היום נערך יום החזרות השמיני. אלו החזרות השניות של חמשת הגדולות והמדינה המארחת. להלן פירוט של מה שנצפה ממרכז העיתונאים הווירטואלי:
איטליה – סולן הלהקה עומד מאחורי הפלטפורמה הקטנה עם גבו לקהל. המצלמה יוצאת מצלמת אותו דרך חריץ מאחורי הקלעים, ועוקבת אחריו כשהוא פוסע לקדמת הבמה. שני הגיטריסטים יורדים מהפלטפורמה, עליה נשאר רק המתופף, ועוקבים אחרי הסולן, ואז מגיע הפזמון החזק מאד. חברי הלהקה כבר לא לובשים שחורים. הם כעת לובשים חליפות וחליפות גוף בצבע בורגנדי. הסולן עצמו לובש מכנסיים, המגיעות עד לחזה, התלויות עליו באמצעות רצועות כמו שלייקס. והתאורה תזזיתית מאד, וכמו שכבר ציינתי, נותנת וייב של קונצרט רוק. התאורה עוברת לצבעים של אדום, כחול, ואז שוב אדום ושוב כחול. בשנייה האחרונה של השיר, הסולן נופל ונשכב על הרצפה, וצלילתו בוידאוארט עושה אותה דבר. זה אימג' חזק, זו הופעה אינטנסיבית וחזקה. הופעה שלחלוטין מראה את ההפרדה הברורה בתחרות בין זמרים לכוכבים.
גרמניה – החזרה של Jendrik חזקה וכריזמטית כמו תמיד. אין שינוי בתלבושות, בכוראוגרפיה או באנרגיה המתפרצת והכריזמה של מבצע השיר. עם זאת, אני חושב שרבים מהחובבים, כולל אני, הקדמנו לומר שהשיר יצליח מאד בקהל. אני כרגע רואה סיכוי שזה לא יקרה. הפוטנציאל של השיר הוא די מוגבל, מעבר להיותו אתנחתא קומית.. בראן הראשון הוא מאבד אוויר מהר מאד, והוא צריך להיזהר, כי הוא רוקד ומתרוצץ, ויכול לאבד אוויר מהר מאד. היתרון של השיר, שהוא חצי מדוקלם, הוא שבניגוד לזמרים אחרים הוא יכול לשנות את הטונציה והמשקל שהוא נותן למילים מסוימות, מבלי שזה יפגע בשיר. זה נותן לו יותר חופש אומנותי, וגורם לו להראות פחות מכני מזמרים אחרים ויותר טבעי.
הולנד – ההופעה מתחילה בהתמקדות בוידאוארט, המציג חומה מתפוררת. Jeangu Macrooy נפטר מההרנסט, וכעת הוא לובש רק את הז'קט הכחול וכלום מתחתיו. התחתונים הבולטים עדיין שם. המכנסיים בכחול, שתואם לז'קט, ובשחור. הרקדן, שטעיתי אותו לרקדנית בחזרה הקודמת, עם חולצה אדומה צמודה ארוכה עם דוגמאות אפורות. גם זמרת הליווי החליפה אאוטפיט, וכעת לובשת חצאית דמוית עור בשחור וחולצת סטרפלס משובצת באפור ושחור. אחיו, המלווה אותו, באאוטפיט אפור. מבחינת לוק, זה נורא מבולגן, ומנסה להיות מגניב. מבחינת ביצוע, הביצוע טוב מאד, אבל אני לא משלה את עצמי שזה יסיים גבוה. זה נראה אמנותי, קצת יומרני, אבל עם נשמה.
צרפת – היא התחזקה בהימורים אחרי החזרה של מלטה, ולא נחלשה אחרי החזרה הראשונה שלה עצמה. עכשיו Barbara Pravi עולה לבמה כ-הפייבוריטית של התחרות כולה. היחידים שמאתגרים אותה הם האיטלקים. הראן הראשון היה מצוין. היא מרשה לעצמה להיות יותר משוחררת, אולי מנסה לשיר בקצב שונה. זה מאד טבעי ומעביר אותה לקהל כאמנית מאד עגולה, שמחוברת ליצירה שלה. האפקט של המצלמה הרועדת בסוף ההופעה מאד חזק ושונה מכל מה שהזמרים האחרים מביאים לבמה. הראנים הבאים היו טובים מאד מבחינתה, דרמטי ותיאטרלי, וייכנס אצל הרבה אנשים לסכמה שיש להם בראש על מוזיקה צרפתית. האם צרפת יכולה לעשות השנה את אותו האפקט ש-Salvador Sobral עשה לפני 4 שנים? אני לא חשבתי כך עד כה, אבל מי יודע…
בריטניה – James Neman נותן הופעה מעט טובה יותר היום. הוא לובש ז'קט עור שחור עם עיטורים מזהב או כסף, לא הצלחתי לזהות. הוא קצת יותר אנרגטי, וסוף סוף מחייך יותר ונפתח לקהל, אבל משהו בחיוך נראה טיפה מאולץ. הוא נראה מאד חמוד, אבל לצערי שם זה נגמר. מאד רציתי עבורו שיצליח עם השיר הזה, אבל הביצוע הווקאלי חלש באופן בולט מאד, וזה בולט במיוחד אחרי ההופעות שראינו היום, שכולן היו מצוינות ווקאלית. הרקדנים/נגנים שעמו עושים עבודה טובה, אבל כמו במקרה של הולנד, גם כאן די ברור לי שבריטניה הולכת (שוב) לסיים בבוטם 3.
ספרד – בעיני אחת ההופעות ההזויות והמנותקות של השנה. הספרדים הגיעו עם הופעה שמתאימה ללפני עשור, ועם שיר מנותק עוד יותר. אני יותר ויותר חושב שהמקום האחרון בגמר שמור להם. חבל. Blas Cantó עומד בכל התווים, למרות שהוא נשמע לי קצת צורמני. יש עבודת מצלמות חזקה, אבל משום מה ממעטים לצלם אותו בקלוז-אפ. קולות הליווי חזקים, אבל לא גוברים על זה של Cantó.
היכונו ליום שני, לחזרה גנרלית אחרונה ולמופע השופטים של חצי הגמר הראשון!
התמונות מתוך אתר האירוויזיון הרשמי וצולמו על ידי Andres Putting ו-Thomas Hanses.
המדריך לאירוויזיון 