המסע הארוך של נורבגיה לטורינו לא נגמר. והערב חלק 1 של שלב "ההזדמנות השנייה", ה-Sistesjansen של ה-Melodi Grand Prix. שניים עשר השירים, אשר לא העפילו לגמר, יתחרו על ארבע מקומות בחלק 2 של השלב, שישודר בשבת. בשידור נצפה בהופעות טרום הגמר של השירים.
ניתן לצפות בשידור חי כאן. הערב נפתח בהצגת 12 המתמודדים של הערב, כולל ראיונות ועוד. המתמודדים הם: Eline Noelia, Mira Craig, TrollfesT, Lily Löwe, Steffen Jakobsen, Daniel Lukas, Mari Bølla, Sturla, Vilde, Alexandra Joner, Kim Wigaard ו-Maria Mohn.
המנחים הם Kåre Magnus Bergh, Ingrid Gjessing Linhave ו-Ronny Brede Aase. הם יושבים בחדר במשרדי הטלוויזיה הנורבגית. ההופעה הראשונה שמשודרת היא זו של זוכה הקדם מהשנה שעברה, TIX עם "Fallen Angel".
התחרות מתחילה!
Mira Craig – We Still Here – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בכלי נשיפה בלקני משהו, שזרק אותי לאלבניה 2005. השיר ממשיך כהמנון קקפוני ועצבני, מן פופ היסטרי וחסר כיוון. התמה הכללית של השיר למיטב הבנתי היא ההתמודדות של כולנו עם נגיף הקורונה. אחרי ההאזנה לשיר אני לא בטוח שהווירוס כזה גרוע… יש כאן כל כך הרבה בלאגן. זה נשמע כמו שיר מהקדם של בלרוס או מולדובה. ציפיתי מ-Craig ליותר. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "היא יושבת על הבמה, עם שמלה שעשויה מחזייה ושיער… עמה 4 רקדניות בלבוש תואם. זה הזוי ברמה של הופעה קומית של אילן פלד ויעל פוליאקוב. אפשר היה לעשות את ההופעה קצת יותר אלגנטית, אבל הם הלכו על הזול ביותר. זה מאד מגוחך. גם ווקאלית היא לא מבריקה. זה נשאר מן שיר אצטדיונים ריק מתוכן. כולי תקווה שזה לא יעלה לשלב הבא. בסוף ההופעה הרקדניות מנופפות בדגלים לבנים."
שיר זבלי ומטופש. בהנחה שנצחה את דו הקרב הראשון שלה בטרום הגמר, יש לה סיכויים לא רעים להעפיל מהערב לחלק 2 של השלב.
TrollfesT – Dance Like a Pink Flamingo – בסקירת השירים כתבתי: "חלק מהשיר נשמע כמו שלאגר זול וקלאב-מדי על אסיד, חלק אחר כולל גראולינג עצבני. זה כאילו כתבו את השיר תוך כדי תנועה, שרבטו משהו, לא עברו על המלודיה שוב, פשוט הקיאו משהו, קשרו אותו בסרט ושלחו לטלוויזיה הנורבגית. זה אימפולסיבי, חסר הוק ומבולגן נורא. לא יודעת, אני נהניתי. 3/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "הם עולים בתלבושות מטורפות בוורוד, שזה ספק תחפושות ספק דראג. אני מניח שהם מנסים להיראות כמו פלמינגוז… למעט זה, ההופעה די סטטית, ואכן, לא צריך יותר מזה. מטופש ונהדר. ההופעה כולה היא הזייה, שאין לראות בזמן שאתה פיכח."
שיר משוגע וחמוד נורא. אולי ייזכרו כ-novelty act ויזכו בכרטיס לשלב הבא? הנורבגים יכולים להפתיע.
Eline Noelia – Ecstasy – בסקירת השירים כתבתי: "על רקע הפקה אלקטרונית, מתחיל השיר כבלדה, אשר עולה על מסלול מהיר בגשר, ובפזמון מגיעה בדיוק למקום שהיה ניתן לצפות. בבית השני השיר מקבל עיבוד עשיר יותר, ופחות אלקטרוני. הקול של Noelia לא ייחודי, אך בעל יכולת. הפזמון אמנם צפוי ולא מחדש, אבל דווקא הבתים מעניינים ושונים. אני לא מצפה שזה ייעשה משהו מיוחד בקדם, אבל חיבבתי. 3/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "היא עולה באאוטפיט שחור וכסוף חושפני ובהעמדה שמוכנה לאירוויזיון. אליה מתלווים 4 רקדנים ורקדניות. בפזמון היא קצת צורחת, ויש עוד לאן להתקדם גם מבחינת יכולת הריקוד שלה. זה מהשירים היותר טובים בקדם בעיני, אבל זה לא הכי אלגנטי."
מגיע לה לעלות לשלב הבא, זה שיר חביב ולא מזיק, לעומת שאר הזוועות בקדם הזה, אבל אני לא רואה את זה קורה.
Lily Löwe – Bad Baby – בסקירת השירים כתבתי: "שיר רוק נוסף לאוסף. זה הזכיר לי את "You Give Love a Bad Name" של Bon Jovi. להוציא את האלמנט הנוסטלגי, יש בזה מעט מאד. המילים ריקניות ומאכזבות, והקול של הזמרת לא תואם לסוגה הכאסחיסטית שהוא מתיימר לייצג. זה נשמע לי כמו קלישאה על גלאם רוק. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "היא עולה באאוטפיט שחור עם פרנז'ים כסופים. את הבמה שוטפים אורות אדומים. היא לא הפרפורמרית הכי משכנעת בעולם. ההופעה הבימתית מותירה אותה חשופה, והלהקה לא באמת מחפה על החסר. את התו הגדול בסוף היא צולחת בהצלחה."
הקול שלה בלתי שמיע, והפזמון מזכיר לי מאד את זה של השיר "She Drives Me Crazy" של Fine Young Cannibals. לא שש לשמוע את השיר הזה שוב.
Daniel Lukas – Kvelertak – בסקירת השירים כתבתי: "קטע סינת'פופי אייטיזי בנורבגית. זה מגניב וזורם, אך מרגיש קצת חסר נשמה. אנחנו שומעים את השירים האלה במצעדים בכל העולם, ונדמה שהוא סימן וי בכל הצ'קבוקס של אפנות המוזיקה העכשוויות, אבל אין שם כלום שיכול להתחבר למאזין. זה לא רע, זה קליט, אבל התוקף של זה מאד קצר. 3/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "הוא לובש חליפה בבורדו, ועמו שני רקדנים בלבוש תואם. זה מלוטש למדי, ומבוצע טוב, אבל מוזיקלית חסר בשורה, ולא הכי מעניין. זה שיר די פשוט, והוא מצליח לזייף בו… עם זאת, ברמה הבימתית, הוא מביא את זה."
נו בסדר, רק מכיוון שיש ארבעה מקומות בשלב הבא, אז מגיע לו להשתחל. עם זאת, לא אשקר, הוא לא יודע לשיר.
Steffen Jakobsen – With Me Tonight – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בשריקות, שמזכירות לי את שווייץ 2014. השיר ממשיך כשיר קאנטרי מתיש, שמקומו בקדם האסטוני, שמאד אוהב את הז'אנר הזה. ארור יהיה Avicii, שהפך את הז'אנר הזה לפופולארי. המבטא האמריקאי מאולץ, ההפקה מוכרת מידי והמלודיה נשמעה כבר עשרות פעמים בעבר. די. בסוף השיר מודולציה חסרת השראה. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "הוא עולה בכובע בוקרים גדול, ונדמה שהוא לא בתו הנכון. זה כה מוזר ששני השירים הגרועים הללו נבחרו להתמודד זה מול זו. הוא לבוש בחליפה בסגנון דרום ארה"בי. לצידו, להקה בלבוש תואם. הביצוע הווקאלי לא מרשים, ולא מדובר בשיר שמבקש הרבה מבחינה ווקאלית."
אין לי כוחות לקאנטרי חצי כוח בגמר. אני בספק אם יש לו סיכוי להגיע לשם.
Mari Bølla – Your Loss – בסקירת השירים כתבתי: "הכותרת של השיר גורמת לי לצפות לשיר שמחה לאיד מרים. זה הזכיר לי קצת את "Bang Bang" של Jessie J, Ariana Grande, Nicki Minaj. הפזמון רוקיסטי מיושן, ואחריו מגיע קטע ראפ-היפ-הופ. מאד מוזר. אני צופה שזה לא יגיע לשום מקום משמעותי בקדם. יש בשלב מסוים Milenial Woop, שהייתי מעדיף לוותר עליו. המון סגנונות מעורבבים בשיר אחד, שאין בו כלום. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "היא יושבת על ספה ויקטוריאנית. לצידה חמש רקדניות, שנותנות בווגינג ושאר תנועות. היא לובשת חליפת מכנסיים לבנה. עטויית פרנז'ים. הפזמון חלש מאד, אבל שאר החלקים דווקא לא רעים. היא צולחת את קטע הראפ. ווקאלית היא לא רעה. היא צריכה להיות גאה בהופעה הזו. עולה אצלי ל-3/5."
טוב, היא מדיחה את Daniel Lukas מהמקום הרביעי שלי להערב, ומבחינתי מגיע לה להגיע לשלב הבא על פניו. ביצוע טוב מאד לשיר לא הכי פרשי, אבל כזה שעובר.
Sturla – Skår i hjerte – בסקירת השירים כתבתי: "שיר נוסף בנורבגית. זה מאד טיפוסי, בלדה סקנדינבית נוגה ומשתפכת, בוי-בנדית. היה אפשר לתרגם את זה לאנגלית ולא היינו מרגישים. החלק השני של השיר כולל הפקה אלקטרו-פופית. זה חמוד, אך לצערי לא מעבר. המלודיה מתקתקה משהו, אבל נשמעת כמו משהו ששמענו בעבר הרבה פעמים. 3/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "הוא עולה בחליפה בצבע בז', הגדולה על מידותיו. קונסטרוקטה של מיקרופון גדול מידי יורדת מלמעלה. אורות זהובים חמים שוטפים את המסך באופן מאוזן. בימוי אלגנטי לשיר הטוב של הערב. הלוואי וזה יעפיל לגמר. בפזמון השני הוא מוציא את המיקרופון מהקונסטרוקטה ופוסע מעט קדימה. הוא מאד חביב כפרפורמר. הופעה אסתטית ומינימליסטית."
עוד שיר שמגיע לו להגיע לגמר. אני מאמין שבמקרה הזה זה יקרה. ההפקה של השיר הזה טוב מאד, מלוטשת. ההופעה מינימליסטית. הוא היה צריך להעפיל מטרום הגמר שלו. עכשיו זו ההזדמנות להטיס אותו לגמר.
Vilde – Titans – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ מודרנית, עם כותרת שמבטיחה קלישאה אירוויזיונית. הפזמון מזיע מהניסיון להיות להיט. זה לא רע, אבל זה מידי דרמטי ומאולץ מכדי להפוך לכזה. הבתים נשמעים כמו משהו, שנתפר כלאחר יד כדי להוות גשר לפזמון. אני לא אוהב שירים כאלו. יש חלק של גוספל בשיר, הכל נורא בומבסטי. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "את ההופעה פותחות ארבעה רקדניות דרמטיות בלבן. הזמרת לובשת אאוטפיט ירוק-זית מנצנץ. יש בזה משהו שמנסה להיות מאד Sia. בפזמון הרקדניות חוזרות. כשיר זה עדיין רע. בפזמון היא מזייפת ללא בושה. קולות הרקע מחפים עליה. זו הפקה גדולה לזמרת שכונה."
הנורבגים עוד עשויים להעלות אותה לשלב הבא. זה נשמע כמו אלף דברים אחרים.
Alexandra Joner – Hasta la vista – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל באקורדיון, שלוקח ללהיטי הרגאטון המרכז והדרום אמריקאים. האמת שהכותרת עושה לי קרינג' וזורקת אותי לאוקראינה 2003 ולבלרוס 2008. הלופ של האקורדיון הוא כזה ששמענו בלי סוף בחמש השנים האחרונות. הלחן רזה, והשיר כולו נשען על ההפקה הכאילו-קובנית. זה מסוג השירים שמתמודדים במלודיפסטיבלן ומסיימים איפשהו ב"הזדמנות השנייה". חלש ולא מעניין. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "היא עולה עם אאוטפיט ורוד-כתום חושפני. לצידה שני רקדנים ושתי רקדניות. הביצוע חסר התלהבות ותשוקה, והייתה מצפה לקצת בשיר שמתיימר להיות לטיני. הבמה נשטפת באורות אדומים. גם כשהיא נדרשת לעמוד בתו הגדול היא נראית אדישה…"
שיר נורא בסיסי, של אקורד וחצי. ועם זאת, בקדם הנוראי הזה יש גרועים יותר.
Kim Wigaard – La melodia – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כבלדת פסנתר נוגה, וממשיך כפופרה שלאגריסטית זולה. זה נורא מכל בחינה. השיר הוא קלישאה של שירי קדם, אשר אין להם שום סיכוי להגיע לאירוויזיון. בסוף השיר יש כמובן מודולציה זולה. כל כך הרבה דרמה על כלום. אני מנחש שזה יקבל הופעה קלישאתית תואמת. 1/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "זה השיר הגרוע ביותר בקדם הנורבגי השנה. הוא עולה בשמלה מוזהבת. די, זה לא יכול להיות גימיק. אני מבין שיש לך שיר גרוע, אבל ללבוש שמלה לא יציל אותו. הבמה אפופת עשן ואורות זהובים שוטפים אותה. בפזמון האחרון השמלה שלו מתרוממת. אנחנו מכירים את השטיק הזה עוד מ-2013."
נורא מכל בחינה, בכל צורה ותצורה. פרודיה.
Maria Mohn – Fly – בסקירת השירים כתבתי: "אתנו-פופ סקנדינבי מנוון, חצי אפוי ונעדר נוכחות. יש הרבה דרמה מזויפת ואינסטרומנטים כאילו איכותיים בעיבוד. בפזמון יש העצמה מלאכותית של דרמה. זה לא מעניין בשום צורה. 2/5."
על ההופעה החיה כתבתי: "היא מופיעה על רקע וידאוארט של הרים עם הגב לקהל. היא מסתובבת ומציגה אאוטפיט באפור וחום חושף רגליים. ווקאלית היא נשמעת טוב, מפליאה בשירת סופרן. לצידה ארבעה גברים, המתופפים על פחים. הופעה קלישאתית, אך יציבה, של שיר גרוע למדי."
עוד שיר פסאודו-ניו-אייג', שיכול להינות גם מסדר השמעת השירים ולמצוא את עצמו בחלק 2 של "ההזדמנות הנוספת".
להלן דירוגי לשירי הערב:
- TrollfesT – Dance Like a Pink Flamingo
- Eline Noelia – Ecstasy
- Sturla – Skår i hjerte
- Mari Bølla – Your Loss
- Daniel Lukas – Kvelertak
- Alexandra Joner – Hasta la vista
- Lily Löwe – Bad Baby
- Steffen Jakobsen – With Me Tonight
- Vilde – Titans
- Maria Mohn – Fly
- Mira Craig – We Still Here
- Kim Wigaard – La melodia
הגיע זמן תוצאות! המנחים מודיעים לעולים לחלק 2 בשיחות זום. העולים הם…
Mari Bølla
Maria Mohn
Kim Wigaard
TrollfesT
תוצאות מעורבות, לפחות מבחינתי. ביום שבת חלק 2 של שלב "ההזדמנות השנייה" של ה-Melodi Grand Prix, ובו נדע מי יקבלו כרטיסים לגמר. בינתיים ניתן לצפות שוב בחלק 1 של שלב "ההזדמנות השנייה" כאן.
המדריך לאירוויזיון 