2025: ספרד – סיקור ה-Benidorm Fest – גמר – המדריך לאירוויזיון

הקדם הספרדי הגיע לסיומו. ברוכים הבאים לגמר פסטיבל בנידורם. 8 שירים העפילו מחצאי הגמר. ההצבעה תהיה 50% של צוות שיפוט בינלאומי ו-50% הצבעת קהל.

הערב נפתח בהופעה של נציגי 2024, Nebulossa ושיר האירוויזיון שלהם "Zorra".

מנחות הערב הן Paula Vázquez, Ruth Lorenzo ו-Inés Hernand. הן עולות לבמה, מציגות את המתמודדים ואת שופטי התחרות: Roberto Santamaría, מנהל תחנת רדיו, Javier Llano, מנהל מחלקת מוזיקה ברדיו, Jaime Acero, מנהל וכן בטלוויזיה, Claudia Orellana, מנהלת ומייסדת סוכנות לאמנים, Oksana Skybinska, ראשת המשלחת האוקראינית, , Maja Tokic, מפיקת הקדם הקרואטי, Twan van de Nieuwenhuijzen, ראש המשלחת ההולנדית ו-Mariangela Borneo, מפיקה ברשות השידור האיטלקית.

Daniela Blasco – Uh nana – בסקירת השירים כתבתי: "להיט לטינו-פופ וראפ. זה זול, שיר מהרצפה, שנוצר גם הוא רק עבור ההופעה הבימתית ותו לא. אין פה שום דבר מעניין מוזיקלית וזה כולל קלישאות ואפנות מוזיקליות עכשוויות (ופחות עכשוויות). עושה רושם שכולן רוצות להיות Chanel. הקצב מוחש לקראת סוף השיר והוא מושר במהירות של 1.5. לא בשבילי. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "היא נראית ונשמעת כמו כוכבת פופ. היא לובשת לבוש חושפני בלבן פנינה מנצנץ. השיר מתחיל ב-100 ומגביר, וזה בולט במיוחד בהופעה. עמה על הבמה ארבעה רקדנים עם חליפות אפורות ובלי חולצות. חבל שאין שיר שיילך עם ההופעה המאד אפקטיבית הזו. הכוראוגרפיה מושחזת, אבל כשיר זה כלום ושום דבר."
בהופעה החיה: החובבים די שכחו ממנה מאז שהעפילה מחצי הגמר והמיקום שלה בסדר ההופעות לא מבשר טובות. היא נראית באנרגיות יותר נמוכות מאשר בחצי הגמר, אבל נותנת הופעה מקצועית כמצופה. עדיין לא שיניתי את דעתי על השיר הזה כשיר.

Kuve – Loca por ti – בסקירת השירים כתבתי: "השיר נפתח בדיוק, אבל בדיוק כמו להיט דאנס מסוף שנות התשעים, שאני לא מצליח להיזכר בשמו כרגע. שאר השיר הוא פופ-האוס מיושן ורגיל למדי. שום דבר כאן לא מקורי ולא מעניין. כל התפתחות בשיר צפויה. זה הולך להיבלע, כך אני מקווה, בים האלקטרו של הקדם הזה. על הפנים. 1/5."
בחצי הגמר כתבתי: "היא מתחילה את ההופעה על הרצפה, לבושה באאוטפיט נוצץ וחושפני. עמה חמישה רקדנים ורקדניות בלבן. הווקאל בסדר ויש הרבה קולות ליווי. יש על הבמה איזו קונסטרוקציה לבנה בצורת טרפז ועשן מכל עבר. האווירה קרחניסטית, אבל השיר זבלה."
בהופעה החיה: השיר הגרוע ביותר בעיני בתחרות, וזו בושה שהעפיל לגמר. הצבעת השופטים והקהל העלו הרבה שירי פופ-דאנס ובלדה אחת (!) האם זה אומר שדיוות הדאנס יבטלו זו את זו? לא בטוח. בהצלחה עם להבדיל בין השירים בכל מקרה. מכונת הרוח עובדת שעות נוספות וכך גם מכונת העשן. ככה זה כשצריך למסך על השיר הכעור.

Mawot – Raggio di sole – בסקירת השירים כתבתי: "זה באיטלקית מלאה. שוב אינטרו ניינטיזי, של המנון אירופופ דאנסי. המבצע שר את השיר כשאפקט אקו ממסך את קולו. הגשר הוא כבר ממש איטלו-פופ ניינטיזי. זה מצד אחד גילטי פלז'ר, אבל גם מצד שני קרינג' על מלא. לא יודע מה לחשוב על זה. זה די נורא. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הוא לובש כמו נזיר מודרני. הבית הראשון, כך הבחנתי, היה בספרדית דווקא. הוא מוריד את הקפוצ'ון וחושף קרחת עם ציור עור נוצץ עליה בכחול. עמו על הבמה שתי רקדניות באאוטפיטים בשחור-לבן. ההרגשה היא של טקס שמאני שיצא משליטה. זה באמת השיר החלש ביותר הערב ואין לזה שום סיכוי להעפיל לגמר. הוא נורא צועק במהלך השיר, וזה עוד נקודה לרעתו."
בהופעה החיה: עוד שיר גרוע שעלה לגמר באופן לא מוצדק, רק שהפעם לא מדובר בדיווה, אלא בגבר שנשמע כמו פארודיה. מצד שני, חשבתי שאין לזה סיכוי להעפיל לגמר וזה סיים בטופ 4 של השופטים. לכו תסמכו על שופטים, במיוחד "מומחים" בינלאומיים למיניהם. מה שכן, יש לו יכולת טכנית גבוהה.

Lachispa – Hartita de llorar – בסקירת השירים כתבתי: "מדובר באחד מחביבי החובבים המוקדמים. בלדה אקוסטית, אשר הזמרת מגיעה בה לפלצטים בגשר. לאחר מכן, היא צועקת בסגנון הפלמנקו בפזמון, המורכב ממוזיקה מסורתית ואלקטרונית כאחד. זה טוב מאד, מקורי. גם כאן יש שילוב של מוזיקת מועדונים, אבל הפעם עם פלמנקו. כבר נוכחנו לדעת שאירופה לא אוהבת את הסגנון, אז מה הסיכוי שזה יזכה למרות הכל? אהבתי. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "המבצעת מתחילה את השיר בגבה לבמה. היא לובשת שמלת סטרפלס לבנה. מאחוריה קשתות אבן לבנות עם מראות בתוכן. הווקאל על הפנים והיא מזייפת עצמה לדעת. ארבע רקדניות בבז' ולבן מצטרפות עליה. ההופעה נראית קצת מנותקת ולא קשורה. ההופעה פשוט מלאת זיופים. לפחות כשהיא צועקת יש לזה הסבר. חוץ מזה, זה סתם לא שמיע. חבל, כי זה שיר טוב."
בהופעה החיה: פייבוריטית מוקדמת שהלכה לאיבוד בעקבות הופעה חלשה. ועדיין, היא היחידה ששרה פלמנקו בגמר, ויכולה להרוויח מכך. היא נשמעת הערב יותר טוב, פחות מזייפת. האם היא תעלה מהאפר כמו עוף החול? טוב, היא חזרה לזייף, אז תשכחו מזה.

Mel Ömana – I'm a Queen – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בשירתה של הזמרת בקולה הדק. לאחר מכן, נכנסים הכלים האלקטרוניים והזמרת מתחילה לשחק בקולה ומעט להתיילד. יש פה ניסיון להיות "מגניבה", שנראה מאד מאומץ. זה נורא מעייף אותי. יש כאן ניסיון שקוף לשחק עם אפנות מוזיקליות חולפות כדי להרשים. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "ההופעה מתחילה בקלוזאפ על פניה של הזמרת. המצלמה מתרחקת בעוד מכונת רוח פורעת את שיערה. היא לובשת שמלה לבנה גדולה, ואז היא קורעת אותה לחשוף אאוטפיט בהשראה ויקטוריאנית בבז'-חום ולבן. עמה על הבמה ארבע רקדניות בצבעי בז'-חום. זו הופעה מאד טובה, ועולה לי בבריאות להודות בזה. היא נותנת בכוראוגרפיה וגם ווקאלית נשמעת מצוין, מקצוענית. זה עולה אצלי ל-3/5."
בהופעה החיה: זה השיר היחיד שעלה אצלי בדירוג אחרי ההופעה החיה. והכל בזכות ההופעה המקצועית והיכולות הגבוהות של המבצעת. כשיר זה עדיין לא טוב בעיני, למרות שזה כאילו עכשווי ונורא "נכון" מוזיקלי. כשמאזינים לזה זה עדיין מעצבן.

J Kbello – VIP – בסקירת השירים כתבתי: "השיר מתחיל בצלילי אלקטרו, ומיד עוברים לשירתו המתוחה של המבצע. הבתים הם אירופופ, שבונה לפזמון פופ-האוס ניו-יורק בשילוב אלמנטים לטיניים קלים. זה זול מאד, אבל יכול להיות אפקטיבי על הבמה, תלוי בהעמדה. מאד להט"ב-פרנדלי, ואני מאמין שגם ההופעה תהיה. 2/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הבמה מוחשכת והרקדן מואר בצבעי ניאון. הוא לובש חולצה שחורה צמודה וחגורה כסופה נוצצת. עמו על הבמה חמישה רקדנים והם רוקדים יחד בתיאום. אחרי הפזמון הראשון, התאורה האולטרה סגולה חושפת איפור פנים שבטי משהו. זה מבוים יפה מאד, תזזיתי, אבל במידה המותאמת לשיר. לא בטוח מה אני חושב על הזמר. הוא שר בסדר, אבל קצת מעצבן אותך בתור צופה."
בהופעה החיה: אחרי חצי הגמר שלו, השיר הפך לחביב חובבים יש מאין. אפשר להבין מדוע: ההופעה מעולה והזמר חתיך, וזה מספיק לחובבים להחשיב אותו בתור הסוס השחור של הערב. זה יכול להיות מעניין אם ספרד תשלח משהו כזה לתחרות. ויזואלית ובימתית זה נהדר.

Lucas Bun – Te escribo en el cielo – בסקירת השירים כתבתי: "צלילי כינור עדינים פותחים את הבלדה האיברית הזו. מההתחלה יש בשיר הזה משהו מאד מיוחד. זה לא מנסה להישמע כמו, אלא נשמע ספרדי מאד, ובה בעת מופק בקפידה, רגיש, מלא געגועים ואהבה. לזמר קול מלא רגש והמלודיה נימוחה ונעימה, מבלי להיות חנפנית מידי. השיר הטוב ביותר עד כה, אשר מזכיר בחלקו קצת את פורטוגל 2018, אבל שומר על מקוריות. 4/5."
בחצי הגמר כתבתי: "הבמה צבועה בכחול. שתי צ'לניות בצידי הבמה. המבצע, בעל רעמה גדולה, במרכז הבמה, עם ז'קט שנראה שנלקח ממלתחות שנות השמונים. הוא שר בעדינות מרשימה. בוידאוארט אליפסה כחולה גדולה במרכז פירמידה באותו הצבע. זה יפה ועדין, אבל לוקח לזה איזו דקה לתפוס אותך באמת. ברגע השיר של השיר יורדים מים מן העין בוידאוארט, כמו דמעות גדולות, השוטפות את העולם."
בהופעה החיה: זה השיר האהוב עליי הערב בפער גדול מאד מהשאר. זה היה השיר האהוב עליי בגרסת הסטודיו, ולמרות שההופעה החיה לא רוממה את השיר כפי שציפיתי, זה עדיין הכי יפה והכי עדין ממה שיש לספרדים להציע. מה לעזאזל עשו לו בפנים? הוא עם איפור כבד ממש. על גבי הסטנד שלו שזורים עיגולי מתכת. לצערי זה לא הולך לזכות הערב וגם לא להתקרב לזכייה, אבל זה יישאר איתי אחרי שעונת הקדמים תיגמר. אם אני זוכר נכון, הוא שר יותר נכון ומדויק בחצי הגמר.

Melody – Esa diva – בסקירת השירים כתבתי: "מדובר בחביב חובבים נוסף, בייחוד המיושנים, שאוהבים שלאגרים דלוחים (כן, אני מדבר אליך). אירופופ ניינטיזי מהספר, עם כל הקלישאות. אני מודה שיש בזה משהו חביב ולא מזיק וקצת נוסטלגי. עם זאת, מוזיקלי זה כלום ושום דבר. 3/5."
בחצי הגמר כתבתי: "היא מתחילה את השיר בשמלת לייקרה שחורה, שבפזמון נפשטת ממנה לחשוף אאוטפיט גוף בתבניות מנצנצות. היא זמרת יותר טובה ממה שחשבתי, אבל השיר עצמו לא עובד לי. היא גם יודעת לרקוד, וחמישה רקדנים בשחור מזיזים אותה מצד לצד. ברייק הריקוד מאד חזק ואפקטיבי. היא קצת צועקת את הקטע הבא, אבל בגדול ההרגשה היא של אנרגיה גבוהה. אני לא יודע אם זה יזכה, אבל זה הולך ליפול בבאזל אם זה ייסע לאירוויזיון."
בהופעה החיה: טוב, זה ה-שיר שהחובבים מריירים עליו משום מה. הפעם, ללא תקלה טכנית שתפריע לה ועם המיקום האחרון בסדר השירים, כנראה שנתראה כבר בבאזל. בסוף השיר היא מפסיקה לשיר כדי לנער את השיער שלה כמו סוס פוני, וזה נורא מצחיק.