פורטוגל נערכת לבחירת השיר שייצג אותה בליברפול. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-56(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית. סה"כ יתמודדו 20 שירים בתחרות, 10 בכל חצי גמר. שישה שירים יעפילו מכל חצי גמר לגמר, שייערך ב-11/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים.
המנחים הם Jorge Gabriel, מנחה טלוויזיה, שהנחה את הקדם הפורטוגלי ב-2006, 2007, ואת אחד מחצאי הגמר ב-2018-2022, ו-Tânia Ribas de Oliveira, מנחת טלוויזיה, אשר הנחתה את אחד מחצאי הגמר של הקדם בארבע השנים האחרונות. הערב נפתח ב
לאחר מכן, המתמודדים מוצגים. השופטים הםAlex d'Alva, נציג 1968 ו-1972, Carlos Mendes, מתמודדת קדם 2017, Márcia, נציגת 2022, MARO, מתמודד קדם 2021, NEEV, ולבסוף Pedro Ribeiro ו-Sara Correia. כמו תמיד, בגרין רום תראיין את המתמודדים Inês Lopes Gonçalves. התחרות מתחילה.
Moyah – Too Much Sauce – בסטודיו: השיר שנבחר לפתוח את התחרות מתחיל כראפ באנגלית, עם צלילים אפריקאיים. ההפקה מאד raw, ה-flow של הזמר מדהים. הכותרת שחוזרת בפזמון משעשעת ותופסת תשומת לב. בבית השני, עוברים לפורטוגלית. זה נשמע טוב בשתי השפות. אחלה. השיר מאד קצר. 3/5.
בהופעה החיה: הוא יושב על כיסא מלך, לבוש בתלבושת אורבנית, שכם מתקשרת זהות אפריקנית. עמו ארבע רקדנים ורקדניות הוידאוארט צבעוני ופסיכדלי משהו. זה טוב מאד, קליט עד נתקע בראש. הוא חזק במחוות השחורות, וכל ההופעה נראית כמו מורדים המשתלטים על בירה אפריקאית.
Bolha – Sonhos de liberdade – בסטודיו: השיר נפתח בצלילי תופים אפריקאים, מזכירים לנו את העבר של פורטוגל כמדינה כובשת. אלו משתלבים בצלילי פסנתר בוסה-נוביים וקצוות אלקטרוניים. אינטרו ארוך מאד. הזמרת נכנסת בקולה המתוק, אליה מצטרפת שאר חברי הלהקה מהר מאד, אבל היא זו שתוביל את השיר. מלודית, זה קצת מבולגן, כמו שיר של מוזיקת עולם. זה שואב מהמון מקורות, אירופאיים, אפריקאיים ודרום אמריקאים. בהמשך השיר מתפזר עוד יותר, עם פזמון חלש יחסית. מעריך את זה מוזיקלית, אבל זה לא קומפטטיבי בשום צורה. 3/5.
בהופעה החיה: האווירה על הבמה פסיכדלית. אחרי האינטרו הארוך, האורות נדלקים. הסולנית באאוטפיט מחריד בכתום. כל חבר בלהקה בצבע אחר, משל היו להקת הליווי של קרלוס פאיאו ב-1981. זה נורא אינדי ולא קליט. אני לא מצליח להתחבר לזה, למרות שאני מבין שאמנותית יש כאן משהו.
April Ivy – Modo voo – בסטודיו: להיט אייטיזי מסונתז, א-לה Dua Lipa. זה אלקטרו-פופ קצבי, שנשמע לפרקים כמו רמיקס של בלדה. השיר הזה הוא הוכחה שכל דבר נשמע טוב יותר בפורטוגלית. ההפקה צפויה, אך טובה. יש אוטוטיון קל, והשיר זכיר מאד. הגשר אפקטיבי, והשיר כולו מרגיש כמו יחידה שלמה אחת ומספקת. 3/5.
בהופעה החיה: הרים בניאון ורוד ושמש כתומה-צהובה בוידאוארט. זו לא הופעה שאנו רגילים לראות בקדם הפורטוגלי. זה פופ עכשווי יחסית, או מלפני ארבע שנים. בכל מקרה, הקדם הזה סולד משירי פופ, וזה יכול לעשות היסטוריה. היא רוקדת בבגד גוף כסוף מנצנץ עם עוד חמישה רקדניות ורקדנים. ווקאלית, מדובר בזוועה. היא מזייפת בלי סוף. בימתית, ההופעה מופקת יפה, אבל לא מוכנה לאירוויזיון.
Churky – Encruzilhada – בסטודיו: פופ-רוק רדיו פרנדלי, שמתחיל בנגינת גיטרה אקוסטית. בגשר נכנסים שאר הכלים, ובפזמון השיר הופך לפולק-פופ או קאנטרי-פופ, עם לחן מתוק, פשוט למדי, אווירה מחויכת, שמחה, אך לא מרימה. אני מתאר את זה בהופעה עם להקת רחוב פולקלוריסטית. זה נחמד מאד, אבל כפילר באלבום, פחות כשיר שהוא סטנד אלון. 3/5.
בהופעה החיה: הוא עומד בז'קט פלנל, חולצה לבנה וגיטרה. אור טורקיז מאיר אותו, ולאחר מכן שאר האורות נדלקים. מזהו לא זורם בהופעה. הקול שלו לוחץ מידי, והפלייבק חלש.
Cláudia Pascoal – Nasci Maria – בסטודיו: נציגת 2018 פותחת את השיר על רקע מוזיקה מינימלית. לאחר מכן מגיע הפזמון הקצבי, השבטי. בבית הכלים השולטים אכן משדרים משהו אפריקאי, ואלו משתלבים עם מוזיקה איברית, משהו שמזכיר לי קצת מוזיקת פלמנקו. השיר מדבר על אישה, ועל דרכה בעולם, כך למיטב הבנתי. הפזמון קצת נתקע בראש, אבל זה באמת שיר טוב, טוב בהרבה מהשיר עמו התחרתה וזכתה בקדם של 2018. עכשיו ממש מגיע לה. 4/5.
בהופעה החיה: היא למדה דבר או שניים מהופעתה הכושלת באירוויזיון. היא פותחת את ההופעה בהינומת כלה, אותה היא פושטת וחושפת תלבושת דולי סטייל בצהוב ווורוד. עמה ארבע רקדניות בורוד חיוור ם מטפחות ראש. הן מצליפות בבד שהן מחזיקות בפזמון, ואז… תולות כביסה. יש בזה משהו מאד שבטי, שחוגג את הנשיות ואת הזהות הפורטוגלית בו זמנית. הן פוצחות בריקוד, וזה נראה ונשמע נפלא, מודרני ומסורתי. מטורף.
SAL – Viver – בסטודיו: השיר נפתח בהרמוניות קוליות של זמרי ההרכב, על רקע עיבוד אלקטרוני מינימלי. מיד נכנסת גיטרה אקוסטית, והשיר הופך לפולקלור פורטוגלי עם השפעות ימי-ביינמיות. מסוג השירים שאפשר למצוא רק בפורטוגל. הפזמון הוא יותר פופ סיקסטיזי המנוני, הרבה פחות פולקלוריסטי. אחרי הפזמון השני, גיטרה חשמלית. קצת לא קשור. 3/5.
בהופעה החיה: ההופעה מתחילה בשחור-לבן, ובהתמקדות על פניהם של חברי הלהקה. הם לובשים אאוטפיטים שחורים. מאחוריהם בוקסות, שנראות כמו רמקולים. בוידאוארט צורות בשחור ולבן. הם בונים מהבוקסות חומה. הביצוע הווקלי מצוין, זה עולה אצלי מקום אחד בדירוג. הדנימיקה על הבמה נהדרת.
Mimicat – Ai coração – בסטודיו: השיר מתחיל בצלילי פסנתר, א-לה "I Will Survive". מיד לאחר, הזמרת עוברת לשירה קברטית ודרמטית, משל היה מדובר בשיר מתוך מחזמר בברודוויי. זה תיאטרלי, מלא דרמה, משלב פופ עם פלמנקו. אחרי הפזמון, יש ברייק לגיטרה ים-תיכונית. זה מעורר משהו. אני מופתע למדי זה פייבוריט כזה לא גדול. זה שיר מצוין, אבל לא הייתי מסמן אותו כפייבוריט. השיר מסתיים, כמו במחזמרים, בקול גדול. 4/5.
בהופעה החיה: הפייבוריטית של הערב ושל הקדם כולו. היא בשמלה תחרה אדומה אדומה. עמה רקדניות בחצאיות תואמות, הרוקדות פלמנקו, ומאחוריה ספה חומה. בוידאוארט לב שחור, מוקף בצורות אדומות. הצבע הורוד נכנס, והרקדניות לא נרגעות. ההופעה הווקאלית נפלאה, ובימתית יש לה נוכחות בולטת. זה נהדר, סקסי, מכשף. שיר נפלא.
You Can't Win, Charlie Brown – Contraste mudo – בסטודיו: בלדת גיטרה עדינה. הקול של הזמר נמוך ומרטיב לי את הפיתה. צלילי כינורות נכנסים אחרי הבית הראשון וחודרים ללב. בבית השני, נכנסים התופים וכלים נוספיים. זמרת מצטרפת אליו להרמוניה ווקאלית מושלמת. מסוג השירים שמוצאים באוספים של מוזיקת עולם. הפקה עשירה מאד. 4/5.
בהופעה החיה: בוידאוארט ירח גדול. להרכב שני זמרים. שאר הלהקה מנגנת ברקע ושרה עמם. הבמה חשוכה. אני אוהב את זה, אבל זה יומרני נורא. אבל אז נכנסת התזמורת ואני נמס. זה באמת שיר יפהפה. השילוב של הכתום והתכלת בתאורה מקסים ומחמם לב. הביצוע פנטסטי.
Neon Soho – Endless World – בסטודיו: נגינת םסנתר וצלילים שמימיים מלווים את השיר הזה, שכולו באנגלית. קולה של הסולנית מנחם. בפזמון, העיבוד האלקטרוני מגביר מעט קצב. זו בלדה עד מידטמפו. זה מאד ניינטיזי, מסוג שירי הטריפ-הופ של התקופה ההיא. זה שיר נחמד, אבל הוא לא מחדש דבר, ואין לו הוק חזק מספיק לצערי. ההפקה עשירה, אבל המלודיה פחות. 3/5.
בהופעה החיה: שובם של החייזרים. ההרכב עולה בתלבושות לבנות ובימה חשוכה. הסולנית, בחצי מסיכת תחרה על פניה וצווארון עצום, שנראה כמו עלי כותרת של פרח. הוידאוארט והתאורה תזזיתיים, והכל בצבעי שחור-לבן. ההופעה יומרנית, והשיר עצמו חלש מלודית בעיני, גם אם לא לחלוטין גרוע.
Esse Povo – Sapatos de cimento – בסטודיו: השיר מתחיל בקצב גבוה. גם כאן יש צלילים אפריקאיים שבטיים, הפעם הרבה יותר קצביים, מרימים ומודרניים, המשולבים עם מקצבים מערביים. הפזמון הוא כבר להיט אצטדיונים או המנון של גביע כדורגל. איזה כיף של שיר. האווירה אופטימית, והווקאליות עשירה. שיר מרים. 3/5.
בהופעה החיה: הרביעיה עולה בז'קטים ומכנסיים ורודים וחולצות ועליוניות בצבעים שונים. הלייב קצת מאכזב, כי הוא גורם להם להראות כמו הופעה של צוות בידור. ווקאלית זה טוב, העיבוד קצת משתלט על הסאונד, אבל הם יכולים לו. אני עדיין מאד אוהב את זה. זה מקומי ואמיתי, אף קדם אחר באירופה לא יכול לאלכס שיר כזה. זה אחלה של שיר לסיים עמו את הערב. הקהל מחזיר להם אהבה.
להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:
- Cláudia Pascoal – Nasci Maria
- Mimicat – Ai coração
- You Can't Win, Charlie Brown – Contraste mudo
- Esse Povo – Sapatos de cimento
- Moyah – Too Much Sauce
- SAL – Viver
- April Ivy – Modo voo
- Bolha – Sonhos de liberdade
- Churky – Encruzilhada
- Neon Soho – Endless World
בעודנו ממתינים לתוצאות, המנחים משוחחים עם השופטים. לאחר מכן, הופעת ביניים ראשונהHMB e Convidados עם "O Amor É Assim no Festival"
ולאחר מכן, Fernando Tordo במחווה של 50 לשירו המחתרתי, שייצג את המדינה באירוויזיון "Tourada".
ולתוצאות. ששת המעפילים לגמר הם:
- Churky
- Cláudia Pascoal
- Mimicat
- You Can't Win, Charlie Brown
- SAL
- Esse Povo – עולים מהצבעת הקהל
נציגת ספרד 2023, Blanca Paloma, עם שירה "Eaea":
בסיבוב השני של ההצבעה עולים לגמר:
- Neon Soho
כמה ביזארי. במוצ"ש הבא – חצי הגמר השני. בינתיים ניתן לצפות בחצי הגמר הראשון כאן.
המדריך לאירוויזיון 