פורטוגל נערכת לבחירת השיר שייצג אותה במאלמו. הליך הבחירה הוא התחרות המסורתית, Festival da Canção, שזו הפעם ה-57(!) בה היא מתקיימת. כמו תמיד, מדובר בקדם מאד שונה, עם הרבה צלילי ג'אז ובוסה נובה, ופחות נוכחות של מוזיקת פופ מסחרית. סה"כ יתמודדו 20 שירים בתחרות, 10 בכל חצי גמר. שישה שירים יעפילו מכל חצי גמר לגמר, שייערך ב-9/03, בהצבעה משותפת של הקהל והשופטים.
המנחים הם José Carlos Malato, מנחה טלוויזיה, אשר הנחה את קדם 2014 ואחד מחצאי הגמר של הקדם ב-2018-2022, ו-Tânia Ribas de Oliveira, מנחת טלוויזיה, אשר הנחתה את אחד מחצאי הגמר של הקדם בחמש השנים האחרונות. הערב נפתח במחווה ל-Sara Tavares המנוחה.
לאחר מכן, המתמודדים מוצגים. השופטים הם Gisela João, Benjamim, Lia Pereira, Miguel Esteves Cardoso, Lura, Pedro Oliveira ו-Mimicat. כמו תמיד, בגרין רום תראיין את המתמודדים Inês Lopes Gonçalves. את השירים מציגים מנחים מתחלפים. התחרות מתחילה!
Nena – Teorias da conspiração – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בנגינת פסנתר. מדובר בבלדת פופ ו-easy listening. זה נעים להאזנה, מופק בעדינות, אבל שמרני למדי. המנגינה מחממת את הלב, אבל נדמה שהשיר הזה מקומו על גלי האתר ולא על בימת הקדם. זה נינוח עד נינוח מידי, לא מעניין במיוחד, לא מאתגר בשום צורה ולא מותיר עליך רושם רב אחרי שהוא מסתיים. 3/5."
בהופעה החיה: היא יושבת, לובשת אאוטפיט זהב ללא שרוולים. לצידה שני נגנים. קולה נעים והמלודיה נימוחה. יש לשיר צלילי בינלאומי, מאד לא פורטוגלי. היא קמה באמצע השיר ופוסעת קדימה. לקראת סוף השיר היא מגבירה את עוצמת שירתה.
Perpétua – Bem longe daqui – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בצלילי אלקטרו-פופ אייטיזיים. הסולנית נכנסת בקולה העדין והאווירה היא צ'ילית ואמביינטית, המלודיה פריכה ונעימה. הפזמון עצמי פופי וחמוד מאד. העיבוד יפה ורטרואי. השיר לא קומפטטיבי בכלל, אבל המלודיה וההפקה יפות ונעימות. קראתי השוואות לז'אנר ה-City pop היפני, ואני יכול להבין מאיפה זה נובע. 3/5."
בהופעה החיה: הם לבושים כבחבורת היפסטרים בלתי. הסולנית בחליפת לבן פנינה. מאחוריהם עיר מצוירת, ובפזמון – כדור דיסקו. הם נעים מצד לצד במשהו שהוא בין חינני לדבילי. זה חמוד וזורם, אבל לא קומפטטיבי בעליל, וזה כבר שיר שני ברצף שנע על רצף הנמנום.
Mela – Água – בסקירת השירים כתבתי: "פופ-רוק רדיו פרנדלי וקליט בבתים, המבוססי פסנתר, אשר עובר בפזמון להיות המנון למים. השיר בבת אחת הופך להיות שמח וקצבי, וקצת מזכיר לי פסטיבלי מוזיקה, שבהם מצפים מהקהל לשיר. זה יכול לעבוד טוב באולם עם ההעמדה נכונה, אבל אני לא בטוח כמה זה יעבור לקהל בבית. המלודיה קצת סתמית, והשיר הזה מנסה לסחוף, אבל כושל דווקא שם, לפחות בהאזנה לגרסת הסטודיו בבית. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת לובשת שמלה תכלת, הכוללת שני חלקים, ונראית קצת מסמורטטת. סביבה שלוש רקדניות ורקדן, מכוסות בדים כחולים. הן מתחבקות… על הבמה מקרופונים רבים, כמו במסיבת עיתונאים, והסטנדים שלהם מכוסים בפרחים. לא הבנתי את הבימוי של הנאמבר הזה. הרקדנים חוזרים ללא הבדים, רק כדי לברוח שוב. הזמרת מזכירה לי גרסה כעורה של אלונה סער. היא מזייפת בסוף השיר, כשצריך להגיע לגבוהים.
Mila Dores – Afia a língua – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בקולות נשיים גבוהים מקהלתיים. הזמרת נכנסת בקולה ושוברת את ההרמוניה. המנגינה ברקע צורמת בכוונה. ואז בפזמון השיר לוקח לכיוון מלודי יותר. דווקא הפזמון מאכזב כי ציפיתי משהו לנעוץ בו את השיניים (או האוזניים). זה נשאר במחוזות הנעים, אבל הבתים בעיקר מבטיחים והפזמון מתקשה לקיים את ההבטחה. לשיר צלילים פורטוגלים מסורתיים, מסוג השיר שאף מדינה אחרת לא הייתה יכולה להביא. מסתבר שהמילים מייצגות את תרבות הכפר הפורטוגלית במאה העשרים. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה שחורה גדולה, מאד פורטוגלית, עם חלק עליון מתחרה. היא עושה תנועות עם הידיים, כאשר מאחוריה שרטוט של לב וכלי דם יוצאים ממנו. לאחר מכן, הוידאוארט משתנה לדמויות השרות את מילות השיר. היא לבדה על הבמה. זה יפה ומיוחד. אם הולכים על משהו מקומי, זה רעיון.
Left. – Volto a ti – בסקירת השירים כתבתי: "בלדה פורטוגלית טיפוסית עם מלודיה מחבקת. הזמר שר בקול עדין על רקע כלי הנגינה האקוסטיים. מידי פעם נכנסים כלי מיתר ומוסיפים מתח יפה לשיר. ההרגשה נוסטלגית, ההגשה של הזמר נעימה והחבילה הכוללת משביעת רצון, אך לא קומפטטיבית בעליל. המוזיקה פשוטה והז'אנר הצ'ילי הזה די מצליח בפורטוגל, אז אולי יש כאן גמר למרות הכל. 3/5."
בהופעה החיה: הזמר שוכב במיטה לצד אישה. הוא לובש אאוטפיט פשוט בלבן, הכולל ז'קט וחולצת חצי גולף. הוא מתיישב, ולבסוף פוסע מן המיטה למרכז הבמה. היא נשארת לשבת על המיטה. הקול שלו נעים וההגשה גם כן. הוא מתיישב ליד שולחן שחמט ומתחיל לשחק. היא מצטרפת אליו למשחק.
Rita Rocha – Pontos finais – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת פופ-אינדי עם צ'יל אאוט. זה מתחיל כמעט כמו לשחות במים, עם צלילים עדינים. השיר מתחיל עדין ושביר, אך מתגבר מבלי שתרגיש זאת. עם זאת, התקשיתי להתחבר לשיר. זה נחמד, אבל אין הוק חזק לשיר וקשה לזכור אותו לאחר שהוא מסתיים. הנבל הוא תוספת יפה לעיבוד של השיר, הקול של הזמרת יפה מאד וצלול, אבל משהו בחבילה הכוללת לא מתחבר לכדי משהו עם אימפקט. 3/5."
בהופעה החיה: הצילום מתחיל בשחור ולבן. הזמרת יושבת ומנגנת בנבל, לובשת אאוטפיט שחור. היא מעלה אוקטבה והצילום עובר לצבע. בוידאוארט ירח ועשן מגורענים. עמה על הבמה להקת נגנים בשחור ולבן. ההופעה יפה ואסתטית, אבל המלודיה לא חזקה מספיק, וזה מאד בולט.
Noble – Memory – בסקירת השירים כתבתי: "בלדת רוק רך, adult contemporary, שיר רדיו, שלא מותיר רושם רב. לזמר קול גברי ורוקיסטי, אבל המלודיה עצמה לא מעניינת במיוחד. הפקה מינימליסטית וטיפוסית לבלדות רוק מהסוג הזה, אבל הרגשתי שאני בחזרה בניינטיז עם השיר הזה. מילא אם היה לשיר הוק חזק או משהו שהיה הופך אותו לזכיר, אבל הוא נעדר מהשיר הזה. זה בסדר, אבל לא מעבר לכך. מישהו כתב שפורטוגל הייתה יכולה לנצח באירוויזיון 1994 עם השיר הזה. זה קצת נכון. 3/5."
בהופעה החיה: הוא עולה בחליפה תכולה, בלי חולצה מתחת לז'קט. זה נראה מבטיח, אבל זה שיר מיושן. בוידאוארט מסגרות של תמונות ונורות. שירה נאה, אבל שום דבר לא קורה.
João Borsch – …Pelas costuras – בסקירת השירים כתבתי: "שיר אלקטרו-פופ-רוק יפה ואקלקטי. משלב כמה סגנונות. המלודיה הזכירה לי את ההרכב Muse, רק בשפה הפורטוגלית. באמצע השיר עוברים מרחבות המועדונים לאצטדיוני הרוק. לאחר מכן נכנס אורגן ומעניק לשיר צליל שלאגריסטי, שאפשר לזהות גם במלודיה. הפזמון קליט, אבל אני לא בטוח עד כמה הוא מקורי וחזק כדי להצליח בקדם. מעניין אותי איזו העמדה הם יתנו לזה. 3/5."
בהופעה החיה: הזמר עולה לבוש בשחור ולבן, עם חולצה פתוחה ומלא שרשראות. לידיו כפפות אדומות. סביבו הרבה מיקרופונים. הוא לוקח אחד ופוסע קדימה בפזמון. בוידאוארט דמויות רצות. עמו על הבמה גיטריסטית וקלידן/דיג'יי. הופעה ווקאלית טובה והופעה בימתית מלאת נוכחות. חבל שהוא סתם פוסע מצד אחד של הבמה לאחר לאורך רוב ההופעה.
Iolanda – Grito – בסקירת השירים כתבתי: "מבחינת כמות הצפיות, זה השיר המוביל לזכייה בקדם. הזמרת שרה בקולה הצלול. כלי הנגינה המלווים אותה נכנסים אט אט לאחר מכן. בגשר נבנה המתח עד לפיזמון הנימוח והמלודי. לאחר מכן, השירה נהיית קצובה וגם העיבוד. לשיר יש סאונד דרמטי, והקול של הזמרת עצמתי. זה כמו גל שסוחף אותך, לעיתים רגוע ואמביינטי, לעיתים סוער. יש חלקים קצת חנפניים ומוכווני אירוויזיון בשיר, ואת זה פחות אהבתי. 3/5."
בהופעה החיה: הפייבוריטית הגדולה. היא לובשת אאוטפיט לבן, שיערה משוח לאחור ואור נוגה על גופה. ידיים של חמישה רקדנים כמעט נוגעים בה. פניהם מכוסות מסכות תחרה. בפזמון המצלמה מתרחקת ומראה את הבמה הערומה. אני תוהה האם מדובר בגרסה הפורטוגלית לבלגיה 2015. ההופעה הווקאלית מצוינת.
Bispo – Casa portuguesa – בסקירת השירים כתבתי: "שיר ראפ על רקע נגינת גיטרת באס. אחרי כ-40 שניות נכנסת מכונת התופים. הפזמון יותר מלודי, היפ-הופי, חמוד מאד. שומעים הרבה רגש שמועבר בהגשת השיר. ההפקה נקייה והכל מרגיש אותנטי מאד. מה הסיכוי של שיר ראפ לזכות בקדם? לא גבוה. ואם יגיע לאירוויזיון? שם בכלל יתרסק. לקראת סוף השיר יש גיטרה אקוסטית ופסנתר. שיר אקלקטי באווירת צ'יל. 3/5."
בהופעה החיה: הוא יושב ליד השולחן במטבח מול זוגתו. העוזרת מגיעה. הוא קם ופוסע קדימה. הוידאוארט מציג את הבית בפירוט. על הבמה משום מה ערימת חציר, עליה הוא מתיישב. חוץ מזה לא קורה יותר מידי. הוא כריזמטי למדי, אבל לא בטוח עד כמה הוא סוחב את ההופעה לבדו. העוזרת וזוגתו לא ממש עוזרות.
להלן דירוגי לשירי חצי הגמר, המתעדכן לאחר ההופעות:
- Bispo – Casa portuguesa
- João Borsch – …Pelas costuras
- Left. – Volto a ti
- Mila Dores – Afia a língua
- Iolanda – Grito
- Perpétua – Bem longe daqui
- Rita Rocha – Pontos finais
- Nena – Teorias da conspiração
- Mela – Água
- Noble – Memory
בעודנו ממתינים לתוצאות, ראיונות עם המתמודדים בגרין רום. לאחר מכן, הופעת ביניים ראשונה, Delfins.
ולאחר מכן, עוד ראיונות ואכילת ראשים.
ולתוצאות. ששת המעפילים לגמר הם:
- Rita Rocha
- Nena
- Perpétua
- Iolanda
- João Borsch
עכשיו עושים כבוד לנציג הראשון של פורטוגל בתחרות, António Calvário.
בסיבוב השני של ההצבעה עולה לגמר:
- Noble
במוצ"ש – חצי הגמר השני. בינתיים ניתן לצפות בחצי הגמר הראשון כאן.
המדריך לאירוויזיון 