לוקסמבורג שוב עורכת קדם לבחירת הנציג והשיר שלה לאירוויזיון. הצבעה של 50% שופטים ו-50% קהל (מקומי ובינלאומי) תקבענה את זהות המנצח, שייצג את הדוכסות במאי הקרוב בבאזל. 7 שירים מתמודדים על הזכות.

מופע הפתיחה הוא של כל מתמודדי הקדם. הם מבצעים את השיר הלוקסמבורגי לאירוויזיון 2024, "Fighter" של טלי. המבצעת המקורית מצטרפת אליהם לביצוע.

מנחי הקדם הם פוסעים לבמה. אלו הם Raoul Roos ו-Loïc Juchem. לפני שהתחרות מתחילה, הופעה של זוכת אירוויזיון 2014, Conchita Wurst עם "Rise Like a Phoenix". לאחר מכן, המנחים מציגים אותה כמנחה נוספת לצידם. קווי ההצבעה נפתחים.

Rafa Ela – No Thank You – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בדרופ אלקטרוני, שמזכיר הרבה שירים מהקדמים הסקנדינביים. השיר ממשיך כפופ-דאנס-האוס סתמי, עם הפקה אגרסיבית ודרופ נצחונות, שכאילו נכתב לפני 12 שנים. הליריקה עושה רושם שלא הושקע בה מספיק מאמץ וגם המלודיה רזה ולא מעוררת עניין. את כל הכסף זרקו על ההפקה, והתוצאה זולה. 2/5."
בהופעה החיה: היא עולה עם שמלה בשחור וכסף. עמה על הבמה ארבעה רקדנים. זה מזכיר מאד את קפריסין 2019 מעלי אקספרס. היא יודעת לזוז, אבל לא כל כך לרקוד. ההופעה הווקאלית לא מדהימה, וטובעת בעיבוד עמוס מאד. הרקדנים גונבים ממנה את הפוקוס. זה לא מספיק טוב.

Rhythmic Soulwave – Stronger – בסקירת השירים כתבתי: "השיר הזה חריג בנוף הקדם הזה, אולי כי מדובר בבלדה ראשונה (ואחרונה?). השיר נפתח בצלילי פסנתר, לאחר מכן נכנסים שאר כלי הנגינה, ובשילוב קולה מלא הנשמה של הזמרת, זה נשמע כמו בלדת פופ-RnB חביבה מאד, גם אם לא פורצת דרך. אין לשיר הוק חזק מספיק לצערי, ואני חושב שהשיר היה יוצא נשכר מהפקה יותר צנועה. לפעמים פחות זה יותר. ועדיין, זה טוב משלושת השירים האחרונים. 3/5."
בהופעה החיה: הסולנית בשמלה שחורה רחבה עם פרפרים כחולים עליה. יש לה קול קצת מעצבן ומאנפף בפזמון. היא זמרת פחות טובה ממה שהיא חושבת. חברי ההרכב מסביבה מנגנים בכלים שלהם. זה לא עובר בלייב לצערי. זה שיר חמוד, אבל זה פשוט לא עובר טוב בלייב, ויש כמה זיופים בלתי נסלחים.

Luzac – Je danse – בסקירת השירים כתבתי: "השיר שמתחיל בשקט, עובר מיד להיות פופ-דאנס מועדוני. הפסנתר חוזר בגשר על רקע קול הפלצט של הזמר. בפזמון חוזרים לאגרסיביות הדאנסית, הכוללת הפעם גם צלילים מתכתיים וחזרה על כותרת השיר, שמזכירה את ישראל 2023. זה חמוד, יש קטעים יותר ופחות טובים, אבל אני בכל זאת מתקשה לראות את זה עושה משהו משמעותי בבאזל. בנוסף, שומעים שזה יצא ממחנה כתיבת שירים. 3/5."
בהופעה החיה: הבמה מוארת באורות ירוקים, ויש אפקט של קוביה ירוקה סביב הזמר. זו ההופעה המופקת והיפה ביותר עד כה. הזמר עצמו לבוש בחליפת ספורט שחורה עם חולצה ירוקה מתחת. בפזמון השני מצטרפים אליו ארבעה רקדנים לבושים בשחור. הביצוע משביע רצון, ואין ספק שמדובר בשיר הראשון הערב שבא לנצח, אחרי התחלה מאד חלשה.

One Last Time – Gambler’s Song – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בשירה קצובה על רקע גיטרה חשמלית ומכונת תופים. זה קצת זורק אותי לתחילת האלפיימז, אז טענו שהרוק זה הפופ החדש, ובאמת עשו אז מוזיקת רוק שנשמעה פשוט כמו מוזיקת פופ יומרנית. הפזמון כולל "לה לה לה" מעצבן. מילים קצת מביכות ושיר מעצבן. רוק חלבי עם הפקה עמוסה. לא עדכני, ולמעשה גם לפני 25 שנים זה לא היה מצליח. לא טוב. 2/5."
בהופעה החיה: הסולן לבוש במעיל פרווה מכוער, חולצה ורודה מכופתרת ומכנסים דמויי עור. זה נורא מנסה להיות המנון אצטדיונים. ההופעה הווקאלי נעדרת נוכחות וכריזמה. זה מביך לצפייה. לא, לא, לא ושוב לא.

מופע ביניים ראשון. Marie Myriam מבצעת את שירה הזוכה מאירוויזיון 1977, "L'Oiseau et l'Enfant".

Mäna – Human Eyes – בסקירת השירים כתבתי: "עוברים מצרפתית לאנגלית. השיר מתחיל עם נגינת פסנתר בליווי מקהלת גוספל. הקול של הזמרת לא מספיק חזק כדי להחזיק את השיר הזה. מדובר בפופ מידטמפו קצת גנרי, עם ביצוע לא כריזמטי. אני לא מצליח לשמוע כאן משהו שיתמקם לאחד מהמקומות הראשונים בקדם. מאד חלש וחסר השראה. 2/5."
בהופעה החיה: היא עולה בשמלה לבנה גדולה, חושפת רגליים. האאוטפיט כולל הד-פיס עשוי חרוזים לבנים. עמה על הבמה חמש זמרות ליווי לבושות שמלות לבנות. בוידאוארט ברקע עין גדולה. ויזואלית זה נראה טוב, אבל השיר עצמו ממש מחורבן. היא נשמעת כמו זמרת חובבנית, שלא מפסיקה לזייף.

Laura Thorn – Le poupée monte le son – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נכתב בהשראת "Poupée de Cire, Poupée de Son" של France Gall, זוכה אירוויזיון 1965. השיר מתחיל בצלילים דרמטיים וממשיך באנרגיה גבוהה. לזמרת קול דק, מה שהולך יפה עם השפה הצרפתית. הפזמון פופי-שלאגרי עם הרגשה ניינטיזית. אפשר להגיד שהבתים חזקים יותר ומבטיחים יותר, מה שהפזמון מתקשה לקיים. זה מאד נוסחתי, מיידי ומתנפל על המאזין, אבל זה לא רע לחלוטין. גילטי פלז'ר עם תרצו. 3/5."
בהופעה החיה: השיר מתחיל בקליפ של פרנס גל מאירוויזיון 1965. המבצעת לובשת שמלה ורודה קצרה ועושה תנועות רובוטיות של בובה. עמה על הבמה שלושה רקדנים בחליפות זמש בצבע בורדו. ההופעה הווקאלית טובה, מההופעות הטובות שהיו עד כה. ההופעה זורמת ומושכת את העין. היא בעלת ביטחון ונוכחות בימתית. בחלק האחרון של השיר היא פושטת את השמלה ונשארת בבגד גוף נוצץ. הקהל מריע בהתלהבות.

קונצ'יטה בקהל מדברת עם חובבים. יש הצעת נישואין מרגשת בין שני סטרייטים.

Zero Point Five – Ride – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בצליל מחיאות כפיים ואז פריטות גיטרה אקוסטית קצובות. הזמרים נכנסים בקולם, והשיר כולו נשמע כמו משהו ש-Avicii שכח על המדף לפני עשור ונרקב מאז או התייבש בשמש. זה אותו פופ-קאנטרי המנוני שהפך אותו מפורסם. שיר, שאין בו בשורה חדשה או בשורה בכלל. שיר חלבי, לא מקורי ולא מעניין. סטרייטי להחריד. 2/5."
בהופעה החיה: שלושת הזמרים מתקשטים באלומות אור בצבעים שונים. כל אחד מנגן בכלי נגינה אחר, אבל רק אחר מהם חתיך. ווקאלית רק החתיך נשמע טוב. זה נראה כמו הקדם של סן מרינו. בוידאוארט תמרורים מסוגים שונים. הכל בינוני נורא.

להלן דירוגי לשירי הקדם, המתעדכן לאחר ההופעות החיות:

1. Luzac – Je danse
2. Laura Thorn – Le poupée monte le son
3. Rhythmic Soulwave – Stronger
4. Mäna – Human Eyes
5. Zero Point Five – Ride
6. One Last Time – Gambler’s Song
7. Rafa Ela – No Thank You

הקווים נפתחים להצבעה.
במופע הביניים, Nosi מופיע עם גרסה משלו ל- "Poupée de Cire, Poupée de Son" של France Gall.

מאחורי הקלעים, משוחחים עם המתמודדים.
טלי מבצעת את שירה החדש, "Dear Parents":

Conchita Wurst מבצעת את "Waters Run Deep":

הגיע זמן תוצאות. המתמודדים מוזמנים לעלות על הבמה.
השופט ההולנדי מצביע:

השופטת הפולניה מצביעה:

השופט האירי מצביע:

השופטת המלטית מצביעה:

השופט הפיני מצביע:

השופטת הספרדיה מצביעה:

השופט האסטוני מצביע:

השופט השווייצרי מצביע:

הגיע הזמן להציג את הצבעת הקהל:

110 נק' – Zero Point Five
17 נק' – Rafa Ela
20 נק' – Mäna
39 נק' – One Last Time
29 נק' – Rhythmic Soulwave
31 נק' – Luzac
90 נק' – Laura Thorn

בהצלחה ל-Laura Thorn וללוקסמבורג בבאזל!

ניתן לראות שוב את הקדם כאן: