Željko Joksimović נולד ב-1972 בבלגרד, סרביה, אז יוגוסלביה. הוא זמר, מלחין ומפיק מוזיקלי. Joksimović גדל בעיר ולייבו. ההצלחה הבינלאומית הראשונה של Joksimović הגיעה בגיל 12 כשזכה בתואר "האקורדיון הראשון של אירופה" בפסטיבל מוזיקה היוקרתי בפריז. הוא סיים לימודי מוזיקה באוניברסיטת בלגרד, והחל את קריירת המוזיקה המקצועית שלו בשנת 1997. בשנת 1998 זכה בתחרות בפסטיבל Pjesma Mediterana עם השיר "Pesma Sirena". האלבום הראשון שלו, "Amajlija", יצא ב-1999. ההצלחה הגדולה הראשונה שלו הייתה עם הסינגל "7 godina", שהולחן על ידו למילים של Leontina Vukomanović, מי שהייתה בת זוגתו והתמלילנית של רבים משיריו. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הסרבי והפך לפופולרי מאוד במדינות יוגוסלביה לשעבר. ב-2001 הוציא Joksimović את אלבומו השני, "Vreteno". בשנת 2002 הוציא את האלבום "111", שהצליח מאד במדינות יוגוסלביה לשעבר. ב-2004 ייסד את Minacord Production. במהלך 2013-2015, הוא היה שופט ב-X Factor Adria, המהדורה הבלקנית של ה-X Factor.
הוא מנגן ב-12 כלי נגינה שונים כולל אקורדיון, פסנתר, גיטרה ותופים. Joksimović הוא רב לשוני, ושולט ביוונית, אנגלית, רוסית, פולנית וצרפתית, כמו גם סרבית, שפת אמו. בנוסף לכתיבת שירים לעצמו ולאמנים אחרים, Joksimović הלחין מוזיקה לסרטים, סדרות טלוויזיה ומופעי תיאטרון.

כשהתפרקה יוגוסלביה, החליטו סרביה ומונטנגרו להישאר ביחד. הרפובליקה היוגולסבית הוקמה ב-1992 והייתה ממשיכתה החוקית של יוגוסלביה הקומוניסטית. במהרה הפכה המדינה למוקצה בעולם. המלחמות, אשר קרעו את המדינה, הוציאו ליוגוסלביה תדמית תוקפנית והשאיפות של סלובודן מילושביץ' גרמו לדאגה בקהילה הבינלאומית. אחרי מלחמה עם הקרואטים ומעשים של טיהור אתני בבוסנים, הסכם דייטון ב-1995 גרם לרבים להיות אופטימיים ולהאמין כי השלום ישוב לאזור. אבל המלחמה חזרה. ב-1996 פרצה מלחמה בחבל קוסובו בין הסרבים לאלבנים, הכלל גם הוא טיהור אתני. ב-1999 הפציצו מדינות נאט"ו את בלגרד וגרמו להרס רב. מונטנגרו החלה מתרחקת מסרביה והחלה להשתמש במארק גרמני במקום בדינר הסרבי.

ב-2002 המדינה משנה את שמה לסרביה ומונטנגרו, מנסה לצאת לדרך חדשה ולחזור למשפחת העמים. סרביה ומונטנגרו מבקשת להשתתף לראשונה באירוויזיון 2003, אבל עקב חוקי רלגציה חדשים, איגוד השידור האירופי דוחה את בקשתה. עוד ביקשו להצטרף באותה שנה אלסניה ובלרוס. באותה שנה נערך פסטיבל ה-Beovizija לראשונה, ובו זוכה Toše Proeski עם "Čija si", שהולחן על ידי Joksimović. האם השיר היה הופך לשיר הראשון של סרביה ומונטנגרו במידה ואיגוד השידור היה מאשר את השתתפותה ב-2003? אולי, אבל אולי גם השיר היה נאלץ להתמודד בקדם גדול יותר, שכולל גם אמנים ממונטנגרו.

ב-2004, על מנת להתמודד עם כמות המדינות המבקשות להשתתף באירוויזיון, הוצע שלב חצי הגמר. סרביה ומונטנגרו מתקבלת, לצד מדינות נוספות כמו אלבניה, בלרוס ואנדורה. רבים העריכו כי פסטיבל Beovizija יהיה הקדם של סרביה ומונטנגרו, אבל במקום זאת הפסטיבל שימש חצי גמר סרבי. גמר הקדם היה תחרות חדשה בשם ה-Evropjesma, שנועדה לתת הזדמנות שווה גם לאמנים ממונטנגרו. 4 שירים העפילו מה-Beovizija לגמר מטעם הטלוויזיה הסרבית. 4 שירים נוספים נשלחים על ידי הטלוויזיה המונטנגרית. את 14 השירים הנותרים שולחת רשות השידור המשותפת של שתי היישויות. בגמר הקדם, ה-Evropjesma, היו 4 שופטים סרבים ו-4 שופטים מונטנגרים. שערורייה מתעוררת כאשר השופטים הסרבים לא מעניקים ולו נקודה אחת לאף שיר ששלחה הטלוויזיה של מונטנגרו. השופטים המונטנגרים מצידם לא מעניקים ולא נקודה שחוקה לשני השירים שהגיעו ראשונים ב-Beovizija, זה של להקת Negative וזה של Boris Režak. בתחרות זוכה Željko Joksimović זוכה, לא מעט בזכות העובדה שהוא נשלח מטעם רשות השידור המשותפת… זהו המשך ישיר לשערוריות בקדם היוגוסלבי של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים והן יימשכו עד ל-2005-06 אז ינקמו המונטנגרים, לא בלי תגובה של הסרבים…
"Lane moje" הפך לאבטיפוס של הבלדה הבלקנית בתחרות, ז'אנר שיהפוך למצליח מאד וגם פופולרי בקרב חובבי התחרות. זה הארכיטיפ של הבלדה הבלקנית, אינטרו ארוך, מוזיקה דרמטית, מופק לעילא. רגע השיא של העשור, מושלם מבחינת ליריקה, מלודיה, הופעה חיה, אופנה, עידון והעמדה בימתית. בחצי גמר האירוויזיון סרביה ומונטנגרו מסיימת במקום הראשון, אך בגמר באיסטנבול מסיימת שנייה. יצוין כי אם ההצבעה בגמר הייתה שמורה רק למדינות המשתתפות בגמר ולא כוללת את המדינות שלא העפילו לגמר, סרביה ומונטנגרו הייתה זוכה ואוקראינה הייתה מגיעה רק למקום השני. במסגרת פרסי Marcel Bezençon, המוענקים בשבוע האירוויזיון, זוכה סרביה ומונטנגרו זוכה בפרס מטעם העיתונות. Joksimović הופך לכוכב גדול עוד יותר משהיה בסרביה.

ב-2005 מוחלט כי הקדם המקומי יכלול שני חצאי גמר וגמר, שיתקיימו בבלגרד ובפודגוריצה. הגמר עובר מאולם גדול בבלגרד לאולפן טלוויזיה קטן ללא קהל במונטנגרו. 14 שירים העפילו מחצי הגמר הסרבי ו-10 מחצי הגמר המונטנגרי. בעקבות המחטף הסרבי בשנה שעברה, וכחלק מנוהג המקום להביא את המאבק האתני במדינה לתחרויות הקדם, זוכה להקת No name במחטף מונטנגרי. שתי סיבות הובילו להחלטה של המונטנגרים לנהוג בחוסר הגינות: הראשונה כאמור עצם העובדה שהשופטים הסרביים איפסו את השירים המונטנגריים בקדם של 2004. הסיבה השנייה היא קידום השירים הסרבים של Jelena Tomašević ושל Ogi שעלו לגמר, ברדיו, למרות שסוכם בין שני ערוצי הטלוויזיה שזה לא ייקרה. Željko Joksimović, מלחין ומעבד השיר "Jutro" של Jelena Tomaševic, אפילו ערך לכבודה מסיבת ניצחון לפני הגמר. המחטף התבטא באיפוס הפייבוריטים הסרביים. זאת לעומת השופטים הסרביים, שנתנו מעט נקודות לשירים המונטנגריים. יצוין כי בטלווטינג ניצחו No name בענק. איגוד השידור האירופי החל בחקירה עקב תלונות שהתקבלו לגבי השיר הזוכה, כולל תלונה בדבר היות השיר פלגיאט. לבסוף השיר של No name קיבל אישור להשתתף באירוויזיון. "Jutro" של Jelena Tomaševic, אשר מסיים במקום השני, הופך להיות סוג של נון-אנטרי, לפחות בקרב החובבים המקומיים. האם הגיע לא לזכות? לא לטעמי. שיר עגום מאד, כמעט יום הזיכרון.

ב-2006 הטלוויזיה הבוסנית בוחרת פנימית בהרכב Hari Mata Hari לייצג את המדינה באתונה. במקום לתת לסולן הלהקה, Hari Varešanović, לכתוב את השיר לתחרות, הבוסנים מבקשים מ- Željko Joksimović להלחין עבורם את השיר. "Lejla" היה השיר, ו-Varešanović היה נלהב ואמר שזה השיר הכי טוב שהוא שמע בימי חייו. השיר לא מרשים בחלקו הראשון בסטודיו, אך בלייב ההופעה מופקת מהשנייה הראשונה, ומדובר באחת ההופעות המרהיבות של אותה שנה, אם לא היפה והאסתטית מכולן. זו בלדה בלקנית דרמטית, שמתפתחת לכל אורכה. השלב שבו להקת הליווי מצטרפת לסולן, אפקטיבית בצורה בלתי רגילה והשיר עצמו מקסים. המדינה מעפילה בקלילות לגמר, שם היא מסיימת במקום השלישי. עד ליום זה זהו המקום הגבוה ביותר אליו הגיעה בוסניה והרצגובינה בתחרות. Varešanović חוזר למדינה כמנצח ונותר עד היום אחד הכוכבים הגדולים של האומה. במסגרת פרסי Marcel Bezençon, המוענקים בשבוע האירוויזיון, זוכה Joksimović בפרס מטעם המלחינים המשתתפים בתחרות.

אם הכל היה עובד כמו שצריך, Jelena Tomašević הייתה אמורה לייצג את סרביה ומונטנגרו ב-2005 עם השיר "Jutro". אבל השופטים המונטנגרים איפסו אותה והיא סיימה בקדם רק במקום השני. אולי זה היה הגורל, כי ב-2008 זומנה לה ההזדמנות לייצג את מדינתה כשהיא מארחת את התחרות. הקהל באולם היה נלהב, פטריוטי ותומך, והיו שחשבו שסרביה יכולה לקחת את התחרות בפעם השנייה ברציפות. "Oro" הייתה בלדה בלקנית שקטה על שם ריקוד מסורתי, כמו ה"הורה" שאנחנו מכירים. המלחין של השיר היה מיודענו Željko Joksimović, אשר נבחר באותה שנה גם להנחות את האירוויזיון.
הטקסט כלל גם מסר פוליטי, אשר עבר מעל הראש של ראשי איגוד השידור האירופי. שורה בטקסט מציעה כי Tomašević לא שרה לגבר, אלא לקוסובו, חבל ארץ, אשר מוקדם יותר באותה השנה פרש באופן חד צדדי מהמדינה והכריז על עצמאותו, כאשר סרביה עצמה מסרבת להעניק לכך הכרה. Željko Joksimović רוקם את מה שנשמע כפסגת יצירותיו, או לפחות זו הייתה הכוונה. בלדה אתנית דרמטית מלאת אווירה מסתורית ועצבות. השיר מסיים במקום השישי ואלבום הבכורה של Tomašević זכה להצלחה גדולה בבית. שת"פ בינה לבין Joksimović לא המשיך, וחבל. ללא תמיכתו, הקריירה של Tomašević אמנם המשיכה, אך לא באותה הצלחה.

Željko Joksimović היה אמור לכתוב שיר שייצג את בלרוס באירוויזיון 2011 בביצוע Irina Dorofeeva, אבל הרעיון לא ממומש. ב-2012 הוא מקבל הזדמנות נוספת לייצג בעצמו את מדינתו בתחרות, הפעם תחת דגל סרביה, ללא מונטנגרו. הטלוויזיה של סרביה פונה אליו ומבקשת שייצג את המדינה עם שיר פרי עטו. "Nije ljubav stvar" הוא לטעמי השיר הכי פחות מרשים שלו מבין כל שירי האירוויזיון. מוזיקת Adult Contemporary. זה שמרני, חנפני, מוזיקה עגולה, לא מרגשת, קצת ארכאית. הרבה דרמה, אך מעט רגש. בבאקו, "Euphoria" של Loreen מטעם שבדיה ריסקה את המתחרות. סרביה חנתה במקום השלישי אחרי חבורה של בבושקות מאודמורטיה. אולי זה היה האגו השברירי שלו, אבל Joksimović לא היה מרוצה מהמקום השלישי. חובבי האירוויזיון כבר לא רצו אותו בחזרה בתחרות, ובבית בסרביה האשימו כי השיר שלו הוא חיקוי של שיר של Coldplay. כעת החליט הכוכב שהוא סיים עם האירוויזיון. האמנם? באותה שנה הוא מתחתן עם Jovana Joksimović, שהנחתה לצידו את אירוויזיון 2008.

ב-2015 מוזמן Željko Joksimović על ידי רשות השידור של מונטנגרו להלחין שיר עבור Knez, שנבחר לייצג את המדינה בווינה, אוסטריה. Joksimović מלחין את השיר "Adio". זה נשמע כמו שיר שהאחרון תפר במיוחד לאירוויזיון, אך הוא לא היה מספיק טוב בשבילו, אז הוא זרק אותו למדינה השכנה. מזמן לא היו לנו השפעות בלקניות בתחרות וזה נחמד, אבל זה שיר דודות שמרני ונוסחתי, למרות שהוא לא לגמרי רע. השיר מעפיל לגמר ומסיים בו במקום ה-13, המקום הגבוה ביותר של מונטנגרו בתחרות עד כה.

אבל הקריירה של Željko Joksimović כלל לא הוגבלה לאירוויזיון. הוא חווה את פריצתו הגדולה ב-1998, כשהלחין והפיק מוזיקלית את האלבום "Tajna" עבור הזמרת Svetlana Ceca Slavković. האלבום זכה בפרס "אלבום השנה" והזמרת זכתה בפרס "פריצת השנה". מתוכו התפרסמו "Lastavica", "Dlanom o dlan", השיר "Sve ili ništa", שזכה בפרס שיר השנה ב-1998 ו-"Tajna", שזכה בפסטיבל Slavyanski Bazaar בבלרוס ב-1997.

הוא מקליט את אלבום הבכורה שלו "Amajlija", שזוכה להצלחה. הרדיו חיבק את השירים והשמיע בעיקר את "Amajlija", "Habanera" ו-"Pesma Sirena" עליו קיבל Joksimović פרס בפסטיבל Pjesme Mediterana 1998 בקטגוריית "הביצוע הטוב ביותר":

ב-2001 זכה להצלחה גדולה בכל רחבי יוגוסלביה לשעבר עם "Vreteno". הוא זוכה להצלחה עם שיר הנושא של האלבום ועם השירים "Rintam" ו-"Gadura".

ב-2002 הוא זוכה להצלחה עם אלבומו השלישי, "III" והלהיטים "Drska ženo plava" ו-"Zaboravljaš". ב-2004 הוציא את הדואט "Superman", שכתב ושר עמו Dino Merlin, נציג בוסניה והרצגובינה 1999 ו-2011: