ברוכים הבאים לקדם השני אי פעם בהיסטוריה של סן מרינו בתחרות. אולי העובדה שהתחרות נערכת באיטליה השכנה עשתה להם חשק לחזור לקדם. מי ימשיך את דרכה של Senhit? אחרי שלבים מקדימים מתישים, 9 שירים של אמנים מתחילים העפילו לקדם עצמו. אליהם מצטרפים 9 אמנים מבוססים.
הקדם נערך ב- Teatro Nuovo שב-Dogana, סן מרינו. המנחים הן Jonathan Kashanian הישראלי-איטלקי והאחת והיחידה, Senhit. אחרי פתיחה ארוכה וקשה מנשוא, הכוללת הצגת מכובדים ופרוטקציונרים כאלו ואחרים, התחרות מתחילה.
Elena & Francesco Faggi – Nothing Can Blow Me Out – העפילו משלב האמנים החדשים. מידטמפו פופ-RnB חלבי ומיושן, שנשמע כמו שיצא מהקדם המלטי. הוא לובש בעיקר לבן, עם חגורה שחורה וז'קט בקישוקושי שחור ולבן. היא בשמלה לבנה קצרה. הקולות שלהם לא משתלבים ולא החלטתי עדיין מי משניהם גרוע יותר. הדרופ המעצבן בהיסטוריה מלווה את הפזמון. חובבני. 1/5.
Matteo Faustini – L'ultima parola – "המילה האחרונה". זה כבר יותר טוב ובאיטלקית. בלדה על מידטמפו מסוגת הפופ-רוק, שמתלווה אליה הפקת אלקטרופופ זולה בפזמון הראשון, ואז בבית שוב שוברים עם גיטרות חשמליות. מלודית זה לא יותר מבינוני, ואתה מרגיש שהוא צועק עלייך. 2/5.
Aaron Sibley – Pressure – זוכה קטגוריית האמנים המתחילים/חדשים. הוא עולה באאוטפיט כתום עם ציורים של ידיים שחורות עליו. זו בלדת אלקטרופופ-אמביינטית. בפזמון השיר הקצב מתגבר. המלודיה לא מהודקת בכלל. הפרפורמר עמוס מניירות. יש לו קול לא רע, אבל הוא לא יודע מה לעשות איתו. יש קצת השפעות של מוזיקת נשמה בשיר, אבל הוא לוחץ חזק מידי. 2/5.
Ivana Spagna – Seriously in Love – כוכבת הניינטיז האיטלקיה חוזרת, כנראה כדי להתבזות. עם מראה מייקל-ג'קסוני כללי, היא מלווה על ידי חמישה רקדנים ורקדניות לבושים כקוסמים, אין לי דרך אחרת לתאר זאת. השיר עצמו הוא אירוטראש זול וזבלי, פופ-דאנס בהפקה זולה, עם מילים מטופשות והצהרת אהבה רצינית הכי לא רצינית שראיתי מעודי. 2/5.
אחרי ברכה מצמד המנחים בקדם הסלובני, ממשיכים בתחרות.
Vina Rose – Sweet Denial – היא עולה בשמלה אדומה עם שסע גבוה ומגפי עור לבנים. מדובר בבלדת פופ-RnB חסרת הוק או מלודיה אפקטיבית. היא מנסה בכל כוחה לשדר איזה אטיטוד, אבל זה נראה מאולץ. הפזמון הוא החלק החזק בשיר, וזורק אותי לכל מיני המנוני RnB מהניינטיז, אבל זה לא מספיק כדי להחזיק את כל השיר. היא ווקליסטית לא רעה. 3/5.
Cristina Ramos – Heartless Game – השיר נפתח בקול צעקה רמה של הזמרת. זו בלדת פופרה, שבפזמון הופכת לדרמטית עוד יותר, עם צלילי תופים רמים. השיר עובד מאיטלקית לאנגלית, ואז משנה סוגה לאירופופ דרמטי עם צלילים שבטיים. היא פושטת את העליונית השחורה שלה לחשוף אאוטפיט כעור בשחור וכסף. עוד לא נפטרנו מהאופרה. אני עוד אגיע למיון הערב. נקרע לי עור התוף. מה זה זה הדבר הזה? 1/5.
Alessia Labate – World Falls Down – גם היא העפילה משלב האמנים החדשים. היא עולה עם מעיל ורוד מנופח וחצאית תואמת ארוכת שובל, ומתחתיו בגד גוף שחור ומגפיים שחורים. זה קטע היפ-הופ לא רע לחלוטין, אבל הוא נהרס על ידי ההפקה המחפירה ועבודת הסאונד הבזיונית. להוציא את הלוק המזוויע, זה לא שיר כזה גרוע. 3/5.
הגיע זמן למופע ביניים ראשון. זהו Al Bano, נציג 1976 ו-1985 כחלק מצמד. הוא מבצע את שירו מ-1976, "We'll Live it All Again". אחרי ראיון עם המנחים, הוא מבצע עם Senhit את "Will You Be There" של Michael Jackson בגרסה אנגלית-איטלקית, הכוללת את "I Cigni di Balaka" של Al Bano, שלמעשה תבע את Jackson על שגנב את שירו. אי אפשר להמציא את זה.
Achille Lauro – Stripper – הוא זכור לנו מהתמודדותו בפסטיבל סנרמו, ועצם נוכחותו בתחרות בסן מרינו היא הפתעה נעימה. הוא עולה בז'קט ומכנסיים מחוייטים בכחול navy וללא חולצה. זה לא ברמה של פסטיבל סנרמו, אבל עדיין זה רוק-גראנג' רטרואי, שהוא בוודאי טוב מכל מה ששמענו הערב. הוא פרופוקטיבי כמו שהוא לא יכל להיות בסנרמו, ופרפורמר מעולה. 3/5.
Mate – DNA – היא עולה כמו דיווה, ואני תוהה האם אני צריך להכיר אותה. היא נראית מעולה, עם שמלה בכחול מטאלי, שמכסה כמעט את כולה, אבל כוללת שסע. בפזמון היא כבר קורעת את השמלה ונשארת עם בגד גוף והחלק העליון של הבגד שלה. זה איטלופופ גילטי-פלז'רי. היא נעה על הבמה בהרבה ביטחון וכריזמה, ואכן יש לה על מה. 3/5.
עברנו חצי ערב. יהונתן מפעיל את הקהל משל היה מדריכה בקייטנת הדרים. ממשיכים.
Tony Cicco, Deshedus & Alberto Fortis – Sono un uomo – טוב, אז הערב רק הולך ומשתפר. רטרו-רוק בסגנון סוף שנות השישים-תחילת השבעים. זה רוק אנד רול א-לה Rolling Stones. הם לא הזמרים הכי טובים שיש, והקולות שלהם לא משתלבים הכי טוב. דווקא הסולן הצעיר בעל פוטנציאל, ולא בטוח שהוא היה חייב את שני הווטראנים שם לצידו. בכל מקרה, כשיר יש לזה חלקים טובים מאד וכמה חלקים חלשים. מה שכן, האנרגיה גבוהה. 3/5.
אחרי ברכה מצמד המנחים בקדם הפולני, שוב Senhit מופיעה. הפעם במחרוזת אקוסטית של קלאסיקות אירוויזיון. Kashanian מצטרף בשיר של ABBA שלא קשור לתחרות.
Basti – Running – זמר גרמני, שעלה משלב האמנים החדשים. הוא עולה לבמה במראה אנדרוגיני, הכוללת אאוטפיט שחור צמוד. הפעם מדובר בפופ-דאנס מועדוני חובבני מאד. ההפקה ירודה, אבל אני חייב להודות שיש לו קול מצוין, אולי הכי טוב בערב. השיר עצמו הוא חרפה. 2/5.
Francesco Monte – Mi ricordo di te (Adrenalina) – הוא כבר נאה מאד. הוא עולה באאוטפיט שחור. השיר הוא פופ אפטמפו גנרי למדי, ריג'קט ברור של הסנרמו, שלולא האיטלקית לא בטוח שהיינו שמים לב אליו. זה לא גרוע, אבל זה כן אנונימי. ההפקה היא סינת'פופ אייטיזי בחצי שקל. הוא מבצע את השיר בסדר, בהתחשב ברמת ההפקה המחפירה, אבל משתנק בתווים הגבוהים. 3/5.
Kurt Cassar – Tears of Gold – אני מנחש משמו שהוא מלטי ושזה ייגמר בדמעות. בלדת פופ קיטשית, עם הופעה מביכה. זה אשכרה נשמע כמו משהו שגורד מהקדם המלטי. הוא לובש ג'ינס אפור, חולצה לבנה וז'קט משובץ באפור וצבעים חיוורים. זה כל כך חלש, שלא ברור למה הוא נותן לזה הופעה כל כך מוגזמת. טראומטי. 1/5.
המנחים מקבלים לבמה מישהו שנראה כמו עסקן ישראלי. אין לי מושג מה רצונו ממני. ממשיכים בתחרות.
Valerio Scanu – Io credo – זוכה פסטיבל סנרמו 2010, שלא הצליח להרים קריירה לאחר מכן. משמיעה של השיר הזה אפשר להבין מדוע. מדובר ב-Philip Kirkorov בהתהוות. השיר הוא פארודיה על בלדת סנרמו. זה משתפך ושבלוני בו זמנית. הוא מזכיר את ירושלים באיזשהו שלב. לא קנית אותנו בהתחנפות לבירתנו הנצחית. 2/5.
MeriCler – Tiramisù – שם השיר מבטיח טובות. היא לובשת שמלה שחורה לא מעניינת בעליל, וגם האיפור שלה כהה. מידטמפו פופ-ג'אז מאולתר ומשורבט. היא עומדת נכון בכל התווים, אבל עדיין נשמעת צווחנית. זה לא באמת שיר, אלא אסופה רנדומלית של אקורדים. 2/5.
Burak Yeter ft. Alessandro Coli – More Than You – דיג'יי טורקי עם זמר איטלקי עם שם של מחלת מעיים. זה אירופופ מהספר, שנשמע כמו משהו שנתפר במיוחד לאירוויזיון. שבדיה 2015, פוגש את כל הכפילים שלו, כולל פולין 2018. חלש בצורה בלתי רגילה, יצא מהאפנה כבר לפני 5 שנים. יש לזה מבנה מלודי מוכר מידי, וזה נשמע נורא קלישאתי. 2/5.
Camille Cabaltera – Move 'Em Like You Never Did – הם ציינו שהיא ילידת הפיליפנים. עלתה מהמקום השני של שלב האמנים המתחילים. היא עולה באאוטפיט שחור ולבן, ועמה שתי רקדניות באאוטפיטים שונים, אך בצבעים תואמים. זה פופ-RnB קצבי גנרי מאד, והיא עצמה נשמעת כמו מאיה בוסקילה הפיליפינית. היא פורצת בקטע ראפ חלש, וחוזרת למלודיית הקדם המולדובי בהמשך. 1/5.
Fabry & Labiuse ft. Miodio – Blu – נציגי 2008 חוזרים, וכמה חיכיתי להם. אליהם מתלווה Labiuse בשמלה בצבע זית מרהיבה עם עיטורי פרחים ו-3 פרחים ורודים. נכנס Fabry במראה "איפה אפי" וקול חרוך, והשיר הופך למין פסאודו-המנון רוק משנת 1991 בהפקת אתניקס. זה מזעזע. מי אישר לו להסתובב ללא השגחה. 1/5.
להלן דירוגי לשירי הקדם:
- Mate – DNA
- Achille Lauro – Stripper
- Tony Cicco, Deshedus & Alberto Fortis – Sono un uomo
- Alessia Labate – World Falls Down
- Francesco Monte – Mi ricordo di te (Adrenalina
- Vina Rose – Sweet Denial
- Aaron Sibley – Pressure
- Basti – Running
- Matteo Faustini – L'ultima parola
- Burak Yeter ft. Alessandro Coli – More Than You
- Valerio Scanu – Io credo
- Ivana Spagna – Seriously in Love
- MeriCler – Tiramisù
- Elena & Francesco Faggi – Nothing Can Blow Me Out
- Camille Cabaltera – Move 'Em Like You Never Did
- Cristina Ramos – Heartless Game
- Fabry & Labiuse ft. Miodio – Blu
- Kurt Cassar – Tears of Gold
אנחנו מקבלים הצצה להיסטוריה המפוארת של סן מרינו בתחרות. אחרי כל הזוועה הזו, צריך קצת איכות. למופע הביניים מוזמנת Valentine Monetta, והיא מבצעת עם Senhit מחרוזת קצרצרה משיריהן בתחרות.
Al Bano חוזר להציל את המצב עם השירים "Ci sara", "Felicita".
הזוכה בפרס הרדיו והטלוויזיה: Achille Lauro.
הזוכה בפרס המבקרים: Mate.
הזוכה בפרס התיירות (?): Ivana Spagna. לבמה עולה הזמרת וכפילתה. משעשע.
הגיע זמן התוצאות. מוצגים מקומות 4-8:
שלושת הגדולים הם: Achille Lauro, Aaron Sibley ו-Burak Yeter ft. Alessandro Coli. שלושת הגדולים עולים לבמה. למקום השלישי הגיע:
Aaron Sibley
למקום הראשון הגיע:
Achille Lauro
בהצלחה ל-Achille Lauro ולסן מרינו בטורינו!
ניתן לצפות שוב בתחרות כאן וכאן:
המדריך לאירוויזיון 