פורטוגל נערכת לבחירת השיר שייצג אותה ברוטרדם. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-54(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית. סה"כ יתמודדו 20 שירים בתחרות, 10 בכל חצי גמר. 5 שירים יעפילו מכל חצי גמר לגמר, שייערך ב-6/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים.
המנחים הם Jorge Gabriel, מנחה טלוויזיה, שהנחה את הקדם הפורטוגלי ב-2006, 2007, ואת אחד מחצאי הגמר ב-2018-2020, ו-Sónia Araújo, מנחת טלוויזיה, מנחת טלוויזיה, שהנחתה את קדם 2001 ואחד מחצאי הגמר של קדמים 2017-2020. הם מציגים את השופטים: Marta Carvalho, כותבת השיר הזוכה בקדם 2020, Paulo de Carvalho, נציג פורטוגל 1974 ו-1977 כחלק מהרכב, Rita Guerra, נציגת פורטוגל 2003, NBC, שמוקם במקום השני בקדם 2019, Vanessa Augusto ו-Rita Carmo. כמו תמיד, בגרין רום תראיין את המתמודדים Inês Lopes Gonçalves.
The Black Mamba – Love Is on My Side – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בצלילי תזמורת כמו לקוח מה-The American Songbook. למעשה מדובר בבלדת פופ-Soul קליטה ומלודית מאד, אמריקאית, אבל גם בעלת צליל אוניברסלי למדי. הפזמון חזק מאד עם הסיום "Maybe not tonight". העיבוד התזמורתי מוסיף מאד לשיר והקול מלא הנשמה והמעט אמריקאי של סולן ההרכב נותן לשיר אופי של להיט אצטדיונים המנוני. 3/5."
בהופעה החיה: ההופעה נפתחת במסך מגורען בשחור ולבן. חברי הלהקה לובשים חליפות טוקסידו, בעוד הסולן חובש כובע גדול ומזכיר מעט את Boy George. בפזמון נכנס הצבע, המסך עדיין מגורען, לצד פילטר רך. הוא נשמע כמו בסטודיו, ודי ברור שזה עולה לגמר, למרות שזה נורא קיטשי בעיני. בפזמון האחרון הוא מרים את הגיטרה החשמלית ועושה כאילו הוא מנגן.
Valéria – Na mais profunda saudade – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כמו פסקול של סרט הרפתקאות או "משחקי הכס" מקומי. צלילי פאדו ופולקלור פורטוגלי מעטרים אותו וקולה מלא הנשמע של Valéria ממלא אותו. לעיתים השיר נשמע מופק יתר על המידה, וזה מתחיל להישמע קצת כמו רעש שמפריע לשיר. הייתי מעדיף את השיר יותר stripped down, ונשען על קולה של הזמרת ועל הכלים האקוסטיים. 3/5."
בהופעה החיה: Valéria פוסעת לקדמת הבמה בשמלת תחרה רב שכבתית בצבע אפרסק. הקול שלה מקסים, אבל המראה המפונפן פחות עבוד לי עם מוזיקת פאדו, שאמורה להיות עממית ושורשית. היא מופיעה לבדה על הבמה, ולא באמת קורה כלום. הופעה פשוטה למדי, שלדעתי היה צריך לתת לה להיות פשוטה יותר, להצמיד ל-Valéria שמלה קיטשית פחות ולתת לה להתחרע על השיר. היא מדייקת בתו האחרון ונשמעת מצמרר.
mema. – Claro como água – בסקירת השירים כתבתי: "אינדי-פופ אלקטרוני. השיר מתחיל בנגינת פסנתר מסתורית וקולה החם של הזמרת. בהמשך השיר תופס קצב, אבל שומר על מסתורין. צלילים אלקטרוניים לצד אקוסטיים ועיבוד שלא מעפיל על קולה של mema. ומאפשר לה להישאר במרכז. זה לא הכי קומוניקטיבי עד הפזמון וקשה להתחבר אליו בהאזנה ראשונה. 3/5."
בהופעה החיה: mema. עולה באאוטפיט צבעוני מאד, הכולל הדפס על מן חולצה-חצאית ומכנסיים צמודים תואמים, וגם מגפיים כחולים מבריקים. עמה שני רקדנים בלבוש דומה לשלה, יחפים. זה מאד שונה, זה יומרני, אבל אפשר ליהנות מזה. זה עולה אצלי קצת, אני מחבב אותה. היא עושה רושם אותנטי ונראית ונשמעת מאד מחוברת לשיר.
Nadine – Cheguei aqui – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת כינור ופסנתר, המלווים אותו לכל אורכו. בלדה אולדסקול עם אלמנטים פולקלוריסטיים. זה מקסים, המלודיה נימוחה ונעימה, וזה משהו שניתן לקבל רק מפורטוגל. הגיטרה נותנת את האקסטרה טאץ' והופכת את השיר מבלדה רגילה לכזו מקומית. קולה של Nadine עמוק וחם. שמרני, ישן וטוב. פשוט מקסים 4/5."
בהופעה החיה: לטעמי זהו השיר של חצי הגמר הזה. Nadine עולה בחולצה שחורה נוצצת ובשמלה שחורה ארוכה ופשוטה, כאילו יצאה מהקדם הפורטוגלי ב-1984. יש לה קול מכשף, והשיר מקסים ופורט על נימי הרגש. על ירכתי הבמה יושב נגן גיטרה פורטוגלית. כמה אופי וכמה ייחוד ויופי יש במוזיקה הפורטוגלית. צנוע ומרגש.
Miguel Marôco – Girassol – בסקירת השירים כתבתי: "זה לא יהיה קדם פורטוגלי בלי איזה להיט פופ-פסיכדלי, המושפע מהמוזיקה של שנות השישים. Marôco כתב את השיר בעצמו. הפזמון שמח ומדבק והבית זורם. השיר נעשה בהרבה כישרון והוא פשוט כיף להאזנה. זה היה יכול להיות השיר שייצג את המדינה ב-1968 ואף אחד לא היה מרים גבה. בתור אדם נוסטלגי, אני מעריך את זה מאד. 4/5."
בהופעה החיה: עוד שיר שאני מאד אוהב מחצי הגמר הזה. Marôco עולה בחולצה פרחונית ומכנסיים שחורים ומנגן על גיטרה. מאחוריו בוידאוארט – חמניות. עבודת מצלמה מחלקת את המסך ל-3 ומראה את פניו הלא מחויכות, דווקא בשיר, שלפחות מבחינת המקצב נשמע שמח… הוא היה יכול להתאמץ קצת יותר לדעתי. ועדיין, זה שיר מקסים, ווקלית הוא מבצע אותו כהלכה.
Fábia Maia – Dia lindo – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פסנתר קטנה ושקטה. המילים רגשניות ומדברות על מוטיבציה ואהבה. הקול שלה פחות לטעמי, הוא מעט גנרי ולפרקים מתאמץ. המלודיה של השיר לא זכירה מספיק ולולא ידיעת המילים גם מרשימה הרבה פחות. זה לא רע בשום אופן, אבל גם רחוק מלהיות מדהים. נדמה ששמענו הרבה שירים כאלה בעבר. 3/5."
בהופעה החיה: מהשירים החלשים של הערב לטעמי, גם אם אינו לגמרי רע. Maia בחליפה ירוקה בהירה כעורה ורחבה. אליה מתלווים צ'לן, כנר ופסנתרן. היא נשמעת מאד מחוברת רגשית, עוצמת עיניים במהלך הביצוע, הפזמון עגול ומלודי, ואני חייב לציין שזה עולה אצלי כמה מקומות.
Irma – Livros – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ-צ'ילאאוט כמו שרק הפורטוגלים יודעים. ל-Irna קול קטן, אך ייחודי. הפזמון קליט ופופי במידה. העיבוד אלקטרוני והוא תופס יותר נפח ככל שמעמיקים לתוך השיר. האווירה בשיר חלומית ורחפנית. לקראת סוף השיר יש עלייה לא צפויה של חצי טון, אני מניח שזה ידבר לחלק מהחובבים. מלודי וחמוד. 3/5."
בהופעה החיה: Irma יושבת על מן כורסה גדולה, שנראית כמו ספר צילום פתוח, ומציג צילום של עיר. ליסבון אולי? היא לובשת ז'קט לבן נוצץ גדול, ומתחתיו מכנסיים קצרים. זו ההופעה הכי שיקית מבחינת סטייל וזה יעזור לאנשים לזכור את השיר. היא מבצעת את השיר בקטן וללא מאמץ עד לעלייה של חצי הטון. המצלמה מסתובבת סביבה וחושפת כי לז'קט אין חלק אחורי וגבה חשוף. אמנותי ואפנתי.
Karetus & Romeu Bairos – Saudade – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כפאדו או פולקלור מקומי ובפזמון מקבל עיבוד אלקטרוני מפתיע, שלא לוקח אותו רחוק מידי מהמוזיקה המקומית, אבל כן נותן לו איזשהו אדג', שחסר לשירים אחרים. החובבים המקומיים עפים על זה, אבל אני לא בטוח עד כמה באירופה יידעו לאכול את זה. שילוב של מסורתי וחדשני, רוח וחומר. החזרה על הפזמון פוגמת בשיר לטעמי, אבל ההפקה מצוינת, והמעבר בין המקצבים מושך את תשומת לב המאזין. 3/5."
בהופעה החיה: מהפייבוריטים הגדולים של הערב ושל הקדם כולו. הסולן לובש חליפה, המורכבת ממעיל שחור ועל הדש שלו פרח אדום. על פניו ארשת סובלת. הוא מופיע בתוך קובייה ללא פאות. אלומות אור שוטפות את הבמה וצבעי הבמה משתנים מאדום לכחול. הזמר יוצר מן הקובייה. בפזמון האחרון שני רקדנים בלבוש בצבעים שונים ומסכות וידאו מקפצים ומרקדים. האם זה הזוכה של הערב? אחת ההופעות החזקות.
Sara Afonso – Contramão – בסקירת השירים כתבתי: "עוד בלדה קטנה ונוגה, המלווה על ידי פסנתר וכלי מיתר. השיר מתפתח ולוקח אותך למסע. רק נסו לעצום את העיניים תוך כדי האזנה ותרגישו עצמכם מרחפים. קולה המרטיט של Afonso עולה לפלצטים מידי פעם. הפזמון מאד מלודי וסוחף. צלילים מקומיים, השפעות ג'אז ואווירה חלומית. עוד שיר פשוט ויפה 4/5."
בהופעה החיה: עוד שיר מקסים, מהטובים של הערב. Afonso עולה בשמלה שחורה פשוטה ונעליים שטוחות. היא עומדת ברגליים פשוקות מעט ונותנת הופעה פשוטה ונקייה, שנלקחה כאילו מהקדם של 1994. זה פשוט ויפהפה, נטול יומרות. המוזיקה הרומנטית כובשת והביצוע העדין והמכובד של Afonso מוכר את השיר.
IAN – Mundo – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל מעניין, כמו בלדה אקספרימנטלית, אבל אז מגיע הפזמון האנמי למדי. הפקת השיר עמוסה באפקטים של אלקטרו, שלא תמיד משתלבים עם הלחן הבסיסי. באמצע השיר עוברים מאנגלית לפורטוגלית. השיר מנסה לרקוד על כמה חתונות, גם להיות המנון קליט, גם להיות קטע אלקטרוני מגניב וגם להיות אינדי. זה נשמע כמו משהו שנכתב בחטף ולא עבר עיבוד כיאות. לא מגובש ויומרני. 2/5."
בהופעה החיה: ומאחד השירים הטובים של הערב, לגרוע שבהם. IAN עולה עם אאוטפיט כמו של Lady Gaga: שמלה שחורה החושפת בטן הריונית וגב מלא בדוקרנים כאילו של קיפוד. השיער שלה הוא של Sia על אסיד, והכל צועק "תסתכלו עליי", רק כדי לחפות על שיר שהוא כלום. היא מלווה על ידי ארבעה זמרי ליווי.
להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:
- Nadine – Cheguei aqui
- Sara Afonso – Contramão
- Miguel Marôco – Girassol
- Irma – Livros
- Karetus & Romeu Bairos – Saudade
- mema. – Claro como água
- Valéria – Na mais profunda saudade
- Fábia Maia – Dia lindo
- The Black Mamba – Love Is on My Side
- IAN – Mund
בעודנו ממתינים לתוצאות, Elisa, זוכת הקדם של השנה שעברה, בביצוע שירה החדש, "Na Ilha".
Dora, נציגת 1986 ו-1988 בביצוע שירה מ-1986, "Não sejas mau para mim".
ולתוצאות. חמשת המעפילים לגמר הם:
- Valéria
- Karetus & Romeu Bairos
- The Black Mamba
- Fábia Maia
- Sara Afonso
בשבת הקרובה בלילה – חצי הגמר השני. בינתיים ניתן לצפות בחצי הגמר הראשון כאן.
המדריך לאירוויזיון 