הערב – פורטוגל בוחרת! 8 שירים העפילו מחצאי הגמר ועכשיו הגיע הזמן לבחור את המנצח. מי ייצג את פורטוגל באירוויזיון? האם תשכיל פורטוגל לבחור שיר שיביא לה הישג משמעותי או לפחות כזה שתוכל להתהדר בו? מבדיקת הצבעות השופטים בחצאי הגמר ניכר כי פורטוגל הולכת לחזור הערב על טעויות העבר. Pedro Gonçalves הוא זכה בהצבעת הקהל בחצי הגמר השני, Celina da Piedade זכתה בשופטים. Viva La Diva זכו בהצבעת הקהל ו-Salvador Sobral זכה בשופטים בחצי הגמר הראשון והפך לחביב חובבים. שמות נוספים שעשויים להפתיע הם Fernando Daniel ו- Jorge Benvinda. כן, אני יודע, ציינתי 6 שמות מתוך 8, אבל התחרות הערב באמת פתוחה. השלימו פערים בפוסטים של חצי גמר 1 וחצי גמר 2.

מנחות הערב הם Sílvia Alberto ו-Catarina Furtado, נשות טלוויזיה ושחקניות. הקהל יהווה 50% מהניקוד, בעוד צוותי השיפוט המפוזרים ב-7 אזורים במדינה יהוו את 50% הנותרים. הערב נפתח דווקא עם שתי מנחות אחרות ומנחה, והן מסתובבות לראיונות על השטיח האדום ובגרין רום. מלווים אותם שחקנים הלבושים כדמויות שונות. כל השמנה וסלתא של ליסבון נמצאים על השטיח האדום והסיבה היא חגיגות ה-60 לטלוויזיה הפורטוגלית. הם לא באו לשם בשביל הקדם… בין היתר הן מראיינות את סימון דה אוליביירה, נציגת פורטוגל 1965 ו-1969. נכנסים לאולם. אולם גדול ומפואר לעומת האולפנים של חצאי הגמר. הבמה גדולה ועגולה, עם גרם מדרגות בקצהה ו-trail קטן בצד. הערב מתחיל במופע מתופפים אור-קולי. קטרינה וסילביה המנחות עולות על הבמה ופותחות בדברים, הן ייערכו בין השירים מנחים אורחים. 8 המבצעים מוצגים ואז ריקאפ של השירים. סלבדור מקבל תשואות רמות וכך גם פרננדו דניאל וסלינה. והתחרות מתחילה!

Jorge Benvinda – Gente bestial – בחצי הגמר כתבתי על זה: "השם ישמור. זה מתחיל כמו שיר של צביקה פיק בשנות ה-700. פופ פסיכדלי לפנים. פזמון אינפנטילי. אני מניח שהם מנסים לחזור על מסורת הקלרוס פאיאו מאירווזייון 1981, בכל זאת אגדה מקומית. אני חושב שמצאתי את המאסטרפיס שלי. זה כל כך משוגע, מיושן, אבל שונה, כיפי, וטייק מעניין לפלייבק 4/5." בגמר: הפורטוגלים פותחים את הערב בשיר הבדיחה של הערב. יש אינטרו והוק קבוע שנשמע כמו "הרקדן האוטומטי". הבמה הגדולה קצת בולעת אותו. הוידאו-ארט מזכיר את זה של סרביה 2009, גם שיר מגניב מאד, אבל כולנו יודעים איך זה נגמר.

Pedro Gonçalves – Don't walk away – בחצי הגמר כתבתי על זה: "אינטרו אייטיזי, שמזכיר קצת את הפטשופ בויז או אירייזר. פדרו עולה במראה הגנרי לחורף 20177, חולצה לבנה וז'קט שחור. הפזמון זה הדבר הכי מוריד ששמעתי הערב. זה הפייבוריט?! זוועה. הפקת אלקטרו-פופ לשיר לא מגובד בעליל. יש לו קול טוב, אבל עודף שטיקים ומימיקה מיותרת. 2/5". עם פדרו מופיעים רקדן ורקדנית בלבוש אדום. ההופעה לא סוחבת, ונראה שאף אחד לא בא מוכן לבמה הגדולה.

Lena d'Água – Nunca me fui embora – בחצי הגמר כתבתי על זה: "אוי מיי גאד. מה זה?! שיר שגורד מהסיקסטיז. פופ באבלגם של פעם, שגם ב-1966 לא היה זוכה בקדם. היא נפלאה, חסרת מודעות ברמות הגבוהות ביותר הקיימות. איומה ונהדרת בו זמנית. אני לא יודע מה לעשות עם זה, איזה Mess. פופ-פסיכדלי שנס ליחו. ומשום מה אני מת על זה 4/5".לנה החליפה לשמלה שחורה ועשתה קארה לכבוד הערב. הלהקה שיתה לבושה כמו נציגי פורטוגל 1987, בחולצות מפוספסות וז'קטים. רגע של רצינות, היא זמרת מצוינת ועשירת רפרטואר והשיר הזה, לא קומפטטיבי בעליל, אך נהדר, קליל, מחויך והיפי.

Salvador Sobral – Amar pelos dois – בחצי הגמר כתבתי על זה: "משתתף עבר באיידול הפורטוגלי. הוא שר שיר שכתבה לו אחותו. בלדת פסנתר ג'אזית מקסימה ומאד מאד מיושנת. השיר נשמע כמו משהו שנשלף מהפסטיבלים של שנות ה-60. סלבאדור מופיע עם שלל עוויתות פנים מוזרות, שגורמות לו להיראות קצת חולה נפש. אבל הוא שר יפה והשיר קטן ועדין. העיבוד התזמורתי נפלא 3/5". בגמר: הוא מעיר על ההתחלה שהוא לא שומע כלום וההרגשה היא שהההופעה תתחיל מהתחלה, אבל היא לא. הוא שר והתנועות פנים שלו אף מוזרות יותר ממה שהיו בחצי הגמר. הוא שולף את האוזנייה באמצע השיר ומופיע בלעדיה. החובבים יוצאים מגדרם בתחילת השיר, באמצעו ובסופו. לרגעים זה מפריע לו כי הוא לא שומע את המוזיקה. אם זה לא יזכה, ההופעה תיכנס לפנתיאון של הקדמים המקומיים.

Fernando Daniel – Poema a dois – בחצי הגמר כתבתי על זה: "הפייבוריט המוקדם. פרננדו השתתף ב-The Voice המקומי, ואת השיר הלחין לו נונו פייסט, מלחין מקומי ידוע. בלדת פופ עם אלמנטים של פאדו. זה נורא נורא פורטוגלי וזה נורא נורא יפה. מלודיה מקסימה, של פעם, שכבר לא כותבים היום, עיבוד עשיר בכלי מיתר. לפרננדו קול גברי וצלול והוא יודע להופיע מצוין. נכון לעכשיו השיר הטוב ביותר. השיר נבנה עד לדרמה הגדולה בסופו בליווי גיטרה חשמלית וסיום בבום 4/5.". בגמר: מה לעזאזל הוא עושה? משום מה חשבו שזה נכון להביא כנרית בגופיה ומיני?! הוא מצליח למלא את הבמה ויודע איך להופיע מול מצלמה. הסטיילינג שלו איום ונורא. חלצה שחורה עם לב ענק במרכז מפייטים וז'קט אפור. העיבוד מעט שונה בגמר ממה שהיא בחצי הגמר והוא נוטה לנהום הרבה. שיר נפלא וגם הוא, אבל ההופעה מביכה 3/5.

Celina da Piedade – Primavera – בחצי הגמר כתבתי על זה: "אז היא היחידה עד כה שכתבה את השיר של עצמה. יפה לה. היא קצת משדרת לי לאה שבת, שזה סבבה מבחינתי. מתחיל כבלדת פאדו מקסימה. לסלינה קול צלול, מזו-סופרנו, ואז השיר הופך לפולקלור קצבי מחוייך וקייצי. אוי, זה מקסים. אני מאד אוהב. ואחד הנגנים מאחוריה חתיך, אז בכלל.  היא לובשת שמלה שחורה קלאסית ומן שובל בד פרחוני שכזה. שיר כיפי, מיושן, אך בטעם טוב 3/5." בגמר: הפעם היא באה בשיער אסוף מלא פרחים קטנים ובלי השובל הארוך מאחוריה. האקורדיון עדיין שם. לצערי השיר לא מתרומם לשום מקום, ורק עכשיו שמתי לב לזה. זה עדיין חמוד, אם כי למל"מי.

Deolinda Kinzimba – O que eu vi nos meus sonhos  – בחצי הגמר כתבתי על זה: "ילידת אנגולה. סיימה במקום השלישי ב-The Voicee המקומי. נוכחות בימתית נפלאה וקול מלא וחם. היא לובשת משהו שנראה כמו כותונת לילה כסופה. השיר הוא בלדת אמצע הדרך עם השפעות Soul. הפזמון מנסה לקחת את השיר למקום של פאוור בלאד, אבל התוצאה היא משהו לא אחיד. כל החבילה לא מהודקת טוב מספיק וחסר פה הוק ברור. חלש מאד 2/5." בגמר: היא מופיעה כמו דיווה אמיתית ויש לה קול גדול ונפלא, אבל חבל שזה השיר שנתנו לה לשיר. זה מבולגן, במיוחד בפזמון. היא עדיין עם הכותונת הכסופה. הקהל אוהב מאד.