ברוכים הבאים לגמר הקדם האלבני, הלא הוא Festivali i Këngës.
22 שירים מופיעים הערב: 14 שירים מאמנים מבוססים ועוד 8 שירים שהעפילו מתחרות האמנים החדשים. את השירים הכרנו בשתי התכניות של יום שלישי ורביעי. אמש נערך מופע גרסאות כיסוי בדואטים ללהיטי עבר של הפסטיבל ושל האירוויזיון. בסוף הערב ייבחר זוכה הפסטיבל ונציג אלבניה לאירוויזיון 2024, שעשויים להיות שני אמנים שונים עם שירים שונים.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-62, ורק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004). ניתן לצפות בשידור החי כאן.
הקדם נערך ב-Pallati i Kongreseve, בטירנה, אלבניה. המנחים הם Adriana Matoshi, Kledi Kadiu, Xhuliano Dule ו-Krisa Çaushi. שלושה מהם עולים לבמה ופותחים בדברים. עוד לפני ההופעות, ריקאפ של כל ההופעות משני הערבים הראשונים. התחרות מתחילה.
Kastro Zizo – 2073 – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "Zizo זכור לנו כמוזיקאי לא קונבנציונלי. הוא עולה, כשעל ראשו תכשיט לא ברור ושיערו צבוע לג'ינג'י. גם הוא עם שמלה שחורה, ונראה כמו אחד המורים מהארי פוטר. השיר, כצפוי, לא צפוי. סוג של מוזיקה אקספרימנטלית. הוא שר בכעס משהו, כשמאחוריו בוידאוארט לב ופני אישה חצויים. שוב שיר מקורי, עם פזמון מלודי, ובלאגן בשאר השיר. נחמד. 3/5."
בהופעת הגמר: Zizo נבחר לפתוח את הערב. קישוט הפנים עבר לצד ימין. הוא לובש הפעם חליפת קטיפה סגולה, עם סיכה של ורד. שיר מיוחד ולא קל לעיכול. הוא צועק מרה, אבל כנראה זה לא מה שישכנע את השופטים או הקהל להעניק לו את הניצחון. פתיחה עצבנית לערב עצבני.
Mal Retkoceri – Çmendur – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "שיר מבולבל שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו. הוא עולה עם גופיית עור, חצאית עור, ושרירים. הרבה פוזה ומימיקות מעצבנות, על שיר מקושקש. ויזואלית הוא מושפע מהארי סטיילס, אבל מוזיקלית לא ברור. קולו הצרוד עשוי לרמוז כי מדובר על שיר רוק, אבל העיבוד עושה מזה שעטנז מוזיקלי, כזה שאוהבים לאהוב ב-FIK. יש לו הרבה ביטחון יחסית למי שבא עם שיר כזה. השיר מסתיים בפלצט. מה שכן, זה מקורי. 2/5."
בהופעת הגמר: מישהו שהיה צריך לשנות לבוש מהערב השני ולא עשה זאת, זה אדון Retkoceri הצעיר. מה שכן, נראה לי שהוא צבע את השיער לשחור פחם. שיר משונה. התזמורת משדרת משהו מאושר ופופי, והזמר משדר משהו הפוך לגמרי. התחלנו בעצבני, ובעצבני נמשיך. אני מרגיש שהוא כועס עלי ולא יודע למה.
Erina and the Elementals – Jetën n'skaj – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "צלילי גיטרה חשמלית מפלחים את האוויר. זה נשמע כמו רוקנרול אולד סקול. הזמרת, שוב לבושה שחורים, הפעם עם גלימת תחרה ארוכה, מסתובבת הלוך ושוב, זועקת את השיר בקולה החרוך. הכינורות נכנסים לפעולה לקראת הפזמון. אני חושב שזה טוב משני שירי הרוק ששמענו בערב הראשון, אבל מצד שני הם נורא שונים זה מזה. הסולנית מרשימה מאד ווקאלית, והדרמה הרוקיסטית הזו עוברת יפה. 3/5."
בהופעת הגמר: הסולנית החליפה מלבוש, והפעם היא עם חולצת סטרפלס לייקרה אדומה. שיערה אדום ועל ראשה הינומה. זה שיר רוק ראוי, עם פזמון מלודי וזורם, דרמטי, קצת ג'יימס בונדי. שלושת השירים הראשונים ממש כועסים.
Melodajn Mancaku – Nuk jemi ne – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "היא עולה בשמלת מיני קצרה וחלק עליון שקוף למחצה. גם היא לבושה בשחור. בניגוד לשירים הקודמים, זה קטע יותר מיינסטרימי. בלדת פופ-RnB מערבית ורגשנית. גם היא מביטה מטה, כנראה כי היא לא זוכרת את המילים. לא הכי מקצועני. ווקאלית היא נותנת עבודה טובה, אבל השיר עצמו הוא חצי אפוי ולא מספיק אפקטיבי לטעמי. המלודיה פשוט נמצאת שם, ולא עושה לי כלום. בחלק האחרון של השיר היא נותנת קצת runs ווקאליים. 3/5."
בהופעת הגמר: גם היא שינתה שמלה. היא עכשיו לובשת חצאית סגולה חצי שקופה ועטויית נוצות. היא לא שיננה את המילים מאז חצי הגמר שלה. שיר ראשון הערב שנשמע רלבנטי לימינו אנו, גם אם לא מדובר במלודיה הכי מבריקה ששמעתי. הביצוע טוב, וכשהיא מתקשרת עם המצלמה היא עושה עבודה טובה, אבל רוב הזמן היא מסתכלת מטה ומחפשת את המילים.
Tiri Gjoci – Në ëndërr – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "המבצע עולה לבמה בחליפה לבנה מודרנית. מאחוריו הרים ועננים אדומים. הבתים נשמעים בדיוק כמו אלבניה 2008. הפזמון ממשיך באותו קו – בלדה אלבנית דרמטית, פסטיבלית ומלודית מאד. עם זאת, השיר לא מחדש דבר. זה בגדול אלבניה באירוויזיון, שאנחנו יודעים ומכירים. הדרמה קצת מתחילה להימאס. לפני 5-6 שנים זה יכל להיות בטופ 3, אני לא בטוח שהשנה זה יעבוד על השופטים. 3/5."
בהופעת הגמר: ההופעה זהה לזו בחצי הגמר. הוא מופיע באנרגיה נמוכה מאד, לא זז ולא מש. חוץ מכמה מבטים כועסים, לא קיבלנו ממנו כלום. העיבוד התזמורתי לשיר יפהפה.
ועכשיו, קטע סטנדאפ של Xhuliano Dule, שלא נס ליחו.
Kleansa Susaj – Pikturë – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "צעירת המתמודדות עולה כשכולה בשחור. השיר הנוכחי הוא בלדת פופ, קצת יותר מערבית, אולי כי כתבה אותה בת 16. המלודיה עצובה, בפזמון היא עולה לפלצטים. השיר בנוי כבלדת פופ מסורתית, אין כאן כל חדש, אבל זה נחמד ומראה על פוטנציאל. ווקאלית, היא לא מדהימה, ונתמכת על ידי זמרי הליווי, שתורמים לנפח הווקאלי. יש פה קצת קלישאות מוזיקליות, שהייתי מנקה מהשיר. 3/5."
בהופעת הגמר: היא החליפה תלבושת, וכעת לובשת שמלה שחורה צמודה וארוכה חצי שקופה. היא מעבירה הרבה רגש בהופעה שלה, לעומת מופיעים קודמים. חבל שהשיר עצמו קצת אמצע הדרך, ולא מחדש דבר. הוא גם די נשכח.
Irma Lepuri – Me prit – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "הזמרת עולה בשמלה אדומה נטולת שרוולים. השיר הזה הוא בלדה עדינה ושקטה, שקצת חורגת מהשטנץ של הבלדות הדרמטיות. בוידאוארט מאחוריה לב העשוי מצמחיה, פרחים ופרפרים. גם היא עוצמת את עיניה לאורך השיר. זה חמוד וקטן, וכנראה לא ישיר יותר מידי רושם. מלודית זה מקורי, מן בלדה סינגר-סונגרייטרית, שקיבלה נפח גדול יותר מהתזמורת. והנפח הזה מחמיא לה. 3/5."
בהופעת הגמר: גם היא החליפה שמלה, וכעת לובשת שמלה שחורה ארוכה וקלאסית עם רצועות ספגטי. זה שיר חמוד מאד, ושובר קצת שגרה מכל הלחנים השחוקים והדרמטיים, שאנחנו שומעים בפסטיבל. לרעתה אומר שהיא לא ממש מתחברת עם הקהל או המצלמה.
Festina Mejzini – Melos – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "הזמרת עולה בשמלת מלמלה ללא חלק קדמי. השיר נפתח בצלילי קלידים. הזמרת פוצחת בשירה, במה שנשמע כמו שילוב של בלדת קינה וקטע ג'אז. הייתי אומר שזה קצת לא צפוי. הבתים לא הכי מלודים, בעוד הפזמון נשמע כמו המנון פוסט-קומוניסטי, ובסופו זמרי הליווי חוזרים על קטע מהבית, קטע שנשמע פולקלוריסטי-שבטי משהו. שיר FIKי טיפוסי, משונה ומקורי. 3/5."
בהופעת הגמר: הרגע נאמר לי שהשיר הזה עושה כבוד לשירה האלבנית המסורתית, וזה גרם לי לחבב את השיר קצת יותר. גם היא החליפה מלבוש, אבל הוא עדיין מוגזם, פשוט עכשיו בשחור. עדיין הפזמון דרמטי לי מידי.
Eldis Arrnjeti – Një kujtim – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "הוא מקבל תשואות רמות לפני השיר. מדובר בבלדה יחסית מלודית ואפקטיבית. יש לו קול יפה, והוא עומד בתווים הגבוהים, ורק בסוף השיר קצת מאבד גובה. השיר נבנה בהדרגה עד לפזמון הדרמטי. השיר עצוב, מה שהיינו קוראים שיר קינה אלבני-FIKי, מה שכן זה קצת יותר מותאם לאוזן מערבית, גם אם מאד קודר. 3/5."
בהופעת הגמר: אין הרבה על מה לדווח. השיר וההופעה נשארו כפי שהם. הוא מבצע את השיר כהלכה, בדרמטיות המצופה מהמופיעים בפסטיבל זה, כולל יד על הפנים. בסוף השיר הוא אף מביע רגשנות יתר. הקהל אוהב אותו, ואף מריע כשהוא חוזר אחרי שכבר עמד לעזוב את הבמה.
Martina Serreqi – Vetëm ty – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "הזמרת לובשת שמלת סטרפלס שחורה וכפפות תחרה לבנות. השיר הוא בלדת פופ-ג'אז נימוחה ונעימה. אין כאן אתגר מיוחד. זה דרמטי לפרקים, קצת מזכיר שירים מה-Great American Song Book. אבל אין בשיר מספיק נוכחות לטעמי. איפשהו באמצע הדרך. 3/5."
בהופעת הגמר: גם היא החליפה ביגוד, וכעת לובשת שמלת סטרפלס שחורה גדולה, שנראית וינטג'ית, משהו משנות הארבעים. זה מתכתב עם העובדה שהשיר נשמע כמו שירים אמריקאים מאותה תקופה. שוב, זה קצת לאונג'י מידי ורגוע, להוציא את הצעקות.
Besa Krasniqi – Esenciale – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "המבצעת עולה בשמלה שחורה קצרה. עמה שתי רקדניות מגושמות. מדובר בפופ-האוס מועדוני ומסיבתי. בניגוד לשירים מהז'אנר, זה לא מאד קליט. היא לא משדרת אנרגיה, אלא עייפות. הבס כבד מאד, והכל נותן תחושה של מסיבה שאף אחד לא בא אליה. ממש הקיץ של בסה. יש לי הרגשה שזה שיר שנכתב בעליבות, ואז הוסיפו לו עטיפה אלקטרונית כדי למסך את חולשותיו. כמו בשר ישן שמתובל בהגזמה כדי לטשטש את הטעם האמיתי שלו. 2/5."
בהופעת הגמר: היא נפטרה מהרקדניות המטופשות שלה, וזה צעד אחד בכיוון הנכון. עכשיו רק נשאר להיפטר מהשיר. זה עדיין שיר עלוב למדי ועדיין ההרגשה היא של מסיבה עצובה.
Sergio Hajdini – Uragan – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "הוא עולה עם אאוטפיט לא ברור בצבע חום, שנראה כמו החליפה של רובין הוד, קצת לוחם יערות ימי ביינמי עם שרוול אחד. השיר עצמו הוא בלדה משונה, שכוללת הרבה עליות ופלצטים. זה לא הכי מלודי, ונשמע מאולתר לפרקים. לפחות הוא נהנה. 2/5."
בהופעת הגמר: הוא שינה פריזורה, ועכשיו עולה עם שיער רטוב. הוא גם יחף. רק שלא יתחשמל. האם מדובר על שיר בתמה של איכות הסביבה. כל הוידאוארט צמחים, וגם הזרוע של המבצע מלאת צמחיה.
Olimpia Smajlaj – Asaj – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "השיר מתחיל בשקט, כאשר הזמרת שרה על רקע התזמורת העדינה. הפזמון הוא מה שאנחנו מכירים מהפסטיבל הזה: בלדת קינה דרמטית. היא לובשת אאוטפיט שחור, הכולל חצאית ארוכה וחולצה חושפת בטן. בוידאוארט מדרגות. השיר אינו מחדש דבר, שמענו בלדות כאלה למכביר בפסטיבלים לאורך השנים. סיום קצת מאכזב לערב, הייתי אומר. לקראת סוף השיר יש התעצמות של דרמה, כצפוי, ואז הזמרת יורדת על ברכיה. 3/5."
בהופעת הגמר: לפני השיר היא אומרת כמה מילים וזוכה למחיאות כפיים. אולי זה בנושא השיר, המדבר על אלימות נגד נשים. היא מקצוענית, אבל השיר עצמו לא כזה מדהים, והייתי רוצה שהוא יהיה. הרבה דרמה לקראת סוף השיר.
Anduel Kovaci – Nan' – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "הוא אוחז דובי קטן כל ההופעה, ואני חייב לציין שהוא גם מיוזע מאד, מסכן. האם זה הולך לייצג את אלבניה באירוויזיון? חלק מהחובבים חושבים שכן. מדובר בבלדה אלבנית חצי אופראית, דרמטית מאד. הדרמה נבנית בבתים עד לפזמון. מדובר בבלדה בלקנית שזכינו לשמוע רק באירוויזיוני עבר. אם זה נוסע לאירוויזיון, זה יכול בקלות להתרסק בגמר. אני לא כזה מתרשם מהשיר, שירו בשנה שעברה היה מודרני ומרשים יותר. כאן יש בעיקר המון דרמה. מה שכן, הוא פרפורמר מעולה ווקליסט על. 3/5."
בהופעת הגמר: קיבל את התשואות הכי רמות לפני השיר. הוא נראה יותר טוב ופחות מיוזע. השיר עצמו מאד מאד דרמטי, ולא מדבר אליי. הוא זוכה לחיבוק מההפקה, שמוסיפים לו זיקוקים, שכנראה גורמים לו לחזור ולהזיע. האם זה באמת אלבניה 2024? מאכזב מאד.
Michela Paluca – Për veten – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "עוד שיר קצבי. כאילו הם שמרו את כל הקצביים לערב השני. השיר נפתח בצלילים נוגים, הזמרת שרה בהתאמה, ובפזמון נכנס הקצב. החצוצרות נותנות את השכבה הנוספת בפזמון, שאני חייב לציין שהוא מאד רפטטיבי. זו שורה אחת שחוזרת על עצמה ואחרי זה עוד "יואואו" שחוזר על עצמו. הביצוע עצמו מצוין, היא עומדת בתווים הגבוהים בפזמון ומוכרת את השיר, רק חבל שהיא מסתכלת למטה כל הזמן. 3/5."
בהופעת הגמר: היא שינתה פריזורה, אבל כל השאר נשאר פחות או יותר אותו הדבר. יש בשיר משהו מאד לא פרשי, או לפחות בעיבוד התזמורתי שלו. היא עצמה זמרת מצוינת.
עכשיו Adriana Matoshi במונולוג. ממשיכים.
PeterPan Quartet – Edhe nje here – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "מידטמפו ג'אזי משהו, נינוח, אולי נינוח מידי. בפזמון השיר לוקח כיוון קצת יותר פופי וקצבי, בעוד אחד מחברי הלהקה מכה על הקלידים ומטווה את המלודיה. אני מחבב את זה. הם אותנטיים ולא חנפניים. לשיר אין שום סיכוי אצל הקהל או השופטים כמובן. 3/5."
בהופעת הגמר: הסולן החליף מלבושים, אבל את האדישות החזיר גם החזיר. הם נינוחים וזה סבבה לצד כל הדרמה של שאר הפרפורמרים. אחד השירים היותר טובים של הפסטיבל השנה.
Besa Kokëdhima – Zemrën n'dorë – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "אחת הכוכבות היותר גדולות השנה בפסטיבל מגיעה עם שיר מאכזב. בלדה עד מידטמפו פופ-רוק, עם פזמון דרמטי, אבל לא כזה מעניין. השיר נמרח ולא הולך לשום מקום. השיר מובנה ויציב מבחינה מלודית, אבל פשוט לא מעניין בשום צורה. היא מצטרפת לשורה ארוכה של זמרות פופולריות, שהגיעו לפסטיבל עם שירים בינוניים. לא ברור למה להתבזבז עם שיר כל כך לא להיטי. יש שם סוג של ראפ וב-C part יש קצת ניסיון לבנות דרמה, אבל זה קצת מתבל את השיר ולא מעבר. העיבוד התזמורתי גם הוא מפוספס. 3/5."
בהופעת הגמר: היא נטשה את שמלת הפטמות מפלדה ועכשיו נראית כמו פסל החירות מזהב, כולל מחשוף נדיב. השיר הוא עדיין חצי כוח. היא רואה מישהו, דומעת ושולחת לו נשיקה. היא נכנסת לשיר במלוא האמוציות. היא כמעט נופלת באמצע השיר.
Arsi Bako – Zgjohu – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "השיר נפתח בצלילי כלי מיתר וקולו של גבר. זה מתחיל כמו בלדת דיסני, אבל אז נכנסות הגיטרות החשמליות. רוק קצבי וקליט, המוטען באנרגיה על ידי המבצעת בעלת הקול העמוק. שיר עם מלודיה מערבית לגמרי ועיבוד רוקיסטי תואם. זה לא הכי עכשווי, אבל זה קליט ודרמטי במידה. ביצוע מצוין ומלא נשמה. אני כמעט בטוח שהפעם היא בגמר. זה יהיה מפתיע אם לא. 3/5."
בהופעת הגמר: כמו בערב השני, גם הפעם, הופעה מלאת אנרגיה ודרמה. מבצעת מצוינת.
מופע ביניים עם זוכה פי"ק הקוסובארי.
Elsa Lila – Mars – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "אני רואה תסריט שהיא זוכה שוב בפסטיבל, אבל לא זוכה בהצבעת הקהל, ששוב תלך לאקט קוסובארי. גם הפעם מתלווה אליה מנצח איטלקי. היא זוכה לתשואות רמות לפני ואחרי השיר. גם השיר הזה, כמו שיר ה-FIK שלה משנה שעברה, הוא אולד סקול. בלדה עשירה ודרמטית, אריסטוקרטית, מאד סנרמואית. המלודיה עצובה, השירה משתפכת. הביצוע שלה הוא ללא רבב. מצמרר. זה לא ייסע לאירוויזיון, אבל כמה הייתי רוצה שכן. 4/5."
בהופעת הגמר: גם היא זוכה בתשואות רמות. הבנתי שהשיר נכתב על השהות שלה בכלא האיטלקי. שוב, הופעה מלאת רגש לשיר נפלא. שמעתי חובבים שמשווים את השיר ל-"Rapsodia" של מיה מרטיני, השיר האיטלקי לאירוויזיון 1992. היא זוכה לתשואות רמות בתום השיר, מודה לקהל וממשיכה למלמל את השיר בעודה פוסעת אל מחוץ לבמה.
Andi Tanko – Herë pas here – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "הוא עולה במעיל עור ומראה רוקיסטי כללי. אכן מדובר בקטע רוק, רק יותר מלודי. זה נשמע כמו המנון כדורגל של אוהדים בפזמון. הבתים הם מידטמפו נימוח, הבונים דרמה, אך לא קשורים לפזמון מלודית בשום צורה. הגיטרה מפלחת את האוויר בין חלקי השיר השונים. גם לו קול רוקיסטי מחוספס, אבל הוא פחות צורח ויותר שר. זה בסדר, אבל לא מעבר. 3/5."
בהופעת הגמר:גם הוא זוכה לזיקוקים ולעשן. האמת שאחרי אלסה לילה, השיר הזה נשמע חלש, עם כמה שהוא רוקיסטי ונותן בראש. ההופעה טובה וזהה לזו שנתן בערב הראשון.
Shpat Deda – S'mund t'fitoj pa ty – בערב הראשון של הפסטיבל כתבתי: "בלדה אקוסטית וקצת אנונימית. הזמר עוצם עיניים במהלך השיר, כשמאחוריו בוידאוארט שמש גדולה. זה קצת מישהו שמנגן לעצמו בחדר. בעוד השיר מתחיל נחמד, נדמה שבפזמון המלודיה הולכת קצת לאיבוד. הכל על מי מנוחות וקצת מנומנם, לא פלא שהוא עוצם עיניים. גם הוא עולה עם חצאית/שמלה. 3/5."
בהופעת הגמר: הופעה חביבה לשיר קטן וחביב, אבל שוב, אחרי אלסה לילה הכל מתגמד. הוא נותן מופע אינטימי וקטן לקהל. היה יכול להיות נחמד לסיים בזה את הערב.
Big Basta and Vesa Luma – Mbinatyrale – בערב השני של הפסטיבל כתבתי: "השיר הוא להיט היפ הופ, הנפתח בתרועת חצוצרות. הוא כצפוי שר את החלק של הראפ, היא שרה את הפזמון הפופ-RnB המלודי. תמיד משונה לשמוע ראפ בליווי תזמורת, אבל זה לא רע. הפזמון מודרני יחסית למה שאנחנו מקבלים בפסטיבל, אבל סוג השירים האלה הוא מאד 2001-3. לא אתפלא אם זה יגיע לטופ 3 בדירוג הקהל. זו פתיחה טובה לערב. אם לפתוח ערב של FIK, אז שיהיה באנרגיה גבוהה. 3/5."
בהופעת הגמר: סיום מקפיץ וקצבי לערב בלתי נגמר. אני לא שונא את השיר הזה, אבל מודה שזה מיושן וקצת מעצבן. הם מבצעים את השיר כהלכה. יאללה, מתי תוצאות?
להלן דירוגי לשירי הגמר, המתעדכן אחרי ההופעות:
- Elsa Lila – Mars
- PeterPan Quartet – Edhe nje here
- Irma Lepuri – Me prit
- Erina and the Elementals – Jetën n'skaj
- Kastro Zizo – 2073
- Festina Mejzini – Melos
- Arsi Bako – Zgjohu
- Martina Serreqi – Vetëm ty
- Eldis Arrnjeti – Një kujtim
- Shpat Deda – S'mund t'fitoj pa ty
- Michela Paluca – Për veten
- Andi Tanko – Herë pas here
- Tiri Gjoci – Në ëndërr
- Olimpia Smajlaj – Asaj
- Kleansa Susaj – Pikturë
- Melodajn Mancaku – Nuk jemi ne
- Anduel Kovaci – Nan'
- Besa Kokëdhima – Zemrën n'dorë
- Sergio Hajdini – Uragan
- Big Basta and Vesa Luma – Mbinatyrale
- Mal Retkoceri – Çmendur
- Besa Krasniqi – Esenciale
במופע הביניים, נציגת 2011, Aurela Gaçe.
הגיע זמן התוצאות. מתחילים בפרסים השונים:
פרס האמן החדש הטוב ביותר – PeterPan Quartet
פרס המבקרים – Martina Serreqi
ממשיכים בהצבעת השופטים ותוצאות הפסטיבל הרשמיות:
במקום השלישי – Shpat Deda
במקום השני – Tiri Gjoci
במקום הראשון – Mal Retkoceri (לול, מה??)
אבל מי ייצג את אלבניה באירוויזיון. הגיע זמן לתוצאות הקהל. נציג/ת/י אלבניה באירוויזיון 2024 הוא/היא/הם…
Besa Kokëdhima
בהצלחה לאלבניה ול-Besa Kokëdhima במאלמו!
ניתן לצפות שוב בתחרות המלאה כאן:
המדריך לאירוויזיון 