זה רק הקדם הגדול ביותר ביבשת! ניתן לצפות בשידור החי כאן. פרטים על כותבי השירים והמבצעים ניתן לקרוא כאן.

נכנסים לאולם. שירלי קלאמפ ועוד מישהו מגדלים על הבמה שתי בנות להיות מעריצות מלודיפסטיבלן. בהצלחה. היא פוצחת בשיר, ואז נכנס מישהו נוסף במקצב רוק עצבני. היא מחליפה תלבושות. הכל קרקסי.

המנחים Farah Abadi ו-Jesper Rönndahl עולים לבמה ופותחים בדברים אחרי השיר. התחרות מתחילה.

Tone Sekelius – Rhythm of My Show – זה אמור להיות הגרסה המקומית ל-"SloMo" של Chanel. יש מחיאות כפיים, מקצב מדבק ואווירת פופ-לטינית חושנית. היא לובשת אאוטפיט שחור, שמלת ז'קט א-סימטרית. היא נראית מצוין, נשמעת ככה ככה, ומנסה בכל כוחה להיות Chanel. הביט חזק ומדבק, אבל השיר רחוק ממושלם. אורות אדומים שוטפים את הבמה. חצי כוח. בטוח שזה יהיה להיט ביורוקלאב. 3/5.

Loulou Lamotte – Inga sorger – שלאגר בשבדית, קצבי ואופטימי. היא לובשת שמלה ירוקה. אין שימוש בוידאוארט, רק באורות כחולים. הבימה חשוכה. הביצוע הקולי לא עובר, והיא לא משכנעת. זה שיר קלאסי של טרום גמר, שלא ממשיך הלאה. לשיר אין הוק ברור, והכל מתחרבש די על ההתחלה. לא ברור מי חשב שזה רעיון טוב. 2/5.

Rejhan – Haunted – בן 16, יוצא תכנית כשרונות מקומית. בלדה בסגנון Sam Smith. הצבעים השולטים בהופעה הם לבן, סגול ואדום. זה נראה מינימליסטי. משחקי אור וצל. ויזואלית זה עובד. הוא מתחיל את השיר בקטן, ואני לא ממש מבין מה הוא שר. ההוק של השיר מאד ברור. בלדת פופ מודרנית, אך מוכרת. הוא ווקאליסט לא רע, והוא נשמע טוב בעיקר בגבוהים. ב-C part הוא מתחיל לשיר בעצבים, אבל השיר נשאר בעצימות נמוכה. סביר בהחלט, אבל לא יותר מזה. 3/5.

Elov & Beny – Raggen går – שלאגר מודרני פוגש דנסבנד. יש הוקים זכירים הכוללים צלילי מכונית ושריקות. קולות הליווי תומכים בהם בכבדות. הבימוי מצועצע מאד. האמת? זה נשמע ילדותי, הם מזייפים ללא הכרה, ונשמע שכותבי השיר פשוט זלזלו והקיאו משהו על הנייר. לכו לעזאזל. 1/5.

Victor Crone – Diamonds – פופ-קאנטרי רדיו פרנדלי בסגנונו של Avicii. הוא לובש חולצה שחורה ומכנסיים לבנות. הוידאוארט מציג צורות לבנות. הצבעים השולטים הם זהב ולבן. בפזמון האחרון יש זיקוקים. הופעה אפקטיבית מאד מבחינת בימוי. הוא נשמע מנוזל, והוא חסר כריזמה בימתית לחלוטין. הפזמון הוא קלישאה בלתי נסבלת. זה מופק בהרבה מאד מחשבה, אבל הוא לא מסוגל למלא את הבמה שניתנה לו. הפזמון מעובד מאד, וזה עושה אותו קליט, אבל באמת שאין בזה כלום. הוא מזייף בלי סוף. 2/5.

Eva Rydberg & Ewa Roos – Länge leve livet – שיר סגנון שנות העשרים של המאה העשרים. צלילי צ'רלסטון והופעה קברטית. רקדניות ורקדני הליווי מנגנים בחצוצרות מזויפות. יש מאחוריהם קשת מוזהבת גדולה, כאשר תוכה כחול ותכלת. זו כנראה ההופעה האחרונה של הצמד במלודיפסטיבלן. להיט דנסבנד בתיבול צ'רלסטון מזומבל, אך משובב נפש. זה טיפשי מאד, אבל ראוי להערכה, קליט וכיפי. 3/5.

Jon Henrik Fjällgren, Arc North feat. Adam Woods – Where You Are (Sávežan) – קצת יוייק סאמי, קמצ מקצבי EDM בסגנון Avicii זצ"ל. יש קונסטרוקטה גדולה על הבמה. בוידאוארט נופים והרים. Arc North על מערכת תופים. השניים האחרים שרים ונשמעים טוב ביחד. Fjällgren פוצח ברקוד בשלב כלשהו עם רקדנית נוספת. הצבעים השולטים הם כחול ולבן, והבמה אפופת עשן. להיט אצטדיונים, שמנסה באיחור להתחקות אחר ההצלחה של Keiino. המלודיה של הבתים נעימה, וזה הכי הרבה מחמאות שהשיר הזה יקבל ממני. הפזמון זה סתם. המון דרמה על מעט שיר. 3/5.