פסטיבל סנרמו משמש, החל מחזרתה של איטליה לתחרות ב-2011, כקדם המקומי, להוציא את 2014. מאז חזרתה של איטליה לתחרות ב-2011, המדינה סיימה כמעט תמיד בטופ 10, ובשנה שעברה זוכה סנרמו, Marco Mengoni, סיים באירוויזיון במקום הרביעי עם שירו "Due vite".
אז איך בעצם עובד פסטיבל סנרמו? ביום שלישי האחרון התמודדו כל 30 השירים. ביום רביעי התמודדו שוב 15 השירים הראשונים. ביום חמישי, התמודדו 15 שירים אחרונים. בשישי הופיעו כל 30 האמנים ויבצעו גרסאות כיסוי לשירים מוכרים, איטלקים ואחרים, בדואטים. הערב ייערך גמר פסטיבל סנרמו. שוב יבצעו כל ה-30 את שיריהם, וייבחר המנצח. האם המנצח ייצג את איטליה באירוויזיון 2024? זאת נדע ביום ראשון במסיבת העיתונאים האחרונה של הפסטיבל.
איך עובדת ההצבעה?
- בערב הראשון, ההצבעה היא 100% ניקוד עיתונאי טלוויזיה ופרינט.
- בערב השני והשלישי, ההצבעה היא 50% קהל ו-50% ניקוד שופטי הרדיו.
- בערב השלישי, 34% צוות שיפוט מטעם הרדיו, 33% ניקוד עיתונאי טלוויזיה ופרינט ו-33% ניקוד של עיתונאי אינטרנט.
- בערב הרביעי המשתתפים מבצעים גרסאות כיסוי. ההצבעה היא 34% קהל, 33% עיתונאים ו-33% רדיו.
- בערב החמישי ההצבעה בסיבוב הראשון היא של 100% טלווטינג. אל התוצאה הזו יתווספו תוצאות התוצאות של ארבעת הערבים הקודמים. חמשת השירים עם שיסיימו בראש הרשימה יכלו לסופר-גמר.
- בסופר גמר הניקוד יתאפס. לשלושת השירים יצביעו העיתונאים (33% מהניקוד הסופי), הרדיו (33%) והקהל (34%).
גם השנה, כפי שעיניכם רואות, אין הדחות של שירים. כולם מגיעים לערב האחרון, שהוא הערב. להלן הטופ 5 של הערב הראשון:
להלן הטופ 5 של הערב השני:
להלן הטופ 5 של הערב השלישי:
להלן הטופ 5 של הערב הרביעי:
להלן סקירת שירי התחרות:
Alessandra Amoroso – Fino a qui – בלדה אישית. האינטרו מובל על ידי פסנתר, מכין את הבמה ללילה ברומא, עם ההגשה הרגשנית של המבצעת. טקסט עדין ולא קלישאתי עם גשר מכשף. זו בלדה מסורתית. המילים נגעו לליבי באופן אישי. המלודיה נימוחה וסוחפת. בסופו של דבר יש כאן בלדה איטלקית טיפוסית, מצוינת וטיפוסית. 3/5.
Alfa – Vai! – שיר עם סאונד המושפע ממוזיקת הפולק והאינדי, המראה ורסטיליות. הפזמון הקליט בשילוב אפקטים ווקאלים חכמים ושריקות, הופכים את השיר ככזה שיתחבב על הקהל. הוא סיים בטופ 5 אמש, אבל לא על סמך השיר הזה, אלא על סמך גרסת כיסוי שביצע. יש משהו כמעט ויראלי בפזמון, הוא נדבק לראש ומהווה את ההוק המרכזי של השיר. 3/5.
Angelina Mango – La noia – מיקס קצבי ומכשף של השפעות עכשוויות ומסורתיות. הנוכחות הבימתית האנרגטית שלה, משולבת בגשר מעניין, תורמת לאפיל הכללי של השיר. נשמע כמו להיט גדול, שחלק כבר חושבים שיש לו סיכוי לזכות באירוויזיון. יש ראפ בשילוב מוזיקה לטינית וביט חזק. האווירה בשיר דינמית מאד, המלודיה קצבית וסוחפת. הלופ המוזיקלי בפזמון מאד אפקטיבית. 3/5.
Annalisa – Sinceramente – הזמרת נשארת בסגנון הקצבי העכשווי שלה, אלקטרוני וקודר. זה אירופופ אפקטיבי וקליט, שמצליח לשמור על רמה גבוהה ואחידה של שיר. הגשר העצמתי מעצים את האימפקט של השיר, ומציג את הווקאל שלה על רקע מוזיקלי הדוק. זה נשמע כמו להיט בטוח, אבל הפזמון קצת רפטטיבי. 3/5.
BigMama – La rabbia non ti basta – שיר, המספר סיפור אישי, קצבי. נרטיב עשיר מילולית, מבנה בנוי היטב וסיום טעון רגשית. למרות הכל, האווירה מסיבתית ושמחה בעיבוד פופ-טרנס. כל אלו הופכים את BigMama לאחת ההפתעות הטובות של הפסטיבל השנה. אני משוכנע ששמעתי את הפזמון כבר איפשהו. 3/5.
Bnkr44 – Governo punk – קטע עשיר, עם מחווה לPאנק-רוק של שנות התשעים, נבנה לקראת פזמון משכנע שקל להתחבר אליו. שילוב המיתרים והגיטרה החשמלית יוצרים ציפייה ומובילים לפזמון הקליט. זה יותר פופ איטלקי מ-Pאנק. המילים אירוניות ומלאות מודעות עצמית. 3/5.
Clara – Diamanti grezzi – אחת ההפתעות של התחרות השנה. לא שיש לה סיכוי, אבל בכל זאת מדובר באחת מהאמנים החדשים. השיר מתחיל בנגינת כינור, הזמרת נכנסת בשירה קצובה. הגשר בונה את השיר ללחן קלאסי בליווי מיתרים. שיר אהבה מודרני, המשלב אלמנטים שונים, כולל רפרנסים משנות התשעים בגשר. שילוב של קלאסי ומודרני. מידטמפו עם מקצב קודר ונגיעות רטרו. הגשר הוא כמעט היפ-הופ, הפזמון הוא פופ תזמורתי סנרמואי. יפה. 3/5.
Dargen D'Amico – Onda alta – שיר המשלב אירוניה עם ביקורת חברתית. האינטנסיביות הקצבית שלו והרפרור לדאנס של שנות האלפיים המוקדמות, במיוחד בפזמון הקליט, יצר הופעה חיה שחיברה אליה את הקהל. מאד הזכיר לי את שירו הקודם בפסטיבל. בערב הראשון הוא סיים את ההופעה בקריאה להפסקת אש. לפני שנתיים הוא היה הפייבוריט שלי, וכעת אני קצת מצטער על זה. זה לא שיר רע, הוא פשוט מאד דומה לשירו דאז. מה גם שהוא אידיוט שימושי. 3/5.
Diodato – Ti muovi – לשיר גישה של סינגר-סונגרייטר, המציגה דיאלוג בין גיטרה, פסנתר וכלי הקשה. הגשת שיר נינוחה, כפי שאנו רגילים עם המבצע, והגשר מגביר אמוציות אצל המאזין. המעבר המהיר לפזמון מחמיא למילים הנוגעות ללב. אנחנו כבר רגילים לקבל את המלודיות האלה מ-Diodato, זוה טוב כמו שזה, אבל לא פורץ דרך בשום צורה. סיום חזק. 3/5.
Emma – Apnea – שיר המשלב אלמנטים של דאנס. הזמרת מהרהרת על אהבה ותשוקה ברומא. יש דיאלוג מתמשך בין הווקאל לאלמנטים של הפקה, ואלו גורמים לשיר להישמע אמין. הפזמון קצבי, קצוב, עולה על כביש מהיר, אבל עדיין לא מצליח להפוך את השיר לאחד הבולטים בפסטיבל. כמו כמעט כל השירים השנה בפסטיבל, זה שיר טוב. עם זאת, הוא לא מתחרה על הבכורה. 3/5.
Fiorella Mannoia – Mariposa – השיר מהדהד אלבומים ישנים של הזמרת. גיטרה קצבית חזקה תומכת במילים משמעותיות. אלו הופכים את הפזמון לקליט באופן חכם. להיט קיץ באווירה טרופית. לזמרת קול עמוק ומלא ניסיון. אחרי שסיימה במקום השני בסנרמו 2017, אני לא חושב שזה יקרה שוב הערב, אבל זה שיר טוב, עם מלודיה ים תיכונית עצלה ונינוחה במובן הטוב של המילה. 3/5.
Francesco Renga and Nek – Pazzo di te – בלדת רוק קלאסי, המדברת על אהבה. ההפקה נעדרת את הדינמיות הנדרשת לשיר כדי לבלוט, אבל זה שיר טוב. בלדה איטלקית סנרמואית-קלאסית, רגשנית ומרגשת, שפעם בוודאי הייתה מצליחה הרבה יותר. השיר ממצה עצמו די מהר. עם זאת, יצוין שזה בנוי לאולמות גדולים, ואולי יעבוד על כמה אנשים באולם הפסטיבל. 3/5.
Fred De Palma – Il cielo non ci vuole – הזמר ממשיך במעברו אל מוזיקת הדאנס. השיר מתחיל ללא אקספוזיציה, בשלב מסוים הזמר מתחיל לצעוק. השיר מאמץ גישה מקורית הרמונית עם פזמון קליט. לזמר קול ורסטילי. גם השיר הזה נשמע כמו להיט גדול. הפזמון הופך את השיר למאד חזק וקומפטטיבי, ובחסות ההופעה החיה התחושה הזו מתעצמת. 3/5.
Gazzelle – Tutto qui – זה מתחיל בנגינת פסנתר, ואז נכנס הזמר בקולו המעט מאנפף. מלודית, זה נשמע כמו בלדה איטלקית רגילה, שאנו רגילים לשמוע כבר עשרות שנים. בפזמון נכנסים אפקטים של אקו, שמעבים את הסאונד של השיר. בבית השני כבר יש כמה אלמנטים אלקטרוניים. המגע הקלאסי של המבצע והיוצר מורגשים, במיוחד בפינלה העצמתי, ואלו יוצרים אימפקט רגשני בהופעה החיה. לא מהשירים החזקים של הליינאפ. יש גם הדהוד למוזיקה של שנות השישים בשיר. 3/5.
Geolier – I p' me, tu p' te – אומרים שהשיר קיבל בטלווטינג כמות קולות שעולה על כל שאר הקולות ביחד. הסיבה: תמיכה ענקית שהוא מקבל מהאוכלוסייה הנפוליטנית. אם ההפרש יהיה כה גדול, יהיה קשה למנוע ממנו לזכות בפסטיבל. השיר הנוכחי הוא שיר קיצבי נפוליטני. סינת'-ראפ. מהנה, אך לא מחדש. קליט. הביט חזק, הראפ יותר מלודי ממה שאנחנו רגילים. זה שיר טוב, אבל לא זוכה סנרמו בשום צורה. 3/5.
Ghali – Casa mia – פופ-ראפ רטרואטי עם צליל אייטיזי אלקטרוני. שיר על החברה המודרנית. משחק המילים הקליט והסאונד מזכירים את להיטי הרדיו שלו, והופכים את השיר לכזה שקל להתחבר אליו. זה נחמד, קליט, קופצני ורקיד. בשלב מסוים השיר נכנס ללופ ולא מתקדם יותר מידי. הסאונד לעיתים לאה וזה פוגם בהנאה מהשיר. 3/5.
Il Tre – Fragili – התחלה מינימלית, מובילה לפזמון קצבי ומבוסס כלי הקשה. השילוב של הראפ מוסיף מורכבות, בעוד העיבוד לכלי מיתר, המתגבר בגשר מעצים את האימפקט הרגשני של השיר. הראפ הוא לא משהו שלא שמענו בעבר. השיר רגשני, אבל העיבוד לטעמי כבד ולעיתים יומרני מידי. זה בסדר, אבל לא יותר מזה. 3/5.
Il Volo – Capolavoro – נוטשים את הסגנון הרגיל שלהם בשיר זה. העיבוד התזמורתי תורם לעושר ומדגיש את האבולוציה הווקאלית של השלישיה. הרמוניות קוליות מרשימות, כמו תמיד. השיר עצמו, אין לי מושג מה הוא עושה בליינאפ הנוכחי, היה אפשר בקלות לוותר עליו. המילים קיטשיות. המלודיה היא adult contemporary שמרני. זה לא גרוע לחלוטין, אבל זה גם לא טוב במיוחד. 3/5.
Irama – Tu no – בלדה, המובלת על ידי פסנתר. שיר המדבר על הייאוש שאחרי הפרידה. ההופעה הווקאלית האינטנסיבית, והכינור, שמוקם בשיר בצורה חכמה, תורמים לאימפקט הרגשי של השיר. מהשירים הקודמים שלו בפסטיבל לא התלהבתי כמו רוב החובבים, אבל זה שונה. השיר מתחיל בכותרת השיר, הנצעקת באופן אמוציונלי. הקול הצרוד והגברי של המבצע תורם לבלדה הזאת, ששמענו כמותה בעבר, והיא עדיין מאד אפקטיבית. 3/5.
La Sad – Autodistruttivo – שיר המשלב השפעות Pאנק ונגיעות של ההרכבים האמריקאים Offspring ו-Blink182. הפזמון עובד, אבל שאר השיר לא יצירתי מספיק. זה בסדר, אבל אחרי Måneskin, שירים כאלה, עם לחן בינוני והופעה הרבה פחות ממושלמת, פשוט לא עובדים. השיר מדבר על התאבדויות וכיצד למנוע אותן. 3/5.
Loredana Bertè – Pazza – שיר רוק עם התייחסות אישית למבצעת. עיבוד הרוק מחמיא למילים, הדורשות מודעות עצמית. טרם חשיפת השיר, השיר היה מהפייבוריטים לזכייה בפסטיבל, כעת נראה שקרנו ירדה. עדיין מדובר בשיר מצוין, פופ-רוק אייטיזי, בלי שטיקים מיוחדים, עם קריצה במילים ומלודיה יציבה וחזקה. 3/5.
Mahmood – Tuta gold – "חליפת זהב". שיר קצבי, סינת'-אלקטרו-פופי עם השפעות ראפ. לשיר תמות אישיות, המדברות שוב על אביו ועל נושאים חברתיים. האקורדים מהפנטים, משולבים עם קולו הדינמי של הזמר, יוצרים אווירה המוכנה למועדון. פוטנציאל ללהיט רדיו. הביטים ומחיאות הכפיים מזכירים את "Soldi". נאמר מצד שני שהשיר נשמע כמו מאשאפ של שירים קודמים שלו. 3/5.
Maninni – Spettacolare – בלדה קלאסית, מופקת כהלכה. יש בשיר בילד אפ רגשני וליריקה עשירה. ביחד הם יוצרים שיר אהבה מעניין ומרגש. המלודיה סוחפת והביצוע של הזמר לוקח את השיר קדימה. ההפקה תזמורתית גדולה מהחיים. למרות שכבר שמענו שירים רבים כאלו בעבר, זה עדיין עובד. המילים נוגעות; "להחזיק אותך צמוד זה ספקטקולרי". 3/5.
Mr. Rain – Due altalene – מתחיל במלודיה המובלת על ידי פסנתר, סגנונו הקבוע. המילים רגשניות מאד. הפזמון מתחיל בסנתוז קולו של הזמר, ולאחר מכן נכנסת הגיטרה האקוסטית וכלי המיתר. אחרי הפזמון, כלי המיתר מתעבים. רומנטי מאד. מילים סימבוליות ושילוב של ראפ, החל מהבית השני, ואלמנטים תזמורתיים מעניקים לשיר עומק ורגש. יפה ומרגש, אך לא עומד בשורה אחת עם השירים המצטיינים של הפסטיבל השנה. 3/5.
Negramaro – Ricominciamo tutto – אינטרו מובל על ידי פסנתר, המביא את קולו האינטימי של הסולן לקדמת הבמה. הסאונד הייחודי של ההרכב זוהר בהפקה, שעוברת בין האקוסטי לפזמון היותר עשיר הפקתית. בלדת רוק דרמטית, המדברת על זוג, המצוי בלופ במערכת יחסים ומתחיל כל פעם מחדש. אני יכול להזדהות עם זה. עם זאת, הפזמון נשמע לא מקורי, ומזכיר בלדות רוק רבות, לאו דווקא איטלקיות. יש מודולציה של ההפקה בסוף השיר. 3/5.
Ricchi e Poveri – Ma non tutta la vita – נציגי איטליה לאירוויזיון 1978. שיר מפתיע עם נימה של פלמנקו ואפקטים ווקאלים. האווירה הקצבית מעודדת גישה קלילה, ומזמינה את המאזינים לאמץ את הרוח המאושרת של השיר. פתיחה גרנדיוזית ומלודיה חזקה וקליטה. מזכיר ספינות תענוגות בשנות השבעים. הטקסט חמוד, משעשע, קליל. אחת ההפתעות הנפלאות של הפסטיבל השנה, ואחד השירים שללא ספק יישארו איתי גם אחרי שהפסטיבל ייגמר. 3/5.
Rose Villain – Click Boom! – השיר מתחיל מינימליסטי, והופך למסע חיפוש מוזיקלי קצבי של מודעות עצמית. לשיר רפרנסים מוזיקליים שונים, המתגלים בד בבד, והופכים את השיר לאפקטיבי. היא מוכיחה יכולת ווקאלית מרשימה. הפזמון מאד זכיר. הסאונד של השיר מודרני, וזה היה אמור להפתיע בתוצאות, מה שעד כה לא קרה. הבתים והפזמון מלודיים, ואחריהם מגיע קטע ראפ/ספוקן עכשווי.
Sangiovanni – Finiscimi – בלדה מודרנית, שמיימית בהתחלה, מלנכולית, המדברת על הכאב שבפרידה. ההגשה הרגשנית, הנתמכת על ידי כלי מיתר, קלידים, וגשר המובל על ידי הפסנתר, מציגה את הניואנסים הווקאלים שלו. ההרגשה בשיר היא עצובה ורגשנית, כמעט מדוכאת. העיבוד היפה מחמיא לקולו של הזמר. 3/5.
Santi Francesi – L'amore in bocca – בלדה, הסוטה מהמיינסטרים. האינטרו מובל על ידי פסנתר, בליווי הקול של הסולן, ואלו בונים את השיר לקראת הפזמון ההרמוני. לכאורה מבנה קלאסי ומנצח של שיר, אבל לצערי הפזמון לא חזק מספיק, ולפרקים אף גנרי. סאונד רטרואי סינת'י מהאייטיז ברקע. המילים מדברות על הקושי של הצד הננטש בפרידה. 3/5.
The Kolors – Un ragazzo una ragazza – "בחור אחד, בחורה אחת". זה מזכיר שיר קודם שלהם, ומציג את האבולוציה הסדורה שההרכב עובר. מדובר בפופ-דיסקו קליט ושמח, הבונה מתח עד לפזמון. הפזמון בומבסטי, בייחוד חלק הסיום שלו. שיר שקל להצטרף אליו בפזמון. סגנון רטרואי, שחזק מאד בתחרות השנה. כל מה שלוקח לשנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים המוקדמות יכול להיכנס לכאן. 3/5.
להלן דירוגי לשירי התחרות:
- Ricchi e Poveri – Ma non tutta la vita
- Alessandra Amoroso – Fino a qui
- Mahmood – Tuta gold
- Annalisa – Sinceramente
- Angelina Mango – La noia
- Rose Villain – Click Boom!
- Loredana Bertè – Pazza
- Clara – Diamanti grezzi
- Fred De Palma – Il cielo non ci vuole
- Irama – Tu no
- Alfa – Vai!
- Emma – Apnea
- Fiorella Mannoia – Mariposa
- Bnkr44 – Governo punk
- Sangiovanni – Finiscimi
- Maninni – Spettacolare
- BigMama – La rabbia non ti basta
- Diodato – Ti muovi
- Dargen D'Amico – Onda alta
- The Kolors – Un ragazzo una ragazza
- Geolier – I p' me, tu p' te
- Gazzelle – Tutto qui
- Francesco Renga and Nek – Pazzo di te
- Negramaro – Ricominciamo tutto
- Mr. Rain – Due altalene
- Ghali – Casa mia
- Santi Francesi – L'amore in bocca
- Il Tre – Fragili
- La Sad – Autodistruttivo
- Il Volo – Capolavoro
מי צפוי לזכות השנה בתחרות? לפי אתרי ההימורים, בעלת הסיכוי הרב ביותר לזכות היא Angelina Mango. אחריה Geolier, שלישי Annalisa ואחריו Irama ו-Loredana Bertè. אני לא מעז להמר על זוכים, כי זה בכל זאת סנרמו, לא התחרות הכי צפויה שיש.
אמש נערך הערב הרביעי של פסטיבל סנרמו, והערב יתקיים הערב החמישי והאחרון. בסופו יוצגו התוצאות ויוצג נציג איטליה (הפוטנציאלי) לאירוויזיון 2024.
המדריך לאירוויזיון 