ברוכים הבאים לפסטיבל המוזיקה הותיק באירופה, פסטיבל סנרמו, המתקיים זה השנה ה-74. מי שרוצה להתעדכן על ארבעת הערבים הראשונים של הפסטיבל אשר התקיימו בימים שלישי-שישי, יכול לקרוא על כך כאן.
כדי לעשות סדר בקרב הפייבוריטים\ אלו כמות הצפיות שזכו הרילים של המתמודדים באינסטגרם, אשר פורסמו אתמול:
אז איך בעצם עובד פסטיבל סנרמו? ביום שלישי האחרון בוצעו כל 30 השירים. ביום רביעי התמודדו 15 מהשירים שוב. ביום חמישי התמודדו 15 השירים האחרונים. בשישי התמודדו כל 30 האמנים בביצוע גרסאות כיסוי לשירים מוכרים בדואט עם אמן מוכר אחר. היום בערב מופיעים כל 30 המתמודדים. בסוף הערב יוכרז הזוכה הגדול בפסטיבל, אך רק מחר ב-13:00 שעון ישראל יוכרז האם אותו זוכה גם ייסע לאירוויזיון.
הערב נפתח בהופעה של להקת הצבא האיטלקי.
המנחה הראשי הוא כמו תמיד Amadeus. הוא מציג את התוצאות עד כה:
מקום 5 – אירמה
מקום 4 – גאלי
מקום 3 – אנליסה
מקום 2 – אנג'לינה מנגו
מקום 1 – ז'ולייר
הקהל צועק בוז. התחרות מתחילה!
Francesco Renga and Nek – Pazzo di te – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת רוק קלאסי, המדברת על אהבה. ההפקה נעדרת את הדינמיות הנדרשת לשיר כדי לבלוט, אבל זה שיר טוב. בלדה איטלקית סנרמואית-קלאסית, רגשנית ומרגשת, שפעם בוודאי הייתה מצליחה הרבה יותר. השיר ממצה עצמו די מהר. עם זאת, יצוין שזה בנוי לאולמות גדולים, ואולי יעבוד על כמה אנשים באולם הפסטיבל. 3/5."
בהופעה החיה: בדרך כלל שמים את חסרי הסיכוי לזכות במקום הראשון והאחרון בסדר השירים. שני הזמרים עולים בחליפות אלגנטיות, כמקובל, ונותנים הופעה מרשימה ומכובדת. Nek הוא מבצע מלא כריזמה, והוא נותן את כל הנשמה בביצוע הזה. Renga מחוויר לידו. הם נשמעים טוב ביחד.
BigMama – La rabbia non ti basta – בסקירת השירים כתבתי: "שיר, המספר סיפור אישי, קצבי. נרטיב עשיר מילולית, מבנה בנוי היטב וסיום טעון רגשית. למרות הכל, האווירה מסיבתית ושמחה בעיבוד פופ-טרנס. כל אלו הופכים את BigMama לאחת ההפתעות הטובות של הפסטיבל השנה. אני משוכנע ששמעתי את הפזמון כבר איפשהו. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלת סטרפלס אדומה רחבה. בשלב מסוים הבנתי שהחלק התחתון של השמלה שקוף כמעט לגמרי. הבנתי שהיא הייתה נרגשת בהופעותיה הקודמות, זה לא ניכר כעת. היא נראית ונשמעת בוטחת ויציבה. הופעה ווקאלית טובה
Gazzelle – Tutto qui – בסקירת השירים כתבתי: "זה מתחיל בנגינת פסנתר, ואז נכנס הזמר בקולו המעט מאנפף. מלודית, זה נשמע כמו בלדה איטלקית רגילה, שאנו רגילים לשמוע כבר עשרות שנים. בפזמון נכנסים אפקטים של אקו, שמעבים את הסאונד של השיר. בבית השני כבר יש כמה אלמנטים אלקטרוניים. המגע הקלאסי של המבצע והיוצר מורגשים, במיוחד בפינלה העצמתי, ואלו יוצרים אימפקט רגשני בהופעה החיה. לא מהשירים החזקים של הליינאפ. יש גם הדהוד למוזיקה של שנות השישים בשיר. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה עם משקפי שמש, ז'קט אפור ומתחתיו חולצה שחורה. יש לו קול מצוין, והוא נשמע כמו שהוא נשמע בסטודיו. עם זאת, הוא לא יוצא מגדרו בהופעה רגשנית. בפזמון האחרון הוא פוסט במדרגות, עובר את התזמורת ומגיע לקהל. הוא כורע על ברכיו. אז בסוף הוא כן יצא מגדרו.
Dargen D'Amico – Onda alta – בסקירת השירים כתבתי: "שיר המשלב אירוניה עם ביקורת חברתית. האינטנסיביות הקצבית שלו והרפרור לדאנס של שנות האלפיים המוקדמות, במיוחד בפזמון הקליט, יצר הופעה חיה שחיברה אליה את הקהל. מאד הזכיר לי את שירו הקודם בפסטיבל. בערב הראשון הוא סיים את ההופעה בקריאה להפסקת אש. לפני שנתיים הוא היה הפייבוריט שלי, וכעת אני קצת מצטער על זה. זה לא שיר רע, הוא פשוט מאד דומה לשירו דאז. מה גם שהוא אידיוט שימושי. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה חצי שחורה-חצי אדומה, עם לבבות בצבעים אלו מודבקים עליו. גם הוא עם משקפי שמש. עמו על הבמה להקה של 8 גברים בטוקסידוז ומשקפי שמש. הקהל עומד על רגליו ומרים לו. לא הבנתי את הקטע של לעלות עם משקפי שמש. זה שיר מאד אנרגטי וקליט. עם כמה שאני לא סובל אותו, זה שיר טוב. הקהל מגיב בהתאם.
אל Amadeus מצטרף להנחייה Rosario Fiorello.
Il Volo – Capolavoro – בסקירת השירים כתבתי: "נוטשים את הסגנון הרגיל שלהם בשיר זה. העיבוד התזמורתי תורם לעושר ומדגיש את האבולוציה הווקאלית של השלישיה. הרמוניות קוליות מרשימות, כמו תמיד. השיר עצמו, אין לי מושג מה הוא עושה בליינאפ הנוכחי, היה אפשר בקלות לוותר עליו. המילים קיטשיות. המלודיה היא adult contemporary שמרני. זה לא גרוע לחלוטין, אבל זה גם לא טוב במיוחד. 3/5."
בהופעה החיה: הם עולים בחליפות שחורות אלגנטיות, אלא מה. אני יודע שהרבה ישראלים אוהבים אותם, אבל פופרה אף פעם לא היה הקטע שלי. הביצוע ללא רבב, וההרמוניות הקוליות נהדרות, אבל זה לא בשבילי.
Loredana Bertè – Pazza – בסקירת השירים כתבתי: "שיר רוק עם התייחסות אישית למבצעת. עיבוד הרוק מחמיא למילים, הדורשות מודעות עצמית. טרם חשיפת השיר, השיר היה מהפייבוריטים לזכייה בפסטיבל, כעת נראה שקרנו ירדה. עדיין מדובר בשיר מצוין, פופ-רוק אייטיזי, בלי שטיקים מיוחדים, עם קריצה במילים ומלודיה יציבה וחזקה. 3/5."
בהופעה החיה: הקהל קורא בשמה שוב ושוב. היא עולה עם חולצה שחורה, עניבה שחורה וחצאית עשוית נוצות. גם לראשה נוצות רבות, המחוברות למשקפי שמש. היא מסירה אותן לפני ההופעה. ווקאלית זו לא ההופעה הגדולה של הערב, אבל היא מלכה. יש לה קול צרוד ושומעים בו את הניסיון והשנים. הקהל משתגע עליה.
Negramaro – Ricominciamo tutto – בסקירת השירים כתבתי: "אינטרו מובל על ידי פסנתר, המביא את קולו האינטימי של הסולן לקדמת הבמה. הסאונד הייחודי של ההרכב זוהר בהפקה, שעוברת בין האקוסטי לפזמון היותר עשיר הפקתית. בלדת רוק דרמטית, המדברת על זוג, המצוי בלופ במערכת יחסים ומתחיל כל פעם מחדש. אני יכול להזדהות עם זה. עם זאת, הפזמון נשמע לא מקורי, ומזכיר בלדות רוק רבות, לאו דווקא איטלקיות. יש מודולציה של ההפקה בסוף השיר. 3/5."
בהופעה החיה: ההרכב לבוש חליפות שחורות אלגנטיות. השיר הזה ספציפית נשמע יותר טוב בסטודיו מאשר בלייב. הסולן קצת גונח לי והוא מאד דרמטי. תשחרר קצת, לא כל שנייה צריכה להיות אמוציונלית. הם מסיימים בקריאה ויוה לחופש, ויוה לשלום.
אמדאוס מזמין את Tananai, לא הבנתי למה, כי הוא לא הופיע.
Mahmood – Tuta gold – בסקירת השירים כתבתי: ""חליפת זהב". שיר קצבי, סינת'-אלקטרו-פופי עם השפעות ראפ. לשיר תמות אישיות, המדברות שוב על אביו ועל נושאים חברתיים. האקורדים מהפנטים, משולבים עם קולו הדינמי של הזמר, יוצרים אווירה המוכנה למועדון. פוטנציאל ללהיט רדיו. הביטים ומחיאות הכפיים מזכירים את "Soldi". נאמר מצד שני שהשיר נשמע כמו מאשאפ של שירים קודמים שלו. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש שרוול זהב, ז'קט עור פתוח. שיערו משוך לאחור והוא עוטה שרשראות זהב. כמו שאנו זוכרים מהופעותיו הקודמות, הוא סופר כריזמטי, וסופר מוזיקלי. אני מופתע שהוא לא היה בטופ 5 בתחילת הערב, אבל הוא כמעט שם, אז דברים עוד יכולים להשתנות. זה שיר חזק וקומפטטיבי, גם אם מבחינת מה שאנחנו רגילים ממנו הוא לא ממש מחדש. בפזמון השני מצטרפים אליו להקה של רקדנים. הם עולים במדרגות ועוברים אל מאחוריו.
עכשיו עולה Tananai למופע ביניים, בבמה הנמצאת מחוץ לאולם.
Santi Francesi – L'amore in bocca – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה, הסוטה מהמיינסטרים. האינטרו מובל על ידי פסנתר, בליווי הקול של הסולן, ואלו בונים את השיר לקראת הפזמון ההרמוני. לכאורה מבנה קלאסי ומנצח של שיר, אבל לצערי הפזמון לא חזק מספיק, ולפרקים אף גנרי. סאונד רטרואי סינת'י מהאייטיז ברקע. המילים מדברות על הקושי של הצד הננטש בפרידה. 3/5."
בהופעה החיה: הסולן לובש ז'קט לבן ללא חולצה ומכנסיים לבנות, ונראה מאד אלגנטי. הוא עוטה כפפות לבנות, לצווארו שרשרת זהב דקה ולאזניו עגילים ארוכים. הצלע השנייה בצמד עוזב את הפסנתר ומתחיל לנגן על סינתיסייזר, זה הרגע שבו השיר עובר להיות יותר אלקטרוני. גם הבחור השני לובש אאוטפיט לבן.
מופע ביניים נוסף. ריקוד אמנותי של Roberto Bolle balla il Boléro di Ravel.
Diodato – Ti muovi – בסקירת השירים כתבתי: "לשיר גישה של סינגר-סונגרייטר, המציגה דיאלוג בין גיטרה, פסנתר וכלי הקשה. הגשת שיר נינוחה, כפי שאנו רגילים עם המבצע, והגשר מגביר אמוציות אצל המאזין. המעבר המהיר לפזמון מחמיא למילים הנוגעות ללב. אנחנו כבר רגילים לקבל את המלודיות האלה מ-Diodato, זוה טוב כמו שזה, אבל לא פורץ דרך בשום צורה. סיום חזק. 3/5."
בהופעה החיה: גם הוא לבוש שחורים, רק שלו מתחת לז'קט יש גולף שחור. וזה מתאים לבלדה החורפית הזו ולסגנון הכללי של הזמר. ביצוע נהדר של השיר, אמוציונלי, אך לא מידי. בבתים מנגן הפסנתר בעיקר, ובפזמון נכנסת התזמורת כולה. גם זמרי הליווי דומיננטיים בשיר זה. אחרי הפזמון השני, פורצים לבמה רקדנים לבושים בצבעי אפור, חום ושחור. אני לא מת על תוספת הרקדנים בשיר הזה.
Fiorella Mannoia – Mariposa – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מהדהד אלבומים ישנים של הזמרת. גיטרה קצבית חזקה תומכת במילים משמעותיות. אלו הופכים את הפזמון לקליט באופן חכם. להיט קיץ באווירה טרופית. לזמרת קול עמוק ומלא ניסיון. אחרי שסיימה במקום השני בסנרמו 2017, אני לא חושב שזה יקרה שוב הערב, אבל זה שיר טוב, עם מלודיה ים תיכונית עצלה ונינוחה במובן הטוב של המילה. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה שחורה ארוכה ואלגנטית. אחרי כמה שורות, היא מתנתקת מהסטנד ושרה בחופשיות עם המיקרופון. היא אפילו נותנת בריקוד. יש לה קול נמוך ויפה, והיא מופיעה עם הרבה אטיטוד. הופעה נהדרת של זמרת נפלאה, אי אפשר להסיר ממנה את העיניים.
Alessandra Amoroso – Fino a qui – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה אישית. האינטרו מובל על ידי פסנתר, מכין את הבמה ללילה ברומא, עם ההגשה הרגשנית של המבצעת. טקסט עדין ולא קלישאתי עם גשר מכשף. זו בלדה מסורתית. המילים נגעו לליבי באופן אישי. המלודיה נימוחה וסוחפת. בסופו של דבר יש כאן בלדה איטלקית טיפוסית, מצוינת וטיפוסית. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה שחורה ארוכה עמוקת מחשוף. הפזמון של השיר הזה כל כך יפה ומרגש. היא שרה במלוא גרון ואתה יכול להרגיש את החיבור שלה לשיר. ביצוע נהדר. היא מחייכת לאורך השיר כולו ומעבירה את תחושת התקווה וההשלמה שיש במילים.
Alfa – Vai! – בסקירת השירים כתבתי: "שיר עם סאונד המושפע ממוזיקת הפולק והאינדי, המראה ורסטיליות. הפזמון הקליט בשילוב אפקטים ווקאלים חכמים ושריקות, הופכים את השיר ככזה שיתחבב על הקהל. הוא סיים בטופ 5 אמש, אבל לא על סמך השיר הזה, אלא על סמך גרסת כיסוי שביצע. יש משהו כמעט ויראלי בפזמון, הוא נדבק לראש ומהווה את ההוק המרכזי של השיר. 3/5."
בהופעה החיה: גם הוא לבוש שחורים, כולל חולצה שחורה עם קישוטים מנצנצים וחצי גולף. הוא נשמע כמו שהוא נשמע בסטודיו, והוא חמוד מאד. פרפורמר טוב ויציב. בפזמון הוא מתנתק מהסטנד ומנסה לעורר את הקהל. בקטע של הראפ הוא נותן בראש. השיר ממש מתעורר לחיים בלייב, בזכות המבצע.
Irama – Tu no – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה, המובלת על ידי פסנתר. שיר המדבר על הייאוש שאחרי הפרידה. ההופעה הווקאלית האינטנסיבית, והכינור, שמוקם בשיר בצורה חכמה, תורמים לאימפקט הרגשי של השיר. מהשירים הקודמים שלו בפסטיבל לא התלהבתי כמו רוב החובבים, אבל זה שונה. השיר מתחיל בכותרת השיר, הנצעקת באופן אמוציונלי. הקול הצרוד והגברי של המבצע תורם לבלדה הזאת, ששמענו כמותה בעבר, והיא עדיין מאד אפקטיבית. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה שחורה, אלא מה, הכוללת חולצה שחורה פתוחה. השיער במראה הרטוב. הוא אוחז בידיו שרשרת מכסף, כנראה של אהובתו שעזבה. הופעה יפה ואלגנטית, אבל זה סופרלטיב שאני יכול לתת כמעט לכל השירים על בימה זו. יש לאירמה קול צרוד וגברי והוא מטעין את השיר בהרבה אמוציות.
מופע ביניים של Gigliola Cinquetti. היא מבצעת את שירה זוכה הסנרמו מ-1964.
אחרי הפרסומות, הופעה על ספינת התענוגות של תדואר. בקהל כמובן דגלי פלסטין ושלטים "Stop Genocide". עדר חסר בינה.
Ghali – Casa mia – בסקירת השירים כתבתי: "פופ-ראפ רטרואטי עם צליל אייטיזי אלקטרוני. שיר על החברה המודרנית. משחק המילים הקליט והסאונד מזכירים את להיטי הרדיו שלו, והופכים את השיר לכזה שקל להתחבר אליו. זה נחמד, קליט, קופצני ורקיד. בשלב מסוים השיר נכנס ללופ ולא מתקדם יותר מידי. הסאונד לעיתים לאה וזה פוגם בהנאה מהשיר. 3/5."
בהופעה החיה: גם הוא לבוש שחורים, אבל האאוטפיט שלו פחות שמרני ויורת מעוצב, וכולל שרוולים נוצצים וכתפיות גדולות מדורגות. השיר לא ממש מותאם לתזמורת. עמו על הבמה מישהו בתחפושת של חיה ימית כלשהי, שמופיעה גם בקליפ שלו. לא מהשירים החזקים הערב, אבל לפי התוצאות שהוצגו הוא ממוקם די גבוה. החיה לא עשתה כלום כל ההופעה. הוא אוכל את הראש אחרי ההופעה, והחיה אומרת לו להגיד "Stop Genocide". יופי.
אמדאוס מזמין את לוקה ארג'נטרו.
Annalisa – Sinceramente – בסקירת השירים כתבתי: "הזמרת נשארת בסגנון הקצבי העכשווי שלה, אלקטרוני וקודר. זה אירופופ אפקטיבי וקליט, שמצליח לשמור על רמה גבוהה ואחידה של שיר. הגשר העצמתי מעצים את האימפקט של השיר, ומציג את הווקאל שלה על רקע מוזיקלי הדוק. זה נשמע כמו להיט בטוח, אבל הפזמון קצת רפטטיבי. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת עולה עם שמלה שחורה עמוקת מחשוף ושקופה ברובה. היא אחת הפייבוריטיות הגדולות, הן של החובבים והן של איטליה. החובבים כבר רוצים לראות אותה באירוויזיון, אחרי כמה וכמה ניסיונות בפסטיבל. המראה האלגנטי עומד קצת בניגוד לשיר הקצבי והכיפי, ומשהו לא עובר מגרסת הסטודיו להופעה החיה. היא עדיין זמרת מצוינת והשיר שיר טוב. היא מסיימת את השיר בקול גדול. הקהל נלהב ועומד על רגליו.
Angelina Mango – La noia – בסקירת השירים כתבתי: "מיקס קצבי ומכשף של השפעות עכשוויות ומסורתיות. הנוכחות הבימתית האנרגטית שלה, משולבת בגשר מעניין, תורמת לאפיל הכללי של השיר. נשמע כמו להיט גדול, שחלק כבר חושבים שיש לו סיכוי לזכות באירוויזיון. יש ראפ בשילוב מוזיקה לטינית וביט חזק. האווירה בשיר דינמית מאד, המלודיה קצבית וסוחפת. הלופ המוזיקלי בפזמון מאד אפקטיבית. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת עולה באאוטפיט ירוק-שחור, הכולל בגד גוף, ותחרה המשתלשלת אל רגליה. בניגוד לשיר של אנאליזה, היא יותר מתאימה את ההופעה שלה לשיר, זזה ורוקדת. זה מזכיר לי את הרגע שמחמוד הופיע לראשונה עם "Soldi" בפסטיבל לפני 5 שנים. משהו באנרגיה הצעירה ובצליל הפרשי. ההופעה משוחררת וכיפית. ווקאלית היא נשמעת אחלה בחלה. היא דורכת על השמלה שלה כשהיא עולה בחזרה בלמה ונופלת. הקהל מריע לה ונעמד על רגליו. הוא קורא בשמה שוב ושוב.
Geolier – I p' me, tu p' te – בסקירת השירים כתבתי: "אומרים שהשיר קיבל בטלווטינג כמות קולות שעולה על כל שאר הקולות ביחד. הסיבה: תמיכה ענקית שהוא מקבל מהאוכלוסייה הנפוליטנית. אם ההפרש יהיה כה גדול, יהיה קשה למנוע ממנו לזכות בפסטיבל. השיר הנוכחי הוא שיר קיצבי נפוליטני. סינת'-ראפ. מהנה, אך לא מחדש. קליט. הביט חזק, הראפ יותר מלודי ממה שאנחנו רגילים. זה שיר טוב, אבל לא זוכה סנרמו בשום צורה. 3/5."
בהופעה החיה: הפייבוריט הגדול לזכייה, בזכות הצבעה מסיבית שמקבל מהנפוליטנים. הוא לובש ז'קט אפור עם קישוטי כסף עליו. אני חושב שזה שיר טוב ממה שהאיטלקים מוכנים להעיד, והסלידה ממנו מעוורת את עיניהם. הוא יורד במדרגות אל התזמורת, ואחר כך אל הקהל. הוא לא הפרפורמר הכי מדהים שיש, אבל הוא בסדר וזה נחמד שיש ייצוג לשפה הנפוליטנית. למרות הכל, הוא זוכה לתשואות. האיטלקים מעריכים בסופו של דבר.
Emma – Apnea – בסקירת השירים כתבתי: "שיר המשלב אלמנטים של דאנס. הזמרת מהרהרת על אהבה ותשוקה ברומא. יש דיאלוג מתמשך בין הווקאל לאלמנטים של הפקה, ואלו גורמים לשיר להישמע אמין. הפזמון קצבי, קצוב, עולה על כביש מהיר, אבל עדיין לא מצליח להפוך את השיר לאחד הבולטים בפסטיבל. כמו כמעט כל השירים השנה בפסטיבל, זה שיר טוב. עם זאת, הוא לא מתחרה על הבכורה. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בחליפת עור שחורה. הקצב טוב, והעיבוד משתנה מעט בחסות התזמורת. זה יכול היה להיות פייבוריט, לפי איך שזה נשמע, אבל האיטלקים התמקדו בשירים אחרים. היא פרפורמרית וזמרת מצוינת. גם היא יורדת במדרגות אל התזמורת ומנסה לעורר קצת את הקהל. אחרי השיר, המנצח שם לה כתר על הראש.
Il Tre – Fragili – בסקירת השירים כתבתי: "התחלה מינימלית, מובילה לפזמון קצבי ומבוסס כלי הקשה. השילוב של הראפ מוסיף מורכבות, בעוד העיבוד לכלי מיתר, המתגבר בגשר מעצים את האימפקט הרגשני של השיר. הראפ הוא לא משהו שלא שמענו בעבר. השיר רגשני, אבל העיבוד לטעמי כבד ולעיתים יומרני מידי. זה בסדר, אבל לא יותר מזה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש חולצת תחרה שקופה. חזהו ובטנו מכוסים קעקועים. זה נשמע כמו שיר פסטיבל סנרמו טיפוסי, ולכן לא מרשים אותי מאד. ועדיין, גם השיר החלש ביותר בפסטיבל הוא לא שיר רע לגמרי. זה פשוט גנרי מאד. הוא פרפורמר סביר.
Ricchi e Poveri – Ma non tutta la vita – בסקירת השירים כתבתי: "נציגי איטליה לאירוויזיון 1978. שיר מפתיע עם נימה של פלמנקו ואפקטים ווקאלים. האווירה הקצבית מעודדת גישה קלילה, ומזמינה את המאזינים לאמץ את הרוח המאושרת של השיר. פתיחה גרנדיוזית ומלודיה חזקה וקליטה. מזכיר ספינות תענוגות בשנות השבעים. הטקסט חמוד, משעשע, קליל. אחת ההפתעות הנפלאות של הפסטיבל השנה, ואחד השירים שללא ספק יישארו איתי גם אחרי שהפסטיבל ייגמר. 3/5."
בהופעה החיה: הם הזוכים המוראליים של התחרות. הם עולים באאוטפיטים אדומים. היא עוטה מה שנראה כמו כפפה אדומה גדולה שמונחת לה על חצי גוף. בבית הראשון, הזמרת מסירה את כפפת הענק מגופה. לקראת סוף השיר מצטרפים אליהם 2 זוגות רקדנים. זה כיפי, משובב נפש, שמח ונורא איטלקי. יש חיים גם בעשור השביעי לחיים ויש סיבה לרקוד ולשמוח בכל גיל.
The Kolors – Un ragazzo una ragazza – בסקירת השירים כתבתי: ""בחור אחד, בחורה אחת". זה מזכיר שיר קודם שלהם, ומציג את האבולוציה הסדורה שההרכב עובר. מדובר בפופ-דיסקו קליט ושמח, הבונה מתח עד לפזמון. הפזמון בומבסטי, בייחוד חלק הסיום שלו. שיר שקל להצטרף אליו בפזמון. סגנון רטרואי, שחזק מאד בתחרות השנה. כל מה שלוקח לשנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים המוקדמות יכול להיכנס לכאן. 3/5."
בהופעה החיה: גם הם עולים במלבושים שחורים. הסולן עם ז'קט שחור, ללא חולצה עם קעקוע של דיויד בואי על חזהו. אני מאד אוהב את ההרכב הזה, והשיר הזה, שהוא לא רע בכלל, מאכזב באופן יחסי. בפיזמון יש כוראוגרפיה מטופשת עם הידיים, משל היינו בקלאב מד. הביצוע טוב ויציב, ונדמה לעיתים שהעיבוד גובר על שירת הסולן, אולי בכוונה.
Maninni – Spettacolare – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה קלאסית, מופקת כהלכה. יש בשיר בילד אפ רגשני וליריקה עשירה. ביחד הם יוצרים שיר אהבה מעניין ומרגש. המלודיה סוחפת והביצוע של הזמר לוקח את השיר קדימה. ההפקה תזמורתית גדולה מהחיים. למרות שכבר שמענו שירים רבים כאלו בעבר, זה עדיין עובד. המילים נוגעות; "להחזיק אותך צמוד זה ספקטקולרי". 3/5."
בהופעה החיה: גם הוא עולה עם חליפה שחורה ללא חולצה. הז'קט מעוצב וכולל חלק מנצנץ. לידיו כפפות. הוא נראה מצוין, אבל הוא לא המבצע הכי מעניין שיש. האווירה קצת מנומנמת, והרגש לא כל כך עובר בלייב. זה עדיין שיר חביב מאד, לא פורץ דרך בשום צורה, אבל טוב.
La Sad – Autodistruttivo – בסקירת השירים כתבתי: "שיר המשלב השפעות Pאנק ונגיעות של ההרכבים האמריקאים Offspring ו-Blink182. הפזמון עובד, אבל שאר השיר לא יצירתי מספיק. זה בסדר, אבל אחרי Måneskin, שירים כאלה, עם לחן בינוני והופעה הרבה פחות ממושלמת, פשוט לא עובדים. השיר מדבר על התאבדויות וכיצד למנוע אותן. 3/5."
בהופעה החיה: הם עולים בחליפות פאנקיסטיות עם ניטים, הכוללים ז'קטים צבעוניים ללא חולצה ומכנסי עור שחורים-אפורים ונעלי עור. גם השיער של כל אחד מהם בצבע של הבגד שהוא לובש. מהשירים החלשים של הערב לדעתי. הם יורדים במדרגות לתזמורת ועולים בחזרה ומנסים להזריק קצת אנרגיה בהופעה. זה שיר מאד רגיל, והם כאילו להקת Pאנק, זה לא מתחבר לי ביחד. אחד מהם שולף דגל טריקולור בצבעים שלהם: ירוק, ורוד וכחול. לא הבנתי מה הדגל הזה אומר. הם נושאים נאום אחרי ההופעה.
Mr. Rain – Due altalene – בסקירת השירים כתבתי: "מתחיל במלודיה המובלת על ידי פסנתר, סגנונו הקבוע. המילים רגשניות מאד. הפזמון מתחיל בסנתוז קולו של הזמר, ולאחר מכן נכנסת הגיטרה האקוסטית וכלי המיתר. אחרי הפזמון, כלי המיתר מתעבים. רומנטי מאד. מילים סימבוליות ושילוב של ראפ, החל מהבית השני, ואלמנטים תזמורתיים מעניקים לשיר עומק ורגש. יפה ומרגש, אך לא עומד בשורה אחת עם השירים המצטיינים של הפסטיבל השנה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה עם ז'קט שחור גדול מאד ומתיישב ליד הפסנתר. גם זה שיר טוב, איטלקי מאד, אבל מאד רגיל, כזה שכבר התרגלנו לשמוע בתחרות. הפסנתר אמור להיות גיים צ'יינג'ר? אחרי הפזמון הוא קם מהפסנתר ונותן בראפ. הוא מתיישב על נדנדה ומתנדנד, לצידו נדנדה ריקה.
Fred De Palma – Il cielo non ci vuole – בסקירת השירים כתבתי: "הזמר ממשיך במעברו אל מוזיקת הדאנס. השיר מתחיל ללא אקספוזיציה, בשלב מסוים הזמר מתחיל לצעוק. השיר מאמץ גישה מקורית הרמונית עם פזמון קליט. לזמר קול ורסטילי. גם השיר הזה נשמע כמו להיט גדול. הפזמון הופך את השיר למאד חזק וקומפטטיבי, ובחסות ההופעה החיה התחושה הזו מתעצמת. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה עם חליפה לבנה, הכוללת ז'קט רחב כתפיים, מכנסיים רחבות ועליונית לבנה חושפת בטן. השיר נשמע מצוין בעיבוד תזמורתי, ואני מופתע שהוא לא מדורג גבוה יותר בהימורים ובדירוג שהוצג בתחילת הערב. הוא פרפורמר מצוין, והייתי שמח לשמוע עוד חומרים שלו אחרי הערב.
הופעת ביניים משעשעת של פיורלו.
Sangiovanni – Finiscimi – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה מודרנית, שמיימית בהתחלה, מלנכולית, המדברת על הכאב שבפרידה. ההגשה הרגשנית, הנתמכת על ידי כלי מיתר, קלידים, וגשר המובל על ידי הפסנתר, מציגה את הניואנסים הווקאלים שלו. ההרגשה בשיר היא עצובה ורגשנית, כמעט מדוכאת. העיבוד היפה מחמיא לקולו של הזמר. 3/5."
בהופעה החיה: הוא דורג במקום האחרון בדירוג המשוקלל, שהוצג בתחילת הערב. הזמר נראה כמו איפה אפי. לובש חולצת גולף עם פסים אדום-לבן רחבה ומכנסיים אדומים רחבים. מקום אחרון שלא בצדק. העיבוד התזמורתי הופך את השיר לרומנטי ממש.
Clara – Diamanti grezzi – בסקירת השירים כתבתי: "אחת ההפתעות של התחרות השנה. לא שיש לה סיכוי, אבל בכל זאת מדובר באחת מהאמנים החדשים. השיר מתחיל בנגינת כינור, הזמרת נכנסת בשירה קצובה. הגשר בונה את השיר ללחן קלאסי בליווי מיתרים. שיר אהבה מודרני, המשלב אלמנטים שונים, כולל רפרנסים משנות התשעים בגשר. שילוב של קלאסי ומודרני. מידטמפו עם מקצב קודר ונגיעות רטרו. הגשר הוא כמעט היפ-הופ, הפזמון הוא פופ תזמורתי סנרמואי. יפה. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה כסופה חשופת כתפיים. שיערה אסוף ומשוך לאחור. גם כאן העיבוד התזמורתי מצוין. הביצוע שלה נהדר. המצלמה מתמקדת בפנייה היפות, כמעט נתקעת בה. אכן הפתעה טובה. היא עוזבת את הסטנד אחרי הפזמון הראשון ומוכיחה אישיות בימתית ששווה לעקוב אחריה. פזמון יפה ואפקטיבי.
Bnkr44 – Governo punk – בסקירת השירים כתבתי: "קטע עשיר, עם מחווה לPאנק-רוק של שנות התשעים, נבנה לקראת פזמון משכנע שקל להתחבר אליו. שילוב המיתרים והגיטרה החשמלית יוצרים ציפייה ומובילים לפזמון הקליט. זה יותר פופ איטלקי מ-Pאנק. המילים אירוניות ומלאות מודעות עצמית. 3/5."
בהופעה החיה: הם לובשים חליפות בשחור ואפור. גם הם הגיעו משלב האמנים החדשים, וגם הם בגדר הפתעה חיובית. חמישתם מקפצים על הבמה. השישי מנגן על סינתיסייזר. יש להם הרבה כריזמה וזה עובר מצוין במצלמה. הופעה נהדרת ומלאת אנרגיה. הם יורדים במדרגות ושרים עם המנצח. אחלה להקה. לקראת סוף השיר חלקם בלי חולצות.
Rose Villain – Click Boom! – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל מינימליסטי, והופך למסע חיפוש מוזיקלי קצבי של מודעות עצמית. לשיר רפרנסים מוזיקליים שונים, המתגלים בד בבד, והופכים את השיר לאפקטיבי. היא מוכיחה יכולת ווקאלית מרשימה. הפזמון מאד זכיר. הסאונד של השיר מודרני, וזה היה אמור להפתיע בתוצאות, מה שעד כה לא קרה. הבתים והפזמון מלודיים, ואחריהם מגיע קטע ראפ/ספוקן עכשווי."
בהופעה החיה: רוזה המרשעת עולה בשמלה עם חלק עליון שחור-כסוף מנצנץ וחלק תחתון שחור חלק. הבתים אמוציונליים בעוד הפזמון אורבני ומחוצף. אחד השירים היפים הערב לדעתי, והיא נותנת בהופעה את הלב והנשמה. שיר לא מוערך מספיק השנה.
להלן דירוגי לשירי התחרות, לאחר ההופעות החיות:
- Ricchi e Poveri – Ma non tutta la vita
- Alessandra Amoroso – Fino a qui
- Mahmood – Tuta gold
- Rose Villain – Click Boom!
- Alfa – Vai!
- Annalisa – Sinceramente
- Angelina Mango – La noia
- Clara – Diamanti grezzi
- Loredana Bertè – Pazza
- Fred De Palma – Il cielo non ci vuole
- Irama – Tu no
- Fiorella Mannoia – Mariposa
- Bnkr44 – Governo punk
- Emma – Apnea
- Sangiovanni – Finiscimi
- BigMama – La rabbia non ti basta
- Diodato – Ti muovi
- Maninni – Spettacolare
- Dargen D'Amico – Onda alta
- Geolier – I p' me, tu p' te
- The Kolors – Un ragazzo una ragazza
- Gazzelle – Tutto qui
- Francesco Renga and Nek – Pazzo di te
- Santi Francesi – L'amore in bocca
- Mr. Rain – Due altalene
- Negramaro – Ricominciamo tutto
- Ghali – Casa mia
- Il Tre – Fragili
- Il Volo – Capolavoro
- La Sad – Autodistruttivo
מעניקים פרס מפעל חיים למישהו.
ועכשיו לתוצאות. מקומות 17-30:
מקומות 6-10:
מקומות 1-5 בסדר אקראי:
מופע ביניים אחרון, Lazza.
קווי הטלווטינג נסגרים. כעת חלוקת פרסים
בפרס Sergio Bardotti על המילים הטובות ביותר זוכה – Fiorella Mannoia.
בפרס Giancarlo Bigazzi על הלחן הטוב ביותר זוכה – Angelina Mango.
הטופ 5 עולים לבמה. הגיע זמן לתוצאות.
למקום החמישי הגיע…Irama.
למקום הרביעי הגיע… Ghali.
למקום השלישי הגיע…
Annalisa
והזוכה בפסטיבל סנרמו 2024 הוא/היא:
Angelina Mango
בהצלחה לאיטליה ול-Angelina Mango במאלמו!
ניתן לראות שוב את גמר פסטיבל סנרמו כאן.
המדריך לאירוויזיון 