זהו סיקור חצי הגמר השני של הקדם האלבני, הלא הוא Festivali i Këngës, שהתקיים ביום שישי. 15 שירים בוצעו גם בחצי הגמר הזה. ביום שבת הופיעו כל 30 האמנים בדואטים עם גרסאות כיסוי לשירי עבר. הערב, ה-22/12 יתקיים הגמר, ובו ייבחר זוכה הפסטיבל ונציג אלבניה לאירוויזיון 2025, כאשר לראשונה ההצבעה בפסטיבל תהיה 50% שופטים ו-50% קהל. הפסטיבל עצמו מתקיים זוהי השנה ה-63. רק החל משנת 2003 החל להוות הפלטפורמה לבחירת הנציג האלבני לאירוויזיון (עבור אירוויזיון 2004).
חצי הגמר נפתח. לבמה עולים המנחים, Enkel Demi ו-Ornela Bregu. הם מציגים את המנהל המוזיקלי של הערב, Elton Deda, המציג את חברי התזמורת. להקת הליווי אז פוצחת בשיר, קלאסיקת FIK.
Mal Retkoceri – Antihero – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי הרבה יותר מלודי משירו אשתקד. אפילו אגדיל ואומר שיש לו מלודיה מעניינת. האם הוא יזכה זה השנה השנייה ברציפות? במציאות המושחתת של אלבניה הכל אפשרי. זה נשמע כמו שיר אלקטרו-פופ-רוק מודרני וזה חביב עליי דווקא. בייחוד בזכות העיבוד האלקטרוני העצבני והמרים. זה חסר יומרות. ב-C part יש גיטרה חשמלית עצבנית על רקע הפזמון המאד קליט, שהוא פשוט כותרת השיר בצעקות. לא רע בכלל. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש חליפת עור, בחצי שחור וחצי אדום. גם השיער שלו צבוע חצי-חצי. הוא לא מעצבן כמו שהיה בשנה שעברה, אבל עדיין מעצבן במידה. את השיר הוא מבצע טוב. הוא ממעט לצעוק הפעם ורק נותן לקולו הצרוד להוביל את השיר, הפעם גם בלי פרצופים מיותרים. האורות האדומים מרצדים על הבמה. פתיחה טובה לדעתי לערב. הוא מסיים את השיר בצרחה מיותרת.
Klea Dina – Dashuri ndiej – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל בנגינת פסנתר קצובה, והזמרת נכנסת בקולה המלחשש, כמעט מדקלמת. צלילי מכונית נוסעת על כביש מהיר ואז צלילים של כלי מיתר שמעניקים אווירה מתוחה ובונים דרמה עד לפזמון. הדרמה נשברת בפזמון המלודי והמתקתק. זה גם מאד אופייני ל-FIK, אבל אני מתרשם שהשיר נכתב על ידי כותבים אנונימיים. זה לא מדהים, וקצת שמענו כבר שירים כאלה. חסר לי משהו שייחד את השיר. ה-C part נושא דרמה רבה שלא לצורך. 3/5."
בהופעה החיה: היא לובשת שמלה אדומה נוצצת עם אבנים דמויי יהלומים עליה. משרווליה יוצאים שני שובלי תחרה, שמגיעים לבמה. סביבה האורות הכחולים שוטפים את הבמה. יש לה שליטה יפה בקול וויברטו נאה. השיר עצמו לא הכי מעניין, אבל הפזמון חביב וזה זורם לי. זהו חצי הגמר היותר חלש, ובהיעדר ציפור שיר אלבנית…
Devis Xherahu – Ka momente – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר כפופ. השיר נפתח בנגינת גיטרות שמחה, משל אני מאזין לרדיו ב-1993. המקצב הוא מיד-טמפו, עם מעט השפעות איטלקיות, אבל המלודיה קצת חובבנית ומשורבטת משהו. אני לא שומע כאן בשורה מוזיקלית גדולה (או קטנה לצורך העניין). זה נעים להאזנה, חולף ליד האוזן, אבל די חסר זכות קיום מבחינת רלבנטיות מוזיקלית. 2/5."
בהופעה החיה: הוא לובש חליפה בלבן-שחור ומשרוולו מבצבצים קעקועים. יש השפעות של ארוס רמאזוטי, והוא גם קצת דומה לו. בפזמון יש משהו פשוט מידי ולא מאתגר מלודית.
Vesa Smolica – Lutem – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל באפקט אלקטרופופי וקולות רקע זועקים. המוזיקה משתתקת ורק גיטרה מנגנת על רקע קולה הקצת מתבכיין של הזמרת. בגשר הצלילים האלקטרו-פופיים חוזרים ומתגברים. הפזמון הקליט מתפרץ. הוא כולל גם את האלקטרו וגם את צלילי הכינורות, שיחמיאו לשיר בהופעותו החיה בפסטיבל. הפזמון קצת מאכזב, וניכר שהשקיעו יותר בהפקת השיר והזניחו את המלודיה, שנשמעת מעט שבלונית. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת לובשת שמלה לבנה ארוכה, הנראית כמו בד מלופף, אשר בין חלקיו מחברים חבקים וקשרי X. השמלה ארוכה ומכסה חלק מהבמה ואיזו פלטפורמה קטנה שהיא עומדת עליה. עמה על הבמה ארבעה רקדנים ורקדניות עם חולצות פתוחות. זה דרמטי וצעקני שלא לצורך. כמו שחשבתי, הכינורות במקהלה מקבלים פוקוס. הקול שלה נכון טכנית, אך כאמור צעקני ובכייני. המלודיה עצמה מאכזבת, לעומת ההופעה היחסית מבדרת.
Algert Sala – Bosh – על גרסת הסטודיו כתבתי: "בלדה. השיר נפתח בצלילי כינורות ואווירה מכושפת משהו, כולל סלסולים אתניים ווקאלים. כמובן שאם כבר בלדה, שתהיה דרמטית, כמו כפפה ליד כך הדרמה ל-FIK. בפזמון יש לנו התרגעות רגשית רגעית. הדרמה לא מגיעה להתרה. זה בסדר, אבל שמעתי כבר המון שירים אלבנים כאלה. זה קצת עוד מאותו דבר. אציין כי לזמר קול טוב מאד, לפחות בסטודיו, ואם יצליח להעביר רגש בהופעה החיה, אולי יצליח למקסם את הפוטנציאל של השיר. 3/5."
בהופעה החיה: ההופעה עצמו משודרת בשחור-לבן. בחירה אמנותית משהו. הזמר לובש מעיל גשם, ותחתיו חולצה מנומרת. הצלילים האתניים בין הפזמון לבית יפים, אבל נראה לי שזה פלייבק. הוא זמר טוב, וניכר שהוא מעביר את הרגש המובע בשיר באמצעות שפת גוף ומימיקה בלתי מתפשרות.
ועכשיו, קטע מעבר: Brixhida Muça מספרת את הסיפור שלה. הקהל נראה מוטרד מהדברים הנאמרים.
Gresa Gjocera – E vërteta – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר הנוכחי מתחיל בצלילים הלקוחים מסרט אימה או מסרט בונד ממש עצבני. זה ממשיך באותה דרמטיות, בעוד הזמרת שרה בצעקות ובקול מלא נשמה. נהמות של גברים ברקע. ואז מגיע הפזמון ומרגיש קצת כמו דאונר. מצד, שני היה צריך משהו שישבור את הדרמה. אני צופה שזה יזכה להופעה גדולה ו/או פרובקטיבית. היא מאד מאיה בוסקילה, והיא כנראה תצטרך את האנרגיות שלה כדי למכור את השיר, שנדמה שנכתב במיוחד לאירוויזיון, אבל בחירה בו תהיה המשך הישארותה של אלבניה בחצי הגמר. 2/5."
בהופעה החיה: הזמרת לבושה בשמלה שחורה מנצנת עם חלקים רחבים בצבע כסף. עמה על הבמה ארבע רקדניות. הן רוקדות בלי קשר לקצב של השיר, שהוא גרוע בין כה וכה. אחד השירים הגרועים של הערב לטעמי. הרבה הפקה וכוראוגרפיה על לחן דרמטי, אבל שאין לו שום דבר מלבד היותו דרמטי.
Frensi Revania – Rreziko – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בצלילי דיסקו ו-Fאנק מגניבים. תמיד ז'אנר שמוזמן להתארח באזניים שלי. בפזמון הוא כבר הופך להמנון פופ-דיסקו חמוד מאד, שלא לוחץ חזק מידי, ונשען רבות על יכולותיה הקוליות של המבצעת. הייתה שמח לקצת יותר מורכבות מוזיקלית או דרמה. נדמה שהבתים, שנשמעים לטיניים משהו, לא קשורים לפזמון המועדוני השמח. היה לשיר פוטנציאל. 3/5."
בהופעה החיה: הזמרת רוקדת במקום, לובשת חצאית עור בסגול-חציל וחלק עליון חושפני מאותו הבד. זה קצת הולך לאיבוד בהופעה החיה. היא לא זמרת יוצאת דופן וכך גם הנוכחות הבימתית שלה. כמו שאמרתי, היה כאן הרבה פוטנציאל, מסתבר שגם בהופעה.
Endrik Beba – Ishe ti – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מוגדר פופ-רוק. השיר מתחיל בנגינה עדינה על גיטרות חשמליות ואקוסטיות על רקע צלילי קלידים, תופים וקולו הצרוד של הזמר. מדובר בלהיט אצטדיונים המנוני וקליט, אבל לא מדהים מבחינה מוזיקלית. כבר שמענו שירים כאלה, לאן דווקא בקדמים, יותר ברדיו. מאד אמצע הדרך ולא מאד מעניין מוזיקלית. 3/5."
בהופעה החיה: הזמר לובש חליפה שחורה עמוקת מחשוף ומתעסק עם האזנייה. הוא חמוד, אבל ניכר שאין לו יותר מידי ביטחון על הבמה. המצלמה מתמקדת פעמים רבות בפניו הנאות ובחיוכו הצחור. נחמד, אבל עובר ליד האוזן מבלי להותיר יותר מידי רושם.
קטע מעבר נוסף. הפעם מדובר בהופעה של הזמר Aleksander Gjoka.
Epos Grup – Kurajo dhe Zjarr – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בגיטרות כאסח, הבונות מלודיה קשוחה ועצבנית. הזמר נכנס בקולו הצרוד מעט (אך לא מספיק). אווירת הכאסח מובילה את השיר לאורכו. אני לא שומע כאן הרבה גרוב. זה לא כוס התה שלי, אבל זה כן מקורי ויוצא מהשטנץ הרגיל של שירי ה-FIK שהורגלנו אליהם. יש מקום גם לשירים כאלה. 3/5."
בהופעה החיה: שני נגני ההרכב לבושים בחולצות לבנות, בעוד הסולן בשחור מלא. הוא גם לובש וסט פסים שקוף ללא שרוולים. הוא מאד תיאטרלי, שבאלבנית זה אומר פרפורמר רגיל. התזמורת עובדת שעות נוספות ומרימה את השיר. יש לסולן קול רוקיסטי טוב, הוא נע הרבה על הבמה ועושה כמיטב יכולתו למכור את השיר.
Laurjan Ejlli feat. Adelina Corraj – A thu – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בנגינת פסנתר. כש-Ejlli נכנס בשירתו, מלווים אותו כינורות דרמטיים. Corraj מצטרפת אליו בקולה העדין ומלא הנשמה. זה מתחיל כמו שיר נשמה ובפזמון הופך להיות שיר ישראלי כמעט, רק בעיבוד דרמטי שלא לצורך. איפה ה-Fאנק שהובטח לי? מה בין זה לבין הבלדה המאד מיושנת הזו? אני מעריך את מוזיקת הווינטג' הזו, שיש לה מקום רק בקדמים השונים, אבל באמת שזה חסר סיכוי. לא קומפטטיבי בשום צורה. 3/5."
בהופעה החיה: הוא לובש חליפת חתן שחורה. היא בשמלה שחורה עם כתפיות עבות, אחת מהן זרוקה על זרועה. הקולות שלהם משתלבים טוב ביחד וניכר שהם בעלי השכלה מוזיקלית קלאסית. כמו שאמרתי זה חביב עליי, למרות ואולי בגלל שזה שמרני ושייך לפעם.
אחרי ששני שליש מהשירים הופיעו, הגיע הזמר לקטע מעבר נוסף. האחיות Sarah ו-Ditea Berisha בקטע מעורר השראה.
Santino De Bartolo – Kur nata vjen si bora – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל בנגינת כלי מיתר מתוחה ואז פריטת גיטרה. התחלתי לשיר את "לתת ולקחת" של שלמה ארצי ודודו טסה משום מה. בלדת רוק-פופ של פעם, עם מלודיה לא מאתגרת במיוחד, אך מקורית. הזמר שר בקולו המוגבל משהו. העיבוד יפה, וכולל תזמורת שלמה, כך ניכר. אני מעריך שהוא לא יראה גמר גם השנה, וחבל. ככל שהשיר המשיך, התחברתי אליו יותר. יש בו צליל מנחם כזה. 3/5."
בהופעה החיה: זה השיר האהוב עליי בחצי הגמר הזה, ואחד האהובים עליי בקדם השנה. הוא עולה בג'ינס, ז'קט כחול, חולצת תכלת מכופתרת עם בד כחול נייבי, הקשור סביב צווארו. הוא חובש משקפיים, כמו בצילומי הסטילס שלו. זו לא ההופעה הכי מעניינת או engaging, אבל הפשטות של השיר הולכת עם הופעה פשוטה וכנה.
Rea Nuhu – Sot – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בגיטרה חשמלית בוכיה. הזמרת נכנסת בקולה המעט soulful ומגבירה את ה-runs ככל שהשיר מתקדם. זה נשמע כמו המון שירי פופ-RnB וזה קצת חסר השראה. גם הפזמון לא הכי מקורי. הלחן מחמיא לקולה של הזמרת, אבל כאן זה נגמר לצערי. זה יקבל אצלי ציון עובר, אבל זה מאד גבולי. 3/5."
בהופעה החיה: ההופעה מתחילה בצילום מטושטש של הזמרת יושבת על כסא. ההופעה הבימתית מדמה סצנה במועדון אפלולי אי שם בשנות ה-20 של המאה ה-20. הזמרת לובשת שמלת סטרפלס שחורה, עם חלק עליון שקוף ברובו. על ידיה כפפות לבנות ארוכות ולראשה כובע שחור גדול וכעור. עמה על הבמה שני רקדנים בחליפות שחורות וכובעים תואמים, הנלחמים על ליבה. זה לא עובד והיא לא משכנעת כפרפורמרית.
Elvana Gjata – Karnaval – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר נפתח בצלילים דרמטיים של כלי מיתר אלקטרוניים, כאילו בונים מתח למה שעתיד לבוא. אחרי אינטרו ארוך מאד, מתחיל צליל של דאנס רומני. רק לאחר מכן Gjata נכנסת בקולה. השיר מתפתח בצורה מאד צפויה, ונשמע כמו להיטי הפופ-דאנס הרומנים מתחילת ה-2010's. הברייק של החצוצרות מתיימר להפוך את השיר להמנון גביע העולם בכדורגל. זה מאד זול, לא מיוחד ולא מעניין. לעומת שירה מ-2019, זה ממש מחוויר. 2/5."
בהופעה החיה: טוב, היא באה לריב. היא יורדת מתקרת העולם, תלויה על שני כבלים שמחזיקים אותה. הרקדנים תופסים אותה. את הבמה שוטפים אורות זהובים. היא נעמדת על סלע לבן לבושה בחליפת חתול שחורה נוצצת עם קווים כסופים, שמדגישים את האיברים החשובים. כל הרקדנים והרקדניות בשחור, הם רוקדים סביבה, מרימים אותה בברייקים. זו ההופעה הכי מושקעת לשיר הכי גרוע. זה ממש שיר מחריד. היא עצמה פרפורמרית מאד טובה.
קטע מעבר נוסף של הרקדנית Klaudia Pepa, שגם רוקדת לאחר שנושאת דברים.
Stine – E kishim nis – על גרסת הסטודיו כתבתי: "השיר מתחיל בנגינת קלידים. הזמר מבצע את השיר בקולו המאנפף, וניכר ששירה היא לא המקצוע העיקרי שלו. המלודיה זורמת והדרמה נבנית בעדינות, עד לפזמון, שנשמע קצת כמו בלדה מזרחית מודרנית. הבחירה בעיבוד חצי אלקטרוני לא מטיבה עם השיר, שאולי עדיף שהיה מבוצע על רקע תזמורת גדולה ומבוצעת על ידי זמר עם קול גדול. השיר ממצה עצמו די מהר. 3/5."
בהופעה החיה: לוקח לשיר זמן להתחיל. הזמר חובש משקפי שמש, לבוש בבגדי עור שחורים וקפוצ'ון על ראשו. הוא זמר מוגבל מאד, אבל זה שיר סביר למדי. שום דבר מיוחד לא קורה, וגם הוא לא יוצא מגדרו בתור פרפורמר.
Gjergj Kaçinari – Larg jetës pa ty – על גרסת הסטודיו כתבתי: "לא סתם הוא נראה כמו צביקה פיק, גם לשיר יש אווירה של רטרו. בלדת רוק, הנפתחת בצלילי גיטרה חשמלית. בבתים יש קצת השפעות אייטיזיות אלקטרוניות. בגשר הזמר מעביר הילוך כדי לפרוץ בפזמון. הפזמון עצמו לא מחדש דבר. זה נשמע כמו הרבה דברים אחרים, זה לא מאד מעניין מלודית. השיר מנסה להיות להיט אצטדיונים, אבל הגיע כמה עשורים מאוחר מידי לצערו. אציין כי המבצע נשמע אותנטי ומחובר לשיר. 3/5."
בהופעה החיה: בגדיו שחורים, איפורו שחור, חולצתו פתוחה ושיער ראשו מקליש. גם הופעה זו לא הולכת לשום מקום. הוא מנסה לתקשר עם המצלמה, אבל לא כל כך מצליח למכור את השיר. זה נגמר כמו שזה מתחיל. הופעה טובה ווקאלית, אבל לא מעבר לזה.
להלן דירוגי לשירי חצי הגמר השני, המתעדכן לאחר ההופעות:
- Santino De Bartolo – Kur nata vjen si bora
- Mal Retkoceri – Antihero
- Epos Grup – Kurajo dhe Zjarr
- Klea Dina – Dashuri ndiej
- Algert Sala – Bosh
- Frensi Revania – Rreziko
- Gjergj Kaçinari – Larg jetës pa ty
- Endrik Beba – Ishe ti
- Laurjan Ejlli feat. Adelina Corraj – A thu
- Stine – E kishim nis
- Vesa Smolica – Lutem
- Devis Xherahu – Ka momente
- Rea Nuhu – Sot
- Gresa Gjocera – E vërteta
- Elvana Gjata – Karnaval
הערב נחתם בהופעה של Ornela Bregu והשיר "'K'cimin e Tropojës":
תם הערב. ניתן לצפות בחצי הגמר שוב כאן:
המדריך לאירוויזיון 