במוצאי שבת זכתה הולנד בתחרות לראשונה מזה 44 שנים, וזו לה זכייתה החמישית בסך הכל.
Duncan Laurence (שם מקורי Duncan de Moor) בן ה-25, יליד Spijkenisse, הולנד, ניצח את התחרות בתל אביב ויביא את אירוויזיון 2020 לארץ השפלה. השיר "Arcade" זכה לאחר שהולנד הובילה בטבלאות ההימורים לאורך העונה כולה, מרגע חשיפת השיר. אך הניצחון לא כל כך מתוק; דאנקן הגיעה רק למקום השני בהצבעת הקהל ורק למקום השלישי בהצבעת השופטים. הולנד היה המדינה השנייה בהיסטוריה של התחרות שזוכה במקום הראשון לאחר שלא הגיעה ראשונה בקהל או בשופטים; ב-2016 זכתה אוקראינה לאחר שהגיעה שנייה הן בקהל והן בשופטים. בהצבעת הקהל זכתה נורבגיה ואחריה הגיעו הולנד ואיטליה. בהצבעת השופטים זכתה שבדיה, ואחריה הגיעו מקדוניה והולנד.
השיר סיים עם 492 נקודות, המהווה רק 51.25% מסך הנקודות, מה שממקם אותו רק במקום ה-96 ברשימת השירים עם אחוזי הניקוד הגבוהים ביותר באירוויזיון (מאז 1975), מתחת ל-"Toy" של נטע, ואפילו מתחת לשיר ההולנדי מ-1998, "Hemel en aarde" של Edsilia, שהגיע אז רק למקום הרביעי. הסיבה: חוסר הסכמה לא רק בין השופטים לקהל, אלא גם בין השופטים לבין עצמם ובין הקהלים במדינות השונות.
להלן התוצאות המלאות:
אז קצת על המנצחות והמפסידות של ערב:
המנצחות
הולנד – הניצחון היה קטן, הוא לא ניצח בשופטים, לא בקהל, והיה מרחק פחות מ-30 נקודות מהמקום השני. ובכל זאת, ניצחון הוא ניצחון. קטן ככל שיהיה. דאנקן הביא להולנד את זכייתה החמישית והמדינה, שהייתה קרובה לזכייה לפני 5 שנים, הצליחה לזכות לבסוף אחרי 44 שנים. הולנד הייתה אימפריית אירוויזיונים בשנות החמישים, התדרדרה לשפלים בשנות ה-60, אך הצליחה להביא לניצחון בסוף העשור והשתלבה יפה בפופ ובמוזיקה הקלה של האירוויזיון בשנות ה-70, כולל ניצחון ב-1975. מאז, היו פה ושם כמה להיטים, אך לא ניצחון. דאנקן נתן למדינתו מתנה נאה, בעודה חוגגת 50 שנים לניצחון ההולנדי מ-1969 עם השיר "De Troubadour" של Lenny Kuhr. האירוויזיון חזר למערב אירופה (אוקיי, גם פורטוגל זה מערב אירופה), או יותר מדויק למדינה מייסדת. ה-EBU יכול לנשום לרווחה. שנת 2020 הולכת לעבור בקלות יחסית.
נורבגיה – שלישיית KEiiNO הייתה בטופ 10 בהימורים לאורך העונה כולה, אבל לא הרבה חשבו שהיא תוכל להשיג הישג משמעותי, בשנה קומפטטיבית שכזו. טופ 10 היה ניחוש מושכל, אבל אף אחד לא תיאר שהמדינה תגיע למקום הראשון בהצבעת הקהל ותסיים במקום החמישי, מעל פייבוריטיות כמו שבדיה, אזרבייג'ן, איסלנד ואוסטרליה. ההצלחה הנורבגית הוכיחה כי הקהל עדיין הולך אחרי אירופופ מסורתי. דת' מטאל? פופרה? דאנס-פופ? טראפ? זה נחמד, אבל תנו לנו פופ אירופאי ישן וטוב. קהל החובבים הגיב בזעם לדירוג השופטים את השיר, והעלה שוב את דיון "השופטים נגד הקהל", שעולה מידי פעם מאז הוחזרו השופטים לתחרות.
מקדוניה – אם ההצבעה של בלרוס לא הייתה מפוברקת, ככל הנראה מקדוניה הייתה זוכה בהצבעת השופטים. המדינה סיימה שנייה בשופטים, מקום 13 בקהל, וסך הכל סיימה במקום השמיני. זוהי הפעם הראשונה שמקדוניה (החל מהשנה צפון מקדוניה) נכנסה לטופ 10 בתחרות, בשיר שהוא כולו יצירה מקדונית מקורית, ללא כותבים שבדיים או בריטיים. זהו מן הסתם, ההישג הטוב ביותר של המדינה בתחרות ורגע שהמקדונים לא ישכחו. Tamara Todevska התקבלה במדינתה כגיבורה לאומית. שירה "Proud", שהיה בלדה אמוציונלית ומלאת נשמה עם מסר פמיניסטי, ייהפך לקלאסיקת אירוויזיון מן הסתם. האם נפתח עידן חדש עבור מקדוניה בתחרות? אולי.
סן מרינו – המקרה של סן מרינו השנה ראוי להיחקר. ניקוד הטלווטינג שקיבל Serhat נראה מחשיד, ואינו חוצה יבשת… ועדיין, זהו ההישג הגדול ביותר עבור המיקרו-מדינה הזו, שזו הייתה רק הפעם השנייה בהיסטוריה של התחרות שהעפילה לגמר. השיר "Say Na Na Na" הגיע למקום ה-10 בדירוג הקהל בגמר (!) וסיים במקום העשרים בסך הכל. עכשיו ולנטינה מונטה צריכה לחזור כדי לקחת ממנו את השיא ששבר לה. Damn You!
ישראל – אחרי אינספור פעמים שבהם אוימנו כי התחרות תילקח מאיתנו, אחרי תקציב שלא הגיע בזמן, שוטרים שקיבלו הוראה לא לעבוד, כרטיסים שלא נמכרו בזמן, מכירתם שהופסקה, מחירי מלונות שהרקיעו שחקים, תיירים שמיאנו להגיע ומנחה שהואשמה באי דיווח הכנסות, תאגיד השידור הצליח להרים חתיכת אירוויזיון מרשים. התקלות היו מעטות, הרמה הייתה גבוהה, המנחים היו מרשימים, מאחורי הקלעים המשלחות והעיתונאים החמיאו למתנדבים ולגמישות ההפקה. אז תוך התעלמות מוחלטת מההישג או אי ההישג של השיר הישראלי השנה, ישראל בעיני נחשבת מנצחת על המופע המרשים שהרימה, שהציג את הצדדים היפים של המדינה, בלי התחכמויות.
המפסידות
רוסיה – Sergey Lazarev נעמד בראש טבלאות ההימורים עם הכרזתו כנציג המדינה. פוטנציאל הניצחון שלו הסתיים ברגע שחשף את שירו "Scream". הבלדה המיושנת, התיאטרלית והאובר דרמטית קיבלה הופעה בהתאם: ים של כסף נשפך על אפקטים, העמדה מיוחדת ועשיית רושם באופן כללי. אבל כמו שציינתי בעבר, זה היה נורא יקר וחסר נשמה ואותנטיות. מיקומו של השיר חמישי בסדר ההופעות חתם את הגולל על השאיפות הרוסיות. השיר אמנם סיים במקום השלישי, אך קיבל תמיכה נמוכה מהקהל ומהשופטים ממה שקיבל שירו ב-2016. דווקא סרגיי, שהגיע עם המון מה להפסיד לתחרות, הוא הגיבור הטרגי של עונת 2019, ולא יון לונדביק, שבצר לו היה חלק מרגע טלוויזיוני שחשף את רגע ההפסד שלו.
שבדיה – John Lundvik היה לאחד הזוכים הגדולים במלודיפסטיבלן לדורותיו, לא כי השיר היה מדהים, אלא כי הרמה של הקדם השבדי התדרדרה כל כך בשנים האחרונות, שלא היו לו מתחרים אמיתיים השנה. השבדים, כמידי שנה, חושבים עם הראש והכיס, ולא עם הלב. השיר היה ניסיון לשחזר את ההצלחה של אוסטריה ב-2018, ולמרבה האירוניה סיים באופן דומה; השופטים העניקו לו את המקום הראשון. הקהל מיקם אותו מעט יותר נמוך. יון זכה ללעג ברשת לאחר שראו את פניו מלאות האכזבה עם היוודע תוצאות הצבעת הקהל. להכות חטא על פשע, השיר שכתב עבור בריטניה סיים במקום האחרון. אבל המפסידה העיקרית כאן היא שבדיה, ולא יון, שלא מסוגלת לחשוב מחוץ לקופסה, אלא אם כן זה נוגע לשינוי שיטת ההצבעה או קביעת סדר השירים…
ארמניה – ל-Srbuk היה שיר מצוין ביד, ולא בכדי סמכו עליה שתפתח את חצי הגמר השני. עם זאת, בימוי חסר השראה של הנאמבר, ביצוע קולי בינוני וההחלטה המוזרה והטיפשית להראות אותה על רקע אולם ריק כדי להעצים את הדרמה, היו הטעויות הפטאליות, שגרמו לה לשבור את השיא השלילי של ארמניה. אם ב-2018 סיימה המדינה במקום ה-15 בחצי הגמר, השנה היא סיימה את התחרות במקום ה-16 בחצי הגמר. עד שלא ילמדו להעמיד הופעה שמתאימה ל-2019, שלא כוללת רק פירוטכניקה לשם הפירוטכניקה, לא תצליח המדינה להחזיר את עצמה לתקופה היפה שלה בתחרות.
פורטוגל – לאחר שנבחר, היה Conan Osiris לחביב חובבים, או לפחות אצל חלק נכבד מהם. השיר "Telemóveis", שמשלב צלילים מודרניים עם מקצבים שבטיים לא נשמע כמו שום דבר ששמענו לפניו בתחרות. זה נשמע כמו שיר שיכל לקחת את התחרות בהליכה ולהחזיר את התחרות לפורטוגל אחרי הפסקה של שנה. אך ככל שחלף הזמן ההייפ הלך ודעך, שירים נוספים שנחשפו זכו לאהדה והשכיחו את קונאן, גם סיכויו לזכות החלו לצנוח. האם תוקף השיר היה קצר מידי? העיסוק הבלתי פוסק שלו בתדמית ובמלבושים שונים, אמנם לא פגם ברמה הגבוהה של יצירותיו, אך כן העמיד אותו באור מגוחך מעט. בשבוע החזרות כבר ההופעה נראתה יומרנית ומתאמצת מידי. כן, דווקא ההופעה שהייתה אמורה להיות חדשנית ובועטת, נראית מתאמצת להיות כזו. קונאן הרחיק ממנו אנשים ולא קירב אותם, ועם המון attention grabbers השנה, נראה כי לא נותר לו מקום. השיר סיים במקום ה-15 בחצי הגמר, ולא היה אפילו קרוב להעפלה לגמר, כאשר הוא מסיים אחרון בהצבעת השופטים ובמקום ה-11 בהצבעת הקהל…
רומניה – לא יודע מי הפסיד יותר, רומניה או Ester Peony עצמה? אסתר זכתה בקדם הרומני למרות שהגיעה רק למקום השמיני בהצבעת הקהל. השופטים, ביניהם בלוגרים חובבי אירוויזיון, מיקמו אותה גבוה מאד ותרמו לניצחונה, לאכזבת הקהל הרומני. היא הייתה צריכה להוכיח לכולם שהבחירה בה הייתה מוצדקת. אבל ההפך קרה. אסתר נתנה הופעה קרה חצי תיאטרלית, הבמה הייתה עמוסה והשיר לא עבר. רומניה סיימה במקום ה-13 בחצי הגמר השני, מה שהופך את "On a Sunday" לשיר עם ההישג הגרוע ביותר עבור רומניה מאז החלה תקופת חצאי הגמר. הרומנים הכריזו כי בשנה הבאה לקהל יהיה 50% השפעה על תוצאת הקדם, אך לאסתר זה כבר לא יעזור. האירוניה היא אכזרית, שכן רומניה סיימה בטופ 10 של השופטים בחצי הגמר, אך סיימה בבוטם 5 של הקהל, ממש כמו בקדם.
בסביבות יולי-אוגוסט יעלה הפוסט הארוך והמפורט הסוקר, מפרשן ומנתח את אירוויזיון 2019. הישארו עמנו 😉
המדריך לאירוויזיון 