ברוכים הבאים לפסטיבל המוזיקה הותיק באירופה, פסטיבל סנרמו, המתקיים זה השנה ה-73. מי שרוצה להתעדכן על ארבעת הערבים הראשונים של הפסטיבל אשר התקיימו בימים שלישי-שישי, יכול לקרוא על כך כאן.
אז איך בעצם עובד פסטיבל סנרמו? ביום שלישי האחרון התמודדו 14 השירים הראשונים. ביום רביעי התמודדו 14 השירים האחרונים. בחמישי ביצעו כל 28 המתמודדים את שיריהם שוב בפעם השנייה. בשישי התמודדו כל 28 האמנים בביצוע גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. היום בערב מופיעים כל 28 המתמודדים.
הערב נפתח בהופעה של להקת הצי האיטלקי. המנחה הראשי הוא כמו תמיד Amadeus. עמו נציג 1970, Gianni Morandi. אליהם תצטרף הערב גם Chiara Ferragni.
Gianni Morandi פוצח במחרוזת שירים.
התחרות מתחילה!
Elodie – Due – בסקירת השירים כתבתי: "קיצבי מודרני. להיט קיץ עם סינתיסייזרים והשפעות קריביות. המבצעת נשמעת משוחררת, כמו המלודיה עצמה, שהיא לא מתאמצת, כיפית, כמו שקיעת ליל קיץ נינוחה. זה מגניב, מקורי, לא מתאמץ. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה באאוטפיט חושפני, חצי שחור סגור, חצי תחרה. בחסות התזמורת השיר הופך דרמטי יותר. היא פרפורמרית מטורפת. זה לצערי לא יזרה הערב, אבל אני מעריך את איך שזה השתנה מביצוע הסטודיו לביצוע החי, עם התזמורת והכל. מדהימה.
Colla Zio – Non mi va – בסקירת השירים כתבתי: "מילים בז'רגון של דור ה-Z עם פזמון מדבר בסגנון Lo Stato Sociale. כיפי ומעורר לפי המבקרים, ואכן כזה. Fאנקי וקליל. זה מודרני מאד, שיר מסיבה. אין כאן הרבה עומק, אבל יש קצב מגניב, ופזמון עם הוק חזק. זה סבבה, אבל קצת חסר נשמה. 3/5."
בהופעה החיה: כל ההרכב עולה במלבושים שחורים. הם נותנים את הנשמה, אבל השיר הוא לא התה. הם מתחבקים ומסתחבקים, והכל נראה מאד שכונה.
Mara Sattei – Duemilaminuti – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מדבר על אלימות נגד נשים. בלדת פסנתר רגישה ומלודית. בגשר היא מתחילה בשירת-דקלום קצובה, שמעידה על כאב. הפזמון הוא כבר בלדה עם מלודיה נימוחה. שמענו הרבה שירים איטלקים, אבל נדמה שזה מצליח לרגש כל פעם מחדש. אם הייתי מבין את המילים, אולי הייתי מתרגש אף יותר. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה כהה בסגול-כחול-ירוק-שחור. הופעה אלגנטית ויפה. ווקאלית זה מרשים. היא משחקת עם המצלמה. זמרת נפלאה, קלאסית. שיר מרגש ורגשני.
Chiara Ferragni מצטרפת כלאחר כבוד אל צוות המנחים.
Tananai -Tango – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה גנרית מפסטיבל סנרמו כלשהו. יש לשיר רגע שיא גדול ובהפקה יש קצת סינתיסייזרים, אבל האמת שזה בינוני במקרה הרע, ושמיע במקרה הטוב. הקול שלו יפה, קצת בכייני, אבל יפה לו בכייני. הפזמון משתפך מאד. 3/5 בלחץ."
בהופעה החיה: יש לו הרבה כריסמה בימתית, אבך השיר עצמו הוא לא התה. הוא לובש טוקסידו, ועל דש מקטורנו פרח לבן גדול. הופעה יפה ווקאלית.
Colapesce Dimartino – Splash – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כבלדה וממשיך בפזמון כשיר קיצבי. אווירת רטרו לשנות השישים או השבעים. נחשב הסוס השחור של השנה, ואכן סיים במקום הראשון בערב השני. צלילים קלילים, אסקפיסטיים, חלומיים. זה נחמד, עם C part שמתגבר לרגע שיא. זה עצוב ושמח, מאד רגשני, והלוואי וזה יראה אירוויזיון. 3/5."
בהופעה החיה: אחד השירים היפים של התחרות השנה. הצמד עולה בשחור ולבן. הם מבצעים את השיר בהרבה רגש והתכוונות, קצת בלחץ לטעמי. ובכל זאת, הופעה נהדרת לשיר מצוין. אני מעלה את זה ל-4/5. מותר לי.
Giorgia – Parole dette male – בסקירת השירים כתבתי: " היא חוזרת, אבל לא ממש בגדול. האינטרו, וצלילי הפסנתר בו מזכירים בלדות של שנות השמונים, וגם את השיר עמו זכתה בסנרמו 1995. המבקרים ציינו שזו בלדה עכשווית. שיר אלגנטי, שלא מכוון לזכייה. להוציא את העיבוד, זה אכן עכשווי. היא ווקליסטית נפלאה, אבל השיר רחוק מלהיות להיט. זה בסדר. 3/5."
בהופעה החיה: שתהיה בריאה. היא חוזרת עם גבות לא שוות בגודלן. ווקאלית, לעומת זאת, היא נשמעת מדהים, כאילו לא עבר כום מאז 1995. היא לובשת שמלה אפורה פשוטה. זה שיר לא מיוחד בשום צורה, אבל ההגשה הישירה שלה שווה הכל.
Modà – Lasciami – בסקירת השירים כתבתי: "פאוור-בלאד או בלדת רוק, המדברת על דכאון. השיר מתחיל בגיטרה חשמלית, משל היה זה שיר של יהודה פוליקר בסוף האייטיז. המשך השיר הוא בלדה איטלקית מהספר. זה נורא לא מחדש וקצת מתיש. זה נשמע כמו פילר. פילר ראוי, אבל עדיין פילר. לא בטוח שאזכור איך השיר הולך עוד כמה דקות. 3/5."
בהופעה החיה: בחרי הלהקה עולים בחליפות שחורות מעוצבות וקצת מצועצעות. הופעה ווקאלית ראויה של הסולן. מלודית, זה לא הולך לשום מקום. התזמורת עובדת שעות נוספות. הרבה דרמה, על קצת תוכן.
הופעת ביניים של Depeche Mode.
Ultimo – Alba – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה, שלא ממש מפתיעה כי נשמעת כמו שיר טיפוסי של הזמר. בלדת פסנתר אינטימית ונחמדה. ככל שהשיר מתקדם, כך גם הדרמה נבנית. אחרי שתי דקות השיר כבר לגמרי יכול לגרום לך לבכות. הזמר זועק מרה. חשבתי שזה יהיה אחד השירים החלשים, אבל זה יצא מאד מרגש. רק שירים בסנרמו יכולים לגרום לי להרגיש כך." 3/5.
בהופעה החיה: הוע לובש חולצה לבנה נטולת שרוולים ומכנסיים לבנים תואמים. אחרי הפזמון הוא נעמד והולך אל הקהל. זה שיר שהולך וגובר, קלאסיק סנרמו. הרבה רגש. האם זה מספיק כדי להגיע לישורת האחרונה? הביצוע מצוין.
Lazza – Cenere – בסקירת השירים כתבתי: "עוד ראפ, שנשמע כמו כל השירים הישראלים שאני מקבל בספוטיפיי לאחרונה. הפקה מעניינת, מקורית. העיבוד הוא של מוזיקת מועדונים של שנות התשעים, כולל שירת סופרן ברקע. המלודיה בפזמון היא פחות גלובלית, ויותר איטלקית. נאמר שזה בנוי להיות להיט רדיו. גם זה נחמד מאד, אבל ציפיתי לקצת יותר. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה אדומה, עם עניבה שחורה וכפפות שחורות. הביצוע אמוצציונלי, והוא מבצע אותו בהרבה רגש. יש לו קול טוב מאד, וזאת ביחס לראפר. אפילו המנצח מריע לו.
Marco Mengoni – Due vite – בסקירת השירים כתבתי: "ה-פייבוריט הענק של החובבים, של סצינת המוזיקה האיטלקית ושל מי לא. בלדה כמובן. בבתים יש צלילי אמביינט אלקטרוניים, המתשלבים עם התזמורת. עיבוד עשיר, כינורות מרגשים בפזמון. ל-Mengoni יש יכולת להעביר הרבה אמוציות בשיר, מבלי להישמע וולגארי. אני מבין למה זה פייבוריט, למרות שזה לא המקום הראשון שלי. יופי של שיר. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה באפודה שחורה עם כפתורי זהב. הביצוע הווקאלי ללא רבב. הוא נותן את כל הנשמה. המלודיה נימוחה וקולחת האם זה איטליה 2023? יכול מאד להיות.
מופע ביניים, Gino Paoli.
Rosa Chemical – Made in Italy – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בדיבור. הוא גונח ומלחשש, בעוד העיבוד הוא קצת צ'רלסטוני. בגשר נכנסים האלמנטים האלקטרונים. אמרו שזה גרסה יותר רכה ל-Achille Lauro. האמת שזה הרבה יותר כיפי, מלודי, מסיבתי וסקסי. מדובר בהמנון סקס סאטירי, טראשי ורקיד. השיר זכיר ובעל מבנה היסטרי. אין בו רגע דל, העיבוד מפתיע וההרגשה היא של שנות ה-20 (שלא המאה ה-20) על אסיד. 4/5. "
בהופעה החיה: הוא עולה עם חצאית עור שחורה, חולצה לבנה עם חורים לפטמות ומשקפי שמש. הוא מסיר את המשקפיים בבית השני. באופן כללי הוא עושה שמות על הבמות. זמרי הליווי עושים עבודה מעולה. הוא מושך את פדז לעלות על הבמה, ומתנשק איתו, במה שעשוי להיחשב כרגע גימיקי. מקווה שלא.
עוד מופע ביניים. Achille Lauro.
I Cugini di Campagna – Lettera 22 – בסקירת השירים כתבתי: "פופ באווירת שנות השמונים. אלמנטים מודרניים וקלאסיים מתחברים להם יחד. אחרי דקה השיר מתעורר לחיים. חלק מהמבקרים חשבו כי מדובר בשיר מהמגירה. יכול להיות. זה שיר חביב, שמושר קצת מהאף, וקצת לוחץ, אבל כזה שנשמע מלודי וזורם לפרקים. 3/5."
בהופעה החיה: אחת ההופעות היפות. הם עולים באאוטפיטים צבעוניים נוצצים בצבעי הקשת, ונראים כמו להקת מחווה כלשהי משנות השמונים. הסולן נותן הופעה ווקאלית טובה. ההרגשה היא רטרואית-וינטג'ית. הסולן נותן שר במדויק את התו הגדול. הם לא זזים לאורך השיר כולו.
Madame – Il bene nel male – בסקירת השירים כתבתי: "היא הייתה פייבוריטית שלי בתחרות לפני כמה שנים, אם אני זוכר נכון. הנוכחי הוא אלקטרו-דאנס אורבני עם אוטוטיון. השיר מדבר על זונה שמתאהבת בלקוח שלה. זה מתחיל כבלדת פסנתר עדינה, אך הדאנס מתחיל עם שירתה של הזמרת. בפעם הראשונה בהאזנה לשירי הפסטיבל, הגברתי את הסאונד. שירתה קצובה, הביטים כבדים, האווירה מודרנית וההרגשה היא של שיר כן, ישיר, שניגש לעניין מהר מאד. נגיש וקל להתחבר אליו משמיעה ראשונה. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלת תחרה חושפנית. בגדיה התחתונים כסופים. היא מתקשרת יפה עם המצלמה ועם הקהל. להיט אלקטרו. ביצוע מצוין, דרמטי. היא פוסעת קדימה והמצלמה עמה. דרמטי ומלא חיים, שיר נפלא. עולה אצלי ל-4/5. הקהל יוצא מגדרו.
Ariete – Mare di guai – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת אהבה רכה, שנפתחת בפזמון. המלודיה נימוחה, הליריקה זורמת. זה נשמע כמו המשך ל-"Brividi" במובן מסוים. אווירה אורבנית-פופית, אך גם לירית מאד. זה מאד איטלקי, נעדר רגע שיא. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה במראה טום-בוי. לובשת חליפה כחולה עם אבני חן עליה וכובע גרב תואם. צלליות עינייה בסגול. ההגשה אינטימית. זה לא יוצא מגדרו, והתוצאה פחות מרשימה מבסטודיו.
Mr. Rain – Supereroi – בסקירת השירים כתבתי: "ראפ אורבני, שבנוי כמו בלדת פסנתר. קיבל את הביקורות השליליות ביותר מהעיתונאים. העיתונאים לא מבינים כלום. לא כי מדובר ביצירת מופת, אלא כי יש שירים הרבה יותר גרועים בליינאפ. זה אולי הכי חלש מבין שירי הראפ בתחרות, אבל זה לא גרוע. זה נשמע שהוא שר עם מקהלת ילדים שמוחאים כפיים בגשר. עובר. 3/5."
בהופעה החיה: אחד השירים, שהצליחו יותר עד כה, ובקרב חובבים, ואני לא מבין מדוע. הוא עולה בחליפה לבנה וחולצת רשת זהובה. שיערו מחומצן. להקת ילדים פוסעת פנימה, לבושים בלבן. זה נורא קיטשי. אבקש לדעת מה אתם מוצאים בזה. הוא פוסע קדימה ומתחבק עם המנצח. המלודיה מאד בסיסית. שני ילדים פוסעים לפניו עם כנפי מלאכים. באמת? הוא מתחבק עם הילדים. יופי.
מופע ביניים של Salmo מספינת תענוגות.
Paola e Chiara – Furore – בסקירת השירים כתבתי: "דאנס-פופ שמח. העיתונאים התלוננו שזה נראה שהן לא התקדמו מוזיקלית מ-1997. זה מתחיל בקטן, בצלילי כינור, ומכונת תפים שמגבירה קצב. הפזמון זה אירוטראש נהדר, רטרואי וגילטי-פלז'רי. שום דבר מתוחכם מוזיקלית. שלאגר איטלקי, שזקוק לבמה הגדולה עבור הדרמה. 3/5."
בהופעה החיה: זה מחזיר אותי לנעוריי. אורות סגולים שוטפים את הבמה. הן לובשות שמלות עשויות אבני חן. המראה הכללי די זול. עמן שישה רקדנים. זה לגמרי נועד לדבר לקהל ההומואי, אולי להיות להיט ה-White Lotus הבא. ווקאלית לא נדרש מהן יותר מידי, וגם ככה זמרות הליווי תומכות בהן. היה אפשר לעשות את זה טוב יותר.
Levante – Vivo – בסקירת השירים כתבתי: "שיר קיצבי ורדיו-פרנדלי, שנכתב בעקבות דיכאון אחרי לידה. זה מתחיל מעניין, עם השפעות אייטיז מסונתזות, נמשך בבתים קצת גנרים, וגשר גנרי לחלוטין, ונגמר בפזמון חלש מאד לטעמי. היא נשמעת עייפה, וההפקה חביבה, אבל לא יותר מזה. מה נסגר עם הסנרמו השנה? 2/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה קטנה בכסף ושחור, שיערה משוך לאחור. היא נראית מאד שיקית. צלילי האלקטרו תורמים לאפיל הכללי. היא טובה, לא מעושה. נדמה שהיא מאד מרוכזת בהופעה. הופעה מצוינת. ווקאלית היא נשמעת נהדר. היא מצליחה להפוך את השיר בזכות הלייב. עולה אצלי ל-3/5.
מופע ביניים של Ornella Vanoni, שנראית כמו בובה חנוטה.
LDA – Se poi domani – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ. שילוב של מוזיקת נעורים איטלקית ומוזיקה של Ed Sheeran. בכורה לזמר הצעיר הזה, המקומבן משהו. זה ליטרלי נשמע כמו עשרות שירים אחרים, המסתובבים ביבשת, ושאף אחד לא מתייחס אליהם. פזמון מחניף ומתלקק. לא ולא. יש גם מודולציה לקראת סוף השיר. 2/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה לבנה וכסופה. לראשו פוני מטופש, שצריך לגזור במיידית! הופעה ווקאלית נאה, אך השיר נשמע מידי כמו "Perfect" של מיודענו Ed Sheeran. אני לא מעוניין במוצר, כמו שאומרים. זה מריח מנפוטיזם ועוד עם שיר משועתק.
לבמה עולה מישהי עם שם משפחה מורנדי. קשורה איכשהו לזמר והמנחה. ממשיכים בתחרות.
Coma_Cose – L'addio – בסקירת השירים כתבתי: "שיר על פרידה ומשבר, המובא בצורה מתוקה ורגישה. מדובר בבלדה עד מידטמפו. זה מושר כדואט, וגם הוא מנסה במובן מסוים להיות ה-"Brividi" של השנה. הפזמון לא חזק מספיק, ארחיק אף אציין כי הוא גרוע לטעמי. 2/5."
בהופעה החיה: הזמרת בשמלה לבנה ותספורת שטן בבלונד. הזמר לצידה בחליפה משובצת בשחור וורוד ותספורת של ילד חרא. הביצוע עייף ומעייף. הם נראים טוב יחסית, חוץ מהתספורת שלה, אבל באמת שכשיר זה לא מחדש דבר.
Olly – Polvere – בסקירת השירים כתבתי: "דאנס. רבים חשבו שהוא נשמע טריוויאלי. אחרים תיארו את השיר כ"מסחרר". השיר מתחיל בקצב גבוה, מה שנקרא להתחיל הכי חזק שלך ואז להגביר. קצת היסטרי. בגשר, הכל נרגע, וצלילי כינורות ענוגים מקדמים אותנו לפזמון פלצט עם מקצב טראנס ואז לשירה של פזמון אצטדיונים. השיר אכן סחרר אותי, מנסה להיות המון דברים בבת אחת. מעריך חלקים בו. 3/5."
בהופעה החיה: הוא נראה מצוין. לובש חליפה שחורה וחולצה לבנה מתחת. פרח ורוד בדש. הוא עושה אהבה עם המצלמה ובאופן כללי קצת יותר מידי נוגע בעצמו. זה נשמע כמו סטודיו. זה די מדהים שזה לא. כשיר זה עדיין לא התה, וההרגשה היא שהוא לוחץ חזק נורא.
Articolo 31 – Un bel viaggio – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ-רוק איטי, הכוללת ראפ. זה אכן נשמע קצת בומרי, כולל פזמון גנרי למדי, שנשמע כמו כל שיר פופ-רוק ששמענו בעשור וחצי האחרון. זה נורא חלש, לאה וממצה את עצמו די מהר. 2/5."
בהופעה החיה: הם לבושים כמו חבורה של גנגסטרים, כולל כובעי פדורה של דושים. הסולן נראה לחוץ קצת, אבל מצליח להעביר את השיר כראוי. ווקאלית זה חלש. הם נורא מתרגשים. יופי.
Will – Stupido – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה עדינה, אך סטנדרטית. גם כאן יש ניסיון לשלב ראפ, הפזמון הוא כבר בלדת פופ-רוק רדיו-פרנדלית, אך מעט חסרת זהות. שילוב בין האקוסטי לחשמלי. הן בראפ והן ברוק יש שירים חזקים יותר בליינאפ. אני מאמין שזה יילך לאיבוד בתוצאות הסופיות. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה באאוטפיט שחור נוצץ למדי, ונראה לחוץ מאד. בחור חמוד, שנדמה שנמצא בבמה הגדולה עליו. מצד שני, יש משהו בבוסריות הזו ששובה לב. הוא ממוקד מאד, ולקראת הסוף אפילו מגניב חיוך.
Leo Gassmann – Terzo cuore – בסקירת השירים כתבתי: "מתמודד תחרות הצעירים לשעבר, זוכה השנה לבכורת סנרמו מתוקה. מדובר במידטמפו עד אפטמפו, שהוא אכן מתוק, מלודי מאד, המנוני, לא פורץ דרך בשום צורה, אבל מהנה להאזנה. בפזמון הכינורות המתוקים תורמים לאווירה הכללית. זה נשמע כמו משהו שהאיטלקים מאד יאהבו לאהוב. 3/5."
בהופעה החיה: Gassmann הוא אחד האמנים העולים לטעמי, שיש לשים אליהם לב בהמשך. הוא עולה באאטפיט וואן פיס כחול מעוצב. בגבו שני חורים, שחושפים חלק מגבו. הוא מאד כריזמטי, אבל קולו לא עומד לו. הוא חזור ומסתחבק עם המנצח, נגן הקלידים וכו'. קצת התפזר.
Gianmaria – Mostro – בסקירת השירים כתבתי: "פופ מודרני. דומה מאד לשיר עמו זכה ב-Sanremo Giovani. מבין השישה שזכו בתחרות הצעירים, מאמינים שהוא יגיע הכי גבוה. יש בשיר הרבה ראפ, דקלום וצעקות, וכמו הרבה שירים השנה, ניכרת השפעה של "Brividi". בפזמון השני נכנסת הפקת אלקטרו קצבית ואמביינטית. זה חביב, מקורי, לפזמון יש הוק טוב, ושווה לפקוח עין על המבצע. 3/5."
בהופעה החיה: גם הוא לובש חליפה שחורה שיקית ומעוצבת. הנוכחית מרושלת, פחות מחוייטת. קולו של הזמר מתוק ומדויק. הוא נכנס בשיר ברבאק בפזמון. יופי של שיר ויופי של ביצוע. הוא נראה ענק ליד המנחה, ממש נפיל.
Anna Oxa – Sali – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל כמו אוסטריה 2014. מדובר בבלדה רגשנית. הקול החרוך והאמוציונאלי שלה הוא כמו שאנחנו זוכרים אותו. השיר מתחיל לאט, בשקט, ונבנה בהתאמה. הפזמון רגשני ומוגזם. אני יכול להבין למה זה נדחה מהפסטיבל לפני 20 שנה, זה מוגזם ומלא פאתוס. 3/5."
בהופעה החיה: אחת הווטרניות, שאת הבכורה שלה עשתה ב-1978. היא עולה עם ראסטות מרושלות ואאוטפיט שחור. הקול שלה יורש לעומקים, שרק היא יודעת. זה נשמה שלא משנה מה היא תשיר, היא תמיד תעשה זאת בדרמטיות יתר. עם זאת, חשוב להפריד, ולשפוט את השיר כשיר, וככזה הוא רגשני מאד ולא מרשים.
Shari – Egoista – בסקירת השירים כתבתי: "לדברי העיתונאים מדובר בשיר משעמם. קצת ספוקן וורד ואווירה קודרת ואורבנית. הזמרת אכן נשמעת בדיכאון, השיר מדוקלם ברובו, גם הפזמון. הבתים דווקא נחמדים, קצב לאה מונוטוני, אבל כזה שעובד. הפזמון קצת גנרי ולא מוגדר לטעמי. זה ראוי להערכה, אבל רק קצת. 3/5."
בהופעה החיה: היא יושבת ומנגנת על הפסנתר. היחידה שעשתה זאת הערב. אבל לפני שמגיע הפזמון היא נעמדת ופוסעת קדימה. היא לובשת שמלה שחורה צמודה ולצווארה שרשרת עם צלב גדול משובץ יהלומים. נדמה שהיא לא יודעת לשלוט בקול שלה כל כך, והיא חייבת ללמוד איך לעשות זאת.
Gianluca Grignani – Quando ti manca il fiato – בסקירת השירים כתבתי: "פופ-רוק אמוציונלי. מלודיה רחבה, התזמורת מעשירה את הפזמון. הוא מזכיר את הזמרים האיטלקים של פעם, הכוונה משנות השמונים והתשעים. גם המלודיה היא מאד נינוחה, ומזכירה בלדות דומות מהעשורים הללו. זה נחמד, אבל קצת היינו שם ועשינו את זה. אין מספיק עניין במלודיה ובנייה לקראת הפזמון לדעתי. מה שכן יש זה המון מודולציות ודרמה מיותרת בעיבוד. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה שחורה קומפלט. שיערו הארוך אסוף בקוקו. ההופעה תיאטרלית, והוא מעצבן מאד כפרפורמר. המלודיה לא שם, והוא מנסה ליצור דרמה בהופעה שלא קיימת. ככל שהשיר נמשך, המלודיה נחשפת. עם זאת, אני חושב שעם פרפורמר אחר, ניתן היה ליצור משהו הרבה יותר מעניין ומרגש. התזמורת נותנת עבודה ומרימה את השיר.
Sethu – Cause perse – בסקירת השירים כתבתי: "שיר שהזכיר לרבים את Blanco. שיר מהיר ועצבני, שמשלב גם קצת צרפתית. בסוף הבית הוא צורח בקול חרוך. הפזמון קליט באופן מפתיע, והדיסטורשן והתופים שלו מזריקים עוד יותר אנרגיה. יש לו קול זכיר, ובסטודיו הוא משחק עמו היטב. מקורי, מלודי ומלא אופי. קצר באופן מרגיז. 3/5."
בהופעה החיה: הוא הולך בתספורת של ילד אהבל, ושם על הבמה נר עם ציור שלו כקדוש נוצרי. הוא לובש ז'קט שחור גדול עם שני צלבים זהובים גדולים עליו. מתחת, חולצה לבנה ועניבה בצבע פנינה. ההופעה מצוינת. הוא מלא אנרגיה, כעס ו/או תשוקה. מהשירים הטובים של הערב לדעתי. הוא יורד לקהל, תופס מישהו בשורה הראשונה בראש. אחר כך הוא עושה אותו דבר לנגן הגיטרה שלו.
להלן דירוגי לשירי התחרות, לאחר ההופעות החיות:
- Rosa Chemical – Made in Italy
- Colapesce Dimartino – Splash
- Madame – Il bene nel male
- Elodie – Due
- Ultimo – Alba
- Marco Mengoni – Due vite
- Paola e Chiara – Furore
- Sethu – Cause perse
- Mara Sattei – Duemilaminuti
- Gianmaria – Mostro
- Ariete – Mare di guai
- Leo Gassmann – Terzo cuore
- Levante – Vivo
- Lazza – Cenere
- I Cugini di Campagna – Lettera 22
- Will – Stupido
- Shari – Egoista
- Olly – Polvere
- Mr. Rain – Supereroi
- Giorgia – Parole dette male
- Anna Oxa – Sali
- Colla Zio – Non mi va
- Gianluca Grignani – Quando ti manca il fiato
- Modà – Lasciami
- Tananai -Tango
- Coma_Cose – L'addio
- Articolo 31 – Un bel viaggio
- LDA – Se poi domani
מופע ביניים נוסף.
ועכשיו לתוצאות. מקומות 17-28:
מקומות 6-16:
מקומות 1-5:
הטופ 5 מופיעים שוב, ראשית עולה Ultimo. הוא חייב לזכות עכשיו.
אחריו, Tananai. השיר החלש בטופ 5 לדעתי.
אחריו, Lazza. כנראה הסוס השחור של הערב.
עכשיו מי שנחשב לפייבוריט של הערב, Marco Mengoni.
אחרון, Mr. Rain.
Amadeus קורא קטע שכתב עבור הערב נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי.
קווי הטלווטינג נסגרים. כעת חלוקת פרסים
בפרס המבקרים על שם Mia Martini זוכה – Colapesce Dimartino.
בפרס עיתונות הטלוויזיה, הרדיו והרשת על שם Lucio Dalla זוכה – Colapesce Dimartino.
בפרס Sergio Bardotti על המילים הטובות ביותר זוכה – Coma_Cose.
בפרס Giancarlo Bigazzi על הלחן הטוב ביותר זוכה – Marco Mengoni.
הטופ 5 עולים לבמה. הגיע זמן לתוצאות.
למקום החמישי הגיע…Tananai.
למקום הרביעי הגיע… Ultimo.
למקום השלישי הגיע…
Mr. Rain
והזוכה בפסטיבל סנרמו 2022 הוא:
Marco Mengoni
בהצלחה לאיטליה ול-Marco Mengoni בליברפול!
המדריך לאירוויזיון 