות.
* שוב 4 מדינות מקבלות 0 נקודות: שבדיה, נורבגיה, פינלנד והולנד.
* הולנד מקבלת 0 נקודות שנה שנייה ברציפות.
* כל נותני הנקודות נשמעים בבירור, ברור מידי. מה שגורם לחובבי קונספירציות לגבש תיאוריה שכל צוותי השיפוט למעשה יושבים במקום אחד והתוצאות מכורות מראש.
* מה באמת קרה עם ההצבעה הנורבגית? החוקים החדשים של 1963 קבעו שכל מדינה תציב 20 שופטים, שיצביעו ל-5 השירים האהובים עליהם, ו-5 השירים שיקבלו בשקלול הנקודות את מספר הנקודות הגבוה ביותר, יקבלו מן המדינה 1,2,3,4 ו-5 נקודות. זמן קצר לפני התחרות, ה-EBU החליט לשנות את החוקים, כך שלכל מדינה יהיו רק 10 שופטים בצוות השיפוט. זאת על מנת לחסוך זמן בספירת הקולות. נורבגיה ושבדיה לא שמו לב לשינוי בחוק, וכאשר Katie Boyle פנתה לצוות השיפוט הנורבגי הם עדיין היו באמצע הספירה. לכן השינוי בחלוקת הנקודות כאשר פנו לנורבגיה בסוף המשדר. לעומתם, השבדים הצביעו בשלב מאוחר יותר בהצבעה, והספיקו לספור את כל הקולות.

ניתן לצפות בתחרות המלאה כאן: