שבדיה ממשיכה במסעה לליברפול. שבעה שירים נוספים יתמודדו על שני מקומות בגמר. שני שירים נוספים יעפילו לחצי הגמר/שלב "ההזדמנות הנוספת". ניתן לצפות בשידור החי כאן. פרטים על כותבי השירים והמבצעים ניתן לקרוא כאן.

הערב נפתח בדאגה ותקווה לשלום הפצועים והנעדרים ברעידת האדמה בטורקיה ובסוריה. אחרי תקצירטרום הגמר הקודם, מתמודדי הערב מוצגים.

המנחים Farah Abadi ו-Jesper Rönndahl עולים לבמה. הוא בחליפה ירוקה, היא בשמלה סגולה. הם עושים גג כאילו מלבישים כל מיני תלבושות על החליפה הירוקה שלו. טוב, הגג מוצה.

התחרות מתחילה.

Wiktoria – All My Life (Where Have You Been) – פופ אירופי קצבי וגנרי. השיר לא הולך לשום מקום. היא לובשת אאוטפיט ורוד נוצץ, והרקדניות שעמה בסגול מנצנץ. יש קונסטרוקטה של מדרגות, שנראית כמו פירמידה מוזהבת, שהיא יורדת ממנה. זה פופ א-לה Kylie Minogue, לא שלאגריסטי, די גנרי. פתיחה חביבה, אבל לא מלהיבה במיוחד. ביצוע ווקאלי טוב מאד. בסוף השיר נחשפת האות W בגדול. 3/5.

Eden – Comfortable – בלדה סטנדרטית ושקטה, אין שום חשיבה מחוץ לקופסה. פריטות עדינות על הגיטרה. הבמה מוחשכת. הזמרת לובשת חולצת בטן ומכנסיים לבנים. עמה על הבמה נגני גיטרה, כינור וצ'לו. הקול שלה לא מרשים במיוחד. זה מאד Ed Sheeran, אבל בלי האפקטיביות של שיריו. היא שרה מהאף, ובשלב מסוים זה הופך בלתי שמיע. לא יכול לסבול את זה. 2/5.

Uje Brandelius – Grytan – לפי מילות השיר, הוא מזמין את בת זוגו לשתות מרק, שנשרף, אז בסוף מחליטים לצאת לאכול פיצה. על הבמה בנוי חדר גדול בכתום. הזמר וזמרי הליווי באאוטפיטים כחולים. זה שונה. טוב, מוזיקלית זו בלדת פופ-פולק עם קצוות של שלאגר. דני ליטני השבדי. זה מאד מוזר, ודווקא בגלל זה זה חביב כל כך. שיר קדם מלודי של פעם, מהאייטיז. לא כזה שזוכה, אבל כזה שזוכרים. כמובן שזה גם חצי פארודי ומאד מודע לעצמו. 3/5.

Panetoz – On My Way – ההרגשה על הבמה טרופית משהו, והצבעים השוךטים הם סגול, צהוב, ירוק וכתום. שיר נשמה ללא נשמה וללא עוצמה. נשמעו הרבה השוואת ל-Medina ול-Anis Don Demina. מרבית השיר בשבדית. בשיר משתלבים סגנונות שונים, קצת בלקני, קצת ערבי, קצת ראפ. זה שיר כיפי, הכי טוב עד כה. הבתים הם ראפ, והפזמון הוא קצת שלאגר. חמוד מאד, ולא לוקח את עצמו ברצינות. 3/5.

Tennessee Tears – Now I Know – דואט פופ-קאנטרי. הבמה טיפוסית, בצבעי שקיעה וכתום. הזמרים לובשים שחור. סגנון רדניו-פרנדלי ומאד "בטוח". זה סוג הקאנטרי החלבי, שמאד אוהבים בסקנדינביה, אבל זה הכי סתמי. ווקאלית, הם נשמעים טוב מאד. אבל זה באמת המון שירים, שכבר שמענו בעבר. ההתפתחות של השיר נורא צפויה. 3/5.

Maria Sur – Never Give Up – היא לובשת בגדי עור שחורים. הבמה אפופת עשן. זו בלדת שלאגר-שמאלץ. הפזמון רפטטיבי, והיא לא מושלמת מבחינה ווקאלית. לא שזה אי פעם הפריע לשבדים. בסוף השיר מצטרפים אליה חמישה מלווים. המילים מביכות. הופעה אמוציונלית, וסביר שהיא תראה גמר אוטומטית. 2/5.

Theoz – Mer av dig – שיר קצבי ורקיד, להיט קיץ וביטים של מועדונים. מזכיר מאד את "Som du vill" שלו. הוידאוארט כאילו מפוקסל ועמו על הבמה שני רקדנים. הוא לובש ז'קט ירוק בקבוק וחולצה לבנה מתחת. יש פירוטכניקה. השיר בשבדית מלאה, האווירה שמחה, שלאגריסטית, ההופעה זורמת. אולי זה DTF? מה שבטוח, זה להיט, עם הרגשת Throwback. נכון לעכשיו, זה הכי קומפטטיבי. הקהל משתגע. 3/5.