ברוכים הבאים לחצי הגמר הראשון של הקדם האלבני, הלא הוא Festivali i Këngës.
15 שירים הופיעו אמש. בחצי הגמר השני יופיעו 15 האמנים הנותרים. ביום שבת יופיעו כל 30 האמנים בגרסאות כיסוי לשירי עבר. ביום ראשון, ה-22/12 יתקיים הגמר, ובו ייבחר זוכה הפסטיבל ונציג אלבניה לאירוויזיון 2025, כאשר לראשונה ההצבעה בפסטיבל תהיה 50% שופטים ו-50% קהל.
הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-63. רק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004).

חצי הגמר נפתח בביצוע של Elhaida Dani, המפיקה האמנותית של הפסטיבל, לביצוע הזוכה הראשון של הפסטיבל, אי שם ב-1961. מדובר ב-"Femija i pare" של Vace Zela. אליה מצטרפת מקהלת ילדים. לבמה עולים המנחים, Enkel Demi ו-Ornela Bregu. הם מציגים את חברי התזמורת.

Orgesa Zaimi – I parë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר כאתנו-פופ-רוק… השיר נפתח בצלילי גיטרה חשמלית, ולאחר מכן בלופ אלקטרו-אתנו-פופי. זה מאד לוקח חזרה לפסטיבלים של 2004-2005 ולאירוויזיון של אז גם כן. יש משהו מיסתורי בצליל שבא אחר כך. לאחר מכן יש מעין שאגות, שמזכירות את אלבניה 2022. היא תוקפת, רק כדי להירגע בגשר, הבונה מתח לפזמון, שכולל צעקות בעיקר והפקה מוזיקלית כבדה ופופ-האוסית. אם אלבניה רוצה לחזור על הכישלון של 2022, מינוס התעוזה, היא יכולה לבחור בזה, אבל אני בספק אם זה הולך לקרות. הרבה שטיקים וכאב ראש על מעט שיר. 2/5."
בהופעה החיה: היא לבושה שמלה לבנה, החושפת זרוע אחת. שיערה משוח לאחור, כאשר רק כמה קצוות שיער מובאות קדימה. עמה מופיעים להקת נערים ונערות. ההופעה הווקאלית טובה והיא נראית מצוין, אבל זה שיר אובר-דרמטי והצעקות לא לרוחי. גם מבחינה מלודית, זה מבולגן לי מידי והרבה תיאטרלי.

Erma Mici – Mbaje – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר כבלדת רוק. השיר מתחיל במוזיקה נוגה, המשנה קצב כשנכנסים כלי המיתר הדרמטיים. הזמרת נכנסת, בקולה הדרמטי גם כן, ונדמה שהיא זועקת בפזמון, כנהוג בפסטיבלים באלבניה. זו יותר בלדת פופ-רוק, זה יותר מידי פרווה כדי לכנות את זה "רוק". הבתים מעניינים מבחינת המלודיה, אבל הגשר הדרמטי והפזמון הצעקני צפויים מידי והופכים את השיר לעוד אחד ברצף. זה לא רע, אבל גם לא מעבר. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה שחורה פשוטה יחסית, עם שרוולי תחרה. מוזיקלית זה לא הולך לשום מקום, וגם שיר זה נשמע צעקני. היא שומרת את עצמה לחלקים המתאגרים של השיר ווקאלית, וזה גורם לשאר השיר להישמע פחות מלהיב, או שפשוט היא לא פרפורמרית מספיק טובה.

Luna Çausholli – Qiell apo ferr – על גרסת הסטודיו כתבתי: "שמעתי כמה חובבים שהגדירו את זה כשיר האהוב עליהם. אני מעריך שירים שנכתבו על ידי המבצע עצמו, אבל זה צריך להגיע עם קבלות. השיר הנוכחי הוא בלדת פופ, המושרת באלט-סופרנו של המבצעת. קולה מתוק והכלים האקוסטיים מחמיאים לו. המלודיה מוכרת, גם אם מקורית על הנייר. זה נשמע כמו בלדת סינגר-סונגרייטר מסוף הניינטיז. בסדר, לא מעבר לזה. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת חליפת אאוטפיט סגול, שמשתלב עם הצבע של האריזה הגרפית. מאחוריה, רקדנית שרוקדת עם כדור כסוף גדול. הקול שלה עדין, לעיתים עדין מידי, אולי אני סתם רגיל לצעקות ב-FIK. אה, והיא מנגנת על גיטרה בצבע סגול גם כן. זה קצת מנומנם, אבל היא מתקשרת יפה עם המצלמה ועושה את המרב מהשיר.

Ronaldo Mesuli – N’zemër – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר כבלדה אתנית… השיר נפתח בדקלום מפחיד משהו על רקע הפקה אלקטרונית-אקוסטית משולבת. יש בשיר אווירה דרום-בלקנית מאד מובהקת. המלודיה נעימה. הקול של הזמר נמוך ומגיע לגבהים בפזמון, לא גבהים גבוהים מידי. השיר נבנה עד לפזמון הבלקני גם הוא ואז יש ברייק, הכולל חלקים אתניים וקטע של גיטרה חשמלית. מאד מותאם למקום, אבל אני לא בטוח שכזה מצטיין בתוך הז'אנר. 3/5."
בהופעה החיה: שחקן מבוגר פותח את השיר בדקלום שדיברתי עליו. Mesuli מתחיל את השיר מחויך, לבוש באאוטפיט שחור, סוג של חליפה מודרנית עם סימני כפות ידיים עליה. החיוכים שלו נראים לא טבעיים והוא נשמע כמי שגדל על ברכי המוזיקה האלבנית המסורתית, כי הוא נשמע כמו טנור של פולק אלבני. הוא בשל כך נשמע ונראה מבוגר מכפי גילו. זה מהשירים היותר אהובים עליי בחצי גמר זה, ולו בשל הצליל האלבני הייחודי, אבל כן, די ברור שאין לזה סיכוי.

Mihallaq Andrea – Porositë e babait – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא בלדת פופ… השיר מתחיל בנגינת גיטרות אקוסטיות על רקע קולו החרוך של הזמר המתבגר. זו בלדת FIK טיפוסית של ווטרן מוזיקלי. המלודיה נימוחה, רומנטית משהו, אבל גם מאד מיושנת. כמובן שאני אוהב דברים נוסטלגיים כאלה, שאפשר רק למצוא בפסטיבל האלבני. פריטת הגיטרות מזכירה בלדות איטלקיות. 3/5."
בהופעה החיה: הוא יושב על כיסא גלגלים, לבוש בחליפה שחורה עם עניבת פרפר וצעיף בצבע בורדו. שיר של פעם בביצוע זמר של פעם. זה מאד מכובד, אבל צריך להיות במוד מאד מסוים כדי להתחבר לזה. המבצע עצמו נראה מאד מחובר לשיר ומושקע רגשית.

Kejsi Jazxhi – Kur bota hesht – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר כבלדת פופ. צלילי רוק נשמעים והזמרת מנסה קצת להישמע כמו Amy Winehouse, על רקע מוזיקת ג'יימס בונד ניינטיזית. יש בזה משהו קצת מרענן. מלודיה רפטטיבית, וגם העיבוד. בפזמון משהו משתחרר, אבל הזמרת עדיין נשמעת עצורה. המלודיה מעניינת ומשחקית, מה שאי אפשר להגיד על הרבה שירים אחרים בליינאפ הנוכחי. חמוד וחביב. 3/5."
בהופעה החיה: מהשירים היותר חביבים עלי הערב. היא עולה באאוטפיט, הכולל חולצת תכלת נפוחה ושמלה כחולה מרובת שסעים. על פניה אקססורי לא ברור. היא נותנת הופעה עם הרבה דרמה ואמוציות. יש לה קול מלא נשמה, אבל היא צריכה עוד כמה שנים לגבש לעצמה זהות בימתית יותר שלמה. עדיין, הופעה טובה ומשביעת רצון.

סוג של מופע ביניים. לבמה מוזמנת העיתונאית Zamira Koleci:

Lorenc Hasrama – Frymë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל בצלילים דרמטיים וצליל של נייר שנשרף באש. זה נשמע כמו בלדת פופ דרמטית שכבר שמענו עשרות פעמים. בפזמון הוא זועק את זעקתו מרה. זה לא משכנע אותי בשום צורה. שיר קלישאתי, שמשתמש בדרמה כדי לחפות על לחן משעמם ושבלוני. 2/5."
בהופעה החיה: הוא לובש חליפה שחורה מודרנית, אך פשוטה למדי. הוא מתחיל את השיר בעיניים עצומות. הצבע השולט בוידאוארט הוא ירוק. גם הוא נשמע מקצועי, אבל השיר צעקני בפזמון שלא לצורך. משום מה הוא בוחר לא לפתוח את העיניים עד לסוף השיר.

Jet – Gjallë – על גרסת הסטודיו כתבתי: "גם שיר זה מתחיל בצלילים דרמטיים. הזמר נכנס בקולו הדק, אשר הופך להיות עצבני ודרמטי בגשר. הביטים מתגברים וכך גם קולו ובפזמון הוא כבר ממש צועק. זו כבר קלישאה של שירי קדמים. המון כלי מיתר בעיבוד וכלים אלקטרוניים לחפות על לחן חסר ועל הזמן שבזבזתי בהאזנה לשיר. 2/5"
בהופעה החיה: זה השיר הגרוע של הערב ושל הקדם כולו, לדעתי. הוא נראה מטופש, עם משקפי שמש ואאוטפיט שחור, שזור באלמנטים דמויי פנינים לבנות. זה שיר צעקני, ולהוסיף חטא על פשע הוא זמר לא מדהים, שקצת מזייף פה ושם תוך כדי הצעקות שלו.

Djemtë e Detit – Larg – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר פולק-רוק. הוא מתחיל בנגינת פסנתר מהירה ודרמטית. מיד אחריה, מגיעות הגיטרות החשמליות וכלי הנגינה האתניים. הסולן זועק ומסלסל בקולו. יצוין שאני מאד אוהב את הרוקרים האלבנים המזדקנים, והשירים שלהם אולי לא מגיעים לאירוויזיון, אבל בדרך כלל מדורגים אצלי גבוה. זה אכן רוק דרמטי עם קישוטים אתניים לא מוגזמים, לעיתים לא מורגשים. מלודיה מקורית, בבתים יותר בפזמון. חביב עלי מאד. 3/5."
בהופעה החיה: חברי הלהקה לבושים בשחור, חוץ מאחד ששובר את השגרה ולובש לבן. זה כה מוזר ונפלא, אחד השירים האהובים עליי מהקדם. אתה יכול למצוא שירים כאלה רק ב-FIK. למרות אווירת הכאסח והדרמה, חברי הלהקה כמעט ולא זזים ממקומם, ועדיין אפשר להאזין ולהעריך את השיר ואת חברי הלהקה, שחיים את המוזיקה שהם עושים. התזמורת תורמת לאווירה הדרמטית הקודרת.

Nita Latifi – Zemrës – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הוא בלדה… גם שיר זה מתחיל בצלילים של נייר נשרף. מה יש ל-Lorenc Hasrama ולאפקט הזה? צלילי פסנתר מלווים את הזמרת וקולה המלטף, התח הולך וגואה, על רקע צלילי כלי מיתר מתוחים. אבל הדרמה לא מגיעה לכדי התרה. מסתבר שמה שזה עתה שמעתי היה הפזמון… מאכזב, נשמע כמו הרבה דרמות ריקות ב-FIK לאורך השנים. נורא גנרי ונבלע בין המון שירים בז'אנר שלו. בחלק השני של השיר יש ברייק של גיטרה חשמלית. לא דילגו על אף קלישאה. 2/5."
בהופעה החיה: מהשירים החלשים של הערב, לטעמי. היא לובשת אאוטפיט קצר וחושפני בשחור ונצנצים. לרגליה פלטפורמות מרשימות. השיר הרבה פחות. היא מנסה להטעין בשיר אנרגיות עם תנועות גופה, אבל זה לא ממש עובד, בייחוד שהיא נוטה כמעט וליפול עם הנעליים הללו. גם היא משום מה עוצמת עיניים הרבה. זה בעיקר שיר לא מאד מרשים.

אחרי הפסקת הפרסומות, עוד קטע של עורכת הדין ופעילת זכויות האדם, Edlira Çepani:

Martina Serreqi – Nese qaj – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר פופ אקוסטי. זה יותר מידטמפו, עם גיטרה דומיננטית. המלודיה נימוחה, אבל שמרנית. זה נשמע כמו פופ נינוח עם אווירה ים-תיכונית, המותאם לרדיו. זה חביב, אבל אני לא אצליח לזכור את זה אחרי שזה ייגמר. 3/5."
בהופעה החיה: היא שוברת את הדפוס עם שמלה אדומה (!), עשויה בד שקוף, שמכסה רק את מה שצריך. האווירה היא מאד ים תיכונית ונינוחה בשיר, וזה עומד בניגוד לשמלה המפונפנת שלה. היא קצת מדקלמת את השיר, אולי זה השיר, אולי זו היא. היא מבצעת את השיר בסדר, לא מדהים, לא הפרפורמרית הכי מרשימה שהייתי בוחר לביצוע.

Alis Kallaçi – Mjegull – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בלדה, הנפתחת בצלילי פסנתר נוגים. Kallaçi שר בקול מלא נשמה עם צרידות קלה בקצוות, מה שנותן לו גוון יפה. ההתפתחות של השיר מוכרת. זה נשמע כמו בלדת פופ-נשמה אלבנית, שכבר למדנו להכיר. מי שאוהב אוהב. הפזמון דרמטי וקליט מאד. אחרי הפזמון הראשון, העיבוד מעלה הילוך ומגביר דרמה. בניגוד לשירים אחרים בקדם, דווקא את זה אני יזכור. זה לא הכי מדהים מוזיקלית, אבל גם להיות זכיר זה משהו. מה שכן, העיבוד מאד דרמטי כבר אמרתי? 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש אאוטפיט מוגזם בשחור, כולל גלימה, עם רקמה תימנית עליה. סביבו 12 רקדניות לבושות לבן, כולל מצנפות. גם הוא עם משקפי שמש ועם איזה משהו מוזר, שמחובר לו לאצבעות יד שמאל. הוא זמר טוב, אבל קשה להתחבר אליו בתור פרפורמר. מזל שהשיר זכיר וקומפטטיבי.

אחרי הפרסומות, הופעה של ראפר בשם Noizy בשיר "Vllazni". התחרות ממשיכה.

Shkodra Elektronike – Zjerm – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר אלקטרופופ פוסט-מסורתי… עם צאתו, הפך השיר לחביב החובבים המובהק של הקדם. השיר נפתח בצלילים אתניים. הזמרת נכנסת בשירתה החצי מדוקלם, משל הייתה אתי-אנקרי באלבומיה הראשונים. בגשר היא כבר נוקטת בגישה יותר מלודית. הפזמון נשמע כאילו מדובר בקלאסיקת מוזיקת עולם או שיר עם שהיה מאז ומעולם. כלי המיתר מוסיפים לדרמה ומתאימים את השיר לפסטיבל, אבל ההרגשה היא של משהו מאד מקורי, שמכבד את הפולקלור המקומי ומשלב אותו עם המוזיקה המודרנית. בחלק השני של השיר, הצלע הגברית של הצמד נכנסת בספוקן וורד. שיר נהדר, אבל האלבנים לא יפספסו הזדמנות לפספס הזדמנות. 4/5."
בהופעה החיה: היא לבושה בשמלה לבנה, העטופה בבד אדום שקוף לכל אורכה. הוא לבוש בגדים שחורים יחסית פשוטים. הצבע השולט על הבמה הוא אדום. אחרי הפזמון היא נותנת בקטע ריקוד. כשהאחת שרה, השני מנגן על כלי נגינה כלשהו במרכז הבמה, ולהיפך. היא מאד מקצועית ויודעת לשחק על הבמה. השיר, שגם ככה היה מצוין, מקבל חיים חדשים על הבמה בזכותה. נהדר.

Kleansa Susaj – Ta dija – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הזה דווקא מתחיל יותר אלקטרוני, אבל מיד עובר לנגינת פסנתר, ומנסה להישמע כמו בלדה של Adele ודומותיה. בבית השני השיר כבר נשמע יותר כמו פזמון של Amy Winehouse. הפזמון מאכזב, חלבי משהו. שיר שלא מחדש דבר ושוחה במים רדודים, ועדיין שמיע. 3/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלת סטרמפלס ומיני כסופה וכנפיים לבנות. זה אחד מהשירים האנונימיים של הקדם הזה, שלא הייתי מכניס אותו אפילו לטופ 10 של חצי הגמר. היא נראית כמו רקדנית בווגאס ונשמעת כמו אחת הווקאליסטיות היותר חלשות של הערב. היא לא זמרת רעה לחלוטין, היא פשוט לא מרשימה והקול שלה נשמע מוגבל וגנרי.

Ardit Çuni – Amane – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר כפופ-דאנס. השיר נפתח במקצב מרים ובדרופ בקולו של הזמר. מיד לאחר מכן, לופ אתנו-בלקני שמח. קיבלנו את תיאום הציפיות ממנו. הקצב יורד ו-Çuni שר על רקע נגינת גיטרה. בגשר הקצב מתגבר וכצפוי מתפרץ בפזמון לחגיגה אלבנית-בלקנית שמחה ומתקרחנת. זה נחמד, אבל לא הולך עד הסוף עם השמחה. הבתים קצת מורידים. עם זאת, מדובר בהחלט בשיר משביע רצון. 3/5."
בהופעה החיה: חצי הגמר נסגר באחד השירים היותר חביבים של הקדם. הוא לבוש באאוטפיט אדום אורבני ומשקפי שמש תואמים. יש עמו 18 רקדנים ורקדניות. את ההופעה הוא מתחיל על קונסטרוקציה של האות A במרכז הבמה, יורד ממנה וכולם רוקדים ביחד. הוא יודע לנוע ומצליח למכור את השיר מאד טוב. זה זול, אבל מדבק.

להלן דירוגי לשירי חצי הגמר הראשון, המתעדכן לאחר ההופעות:

1. Shkodra Elektronike – Zjerm
2. Djemtë e Detit – Larg
3. Kejsi Jazxhi – Kur bota hesht
4. Ronaldo Mesuli – N’zemër
5. Ardit Çuni – Amane
6. Mihallaq Andrea – Porositë e babait
7. Luna Çausholli – Qiell apo ferr
8. Alis Kallaçi – Mjegull
9. Martina Serreqi – Nese qaj
10. Erma Mici – Mbaje
11. Kleansa Susaj – Ta dija
12. Orgesa Zaimi – I parë
13. Nita Latifi – Zemrës
14. Lorenc Hasrama – Frymë
15. Jet – Gjallë

הערב נחתם בהופעתו של Slimane, נציג צרפת לאירוויזיון 2024. ההופעה לא משודרת לקהל משום מה.

תם הערב. הערב יוצגו 15 השירים הנותרים של הפסטיבל. ניתן לצפות בחצי הגמר שוב כאן: