הקדמה:
ליסבון, פורטוגל. אם בשנה שעברה נראה כי הייתה השפעה מסוימת של זוכת 2016 ושירי הקינה הנשיים שטפו את הקדמים, נדמה כי השנה עברה אירופה למוד יותר אסקפיסטי. ההשפעה של זוכה 2017, סלבדור סוברל ו-"Amar pelos dois" כמעט ואינה מורגשת בשירים השנה. אירופה בוחרת לעבור מ-מוד של התגוננות ל-מוד של אסקפיזם. ועדיין, לשמור על הצהרה פוליטית בעלת אופי גלובלי. אם הייתה ממשיכה אירופה לבחור בשירים המבטאים גאווה אירופאית מערבית, הומנית, רב-תרבותית, כפי שעשו בשנתיים שלפני כן, הייתה בוחרת בשיר הצרפתי, או יותר מכך בשיר האיטלקי, שהגיע קרוב מאד למקום השני בהצבעת הקהל. אך דבר אינו קבוע והאווירה הציבורית בעולם המערבי מכתיבה את סדר היום. למשבצת הזו נכנסת דווקא ישראל, שבשני העשורים האחרונים עשתה כל טעות אפשרית בשליחת שירים לתחרות, אך על כך בהמשך.
פורטוגל, המדינה אשר המתינה את הזמן הממושך ביותר לזכות בתחרות, זוכה לארח 42 מדינות בבירתה, במאורע שכנראה ייקח לה זמן לשחזר. התוצאה היא underwhelming ונשכחת. ההפקה חפה מרגעי שיא, שנזכור את התחרות בגינם, התחרות נתקעת במקום וממשיכה את הקו של השנה שעברה. אם ב-2017 התרבות הפוליטית הבעייתית באוקראינה תקעה מקלות בגלגלי ההפקה, נדמה כי הפעם התירוץ הוא היעדר מוטיבציה או יכולת להעמיד תחרות, כפי שהיה ראוי להעמיד במדינה שחיכתה 53 שנים לארח את התחרות.
בניסיון להיאבק בשופטים מושחתים ו/או מוטים, ה-EBU משנה במעט את אופן חישוב הנקודות של השופטים. השינוי הוא קטן, אך משמעותי, אם לצטט את ההודעה הרשמית. על פי המודל שהציג ה-EBU, ככל ששיר ידורג גבוה יותר אצל השופט, כך המשקל שלו בשקלול ההצבעה הכוללת של השופטים תהיה גדולה יותר. הדבר אמור לעזור לשירים אשר שופט אחד מעוניין לקבור אותם מסיבות לא ענייניות, ולמנוע חבלה בניקוד של השיר עקב דעת מיעוט. לדוגמה, אם יש שופט אנטישמי-עוכר ישראל, שמחליט לקבור את ישראל בהצבעה, ושאר השופטים מצביעים באופן אובייקטיבי לשיר ומדרגים אותו גבוה יחסית, המודל מונע ירידה משמעותית של השיר בדירוג השופטים:

מקור. האם הייתה כאן כוונה למנוע חבלה בשיר הישראלי? זו לא תהיה הנחה בלתי סבירה. ישראל מתפקדת השנה כמרענן הרשמי של התחרות, ונדמה כי הדבר לא נעלם מעינייהם של מקבלי ההחלטות, אך שוב אני מקדים את המאוחר. השיטה החדשה נועדה לנטרל שופטים סוררים, אך היא כמובן לא מנטרלת מצב שבו כל חמשת השופטים של מדינה מצביעים באופן לא אתי.
בעקבות תחרות ה-JESC (האירוויזיון ג'וניור) שהתקיימה בסוף נובמבר 2017, ציין המפקח על התחרות מטעם ה-EBU, יון אולה סאנד, כי שיטת ההצבעה החדשה הנהוגה ב-JESC, היא מעין ניסוי כלים לשילובה בתחרות האירוויזיון. לדבריו, נכון לעכשיו השיטה הנהוגה באירוויזיוון היא משביעת רצון, אך ייתכן ובעתיד תתקבל החלטה לפיה ההצבעות באירוויזיון יהיו כמו ההצבעות בג'וניור. ההצבעה בג'וניור נעשית דרך האתר של התחרות, ובה יש להצביע עבור 3-5 מדינות, עם היכולת להצביע למדינתך שלך. כל ההצבעות מכל המדינות ייחשבו כהצבעה מאזור הצבעה אחד, יומרו לאחוזים, ואז האחוזים יומרו לניקוד לפי כלל הניקוד האפשרי מהטלווטינג. מקור. הבעיה המרכזית של השיטה: מדינה שהצביעו בה יותר אנשים תשפיע יותר על התוצאה הסופית. ומאחר ומדינה יכולה להצביע לעצמה, מדינה אשר יהיו בה יותר מצביעים, יגברו סיכוייה לזכות. יש כאן לא רק פגיעה בעקרון השוויוניות בתחרות, לפיו לכל מדינה יש השפעה זהה על התוצאה, אלא גם פגיעה בעקרון המקודש, שבו אין להצביע למדינה שלך. ה-EBU ענה על הביקורת בכך שכל מצביע חייב לבחור ב-3 מדינות לפחות, ובכך בעצם מתנטרלת ההצבעה למדינה שלך. אבל מה עם מצב של Power Voting, שבו מצביעים יתארגנו להצביע למדינה שלהם ויתאמו הצבעות למדינות חלשות יותר או למספר רב של מדינות, שתבטלנה זו את זו? קבלת החלטה מסוג זה היא בעייתית מאד, וקשה מאד לצפות כיצד ינהגו המצביעים ובאילו דרכים ניתן למנוע ניצול לרעה שלה. כדי לדעת זאת, צריך לדעת את החולשות שלה, וכרגע לא ברור האם השיטה הזו מובנת במלואה גם לאלו שהגו אותה.
זו אינה ההחלטה הבעייתית היחידה של ה-EBU בשנה זו. ה-EBU החל בשיחות עם רשות השידור האוסטרלית על מנת לתת לה להשתתף בכל האירועים של ה-EBU ללא צורך בהזמנה מיוחדת כפי שהיה עד כה. מה שהתחיל כאירוח חד פעמי, הפך לאירוח רב פעמי וכעת הופך כבר ללא-אירוח. אוסטרליה היא בת בית לכל דבר ועניין, וזה לא הוגן כלפי האחרות. אין ספק שהכסף מדבר ואוסטרליה תורמת ככל הנראה סכום יפה של כסף, אבל אי אפשר שכסף יהיה השיקול היחיד. אם התחרות הולכת לכיוון גלובלי, אז שתלך עד הסוף. אם היא לא, שלא תאפשר רק לשחקניות החזקות ביותר כלכלית להשתתף. זה אולי נשמע רומנטי, אבל לטעמי ה-EBU צריך לחבק את המדינות החלשות באירופה, ולהראות סולדיריות פן-אירופאיות, אך נראה כי הכסף בעיקר מדבר ומוציא את הנשמה שעוד נותרה בתחרות.
ציינתי כי אירופה בוחרת לרגע לזנוח את הגאווה המערבית ליברלית שלה, ואכן לטעמי היא בוחרת כתחליף לאמץ את הגאווה הליברלית הגלובלית, כזו שמאחדת בין בעלי מודעות פוליטית זהה מעבר לגבול. במקום לצאת נגד רוסיה כאומה או כנגד ארה"ב כמי שמיוצגת על ידי טראמפ, ההחלטה היא לראות את המאחד בנינו, להכיר במציאות הפוליטית המורכבת ולהזדהות עם העמים השונים, ולא עם מנהיגיו. אם כן, התופעה הפוליטית האינטרנטית הבולטת של השנה החולפת היא כאמור #MeToo. היא צמחה בארה"ב, כאשר כהונתו של דונלנד טראמפ כנשיא ארה"ב נותנת לה תנופה, והתפשטה בשאר העולם וגם בישראל. לדורון מדלי, אשר כתב את השיר, נטייה לתפור שירים למידותיהם של זוכי "הכוכב הבא". כך היה עם "גולדן בוי" של נדב גדג' והקריאה "מאמא" עליה חזר לאורך העונה, השיר הגנוז של חובי סטאר, וכעת גם עם נטע ברזילי, אשר הלופר בו היא משתמשת ומשמש כ-"Toy" שלה מניח את התמה של השיר וקושר בינה, המשתמשת בצעצוע, לבין הגברים, הרואים באישה צעצוע, ונגדם יוצא קמפיין MeToo. כך נוצר שיר העצמה נשית, שנכתב כולו על ידי גברים. נטע העניקה לו את הטאץ' האישי בהוספת השורה בעברית וקרקורי ותנועות התרנגולת. אירופה נופלת שדודה לרגלי החוצפה הישראלית, קלישאתי ככל שזה יישמע. הרמיזה לקללות בשיר, עם התחמקות מקללות של ממש, התעוזה, ההופעה השכנותית המפרעת ועם זאת המהודקת במידה, עושים את שלהם. זה לא היה ברור עד הרגע האחרון שזה בכיס של ישראל, אבל אחרי שזה קרה כולנו ידענו להסביר כיצד השיר וההופעה בלטו על הבמה, שאירחה באותו ערב הרבה שירים בינוניים ועייפים. נטע נותנת זריקה של אנרגיה לתחרות, כמו דנה אינטרנשיונל בשעתה.
נטע וישראל הם אינם המרווחים היחידים מהזכייה הזו. טדי הפקות הלכו על כל הקופה והצליחו. אחרי שבשלוש שנים האחרונות היו אחראים לאמנים ולשירים הישראליים שייצגו את ישראל בתחרות, אך לרוב השיגו תוצאות בינוניות עד נמוכות, כעת היה הרגע המחולל שלהם לשנות את הסיפור ואת נקודת המבט על תקופה זו של ישראל באירוויזיון. ההצלחה האדירה והבאת אירוח האירוויזיון לישראל, נתנו לתכנית הארכה של שנה נוספת והזדמנות נוספת למנף כלכלית את ההשתתפות הישראלית בתחרות. המרוויח הנוסף הוא תאגיד השידור, אשר חגג שנה לקיומו בעת הזכייה. התאגיד עמד בפני פיצול וסירוס, אשר יזמו ראש הממשלה ומפלגת השלטון, ואשר נדחה בעקבות התניית ההשתתפות בתחרות בביטול החלטת הפיצול. תאגיד השידור מקבל מעמד זמני באיגוד השידור האירופי עוד טרם התחרות ב-2018, כאשר סכנת הפיצול באוויר. כעת, משחלפה הסכנה, דרכו כחבר באיגוד השידור האירופי פתוחה. אך עדיין אין סיבה לחגוג או להאמין שבסיום חגיגות אירוויזיון 2019 לא יחזור איום הורדת השאלטר על התאגיד. אז כמו טדי, כך גם התאגיד, מקבל הארכת משך החיים, אולי לזמן שאול, אולי לסוף ידוע מראש. קשה לי להאמין שמישהו בלשכת ראש הממשלה יוותר על חיסול התאגיד. עם סיום חגיגות הניצחון בכיכר רבין, מתחילה דרמה של ממש המעמידה את קיום האירוויזיון בישראל בסכנה, אך על כך בפוסט של 2019 (בעוד שנה…).
השנה מתאפיינת בהיעדר להיטים גדולים. אם בשנים האחרונות הגנריות השתלטה על התחרות, השנה בולטת המכניות שבה נכתבים ומולחנים השירים. כמעט כולם לפי נוסחה מסוימת, מחקים טרנדים עכשוויים, אבל נעדרים נשמה ו/או אלמנט להיטי. לחלל הריק הזה נכנסים קפריסין (להיט), איטליה (נשמה) וישראל (להיט+נשמה). שלושת השירים הללו מגיעים למקומות הראשונים בהצבעת הקהל. נטע הישראלית המייצגת שונות, צבעוניות, נשיות לא סטנדרטית ומחאה מגדרית, אלני מביאה את הסיפור של המהגרת, אשר מחקה את זהותה על מנת להתקבל בחברה החדשה, אך עד הרגע האחרון לא מצליחה לקבל את הסימפתיה של אותה החברה, עד שהיא לא מקבלת חיבוק ענק מכל אירופה. פבריציו וארמל, ממשיכים את דרכו של סלבדור מהשנה שעברה בהבלטת והאדרת התרבות והסולדריות הפאן-אירופאית. ארמל הוא גם תמונת מראה של אלני, שכן הוא מייצג את המהגר שמרים ראש, גאה בתרבותו, אך גם מאמץ את התרבות של המדינה בה התאזרח ומביא לאהדה כלפיו קודם כל מבית.
נטע ממשיכה את דרכם של ג'מאלה וסלבדור סוברל. שלושה זוכים שהם אמנים, המותאמים לזמן ולמקום הנוכחי. ג'מאלה הביאה את הזהות המזרח אירופאית השואפת לרב תרבותיות המערבית בעודה מתגאה בתרבותה שלה, סלבדור הביא תרבות היפסטרים יומרניים ודקדנטית, השואבת מאמנות ריאקציונרית ומוציאה ממנה את העוקץ. ישראל כמו ישראל, עושה כל דבר ברעש גדול; נטע מייצגת את האורבניות התל-אביבית, הקוסמופוליטית, הפוליטית חוצת הגבולות, בעודה מדברת לנשים ולאנשים שאינם עונים על קריטריונים של יופי מסורתי. היא לוקחת את החוצפה והתעוזה הישראלית ומתעלת אותה להעצמת השונה. במציאות הפוליטית הישראלית מה שנטע עושה הוא מאד קשה ומסובך. אם בעבר היה ברור שאמנים מייצגים עמדה רב תרבותית פתוחה והומנית, היום אמנים כאלה זוכים בישראל לקיטונות של בוז והאשמה בשמאלנות יתר. להביע קול מחאה ולהמתין לתגובה הפבלובית של פוליטיקאים ואנשים מהשורה זה האוביאס, להצליח להעמיד מדינה שלמה מאחורייך בכל כך הרבה פאסון, ביטחון עצמי ועוצמה ולהביע את עמדותייך מבלי להשתמש במילים, זה כבר מהלך עדין ומורכב יותר. זה אומר להסתחבק עם מירי רגב, שקראה לסודנים סרטן, או עם נתניהו, שקישקש על ערבים שנוהרים לקלפיות, ובין כל אלו לדבר על קבלת השונה והאחר, מעצם היותך אחרת. זה אצבע בעין של השונאים באשר הם.
לינארית, נטע ממשיכה את דרכם של שני הזוכים האחרונים, רוחבית היא ממשיכת דרכן של נשים גדולות מהחיים שזכו בתחרות, כמו פרנס גל, דנה אינטרנשיונל ועוד.
הזכרתי כבר את אחד מכותבי השיר, דורון מדלי. האחרון עורד סערה זוטא לאחר שטען אחרי התחרות שהוא היחיד שמבין אירוויזיון היום בארץ ושנטע נקלעה לסיטואציה. שזה נכון. כלומר, גם אני מבין אירוויזיון וכמוני כנראה עוד עשרות חובבים, אבל מדלי היחיד בארץ שהוא גם חובב וגם יוצר, שמסוגל ליצור שירים שידברו לא רק אל הקהל הישראלי, אלא גם יהיו אפקטיביים על בימת האירוויזיון. יש לו אוזן פופית מאד וחוש לזהות מה נכון מבחינה מסחרית, הן בתוכן והן במלודיה. מבחינת "הסיטואציה" אליה נקלעה נטע, ייתכן והיה צריך לנסח את דבריו אחרת, אך אין ספק שהשילוב של מדלי ושל נטע הביא את הניצחון. כל אחד מהם לבד לא היה מצליח להשיג מה שהשיגו יחדיו. אוסר לשכוח את הצלע השלישית במשולש היצירתי של "Toy", המוזיקאי סתיו בגר, אשר הוכיח בשנים האחרונות שהוא אחד מהמוזיקאים הצעירים המוכשרים ביותר שיש לישראל להציע. כל מי שעקב אחר אחרי העבודות שלו בשנתיים האחרונות יכול היה לדעת שיש כאן עסק עם מוזיקאי פופ בחסד ובעל פוטנציאל.
בהקשר של מדלי, מעניין להסתכל על מוזיקאים ברחבי היבשת אשר משקיעים את מרצם מידי שנה במטרה לזכות באירוויזיון. הם כותבים שירים כל שנה, אשר מתקבלים לקדמים או נשלחים בעקבות בחירה פנימית. המוצלחים מביניהם ממשיכים לנסות עד לזכייה המיוחלת. ליסה כבל שלחה במשך שנים שירים לתחרות, עם חלקם הצליחה מאד, עד שהביאה למדינתה דנמרק זכייה ב-2013. תומס גיסון ניסה פעמים רבות, בחלקן נכשל, אך ב-2012 הגיע עם אחד הלהיטים הגדולים שידע האירוויזיון והביא את הזכייה לשבדיה. האחים דיב, שהלחינו השנה את השיר הפיני, הביאו לשבדיה את הניצחון האחרון שלה ב-2015. אחרון ברשימה הוא כאמור דורון מדלי, אשר ניסה עד לזכייה המיוחלת של ישראל השנה. בהקשר הזה מעניין לבדוק מיהם המוזיקאים המבטיחים שטרם זכו ודרכם אולי נגלה מהיכן יגיעו הזוכים של השנים הקרובות.

מימין לשמאל: Jonas Thander ו-Borislav Milanov.

הראשון הוא בוריסלב מילאנוב. מילאנוב, יליד סופיה, בולגריה, הפציע בחיינו ב-2011 כאשר היה שותף בכתיבת השיר הבולגרי לאירוויזיון בביצוע Poli Genova. השיר "Na Inat" נכשל מלהעפיל לגמר התחרות, אך התחבב על החובבים, אשר זכרו לו חסד נעורים. מילאנוב כתב לכוכבת הרומניה Alexandra Stan וב-2015 אף היה שותף בכתיבת שיר לראפר האמריקאי Redman. ב-2016 היה מכותבי שיר הקאמבק האירוויזיוני של Poli Genova והצליח והביא את בולגריה לתקופת תור הזהב שלה בתחרות. "If Love Was a Crime" הגיע למקום הרביעי באירוויזיון 2016 והיה לשיר הבולגרי המצליח ביותר באירוויזיון עד לאותה עת. ב-2017 כתב שיר לאלבומה של Demy היווניה. באותה השנה כבר הוכיח את עצמו כפאורהאוס מוזיקלי, כאשר שירים שהיה מעורב בכתיבתם נבחרו לייצג את מקדוניה וסרביה. לצערו, שני השירים לא העפילו לגמר התחרות, אך השיר השלישי שהיה שותף בכתיבתו, "Beautiful Mess" בביצוע Kristian Kostov עבור בולגריה, שבר את השיא הבולגרי שקבע הוא בעצמו והביא את בולגריה למקום השני בתחרות. השלב הבא הוא להגיע למקום הראשון ולהביא את האירוויזיון לסופיה. ב-2018 כתב את השירים הבולגריים שהגיעו למקומות הראשון והשני בבחירה הבולגרית הפנימית. "Colors" עבור Poli Genova, סיים במקום השני וייתכן ויחזור ב-2019. מילאנוב שם את כל כובד משקלו על "Bones" בביצוע חמישיית Equinox, אשר סיים ראשון בבחירה הבולגרית הפנימית ובאירוויזיון סיים במקום ה-14. השיר שכתב לזמר האוסטרי Cezar Sampson זכה במקום הראשון בהצבעת השופטים, אך סיים במקום ה-3 בהיעדר תמיכה מספקת מהקהל. מילאנוב ניסה את מזלו השנה גם בקדם השווייצרי עם השיר "Redlights" בביצוע Vanessa Iraci, אשר סיים במקום השלישי בלבד, ובקדם המלטי עם "Heart of Gold" בביצוע Brooke Borg, אשר סיים במקום השני. אז מילאנוב משתפר עם הזמן, מנסה, מצליח ומצליח פחות, אך אני מאמין שבשנים הקרובות יצליח לקחת את האירוויזיון עם שיר פרי עטו.
הכותב השני פחות בולט ממילאנוב וזוכה לפחות תשומת לב מהחובבים. יונאס ת'אנדר השבדי, הגיע ככותב לקדם הרומני לראשונה ב-2013 כאשר Andrei Leonte שר את "Paralyzed", שת'אנדר היה מעורב בכתיבתו. השיר עלה לגמר הקדם, אך סיים בו במקום ה-12 והאחרון. ב-2016 הצליח להגיע לאירוויזיון כאחד הכותבים של השיר הליטאי "I've Been Waiting for This Night" בביצוע Donny Montell. השיר עלה לגמר והגיע למקום התשיעי, אחד ההישגים הטובים של ליטא בתחרות. ב-2017 ניסה את מזלו במספר קדמים: הרומני, המלטי והליטאי. "Like I Love You", אשר כתב ל-Greta Zazza היה לחביב חובבים וסיים בקדם במקום השישי. שירו אשר לא התקבל לשלב הופעה החיה בקדם המלטי ב-2017, הצליח להיכנס לקדם של 2018 וסיים במקום השביעי. שיריו התקבלו ב-2018 לא רק לקדם המלטי, אלא גם לאלו של ליטא, שבדיה, רומניה ופולין. בשבדיה מולדתו רשם את ההישג הטוב ביותר שלו השנה, כאשר הבלדה שהיה שותף בכתיבתה, "My Turn" בביצוע John Lundvik סיימה במקום השלישי.
עד כאן למנצחים של השנה. מה לגבי המפסידים? רוסיה, אזרבייג'ן ורומניה לא מצליחות להעפיל לגמר לראשונה בתולדותיהן. רומניה ואזרבייג'ן לא היו רחוקות מכך, מה שמוכיח כמה פריבילגיות המדינות הללו. רוסיה לעומת זאת, שולחת את אחד השירים המביכים ואת אחת ההופעות הגרועות בתולדותיה ומסיימת הרחק מסיכוי להעפיל לגמר. וכאן הנקודה לחזור להטרלה הרוסית המסתיימת בקול ענות חלושה. להזכירכם, בשנה שעברה רוסיה גרמה לשערורייה שכמעט עלתה לאוקראינה באירוח התחרות. רוסיה ניסתה להטריל את התחרות ולשלוח זמרת שלא יכלה להיכנס לשטח המארחת אוקראינה, עקב חוק אוקראיני, וזאת רק על מנת להביך את האחרונה. הנשה מחליטה רוסיה לעמוד במילתה, ושולחת את Julia Samoylova לתחרות, כפי שהבטיחה לה. הזמרת, שנבחרה מלכתחילה לא בשל כשרונה, אלא בשל האמפתיה שהיא עשויה לקבל, מגיעה עם אחד השירים המזעזעים של השנה. נדמה כי לרוסיה זה לא ממש משנה, והמדינה נהנית מהרווח המשני בשליחת זמרת על כיסא גלגלים – ההמנעות משריקות הבוז, לה זוכה רוסיה עקב יחסה לקהילה הגאה. מעניין לראות אגב, שאזרבייג'ן, מדינה אשר מספר חודשים לפני התחרות דווח כי היא מענה להט"בים, לא זוכה לאותו הטיפול מחובבים, שזכתה לה רוסיה בשנים האחרונות.
לגבי רוסיה ואזרבייג'ן, השופטים והקהל הסכימו כי הן לא ראויות להעפלה. לגבי רומניה, היה זה הקהל שדאג שלראשונה היא לא תראה גמר. אז השופטים כמו תמיד לא צפויים, אך משעממים, הקהל לעומת זאת עושה בחירות נועזות ומשונות בחלקן, ומוכיח שגם הוא לא צפוי כפי שהיה לפני עשור. הקהל קובר את אוסטרליה ושבדיה, חביבות השופטים, וגם מוריד את אוסטריה, שמקבלת משום מה את מרב הניקוד מהשופטים.
ולאירוע עצמו. הסלוגן של השנה הוא "All Aboard!". על פי ה-EBU, פורטוגל תמיד היוותה גשר בין אירופה לעולם בעקבות מיקומה הגאוגרפי, וליסבון הייתה במרכז נתיבים ימיים שונים אל אירופה וממנה. באמצעות המסר בסלוגן, ליסבון מזמינה את הקהילה הבינלאומית להתאחד במאי בצל קורתה. הסמליל הראשי הוא קונכיה כחולה, שנראית כמו מדרגות מעוגלות על רקע שני כתמים צהובים, שאמורים לסמל את השמש ו(אולי) את חוף הים. הסמליל הראשי נבחר עקב צורתו הספירלית ורבת השכבות של הקונכיה. המנהל האמנותי של RTP ציין במסיבת העיתונאים: "במשך מאות בשנים, פורטוגל גילתה את העולם באמצעות הים. היום, ליסבון היא עיר של כל הצבעים, נמל גדול של תרבויות וצלילים שמזמינים אתכם לעלות לסיפון":

אירופה היא אסופה של אומות רבות, מה שהיווה השראה למעצבי הסמליל השנה ליצור מספר סמלילים, במקום אחד בודד. בנוסף לסמליל הראשי, המציג קונכייה, נוצרו 12 סמלילים נוספים. הסמלילים מייצגים צורות חיים שונות המתקיימות בים ואת פלאי העולם שמתחת למים. בדיוק כמו באירופה, גם מתחת לים מתקיימות צורות חיים שונות, אשר הכרחיות למאזן האקולוגי שלו. הסמלילים המרובים מייצגים גיוון, כמו גם כבוד וסובלנות לשונות. המספר 12 גם מייצג את מספר הנקודות המרבי שניתן להעניק באירוויזיון:

הבמה עוצבה על ידי חברת Wieder Design, אשר עיצבה את הבמות לתחרויות של 2011, 2012, 2015 ו-2017. אלמנטים בולטים בבמה הם הניווט, הים, הספינות והמפות. הדגל הפורטוגלי מיוצג בעיצוב הבמה על ידי הספירה הארמילרית, שמופיעה במרכז הדגל ומייצגת את התגליות הפורטוגליות בעידן התגליות. הים נותן תחושה של חופש ובהירות, ההופך אותו לאחד המקומות השלווים עלי אדמות. בבמה ניתן לראות פרשנות מודרנית של גל סוחף וצורתו האורגנית. מאחר והפורטוגלים היו אמנים בתחום בניית הספינות, אלמנט זה הוכנס לעיצוב הבמה והוא בהשראת אמנות בניית הספינות. המפה היא ייצוג דיאגרמי של היבשה והים, כאשר הקווים העוברים לאורכה ולרוחבה מחברים בין הפרטים והמקומות השונים בה. ליסבון תהא המרכז שבו כל הקווים נפגשים.

רבים התאכזבו לגלות כי הבמה לא כוללת מסכי LED, אלא רק שימוש ברצועות LED שישמשו לתאורה בצבעים שונים ועם אפקטים שונים.
עם חשיפת השיר הישראלי, ישראל מתמקמת במקום הראשון בהימורים. לאורך העונה התמקמו בקרבת המקום הראשון אסטוניה, צ'כיה, בולגריה, אוסטרליה ובלגיה. עם תחילת החזרות עולות נורבגיה וקפריסין לפסגה. ישראל נשארת במקום הראשון בהימורים עד ללילה של חצי הגמר הראשון. במהלך אותו לילה, אחרי חצי הגמר, קפריסין קופצת למקום הראשון. ביום הגמר קפריסין וישראל ראש בראש בטבלאות ההימורים, כאשר ברור לכולם שמלבדן אין לאף שיר סיכוי לקחת את התחרות. ליטא, אירלנד, אלבניה, סרביה וסלובניה עולות לגמר בניגוד להימורים.

חצי גמר 1:
לאחר הדה טאום, אנו מתחילים את מסענו בליסבון. החל ממעמקי האוקיאנוס האטלנטי, אל התרבות האורבנית, הארכיטקטורה של העיר, האנשים, הקצב של העיר, האתרים, התרבות והאוכל. את הסרטון מלווה מוזיקה קצבית, ביטים בשילוב מוזיקה פורטוגלית. נכנסים לאולם. ארבעת המנחות נכנסות לאולם ומברכות את הקהל. כל אחת מהן לבושה בבגדי ערב בסגנון שונה. צלילים של שחפים מלווים את דבריה של דניאלה. לראשונה עולה השאלה מה הצורך ב-4 מנחות, כאשר ביחד אין להן את הכריזמה שיש בברך של פטרה מדה…. התחרות מתחילה. לפני כל גלויה עולה שם המדינה הבאה בתור, על רקע הקהל , כאשר צבעי הדגל של אותה מדינה מעטריים את המסך. לדוגמה:

אחרי כל גלויה מופיע שם המדינה בלבן ובגדול על רקע כחול, מתחתיה בקטן שם המבצע/ת. מתחת לזה, על רקע תכלת מופיע שם השיר ומתחתיו בכחול על רקע לבן שמות הכותבים והמלחינים. הפונט פשוט ונקי. כל זאת על רקע הבמה החשוכה, אשר רק הקשתות מאירות מעליה בכחול. הכיתוב נעלם, הבמה נשטפת אורות וצליל אינטרו דרמטי וקבוע מקדם את ההופעה שעומדת להתחיל. לדוגמה:

בין השירים, המנחה פילמונה בגרין רום מראיינת את המתמודדים השונים. אחרי שכל השירים בוצעו, פילומנה מקשקשת עם חובבים ישראליים בקהל ומעבירה לשלושת המנחות, אשר מכריזות על פתיחת הקווים. אחרי סגירת הקווים, מוצג משחק הקופסה של האירוויזיון, עם הופעת אורח של אלני נציגת קפריסין. כנהוג, בשלב זה מוצגים שלושה מהשירים, שהפעילו אוטומטית לגמר: קלאודיה מפורטוגל המארחת, אלפרד ואמיאה מספרד וסורי מבריטניה. שתיהן חלק מ-5 הגדולות. יון אולה סאנד מאשר כי יש תוצאות והמנחות דניאלה וסילביה מציגות את 10 המעפילות לגמר: אוסטריה, אסטוניה, קפריסין, ליטא, ישראל, צ'כיה, בולגריה, אלבניה, פינלנד ואירלנד. בעוד 4 המנחות נפרדות לשלום עם עשרת המשלחות שעלו לגמר, בעלה הקריפי של אלינה האסטונית מתגנב מאחוריהן כדי לא להשאיר אותה ללא השגחה….

חצי גמר 2:
הפתיח זהה לזה של חצי הגמר הראשון. המנחות עולות בארבע שמלות ערב שונות, אך הפעם באותו הסגנון. שוט של המצלמה על הקהל חושף הרבה מקומות פנויים. סילביה מכריזה כי השיר הראשון שיופיע הערב הוא השיר ה-1500 בהיסטוריה של התחרות. בין השירים, פילמונה מראיינת את המתמודים בגרין רום. אחרי שכל השירים הופיעו והקווים נפתחו, דניאלה מתחככת עם חובבים ומנסה לקדם את האלבם וה-DVD של התחרות. ושוב, מוצגים שלושת המבצעים והשירים הנוספים, שהפעילו אוטומטית לגמר: מאדאם מונסייה מצרפת, השרים חלק מזוכה השנה שעברה בצרפתית, מיכאל מגרמניה, ששר את הפזמון של דנמרק 2000 ופבריציו וארמל מאיטליה, ששרים חלק מאיטליה 1958, כאילו לא שחקו את השיר עד דק. שלושתן חלק מ-5 הגדולות.  יון אולה סאנד מאשר כי יש תוצאות ודניאלה וסילביה מציגות את 10 המעפילות לגמר: סרביה, מולדובה, הונגריה, אוקראינה, שבדיה, אוסטרליה, נורבגיה, דנמרק, סלובניה והולנד. יש לנו 26 מדינות בגמר.

גמר:
באופן מדכא למדי הפתיח זהה לזה של חצאי הגמר. נכנסים לאולם למופע הפתיחה: מופע פאדו של שתי דיוות פאדו, Ana Moura, המבצעת את "Fado Loucura" ו-Mariza , המבצעת את "Barco Negro". מדהים, מרטיט, מלא נשמה. מיד לאחר מכן, מצעד הדגלים, כאשר על המוזיקה אחראים צמד הסקרצ'ינג Beatbombers, הממקסים מוזיקת פאדו. הצמד עומד על עמדת דיג'יי שנראית כמו צדף במרכז הבמה. מחזיקי הדגלים עוברים בסך על ה-catwalk, ואז עולים בחזרה אחד אחד מצד אחד של הבמה, בעוד מהצד השני עולים המבצעים שהעפילו לגמר, בעוד הכרוז מכריז על המדינות בזו אחר זו. קשה להבחין מי זוכה לתשואות הרמות ביותר, כי נדמה שמשתמשים במערכת להפקת תשואות…. הנציגים עולים לפי סדר ההופעה, למעט פורטוגל שעולה אחרונה למרות שמופיעה שמינית. המנחות עולות בשמלות ערב בסגנונות שונים. אחרי דברים קצרים התחרות מתחילה. בין השירים, פילמונה ממשיכה לראיין את המתמודדים השונים. אחרי הפריצה לבמה בשיר הבריטי, הקהל נסער וניתן לשמוע זאת. בהמשך, יש גם מחווה של המנחה דניאלה לליס אסיה, הזכה הראשונה של האירוויזיון, שנפטרה בשנה האחרונה. אחרי שכל השירים הופיעו, בין מופע אמנותי אחד למשנהו, קטרינה מציגה את זוכת אירוויזיון ג'וניור 2017, נציגת רוסיה, Polina Bogusevich. היא שרה שתי שורות מזוכה אירוויזיון 2017… אלוהים, כמה אפשר. הקווים סוף סוף נסגרים ועוברים להצבעת השופטים.

שלב ההצבעה:
אוקראינה מצביעה ומעלה את צרפת למקום הראשון, ישראל במקום השני. אזרבייג'אן מתקמצנת בנקודות לישראל ומעלה את אלבניה למקום הראשון בשוויון עם צרפת. ישראל יורדת למקום השלישי. ההצבעה הבלארוסית מעלה את קפריסין למקום השלישי, כאשר אוסטריה עולה לשני. ישראל מאופסת. סן מרינו מעניקה 12 נקודות לישראל ומעלה אותה למקום הראשון!!!! הולנד מעלה את גרמניה למקום השלישי, כאשר ישראל עדיין ראשונה ואוסטריה שנייה. מקדוניה מורידה את ישראל למקום השלישי, בעוד קפריסין כובשת את המקום הראשון. ההצבעה ממלטה מעניקה 12 נקודות לקפריסין ומגדילה את הפער בצמרת. גאורגיה מעניקה 12 נקודות לשבדיה ומעלה אותה למקום הראשון. ספרד מפרגנת לישראל ב-10 נקודות, אבל מעניקה את מרב הנקודות לקפריסין שעולה בחזרה למקום הראשון. אוסטריה מעניקה 12 נקודות לישראל ו-0 לקפריסין, מה שאומר ישראל מובילה בנקודה אחת על שבדיה. דנמרק מעניקה נקודות בודדות לישראל, שבדיה וקפריסין ומעלה את גרמניה למקום הראשון בשוויון עם ישראל ושבדיה. בריטניה מפרגנת לישראל ב-10 נקודות, אך מעניקה את 12 הנקודות שלה לאוסטריה שעולה למקום השלישי. ישראל במקום הראשון. שבדיה מעלה את אוסטריה למקום השני ואת קפריסין לשלישי. ההצבעה הלטבית מתעלמת מישראל ומקפריסין. אוסטריה עולה למקום הראשון ושבדיה עולה לשלישי, דוחקת את קפריסין למקום הרביעי. אלבניה מעניקה את 12 הנקודות שלה לאיטליה, שאחד מבצעיה אלבני, ואת 8 הנקודות לקפריסין, בביצוע אלני האלבנית. איטליה נכנסת לטופ 10. קרואטיה מעניקה לישראל 10 נקודות, אך 12 לליטא, בעודה מתעלמת מרוב המדינות בצמרת. ישראל מובילה בבטחה. אירלנד מעלה את אוסטריה למקום השלישי ומעניקה את 12 הנקודות שלה לקפריסין שעולה למקום השני, רק 7 נקודות הרחק מישראל. רומניה מתעלמת מישראל ומעניקה את 12 הנקודות שלה לאוסטריה. צ'כיה מעניקה 12 נקודות לישראל ומעלה את אוסטריה למקום השני. איסלנד נותנת 8 נקודות לישראל ומעט לקפריסין ולשבדיה, אבל אוסטריה מתגבשת כחובבית שופטים ומקבלת שוב 12 נקודות. בלגיה מעניקה אף היא 12 נקודות לאוסטריה, שכעת במרחק 8 נקודות מישראל. המנחות מראיינות את סזאר האוסטרי ונטע הישראלית, הנמצאים כעת במקומות השני והראשון בהתאמה. נטע מודה לכל מי שמצביע לשונה. חוזרים להצבעות. נורבגיה מעניקה את 12 הנקודות שלה לגרמניה, בעודה מתעלמת מישראל, מה שאומר שאוסטריה כעת בשוויון עם ישראל. צרפת מעניקה 12 נקודות לישראל. ישראל עולה להובלה ב-5 נקודות הפרש מאוסטריה. גרמניה שלישית. שבדיה וקפריסין בשוויון במקום הרביעי. ההצבעה האיטלקית שמה את ישראל ואוסטריה שוב ראש בראש, בשוויון במקום הראשון, שבדיה יורדת למקום החמישי. אוסטרליה מעלה את ישראל להובלה של נקודה אחת על אוסטריה בעוד שבדיה מקבלת את מרב הנקודת ועולה למקום הרביעי על חשבון קפריסין. אסטוניה מתעלמת מישראל ומעניקה את 12 הנקודות שלה לאוסטריה, שעולה למקום הראשון. סרביה מעניקה 12 נקודות לשבדיה, וכך גם קפריסין, המתעלמת מישראל. מה שאומר שאוסטריה מובילה, אחריה במרחק 15 נקודות ישראל, ובמקום השלישי שבדיה. ארמניה מעניקה 8 נקודות לישראל, מה שמעולם לא עשתה (!!!). אך ב-12 הנקודות זוכה שוב שבדיה שעולה למקום השני ומורידה את ישראל למקום השלישי. בולגריה מעניקה 12 נקודות לאוסטריה, להזכירכם אוסטריה שלחה שיר שהולחן על ידי מילאנוב הבולגרי. ההצבעה של יוון מכניסה את מולדובה לטופ 10. 12 הנקודות שלה לקפריסין זוכות לבוז שקט. מונטנגרו מתעלמת מאוסטריה, ישראל ושבדיה. 12 הנקודות שלה לסרביה זוכות לבוז מן הקהל. גרמניה מעניקה את מרב הנקודות לשבדיה ואחריה לאוסטריה. פינלנד מעניקה 12 נקודות לישראל, בעוד הדוברת הפינית עוטה תספורת הזהה לזו של נטע. רוסיה מתעלמת מאוסטריה, מה שנותן לשבדיה יתרון ומרחק של נקודה 1 מאוסטריה. שווייץ מעניקה את מרב הנקודות לגרמניה ומעלה את שבדיה למקום הראשון בשוויון עם אוסטריה. ישראל מעניקה 12 נקודות לאוסטריה, מה שמוריד את שבדיה למקום השני. פולין מתעלמת מישראל ומעניקה את מרב הנקודות לאוסטריה. סלובניה מעניקה את מרב הנקודת לשבדיה, שכעת נמצאת במרחק 10 נקודות מאוסטריה במקום הראשון. תמה הצבעת השופטים.
יון אולה סאנד מאשר כי יש תוצאות מהקהל. הצבעת הקהל הופכת את הקערה על פיה. מדינות קמות ונופלות, פורטוגל נופלת למקום האחרון. שבדיה, שהגיעה למקום השני בשופטים מגיעה רק למקום ה-21 בקהל. אוסטריה מגיעה למקום ה-13 בקהל עם 71 נקודות בלבד, ועולה באופן זמני בחזרה למקום הראשון. צ'כיה מגיעה רביעית בקהל, איטליה שלישית, מה שאומר שהקרב הוא בין ישראל לקפריסין. המסך מתפצל לשלוש: להציג את המשלחות של ישראל, קפריסין ואוסטריה, שדי ברור שתודח מהפסגה. קפריסין מגיעה שנייה בהצבעת הקהל, ישראל ראשונה, וישראל זוכה. קפריסין מסיימת במקום השני, אוסטריה בשלישי, גרמניה ואיטליה חותמות את הטופ 5.

תוצאות סופיות, אירוויזיון 2018.

הענקת הפרס ו-reprise:
נטע עולה לקבלת הגביע, מקבלת נשיקה קרירה מסלבדור ומודה לקהל שבחר בשונה ובגיוון.

להלן דירוגי לשירים המשתתפים:

01.  צרפת – נוגע, מרגש ופוליטי. השיר הוא בלדה עד מידטמפו עם הפקה פופית-אלקטרונית ומנגינה עגולה, על אף הנושא הרציני שבו היא נוגעת. הקול של אמילי מזכיר את זה של פראנס גל, והשיר בקלות זורק אותך לפופ הצרפתי האוורירי של שנות השמונים. אם בפראנס גל ז"ל עסקינן, יש קו ברור בין "Barbacar" של האחרונה, אשר דיבר על ילד אפריקאי לבין השיר הזה. בעוד ברבקר נשאר לחיות את חייו באפריקה ודוברת השיר תוהה לגורלו, סיפורה של מרסי הוא אופטימי על אף שהוא מחביא בתוכו טרגדיה אנושית. הצמד עולה בתלבושות שחורות חנוטות מעשי ידיו של ז'אן פול גוטייה. "אני אחיה מאה אלף שנה, שמי הוא מרסי" הוא אחת השורות החזקות שבימת האירוויזיון ראתה בשנים האחרונות. ההופעה היא אולי לא החזקה ביותר והכריזמטית ביותר, אבל אני מאשים את הפלטפורמה הרעועה של האירוויזיון ששחקה את המסר ההומני של הצמד הזה.

02.  גאורגיה – איזה שיר נהדר. מתחיל כבלדה קלאסית, בלדת פופ Adult contemporary, עם השפעות של פופרה ומוזיקת ג'אז. ההפקה תזמורתית, כאשר ברקע מכונת תופים וביטים אלקטרוניים, להוסיף לאווירה האקלקטית. ההרמוניות הקוליות מושלמות והשפה הגאורגית נשמעת נפלא, שפה עדינה וקשה בו זמנית. המוזיקה המנונית מאד, מלכותית, חצי סובייטית, נוסטלגית, מנותקת לחלוטין ממה שהולך היום במצעדים, ועם זאת קסומה לשמיעה, חודרת מתחת לעור. השיר מזכיר המנונים לאומיים. המלודיה אכן מתקתקה וכך גם השירה. גאורגיה הולכת לכיוון מנוגד מהאופנות המוזיקליות העכשוויות ומתעלמת מהמתרחש במצעדים. Iriao מציגים שיר שהוא מנותק זמן ומקום ובזה סוד הקסם שלהם. זה קיטשי ושמאלצי, אבל בקונטקסט של 2018 זה מרענן לחלוטין. ההופעה פשוטה וקלאסית, המילים עושות את השיר כמעט חתרני, מחאתי, היוצא נגד תרבות האינדבידואליזם ומבקש לשוב על הסולודיריות והדאגה לזולת.

03.  ישראל – המלכה (הכמעט) בלתי מעורערת של השנה. נטע ברזילי, זמרת אנונימית, המגובה בצוות מקצועי ומנצח, בטונות של כריזמה וביכולת תקשורתית יוצאת דופן, היא הראשונה להביא משהו לא סטנדרטי לתחרות. ואני לא מדבר על השיר. האטיטוד שלה, התעוזה והקסם האישי מעפילים על כל הזמרים האחרים, שנראים כמו חיקויים של משהו שכבר עשו לפניהם. היא עולה לבמה בקימונו ורוד-שחור קצר, מאות חתולים יפניים/סיניים מפלסטיק מנופפים, שלוש רקדניות מטורפות ושיר אחד עם מסר חזק. פופ-דאנס אגרסיבי, להיטי, שמושך לרחבות המועדונים, עם השפעות של מוזיקה אורבנית ברזיאלית, היפ-הופ ומוזיקה מזרחית ומסר העצמה נשית שרוכב על גל ה-MeToo.

04.  בלגיה – אחד הפייבוריטים המוקדמים שלי ושיר שחשבתי שהולך לקחת את התחרות. יש כאן מוטיבים של Dream-Pop, מוזיקת אמביינט ולאונג', אלקטרו-פופ, מוזיקת נשמה, בשילוב ליווי תזמורתי של כלי מיתר, מכונת תופים ופסנתר. נע בין המנומנם לאמוציונלי. הפיזמון דרמטי וקליט, מאד פופי, אך כזה שהפופיות שלו מדוכאת על ידי ההפקה המעט קודרת בליווי החיוך הקטן של סנק. ההופעה לצערי מאכזבת ביותר וחובבנית. זה נראה יותר כמו ערב כשרונות צעירים מאשר אירוויזיון. ההעמדה לא מופקת כראוי וכוללת רגיעים מביכים של סנק, ששרה שיר קודר על רקע חובבי האירוויזיון המנופפים בדגלים. חסר קונטקסט. היא לא מדויקת, אך עדיין מקסימה והשיר עדיין נפלא.

05.  אירלנד – אחד השירים הקטנים והיפים של השנה. בלדת-פופ אקוסטית סינגר-סונגרייטית, בה שר ריאן בקול פלצט עדין את נקודת מבטו של הגבר הנבגד. מוזיקלית השיר מזכיר שירים דוגמת "Thinking Out Loud" של אד שירן, בלדת רוק רך רגישה. השיר מצליח לצאת מעט מקלישאות שירי הסינגר-סונגרייטרים החובבניים לרוב, נשמע אותנטי למדי וזוכה להפקה עדינה, אך תזמורתית מספיק כדי לתת לשיר נופח רציני, ואם זאת לא לוקח פוקוס מהמלודיה עצמה. המלודיה עצמה פשוטה, אך אפקטיבית. הבמה חשוכה וריאן לבוש בגדים שחורים פשוטים ופורט עלי גיטרה. במרכז ההופעה שני רקדנים המדמים סיפור אהבה להט"בי על רקע תפאורת רחוב ופסנתרנית. זה ניצול של הקהילה, כן, שזכה לצנזורות מטעם הטלוויזיה הסינית ולחצי צנזורה מזו הרוסית. בשורה התחתונה זה פשוט ויפה. השיר נשלח לבחירה האירית ב-2017 ולא התקבל.

06.  הונגריה – פוסט-הארדקור, שמזכיר מאד את מוזיקת מטאל הנעורים האמריקאית של הניינטיז. הסולן Örs נכנס לתפקיד הטינאייג'ר הזועם במלואו בצרחות שיוצאות מהריאות ומתפוצצות על הבמה. הוא באקסטזה מלאה, והשיר מצליח להעביר את האווירה הקודרת והזועמת האותנטית ביותר של רוח נעורים מערבית. הונגריה, כך גיליתי, היא מעצמת מטאל, וככזו השיר מייצג נאמנה את מעמדה ואת סצינת המוזיקה המקומית. השיר נפתח בצלילי גיטרה חשמלית דוגמת אליס קופר, ובבית עובר לרוק רך ומלודי, אשר שומר על דרמה ומתח שנבנה עד לפיזמון חורך האזניים והרמקולים. השיר הוא מסמך היפרדות מהנעורים, אותו מתאר הדובר בהרגע הראשון, כמו גם פרידה מאביו שהלך לעולמו. הוא מתאר את החווייה בכעס רב. זה שונה מאד מכל מה שעלה עד כה על בימת התחרות. מאבד מעט מהקסם שהיה לזה בקדם, אבל זה הספיק להם על מנת לעלות לגמר. שיר נוסף בשפת המקור.

07.  אלבניה – יוגנט הוא ווקליסט חולני, אולי הטוב ביותר השנה. אחרי תצוגות הפופ הגנריות שהיו עד כה, טוב לשמוע שיר בשפת המקור בביצוע זמר רוק מצוין. זה רוק הנע בין בלדת רוק בבתים להמנון רוק קצבי בפזמון. מזכיר מאד את בון ג'ובי המוקדם של שנות השמונים. המנון אצטדיונים רומנטי, הנשען על הפקה דרמטית ועשירה וכן על קולו הרוקיסטי של יוגנט. הוא לבוש בהתאם בחליפה מלאת ניטים, פירסינג, רצועות עור ולהקת ליווי הלבושים בהתאם. יש פה בעיקר המון כריזמה, הוא טורף את הבמה.

08.  בולגריה – דארק פופ אלקטרוני וקודר, המושר על ידי חמישיית אד-הוק, הכוללת שני אמריקאים, שני אירופאיים והומלסית אחת. מילאנוב מגיע לשלב הקלישאתי שלו, רק כדי שהשיר שאותו לא ספר יעקוף אותו בגדול ויגיע למקום השלישי. הוא בטוח שהוא הולך לזכות עם זה. אכן מדובר בחמישייה ווקלית מאד טובה, ההופעה אפקטיבית במידה, מינימליסטית, אבל מרובת אפקטים של עבודת מצלמה. יש כאן השפעת מוזיקת Soul, האוס וטכנו. האווירה בשיר היא קודרת-מתכתית, שילוב של קור וחום, אווירה חללית לצד חוויה מאד ארצית. לזמרים קולות עמוקים ומלאי נשמה והם נשמעים על רקע הפקה קרה, אייטיזית. ההרמוניה היא הכל, כמו גם הרגש, ומצד שני ההפקה נותנת לשיר את ה-oomph הרגשי הנוסף, אך גם המכני. לשיר מוטיבים נוצריים ברורים.

09.  איטליה – השיר הוא בלדת רוק-פופ לירית, במיטב המסורת המודרנית של המוזיקה האיטלקית הפופולארית. השיר מבוצע ברגשנות מאופקת ובהרבה כוונה. המוזיקה היא מאד easy listening, אך אלו המילים אשר מעניקות לו את הנפח האמנותי. השיר מתאר בבתים את הניכור האנושי, כל כך הרבה אנשים בעולם, כל כך הרבה חוויות, חלקם לוקחים את חייהם והפריבילגיות שלהם כמובן מאליו, חלקם לא מודעים לכמה חייהם קשים לעומת אחרים. הטבע הוא דבר שניתן לצפות שיחזור על עצמו וייתן את אותן התוצאות, אך לא כך הטבע האנושי, אשר במקומות בהן נשפך דם והיו לתופת, היום הם מקמות של שפע ורווחה, ורק הזורם בביוב הוא תזכורת לכל מה שחבוי מתחת. הופעה אפקטיבית של שני ענקים איטלקיים. את ההופעה המאד רגילה הזו מלוות כתוביות, כאשר כל שורה מופיעה בשפה אחרת. השורה היפה ביותר מופיעה בעברית. שיר שלום וזעם כבוש, על סף היאוש. השיר מצליח מעבר לכל ציפייה.

10.  ארמניה – לראשונה שיר בארמנית מלאה. שיר דרמטי ומלודי מאד, בלדת פופ-ניו אייג'ית, שאינה בדיוק אתנית מחד, אך כן מאד מקומית. סבק מעניק לשיר ביצוע מלא רגש ומשדר אמוציות בביצועו. הפיזמון קליט ונימוח, ונח בקלות על אוזניי המאזין. השיר נפתח בנגינת פסנתר רומנטית ומלנכולית, אשר בפיזמון חוברים אליה כלי מיתר, גיטרה אקוסטית וכינורות. קולו של סבאק וקולותיהם של המלווים מתפקדים כאינסטרומנט נוסף המעביר את התחושה העצובה, אך מלאת התקווה בשיר. סבאק לבוש במלבוש שחור חצי מודרני-חצי מסורתי. הצבע השחור, שמעולם לא יצא מהאופנה בארמניה, הוא הצבע שליווה את סבאק לאורך העונה כולה, גם בתוצאות. בהופעה הוא מופיע, כאשר מסביבו עמודים בגדלים שונים, האם הוא חושב שהוא מופיע באנדרטת השואה בברלין? הופעה ווקלית מצוינת, אך לצערי הקסם שראינו בקדם הארמני לא עבר לקהל בחצי הגמר.

11.  לטביה – בלדת פופ-קברטית ודרמטית. את השיר הקודר לאורה שרה בהרבה התכוונות ועצב בקולה. האווירה היא קרה ומנוכרת על רקע שברון הלב אותו היא מתארת. הפקת השיר מודרנית ומדויקת, וגם אם היא מזכירה לחלק את "Glory Box" הרי שהיא הרבה יותר פופית וקליטה מהאחרון, בעוד התמה יותר ברורה וישירה. לאורה די מקיאה על המאזין את המסר, וזה למען האמת הדבר היחיד שמפריע לי בשיר. בעוד ההפקה שומרת על אחידות של פופ קודר לכל אורכו, הבתים יותר אינד-יים בעוד הפיזמון הזה יותר פופי, קליט ומשתפך. לאורה לובשת שמלה אדומה כעורה, עשויית תחרה, וזה קצת נראה כאילו היא לובשת כותונת לילה עם מכנסונים קצרים מידי. ההופעה הווקלית לא מושלמת ואנחנו יודעים מהקדם שהיא מסוגלת ליותר. הצבע השולט בהופעה הוא אדום. לצערי ולצערה ההופעה לא זכירה ולא מופקת בשום אופן, לא מבחינת העמדה ולא מבחינת עבודת מצלמה. בחלק האחרון של השיר היא מתדרדרת מבחינה ווקלית וככה 40 ש"ח הלכו לפח.
12.  פורטוגל – השיר מתחיל בשירתה העדינה של קלאודיה על רקע רקיעות הפסנתר, שהולכות ומתגברות בחלק השני של הבית הראשון לצלילי סינת'פופ. המוזיקה מתקתקה וכך גם קולה שלה פסקואל. העיבוד מעניק לשיר את האלמנט הדרים-פופי שלו, אמביינט ובוסה נובה עם מקצב אלקטרוני על רקע קולה המתלחשש של קלאודיה. הצליל כמעט היפנוטי, הוא לפחות מנסה מאד. באותה מידה קלאודיה מנסה מאד לכפות על השיר אמוציות עדינות. השיר מזכיר גרסת בלדה של תיבה אחת מתוך "When Love Takes Over" של David Guetta Feat. Kelly Rowland. מצד אחד זה יומרני כמו שסלבדור אוהב, מצד שני זה אוכל להמונים, כי המלודיה פריכה וכך גם ההפקה. קלאודיה מופיעה עם שמלה שחורה דמוית כותונת לילה וכתף חשופה. איזדורה מלווה אותה, אך בקושי ניתן להבחין בה רוב השיר. הופעה מצוינת לשיר שהלך לאיבוד בגמר.
13.  קרואטיה – זו הייתה אמורה להיות השנה של קרואטיה. הם בחרו בזמרת נשמה מצוינת, אבל הם פספסו. השיר לא רע, אבל הוא רחוק מלהיות אפקטיבי. השיר מתחיל בלופ אלקטרוני ועובר לסאונד RnB חושני ו-sultry. השיר מלא ביטים חזקים מאד ומוזיקת חדר מיטות. פרנקה עולה עם שמלת תחרה שקופה, שמדמה אותה לרהיט או מנורה. היא נותנת הופעה ווקלית מצוינת, מפליאה לעבור בין התווים הנמוכים לגבוהים ללא קושי. עבודת המצלמות סבירה, אבל השיר לא חזק מספיק להחזיק את הבמה לבדו.
14.  אוסטריה – מידטמפו מסוגת ה-Neo soul בצירוף מוזיקת גוספל ו-RnB, עם השפעות אלקטרוניות עדינות. השיר נפתח בצלילי פסנתר על רקע קולו מלא הנשמה והרחב של סזאר. ברקע דרופ אלקטרני שמזכיר לנו שאנחנו ב-2018. הגשר בשיר בונה מתח לפיזמון המאד קליט, שפורט על נימי הרגש. השיר שואב השראה "Take Me to Church" של Hozier ו-"Human" של Rag'n'Bone Man. סזאר פותח את הופעתו בחושך, כאשר בפזמון נדלקים האורות לחשוף, שהוא על בימה מוגבהת, שהביאה המשלחת מהבית. הוא מלווה על ידי להקת ליווי של זמרי גוספל. בפזמון השני תמונתו מופיעה על מסך הטלוויזיה בעוד זמרי הליווי עולים על הגשר. ה-C Part אפקטיבי ביותר ובו הוא יורד מהבמה המוגבהת. לשיר יש דרמה, המשתמשת באלמנטים פשוטים כדי למכור את השיר בהצלחה. הוא יסיים את התחרות כסינדרלה.
15.  צ'כיה – אחד הפייבוריטים לניצחון ואחד מחביבי החובבים. פופ-RnB עם היפ-הופ, ספוקן וורד ונגיעות ג'אז קלות. צלילי חצוצרה שלוקחים לצ'רלסטון של שנות ה-20 בשיר שהוא עדכני, ג'ייסון דרולו פינת ברונו מארס. הברייק של החצוצרה מתאים להופעה בימתית. זה קצת פונה למכנה משותף רחב ונמוך. על השיר כתובה המילה "להיט" לאורכו ולרוחבו, זה סקסי, צעיר, ממכר. הופעה אפקטיבית של מיקולש הצעיר ועבודת מצלמות שעובדת יפה עם ההעמדה כמו שצריך. הכריזמה של מיקולש לא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה.
16.  שבדיה – השיר שהחובבים אוהבים לשנוא. זה פופ-Soul גרובי ו-Fאנקי מאד, מידטמפו דיסקו אלקטרוני שנשמע בעיקר מגניב ולא מתאמץ. השיר מזכיר מאד את השיר "Attention" של צ'רלי פוט'. שבדיה כמו שבדיה לא מחמיצה אף צעד בחיקוי הצלילים ולעיתים האקורדים השולטים כעת במצעדים. הבשורה הגדולה של השיר היא ההופעה החיה, בה אינגרוסו עומד על מבנה שכולו מסכי לד, המשדרים את הגרפיקה המועדונית מאחוריו ומתחתיו. וכך זה נראה כאילו אנו צופים בקליפ ולא בהופעה. בניגוד לכל הציפיות זה לא עבד על קהל האירוויזיון, האולי שמרני מידי. אני מנסה לשים את האצבע על מה לא עבד, האם ההופעה הקדימה את זמנה? האם השיר מתכתי מידי ולא משדר רגש? ייתכן, אך בעיני מדובר בשיר לא רע בכלל.
17.  אוקראינה – השיר נשמע עדכני יותר משירים רבים שנבחרו השנה, ועדיין הוא מאד 2013 ולא 2018. אלקטרו-פופ מלודי בהפקה מהוקצעת, עם Millennial woop מרגיז ודרופ אלקטרוני מפתיע ומגניב יחסית באמצע ובסוף השיר. הסאונד של השיר קצבי, אך מעט אפל וזה משתלב יפה עם המילים המעט אמורפיות. שומעים שהייתה חשיבה מאחורי הפקת השיר והשקעה בכתיבתו. ההופעה נפתחת במלובין שוכב בתוך פסנתר ריק שנראה כמו ארון קבורה, והוא יוצא מתוכו כמו ערפד בלילה. הוא נמצא על במה קטנה על הבמה שעליה מוביל גרם מדרגות. הוא יורד לבמה ויעלה בחזרה רק בפזמון השני. יש הרבה דרמה בהופעה, אבל ייתכן שזה קצת יומרני, כולל תנועות ידיים מוזרות של המלווים. בעודו פורט על הפסנתר בחלק האחרון של השיר, המדרגות עולות באש, ולהבות אש נורות מהבמה. אמרנו דרמה.
18.  גרמניה – השיר הושווה בסאונד שלו ל- "Someone Like You" של אדל ו-"Piece by Piece" של קלי קלרקסון, לאד שירן ו-The Script. השיר הוא בלדת פופ מבוססת פסנתר, עם ליווי תזמורתי שבונה לדרמה גדולה בחצי הדקה האחרונה של השיר. המלודיה העצובה-מתקתקה והקול השברירי של מיכאל מתחברים עם הסיפור העצוב שהשיר מספר. לפי ההשוואות לכל השירים והזמרים הנ"ל, אכן קל להסיק שלא מדובר בשיר הכי מקורי שיש באמתחתנו, אך הוא מאד אפקטיבי. השיר מתכתב עם הבלדות אשר שולטות במצעדים בשנים האחרונות, א-לה אד שירן ודומיו. בהופעה החיה המדויקת מבחינה ווקלית, מיכאל הצליח להעביר הרבה רגש מאופק, כיאה לגרמני. ההופעה פשוטה, בה מיכאל מופיע עם חולצת טריקו בכחול כהה ומכנסיים תואמים. ברקע מסכי לד שהביאו הגרמנים מהבית. השפע הגרמני, שאיפשר את המסך מראה את היתרון הכלכלי שיש למדינות העשירות בתחרות.
19.  ספרד – בלדה רומנטית מתקתקה, דיסני פינת מיוזיקל. זה שואב השראה מסלבדור סוברל, זוכה השנה שעברה מחד, ומהפופולאריות של הסרט "City of Stars" מאידך. הייתי מרחיק ואומר שהשיר גם הזכיר לי מעט את הסרט "Moulin Rouge" מתחילת העשור הקודם. שיר לא חזק, מתקתק מידי, קיטשי ומעט מיושן. מה שכן, הוא נשאר עדין לכל אורכו ולא נופל למלכודת סכרינית מידי. אלפרד ואמאיה הם שני מתוקים אמיתיים. הם מתחילים את השיר כאשר כל אחד בצד אחר של הבמה ומתקרבים זה אל זה, בעוד הקהל מרים להם באמצעות הדלקת הפנסים בטלפונים. הם נראים נהדר, סטייל כמו שרק הספרדים יודעים, אבל המיקום השני בסדר ההופעה די קובר את סיכויי השיר. אני יכול להבין למה הצופים ישתעממו אחרי דקה וחצי של זה. הופעה לא זכירה במיוחד ונטולת גימיקים. עם זאת, מגיע להם כפיים על הופעה מקצועית ומכובדת.
20.  סרביה – המדינה חוזרת לעשור הקודם עם בלדה אתנית. שלוש זמרות וזמר שרים בהרכב. שילוב בין אתנו-פופ מקומי עם קולות נשיים מסלסלים בהפקת אלקטרו-פופ. מזכיר את אליטסה וסטויאן הבולגרים, רק בגרסה יותר פופית. מלודית, זה שיר קליט, עם מעט דרמה, הפקתית זו חגיגה בלקנית מודרנית. זה לא מעניין יותר מידי, על אף שאיליץ', שעומד מאחורי השיר הוא מוזיקאי סופר מוכשר, והזמרים המבצעים הם מקצועיים ויודעים את העבודה. המילים קיטשיות ומרדדות את היכולות של כל המעורבים בדבר. היה אפשר להתאמץ הרבה יותר כדי להוציא שיר ראוי באמת.
21.  יוון – השיר נפתח בצלילי חליל ולוקח לבלדות האתניות של הבלקן שכוחן היה באמצע העשור הקודם. צלילי תופים ממשיכים לעטר את המשך הבית ואת הפזמון שמתחיל ללא אינסטרומנטלים. זה הרבה דרמה. שיר semi-תיירים. השיר מאד גנרי בז'אנר שלו, המילים מאד כלליות, רומנטיות ומשתפכות, אך לא מעבירות שום רגש אותנטי. השיר ביוונית מלאה. ייאנה לובשת שמלה לבנה עם שרוולים שמתרחבים במפרק ויורדים אל הרצפה. היא חושפת כף יד הצבועה בכחול מטאלי, כאילו הרגע סיימה לעשות שפכטל בבית ולא הספיקה לרחוץ ידיים. הפלייבק עולה על הקול שלה, שגם נבלע בקולות המלווים. הברייק מופק בצורה חובבנית להחריד, עם זיקוקים ועשן שלא קשור לשאר הדברים המתרחשים על הבמה.
22.  פינלנד – אחד הכשלונות הגדולים של השנה. שרה אלטו אמנם הביאה את פינלנד לגמר, אך רק כדי לסיים במקום השני מהסוף. רבות היה מצופה ממי שסיימה במקום השני באקס פקטור הבריטי. התוצאה הייתה יורופופ קיצבי ואגרסיבי, עם יותר מקריצה לקהילה הגאה, אך גם כזה שנעדר נשמה ומריח ממאמץ יתר. שרה מופיעה עם שמלה שחורה קצרה ומנצנצת וקולר לא ברור. יש במה קטנה על הבמה שנעשה בה שימוש על ידי שרה והמלווים, שהם שני רקדנים ושתי זמרות ליווי, הלבושים בחליפות אפורות אנדרוגיניות. המסר הוא של קבלת השונה וגאווה להט"בית. חבל שהמסר לא לווה בשיר יותר טוב.
23.  ליטא – ההופעה נפתחת בשוט של איאווה מהגב, שכובה על הבמה עם הפנים לקהל, שמדליק את הסמארטפונים ונותן לשיר את האווירה הרומנטית הדרושה שלו כבר מהשנייה הראשונה. מדובר בלדת פופ מבוססת פסנתר. הזמרת משתמשת בקולה המלחשש, כמעט ילדותי, כדי להעביר תחשה אינטימית ואישית מאד בשיר. בפיזמון נכנסים כלי מיתר עדינים, מעט קישוטי אמביינט-אלקטרו, אך השיר שומר על הפקה מינימליסטית לכל אורכו. מדובר בבלדת ניינטיז די גנרית, טורי איימוס סטייל, שמרנית ו"בטוחה". היא חוצה את הגשר על הבמה כדי להיפגש עם בעלה אחרי שהיא שרה שורה בליטאית. הופעה מאד אפקטיבית לשיר שהוא לא יותר משיר רדיו סביר.
24.  מונטנגרו – בלדה בלקנית דרמטית, שלא לומר מלודרמטית. התמה כמו בכל הבלדות הבלקניות היא מאד קודרת, אהבה שהיא על גבול הטרגדיה. מוזיקלית, מדובר בשיר שהוא מנותק לחלוטין מהמוזיקה העכשווית, העיבוד הוא תזמורתי מלא, שופע כלי מיתר ופסנתר. זה נורא מדינות אקס יוגוסלביה של העשור הקודם. נדמה שמונטנגרו מגיעה מאוחר מידי לז'אנר. מונטנגרו לא רק מגיעה מאוחר מידי, אלא גם עושה מעט מידי. השיר מאד משתפך וכך גם ההופעה בה לובש ואניה חליפת תכלת אסימטרית. לצידו זמרות ליווי לבושות שמלות לבנות כמיטב המסורת. עלייה של חצי טון בפיזמון האחרון והליכות לאורך הבמה של המלוות על הבמה, כאילו הייתה ההופעה פארודיה על הופעות בלקניות. התו האחרון מושר בזיופת מלאה.
25.  רומניה – בלדת פופ פשוטה בעלת מבנה מוכר. הבתים בונים אווירה דרמטית וחותרים לפזמון מאד מלודי ונעים בליווי פסנתר על רקע קולה הזועק של הזמרת. זה לא מסטרפיס, אבל בנוי על פי כל המדדים הנכונים שלפיו נכתב שיר פופ. יש כאן ניסיון ליצור שיר אדל-י או קלי קלרסונ-י, אבל התוצאה היא שיר אמוציונאלי בלי שיניים. הסולנית לובשת שמלה סגולה דודתית, פוסעת בין בובות שחורות הלובשות מסכה לבנה. שאר חברי הלהקה לבושים בלבן. למרות ההופעה הווקלית המצוינת, ההרגשה היא של משהו מיושן וזקן, שמרני מוזיקלית ושקשה להתחבר אליו רגשית.
26.  מלטה – תואמת אופריה אסייג המלטית בפופ-דאנס EDMי לא אפקטיבי במיוחד, אשר מזכיר לפרקים את "One Last Time" של אריאנה גרנדה, רק בלי הקול הגדול של אריאנה, ההפקה המהוקצעת או המקוריות…. השיר חביב, אך סתמי, שומעים את היד השבדית במעל, ואכן אני יכול לראות את זה מסיים במקום השביעי ברבע גמר הקדם השבדי. אם בקדם המלטי זה בלט כי היו הרבה שירים גרועים, אז על בימת האירוויזיון זה די הולך לאיבוד. על הבמה כריסטבל עומדת בבמרכז, כשמסביבה 4 קירות המציגים אלמנטים שונים, שאמורים לייצג את המלחמה בהפרעות הנפש שעליהם היא שרה. היא לבושת שחורים ועל המסך מופיעים אלמנטים גרפיים שונים המשתלבים עם ההופעה. לייזר שנורה מהבמה ולהבות אש שיוצאות מכל כיוון יוצרות עומס ויזואלי על מעט מידי שיר. היא זמרת סבירה, אבל אין לה אפילו מעט כריזמה כדי לסחוב את השיר.
27.  קפריסין – אלני האלבנית-יווניה כמעט והייתה לסינדרלה של הערב. אחרי שנים של מאבק להכרה בסצינת המוזיקה היוונית, היא כמעט וכבשה את האירוויזיון. ההופעה לחלוטין מחכה את הכוראוגרפיה והמראה של ביונסה על רקע שיר אירו-פופי. פופ-RnB עם השפעות אתניות מאד עדינות. האינטרו של השיר אתני, ומזכיר לנו שמדובר אחרי הכל בקפריסין, עם קריצה ברורה לבלקן. הבתים כבר מושכים יותר למצעדים עם צליל RnB גס ומובהק, שמזכיר יותר מידי את "If Love Was a Crime" של פולי גנובה (בולגריה 2016). הפיזמון נשאר להיט מצעדים עכשווי יחסית, עם צליל אירו-פופי מאד חנפני, שפונה למכנה משותף רחב. הופעה אגרסיבית, כריזמטית, אבל רחוקה ממקורית.
28.  אסטוניה – פופרה מיותרת למדי, שיותר מידי זמן הייתה בצמרת טבלאות ההימורים. זו שוב אסטוניה, שמנסה למכור לנו קשקוש קלישאתי כמוזיקה "איכותית" ומלכותית. ובכן, זה לא. זה פומפוזי, המילים (באיטלקית מלאה) שואבות מכל מיני אופרות איטלקיות ומוכיחות שמדובר במזון מהיר להמונים. אלינה עצמה זמרת מצוינת, יפהפייה, בעלת חן מלכותי. על השמלה שלה, המכסה חלק נרחב מהבמה מוקרנות אנימציות שונות. זה לא כזה מרשים כמו שהם רצו שזה יהיה, אולי כי השיר נורא קיטשי וחסר משמעות. אפילו האיטלקים לא פרגנו לזה יותר מידי.
29.  מולדובה – אחרי ההופעה בקדם הזול במדינה, מולדובה מפתיעה עם הופעה מהוקצעת שמכניסה אותם לטופ 10. השיר נכתב על ידי אוליגרך המוזיקה הרוסי, פיליפ קירקורוב. ההפקה היא בלקנית-אתנית, אבל מדובר בשיר תיירים זול ובמלודיה של אירוטראש גנרי לחלוטין. אז פלוס על ההפקה ומינוס גדול על השיר עצמו. ההופעה החיה מלווה בסטייל אירופאי נוסטלגי, שמחזיר לעשור הקודם מבחינת השטיקים שעובדים על הקהל, ואכן עושה את העבודה. השלישייה לבושה בצבעים בוהקים שונים, מתרוצצים מלפני ומאחורי קיר, שפותח חלונות ודלתות והופך את ההופעה לדנימית מאד ומעניינת לצופה הממוצע. הוציאו את המרב מהשיר הזה, אבל הוא לא שיר טוב, כאמור. בשניות האחרונות של השיר מצטרפים לזמר שלושת רקדנים/זמרי ליווי שלבושים כמותם.
30.  בלרוס – בלדת אירופופ טיפוסית עם הפקת אלקטרו-פופ מהוקצעת. אלקסיב הוא זמר הרבה פחות טוב ממה שהוא סבור. ההופעה מטופשת להחריד ומזכירה את ההופעות המזרח אירופאיות של תחילת העשור. הוא לבוש בלבן ומכנסיי עור שחורים ולצידו רקדנית מחול בשמלה אדומה שיורה עליו וורדים. זה נורא קיטשי וכשיר זה מאד לא מעניין. אפקט האנימציה של עלי הכותרת היוצאים מהחזה של אלקסיב, הבמה המתרוממת והוורדים הצומחים לו מהגב, הם יותר מידי על מעט מידי תוכן, שיר או זמר.
31.  הולנד – איזה נודניק הויילון הזה. שיר קאנטרי-רוק טיפוסי, אמריקאי מאד וחסר כל צליל אירופאי, למרות ששניים מתוך שלושת הכותבים שלו הם אירופאיים. השיר מזכיר את "Paradise City" של Guns N' Roses ובשל כך יש בו קצוות של גלאם-רוק. כל שנייה בשיר הזה, נדמה שכבר שמענו אותה בעבר, עם צלילי גיטרה חשמלית וטוואנג שנשמע בגיטרות החשמליות ובקולו של ויילון. ווקלית הוא זמר מצוין, אבל השיר נעדר אותנטיות. ויילון עולה בז'קט מנומר, מלווה ברקדנים ונגנים שחורים, הפוצחים בריקוד ה-Krumping, שאמור לייצג את פורעי החוק שהשיר מדבר אליו. זה מצליח להיות גנרי וחסר ייחוד מחד ויומרני מאידך.
32.  מקדוניה -המדינה מתרוצצות כתרנגולת ערופת ראש. ההופעה נפתחת בהולוגרמה של סולנית הצמד, אך זה מתפספס על ידי בימוי גרוע מאד. היא לבושה בשמלה ורודה קצרה חושפת גב ותחתוני בוקסר. מתחיל כפופ-רוק פריך, אחרי פחות מחצי דקה השיר מקבל תפנית לרגאיי ואווירה אפרו-קריבית. השיר חוזר לפופ-רוק ואז ובפיזמון מגביר קצב לאלקטרו-פופ. זה כל כך מבולגן, שזה כמו משהו שבא ממקדוניה. דרקו דימיטרוב, שהפיק את השיר, כבר שנים יורה מבלי לפגוע. הפעם הוא מנסה לעשות דואה ליפה. הסולנית משילה מעליה את השמלה ונשארת עם עליונית כסופה מחרידה. הצלע השנייה של הצמד, עושה את עצמו שר כי ההרמוניות הקוליות שלהם ביחד לא עובדות. אז למה אתם צמד?
33.  איסלנד – ארי הצעיר עולה לבמה ושר בלדה, שגורמת לך להרגיש שהאייטיז מעולם לא עזבו. זה מקום אחרון בחצי הגמר טיפוסי. הוא ווקליסט מעולה, אבל בהופעה החיה זה לא בא לידי ביטוי. הצבעים הדומיננטיים על הבמה הם לבן ואדום. הוא עצמו לובש חליפה לבנה-אדומה, כאשר על הז'קט מוטיבים גאומטריים שבטיים (איסלנדים?). מדובר בבלדת קיטש עבשה, שעבר זמנה ממזמן. הוא משתנק פה ושם ולא מצליח למכור את הפלצט המגיע בסוף השיר, שנשמע כמו צווחה.
34.  אוסטרליה – פופ-דאנס הנפתח בהפקה שקטה, ובבית נבנית הדרמה, עם הפקה אלקטרונית אשר מגיעה לפיזמון ושם הדרמה עולה מדרגה במה שנשמע כמו להיט אצטדיונים. הפיזמון קליט ברמה קיצונית והאווירה כולה מזכירה הרבה מאד שירים ששמענו במלודיפסטיבלן בשנים האחרונות, אלקטרו-פופ אמוציונלי, המנוני מאד, אשר נבנה לבימת האירוויזיון. אווירת השיר אופטימית מאד ומלאת אנרגיה. ג'סיקה נראית נורא והיום, עם שיער סתור, שמלת סגול-כחול מנצנצת ומסמורטטת. היא נראית כאילו נזרקה עכשיו ממייבש הכביסה, עם ריקודים מביכים שהיא רוקדת לעצמה על הבמה, הנפות שיער מיותרות וזיופים שלא נגמרים. בברייק הדרמטי היא קופצת לה כאילו היא יודעת מה היא עושה עם השיר הזה. השיר עצמו נשמע כמו עשרות שירי פופ מ-15 השנים האחרונות, חסר ייחוד. בצדק השיר האוסטרלי הכי פחות מצליח בהיסטוריה הקצרה של המדינה בתחרות.
35.  סלובניה – השיר מנסה להיות פופ אדג'י ואורבני, אבל יוצא פתטי עד מביך להאזנה. הוא שואל הרבה מ-"No" של מייגן טריינר, כולל השימוש במילת השלילה בכותרת שלו. האמת שזה הדבר הכי לא פרשי והכי לא צעיר ורלבנטי שאפשר חשוב עליו, ולצערי שירי אירוויזיון רבים מצטיינים בתצוגה המביכה ביותר של מה שהם מבינים כמוזיקת מצעדים עדכנית. לזכותה של ליאה אומר כי היא ווקליסטית טובה, למרות שהיא נעדרת ה-x factor, שמפריד בין זמרים לכוכבים. קשה לי להתגבר על המלודיה הרזה, הביטים הרפטטיביים שכאילו הופקו על ידי דיג'יי חובב בסלון ביתו, המילים האליפטיות וההפקה הכבדה והכה מיושנת וחובבנית המלווה את השיר. היא נותנת הופעה טובה יחסית ומעפילה לגמר למרות חוסר הפרגון מצידי. ההופעה החיה משחקת על שטיק של תקלה טכנית, מה שייתכן וסייע לה לעלות לגמר. שתי מילים בפורטוגלית נוספות להופעה כדי להחניף לקהל המקומי.
36.  בריטניה – השיר מתחיל כבלדה וממשיך כמידטמפו עד דאנס-פופ קל. ה-C Part בשיר הוא יותר פופ-RnB גוספלי. אישית זה נשמע לי כמו שילוב שני שירים של אביצ'י: "Hey Brother" בבתים ו-"The Nights" בפיזמון. ההפקה עם זאת, הרבה יותר רזה בשיר הזה, וההרגשה מאד קלישאתית, לא רק במילות השיר, אלא גם במלודיה ובהפקה. זרקו את כל השטיקים האפשריים של פאוור פופ אירוויזיוני ודחסו לשלוש דקות של שיר. אחד השירים שאמונים על השיר הוא גיל לואיס הישראלי. המבצעת היא סורי, זמרת נפלאה, בעלת אישיות שגדולה מהשיר הזה פי 10. היא מופיעה על רקע ריבועים הפוכים, שמעניקות להופעה תלת מימדיות. באמצע השיר פורץ מישהו לבמה וגונב את המיקרופון, אך סורי משתלטת על העניין וממשיכה בהופעה אחרי שהמאבטחים השתלטו עליו והמצלמה חתכה לקהל.
37.  נורבגיה – פופ-סקאט השואב השראה מ-"Can't Stop the Feeling!" של ג'סטין טימברלייק, ג'מיריקוואי ופארל וויליאמס. לשיר השפעות ממוזיקת Soul, דיסקו וממוזיקת המואטאון של שנות השישים. שיר חנפני והוא נכתב למטרה אחת, הופעה באירוויזיון. לשיר יש הרגשה מאד ארכאית ואנרכוניסטית. כמו משהו שמנסה להיות מגניב ופאנקי, אבל התוצאה שלו היא בדיוק ההפך, כמו דוד שיכור בחתונה. התמונה מקבלת רזולוציה חדה יותר בהופעה החיה, שם לא הפסקתי להתכווץ בכיסא מבושה. ריבאק מנסה לנוע על הבמה עם חבורת רקדנים, אבל פשוט יוצר מבוכה כללית. זה כבר לא חמוד, זה סתם awkward. ההופעה מזכירה לי את שווייץ 2004, ואין סיבה שההוא יסיים במקום האחרון וזה לא…. זה חנפני, זקן ומזכיר צמר גפן מתוק ששהה בשמש יותר מידי שעות. בעעע.
38.  דנמרק – די! אפשר שלא? הפתיח מזכיר מאד את "Euphoria" של לורין, זוכה אירוויזיון 2012. הפיזמון כבר לוקח לשלאגר מידמפו סקנדינבי טיפוסי. ההפקה היא מחווה למוזיקת הנושא של "משחקי הכס". זה עושה לי אווירה ניינטיזית קשה. השיר מנותק מכל הקשר מוזיקלי רלבנטי ומחזיר אותנו להמנוני האירוויזיון מלפני 1999. העובדה שהשיר נכנס לטופ 10 ושהקהל דירג אותו גבוה הוא בושה גדולה. רסמוסן הולעה בלבוש פיראט סקנדינבי, עם זקן, שיער ארוך ובגדים שחורים ארוכים, לצידו ארבעה זמרי ליווי דומים הצועקים באיסלנדית עתיקה ואת הפזמון באנגלית. זה תיאטרלי, דרמה בשקל.
39.  שווייץ – צמד נובאדיז בשיר מחאה שאין בו תו מקורי אחד. המנון רוק-פופ ברור מאד, להיט אצטדיונים עם השפעות של מוזיקת Soul ופופ אמריקאי לסוגיו. השיר קליט ומדבק, אך שנשמע דומה מידי לשירים אחרים: השיר "Don't Believe It" בביצוע Molly Moore, השיר "Legendary" בביצוע Wealshly Arms, השיר "Rooftop" בביצוע Nico Santos ו-"So Good" בביצוע Louisa Johnson. הסולנית מהלכת מצד לצד ולקראת סוף השיר מבקשת מכל מי שנפגע אי פעם ממישהו להרים ידיים. מה? היא ואחיה מנופפים בחזיזים בוערים והיא מחייכת כאילו היא לא מבינה על מה היא שרה. תוצר לוס אנג'לסי טיפוסי של מחאה שרודדה למוזיקת פופ משועתקת. מחאה דה לה שמאטע.
40.  רוסיה – ההטרלה הרוסית באה אל סופה ברעש גדול או בקול ענות חלושה, תלוי את מי שואלים. שני ישראלים עומדים מאחורי השיר הראשון מטעם רוסיה שנכשל מלעלות לגמר. השיר הוא בלדת אלקטרו-פופ עם הרגשה ניינטיזית מובהקת. השיר נפתח בקולה של יוליה על רקע רקיעות הפסנתר, הביט נכנס בגשר שמגיע במהירות, וזה כנראה המהלך הכי צפוי שאפשר לחשוב עליו בשיר. ברקע מכונת תופים והפקת אלקטרו מתחילת המאה…. ההרגשה הוא שהפקת השיר לא עדכנית כל כך, ואף גנרית. ה-C Part חלש ומשתמש בשטיקים שכבר חלפו מן העולם. המבטא והטונציה של סמוילובה מסיח דעת. מלודיית השיר מתקתקה, אך מעט עצלה וחסרת השראה. משהו שם מאד עייף. בהופעה החיה יוליה יושבת על הר, שאמור להסוות את כיסא הגלגלים עליו היא יושבת (למה?). שני רקדנים רוקדים מלפניה, בעוד שלושת זמרי הליווי מזייפים עצמם לדעת.
41.  אזרבייג'אן – אייסל, זמרת ג'אז במקור, קיבלה לידה את היורו-טראש דאנס-פופי הדלוח הזה, המלווה בכוראוגרפיה פלסטית ובמיצג ויזואלי דומה, המזלזל בצופים וביכולת שלהם לזהות כי מדובר בחרא של שיר. אייסל עצמה נראית יפהפייה, בשמלה לבנה שקופה. ההופעה סבירה, אך היא נראית לחוצה וכלום לא נראה טבעי על הבמה. יש שימוש באור ששוטף את הבמה, במות קטנות ומשולשות עליהן עומדים אייסל ומלוויה ובגרפיקה שמשחזרת את זו של שבדיה 2015.
42.  סן מרינו – אוי ואבוי לי. המנון פופ דלוח, לא מרשים, לא מקורי ובגדול אחד השירים העלובים שיוצגו השנה על בימת האירוויזיון. הפיזמון נשמע דומה מידי ל-"Heroes" של מונס זלמרלב, השיר הזוכה של אירוויזיון 2015, שלא לומר דומה ל-"Lovers on The Sun" של דיויד גואטה. זה חובבני, מועתק, מושר על ידי שתי אנטי-כוכבות, בעיקר ג'ניפר ברנינג המציג פתטיות מה היא. את הצמד מלוות שתי רקדניות א-לה אירוויזיון 2004 ושני רובוטים הנושאים שלטים משעשעים כמו "Size doesn't matter" ו-"Justice to Valentina". מה עם צדק למען צופי התחרות או סתם אנשים בעלי יכולת שמיעה?
43.  פולין – השיר כולו זועק non-event. השיר נפתח בשירתו העדינה של לוקאס בקצב בלדה עד מיטמפו. הפיזמון תופס קצב, אבל לא ממש לוחץ על הדוושה עד הסוף. מישהו כתב איפשהו על השיר שזה נשמע כמו אסופה של כל מה שהצעירים אוהבים היום. ואכן, נראה שדחפו לשלוש דקות את כל אופנות הפופ העכשוויות, מלודיה עצלה, פיזמון רזה, דרופ אלקטרוני, שילוב של אקוסטי ואלקטרוני, Millennial Woop ועוד. התוצאה היא הדבר הכי נשכח ששמעתי השנה מבין שירי האירוויזיון. זה מנסה להיות להיט אצטדיונים, אבל זה כל כך מגוחך. ההופעה פתטית. די שקוף שגרומי תופס מעצמו, ולא ברור למה. משום מה הוא חלק בלתי נפרד מההופעה ועושה תנועות בפיזמון וזה כל כך קרינג'י לצפייה. צפיתי בתחרות במועדון עם עוד עשרות חובבים וכולם התפוצצו מצחוק כשהוא עשה את זה. ככה נראית חוסר מודעות.

המנחות:
Sílvia Alberto, Daniela Ruah, Catarina Furtado ו-Filomena Cautela – סילביה עם שחקנית ומנחת טלוויזיה. דניאלה היא ילידת ארה"ב ממוצא פורטוגלי-יהודי, שחקנית קבועה ב- NCIS: Los Angeles. קטרינה היא שחקנית, מנחת טלוויזיה ושגרירה של רצון טוב של האו"ם. פילומנה היא שחקנית ומנחת טלוויזיה, מנחת MTV Portugal בעבר. עד עכשיו אני מתקשה להבין את הערך המוסף בארבע מנחות. במקום להתמקד במנחה כרמיזטית אחת או בדינמיקה בין צמד מנחים, כל מדינה מארחת מנסה לעשות משהו שלא נעשה לפני כן, אך תפסת מרובה לא תפסת. שלושת הראשונות מתפקדות כמנחות הראשיות, בעוד פילומנה מוצבת בגרין רום, אולי כי היא היחידה שיש לה אופי. קטרינה היא הקרינג'ית ביותר, עם מבטא בלתי אפשרי וחוסר טבעיות בהתנהלות הכללית, דניאלה היא מאד אמריקאית, על כל המשתמע מכך, מאד משוחקת, סילביה אפורה וחסרת ייחוד. כאמור פילומנה היא היחידה עם אופי מסוים, כריזמה יחסית וחן.

הגלויות:
חביבות וקיטשיות. כל מדינה מקבלת אתר אחר בפורטוגל ומצולמת בו. הגלויה נפתחת בלונג שוט של האתר/העיר ושמו/ה בתחתית המסך בצד שמאל. המתמודד פוסע דרך דלת, מטאפורה שחוקה, שנראית די טיפשית ככל שהתחרות נמשכת. המבצע מסתובב באתר ולבסוף מסיים את הגלויה בסלפי שלו על רקע המקום. לדוגמה:

בסיום כל גלויה עולה דגל המדינה העשוי מאצות ים בגרפיקה ממוחשבת, בצירוף פרטי השיר:

Interval act:
חצי הגמר 1 – השיר הזוכה באירווזיון 2017, "Amar pelos dois", בביצוע זמרי אירוויזיון 2017 השונים, אשר צילמו עצמם שרים את השיר במדינותיהם. זה נורא מוזר, אפילו אעז לומר זול וחובבני. אין לזה שום ערך מוסף, למעט טפיחה פרובנציאלית מאד על השכם. הקטע משלב קטעים מאירוויזיון 2017 עצמו. לאחר מכן קטע קצר הנקרא Planet Portugal בביצוע הדמות David Atenburger, אשר אמור להוות פארודיה על אנתרופולוג בריטי. הוא מסתובב ברחבי פורטוגל ומנסה להסביר אותה אנתרופולוגית. לא מצאתי את עצמי מחייך אפילו פעם אחת. לבסוף, קטע הנקרא ESClopedia, המציג היסטוריה סטטיסטית מיותרת של התחרות. לא היינו שם כבר?
חצי גמר 2 – חלק שני של ESClopedia, לא מעניין ולא משעשע. ההרגשה היא שממחזרים רעיונות מהשנים האחרונות, כי בלאו הכי אף אחד לא צופה בשלב זה. בחלק השני של המופע האמנותי, ארבעת המנחות רוקדות לצלילי שירי אירוויזיון מכל הזמנים בליווי רקדנים מקצועיים. נדמה שזה היה מיועד להיות קטע וידאו, אבל שילבו את המנחות במופע כדי ליצור עניין. החלק היחידי החביב בקטע זה הוא פילומנה שמנסה לחכו את לורין מ-2012. לאחר מכן, מאחורי הקלעים של הפקת הגלויות. מיותר מעט, אך מעניין ויזואלית. כולל כמה פספוסים של המשתתפים עצמם. עוד במופע האמנותי, חלק שני של Planet Portugal, בביצוע הדמות David Atenburger. זה לא מעניין ו/או משעשע. אני לא מבין את זה. לבסוף, משהו משמעותי! האירוע ההיסטורי הפורטוגלי השזור בתחרות, הלא הא מהפכת הציפורנים שאירעה ב-1974 ושהזנקתה הייתה תחילת השיר הפורטוגלי בתחרות. קטעי הארכיון מרגשים, זה מקומי, זה ייחודי ומעניין, זה חשוב.
גמר – היוצר האלקטרוני Branko מארח את Sara Tavares, ששרה את "Ter Peito e Espaço", את Dino D'Santiago, ששר את "Nova Lisboa" ואת Mayra Andrade, ששרה את "Reserva Pra Dois". זה מעולה. המוזיקה הזו טובה יותר מכל מה ששמענו בערב זה, ואני מוכן לחתום על זה. מוזיקה אורבנית במיקס של ברנקו. בהמשך מוצג מסעה של פורטוגל באירוויזיון במבט משעשע. זה אכן משעשע ועם הרבה רפרנסים לתרבות מקומית ולזו האירופאית. "Mano a mano" ו-"Amar pelos dois", בביצוע זוכה אירוויזייון 2017 Salvador Sobral. השיר האחרון מבוצע בדואט עם המוזיקאי הברזילאי Caetano Veloso. כמה אפשר עוד לשמוע את השיר הזה. נדמה כי בהפקה המקומית שחקו את השיר הזה עד לשלב שהוא נהפך לבלתי נסבל.

חברי צוותי שיפוט ראויים לאזכור:
אוסטריה – Nathan Trent, נציג 2017.
אירלנד – Niamh Kavanagh, נציגת וזוכת 1993 ונציגת 2010.
בלגיה – Laura Tesoro, נציגת 2016 ו-Tom Dice, נציג 2010.
גרמניה – Mary Roos, נציגת 1972 ו-1984.
לטביה – Aminata, נציגת 2015.
מולדובה – Cristina Scarlat, נציגת 2014.
מונטנגרו – Nina Žižić, נציגת 2013.
מלטה – Amber Bondin, נציגת 2015.
נורבגיה – Guri Schanke, נציגת 2007 ו-Hanne Haugsand, נציגת 2000 כחלק מהרכב.
סרביה – Bojana Stamenov, נציגת 2015.
פולין – Michał Szpak, נציג 2016.
פורטוגל – Anabela, נציגת 1993.

מעניקי ניקוד בולטים:
בלרוס – Naviband, נציגי בלרוס 2017.
הולנד – O'G3NE, נציגות הולנד 2017.
מקדוניה – Jana Burčeska, נציגת מקדוניה 2017.
גאורגיה – Tamara Gachechiladze, נציגת גאורגיה 2017.
אירלנד – Nicky Byrne, נציג אירלנד 2016.
נורבגיה – Aleksander Walmann ו-JOWST, נציגי 2017.
קפריסין – Hovig, נציג קפריסין 2017.
בולגריה – Joanna Dragneva, נציגת 2008 כחלק מהרכב.
רוסיה – Alsou, נציגת 2000.
סלובניה – Maja Keuc, נציגת 2011.

שירים במצעדים:
ישראל – מקום 1 במצעד הדאנס קלאב האמריקאי, מקום 5 בשבדיה, מקום 10 בפינלנד, מקום 12 ביוון, מקום 15 באוסטריה, מקום 16 בספרד ובצרפת, מקום 19 בוולוניה, בנורבגיה ובגרמניה, מקום 28 בסקוטלנד, מקום 29 בפלנדריה, מקום 34 בשווייץ ומקום 36 בהונגריה.
קפריסין – מקום 1 ביוון, מקום 9 בספרד, מקום 10 בפלנדריה ובישראל, מקום 14 בשבדיה, מקום 16 בנורבגיה, מקום 18 בפורטוגל, מקום 30 בסקוטלנד, מקום 33 בפולין, מקום 35 באוסטריה.
אוסטריה – מקום 2 באיסלנד, מקום 9 בפלנדריה.
גרמניה – מקום 13 בפלנדריה, מקום 14 באיסלנד, מקום 23 באוסטריה, מקום 27 בשווייץ, מקום 32 בשבדיה, מקום 35 בהולנד, מקום 36 בסקוטלנד.
איטליה – מקום 16 בשווייץ, מקום 30 בפלנדריה.
צ'כיה – מקום 9 באוסטריה, מקום 17 ביוון, מקום 21 בשבדיה, מקום 29 בגרמניה, מקום 34 בפלנדריה ומקום 39 בספרד.
שבדיה – מקום 15 באיסלנד, מקום 35 בפולין.
דנמרק – מקום 9 בהונגריה, מקום 29 בשבדיה, מקום 38 בסקוטלנד.
ליטא – מקום 10 בשבדיה.
צרפת – מקום 10 בוולוניה, מקום 36 בפלנדריה.
בולגריה – מקום 4 בשבדיה.
נורבגיה – מקום 29 בפלנדריה.
אירלנד – מקום 8 בשבדיה.
פינלנד – מקום 7 בשבדיה, מקום 9 במקדוניה, מקום 19 באיסלנד.
פולין – מקום 27 בסלובקיה.
בלרוס – מקום 22 ברוסיה.

שירים ופרטי קדמים ראויים לאזכור:
* אוקראינה – "Misto" של Constantine היא בלדה אלקטרונית מרגשת מחד וקודרת ומנוכרת מאידך. תצוגה יפה מאד של בלדה מזרח אירופאית מודרנית, כפי שהיא צריכה להישמע. מקום שביעי בחצי הגמר הראשון, לא עולה לגמר. "Kriz tvoyi ochi" של Serhiy Babkin היא בלדת אוונגרד אקספרימנטלית ומאד מיוחדת. נשמה אוקראינית מלודית ועצובה. מקום חמישי בחצי הגמר הראשון, לא עולה לגמר. "Save My Planet" של Ingret הוא  אינדי-פופ היפ הופי אקספרימנטלי. שיר שמסתיים עם תחושה של עוד. מקום שביעי בחצי הגמר השני, לא עולה לגמר. "Hto ya?" של Julinoza נשמע כמו שיר מתוך פסקול של סרט מלחמה/טרגדיה/פנטזיה. מנגינה עצובה ונימוכה, עיבוד אקוסטי מבוסס פסנתר וכינור לשיר מקסים בעל סאונד ניצחי בעיבוד מדויק. מקום שמיני בחצי הגמר השני, לא עולה לגמר.
* איטליה – " Il Mondo Prima Di Te" של Annalisa היא פאוור בלאד קלאסית ומודרנית. מקום שלישי. "Almeno Pensami" של Ron היא בלדת פסנתר מינימליסטית ואיטלקית מאד. מקום רביעי. "Frida" של The Kolor הוא רוק-פופ מלודי והמנוני א-לה OneRepublic. יכל לעבוד מאד טוב באירוויזיון לטעמי. מקום תשיעי. "Una vita in vacanza" של Lo Stato Sociale הוא פופ-דיסקו והמנון אצטדיוני כדורגל. מגיע כפייבוריט וסוג של חיקוי של פרנצ'סקו גבאני מהשנה שעברה. מקום שני. "Eterno" של Giovanni Caccamo היא בלדה איטלקית מלודית להחריד, משתפכת עד זרימה בלתי נגמרת. מקום עשירי. "Passame er sale" של Luca Barbarossa הוא שאנסון ים תיכוני נינוח ומענג להאזנה. מקום שביעי.
* איסלנד – "Golddigger" של Aron Hannes הוא פופ-Funk-RnB א-לה ברונו מארס,  אחד השירים היותר עכשוויים והיותר מגניבים. מקום רביעי.
* אלבניה – "Divorci" של AkullThyesit מתהדר בצלילים דרמטיים מאד, שמזכירים מוזיקה מתוך מחזמר. ההמשך הפתיע אף אותי. רוק כבד באירוויזיון?! יש קונטרס גדול בין הקול המבוגר והבשל של הזמר המבוגר יותר לבין הקול הרוקיסטי-כאסחיסטי של הזמר השני. אחד השירים בקדם שבהם הדרמה מצדיקה את עצמה. "Të pandarë" של Genc & David Tukiçi היא בלדה תזמורתית קומוניסטית, הכי מנותקת ממה שקיים היום בעולם המוזיקה, ועם זאת נותנת המון כבוד למוזיקה אלבנית ישנה. שני השירים לא מעפילים לגמר. "Ngrije zërin" של Orgesa Zaimi הוא פופ קליט, אלקטרוני וסוחף במידה. "Orë e ndalur" של Tiri Gjoci הוא רוק-פופ אמצע הדרך, ההפקה אינה עמוסה, אך גם לא מינימליסטית. שיר בעיקר מפתיע, מבחינת הכיוון המלודי שהוא לוקח אליו. יש משהו מאד נינוח בשיר ונעים בקול של טירי. שני השירים מעפילים לגמר, מיקום סופי לא פורסם.
* אסטוניה – "Drop That Boogie" של Iiris & Agoh הוא שיר כיפי! דרים-פופ חצי היפ-הופי, זה הכי דור ה-Z אבל בקטע טוב, מגניב ומתקדם. המילים מתוקות, המלודיה מחבקת אותם בדיוק והקול של Iiris, שנשמעת כמו כל נערת אינדי אחרת בניו-יורק או בלונדון, הוא ייצוג של דור שלם. מקום חמישי. "Näita oma energiat" של Tiiu x Okym x Semy הוא ראפ אסטוני טוב מאד, משעשע, מופק כהלכה עם אפרו-פיוז'ן רגאיי. מקום עשירי בחצי הגמר הראשון ולא ממשיך לגמר. "(Can’t Keep Calling) Misty" של Frankie Animal הוא אינדי-רוק, מגניב למדי. פאנקי, אנדר פרודוסד, מלודי למרות שהוא אינדי, ממש חביב, מאד Laid back. הברייק של הגיטרה שמנסרת את הלילה לקראת סוף השיר מושלם. מקום שביעי. "Koplifornia" של Metsakutsu הוא טריפ-הופ וראפ אסטוני. הפקה שנעה בין הדרים-פופ לטריפ-הופ מרעננת ומעניינת. לא משעמם באוזן לשנייה וההפקה חולנית בקטע מפגר. מקום תשיעי בחצי הגמר השני ולא ממשיך לגמר.
* ארמניה – "You & I" של Asmik Shiroyan הוא שיר בעל הפקה מעניינת וסאונד כללי מודרני, זה סופר קצבי, שיר שמושך לרחבות המועדונים. מקום שישי. "Shogha" של Gata Band הוא מיצג של מוזיקה אותנטית! זה קצת אירוויזיון 2005, אבל בקטע טוב. ההפקה טובה, המקצב הוא רגאיי עם מוזיקת פולקלור ארמנית. זה נהדר, מרענן, מפתיע, אך גם רפטטיבי. מקום שביעי בחצי הגמר הראשון, לא ממשיך לגמר. "Puerto Rico" של Kamil Show הוא  פופ-לטיני סתמי וזול. קמיל נורא מנסה להיות וורקה סדוצ'קה, וזה מצליח להיות יותר Dustin The Turkey. עם זאת, יש סביב זה באז ושמעתי מכמה חובבים ארמנים שהעובדה שיש דראג קווין בפריים טיים בארמניה והיא נחשבת פייבוריטית זה הישג מאד גדול ופורץ דרך. מקום רביעי.
* בלרוס – "Chmarki" של Shuma הוא שיר מצוין! דאב טכנו, מוזיקה אלקטרונית עם אלמנטים פגאניים. להיט מועדוני גייז אדג'יים, מודרני, רלבנטי, מחובר למוזיקה אלקטרונית עכשווית, אך לא לכזו פופית מחניפה, אלא לשוליים. קסום ומלא אווירה ויחד עם זאת קודר וקר. מקום שלישי.
* בריטניה – "Legends" של Asanda הוא שיר קצבי ואנרגטי פופ-דאנס הול עם השפעות House ו-RnB. קומפטטיבי מאד, אך הבריטים השמרנים לא היו מסוגלים לבחור בו. "You" של Jaz Ellington הוא שיר פשוט וחביב, מוזיקת נשמה-רטרו.
* דנמרק – "Boys on Girls" של Sannie הוא כיף של שיר, רטרו ניינטיזי, להיט מועדונים וינטג'י, שלוקח ללונדון של 1993. דקדנס אירופאי במיטבו. "Signals" של KARUI הוא ניסיון די מדהים להישמע כמו מאריה קארי של החל משנת 1998 קדימה. בלדה עד מידטמפו מסוגת ה-RnB עם סאונד סקסי. שני השירים לא ממשיכים לסופר-פיינל.
* הונגריה – "Azt mondtad" של Gergely Dánielfy היא בלדה אקוסטית הנשמעת על פסנתר וכלי מיתר. מקורי ועם זאת על זמני, אמוציונלי, נוגע ומרגש. פופ אירופי מסורתי. מקום שלישי. "1 Szó Mint 100" של #yeahla feat. Viki Eszes הוא אלקטרו-פופ עכשווי, ועם זאת מקורי. לא רק בהונגרית, גם המלודיה מקורית, פריכה, קליטה. ההפקה נהדרת, לא עמוסה מידי. מקום תשיעי בטרום גמר השלישי ולא ממשיך לשלב הבא.
* יוון – "Min ksehnas ton ilio" של  Areti Ketime היא בלדת לייקה יוונית-מסורתית. מקסימה, מבלי להיות מחניפה מידי. "Apo tin Thraki eos tin Kriti" של Chorostalites היא חפלה יוונית פופ-אתנית, קצת אירוויזיון 2004 וקצת רפטטיבי, אך מרענן ומעורר. שני השירים נפסלים מסיבות שקשורות בכסף ולא במוזיקה.
* לטביה – "Intoxicating Caramel" של Katrīna Gupalo and The Black Birds הוא פופ קברטי או Art pop פלצני ונהדר, ג'אזי, לא להיטי בעליל, מיוחד ושונה. מקום חמישי בטרום גמר ראשון ולא ממשיך לגמר. "Oh Longriver" של Rahu the Fool הוא בלוגראס לפנים. שיר קליל, מרענן, אקוסטי לחלוטין, מושך לשנות העשרים ולמוזיקת נישה לא יומרנית, אלא פשוטה ומסקרנת. מקום שישי בטרום גמר ראשון ולא ממשיך לגמר. "Just Fine" של Sudden Lights היא בלדת אינדי-רוק יומרנית, אך חביבה. מעבירה אווירה אורבנית מנוכרת בבירה בלטית גשומה וקודרת. מקום שני (!)
* ליטא – "Tegu" של Lukas Norkūnas הוא פופ-ג'אז חמוד מאד, גם אם לא מלוטש בעליל. המלודיה מיוחדת ולא צפויה. עולה לרבע הגמר ומסיים בו שמיני. לא ממשיך לחצי הגמר. "Netikra Laimė" של Dangė היא בלדה סובייטית נפלאה, מיושנת, בטעם של פעם, בביצוע זמרת מקצועית, שלא באה לנסות להיות כמו הצעירים של וילנה. מסיימת במקום ה-12 האחרון עם 0 נקודות בטרום הגמר הראשון ומסיימת את דרכה בתחרות. "Ghost" של Rūta Kotryna היא בלדת פופ-אלקטרו קליטה עם השפעות בבתים של מוזיקת Soul. מסיימת במקום השמיני בטרום הגמר השני ולא ממשיכה הלאה. "Man gaila" של Saulės kliošas נשמע כמו שיר פופ אורגני, משהו שיכול להיות להיט רדיו מקומי בקלות וזה מצוין. השיר מגיע לחצי הגמר, מסיים בו שישי ומסיים את דרכו בתחרות, למרות שהחל כאחד הפייבוריטים. "1 2 3" של Paula הוא אלקטרו-פופ עכשווי ונכון מאד, זה להיט עם פזמון מאד קליט והפקה חנפנית. מגיע כל הדרך אל הגמר, אך מסיים בו במקום השישי והאחרון. "Bejausmis" של Elizabeth Olshey הוא שיר יפהפה, חיבור בין האקוסטי לאלקטרוני. שיר רגיש ומקסים. עולה לרבע הגמר השני ומסיימת בו במקום התשיעי, לא ממשיכה הלאה. "Pusvalanduko" של Vidas Bareikis הוא סינת'פופ אייטיזי מגניב. מפתיע ועולה לרבע הגמר הראשון, אך שם מסיים את דרכו, כאשר מגיע רק למקום השביעי. "The Distant" של Gabrielius Vagelis היא בלדה עד מיד-טמפו אלקטרו-פופית ומעט קודרת. פזמון מלודי ופריך והרגשה של להקת בנים לגיטימית לגמרי. מגיע לחצי הגמר הראשון, אך מסיים שם במקום השביעי והאחרון. "Broken Shadows" של Greta Zazza היא פאוור בלאד אלקטרו-פופית טובה, אך מעט מוכרת מידי. להיט רדיו. היא מסיימת את דרכה ברבע הגמר השני, אך מקבלת "גלגל הצלה" לחצי הגמר הראשון, שבו היא מסיימת במקום הרביעי ויוצאת מן התחרות. "This Love" של Marija הוא פופ מיד טמפו עד קצבי, להיטי מאד, ניינטיזי, רטרואי, שכל כוכבנית פופ הייתה מוכנה לחתום עליו. השיר מגיע עד לחצי הגמר השני, אך מסיים בו במקום החמישי ואת דרכו בתחרות.
* מולדובה – "Inima-n stîngă" של Che-MD הוא פופ-רוק מקורי ברומנית מלאה. שיר רוקיסטי, עם פזמון קליט, קטעי אתנו-אלקטרו אנדר פרודוסד מרשימים במקוריותם. מקום 16 ואחרון עם 0 נקודות. "Altundeva" של Lavinia Rusu היא בלדה עד מיד טמפו פופית ואורגנית. זה אותנטי בכך שזה סוג השירים שכותבים ברומניה ומולדובה, מבלי לכוון לאירוויזיון, אלא לקהל המקומי. ההפקה לא עמוסה מידי ועדכנית. מקום עשירי.
* מונטנגרו – "Dišem" של Nina Petković הוא פופ-דאנס בלקני בהפקה מיושנת. זה סוג של קאלט. מקום חמישי ואחרון. "Neželjena" של Katarina Bogićević הוא הלהיט המפוספס של הקדם הזה, המוזיקה הפאן-יוגוסלבית מנסה להחזיר עטרה ליושנה בבלדת פופ דרמטית של Darko Dimitrov המקדוני. מחזיר אותי עשור אחורה. מקום שני.
* מלטה – "Heart of Gold" של Brooke Borg הוא שיר קומפטטיבי, להיט, שמופק כהלכה, כולל לופים אלקטרוניים. מקום שני.
* נורבגיה – "Stop the Music" של Charla K הוא בלדת פופ עכשווית עם קישוטי אלקטרו-פופ ממש עדינים ופזמון שמפתיע במלודיות שלו. מודרני, לא נופל לשבלונות מוכרות של שירי מצעדים עכשוויים או של קלישאות אירוויזיון. לא ממשיך לגמר הכסף.
* סלובניה – "Ukraden cvet" של Proper היא בלדת רוק עם פזמון קליט, שנתקע בראש. מרשים. מקום חמישי.
* ספרד – "Arde" של Aitana היא בלדה אקוסטית מקסימה, מתעלת את סלבדור במידת מה בגרסה הנשית. מקום שני. "Lo Malo" של Aitana & Ana Guerra הוא טראפ פופ להיטי, מאד 2018, אחד מלהיטי הקיץ הגדולים בספרד של 2018. היה יכול להתמודד מול ישראל וקפריסין על הבכורה… מקום שלישי. "Al cantar" של Amaia היא בלדת פולק-פופ-פלמנקו עמוקה, עצובה ומלודית. שוב, אפקט הסלבדור חזק מאד. מקום שביעי.
* סרביה – "Nema te" של Rambo Amadeus & Beti Đorđević היא בלדת בלוז אקוסטית מפתיעה. זה מקורי מאד, והשפה הסרבית תורמת לכך. בלדה מקסימה, נוסטלגית ועצובה. מקום תשיעי. "Ni sunca ni meseca" של Ivan Kurtić הוא פולק סרבי נוסטלגי, אבל מגניב. ההפקה היא לגמרי הופעת פולק מקומית. מקסים, מקומי, טיפוסי, פשוט ואותנטי. מקום שישי. "Jača od svih" של Lana & Aldo הוא פופ שלאגר מוזר נורא. משהו שגורד מפסטיבל יוגוסלבי בשנות ה-90 המוקדמות. פופ-שלאגר המשלב בין ABBA ראלף זיגל, ז'לייקו יוקסימוביץ' וצביקה פיק. זה כל כך מופרך שזה נהדר. מקום 12 ואחרון, הנחלק בין 6 שירים שונים. "Pesma za tebe" של Saška Janks היא בלדת פופ-ג'אז, מאד Soulful, אקוסטית מינימליסטית כמעט. מקום שני. "Umoran" של BASS היא מוזיקה אקספרימנטלית בליווי טנור. מעניין מוזיקלית, גם שמרני מלודית, ההפקה מחפה על כך. מקום 12 ואחרון, הנחלק בין 6 שירים שונים.
* פולין – "Krakowiacy i górale" של Future Folk הוא שיר אתנו-רוק שמח ומשובב נפש בעל אווירה פולנית שמחה (כן, זה קיים). חמוד מאד. מקום שמיני. "Don't Let Go" של Happy Prince היא בלדת פופ א-לה סיה, רק בביצוע גברי. הפיזמון מאד מלודי וקליט, שיר טוב שלא נכתב מתוך נוסחה מסוימת. מקום שני. "Why Don't We Go" של Marta Gałuszewska הוא שיר מאד עדכני, באבלגאם פופ, קצבי, לא יומרני, קייצי ומרים. מקום חמישי. "Nie chcę ciebie mniej" של Saszan הוא אלקטרו-פופ מידטמפו בבתים ואפטמפו מועדוני בפיזמון. מופק לעילא. מקום שישי.
* פורטוגל – "(sem título)" של Janeiro היא בלדה מינימליסטית עם מלודיה נוגעת ומדויקת, העיבוד אקוסטי לחלוטין, האווירה מכשפת. מקסים ורומנטי. מקום רביעי. "Alvoroço" של JP Simões היא בוסה נובה פסיכדלית. אקספרימנטלי ובו זמנית מאד מקומי ומחובר לתרבות הפורטוגלית. מקום עשירי בחצי הגמר הראשון, לא ממשיך לגמר. "A mensageira" של Susana Travassos בעלת הקול המדהים.  המוזיקה מזכירה את להקת Madredeus הנפלאה. זה שיר מאד פורטוגלי, פולקלור אקוסטי זורם ונעים. מקום עשירי. "O voo das cegonhas" של Lili הוא סינת'-פופי עכשווי ונכון בשפה הפורטוגלית. זה שיר חמוד בהפקה מאד מהודקת ונכונה. מקום שמיני. "Para lá do rio" של Daniela Onis הוא מוזיקת עולם עם פזמון רומבה-לטיני. יפה ומרגש. מקום עשירי בחצי הגמר הראשון, לא ממשיך לגמר.
* פינלנד – "Queens" של Saara Aalto בקדם הפרטי הוא פופ-שלאגר כהלכתו, שיר מועדונים, אירו-פופ אמיתי, דרמטי וגילטי פלז'רי. מקום שלישי ואחרון.
* צ'כיה – "Stand Up" של Doctor Victor הוא קטע רוק קלאסי מגניב למדי ומפתיע למדי. עושה כבוד לז'אנר. מקום שישי ואחרון.
* צרפת – "Paradis" של Masoe היא בלדה עד מידטמפו האלקטרו-פופית הזו. שיר מאד עכשווי עם הפקה מדויקת. מקום שביעי בחצי הגמר הראשון, לא עולה לגמר. "Ciao" של Malo' היא בלדת רוק ניינטיזית עם בתים אקוסטיים. מצוין. מקום שלישי. "Rêves de gamin" של Nassi הוא פופ-RnB עם השפעות של מוזיקה ערבית וראי צפון אפריקאי. נדב גדג' היה הורג בשביל שיר כזה… מקום שביעי. "Lisboa Jérusalem" של Igit הוא שיר שחזה את הנולד בכאילו… וואלסי, מאד צרפתי, זה נשמע אותנטי, מקסים, רומנטי. מקום חמישי. "Tu me manques" של Sarah Caillibot נותן לי וייבים של פטרישיה קאאס. בלדה בקול רועד מלא רגש, זה מאד צרפתי, בלדה סוחפת, אך לא חנפנית. מקום שישי בחצי הגמר השני, לא ממשיך לגמר.
* רומניה – "Fără tine" של Dora Găitanovici היא בלדת פסנתר טובה בטעם של פעם. מלודי, קיטשי. מקום שישי. "Mesom romales" של Eduard Santha מעביר אווירה צוענית בהפקה מבולגנת. הוא מערבב את האתני-צועני עם הרגאיי הקריבי וזה מעניין. מקום 14. "Buna de iubit" של Feli הוא פופ לטיני בספרדית, עם פזמון באווירה טורקית, זה מעניין ומרענן. מקום שלישי. "Fix Me" של Freia מתחיל שקט ומתפתח לדאנס פופ. עדכני, אדג'י, לחלוטין מתכתב עם המצעדים היום, זוכה להפקת דרים-פופ מגניבה. לא מחניף מידי, לא להיטי מידי, לא מתאמץ מידי. נפסל מהתמודדות. "Safari" של Serena היה אמור להיות הלהיט הגדול של העונה. לא מקורי, אבל ההפקה האלקטרו-פופית והסאונד הבלקני-אפריקאי הם בדיוק מה שהולך היום במצעדים. מקום תשיעי בטרום הגמר השני, לא ממשיך לגמר. "Deșert de sentimente" של TIRI הוא פופ מודרני ברומנית. זו בלדה בהפקה אלקטרונית מקורית ומעניינת. מקום 12. "Dacă dragostea e oarbă" של ZOLTAN הוא מאד מעניין, בלדת רוק-פופ עם קישוטים אלקטרוניים קלים, לא קומפטטיבית בעליל, אדישה כמעט, אבל בהחלט נחמדה לשמיעה. מקום שמיני בטרום הגמר הרביעי, לא ממשיך לגמר.
* שבדיה – "Cry" של Dotter היא בלדת פופ-אלקטרו, פופ פרשי ונכון כמו שפופ צריך להישמע ב-2018. הפקת אינדי מרעננת, המלודיה לעומת זאת פריכה ונגישה. מקום שישי בטרום הגמר השלישי, לא ממשיך לשלבים הבאים. "Every Single Day" של Felix Sandman היא בלדה מודרנית ואפקטיבית. שיר טוב ומרגש, מינימליסטי ואקוסטי. מקום שני.
* בקדם האיסלנדי – בגמר הקדם נערכים שני סיבובי הצבעה. Ari Ólafsson מגיע למקום השני בסיבוב ההצבעה הראשון, הכולל את הצבעת הקהל והשופטים. הוא מגיע שני בן בקהל והן בשופטים. בסיבוב ההצבעה השני משתתפים רק שני שירים שעלו מהסיבוב הראשון וההצבעה היא של הקהל בלבד, אשר בוחר בשירו של Ari Ólafsson. הזמר Guðmundur Þórarinsson מופיע עם שירו בחצי הגמר הראשון וזאת לאחר שהוגרל לחצי הגמר השני. הסיבה: הוא כדורגלן בקבוצת כדורגל שבדית, שלה נקבע משחק בשבת של חצי הגמר השני. בחצאי הגמר מופיעים כל האמנים עם הגרסאות באיסלנדית לשיריהם. בגמר מתבקשים הפיינליסטים להופיע בשפה עמה יופיעו באירוויזיון אם יזכו בקדם. כולם שרים באנגלית, למעט Dagur Sigurðarson ו-Heimilistónar השרים באיסלנדית. האחרונות אפילו לא הקליטו גרסה באנגלית לשיריהן.
* בקדם האלבני – Luiz Ejlli, נציג 2006, מגיע לגמר הקדם כחלק מצמד. Redon Makashi, שהגיע בקדם למקום השני, חשף בראיון כי 2 נקודות הפרידו בינו לבין השיר הזוכה של Eugent Bushpepa. הוא מאד מאוכזב מהתוצאה ומציין שלא ישתתף יותר בתחרויות שירה, אותן הוא מכנה קיני צרעות.
* בקדם הצ'כי – מתקיים קדם אינטרנטי עם קליפים במקום הופעות חיות. איגוד השידור האירופי מאשר לשיר "Never Forget" של Pavel Callta להשתתף בקדם, וזאת על אף שהוא הופיע עם השיר בגרסתו הצ'כית  לפני ה-1/09/2017. עם זאת, השיר לא פורסם באופן מסחרי וייתכן שזו הסיבה שה-EBU לא פסל את השיר. מקור. אחת מחברות צוות השיפוט היא ליאורה, נציגת ישראל לאירוויזיון 1995.
* בקדם הליטאי – Erica Jennings מתקבלת עם שיר שכתבה לתחרות, אך פורשת מן הקדם המקומי בטרם הספיקה להופיע. לדבריה פרשה עקב השופטים, ש"משחקים משחקים" וטענה כי הפורמט לבחירת השיר הליטאי צריך להשתנות. השיר שלה מגיע בגמר הקדם למקום השני בביצוע Monika Marija.
* בקדם הישראלי – "הכוכב הבא לאירוויזיון" מתקיימת בפעם הרביעית ברציפות. רינת בר, זמרת מבוססת, מחליטה להתמודד, אך פורשת באמצע התחרות, ככל הנראה כאשר מבינה שלא תצליח לזכות בה ולא תזכה תמיד לפרגונים מהשופטים. THE ROOP מסיימים במקום השלישי, יזכו בקדם הליטאי 2020, אך לא יזכו לנסוע לתחרות, עקב ביטול אירוויזיון 2020. הם יזכו שוב בקדם 2021 וייצגו אז את המדינה בתחרות.
* בקדם הבלרוסי – לאחר חשיפת שירי הקדם, התגלה כי הגרסה הרוסית של שירו של אלקסיב זכתה לחשיפה פומבית לפני ה-1/9/2017. הדבר נגד בעיקר את חוקי הקדם הבלרוסי, שכן חוקי האירוויזיון החדשים מדברים על חשיפה "משמעותית" ולא כל חשיפה של השיר. שבעה מבין עשרת משתתפי הקדם חתמו על מכתב מחאה לרשות השידור הבלרוסית ואיימו בפרישה אם אלקסיב לא ייפסל מהשתתפות. הם גם טענו כי לדעתם התחרות מכורה לאלקסיב. לבסוף רק המתמודדת Sofi Lapina פרשה מהתחרות כצעד מחאה. שירו של אלקסיב זכה לבסוף בקדם עם מרב הנקודות מהקהל ומהשופטים. אלקסיב הורשה להשתתף בקדם לאחר ביצוע שינויים קלים בשירו. לאחר מכן, ה-EBU אישר לו להשתמש בגרסת האנגלית המקורית של השיר. לבסוף, שוחררה הגרסה הסופית שהייתה שוב, מעט שונה מן המקור בעיבוד. אלקסיב עצמו אוקראיני, מדוע הגיש מועמדותו לקדם הבלרוסי ונמנע מלגשת לזה האוקראיני? יש שתי סיבות לכך: האחת היא סכסוך שיש לו כביכול עם מפיק הקדם האוקראיני. השנייה היא שהוא פעיל מאד ברוסיה, מה שהיה גורר ביקורות כלפיו אם היה משתתף בקדם אוקראיני וכמובן פוגם בסיכויי הזכייה שלו. עם כל זה לא הספיק, חובבים האשימו כי השיר גונב מ"קסמים", להיט האייטיז של גלי עטרי…. השיר של ההרכב Shuma היה תחת סכנת פסילה מאחר וכלל חלק משיר עם מקומי.  Uzari, נציג 2015, מוכרז כמתמודד באודישנים לקדם, אך אינו מופיע לאודישן.
* בקדם האסטוני – Stig Rästa, נציג 2015 כחלק מצמד, מגיע למקום השני. Gerli Padar, נציגת 2007, מגיעה למקום הרביעי כחלק מצמד. Semy, נציג וזוכה אירוויזיון 2001 כחלק מהרכב, מגיע למקום העשירי והאחרון בחצי הגמר הראשון כחלק מהרכב אחר, ולא עולה לגמר. Vajé מסיימים במקום השלישי. חבר ההרכב, Stefan, יהיה נציג המדינה ב-2022.
* בקדם הבולגרי – אין קדם, אלא בחירה פנימית. מתקבל מספר שיא של שירים לוועדה – 202 במספר. למקום השני בבחירה הפנימית מגיעה Poli Genova, נציגת 2011 ו-2016, עם השיר "Colours".
* בקדם הקרואטי – בתחילה מתוכנן לחזור לקדם המסורתי ה-Dora, אך עקב בעיות כלכליות מוחלט ללכת על בחירה פנימית.
* בקדם היווני – תוכנן קדם אשר לא התקיים. 5 שירים נבחרו על ידי וועדה. תנאי מוקדם של רשות השידור היוונית היה שהשירים יהיו ביוונית מלאה ובעלי צליל יווני. שני שירים מבין החמישה נפסלו עקב כך. שני שירים נוספים נפסלו מאחר וחברות התקליטים מאחוריהם לא העבירו לרשות השידור 20,000 אירו כערבון לכיסוי הוצאות ההשתתפות בתחרות על ידם (העמדה, יח"צ וצילום קליפ). לפיכך נותר רק שיר אחד במירוץ, שנשלח לאירוויזיון – "Oneiro Mou" בביצוע Yianna Terzi.
* בקדם הפיני – אחרי שכבר פתחו את מועד שליחת השירים, רשות השידור הפינית מודיעה בתחילת נובמבר כי היא זונחת את רעיון הקדם מרובה המשתתפים וכי Saara Aalto, שהגיעה למקום השני ב-X Factor הבריטי ב-2016 תהיה המתמודדת היחידה בקדם. השיר "Domino", שסיים במקום השני מבין שלושה שירים, הוגש תחילה ל-Melodifestivalen השבדי בדמו שהקליטה Jessica Andersson.
* בקדם הארמני –  Tamar Kaprelian, נציגת 2015 כחלק מהרכב, מגיעה למקום השישי בחצי הגמר הראשון ולא עולה לגמר. לאחר מכן היא מאשימה את השופטים שסיכלו את סיכוייה, למרות שגם הקהל לא תמך בה…
* בקדם הקפריסאי – בתחילה מוכרז כי ריאליטי-שירה ייקבע את זהות הנציג. לבסוף, מחליטים ללכת על בחירה פנימית של אמן לשיר שנכתב מראש. ההערכה כי רשות השידור, מלחין השיר וייתכן גם כריסטר ביורקמן, שהיה מעורב בהליך הבחירה, הבינו שיש ברשותם להיט והעדיפו לפנות לאמנית ידועה לבצע אותו.
* בקדם הנורבגי – מתוך עשרה שירים, ארבעה עולים "לגמר הכסף". במקום השלישי מסיימת Stella, נציגת 2011, כחלק מצמד. הצלע השנייה של הצמד היא Alexandra Rotan, אשר ביחד עם Tom Hugo, אשר לא הפעיל ל"גמר הכסף" ייצגו את נורבגיה בשנה הבאה, כחלק משלישייה. למקום הרביעי מגיע Aleksander Walmann, נציג 2017 כחלק מצמד. הם לא עולים לדו קרב הזהב. שירו של וולמן "Talk to the Hand" התקבל לקדם של מדינה נוספת, אך מאחר ואלכסנדר וולמן הוא נורבגי ובין כותבי השיר הוא מבקש מ-JOWST, שכתב עמו את השיר, שוולמן עצמו יבצע את השיר. כך הוחלט שהשיר ישתתף בקדם הנורבגי ולא של המדינה השנייה (ששמה לא נחשף)…
* בקדם הרומני – הקדם הרומני הגדול בהיסטוריה. 60 שירים התמודדו בקדם, ב-5 מקצים שונים, אשר כל אחד התארח בעיר אחרת. רק בגמר הורשה הקהל להצביע, בשלבים המקדימים ההצבעה הייתה של צוותי שיפוט בלבד. הסיבה לקדם המפואר הוא חגיגות המאה לאיחוד בין ממלכת רומניה לטרנסילבניה. השיר "Fix Me" בביצוע Freia נפסל מהשתתפותו בקדם כי יצא בסין בצורה מסחרית לפני ה-1/09/2017. כתוצאה מכך נכנס הישראלי תומר כהן לתחרות, עם שירו "Baby You're the Only One". הוא מסיים במקום האחרון בטרום הגמר החמישי. M I H A I, נציג 2006, מסיים במקום השביעי. Alex Florea, נציג 2017 כחלק מצמד, מסיים במקום החמישי בטרום גמר הראשון ולא עולה לגמר. השיר "Revival" בביצוע Elena Hasna הוגש תחילה למלודיפסטיבלן השבדי ונדחה.
* בקדם הסרבי – Rambo Amadeus, נציג מונטנגרו 2012, מגיע למקום התשיעי כחלק מצמד.
* בקדם הסן מרינאי – הקדם המבולגן והמכעיס של השנה. 11 זמרים, שלרובם אין קשר למדינה הזעירה, מתמודדים בקדם. 8 מתוכם נבחרו על ידי וועדה, אחת נבחרה על ידי חברי OGAE ברחבי אירופה והעולם, שני נבחר על ידי הצבעה אינטרנטית ושלישי נבחר מבין אמנים מקומיים על ידי רשות השידור הסן מרינאית. מחליטים כי ההצבעה תהיה של השופטים ושל הקהל, כאשר כל אחד יכול להצביע, גם אם הוא מחוץ למדינה. תחילה מחליטים כי הצבעת הקהל תהיה דרך Paypal והמצביעים ידרשו לשלם יורו אחד עבור הצבעה אחת. אחוז ההשפעה של הקהל על הניקוד הסופי ייקבע על פי כמות המצביעים. לבסוף, מחליטים שהצבעת הקהל תהיה על פי השקעה כספית בשירים. כל תורם יכול לתרום בין 2-20 יורו, כאשר השיר שקיבל הכי הרבה כסף יקבל 12 נקודות מהקהל, השיר השני 10 נקודות וכן האלה. הצבעת הקהל תיחשב כ-50% מהניקוד הסופי. יהודה גברה הישראלי, מי שהגיע למקום הרביעי בקדם הישראלי ב-2013, מגיע למקום ה-11 והאחרון בקדם עם נקודה בודדה.
* בקדם המולדבי – משתתפת Anna Timofei, אשר סיימה במקום השלישי ב-X Factor הישראלי. Pelageya Stefoglo נפסלת מהשתתפות בקדם עקב השתתפותה באודישנים של הקדם הבלרוסי. מקור. רשות השידור המולדבית מבטלת את חצי הגמר ומקיימת גמר בלבד. הסיבות יכולות להיות כלכליות, אך ייתכן שגם רמת השירים תרמה להחלטה.
* בקדם המלטי – Richard Edwards, נציג 2014 כחלק מהרכב, מגיע למקום השני בדואט. שירו של Aiden כולל סימפול של שיר אחר. ככל הנראה מפיקי השיר השתמש בביטים שיצאו למכירה ב-2016 והשתמשו במלודיה משיר אחר (השיר המקורי). עקב כך יוצאת גרסה חדשה של השיר לקראת הקדם, שלא כוללת את אותו הסמפול.
* בקדם הלטבי – Lauris Valters, נציג 2013 כחלק מהרכב, מגיע למקום השמיני והאחרון בגמר. מתברר כי הייתה טעות בחישוב הקולות בשליש הגמר האחרון. מקור. עקב כך, מחליטים לתת ל-Markus Riva מקום בגמר. עם זאת, לא סיפרו מה היה המקור לטעות ועל סמך מה הוא עלה לגמר, למרות שגם אחרי הצגת התוצאות הסופיות של שליש הגמר שלו הוא סיים במקום השלישי. מה שכן ידוע, זה שלא היה שימוש בקולות אינטרנט בשליש גמר זה.
Sudden Lights מסיימים במקום השני, וישלחו ב-2023.
* בקדם השבדי – במלודיפסטיבלן מגיעה Jessica Andersson, נציגת 2003 כחלק מצמד, למקום ה-11 בגמר. Kikki Danielsson, נציגת 1982 כחלק מצמד ונציגת 1985, מגיעה למקום השביעי והאחרון בטרום הגמר הראשון ולא עוברת לשלב הבא. John Lundvik מגיע למקום השלישי ויישלח בשנה הבאה. השימוש באפליקציה להצבעה מהבית סוף סוף נתפס כבעייתי אצל קברניטי התכנית, ששמו לב שהיא גורמת לכך שהחלוקה של הנקודות היא שווה מידי, מה שמעביר את הכוח בסופו של דבר מהקהל לשופטים. כריסטר ביורקמן ציין בראיון כי לאור התוצאות בגמר, השימוש באפקליציה ייבחן בשנית.
* בקדם המונטנגרי – בסיבוב ההצבעה הראשון סיים Vanja במקום השלישי עם 18% מהקולות. בסיבוב ההצבעה השני הוא זוכה במקום הראשון עם 37% מהקולות.
* בקדם הסלובני – ManuElla, נציגת 2016, מגיעה למקום ה-12 בחצי הגמר. Tanja Ribic, נציגת 1997, מגיעה למקום ה-14 בחצי הגמר. שתיהן לא עולות לגמר. "Ptica", השיר של BQL בקדם, יועד בכלל ל-Nika Zorjan והיא כבר הקליטה אותו, אך לאחר ש-BQL שמעו אותו הם שכנעו את כותב השיר Raay לתת אותו להם. ניקה קיבלה במקום זה את השיר "Uspavanka", שהיה אמור להיות הסינגל הבא של Maaraya.
* בקדם האוקראיני – הזמרת Tayanna, שהייתה פייבוריטית לזכייה בשנה שעברה והפסידה, מוזמנת על ידי הטלוויזיה האוקראינית להשתתף בקדם. בסקר אינטרנטי שעורכת לגולשים, נבחר השיר "Kvitka", מאלבומה האחרון, להתחרות בקדם. לאחר שמתברר כי השיר זכה לחשיפה לפני ה-1/09/17, היא מקליטה ושולחת שיר חדש לקדם בשם "Tick Tock", אך לבסוף מחליטה להחליפו בשיר "Leila". אחרי הופעתה בגמר, השופטים מותחים ביקורת על Tayanna, המנהל שלה, קם ממקום מושבו בקהל וצועק על השופטים. בתגובה, אנדרי דנילקו, הלא הוא וורדה סדוצ'קה, מקלל אותו בחזרה.
* בקדם הספרדי – לאחר לבטים והתחרטויות, רשות השידור הספרדית מחליטה להשתמש בתכנית הריאליטי-שירה Operación Triunfo כפלטפורמה לבחירת הנציג והשיר בתחרות. היא עשתה זאת כבר בין השנים 2002-2004. לאחר ההכרזה, התכנית צוברת פופולריות, וזו לאחר שהחלה עם נתוני רייטינג מאכזבים.
* בקדם הפורטוגלי – Anabela, נציגת 1993, מגיעה למקום השישי. José Cid, נציג 1980 ונציג 1998 כחלק מהרכב, מגיע למקום השישי בחצי הגמר הראשון ולא עולה לגמר. Diogo Piçarra זוכה בחצי הגמר השני, אך מואשם ששירו הוא פלגיאט של שיר של הכומר האוונגליסטי Pastor Walter בשם "Abre os meus olhos". נאמר כי ההופעה מושפעת מהקליפ של הכומר וכי התמה הוא של השיר היא תמונת מראה לזה של הכומר. לאחר יומיים של האשמות, החליט דיוגו לפרוש מן התחרות מקור. את מקומו בגמר לקחה Susana Travassos עם "Mensageira", אשר סיימה שמינית בחצי הגמר השני. מקור. Jose Cid, שלא עלה לגמר הקדם, האשים את לואיזה סוברל, כותבת השיר הפורטוגלי שזכה באירוויזיון 2017, בכך שהפעילה מניפולציות על שאר השופטים, ולכן הוא לא עלה לגמר. מקור.
* בקדם האיטלקי – בפסטיבל סנרמו משתתפים מספר מתמודדי אירוויזיוני עבר. Riccardo Fogli, נציג 1983, מגיע למקום ה-18. Nina Zilli, נציגת 2012, מגיעה למקום ה-17. Luca Barbarossa, נציג 1988, מגיע למקום השביעי. להקת Decibel, שהסולן שלה הוא Enrico Ruggeri, נציג 1993, מגיעים למקום ה-16. שלושה שירים עולים לשלב הסופי. צוות השיפוט המקצועי העניק את הניצחון ל- Annalisa, בעוד מיקם את Ermal Meta and Fabrizio Moro במקום השני בלבד. צוות השיפוט המורכב מאנשים שונים משכבות גיל שונות (דמוסקופי) נהג הפוך מצוות השיפוט המקצועי, מיקם את Lo Stato Sociale, בעוד Annalisa מוקמה שלישית ואחרונה אצלם. היה זה הטלווטינג שהכריע את הקו, כאשר הצמד קיבל 54.41% מהקולות, בעוד Annalisa  ו-Lo Stato Sociale מסתפקים ב-23.49% וב-22.10% בהתאמה. Diodato מסיים במקום השמיני. הוא יזכה בפסטיבל סנרמו 2020, אשר יישאר בבית עקב ביטול האירוויזיון.
* קדם פרטי בפינלנד.

פרטי טריוויה:
* רוסיה חוזרת לתחרות.
* לראשונה מאז 2011, אף מדינה לא פורשת מן התחרות.
* טרם התחרות עמדה השתתפותה של מקדוניה בסימן שאלה עקב חוב ל-EBU. אחרי ששמה של המדינה נעדר מרשימת המשתתפות והוכרז כי 42 מדינות ישתתפו בשנה זו, מוכרז בנובמבר 2017 כי רשות השידור המקדונית הגיעה להסדר מול ה-EBU והיא תשתתף בתחרות.
* דווח כחודשיים לפני התחרות כי רשות השידור האוקראינית בסכנת סגירה עקב היעדר מימון מהממשלה. מקור. הדבר לא השפיע על השתתפותה בשנה זו, אך עשוי להשפיע על השתתפויות עתידיות בתחרות.
* במקביל לרשות השידור האוקראינית, החברה ב-EBU, הותר גם לערוץ המסחרי המקומי STB לשדר את התחרות.
* 43 מדינות משתתפות השנה, השוואה של השיא של 2008 ו-2011.
* ישראל זוכה בתחרות בפעם הרביעית בתולדותיה ומשווה את מספר הזכיות עם הולנד.
* Alexander Rybak חוזר לייצג את נורבגיה, אחרי שעשה זאת וזכה בתחרות ב-2009. Waylon חוזר לייצג את הולנד, לאחר שעשה זאת ב-2014 כחלק מההרכב The Common Linnets.
* לראשונה מנחות את התחרות 4 מנחות.
* איטליה ביקשה לשדר ולהצביע בחצי הגמר השני, מאחר ובלילה של חצי הגמר הראשון שודר הגמר של "The Voice" האיטלקי. ה-EBU אישר את הבקשה.
* ב-Marcel Bezençon Awards זוכה קפריסין בקטגוריית ה-Artistic Award, על פי הצבעת ה-commentators השונים. בולגריה זוכה ב-Composer Award, על פי הצבעת המלחינים של השירים המשתתפים. צרפת זוכה בקטגורית ה-Press Award, על פי הצבעת גופי התקשורת והעיתונות הנוכחים בשבוע האירוויזיון.
* בסקר ה-OGAE השנתי הנערך כהצבעה בין מועדוני החובבים השונים ברחבי אירופה והעולם, זוכה ישראל, ואחריה מגיעות צרפת, פינלנד, אוסטרליה וצ'כיה.
* השיר הצ'כי כלל בגרסתו המקורית מספר קללות ואזכורים למותגים, שניהם אסורים על פי חוקי התחרות. עקב כך, מוקלט השיר מחדש בגרסה "נקייה" וחפה מאזכור מותגים מסחריים.
* הזמרת הליטאית, Ieva Zasimauskaitė, היא האמן ההינדואיסטי הראשון שהופיע בתחרות.
* השיר הליטאי הוצע תחילה לזמרת Monique, אשר ויתרה עליו כי לא הרגישה אליו חיבור.
* נטע ברזילי הישראלית מואשמת בניכוס תרבותי של תרבות יפן בהופעתה. נטע לבשה קימונו ושיערה עוצב בסגנון ה-odango, כאשר מצידיה היו למעלה ממאה חתולי מנקי נקו. לאחר זכייתה בתחרות הנושא נידון בתכנית הבוקר הבריטית Good Morning Britain ועורר ויכוח. מנגד היו שאמרו כי ניכוס תרבותי אפשרי רק כאשר בן תרבות מועדפת או פריבילגית מנכס לעצמו אלמנטים של תרבות שוליים או של מיעוט, ומאחר והתרבות הישראלית אינה פריבילגית על פני זו היפנית, אין כאן ניכוס תרבותי.
* לראשונה אסטוניה שולחת שיר לא באסטונית או באנגלית, אלא באיטלקית מלאה.
* השמלה אשר לבשה Elina Nechayeva, נציגת אסטוניה, הייתה 52 מטר רבוע בגודלה ושקלה 8 ק"ג. במהלך ההופעה שודרו על השמלה אפקטים ויזואלים של אור שתאמו לאווירה ולתמת השיר. 8 אנשים הובילו את השמלה לבמה. ההליך כולו של מציאת השמלה והשלמת הצרכים המחשוביים עבור הקרנת האפקטים ערך כשבועיים.
* בתחילת אפריל מסתבר כי השמלה מההופעה האסטונית, ועליה מוקרנים האפקטים השונים, תעלה לרשות השידור האסטונית 65,000 אירו. סכום שהיא אינה מסוגלת להשקיע בהופעה. מקור. הממשלה האסטונית דוחה את בקשת המשלחת לממן את עלות שמלת המקרן באירוויזיון, והמשלחת החלה מחפשת אחר פתרון אחר. המדינה החלה במבצע מימון המונים לצורך מימון המקרן הנחוץ עבור הופעתה של אלינה באירוויזיון. רשות השידור המקומית לא הסכימה שבן זוגה העשיר של אלינה יממן את עלות המקרן, כפי שחלק מן החובבים הציעו, מאחר והאירוויזיון לדבריהם הוא פרויקט לאומי. מקור. ראש המשלחת ציין כי נמצאו מקורות מימון מצד ספונסרים ומקורבים לאלינה. מקור. רשות השידור האסטונית החלה לחפש מיד לאחר מכן מחליף עתידי לתפקידו ויצאה במכרז ציבורי לתפקיד. מקור.
* זהו הדמו של השיר האסטוני, אשר שונה לבקשת ראש המשלחת, מאחר והוא הרגיש שההפקה "חונקת" את הקול של אלינה:

https://twitter.com/eurojizzion/status/998647851726065666

* בסוף מרץ נחשף כי שיר רומני של זמר בשם Guez אשר יצא לפני "Crazy", השיר הקרואטי לאירוויזיון, ונשמע מאד דומה לו, כולל הדרופ האלקטרוני בשיר. השיר הקרואטי הולחן והופק מספר שבועות לפני שהנ"ל ראה אור. הזמר הרומני ציין כי הוא קיבל את השיר מהמפיק האוקראיני Denis Mevlja, אשר תחת כינויו Denzel Beats מופיע כאחד מכותבי השיר של פרנקה. ההנחה היא שהנ"ל מכר לשני הצדדים את אותו הסימפול. בכל אופן, ניכר כי זה לא מספיק על מנת לפסול את "Crazy" מלהתחרות באירוויזיון. הסימפול אגב, נמכר ל-Guez תמורת 80$…. Denis Mevlja ציין כי העלה בטעות לאתרו את החלק האינסטרומנטלי של "Crazy", במקום קטע אחר שהתכוון אליו. לאחר מכן הזמר הרומני Guez רכש את הקטע. האחרון עבר על חוקי החוזה בין הצדדים, ולכן הם עכשיו פועלים לבטל את החוזה עמו לגמרי.
* לדברי חבר בפאנל השופטים לבחירת השירים לקדם השוויצרי של השנה, השיר "Nobody but You" התקבל לקדם השווייצרי השנה. כותב השיר החליט לפרוש מן התחרות, במקום השיר נכנס שיר אחר (לא נחשף איזה), והשיר לבסוף ניתן לסזאר עבור ייצוג אוסטריה השנה.
* עלתה הסברה כי השיר היווני נכתב כמעין דיאלוג בין אזרחי יוון ליוון. הבתים הם המדינה שמדברת לאזרחים והפזמון הוא האזרחים שמדברים למדינה. כותב השיר ציין כי השיר נכתב למעשה כמונולוג של המדינה לשאר אירופה. מקור.
* הזוג Linnea and Joy Deb השבדים, מכותבי השיר הפיני, לא הוכנסו תחילה למשלחת הפינית על ידי רשות השידור המקומית. האחים הנעלבים ציינו שזו הפעם האחרונה שבה יעבדו עם הפינים (מקור). לבסוף, נאותה ה-YLE, רשות השידור הפינית, להכניס אותם לרשימת המשלחת הפינית.
* לראשונה שולחת ארמניה שיר בארמנית מלאה.
* השיר הקפריסאי, "Fuego", הוצע תחילה לזוכת אירוויזיון 2005, Helena Paparizou, שאף הקליטה עבורו גרסת דמו. מאחר והמשא ומתן שלה עם הטלוויזיה הקפריסאית עלה על שרטון, הוצע השיר ל-Eleni Foureira.
* השיר הבא, שיצא בקיץ 2017, בביצוע דוגמנית-זמרת פולניה בשם Alicja Ruchala, נשמע מאד דומה לשיר הקפריסאי לאירוויזיון. הדמיון לשירים הוא לא מקרי, שכן שניהם נכתבו על ידי Alex Papaconstantinou:

* השיר הסרבי כולל את הדיאלקט הטורלאקיאני של השפה הסרבית המגיע מדרום מזרח המדינה.
* השיר הסן מרינאי נכתב תחילה כשיר אהבה. רק בהמשך שונה לשיר העצמה עם קריצה לקהילה הלהט"בית.
* השיר הרוסי נכתב על ידי הצמד הישראלי הממוקם בברלין, אריה בורשטיין ונטע נמרודי. השניים גם הופיעו על הבמה בליסבון כזמרי הליווי של יוליה.
* השיר הצרפתי נכתב על תינוקת בשם "Mercy" אשר הגיעה כפליטה מאפריקה עם אמה. קראו על כך כאן. אחרי התחרות פגשו הצמד Madame Monsieur את התינוקת ואמה.
* המעצב ז'אן פול גוטייה עיצב את התלבושות של הצמד הצרפתי השנה.
* במהלך החזרות על ההופעה הצ'כית, מיקולש נפצע והייתה סכנה ליכולתו לעמוד על הרגליים, שלא לדבר על לרקוד. בהמשך צוין כי הצוות הצ'כי מתכונן לשינוי בהעמדה בשל כך. מקור. באינסטגרם פורסם סטורי בו הרקדנים עושים חזרות ללא מיקולש. לבסוף נמסר כי אין חשש למצבו של מיקולש וכי רופאיו המליצו לו לנוח. מיקולש הופיע בחצי הגמר עם הופעה שלא כוללת כוראוגרפיה מאומצת, אך בגמר כבר קפץ את הגלגלון המפורסם על אף מצבו הבריאותי. מעריצים העלו את הסברה כי מדובר בתעלול יחצ"ני ותו לא.
* במהלך החזרות, הצוות הדני הביע את חוסר שביעות רצונו מן ההפקה הפורטוגלית. הם רצו שהבמה תדמה סופה אמתית, אבל במקום זאת קיבלו שלג לכל המשפחה נוסח חג המולד. מקור. רשות השידור הדנית "הקפיצה" ממש ברגע האחרון טכנאי של הטלוויזיה הדנית על מנת ליצור את אפקט הסופה בהופעה הדנית, אשר ההפקה המקומית לא הצליחה ליצור.
* במהלך ההופעה היוונית במופע השופטים של חצי הגמר הראשון, הפירוטכניקה לא הייתה בסנכרון עם השיר וחלקה לא פעלה. עקב כך ביקשו היוונים להופיע פעם נוספת עבור השופטים. ה-EBU סרב לבקשה.
* במהלך ההופעה הבריטית, פרץ אלמוני לבמה וניסה לחטוף את המיקרופון מידיה של הזמרת הבריטית, SuRie. המצלמה החלה לצלם את הקהל בשלב זה והמלווים הוסיפו לשיר. לאחר מספר שניות חזרה גם סורי לשיר למרות האירוע המלחיץ לאחר שמאבטחים הורידו את האלמוני מהבמה. ה-EBU הציע לסורי לשיר פעם נוספת בסיום ההופעות, כפי שנעשה בעבר במקרים בהם ההופעה הופרעה. סורי סירבה להצעה.
* לפי עדים האלמוני שפרץ לבמה צעק משהו כמו "To the Nazis of the UK media, we demand freedom, peace, not war". מדובר בבחור אלבני, בעל אזרחות יוונית, אשר מתגורר בבריטניה. הוא כבר פלש לבמות בעבר באירועים the National Television Awards והגמר של The Voice הבריטי.

לאחר התקרית הבחור הגיב בעמוד הפייסבוק שלו עם תמונות שלו לאחר שהוכה על ידי המאבטחים:

* חברי הלהקה הסרבית עלו מבוהלים לבמה בגמר, וזאת אחרי שלפי השמועה חזו במאבטחים מכים נמרצות את מי שפרץ לבמה בזמן ההופעה הבריטית. בהמשך נראה המתופף של הלהקה שיכור במהלך מופע האמצע.
* חצי הגמר והגמר נכנסו לעשרת התכניות הניצפות של השבוע בסרביה.
* הזמרת Maja Nikolic שהשתתפה בקדם הסרבי, חשפה כי השיר הזוכה כבר הופיע פומבית ב-2016 והיה זמין ביוטיוב בערוץ של Danica Krstajić, אחת מכותבות השיר. Krstajić כבר הספיקה למחוק את הקליפ מהערוץ, אך הוא הועלה מחדש על ידי משתמש אחר.
* עקב בדיחה שחורה לא מוצלחת במסיבת העיתונאים, חברי דירקטוריון ב-RTCG, רשות השידור המונטנגרית, דרשו מנציג מונטנגרו לפרוש טרם חצי הגמר. מקור.
* Lea Sirk הסלובנית חשה שהשיר שלה נעשה משעמם לקראת אמצע ההופעה והחליטה להוסיף להופעה החיה a surprise break.
* ככל הנראה הזמרת אנוק היא זו שהמליצה ל-Waylon לצרף את שלושת הרקדנים השחורים בהופעה ההולנדית לריקוד ה-Krumping.
* הזמרת השווייצרית מהצמד ZiBBZ לא קיבלה יפה את אי ההעפלה לגמר וניפצה כוס שתייה בגרין רום. היא לאחר מכן התנצלה על כך.
* Tinet Rubira, בכיר בתעשיית המוזיקה הספרדית, לכלך על נטע במהלך שבוע התחרות, כמו גם על השירים מצרפת ומקפריסין. הוא גם קרא למלודיפסטיבלן "חרא". לא ברור מה היה הטריגר, אך מרגע מסוים הוא לא הורשה להתקרב לאולם. ספקולציות שונות העלו את החשש שלספרד ניתן המיקום השני בסדר ההופעות עקב כך.
* במהלך ההופעה האיטלקית, מילות השיר הופיעו על המסך ב-15 שפות שונות לפי החלוקה הבאה:

* בחצי הגמר הראשון ישראל מקבלת 7 פעמים 12 נקודות מהשופטים ופעם 1 מהקהל. אוסטריה מקבלת 3 פעמים 12 נקודות מהשופטים ופעם 1 מהקהל. אלבניה מקבלת פעמיים מהשופטים ופעם 1 מהקהל. בולגריה מקבלת פעמיים מהשופטים. קפריסין מקבלת פעמיים מהשופטים ו-5 פעמים מהקהל. אזרבייג'ן ובלגיה מקבלות פעם אחת מהשופטים. בלרוס מקבלת פעם 1 מהשופטים ופעם 1 מהקהל. אסטוניה מקבלת פעם 1 מהשופטים ו-3 פעמים מהקהל. אירלנד מקבלת פעם 1 מהשופטים ו-3 פעמים מהקהל. ליטא מקבלת פעם 1 מהשופטים ופעמיים מהקהל. צ'כיה מקבלת פעמיים מהקהל. ארמניה, פינלנד ויוון מקבלות פעם אחת 12 נקודות מהקהל.
* בחצי הגמר הראשון ישראל מקבלת נקודות מכמעט כל צוותי השיפוט – 20 צוותי שיפוט סך הכל, להוציא את צוות השיפוט האסטוני. אחריה אלבניה עם ניקוד מ-19 צוותי שיפוט ובולגריה עם ניקוד מ-18 צוותי שיפוט. צ'כיה וקפריסין מקבלות ניקוד מכל נקודות הטלווטינג – 21 במספר. אחריהן ישראל ואסטוניה עם נקודות מ-20 נקודות טלווטינג כל אחת.
* בחצי הגמר השני שבדיה מקבלת 9 פעמים 12 נקודות מהשופטים (!) אוסטרליה מקבלת 3 פעמים מהשופטים. נורבגיה מקבלת 3 פעמים מהשופטים ופעם 1 מהקהל. מולדובה מקבלת פעמיים מהשופטים ו-5 פעמים מהקהל. רומניה מקבלת פעמיים מהשופטים ופעמיים מהקהל. הולנד מקבלת פעם 1 מהשופטים. סרביה מקבלת פעם אחת מהשופטים ופעמיים מהקהל. דנמרק מקבלת 6 פעמים 12 נקודות מהקהל. הונגריה, פולין, רוסיה, סן מרינו ואוקראינה מקבלות פעם 1 12 נקודות מהקהל.
* בחצי הגמר השני נורבגיה מקבלת נקודות מכל צוותי השיפוט – 20 בסך הכל. אחריה שבדיה והולנד עם נקודות מ-18 צוותי שיפוט ואוסטרליה ומלטה עם ניקוד מ-17 צוותי שיפוט. נורבגיה, דנמרק, אוקראינה ומולדובה מקבלות נקודות מכל נקודות הטלווטינג – 20 בסך הכל. אחריהן שבדיה עם ניקוד מ-18 נקודות טלווטינג והונגריה עם ניקוד מ-17 נקודות טלווטינג.
* בגמר אוסטריה מקבלת 9 פעמים 12 נקודות מהשופטים, שבדיה מקבלת 8 פעמים מהשופטים, קפריסין מקבלת 6 פעמים מהשופטים ו-3 פעמים מהקהל, ישראל מקבלת 5 פעמים מהשופטים ו-8 פעמים מהקהל, גרמניה מקבלת 4 פעמים מהשופטים ופעמיים מהקהל, אסטוניה מקבלת 3 פעמים מהשופטים ופעמיים מהקהל, אלבניה מקבלת פעם 1 מהשופטים ופעמיים מהקהל, דנמרק מקבלת פעם 1 מהשופטים ו-3 פעמים מהקהל, צרפת ונורבגיה מקבלות פעם אחת מהשופטים, איטליה מקבלת פעם אחת מהשופטים ו-3 פעמים מהקהל, ליטא מקבלת פעם אחת מהשופטים ו-5 פעמים מהקהל, מולדובה מקבל פעם אחת מהשופטים ופעמיים מהקהל, סרביה מקבלת פעם אחת מהשופטים ו-4 פעמים מהקהל. אוקראינה מקבלת 3 פעמים מהקהל. צ'כיה מקבלת פעמיים מהקהל. בולגריה, הונגריה, הולנד וספרד מקבלות כל אחת פעם אחת 12 נקודות מנקודת טלוווטינג.
* בגמר שבדיה מקבלת נקודות מהכי הרבה צוותי שיפוט – 35 בסך הכל. אחריה ישראל ואוסטריה עם נקודות מ-34 צוותי שיפוט וקפריסין עם ניקוד מ-27 צוותי שיפוט. קפריסין מקבלת נקודות מכל נקודות הטלווטינג – 42 בסך הכל. אחריה ישראל עם 39 נקודות טלווטינג (למעט דנמרק, אסטוניה וסלובניה) ואיטליה וצ'כיה עם נקודות מ-35 נקודות טלווטינג.
* הבדלים בין הקהל לשופטים: בחצי גמר 1 פינלנד מקום 7 בקהל, מקום 15 בשופטים. יוון מקום 10 בקהל, מקום 16 בשופטים. אלבניה מקום 11 בקהל, מקום 3 בשופטים. בלגיה מקום 16 בקהל, מקום 9 בשופטים. הקהל מעלה לגמר את פינלנד וליטא על חשבון בלגיה ושווייץ. השופטים מעלים לגמר את אלבניה על חשבון יוון.
בחצי גמר 2 דנמרק מקום 1 בקהל, מקום 12 בשופטים. הונגריה מקום 5 בקהל, מקום 13 בשופטים. הולנד מקום 12 בקהל, מקום 4 בשופטים. לטביה מקום 15 בקהל, מקום 6 בשופטים. מלטה מקום 18 בקהל, מקום 5 בשופטים. הקהל מעלה לגמר את סרביה, דנמרק והונגריה על חשבון מלטה, לטביה ורומניה. השופטים מעלים לגמר את הולנד על חשבון פולין.
בגמר איטליה מקום 3 בקהל, מקום 17 בשופטים. צ'כיה מקום 4 בקהל, מקום 15 בשופטים. דנמרק מקום 5 בקהל, מקום 20 בשופטים. אוקראינה מקום 7 בקהל, מקום 26 ואחרון בשופטים. סרביה מקום 12 בקהל ומקום 21 בשופטים. אוסטריה מקום 13 בקהל ומקום 1 בשופטים. צרפת מקום 17 בקהל, מקום 8 בשופטים. אלבניה מקום 18 בקהל, מקום 7 בשופטים. שבדיה מקום 23 בקהל, מקום 2 בשופטים. אוסטרליה מקום 26 ואחרון בקהל, מקום 12 בשופטים.
* מיקומים בחצאי הגמר לעומת הגמר: בחצי הגמר הראשון מסיימת ישראל במקום הראשון וקפריסין במקום השני, הן מתמקמות באותם המיקומים בגמר. צ'כיה שלישית בחצי הגמר ושישית בגמר. אוסטריה רביעית בחצי הגמר ושלישית בגמר. אסטוניה חמישית בחצי הגמר ושמינית בגמר. אירלנד שישית בחצי הגמר ו-16 בגמר. בולגריה שביעית בחצי ו-14 בגמר. אלבניה שמינית בחצי ו-11 בגמר. ליטא תשיעית בחצי ו-12 בגמר. פינלנד עשירית וחצי מקום 23 בגמר. בחצי הגמר השני מגיעה נורבגיה ראשונה, אך מסיימת רק במקום ה-15 בגמר. שבדיה שנייה בחצי, שביעית בגמר. מולדובה שלישית בחצי, עשירית בגמר. אוסטרליה רביעית בחצי, 16 בגמר. דנמרק חמישית בחצי, תשיעית בגמר. אוקראינה שישית בחצי, מקום 17 בגמר. הולנד שביעית בחצי, 18 בגמר. סלובניה שמינית בחצי, מקום 22 בגמר. סרביה תשיעית בחצי, 19 בגמר. הונגריה עשירית בחצי ו-21 בגמר.
* לראשונה זוכה ישראל עם שיר שאינו בעברית. למעט שורה אחת, השיר כולו באנגלית.
* ישראל היא המדינה הראשונה הזוכה בתחרות בעקבות הגעתה למקום הראשון בקהל בלבד תחת שיטת ההצבעה החדשה. ב-2017 זכתה פורטוגל הן בשופטים והן בקהל, בעוד ב-2016 זכתה אוקראינה בתחרות כאשר לא הייתה במקום הראשון אצל השופטים או אצל הקהל.
* ישראל יוצרת תבנית של ניצחון מידי 20 שנה בדיוק. זאת לאחר שניצחה לראשונה ב-1978, אחרי 20 שנים ב-1998, ושוב לאחר 20 שנים ב-2018. רק הניצחון ב-1979 שובר את הסטטיסטיקה.
* קפריסין מסיימת במקום השני, מיקום שיא עבורה בתחרות.
* צ'כיה מסיימת במקום השישי, מיקום שיא עבורה בתחרות.
* פורטוגל מסיימת במקום האחרון בפעם הרביעית בתולדותיה בתחרות. זו גם הפעם השלישית שבה מדינה מארחת מסיימת במקום האחרון. הפעמים הקודמות היו ב-1985 וב-2015.
* לראשונה מאז הצגת חצאי הגמר ב-2004, רוסיה, אזרבייג'אן ורומניה לא מפעילות לגמר.
* לראשונה מסיימת איסלנד אחרונה בחצי הגמר. טכנית, זהו המיקום הנמוך ביותר אליו הגיעה, למרות שהגיע מתחת למקום 19 ולמקום האחרון בעבר.
* לראשונה מאז 2005, אף מדינה קווקזית לא מעפילה לגמר.
* למרות שהיה רחוק מניצחון בגמר, אלכסנדר ריבאק הוא האמן הראשון אי פעם שניצח את חצי הגמר בשתי הזדמנויות שונות: ב-2009 וב-2018.
* צוות השיפוט הישראלי נוהג לכאורה בצורה לא כשרה כאשר הוא מחליט לקבור בהצבעתו את הפייבוריטים שמאיימים על ניצחונה של נטע. רמז על כך אליקו, אחד מחברי צוות השיפוט:

בנוסף נטען (וואלה! תרבות) כי גל אוחובסקי הגיע "כמו טיל מונחה לסיכול ממוקד של קפריסין". בעוד יעקב לאמעי וחגי אוזן (אשר הצביע רק בגמר) הביעו מורת רוח מהתנהגות זו. האחרון בכל זאת מיקם את קפריסין מחוץ לטופ 10 שלו. השופטים גם נמנעו מלדרג את נורבגיה, צ'כיה ואסטוניה במיקום גבוה. הקהל הישראלי הצביע יחסית באופן הוגן, אך בניקוד ל-10 הנקודות שהעניק לקפריסין בחצי הגמר, נתן למדינה רק 2 נקודות בגמר.
* אבל הצוות הישראלי הוא לא היחיד שהצבעתו חשודה: צוות השיפוט הבלרוסי נתן לישראל 6 נקודות בחצי הגמר, אך איפס אותה בגמר. לעומת זאת, קפריסין אשר אופסה על ידם בחצי הגמר קיבלה מקם 12 נקודות בגמר… גם לליטא ולאוסטריה הצביעה בלרוס באופן לא עקבי. צוות השיפוט הקפריסאי, אשר העניק לישראל 12 נקודות בחצי הגמר, איפס את ישראל בגמר.
* התחממות ביחסים בין ארמניה לישראל. נטע ברזילי מצליחה לשבור דפוסי הצבעה אצל השופטים הארמנים, אשר מידי שנה ממקמים את ישראל במקום האחד לפני האחרון (כאשר המקום האחרון שמור לאזרבייג'ן). השנה מגיעה ישראל למקום הראשון בדירוג השופטים הארמנים בחצי הגמר ולמקום השלישי בדירוגם בגמר. ראוי לציון!
* הקליפ לשיר הישראלי "Toy" הוא הנצפה ביותר בערוץ היוטיוב הרשמי של התחרות. הוא גם הקליפ השלישי הנצפה ביותר אחרי הקליפים של איטליה 2017 ואיטליה 2015.
* ב-Barbara Dex Award, הניתן למתלבש הגרוע ביותר, הנבחר על פי סקר אינטרנטי, זוכה מקדוניה.
* מי אהב את השיר הישראלי מבין משתתפי העבר שהיו בצוותי השיפוט ומי לא? Nathan Trent, נציג אוסטריה ב-2017 מיקם את "Toy" במקום הראשון בחצי הגמר ובמקום השלישי בגמר. מעניין לראות שקפריסין עקפה מבחינתו את ישראל מחצי הגמר (מקום 4 בדירוגו האישי) לגמר (מקום 2 בדירוגו האישי). Guri Schanke, נציגת נורבגיה 2007 מדרגת את ישראל במקום ה-20 בגמר. Bojana Stamenov, נציגת סרביה לאירוויזיון 2015, ממקמת את ישראל במקום הראשון בהצבעתה בגמר. Emmelie de Forest, נציגת דנמרק ב-2013 וזוכת האירוויזיון, ממקמת את ישראל במקום הרביעי בגמר. Cristina Scarlat, נציגת מולדובה 2014, ממקמת אף היא את ישראל במקום הרביעי בגמר וכך גם Amber Bondin, נציגת מלטה 2015. Aminata, נציגת לטביה 2015, ממקמת את ישראל רק במקום ה-18 בגמר. Mary Roos, נציגת גרמניה 1972 ו-1984, מיקמה את ישראל במקום החמישי. Niamh Kavanagh, נציגת אירלנד 1993 וזוכת האירווזייון ונציגת אירלנד 2010, מיקמה את ישראל במקום הרביעי בחצי הגמר ובמקום החמישי בגמר.
* השיר הישראלי היה לאחד השירים המשתתפים במשחק המחשב "Just Dance 2019".
* Universal Music תבעה את יוצרי השיר הישראלי, בטענה כי הוא פלגיאט של השיר "Seven Nation Army" של The White Stripes. הטענה הייתה כי הריפ באס של השירים זהה. הטענה בדבר ההעתקה הועלתה לראשונה טרם התחרות, בסוף אפריל, על ידי אתר קרואטי. מקור.
* 186 מיליון צופים צפו בתחרות, 4 מיליון יותר צופים מב-2017.
* הטלוויזיה הסינית, Mango TV, לא שידרה בשידור החי את ההופעות של אירלנד ואלבניה. את ההופעה של אירלנד לא שידרו הסינים מאחר והיא מציגה מערכת יחסים הומוסקסואלית בין הרקדנים בהופעה. את ההופעה האלבנית לא שידרו הסינים מאחר והיא מציגה את קעקועי הסולן, דבר האסור על פי החוק בסין. כתוצאה מכך נשללו זכויות השידור של סין עבור שאר המשדרים והופסק שיתוף הפעולה עמה. בנוסף, צנזרה הטלוויזיה הסינית דגלי גאווה וקעקועים על מתמודדים אחרים.
* הסינגל הקפריסאי מגיע למעמד פלטינה בספרד.
* הסינגל השבדי מגיע למעמד פלטינה בשבדיה.
* הסינגל הספרדי מגיע למעמד פלטינה בספרד.
* האלבום הרשמי של אירוויזיון 2018 מגיע במצעדי האלבומים למקום 2 בגרמניה, מקום 9 ביוון, מקום 14 באוסטרליה ומקום 22 בפינלנד.
* לאחר האירוויזיון מחקה הזמרת Jenifer Brening, אשר ייצגה את סן מרינו, כל אזכור בעמוד הפייסבוק שלה ל-Jessika, שותפתה לייצוג המדינה.
* רשות השידור הפורטוגלית דיווחה על הפסד של 4 מיליון אירו בעקבות אירוח האירוויזיון. איגוד עובדי רשות השידור קראו לביצוע בדיקה של החשבונות הפיננסיים של הרשות וקראו להימנע מפיטורי עובדים בעקבות כך.
* הסולן של ההרכב הסרבי Balkanika טען כי בזמן ששהה במלון היה עד לניסיון לקניית קולות על ידי משלחות שונות. לדבריו הציעו למשלחת האוסטרלית החלפת נקודות בהצבעת השופטים.