השנה החליטו בטלוויזיה האלבנית, שה-Festivali i Këngës יכלול גם מופע אקוסטי. לא ברור מהי הפואנטה לשידור המופע, שכן אתמול דלפו שמות 18 הפיינליסטים והיום הטלוויזיה האלבנית בעצמה פרסמה את זהות הפיינליסטים. 25 המתמודדים והשירים יופיעו שוב בגרסה אקוסטית. המופעים הוקלטו מראש ומחר, ה-23/12, יתקיים הגמר ובו ייבחר הזוכה.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-59, ורק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004). ניתן לקרוא את הסיקור המקדים של שירי הקדם כאן ואת סיקור חצי הגמר מאתמול כאן. הצטרפו אלינו לשידור החי. ניתן לצפות בו בלינק הזה או הזה.

הקדם נערך לראשונה תחת כיפת השמיים, ב- Sheshi Italia, בטירנה, אלבניה. המנחים הם Blendi Salaj ו-Jonida Vokshi. האינטרו בשחור לבן, זהה לזה של אתמול. מיד לאחר מכן, פוסעים לבמה נגנים לבושים בחצאיות אלבניות מסורתיות… מוזיקה אלבנית אתנית נפלאה פותחת את הערב הזה. מנחי הערב עולים לבמה בתלבושות אלבניות מסורתיות.

Florent Abrashi – Vajzë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמידטמפו פופ-רוק אמריקאי… וגם ממשיך ככזה. השניות הראשונות נותנות לי וייבים של אלבניה 2018. הפיזמון המנוני ומלודי, אבל מאד ניינטיזי. הסאונד אמריקאי וקליט, אבל כל רגע בשיר הזה צפוי. הזכיר לי את השיר ש-Francesco Gabbani שר השנה בסנרמו. 2/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "הופעה מצוינת של Abrashi. הוא מופיע לצד בחור, שמתרגם את דבריו לשפת הסימנים, שזה דבר נהדר לעשות, ולטעמי מוסיף להופעה ונותן לו את האדג' הנוסף. Abrashi לא יודע לשחק עם המצלמה לצערי, ונוטה לעצום את העיניים. ועדיין, הופעה טובה, ועולה אצלי ל-3/5." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Abrashi יושב על כיסא ומנגן בכאילו על גיטרה. לצידו יושבים המתרגם לשפת הסימנים ונגן דרבוקה. זה לא אקוסטי, קצת יותר stripped down, אבל בשום אופן לא אקוסטי. זו פתיחה טובה לערב. שיר דומה בעיבוד רוקיסטי זכה בקדם לפני 3 שנים. Arbashi חמוד מאד, אבל לא נראה לי שהוא יצליח לגרוף יותר מידי קולות. ב-C part נכנסת הגיטרה שלו, זה נחשב אקוסטי?

Stefan Marena – Meteor – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל בצלילי אלקטרו וקסילופון. ל-Marena קול צלול והוא מבצע את השיר בקלילות. מדובר בלהיט דיסקו-האוס מועדונים, לא הכי מודרני, אבל עובר. העיבוד וקולו של הזמר סוחבים את השיר, שמנסה מאד למכור דרמה, ומצליח לפרקים. אני לא רואה את זה ממלא את הבמה לשלוש דקות. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Marena בחולצת גולף שחורה עם ז'קט ומכנסיים כחולים. לצידו רקדן ורקדנית בשחור ורקדן ורקדנית בלבן. הופעה עם דרמה מסוימת, למרות שהזמר עצמו מתחבא מאחורי המיקרופון. כמו שחששתי, הוא מתקשה למלא את הבמה, הרקדנים מנסים לעשות זאת במקומו, אבל זה מאד בולט. משהו שם עדיין לא בשל." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Marena עולה הפעם בחליפה רגילה למדי, כולל עניבה שחורה. זה כבר יותר אקוסטי אני מניח. הוא מזיע למרות שקר למות. בגרסתו האקוסטת השיר הופך למן פופ-פולק לטיני עייף. הוא ושלושת הנגנים שלצידו מנסים לתת וייב של מועדון ג'אז, אבל זה לא התה. ביצוע לאה.

Wendi Mancaku – Si ajo – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כבלדת פופ-רוק מודרנית, עם גיטרות חשמליות וצלילי אלקטרו רכים. בפזמון מתווספים צלילי RnB והקול החם של Mancaku עושה את ההבדל. אני חושב שזה יגיע גבוה. זה שונה, לא לוחץ על הגז בכל הכוח ונותן למאזין להתמכר למוזיקה לאט. זה הזכיר לי את בולגריה 2017 וכמובן נתן לי וייבים של "Running" של Beyonce. יכול להפתיע. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Mancaku עולה בחליפת מיני ומגפיים גבוהים, הכל בכסף מנצנץ. זה יכול לעבוד באירוויזיון, אבל כרגע על הבמה זה נראה נעדר אנרגיה. זו בלדה מאד נימוחה וקומיוניקטיבית, אבל היא פחות היא עושה לי את זה. Mancaku נראית ונשמעת כמו עשרות זמרות אחרות עם השיר הזה. זה חביב, אבל עדיין לא זה." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: הערב Mancaku לובשת ז'קט ומכנסיים מוזהבים. הביצוע הווקלי טוב, אבל השיר קצת חלש. הגיטרה הספרדית עובדת שעות נוספות בברייק ומנסה לתת לשיר אופי, אבל לדעתי זה שיר גנרי, ואחרי אנגלוז, זה יהפוך לגנרי עוד יותר. לצידה נגן גיטרה ונגנית פסנתר. זה עם טיפה יותר נשמה מהגרסה הרגילה, אבל עדיין זה לא זה.

Viktor Tahiraj – Nënë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זמר של פעם, בשיר צפוי וקצת עייף. הקול של Tahiraj עמוק, אבל השיר קטן עליו. זו בלדה דרמטית גנרית למדי, שכוללת את כל השטיקים הזולים של בלדות ים תיכוניות זולות. 2/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Tahiraj זכה בפי"ק אי שם ב-1992. הוא עולה בלבוש די מאכזב. טישירט לבנה ומכנסיים וז'קט מחוייטים. אה, וכובע שיכסה את הקרחת. הוא זמר נהדר, ואחרי שצפיתי בהופעות שלו מהפי"קים מתחיל הניינטיז יש לי הערכה מחודשת כלפיו." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: הפעם Tahiraj עולה עטור זיפים, בחולצה שחורה וז'קט לבן. המגבעת על ראשו שחורה. הוא מלווה על ידי פסנתרן וצ'לן. זה מסוג השירים שנועדו להופעה אקוסטית. הקולות של להקת הליווי נשמעים עתה יותר בבירור, וגם Tahiraj עצמו נאלץ לשיר חזק יותר כדי לגבור עליהם. האמוציות גוברות על השיר. סולו הפסנתר מקסים.

Sardi Strugaj – Kam me t'ba me kajt – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא פופ-רוק עם השפעות ניינטיזיות, וקצת השפעות RnBאיות. בפזמון Strugaj מגביר הילוך, אבל השירה שלו והעיבוד מקדימים את הלחן החלש יחסית. למעט רגעים בודדים, השיר לא מצליח להרשים יותר מידי. זה טוב, אבל לא מצטיין בשום צורה. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "עוד אחד בתלבושת מטריקס. Strugaj עולה לבוש שחורים עם ז'קט כסוף. יש הרבה דרמה בשיר ובהופעה. סיבובו רקדנים, והוא נעמד על כלוב ממנו יוצאת רקדנית בלבוש מינימלי. הוא זמר טוב מאד לשירי רוק, אבל ההרגשה שלי שהשיר הזה הוא חצי כוח עבור הקול שלו." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Strugaj עולה בחליפה דמוית עור שחורה עם צאוורון וכתפיות לבנות. שתי מלוות ושני מלווים מכוסי פנים מלווים אותו. הם לובשים גלימות שחורות גדולות. זו ההזדמנות שלו להפגין את הקול החרוך והרוקיסטי שלו ולהפגין קצת רגש. זה נשמע ונראה הרבה יותר טוב מהגרסה הרגילה, די ברור שהוא זמר שמתאים יותר למועדונים ולהופעות רוק ופחות להופעות מלווות פלייבק. זה מעט יומרני, אבל זה עובד.

Giliola Haveriku – E lirë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל כבלדת פופ טיפוסית, עם נגינת פסנתר, על רקע קולה הנמוך של הזמרת. בגשר היא מעלה הילוך. העיבוד הוא אלקטרוני, עם קישוטים של האוס וצלילי מוזיקות מועדונים חלומית משהו מסוף הניינטיז. זה נשמע כמו מאות בלדות פופ אחרות, שכבר שמענו בעבר.  השיר לא הולך לשום מקום, מאד לא מעניין. 2/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Haveriku עולה בשמלת סטרפלס בירוק בקבוק ונזר דק לראשה, מראה קליאופטרה משהו. גם היא לבדה על הבמה. היא נותנת הופעה ווקלית טובה. בבית השני רקדנית ברקע מנסה להוסיף לדרמה של השיר הזה, אבל זה סתם over production על מעט שיר. בפיזמון הרקדנית כבר עוברת לקידמת הבמה. אני לא רואה את זה עושה משהו משמעותי." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: אחרי שאתמול בערב היא נראתה כמו קליאופטרה, הערב היא נראית כמו גיישה. לבושה בקימונו סגול-לבן, מלווה בכנר, פסנתרן, גיטריסט ומישהו שמתופף, ההופעה עדיין מצליחה להיראות מוגזמת גם בגרסתה האקוסטית. זה נורא חלש, וגם הגרסה הנוכחית לא מצליחה את השיר משממונו. Haveriku שולטת יפה ברג'יסטרים הנמוכים, אבל מעבר ליכולת טכנית חסר שיר אפקטיבי.

המנחה חוזר, ומראיין את Suela Lala.

Kastro Zizo – Vallja e jetës – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא רוק אלקטרוני המנוני ואפקטיבי מאד, יותר ממה שציפיתי. גם כאן יש קישוטים אתניים וצלילים שזרקו אותי ל"הנסיכה והרוח" של ריטה ולשירים של Orphaned Land. שיר מאד חזק ומפתיע. הקול הצרוד של Zizo על רקע הצלילים הדרמטיים של השיר עושים את העבודה. זה צפוי להרים את האולם! 4/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Zizo עולה, במה שנראה כמו שמלה נאה עשויה זמש אדום… זה באמת שיר מצוין והוא מגיש אותו בקולו החרוך והרוקיסטי. במעברים לא קורה כלום! יש מעבר מוזיקלי מדבק, אבל Zizo פשוט עומד שם. אני מניח שזה תורם לאותנטיות של השיר, בלי רקדנים ושטויות. הוא מוריד את השמלה ונשאר עם מכנסיים שחורים. יופי של שיר ויופי של ביצוע." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Zizo עולה עם אותה החולצה, אך הפעם עם מכנסיים מעור. על פניו צלקות, שיערו אסוף ומלווה אותו פסנתרנית. את השיר הוא שיר ברג'יסטר מעט נמוך יותר, כמעט לוחש. הפסנתרנית עושה פלאים בעיבוד של השיר ו-Zizo משחק את המשחק. הוא פורץ בבית השני בזעקות שבר ומוכיח למה הוא השיר הטוב של השנה, למרות שהוא חסר סיכוי לזכות… זה נפלא.

Agim Poshka – Vendi im –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל בצלילי גיטרה וכלי נשיפה אתני כשברקע זמרת קוראת בקול חרישי. זה מכניס מהר מאד לאווירה. השיר הופך חיש מהר לבלדה מיושנת, בלקנית ונפלאה. זה חסר סיכוי, מאד מיושן, אבל אני אוהב מאד. הקול של Poshka נמוך ועומד בניגוד גמור לכל מה שמצופה מזמרים היום. זה נחמד כשמישהו יותר מהשטנץ של הפופ המערבי. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "זה אחד השירים היפים הערב לדעתי. Poshka הוא הפוך לגמרי לאיך שכוכב פופ צריך להיראות, וזה גורם לי לחבב אותו ולהעריך אותו יותר. הוא עולה לבמה לבוש כולו בשחור, עם זיפים של חמש בערב, ולא מנסה להיות מישהו שהוא לא. השיר אותנטי, אמיתי ואמוציונלי. אם זה תלוי בי, זה עולה לגמר כמו כלום." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Poshka יושב על כיסא ומנגן על גיטרה. הוא לבוש שחורים ומרשה לעצמו להיסחף עם השיר האמוציונלי הזה. לצידו נגן חליל. שומעים שזו הבמה שמתאימה לו וזו הגרסה שמתאימה לשיר. הוא עצמו נראה מאושר הרבה יותר מאמש, כנראה בצדק. שיר מלא בנשמה, שמקבל את הביצוע שמגיע לו.

Evi Reçi – Tjerr – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל שקט ובגשר הופך לאקוסטי. הפזמון כבר לוקח למחוזות של Amy Winehouse. זה משהו שאנחנו לא רגילים לשמוע מאלבניה. אין כאן יותר מידי צעקות, הדרמה נשמרת בלחן המוקפד, בצלילים הסיקסטיזיים ובשירה המרמזת של Reçi. צלילי כינור מלווים את השיר לצד חצוצרות לצורך אווירה. זה יכול להפתיע אצל שופטים מסוימים, זה מופק לעילא, אבל יש בזה משהו מאד לא פרשי לדעתי. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Reçi מרעננת את האווירה עם חליפת מכנסיים צהובה וכפפות שחורות. שני רקדנים בשחור קשורים זה לזה בחבל צהוב. ווקלית, השיר דווקא זוכה להופעה מעט מאכזבת, גם אם לא לגמרי רעה. Reçi מתעלת אווירת ג'יימס בונד בלקני, אבל לא מצליחה להיות זכירה מספיק. נגנית הצ'לו נותנת ערך מוסף לשיר, שבכל זאת נשמע כמו משהו מקורי ועל כך ראוי להערכה." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: הפעם היא עולה בחליפה שחורה עם עיטורים ורודים. היא יושבת על כיסא ומלווה אותה נגן חליל. בלי העיבוד, זה נשמע כמו שיר פופ-ג'אז, שנלקח היישר מהפסקול של דיק טרייסי. נגן החליל תורם לאווירה ולאופי של השיר ומבדיל אותו ממה ששמענו אתמול. גם כאן להקת הליווי זוכה למקום נכבד יותר מבגירסה הרשמית.

הגיע הזמן (כנראה) למופע הביניים… להקת הבנות של הצלב האדום האלבני. זה סקסי כמו שזה נשמע.

Mirud – Nëse vdes – על גרסת הסטודיו כתבתי: "קטע מסלסל. לאחר מכן, ממשיכים בבתים בסגנון אלקטרו-פופ. ההשפעה האתנית כאן ברורה, ויש ניסיון לצעוד עם הזמן. אחרי הפזמון יש לופ מזרחי-אלקטרוני קליט, אבל לא הכי פרשי. זה עוד שיר שמנסה להיות "Me Tana". זה מצליח להיות להיט, אבל אני בספק אם זה יוכל להגיע להישג דומה. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Mirud חטף לא מעט על ההופעה שלו והלבוש, ועל העובדה שהוא לא מפחד להביא את הלהט"ביות שלו לבמה. הלבוש שלו הוא משהו אחר, הוא נראה כמו שילוב של מטאדור וטלטאבי. לצידו צוות של רקדניות, אחת יורה ברובה מים… הוא נראה מפוחד על הבמה, ומשהו שם מאד לא נינוח. זה שיר קומפטטיבי, אבל הוא לא יושב עליו ב-100%, הוא שר טוב, עם מעט זיופים. זה לא התה, לפחות לא עדיין. הוא יגיע לשם, אני מאמין, בהמשך." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: הוא עולה הפעם בחליפת מכנסיים בלבן וכסף, עם שרוולים תפוחים מאד. עמו ארבעה זמרי ליווי, מתופף ורקדנית שמשחקת באש. בלי העיבוד האלקטרוני, זה נשמע כמו שיר הרבה יותר ארצי ואותנטי. הוא עדיין נראה לא נינוח ומתקשה לתקשר עם המצלמה.

Festina Mejzini – Kush je ti dashuri – על גרסת הסטודיו כתבתי: "גם השיר הזה לא צפוי לחלול פלאים בקדם. מדובר בשיר שמתחיל כבלדה אקוסטית שקטה ומינימליסטית, ובפזמון הופכת למעט יותר מלודית ו-Fikאית מבחינת נפח העיבוד. ההפקה של השיר טובה, אבל המלודיה לא מעניינת במיוחד. יש ברייק גיטרה חשמלית, שלא מחזיק יותר מידי את השיר. להקת הליווי נשמעת כמו להקת מוזות בטרגדיה יוונית. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "היא עולה בשמלה סגולה, עם חלק עליון רקום. לצידה נגן גיטרת בס (?). אני זוכר אותה מהפי"ק של 2016 עם שיר שהיה יצירת מופת. זה הרבה פחות, ועדיין נעים להאזנה. בלדת פופ-רוק גנרית למדי, עם פיזמון צעקני, שנורא רוצה לנצח. אני מחבב את זה יותר ממה שחיבבתי בסטודיו, אבל היא זמרת נפלאה ולדעתי ראויה ליותר." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Mejzini עולה לבושה כולה בשחור. היא נראית הרבה יותר טוב מאמש. גם השיר הזה מקבל עיבוד פופ-ג'אז עם קצוות של פולק. מלווים אותה שני נגני גיטרה, נגן חליל ומתופף. היא מופיעה נפלא, אבל השיר הזה פשוט לא מחזיק את ההופעה.

Anxhela Peristeri – Karma –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל במאוול, מה שזורק ל-"Me Tana" הפייבוריט הגדול מהשנה שעברה. הבתים שקטים, ובפיזמון פורצת הדרמה. השיר נשמע כבלדת פופ סטנדרטית. בבית השני כבר נכנסים מאפיינים אתנו-פופיים המתגברים בפיזמון השני. זה קצת מיושן, משהו שהייתי מצפה לשמוע לפני 13 שנים. מאחר ועדיין מדובר בבלדה, במקצב אלקטרוני, זה פייבוריט ברור. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "הפייבוריטית הגדולה של הפסטיבל. Peristeri עולה בשמלת קרם עמוקת מחשוף ומרובת שסעים. החלק הראשון של השיר הוא מרשים ווקלית. אל הבמה זוחלים ארבעה רקדנים, אשר רוקדים סביב Peristeri. זו נראית הופעה אירוויזיון מהספר, כזו שסופה להיכשל לדעתי. אני צופה שזה לא יזכה ברביעי, אבל יגיע קרוב למעמד. הרבה דרמה, צלילי תופים. לא מרגש וקצת מניפולטיבי לטעמי." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: הפייבוריטית הגדולה, עולה כולה בלבן, עם מכנסי פדלפון. על ראשה איזו קונסטרוקציה נוצצת ולא ברורה. מלוות אותה שלוש כנריות, נגן גיטרה ונגן כלי הקשה. בלי כל העיבוד הכבד, זה נשמע כמו שיר אלבני טיפוסי ולא מרשים במיוחד. ההופעה הוווקלית טובה והיא יודעת להופיע. עם זאת, השיר קלישאתי מאד.

אחרי מופע ביניים ארוך מאד, ממשיכים בתחרות.

Erikson Lloshi – Jo –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל שקט, כבלדה עם צלילי נהמות זאבים. טרום הפזמון, כינורות דרמטיים. הפזמון הוא יותר בסיסי, יש בו משהו raw, שריקות וקריאות שבטיות של להקת הליווי. Lloshi ממשיך בזעקות שבר. זה יכול להיות מעניין ודורש עוד כמה שמיעות לדעתי. לאוזן בלתי מזוינת זה יכול להישמע רפטטיבי. הפזמון לוקח אותי לאלבניה 2017 רק בלי ההגזמות. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "גם Lloshi לובש בעיקר שחור, עם נגיעות של לבן. הז'קט שלו הוא בהדפס של זברה ועובר את קו המותניים. גם כאן הופעה ווקלית טובה, מבלי שקורה יותר מידי על הבמה. הופעה סטטית וטובה למדי לשיר הדרמטי הזה. הוא זמר מצוין, ואולי יקבל את ההכרה שלו בפסטיבל הנוכחי. כמובן, חשוב לציין, שהשיר הוא שיר נגד הפלות." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Lloshi הוא היחיד עד כה, שהופיע באותו הלבוש, שהופיע עמו בליל אמש. מלווים אותו פסנתרן וגיטריסט. הוא נותן הופעה אמוציונלית לשיר, שמאבד הרבה מאד כוח בלי העיבוד שלו. הוא מנסה ללחוץ חזק מידי על השירה, וזו טעות, ללחן של השיר יש מספיק, לא צריך בכוח.

Inis Neziri – Pendesë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "Neziri פותחת את השיר בקטן, ומתחילה אותו כבלדת נשמה רגילה למדי. ההמשך נשמע כמו ניסיון להיות "Shallow" בכוח. השאר זו שירה מאומצת ולא אותנטית. מרגיז. 1/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Neziri עולה עם אאוטפיט לבן: חולצת תחרה ומכנסי משי (?). שיערה משוך לאחורה והיא יודעת להופיע. הקול שלה דומיננטי, אבל השיר… בלדת פופ רגילה לחלוטין, לא מקורית ומזויפת. אני מקווה מאד שזה לא יזכה, אבל מוכן לגרוע מכל." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Neziri עולה בחליפת מכנסיים שחורה עם אבנים נוצצות. דווקא העובדה, שהשיר נעדר עיבוד, חושפת את העובדה שהוא נשמע כמו "Shallow". היא ווקליסטית מעולה, אבל זה נורא מזויף מבחינת רגש. היא עומדת ללא ניע, כאשר לאורך השיר מלווה אותה פסנתרן.

Franc Koruni – E morën botën – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בצלילים אלקטרו-אורבניים וממשיך בצלילי חצוצרה. ההמשך הוא דיקלום חסר חן. כל השיר נשמע כמו אלתור חסר השראה, טובע בהפקה כבדה. זה הולך להיות מביך בלייב… 2/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Koruni עולה עם מסכה על פניו ומוריד אותה באינטרו. הוא לא בעל הכריזמה הבימתית הטובה ביותר שראיתי, זה פחות או יותר מה שהיית מצפה מהאזנה לשיר בסטודיו. הוא לבדו על הבמה ונתמך על ידי קולות הליווי בפלייבק. ההוק של השיר זה החצוצרה בברייק אחרי הפיזמון. אבל שם זה נגמר. לפני הפיזמון האחרון הוא יוצא בפלצט מיותר." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Koruni עולה לבוש חליפה שיקית ומשקפי שמש. הוא מנגן על גיטרה אקוסטית, מלווה על ידי להקה שלמה, הכוללת גיטריסטית, אקורדיוניסט, חלילנית, ושני מתופפים. זה דווקא נשמע חמוד בגרסה האקוסטית, אבל החלקים המטופשים שומרים על טיפשותם.

Fatos Shabani – Ty – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זמר רוק. אחד המשתתפים האנונימיים השנה. כתב והלחין את שירו בעצמו. השיר הזה הוא ההפך מהקדם האלבני והכי רחוק מתדמית הפסטיבל שניתן לדמיין. שיר פופ-רוק אקוסטי, מבוסס גיטרה, עם צלילי כינורות, שהופכים אותו לרדיו פרנדלי. זה מתנחמד וחנפני מאד, אבל נותן לי וייבים חזקים של הניינטיז. הפקה תזמורתית שמרוצה מעצמה, אבל שם זה נגמר. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "אז אפשר להגיד שהוא כבר נותן את ההופעה האקוסטית שהובטחה לנו… Shabani פורט עלי גיטר, כאשר לצידו שתי נגניות על כינור וצ'לו. הופעה טובה ואותנטית, אך שיר שהוא צפוי ונטול הפתעות. הוא נשמע טוב מאד, אך נוטה לעצום עיניים במהלך ההופעה." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Shabani יושב ופורט על הגיטרה, לבוש שחור ועטור זיפים. לצידו כנרת, שגם מסייעת לו בקולות רקע. זה נחמד ונעים, אבל לא קומפטטיבי בשום צורה. השיר רפטטיבי ולא מתפתח יותר מידי, והגירסה האקוסטית חושפת את פגמיו.

Era Rusi – Zjarri im –  על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתאמץ מאד, זה אלקטרו-פופ אגרסיבי מאד עם צלילים שבטיים, צעקות, נהמות, פזמון מזרחי-אתני קליט מאד, שהיה יכול להיהפך ללהיט בארץ ("מי שמאמין לא מפחד"). עם זאת, המאמץ ניכר מהשיר הזה. הוא מתנפל על אזני המאזין ומנסה להיות "Wild Dances" ו-"Toy" האלבני בו זמנית. חלש. 2/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Rusi עולה בחליפה מוזהבת ולא מחמיאה במיוחד. מדובר בשיר שהוא חביב חובבים, אבל כרגע זה נראה כמו משהו שאין לו סיכוי להגיע לרוטרדם. אל Rusi מתלוות חבורת רקדניות ורקדנים במסכות עיניים שחורות. זה נורא Ruslana של 2020 ויש בזה משהו קצת לא פרשי… היא מאד מתאמצת." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Rusi לבושה בחליפת מכנסיים שחורה נוצצרת עם אורגנזה אדומה על צד גופה הימני. זה מעניין, כי זה מאד שונה ממה שזה נשמע בגרסה הרשמית. להאזין לשיר כזה בגרסה האקוסטית גורם לי להעריך את זה ברמה מסוימת, נחשפת המלודיה של השיר, כמו גם היכולות המוזיקליות של Rusi. זה נחמד ושונה מאד. השיר נשמע פתאום הרבה יותר אוונגרדי ופרוע.

Klinti Çollaku – Do t'ja dal – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל כמידטמפו פופ-Soul עם קישוטים אלקטרוניים. ל-Çollaku יש קול טוב, אבל הוא מאד טכני. הפיזמון הוא כבר Fikאי טיפוסי מאד, צלילים אלקטרוניים ודרמטיים על פחות מידי מלודיה. זה בסדר, מקום שני קלאסי לדעתי, אבל לא הכי מרשים אותי. לקראת סוף השיר יש ניסיון להגביר דרמה. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "הוא עולה בחולצה לבנה, ז'קט ספורט שחור ומכנסי עור שחורים. הוא נשמע מאד נכון טכנית, אבל חסר נשמה. הוא מופיע לבדו על הבמה, מה שלטעמי פוגם בו, כי הוא לא ממלא אותה. המצלמה מרחפת סביבו, אבל זה פשוט לא עובד. הוא צריך ללמוד להעביר את האישיות שלו על הבמה, וזה כנראה מוקדם מידי בשבילו. בסוף השיר הוא כורע על ברכיו." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: גם Çollaku עולה לבוש כולו שחור. גם הוא לבוש כולו שחור. מלווים אותו גיטריסט ומתופף. דווקא הוא נחשף כזמר מאד בוסרי, שמתחבר מאחורי עיבוד גדול וכבד. הוא ווקליסט טוב, אבל מתקשה לסחוב את השיר בהופעה הבימתית. כמו שאמרתי, הוא עוד צריך לעבוד על הנוכחות שלו על הבמה.

אחרי מחווה ל-Vaçe Zela ודואט של המנחים, ממשיכים בשירי הערב.

Devis Xherahu – Peng – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בצלילי גיטרה ים תיכונית. Xherahu שר בקול עצוב, מה שנשמע כמו גרסה אלבנית ל-"Ne me quitte pas". בלדה בטעם של פעם, המושפעת מאד וממוזיקה יוונית וקצת מפסטיבל סנרמו. אחרי הפיזמון הראשון, חליל מזכיר לנו שאנחנו בבלקן. הלחן סוחף ומחמם לב, אבל זה מיושן מידי. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Xherahu עולה בחליפה כחולה. הוא נותן הופעה מאד אמוציונלית, כולל כמעט בכי. זה מאד בלדה יוונית, רק באלבנית. אליו מתלווה רקדנית לבושה בלבן. זה קלישאתי. בלדה בלקנית שלא מחדשת דבר, אבל כנראה שגם לא צריכה. הפיזמון יפה ונימוח, אבל זה לא קומפטטיבי בשום צורה." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: גם Xherahu עולה לבמה לבוש שחורים, אך עם ז'קט ירקרק, כאשר על חזהו שרשרת עם צלב גדול. הוא מדליק נר לזכר הערב הזה… קשה לשמוע את ההבדל הגדול בין הגרסה הרשמית של השיר לגרסה האקוסטית. הוא מופיע לבדו על הבמה. מדובר בווקליסט טוב ומקצועי, אבל השיר וההופעה זה משהו שראינו עשרות פעמים בעבר.

Xhesika Polo – Më mbron – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בלופ אתני כמו-הודי. השיר ממשיך כבלדת פסנתר שקטה, אך דרמטית, ובהמשך פורצת כדרמטית עוד יותר. Polo היא פרפורמרית מצוינת ותתן הופעה טובה. היא תמכור את השיר, אך לצערי אין כאן יותר מידי מה למכור. השיר נשאר באותו מקום רוב הזמן. החלקים בהם הקול שלה עולה לפלצט על רקע נגינת פסנתר הם הרגעים החזקים של השיר. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "Polo עולה בשמלת תחרה לבנה עם גלימה, גבות עבות וציפורניים לבנות. הוידאוארט מאחוריה ועל רצפת הבמה עובד שעות נוספות, אבל השיר הוא קצת נון-איבנט. היא זמרת מצוינת, אבל זה לא השיר לצערי." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Polo עולה באאוטפיט עשוי תחרה לבנה, חצי שקוף. שערה משוח לאחור. הגרסה האקוסטית מאפשרת לה להבליט יותר את היכולות הקוליות שלה, אבל השיר עדיין לא חזק מספיק ולא מחזיק לטעמי. הופעה אמוציונלית. היא מצליחה למלא את הבמה לבדה. היא מסיימת את ההופעה בדמעה וקוראת "אני מתגעגעת אלייך, אמא".

Gjergj Kaçinari – Më jep jetë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל בדקלום בקולו החרוך של Kaçinari על רקע נגינת פסנתר. דווקא המשך השיר ממשיך באותה צורה וזה מעניין. נגינת גלי מיתר ותופים, נותנים לשיר משהו מאד בסיסי ואותנטי. העיבוד של השיר יחסית פשוט. הפזמון קליט ופריך. זה לא מיוחד, אבל זה נחמד ומשביע רצון. הקול של הזמר די מוגבל, אבל זה נחמד לשמוע שיר אותנטי ולא מהונדס. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "הוא עולה בחליפת מטריקס וצלב גדול על חזהו. הוא זמר מעניין ונראה ונשמע מחובר לשיר, אבל השיר והביצוע לא לוקחים אותו לשלב הבא מבחינתי. משהו שם נשאר מאד עצור. הוא מעניין כמבצע, אבל השיר מגביל אותו. ויזואלית זה נראה טוב והוא עובר מסך. את השיר הוא מסיים בפסיעה לעבר האופק." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: השיר מתחיל באקפלה מקריפה של Kaçinari. הוא יושב על כיסא ונגן בגיטרה. זה קצת הרבה נראה ונשמע כמו ערב כישרונות בפאב של  סטודנטים… בלי העיבוד השיר הולך לאיבוד. הוא עצמו בטוח שהוא התה.

Kamela Islamaj – Ajo vajza – על גרסת הסטודיו כתבתי: "זה שונה מאד ממה שציפיתי. פופ-ג'אז מלודי וחביב. הפזמון מאד כריסמסי ומחויך. היא עולה לפלצט ומצליחה למכור את השיר כבלדת בריט-פופ-Soul משכנעת. זה נורא חמים ונעים, אבל לא הכי קומפטטיבי. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "פעם פייבוריטית פי"ק, היום כבר לא, וטוב שכך. היא עולה באאוטפיט שחור, רחבת שרוולים. זה שיר נהדר, אבל אני בספק רב, שהוא יכול לחולל משהו משמעותי בגמר. היא עוצמת עיניים לאורך כל השיר, ומצליחה לשכנע בחיבור שלה לשיר. זמרת מצוינת. תרגום מושלם של שיר מהסטודיו לבמה, שומעים שהיא בעלת השכלה מוזיקלית."השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: Islamaj שוב נראית נפלא בחליפה שחורה. הפעם היא יושבת ומנגנת על פסנתר. זה נלא שונה בהרבה בעיבוד האקוסטי, פופ-ג'אז אפקטיבי, חמים ונעים. מלוות אותה להקה של נגניות כלי מיתר. זה שיר מאד זורם, אבל לא נראה שיש סיכוי לראות אותו ברוטרדם.

Enxhi Nasufi – Njësoj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "מדובר באחד השירים המודרניים של השנה, ואולי ההפתעה של הפסטיבל הזה. אלקטרו-פופ בביצוע זמרת עם קול גדול. הפיזמון הוא פופ-דיסקו שנשמע כמו "Let Me Love You" של DJ Snake ft. Justin Bieber, כמו גם הניסיונות של Dua Lipa לעשות רטרו. זה חמוד, אבל חסר איזה oomph נוסף לדחוף את השיר קדימה ולהפוך אותו למעניין וזכיר. זה יקום וייפול על הכריזמה הבימתית שלה. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "היא מתחילה את ההופעה בגבה למצלמה, לבושה בחליפת מכנסיים 3/4 לייקרה 1/4 בד. היא לבושה בשחור-לבן. הרקדנים עמה לבושים בשלל תלבושות צבעוניות ונראים כמו טלטביז. היא נשמעת מצוין וההופעה מצטלמת טוב מאד. היא יודעת לשחק מול המצלמה ומתעלת דרמה. פתיחה חזקה לערב בכל זאת, אולי זו באמת תהיה ההפתעה של הערב." השיר לא העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: בניגוד מוחלט להופעה של אמש, כאן היא נטולת רקדנים. Nasufi לבושה בחליפת מכנסיים לבנה ושיער מסורק לאחור. למרות שהיא נשמעת מקצועית, משהו שם מתקשה לשחרר ולשדר קלילות בשיר הקצבי והקליל הזה. היא עומדת לבדה על הבמה ונראית מאומצת משהו.

Rosela Gjylbegu – Vashëzo – על גרסת הסטודיו כתבתי: "האינטרו הוא מאד אתני-ערבי ומעניין, כמעט שבטי. Gjylbegu לא מפגינה מאמץ ווקלי, ורק בפזמון מפגינה את יכולותיה. השיר הוא אלקטרו-פופ עם השפעות אתניות. זה שיר מועדונים מגניב, אבל אני לא בטוח עד כמה זה יהיה קומפטטיבי על בימת ה-FIK. העיבוד חזק, אורבני. זה אפטמפו קליט, ועם זאת יש בשיר משהו אלגנטי מאד. 4/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "השיר הטוב של הערב מבחינתי, אבל האם היא תיתן את ההופעה הטובה שמצופה ממנה? Gjylbegu עולה בשמלה שחורה (כמובן) עם כתפיות מוגזמות. היא לבשה על הבמה, אבל מצליחה להעביר את השיר בהצלחה. ווקליסטית מצוינת, ושיר חזק. בפיזמון נכנסים נגן ונגנית בלבוש אלבני מסורתי. זו בחירה… הם עוזבים בזמן הבית של השיר. זה לא הכי מופק מבחינה בימתית, אבל עדיין שיר נפלא." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: אחד השירים הטובים של התחרות השנה. Gjylbegu זוכה לעיבוד אקוסטי מופלא, שהופך את השיר לממתק של מוזיקת עולם, עשיר ומלא נשמה. זה הופך לשיר שמח וקופצני בניגוד לציפיות. Gjylbegu עצמה לבושה בשמלה מוזהבת ומלכותית. אחרי כמה הופעות מרדימות, זו הופעה נפלאה ומרוממת רוח.

Orgesa Zaimi – Valixhja e kujtimeve – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא פופ-בלוז קליט ורטרואי. הכל בשיר הזה עשוי נכון, אבל הוא חסר סיכוי לזכות בתחרות. זה לא עכשווי, מאד Amy Winehouse בוייב פסטיבלי. הרבה צעקות, וצליל שהיה עדכני לפני יותר מעשור. זה כנראה יגיע גבוה, אבל אני לא רואה את זה זוכה. 3/5."
בהופעה ביום שני כתבתי: "בניגוד לאווירת ה-Amy Winehouse, הזמרת נותנת הופעה די סטטית לשיר. ווקלית, זה צעקני, אבל יציב, והיא מרשימה כזמרת המקצועית שהיא. Zaimi לובשת שמלה שחציה לבנה, חציה שחורה, עם תספורת רייצ'ל כאילו היינו בשנת 1995." השיר העפיל לגמר.
בהופעה האקוסטית: מסיימים על הפרפורמרית המרגיזה באומה האלבנית כולה. Zaimi עולה במראה האלמנה השחורה, עם חליפה שחורה חורפית. לצידה צ'לן, מתופף, אקורדיוניסט וגיטריסט. זה בעיקר משעמם ללא העיבוד הסופי, פופ-ג'אז גנרי וחסר עוקץ.

ניתן לצפות שוב במופע האקוסטי כאן: